כך נכשיר את המטבח בעצמנו

מכיוון שהשנה אי אפשר להיעזר בהכשרת כלים מרכזית או באנשים אחרים שיכשירו בשבילנו את המטבח, יש לבצע את ההכשרה בעצמנו • לשם כך צריך ללמוד את הנדרש להלכה, בלי חומרות והידורים שקשה לקיים בבית • הנחיות להכשרת התנור, הסירים, הסכו"ם ושאר כלי המטבח כהלכה באמצעים ביתיים

כלל ההכשרה: כבולעו כך פולטו

בימים אלו שבהם אי אפשר להכשיר את הסירים והסכו"ם בהגעלת כלים ציבורית צריך לבצע את ההכשרה בבית. לשם כך לוקחים סיר נקי גדול, מרתיחים בו מים, מניחים מעט מי סבון כדי לפגום את טעמם, וכל כלי שרוצים להכשיר – מכניסים לתוך המים הרותחים למשך כשלוש שניות

השנה לא נוכל להיעזר בהכשרת כלים מרכזית לצורך ליבון החצובות והגעלת סירים. כמו כן יש אנשים שרגילים שעוזרים להם להכשיר את המטבח לפסח, והשנה יצטרכו להכשירו לבדם. לפיכך יש צורך ללמוד את הלכות הכשרת המטבח והכלים לפסח כפי הנדרש להלכה, בלא חומרות והידורים שקשה לקיים בבית. ההפניות ל'פניני הלכה – פסח' הן למהדורה החדשה משנת תש"פ (נמצאת באתר ישיבת הר ברכה וניתן להורידה באפליקציה). נתחיל בביאור הכללים.

הכלל היסודי בדיני הכשרת הכלים הוא "כבולעו כך פולטו". כלומר, צריך להכשיר את הכלי בדרך שבה השתמשו בו באיסור או בחמץ. שלוש צורות שימוש ישנן:
א) באור (באש), וההכשרה בליבון חמור.
ב) בנוזלים חמים – וההכשרה בהגעלה במים רותחים. גם בזה יש מדרגות: שימוש בכלי ראשון שעל האש, כלי ראשון שאינו על האש, עירוי מכלי ראשון, כלי שני. וכבולעו כך פולטו.
ג) בנוזלים שאינם חמים, וכדי להכשיר די לנקותם במים צוננים.

כלי ששימושו בשתי רמות

כף שבלעה לעיתים חמץ בכלי ראשון שעל האש ולעיתים בכלי שני, מכשירים אותה כפי שימושה החמור, היינו במים רותחים שעל האש. אולם כשהדבר קשה או עלול לגרום נזק הולכים כפי רוב השימוש. לדוגמה, מזלג שבדרך כלל משתמשים בו בכלי ראשון או שני שהכשרתו במים רותחים, ולעיתים נועצים אותו במאפה שבתוך התנור ששם בליעתו היא באש – מכיוון שהליבון עלול להזיק למזלג, הולכים כפי עיקר הדין ומכשירים את המזלג כפי רוב שימושו, במים רותחים (פניני הלכה פסח י, ז).

ניקוי המטבח וניקוי הבית

הבדל עצום ישנו בין ניקוי הבית לפסח ובין ניקוי המטבח. בניקוי הבית המטרה היא שלא יישאר פירור חמץ בגודל של כזית, כדי שלא נעבור עליו ב"בל ייראה" ו"בל יימצא". ואילו בניקוי המטבח וכליו המטרה שלא יישאר אפילו כלשהו חמץ, שמא יתערב במאכלי הפסח. וכידוע חמץ בפסח אסור אפילו בכלשהו. וכאשר מדובר בכלים שמבשלים בהם, צריך שגם לא יישאר שמץ של טעם חמץ דבוק ובלוע בכלים.

שיש וכיור

מנקים היטב את השיש והכיור, ואחר כך מערים עליהם מים רותחים. נוח לבצע זאת על ידי קומקום. יש להשתדל שהכיור והשיש יהיו יבשים, מפני שאם יהיו רטובים, המים שעליהם יקררו מעט את המים הרותחים. לפיכך, טוב לערות תחילה מים על הכיור, אחר כך על דפנותיו, אחר כך על השיש במקומות הקרובים לכיור ואחר כך על הרחוקים, וכך המים יזרמו אל הכיור ולא אל המקומות שעדיין לא הוכשרו. במקום עירוי אפשר לכסות את השיש בשעוונית או בנייר כסף, ולהניח בתוך הכיור קערת פלסטיק או נייר כסף עבה. והמחמירים נוהגים לנקות ולערות מים רותחים, ובנוסף לכך לכסות את השיש והכיור (פניני הלכה פסח יא, א).

שיש רגיש, שלעולם אין מניחים עליו סיר רותח, אפשר להכשיר לכתחילה בניקוי ועירוי בלבד, וגם המהדרים אינם צריכים לכסותו בשעוונית או בנייר כסף.

