תפקידו של הרב

תפקידו העיקרי של הרב הוא ללמד תורה, מכיוון שהלימוד ירומם את נשמתם של הלומדים ויתקן את מידותיהם • יש ללמד באופן שמכבד את הלומדים ומשתף אותם, וכך יתלבן הלימוד גם לרב וגם לתלמידים • בשעת הצורך הרב נדרש גם לפעול נגד רוחות מבחוץ, אבל בהעצמת האנשים ולא להפך • מאבקים של רבנים נגד נשים שרוצות לרקוד עם ספר תורה בשמחת תורה, או לקרוא מגילה במניין נשים, חורגים לעיתים מגדר הרצוי ועשויים לעורר מחלוקות מיותרות • ומכתב על השפעת התורה במשמרת בבית החולים

לפעמים מתייעצים איתי רבנים ושואלים מה לדעתי תפקידו העיקרי של הרב. ואני משיב: ללמד תורה, שגדול התלמוד שמרומם את נשמתו של האדם ומתקן את מידותיו, לעשותו ישר, מסור וחרוץ בעבודתו, חבר טוב ושכן טוב, יודע לתרום מכישרונו לעזרה לזולת, אוהב את עמו ואת ארצו, מכבד כל אדם ישר והגון, נאמן לתורה ולמסורת, מקיים שבתות בהידור ושמחה עם לימוד תורה משמעותי, תורם מעשר כספים להגדלת התורה והאדרתה ועזרה לעניים. וכל זה מתוך לימוד התורה.

כמו כן, במשך השנים השתתפתי בכמה מפגשי רבנים, ומעת לעת עולה בצורות שונות השאלה מה עיקר תפקידו של רב קהילה. העמדה הרווחת: לעמוד בפרץ כנגד רוחות רעות הנושבות בציבור ומבקשות לפגוע במסורת, ובכך רואים את עיקר החיזוק ביראת השמיים ודבקות בתורה. לפני כחודש, בדרשה, שיתפתי בכך את השומעים. לאחר שבוע קיבלתי מאחד מבני היישוב חוברת שיש בה ביטוי לעמדתי על ההשפעה הראויה של רב על קהילתו.

סיפורם הגדול של האנשים הפשוטים

כמובן שתפקיד הרב גם לעמוד בפרץ כנגד עמדות שעלולות להזיק, אבל בשתי הסתייגויות: עיקר המאמץ צריך להיות מופנה להעצמת האדם מתוך הטוב שבו, וגם כאשר צריך להיאבק – יש לבחור את המלחמות הנכונות, ולא להיאבק במגמות שאינן שליליות כל כך

"לכבוד מו"ר הרב מלמד, זה כעשרים שנה אנו זוכים ליהנות מאורו של הרב ותורתו. בהזדמנויות שונות הרב מעודד אותנו לראות את הערך הגדול שבעבודתנו, וללמוד לספר את סיפורם הגדול של האנשים הפשוטים. אז כאדם פשוט שעדיין נאבק בין הרצוי למצוי בעבודת ה' ובין אדם לחברו… רציתי לשתף את כבוד הרב בקובץ ראשוני ובוסרי בסגנון אישי מפרי עטי. סיפור של סיבוכי החיים והתמודדות עם חולי, מוות ושכול יחד עם תקווה ושמחה, אמונה ואהבה ומעט תורה וגאולה. קובץ זה נכתב ברובו במהלך שנות עבודתי כאח בבית חולים.

בהזדמנות זו אבקש לומר תודה ולברך את הרב ובני ביתו שימשיכו להאיר עלינו ועל כל ישראל אור תורת חיים, תורת ארץ ישראל, מתוך בריאות, שמחה, אושר ושפע כל טוב לאורך ימים ושנים".

מתוך החוברת ליקטתי כמה קטעים. הכתוב בסוגריים הוא תוספות שלי.