הכשרת הגז

בכל השנה אנו רגילים להשתמש באותה החצובה לסירי בשר ולחלב, מפני שגם אם יגלוש מעט מתבשיל בשרי או חלבי על החצובה, אנו משערים שהאש ששולטת שם תשרוף ותפגום את מה שנשפך. אבל לקראת פסח, משום חומרת חמץ, נוהגים להכשיר את החצובה בליבון קל. בשנים רגילות רבים מהדרים לעשות זאת בהכשרת כלים ציבורית בעזרת ברנרים, אולם השנה אפשר לקיים את ההכשרה על ידי ניקוי החצובה, הנחתה במקומה והבערת האש בכל הלהבות למשך כרבע שעה. מי שרוצים להדר יותר יצפו בנייר כסף את הברזלים שעליהם הסירים עומדים. בדיעבד, אם לא ליבנו את החצובה ובישלו עליה בפסח, המאכלים כשרים (כדרך שנוהגים כל השנה ביחס לבשר וחלב). את שאר הברזלים שאינם נוגעים בסירים, וכן את משטח האמייל שמתחת לחצובה ואת ראשי הגז, מנקים היטב (פניני הלכה פסח יא, ב).

כיריים חשמליות וקרמיות

כיריים חשמליות וקרמיות מנקים היטב ומחממים על החום הגבוה ביותר למשך כרבע שעה.

הכשרת תנור אפייה

מנקים היטב את התנור ואחר כך מפעילים אותו על החום הגבוה ביותר למשך חצי שעה.

לכתחילה נוהגים כדעת המחמירים שאין מכשירים את התבניות, משום שלדעת המחמירים ליבון צריך להיות בחום של כ-400 מעלות, ואילו ליבון התבניות בחום זה עלול לעקם אותן ולפגוע במראן. לפיכך, מי שאין לו תבניות מיוחדות לפסח יכול להשתמש בתבניות חד פעמיות, ויכשיר עם התנור את הרשת, כדי להניח עליה את התבניות החד פעמיות (שם יא, ג).

בשעת הצורך, אפשר להכשיר את התבניות לפסח בחום התנור שבו משתמשים בהן למשך חצי שעה, ולסמוך על הסוברים שאין צורך ללבן כלים בחום של 400 מעלות אלא די ללבנם בחום שבו השתמשו בהם (פניני הלכה פסח י, ה).

תנור פירוליטי

תנורים שמנקים את עצמם בחום של כ-500 מעלות אינם צריכים ניקוי לפני ההכשרה, מפני שניקוי בחום זה נחשב כליבון חמור, ודי בו כדי להכשיר את התנור לפסח.

מנגל (אסכלה)

יש להכשיר את גוף המנגל והרשת שלו כדרך שימושו, שהוא כרמה של ליבון חמור. אם הוא של גז – בחום הגבוה ביותר של הגז, ואם בגחלים – בכמות הגחלים הגדולה ביותר שרגילים להשתמש בה.

מיקרוגל

שלושה שלבים בהכשרת מיקרוגל:
א) מנקים אותו היטב משאריות אוכל שאולי נותרו בו מחמת גלישה או זיעה.
ב) כדי להכשירו מאדים וזיעה של חמץ בדרך של "כבולעו כך פולטו" – מחממים בתוכו צלוחית עם מים למשך כעשר דקות על החום הגבוה ביותר.
ג) מכיוון שיש לחשוש שאולי גלש מאכל חמץ על הצלחת של המיקרוגל, יש לנקות את הצלחת ולהגעיל אותה במים רותחים, או להניח דבר שיחצוץ בינה ובין המאכלים שמחממים בפסח (פניני הלכה פסח יא, ה).

מדיח כלים

מנקים את המסננת, שפעמים רבות נתקעים בה שיירי מאכל. אחר כך, "כבולעו כך פולטו" – מפעילים את המדיח עם המגשים על החום הגבוה ביותר, ובכך הוא מוכשר (פניני הלכה פסח יא, ה).

שולחן האוכל

השולחנות שלנו רגישים ואין רגילים להניח עליהם מאפים לוהטים וסירים רותחים, לכן הכשרתם על ידי ניקוי יסודי עם מטלית לחה כרוב תשמישם. מכיוון שלפעמים ניתז על השולחן רוטב חמץ רותח, ולפעמים מניחים עליו מאפה חם, נכון להקפיד שלא לאכול עליו בלא מפה שתחצוץ בין השולחן למאכלים.

יש מהדרים להדביק על השולחן ניילון או נייר, מתוך חשש שמא המפה שיניחו על השולחן תזוז, ועל ידי הדבקתם יוצרים חציצה קבועה שעליה יפרשו את המפה. ואם זהו שולחן שלעיתים לשים עליו בצק, חובה להדביק או להניח עליו חציצה קבועה.

שולחן שאין מעלים עליו מאכלי חמץ חמים, וגם אין לשים עליו בצק, די לנקותו היטב ואין צורך לכסותו (שם יא, ו).

מקרר

מכיוון ששימושו של המקרר בצונן, החשש היחיד הוא שמא נשארו בו פירורי חמץ, לפיכך הכשרתו בניקוי. חריצים שקשה לנקות, ויש חשש שאולי תקועים בהם פירורי חמץ, מנקים עם מי סבון או חומר אחר, כדי לפגום את הפירורים שאולי נמצאים שם כך שלא יהיו ראויים למאכל כלב.

ארונות מטבח

כשהיו מדפי הארונות מעץ טבעי, פעמים רבות היו בהם סדקים והיה קשה לנקותם מכל שמץ חמץ שנדבק בהם, לכן היו רגילים לצפותם בנייר. אבל במדפים חלקים כשלנו אין חשש שנשאר חמץ, ולכן די לנקותם היטב ואין צורך לכסותם.

הכשרת סכו"ם

בימים אלו שבהם לא ניתן להכשיר את הסירים והסכו"ם בהגעלת כלים ציבורית, אשר נצרכת כדי להכשיר לפסח כלי חמץ שהשתמשו בהם בחמים, צריך לבצע את ההכשרה בבית.

לשם כך יש לקחת סיר נקי גדול, בין של חמץ ובין של פסח. מרתיחים בו מים, מניחים במים מעט מי סבון כדי לפגום את טעמם, וכל כלי שרוצים להכשיר – מכניסים לתוך המים הרותחים למשך כשלוש שניות.

לכתחילה נוהגים לשטוף את הכלים במים קרים מיד לאחר ההגעלה, אבל אין חובה לטרוח על כך.

כלי שלא ניתן להכניס את כולו למים, אפשר להגעיל תחילה את חציו האחד ואחר כך את חציו האחר (שם י, יא).

הכשרת סירים

הגעלת סיר צריכה להתבצע בתוך כלי גדול שניתן להכניס את כולו לתוכו. ואין להסתפק בהרתחת המים בתוך הסיר, מפני שמסתבר שבמשך השנה התבשיל גלש או ניתז על שפת הכלי, ואזי טעם החמץ נבלע ונדבק גם בשפתו העליונה של הסיר, ושפת הסיר אינה מוכשרת על ידי הרתחת המים בתוך הסיר.

כאשר ניתן לפרק את הידיות של הסירים, יש מהדרים לפרקן ולנקותן. במקום זאת אפשר לנקות סביבן עם הרבה סבון, עד שיהיה ברור שהטעם שאולי נמצא בחריצים נפגם, ואחר כך להגעיל את הסיר. סירים שיש בשוליהם קפל מתכת אינם צריכים טיפול מיוחד.

כשאין כלי גדול שניתן להגעיל בתוכו את הסיר, יש למלא את הסיר שרוצים להכשיר במים ולהרתיחם, ובמקביל להרתיח מים בתוך כלי קטן. כשהמים שבתוך הסיר ירתחו, יכניסו לתוכם את הכלי הקטן, והוא יגרום לכך שמים רבים ייצאו, יישפכו על צידי הסיר ויגעילו את שפתו. כמו כן, אפשר להרתיח במקביל מים בקומקום, וכאשר המים שבתוך הסיר יתחילו לרתוח, יערו מהמים הרותחים שבקומקום לסיר, וכך המים הרותחים שבסיר יגלשו ויכשירו את שפתו. את המכסה של הסיר יש לגלגל בתוכו, פנים ואחור, בעוד המים שבו רותחים, עד שכל חלק שבו יהיה במים הרותחים. בנוסף לכך צריך לנקות היטב עם סבון את ידיות הסיר ולערות עליהן מים רותחים (שם י, יב; י, ט).

מחבת

מנקים היטב ומכשירים בליבון קל. כלומר, מחממים אותה על אש הגז באותו החום שבו רגילים לטגן עליה (שם י, דה).

כלי זכוכית

רבים מיוצאי ספרד נהגו כדעת המקילים להכשיר כלי זכוכית בשטיפה בלבד, ורבים מיוצאי אשכנז נהגו שלא להכשיר כלי זכוכית ולא להשתמש בהם בפסח. אולם למעשה נראה שהעיקר כדעה האמצעית, לפיה דין כלי זכוכית כדין כלי מתכות, שהכשרתם בהגעלה. ומי שנהגו במשפחתו להקל, רשאי להמשיך במנהגם. ומי שנהגו במשפחתו להחמיר, ראוי שימשיך במנהגם (שם יא, יב).

כלים שונים

פלטה של שבת: מנקים היטב, מחממים על החום הגבוה למשך שעה, והמחמירים מצפים אותה גם בנייר כסף, כדי לחצוץ בינה ובין סירי הפסח (שם יא, ד).