חתך עמוק במצח

"סוף משמרת בוקר של 12 שעות. קבלה חדשה. בת 21 לאחר תאונת אופנוע שהונשמה במיון עקב אגיטציה וקומבטיביות (סערת נפש חריפה) שלא אפשרו טיפול. הפגיעות – שברים בשתי הזרועות וחתך עמוק במצח ולצד העין. בקבלתה מורדמת, מונשמת ומלוכלכת מדם בשיער ובפנים. איתה מגיע מהמיון כירורג שמבקש לתפור את מצחה. האח התורן מבקש להמתין עד לקבלה הראשונית, חיבור המטופלת החדשה למכשור וביצוע בדיקות ראשוניות. לאחר כמה דקות מגיע רופא נוסף, תורן כירורג כללי שרוצה לתפור את פניה של הצעירה. האח התורן ממשיך להתעקש להשיג פלסטיקאי. מדובר בפנים של בחורה צעירה, האסתטיקה המיטבית היא גם מטרה טיפולית משמעותית…

לשמחתנו הפלסטיקאים הגיעו, תורן בכיר ומתמחה, התפירה נעשית בחוט עדין 6-0 במשך כחצי שעה. הרופאים משאירים הוראות להמשך הטיפול בפצע. סגן מנהל היחידה מציין את האח לשבח על ההתעקשות (האח הוא כותב שורות אלה).

ק. השתחררה למחרת למחלקה האורתופדית להמשך טיפול וניתוח השברים שבידיה. ייתכן שלעולם לא תדע איך ניצלו פניה…

ואני מתפלל שאדע לשלב רגישות ומקצועיות, ולעמוד על דעתי גם מול אנשי צוות ורופאים בכירים במקרים דומים".

האופנוען הפצוע

"ערב חג שביעי של פסח. לילה. שוכב במחלקה אופנוען לאחר תאונה. בדיכאון ובחרדה. לראשונה ביקש למות כשהבין שכנראה לא יעמוד שוב על רגליו. פעם שנייה ביקש למות כשגברו מכאוביו בעת שינוי תנוחה לאחר הפחתת סדציה (טשטוש). בדיוק נכנס האח ממשמרת לילה והסביר לאביו שלא יוכל להישאר הלילה ליד בנו, וחרדתו עלתה לרמות מטריפות…

ואז… נכנסה לחדר אחות נפלאה ועדינה ולחשה לו באוזן: אל תדאג, הלילה מטפל בך אח תותח מהר ברכה. גם אני נשארת פה ונדאג לתת לך משככי כאבים לפני כל טיפול.

רמות החרדה יורדות… וכך נכנסים לטיפול, שינוי תנוחה בציר, האנלגזיה (משככי כאבים) והסדציה (לטשטוש) עוזרות, ועדיין הכאב עז. אבל את הראש מחזיקות ידיים חמות, עדינות, מלטפות ומרגיעות. עכשיו זה כבר יותר קל… בסיומו של הלילה המטופל, בהתרגשות, נושק לכפפה שעוטפת את ידה ושפתיו לוחשות בלי קול: תודה!!!"

מכתב שלא נשלח

"מכתב גלוי שלא נשלח למשפחת המטופל… יקירכם, בן 46, נשוי לרעיה אוהבת ואב לפעוט מקסים, הגיע אלינו בשבת סגרירית לאחר החייאה ממושכת עם סימני חיים קלושים… למרבה הנס והפלא הוא יצא מהמחלקה לאחר שישה שבועות ערני, מתקשר עם סביבתו, מזהה את משפחתו ולא מונשם, מניע ארבע גפיים ללא פצעי לחץ ומלווה במשפחתו האוהבת…

אתם, משפחתו, יצאתם מהיחידה שלנו בכעס, באיומים, בחריקת שיניים ואינסוף תלונות… אומנם בפה מלא אמרתם – זה נס! אז דעו לכם, וחשוב שגם אנחנו נזכור, גם אנחנו חלק חשוב מהנס! כל אח ואחות, כל רופא, כל מנקה וכל סטז'ר נוטלים חלק בנס! נס של טיפול מקצועי ויעיל, של תשומת לב, של טיפול מתסכל, לעיתים בהנשמה ובגמילה, בדלקות ריאה ובחום בלתי מוסבר, בשקיעה הכרתית ממושכת, בנוקשות שרירים ומפרקים, בעצירות ושלשולים, בפגיעה כבדית וכלייתית, בעמידה בלחץ רגשי ומתן אפשרות לנוכחות ממושכת של אנשי משפחה קרובים ורחוקים.