מיחם של שבת וקומקום: נוהגים להגעיל, שמא נפלו בהם פירורי חמץ. הגעלתם על ידי מילוי מים ככל האפשר, הרתחת המים כדרך הרתחתם כל השנה, ושפיכת חלק מהמים דרך הברז או הפייה שנועדו להוצאת המים מהמיחם. טוב לנקות את המיחם תחילה מאבנית שמצטברת בו. כאשר המכסה ממתכת ונוהגים להניח עליו חלות כדי לחממן לקראת סעודת שבת, יש להגעיל את המכסה בתוך מים רותחים.

מכונת קפה: מנקים ומחממים את המכונה כדרכה עם מים חמים על החום הגבוה ביותר.

גביעי כסף: נוהגים להגעיל בסיר של מים רותחים, שמא נבלע בהם חמץ עם משקה חריף או יין חזק. הואיל ומדובר בחשש רחוק, בשעת הצורך אפשר להסתפק בהדחתם, כפי רוב תשמישם.

בקבוק ומוצץ של תינוק: טוב להחליף, ובשעת הצורך אפשר להכשיר על ידי ניקוי ועירוי של מים רותחים.

שיניים תותבות, פלטה וקוביות

יש לנקות היטב לפני שיגיע זמן איסור אכילת חמץ, ואין צורך להגעילן, מפני שאין רגילים להכניס לפה מאכלים ומשקים רותחים. וכשם שאוכלים בהן מאכלי בשר וחלב על סמך ניקוי בלבד, כך אפשר לאכול בהן בפסח.

הרב אליעזר מלמד
הרב אליעזר מלמד

הזדמנות בימי הסתגרות

בימים אלה, כשסדרי החיים משתנים בעל כורחנו, זו הזדמנות לבחון את ההרגלים שלנו ולסדר את החיים באופן הנכון לפי יסודות התורה • בשבתות אלו, כשלא מתפללים בציבור ונמצאים בבית זמן ממושך, נכון להקפיד יותר מהרגיל על הקדשת הזמן הראוי ללימוד תורה • למי שנעשו מובטלים בימים אלו – ראוי ללמוד תורה גם בימי החול, וכך לנצל את זמנם ואף לחזק את רוחם • אין הצדקה לבטל את טבילת הנשים בימים אלה, כל עוד ההכנה לטבילה נעשית בבית, אך מוצדק ועדיף לבטל מניינים

ימי ההסתגרות שנכפו עלינו הם הזדמנות לכל אחד מאיתנו לברר לעצמו את האמיתות שהתרגלנו לקיים כמצוות אנשים מלומדה. עתה כשסדרי החיים משתנים, ההרגלים לא מספיקים ועלינו לחזור אל יסודות התורה והמצוות ולארגן ולסדר את החיים לפיהם. בתוך כך אפשר להיפטר מהרגלים מיותרים ורעים ולאמץ הרגלים טובים יותר. לבחון את מצב הילדים ולימודיהם, לראות שהם מתפללים ולומדים כראוי, משלימים חומר ומוצאים אתגרים לימודיים חדשים שירוממו אותם. מתוך כך, כשיעברו ימי ההסגר נוכל להמשיך לצמוח באופן נפלא. השבת היא אחד היסודות החשובים שיש לנו הזדמנות להעצים.

הכנות לשבת

מצווה להרבות בלימוד תורה בשבת, ודווקא בשבת זו שבה אנו מסתגרים ומתכנסים בבתינו ראוי להקפיד יותר, שהתורה היא התרופה העמוקה ביותר לכל התחלואים. ויהי רצון שמתוך ההתחזקות בלימוד התורה בשבת זו ביחידות ובחיק המשפחה נוכל להרבות בלימוד התורה בשבתות הבאות לאורך שנים

מצווה להתכונן ביום שישי לקראת השבת, כדי שנוכל לכבדה ולענגה כראוי, שנאמר: "והיה ביום השישי והכינו את אשר יביאו" (שמות טז, ה) (פניני הלכה שבת ב, ב).

מצווה לכבד את השבת בבגדים נאים, שלא יהא מלבושו בשבת כמלבושו בחול (שבת קיג, א), שנאמר: "וקראת לשבת עונג לקדוש ה' מכובד" (ישעיהו נח, יג). כתבו הפוסקים בשם האר"י ז"ל, שטוב שלא ללבוש בשבת דבר ממה שלבש בחול. גם מי שנמצא לבדו בשבת, ועל אחת כמה וכמה כשהוא בחיק משפחתו, מצווה שיכבד את השבת בבגדים נאים לא פחות מאשר בכל שבת, משום שאין הבגדים לכבוד הרואים כי אם לכבוד השבת (פניני הלכה שם ב, ד).

יש להשתדל לאכול את ארוחת הצהריים ביום שישי לפני חצות היום, ובשעת הדחק עד שלוש שעות לפני שבת, כדי להגיע לסעודת ליל שבת בתיאבון. בתוך כך אפשר להיפטר מההרגל לאכול עוגות או מטעמים אחרים לקראת כניסת השבת ולחבל בכך בכבוד השבת ובעונג הסעודות. גם אם לילדים זה מועיל לריכוז בתפילה ואינו פוגע בסעודת השבת, למבוגרים זה מנהג שלילי ומזיק.

סעודות ותפילות בשבתות אלו

ראוי בשבתות אלו יותר משאר שבתות לענג את השבת בסעודות טעימות, אך בלי אכילה גסה, היינו אכילה מרובה מדי. וכן ראוי להדר בשירת זמירות, כדי להשלים את מה שנחסר מתפילות הציבור.

בשבת זו טוב שכל בני הבית שיכולים להתפלל יתפללו יחד, ובתפילת שחרית יקראו ביחד בפרשת השבוע מתוך חומש.

לימוד התורה בשבת

מצווה להרבות בלימוד תורה ביום השבת, ואמרו חכמים: "לא ניתנו שבתות וימים טובים אלא לעסוק בהם בדברי תורה" (ירושלמי שבת טו, ג). למעשה אמרו חכמים שיש להקדיש את מחצית השבת לתורה ותפילה. בפועל מחצית שעות הערוּת היא כתשע שעות, ודווקא בשבת זו שבה אנו מסתגרים ומתכנסים בתוך בתינו ראוי להקפיד על כך יותר, שמעלת התורה למעלה ממעלת כל המצוות, וממנה חיים וברכה, והיא התרופה העמוקה ביותר לכל התחלואים. ויהי רצון שמתוך ההתחזקות בלימוד התורה בשבת זו ביחידות ובחיק המשפחה, נוכל אחר כך להרבות בלימוד התורה בכל השבתות הבאות עלינו לאורך שנים טובות וארוכות.

לימוד תורה למובטלים בימי ההסגר

מצווה גדולה וחשובה מאוד לכל המובטלים לקבוע לימוד תורה משמעותי בימי ההסגר. אמרו חכמים שמצוות תלמוד תורה שקולה כנגד כל המצוות (פאה א, א). ומצווה על כל ישראל לעסוק בתורה ביום ובלילה, שנאמר: "לא ימוש ספר התורה הזה מפיך והגית בו יומם ולילה" (יהושע א, ח). וכל שאפשר לו לעסוק בתורה ואינו עוסק, הרי זה בכלל מבזה דבר ה' (סנהדרין צט, א). אלא שבימות החול, כאשר טרודים בפרנסה, אין אפשרות להרבות בלימוד, אם כי חובה בכל זאת לקבוע עיתים לתורה ביום ובלילה (רמב"ם שם א, ח; ג, יג). אבל בימים שאדם פנוי בהם מעבודתו, כמו שבתות וחגים וימי הפנסיה, חוזרת מצוות תלמוד תורה למקומה במלוא תוקפה. במיוחד חשובים הדברים למובטלים, שמצבם הנפשי עלול להתדרדר, ואם ינצלו את הימים הללו להתעלות בתורת חיים במקום לשקוע בדיכאון יעצימו את חייהם ויזכו מתוך כך לעשות חיל בעבודתם לתפארת העם והארץ. גם נערים ונערות צריכים לנצל את הזמן הרב שהתפנה עתה ללימוד משמעותי.

באתר ישיבת הר ברכה נערכת תוכנית לימוד ב'פניני הלכה' עם מבחנים, שיכולה לסייע ללומדים.

אגב, נשאלתי על ידי בכורים שחוששים שלא יוכלו להשתתף בסיום מסכת ואין בכוחם לסיים מסכת, האם הם יכולים לסיים ספר 'פניני הלכה', והשבתי שאפשר, שכן שמחת סיום לימוד קיימת בכך (פניני הלכה פסח יג, ה).

אין לבטל טבילת נשים

שאלה: האם יש מקום בעת הזאת של חשש ממגיפת הקורונה לדחות טבילת אישה לטהרתה מחמת החשש שמא תידבק בנגיף בעת טבילתה במקווה?

תשובה: ככלל, מצווה לטבול בהקדם ולא לדחות את הטבילה אפילו ביום, שכן על ידי הטבילה מקיימים מצוות שמחת עונה שהיא מצווה גדולה מהתורה, והיא הביטוי התמציתי של מצוות "ואהבת לרעך כמוך" שעליה אמר רבי עקיבא שהיא כלל גדול בתורה (פניני הלכה שמחת הבית א, א).

אין לחשוש לסכנה כל זמן שהאחראים על רפואת הציבור במשרד הבריאות לא אסרו זאת. ואף שמן הסתם יש סיכון מסוים של הידבקות בקורונה בטבילה במקווה, אין מדובר בסכנה שבעטיה יש לבטל מצווה גדולה שכזו. כלומר, במשך כל חיינו אנו נפגשים עם סכנות, אלא שכל זמן שהסיכוי שיתרחשו נמוך מאוד, אין חוששים להן. לכן נוסעים ברכב לטיולים ולבקר חברים, למרות שיש חשש שתארע בדרך תאונה. וכן אין מחייבים כל אדם שיורד במדרגות לאחוז בחוזקה במעקה, שמא ייפול וייפגע. ואין אוסרים ביקור קרובים בבית חולים מחשש שמא המבקר יידבק באחת המחלות.