אנחנו שותפים בנס שלכם, גם אם אינכם מכירים בכך, ונמשיך להשתדל להיות שותפים בנס של כל מטופל הזקוק לכך, אם לא למעלה מזה!"

מתי לעמוד בפרץ

כמובן שתפקיד הרב גם לעמוד בפרץ כנגד דעות ועמדות שעלולות להזיק, גם אם מתוך כוונות טובות. אבל בשתי הסתייגויות:
א) עיקר המאמץ צריך להיות מופנה להעצים את האדם מתוך הטוב שבו, מתוך נטייתו הטבעית לאמונה ולאחווה ולמעשים טובים, ולרומם ולדייק את נטיותיו הטובות על ידי לימוד התורה.
ב) גם כאשר צריך להיאבק, יש לבחור את המלחמות הנכונות, ולא להיאבק נגד מגמות שאינן שליליות כל כך.

לדוגמה, שמעתי מכמה רבנים שהם משקיעים מאמצים גדולים במאבק נגד רצונן של חלק מהנשים שמבקשות לרקוד בשמחת תורה עם ספר תורה, או לקרוא בפורים לעצמן במגילת אסתר. שאלתי: מה כל כך גרוע בכך? הרי לא מדובר על חילול שבת וכיוצא בזה? והם השיבו: זה תהליך מסוכן הנובע ממגמות זרות שבסופו ירצו לעלות לתורה. שאלתי: ומה כל כך נורא בכך? הרי כעיקרון אמרו חכמים שהדבר אפשרי, ורק מפני כבוד הציבור אין לנהוג כך (מגילה כג, א). השיבו: כי זה מוביל לרפורמה, שכבר החרימו גדולי ישראל את הרפורמים. אולם לדעתי זו מלחמה מיותרת. מכאן ועד רפורמה הדרך ארוכה מאוד, ובינתיים יש המון נושאים חשובים שרב יכול לעסוק בהם.

היחס לרפורמים

בנוסף לכך, גדולי ישראל לא החרימו את הרפורמים, אלא רק כאשר הרפורמים הגיעו לכפירה בתורת ישראל, עם ישראל וארץ ישראל נוצר נתק, וגם אז לא החרימו והוציאו אותם מכלל ישראל. הנה לדוגמה, סבא רבא שלי מצד אמי, הרב חיים יהודה אריה ווייל זצ"ל הי"ד, שבמשך ארבעים שנה כיהן כרב, עשרים שנה בקהילה החרדית בדיסלדורף שבגרמניה, שיתף פעולה עם הקהילה הרפורמית בבניית מקווה, סיפוק מאכלים כשרים למוסדות יהודיים והרחבת בית הקברות היהודי. אלא שלדברי בתו הצעירה, חנה פלטיאל, התאכזב, כי בפועל רוב העול נפל על הקהילה החרדית הקטנה. מכל מקום, חרם בשום אופן לא היה.

עמדתי בהר ברכה

אגב, לפני יותר מעשר שנים, כששמעתי שיש מקומות שבהם מתווכחים בשמחת תורה על ריקודים של נשים עם ספר תורה בעזרת נשים, אמרתי בהר ברכה שאם יש נשים שרוצות בכך, הן יכולות לרקוד עם ספר התורה. זאת כדי שלא להרבות מחלוקות ועלבונות על דברים מיותרים, ושלא יהיו בנות שיחשבו שיש בכך איסור. כיוצא בזה נשאלתי האם אפשר לארגן מניין של נשים לקריאת המגילה, והשבתי שאומנם הקריאה המשובחת היא ברוב עם בבית כנסת, אולם מכיוון שלדעת רובם המכריע של הפוסקים הדבר מותר, כל אישה רשאית להחליט כיצד לנהוג, והמעוניינות רשאיות לארגן קריאה זו.