על חשש סכנת הקורונה איננו יודעים מספיק, ולכן כאשר מדובר במעשים של רשות וחול אפשר להחמיר, אבל כאשר מדובר במצווה גדולה שכזו – יש לסמוך על האחראים על רפואת הציבור, שעל פי הדרכתם מפעילים כיום את המקוואות לטבילת נשים, תוך הנחיה לנשים לסיים את כל ההכנות בבית ורק לטבול במקווה. לפי עמדתם, באופן זה אין בטבילת נשים במקווה סכנה.

אשתי שאלה ובדקה, והתברר שבימים אלו מספר הנשים הטובלות לא התמעט כלל. עובדה זו משמחת מאוד, שכן היא עדות לשכינה השורה בבתי המשפחות הקדושות והנפלאות שלנו, שחייהן מלאים באהבה, בשמחה ובשלום.

ביטול התפילות במניין

יש שואלים: אם אין לבטל מצווה כאשר האחראים על בריאות הציבור אינם אוסרים זאת, מדוע כבר במוצאי שבת פרשת כי תשא פרסמתי שהמהדרים יתפללו ביחיד ולא במניין, ויומיים אחר כך כבר כתבתי שכך נכון לעשות לכול – למרות שהאחראים על בריאות הציבור לא אסרו זאת?

שתי סיבות עיקריות לכך: ראשית, מצוות המניין היא מדברי חכמים, ובשעת הצורך וכשיש קושי – פטורים ממנה. מה שאין כן טבילת נשים, הקשורה למצוות שמחת עונה שהיא מצווה גדולה מהתורה, שעל ידה מקיימים את באופן תמציתי את מצוות "ואהבת לרעך כמוך" ששקולה כנגד כל המצוות.

שנית, אומנם לפי הוראת האחראים על הרפואה הציבורית היה אפשר לקיים את המניין בהקפדות מסוימות, אולם להערכתי, מכיוון שככלל רוב המניינים מורכבים מאנשים שונים, היה מקום להעריך שיתקשו לשמור על כללים אלו, ולכן סברתי שעדיף לבטל מניינים.

שלישית, חששתי מחילול השם, וכפי שכתבתי בפעם הקודמת: "אם חס ושלום כיום, בגלל מנהגי הדת המחלה תתפשט יותר, יהיה מכך חילול השם ויהיה עלינו לעשות חשבון נפש גדול, מפני שה' נתן לנו את התורה כדי שאורה והדרכתה יוסיפו לנו חיים וברכה ולא להפך".

למרות זאת, לא כתבתי שאסור להתפלל במניין, הואיל וערך החירות חשוב, וכל זמן שאין בכך איסור על פי הוראת האחראים על כך – אין לאסור. אומנם גבאים רשאים להחליט לסגור את בית הכנסת, לא כחיוב הלכתי אלא כנציגי ציבור.

מקוואות גברים

שאלה: מדוע את מקוואות הגברים צריך לסגור ואילו את של הנשים לא?

תשובה: משני צדדים אין להשוות ביניהם.
א) מצוות טבילת הנשים היא מצווה גדולה מהתורה, ואילו מנהג טבילת הגברים הוא אפילו לא מצווה מדברי חכמים, אלא מנהג חסידות שרוב ישראל אינם נוהגים בו.
ב) מקוואות הנשים נקיים בהרבה ממקוואות הגברים, הן בגלל שהנשים צריכות להתכונן לקראת הטבילה, והן בגלל שבקהילות שבהן גברים טובלים, מספר הגברים הטובלים הוא פי מאה ממספר הנשים. ממילא ברור שבעת הזאת, הקושי בשמירת כללי ההיגיינה במקווה הגברים הוא פי מאה ממקווה הנשים.

שאלה נוספת

שאלה: אמרו חכמים: "אסור לאדם לשמש מיטתו בשני רעבון" (תענית יא, א). וכן נפסק בשולחן ערוך (אורח חיים רמ, יב). אולי גם זמן מתוח זה נחשב כשנות רעב?

תשובה: "שני רעבון" פירושו תקופה שאנשים מתים מרעב, וגם הנותרים בחיים סובלים מרעב, ואל לו לאדם לפרוש מהציבור ולשמוח. אולם בעת הזאת אנו רק נזהרים מפני מגיפה שעלולה להתפשט, וברוך ה' מספר המתים אינו מרובה מעבר למקובל במשך כל השנים (עי' פניני הלכה שמחת הבית ב, יד). יתר על כן, שמירת הבריאות תלויה גם בשמחת החיים, ולכן כל זמן שאין מדובר בשעה קשה ממש, מצווה לקיים בהידור את כל מצוות השמחה. קל וחומר למי שאינו יוצא לעבודתו, שלגביו חובת שמחת המצווה בימים אלו גוברת (עי' פניני הלכה שמחת הבית ב, ז).