אומנם חשוב לציין: ישנן קהילות שבהן לאנשים רבים הפרת המנהג מפריעה מאוד, ואזי צריך להתחשב בהם ולא לקיים יוזמות אלה בבית הכנסת שלהם. לא מצד שכך הלכה, אלא משום ששינוי מנהג גורם לעיתים צער גדול מאוד, שסדרי עולמם מתמוטטים, ולכן אומרים במקרים כאלה – כל המשנה ידו על התחתונה. אבל מאידך, צריכים למצוא את הדרך לאפשר במסגרת אחרת את כל מה שאנשים מעוניינים ואינו אסור.

ערכו של לימוד התורה

לסיכום: תפקיד הרב להרבות אמונה, יראת שמיים, מידות טובות ומעשים טובים – על ידי לימוד תורה משמעותי לגברים ולנשים. בלימוד כזה יש לברר היטב וביושר את הסברות והשיקולים השונים של חז"ל, ראשונים ואחרונים, ולשתף את השומעים בהבעת דעה מכבדת כפי האפשר. באופן זה הלימוד עמוק ומתלבן היטב, גם לרב וגם לתלמידים, ונוצרת הזדהות ומחויבות אמיתית לקיים את התורה. ואף שלכאורה אין בדברים אלו חידוש, שכן כך היא מצוות תלמוד תורה, צריך לחזור ולהדגיש שוב ושוב את ערכו של לימוד התורה שבונה את האדם, המשפחה, הקהילה והעם.

חשוב להוסיף שהדרך לכך היא בחיזוק לימוד התורה בשבתות ובחגים, וכדברי חכמים: "לא ניתנו שבתות וימים טובים אלא לעסוק בהם בדברי תורה" (ירושלמי שבת טו, ג). אכן, בפועל, שבת היא הזמן שבו ניתן לקיים לימוד תורה משמעותי שמרומם ומדריך את החיים.

הרב אליעזר מלמד
הרב אליעזר מלמד

בין בחורי הישיבות לשבט לוי

אחת הטענות בסוגיית גיוס בחורי ישיבות לצה"ל היא שלפי הרמב"ם, כל מי שרוצה יכול להיות כבני שבט לוי, שלא השתתפו במלחמות • מעיון בתורה, בחז"ל ובדברי הרמב"ם עצמם עולים בבירור תפקידיו של שבט לוי כלפי האומה: ללמד תורה, לחנך, לשפוט ואף לשמש כשוטרים • בני לוי היו מעודדים את העם במלחמה, משחררים את הפטורים משירות במלחמת הרשות ומתפללים להצלחת הלוחמים. בשעת הצורך היו נלחמים בעצמם • אם כן, מי שרוצה לשמש בתפקיד לוי, עליו להקדיש את חייו לשירות האומה ובשעת חירום להילחם למענה

עמדת התורה באשר לגיוס בחורי ישיבות

בתגובה לטור הקודם, נשאלתי מנין המקור לכך שעל בחורי הישיבות לכבד את החיילים ולהתפלל עליהם, ומנין שדחיית הגיוס של בחורי ישיבות ראויה רק למי שיש לציבור צורך בלימודו בישיבה, כדי שיהיה אחר כך מורה או רב. יסוד השאלה מדברי מהרמב"ם על בני שבט לוי: "ולמה לא זכה לוי בנחלת ארץ ישראל ובביזתה עם אחיו? מפני שהובדל לעבוד את ה' לשרתו ולהורות דרכיו הישרים ומשפטיו הצדיקים לרבים… לפיכך, הובדלו מדרכי העולם, לא עורכין מלחמה כשאר ישראל, ולא נוחלין ולא זוכין לעצמן בכוח גופן, אלא הם חיל השם שנאמר בירך ה' חילו, והוא ברוך הוא זוכה להם, שנאמר: אני חלקך ונחלתך. ולא שבט לוי בלבד, אלא כל איש ואיש מכל באי העולם אשר נדבה רוחו אותו… הרי זה נתקדש קודש קודשים, ויהיה ה' חלקו ונחלתו לעולם ולעולמי עולמים, ויזכה לו בעולם הזה דבר המספיק לו, כמו שזכה לכהנים ללוויים" (הלכות שמיטה ויובל יג, יב-יג).

בחירת שבט לוי

כדי להבין את הדרכת התורה יש לחזור ולברר את עניינו של שבט לוי. מכיוון שהתורה ניתנה לכל ישראל, מתחילה תפקידי הכהנים והלוויים היו צריכים להיות נתונים לבכורי המשפחות בכל שבטי ישראל, כדי שבכל משפחה יהיו הבכורים מוקדשים לעיסוק בתורה ובחינוך ובעבודת המקדש, וכל העם על כל שבטיו יהיה קשור לתורה ועבודת הקודש. אבל לאחר שגם הבכורים השתתפו בחטא העגל, ירדו ממדרגתם, ובמקומם נבחר ונתקדש שבט לוי שלא השתתף בחטא, ואף סייע למשה רבנו בהפסקת החטא והענשת החוטאים.

אפשר ללמוד מכאן שרעיון הבכורה גבוה מדי בשבילנו, ולכן, במקום שהבכורים ככהנים ישפיעו על משפחותיהם ועל כלל הציבור, חיי החולין של הציבור הרחב השפיעו עליהם וביטלו את ייחודם. בגלל זה הם לא עמדו בפרץ למנוע את העם מלחטוא בעגל. לפיכך נוצר צורך להקדיש שבט שלם, שכל בניו יחזקו איש את רעהו כנגד רוחות הזמן והפיתויים השונים, כדי שיוכלו למלא את שליחותם המקודשת.

תפקיד שבט לוי

לפיכך קידש ה' את כל בני שבט לוי, ובראשם את הכהנים בני אהרון, "לעבוד את ה' ולשרתו ולהורות את דרכיו הישרים ומשפטיו הצדיקים" כלשון הרמב"ם, שנאמר (דברים לג, י): "יורו משפטיך ליעקב ותורתך לישראל". הם נועדו גם לשמש בתפקידי רבנות ומשפט, שנאמר: "כי ייפלא ממך דבר למשפט בין דם לדם בין דין לדין ובין נגע לנגע דברי ריבות בשעריך… ובאת אל הכהנים הלוויים ואל השופט אשר יהיה בימים ההם ודרשת והגידו לך את דבר המשפט" (דברים יז, ח-ט). וכן אמר הנביא: "וידעתם כי שלחתי אליכם את המצווה הזאת להיות בריתי את לוי אמר ה' צבאו-ת. בריתי הייתה איתו החיים והשלום… תורת אמת הייתה בפיהו ועוולה לא נמצא בשפתיו, בשלום ובמישור הלך איתי ורבים השיב מעוון. כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו…" (מלאכי ב, ד-ז).

כדי שהכהנים והלוויים יוכלו למלא את תפקידם קבעה התורה שלא תינתן להם נחלה בארץ, אלא יהיו כל בני השבט פרוסים בכל גבול ישראל, וכל שבט ושבט יקצה להם ערים למגורים בנחלתו (במדבר לה, א-ח). וכן עשו בני ישראל (יהושע כא, ג). נמצא שהיו הכהנים והלוויים משרתי הציבור כולו, וכדי שיוכלו לקיים את תפקידם ציוותה התורה שבני ישראל יפרנסו אותם בתרומות ובמעשרות (פניני הלכה כשרות ז, ג).