מאמר מהיום בערוץ 7 – סעודת ראש חודש

 

הרב אליעזר מלמד
הרב אליעזר מלמד

מחשבות בצל קורונה

הערת העורך: מיום ליום הנחיות שמירת הנפש ממשרד הבריאות משתנות ומחריפות. הטור נכתב ביום שני, כאשר עדיין רבים היו מתפללים בבית הכנסת במניינים של עשרה אנשים בדיוק תוך שמירת מרחק.
הוספנו מכתב הנחיות חדש


ההחמרה בכללי הניקיון היא הזדמנות לחזק את ההקפדה על נימוס והיגיינה גם בימים רגילים • הבעיה באכילה ושתייה מפה לפה ובשימוש בצלחת המרכזית בסכו"ם אישי • הצדדים המשותפים בין כללי ההיגיינה לדיני הטהרה • חשוב להקפיד על הכללים בבתי הכנסת, והמתפלל ביחיד תבוא עליו ברכה • חתונות שנועדו להתקיים בתקופה זו – מצווה לקיימן במסגרת ביתית ולא לדחותן • החתונות בימים אלה הן הזדמנות למקד את השמחה בעיקר שבה. אולי כשנחזור לחיים הרגילים, נזכה למצוא את שביל הזהב לחתונות שמחות בלא הוצאות מוגזמות

נימוס והיגיינה

מקובל לומר שבזכות מצוות טבילת נשים ונטילת ידיים, במשך כל הדורות, מגיפות שהתפשטו בקרב הגויים פגעו פחות ביהודים. אם חס ושלום כיום, בגלל מנהגי הדת המחלה תתפשט יותר, יהיה מכך חילול השם ויהיה עלינו לעשות חשבון נפש גדול

סדרי החיים משתנים, ויחד עם החמרת כללי הזהירות סביב הניקיון הבריאותי ניתנת לנו ההזדמנות להתבונן מחדש על הרגלים שונים, שחלקם אינם משובחים, כדוגמת "ניגוב" חומוס בפיתה שהייתה בפה מתוך צלחת שמיועדת לכמה אנשים, או נטילת סלטים מצלחת מרכזית על ידי סכו"ם אישי. משני טעמים ראוי להימנע מכך: האחד, יש אנשים שנמאסים מכך, והשני, מחשש של העברת מחלות. המנהג הנכון שיהיה כף לכל סלט מרכזי, ועל ידה ייקח כל אחד מהסלט לצלחתו, ולא יכניס סכו"ם אישי שלו לקערה המרכזית.

אכילה ושתייה מפה לפה

וכן מצינו שהדריכו חכמים במסכת דרך ארץ, ונפסק בשולחן ערוך: "ולא יישוך פרוסה ויתננה לפני חברו או לתוך הקערה, לפי שאין דעת כל הבריות שווה… לא ישתה מהכוס וייתן לחברו מפני סכנת נפשות" (אורח חיים קע, טו-טז).

פירשו ב"ח ורש"ל, שאסור לאדם לתת לחברו לאכול ממאכל שנגס בו, או לשתות מכוס ששתה ממנה. זאת מפני שאולי החבר לא ירצה לאכול או לשתות מפני שהדבר מאוס עליו, או מפני שחושש להידבק ממחלה ולהסתכן, אלא שהואיל ויתבייש להימנע מכך שמא ייחשב אנין ומפונק מדי – יאכל או ישתה ויסתכן מחמת המיאוס או ההדבקה. אומנם אם החבר מעוניין מיוזמתו לאכול או לשתות משיירי חברו, מותר.

בעל טורי זהב (ט"ז קע, ח) הביא את דבריהם, והוסיף שיש אומרים שבכל אופן אין לשתות ולאכול מפה לפה, מפני שכתב: "בספר צוואת רבי אליעזר הגדול (מגדולי אשכנז בדור שלפני רש"י) שמזהיר מאוד מלשתות מכוס ששייר חברו, כי שמא יש לו איזה חולי בתוך גופו ויצא רוח מפיו לאותו שיור. ונראה דעל זה אמר גם כאן סכנת נפשות". גם בערוך השולחן (קע, טז) ובן איש חי (בהר יג) כתבו את שני הפירושים, וחששו גם לצוואת רבי אליעזר הגדול. וסיים בבן איש חי: "ומה שנוהגים העולם לטעום בני הבית מכוס של הקדוש שמקדש בעל הבית, היינו מפני שיודעים שהבעל הבית אין בו חולי שיזיק להם".