שוטרים

תפקיד הלוויים והכהנים להיות חיל המשמר השומר על קדושת ישראל ולאומיותו. באומץ ובכוח הם היו צריכים למלא את כל תפקידי השיטור, ובכללם לעמוד כנגד פושעים ואלימים, כמו גם חיילים עריקים. לכן בשעת חירום יכלו להתגייס למערכה כלוחמי הסיירות הקרביות ביותר. כך היה בימי החשמונאים

רבים מציירים לעצמם את בני שבט לוי כאנשים עדינים וחלשי גוף, שאין כוחם אלא בפיהם. אולם לאמיתו של דבר הם שימשו גם כשוטרים שנועדו להשליט חוק וסדר בישראל, כפי שנאמר: "ודויד זקן ושבע ימים וימלך את שלמה בנו על ישראל… וייספרו הלוויים… מאלה לנצח על מלאכת בית ה' עשרים וארבעה אלף, ושוטרים ושופטים ששת אלפים" (דברי הימים א כג, א-ד). וכן נאמר: "ליצהרי כנניהו ובניו למלאכה החיצונה על ישראל לשוטרים ולשופטים" (שם כו, כט). וכן בימי יהושפט: "ושוטרים הלוויים לפניכם, חזקו ועשו ויהי ה' עם הטוב" (דברי הימים ב' יט, יא). וכן בימי יאשיהו: "ועל הסבלים ומנצחים לכל עושה מלאכה לעבודה ועבודה ומהלוויים סופרים ושוטרים ושוערים" (שם לד, יג).

וכן אמרו חכמים: "בתחילה (כלומר, בימי בית המקדש הראשון) לא היו מעמידים שוטרים אלא מן הלוויים, שנאמר: ושוטרים הלוויים לפניכם…" (יבמות פו, ב). וכן אמרו חכמים שהלוויים היו השוטרים שהתלוו לשופטים להעניש את החוטאים (ספרי דברים טו). וביאר רבי דוד פארדו, שתפקיד זה שייך ללוויים מצד ששורשם במידת הגבורה (ספרי דבי רב דברים א, טו), והם המשיכו בכך את תפקידם ממצרים, ומאז עצירת החוטאים והענשתם בחטא העגל (משך חכמה במדבר ט, ט-י; מלבי"ם שמות לב, כז).

אומנם משמע שכל שבט ושבט מינה שוטרים (דברים טז, יח), אך אפשר לומר שהכוונה לבני לוי שחיו בקרב אותו השבט. ויש מפרשים שבנוסף לשוטרים מבני השבט, היו גם הלוויים שוטרים, עם סמכויות שיפוטיות (באר שבע סוטה מב, א; עשה לך רב ג, מח).

שוטרים לוחמים

כתב רש"י: "ומצאתי בגמרא ירושלמית (מובא במדרשים אחרים), שכשמת אהרון, נסתלקו ענני כבוד, ובאו הכנענים להילחם בישראל, ונתנו לב לחזור למצרים, וחזרו לאחוריהם שמונה מסעות מהר ההר למוסרה… ורדפו בני לוי אחריהם להחזירם, והרגו מהם שבע משפחות, ומבני לוי נפלו ארבע משפחות" (רש"י לבמדבר כו, יג).

עידוד הצבא והלוחמים

תפקיד נוסף נכבד ביותר היה לשבט לוי, לעודד את לוחמי ישראל. לשם כך, בנוסף לכהן הגדול שהיה אחראי על עבודת המקדש, משחו בשמן המשחה כהן נוסף, שנקרא "כהן משוח מלחמה". תפקידו היה לצאת עם הלוחמים, ולפני הקרב לומר להם: "שמע ישראל אתם קרבים היום למלחמה על אויביכם, אל ירך לבבכם, אל תיראו ואל תיחפזו ואל תערצו מפניהם. כי ה' אלוקיכם ההולך עמכם להילחם לכם עם אויביכם להושיע אתכם" (דברים כ, ב-ד).

ומצווה הייתה על הכהנים לתקוע בחצוצרות כדי לעודד את הלוחמים לתפילה וגבורה, שנאמר: "ובני אהרון הכהנים יתקעו בחצוצרות… וכי תבואו מלחמה בארצכם על הצר הצורר אתכם והרעותם בחצוצרות ונזכרתם לפני ה' אלוקיכם ונושעתם מאויביכם" (במדבר י, ח-ט).

שוטרי המלחמה

יחד עם דברי העידוד של כהן משוח מלחמה, במלחמת רשות היו השוטרים מדברים אל העם ופוטרים מהגיוס את רכי הלבב ואת נוטעי הכרמים, בוני הבתים והחתנים בשנתם הראשונה.

לאחר שכל פטורי הגיוס היו חוזרים לביתם והמלחמה התחילה, הציבו השוטרים מתוכם זקיפים גיבורים שיעזרו להקים את מי שנפל בקרב, ולשבור את רגליו של מי שיבקש לנוס מהמערכה, מפני שהוא עלול לסכן את כולם, "שתחילת נפילה – ניסה" (משנה סוטה ח, ו).

נושאי הארון והתפילות

הכהנים גם נשאו את ארון הקודש שהיה יוצא עם הלוחמים למלחמה, לקיים מה שנאמר: "כי ה' אלוקיכם ההולך עמכם להילחם" (סוטה מב, ב; יראים תלב; בנימין זאב קב, ועוד). וכן עשו במלחמת יהושע ביריחו ושאול בפלשתים. נחלקו תנאים וראשונים איזה ארון ייצא עם הלוחמים, ולא כאן המקום להאריך בזה.

במקביל ליציאת הלוחמים לקרב, הלוויים היו משוררים ומתפללים למען חלוצי הצבא הלוחמים, כפי שנאמר בימי יהושפט: "ויקומו הלוויים מן בני הקהתים ומן בני הקרחים להלל לה' אלוקי ישראל בקול גדול למעלה… ובעת החלו ברינה ותהילה, נתן ה' מארבים על בני עמון מואב והר שעיר הבאים ליהודה ויינגפו" (דברי הימים ב' כ, יט-כב). ויש אומרים שמזמור "יענך ה' ביום צרה" שבתהילים (פרק כ') נכתב בשביל הלוויים שמתפללים על הלוחמים בקרב (מאירי סוטה מב, ב).

היעלה על הדעת שכיום יש ראשי ישיבות שלא מסכימים שיתפללו לשלום חיילינו?! ועוד בשם מורשת שבט לוי?! ואם יאמרו שהיום המצב הרוחני של המנהיגים והחיילים גרוע יותר, אז ראוי שיעיינו בתנ"ך ובדברי מלכי ישראל הרשעים, שכל הדינים הללו התקיימו גם בימיהם.

משמר מלך מלכי המלכים

הרי שתפקיד הלוויים והכהנים להיות חיל המשמר השומר על קדושת ישראל ולאומיותו. באומץ ובכוח הם היו צריכים למלא את כל תפקידי השיטור, ובכללם לעמוד כנגד פושעים ואלימים, כמו גם חיילים עריקים. לכן בשעת חירום יכלו להתגייס למערכה כלוחמי הסיירות הקרביות ביותר. כך היה בימי השמד, כאשר ביקשו היוונים להעביר את ישראל על דתם – הכהנים והלוויים נקראו לעמוד וללחום בגבורה על משמר העם והארץ, והחשמונאים הכהנים הרימו את נס המרד ביוונים, כפי שנספר בימי החנוכה הבאים עלינו לטובה.

תפקידי שבט לוי לימינו

לסיכום: מי שרוצים למלא את תפקידי בני שבט לוי בימינו, עליהם לשרת את העם כולו, על ידי הוראת התורה, חינוך, שיטור, שירות ברבנות הצבאית ובחיל השלישות האחראי על תנאי השירות והפטורים מהצבא. לשם כך עליהם להרבות בלימוד התורה ולהיות נכונים להקדיש את חייהם למען עם ישראל, ואם תגיע שעת חירום – להתגייס למערכה להגנת ישראל וקודשיו מיד צר.
מתוך כך אשלח ברכה לאחייני ותלמידי הכהן, שהתגייס בשבוע שעבר לשירות קרבי ביותר וממושך. יהי רצון שיזכה יחד עם כל חבריו להגן על העם והארץ, ויזכו כולם להקים משפחות מפוארות, כדת משה וישראל.

הרב אליעזר מלמד
הרב אליעזר מלמד