הנחת מאכל נשוך על השולחן

אמרו חכמים במסכת דרך ארץ זוטא פרק ו': "ולא ייטול את הכיכר ויתלוש בשיניו ויחזירנו על השולחן". וכן נפסק בשולחן ערוך: "לא יישוך פרוסה ויניחנה על גבי השולחן" (או"ח קע, י). זאת מפני שהנחת הפרוסה הנשוכה על השולחן, כשעליה סימני השיניים ושיירי לחות הפה, עלולה לעורר תחושת מיאוס אצל המסובים (מגן אברהם טו, משנה ברורה כו). המהרש"א (ברכות ח, ב) כתב מנהג דרך ארץ על פי מדרש ילקוט – "שאין נושכים ואוכלים אלא חותכים ואוכלים". כלומר כדי שלא להותיר ביד חתיכה נשוכה, חותכים ביד מהלחם חתיכה קטנה ואת כולה מכניסים לפה. וכן נהג מו"ר הרצי"ה (וכן כתב כף החיים קע, לח).

ויש מבארים שאם אכל חתיכה מפרוסה, לא יחתוך את החלק הנשוך וייתן את הנשאר לחבר או יניח בקערה המרכזית, כי אף שהחלק הנשוך הוסר, מכיוון שאכל מהפרוסה ומשמש בה – גם החלק שאינו נשוך עלול לגרום מיאוס לחבר (פרישה קע, יב; אליה רבה יח; מ"ב לו).

והב"ח (קע, יב) כתב שצריך אדם להיזהר שלא לפרוס מפרוסה שהוא אוכל על גבי הקערה, שמא ייפלו פירורים מפרוסתו לקערה המרכזית, ויהיו שימאסו מכך. קל וחומר שאין לנגב בלחם נשוך חומוס מסלט מרכזי. וכן הובא באליה רבה קע, יז.

לחיצות יד, חיבוקים ונשיקות

לחיצת יד לביטוי שלום ואחווה הפכה למחווה שגרתית אצלנו, ואין כמעט אדם שחש מכך אי נוחות. ממילא גם אין בלחיצת יד ביטוי לקשר מיוחד. רבים אף נוהגים לחבק ולנשק את חבריהם, ואצל מי שרגיל בכך, החיבוקים והנישוקים הפכו למחווה נדושה שאינה מבטאת קשר מיוחד.

כאשר נסיים את מנהגי הזהירות, נוכל להעניק מחדש ללחיצת הידיים ביטוי עמוק של אחווה לבבית בין אדם לחברו, קל וחומר לחיבוק ולנישוק.

הגבלות בבית הכנסת

כאשר פורסמו בסוף השבוע הקודם הגבלות על כינוסים, ואחר כך הגבלות חמורות יותר, התעורר בליבי חשש שלא נגיע ח"ו למצב שדווקא בבתי הכנסת, מקומות שבהם מתגלים הקדושה והחיים, אנשים ידביקו את חבריהם במחלה. שכן אנשים רגילים לנשק את ספר התורה, והעולים לתורה נוגעים בעצי החיים שעליהם גלול ספר התורה. לכן ביקשתי לנקות את עצי החיים באלכוג'ל או בסבון. מקור לכך מצאתי בהחמרתם של חכמים במאכלי הקודש יותר משאר המאכלים, שבכל המאכלים יש רק "שני לטומאה", ובתרומה אף "שלישי לטומאה", ובקודש גם "רביעי לטומאה".

ועדיין לא נחה דעתי, וחששתי שמא אנשים יידבקו בבית הכנסת זה מזה, שכן בכל מניין אנשים שונים יושבים על אותם כיסאות, ודרך מגע הידיים בכיסאות, בשולחנות, בסטנדרים ובידיות הדלתות עלולים להעביר מחלות. לכן כשהגבאים הודיעו על הוספת מניינים ופיזורם בבתי הכנסת השונים ביישוב, כדי לצמצם את מספר המתפללים בכל מניין, ביקשתי להוסיף הקדמה: "המתפלל בעת הזאת ביחיד בכוונה – תבוא עליו ברכה" (נכון למוצאי שבת, ואולי כיום צריך לומר זאת באופן נחרץ יותר).

מקובל לומר שבזכות מצוות טבילת נשים ונטילת ידיים, במשך כל הדורות, מגיפות שהתפשטו בקרב הגויים פגעו פחות ביהודים. אם חס ושלום כיום, בגלל מנהגי הדת המחלה תתפשט יותר, יהיה מכך חילול השם ויהיה עלינו לעשות חשבון נפש גדול – מפני שה' נתן לנו את התורה כדי שאורה והדרכתה יוסיפו לנו חיים וברכה, ולא להפך.

דיני טהרה והיגיינה

בעקבות הזהירות מהידבקות במחלה, אפשר לעמוד על הצדדים המשותפים שבין הלכות טהרה להיגיינה, היינו לכללי הניקיון לצורך בריאות. כל טומאה מבטאת מוות ואובדן חיים, הן במובן הממשי והן במובן של חולשה נפשית ורוחנית המתבטאת בדיכאון ובחסרון אמונה. זוהי הטומאה שכדי להיטהר ממנה צריך לעשות פעולה של התנקות וטהרה.

אבי אבות הטומאה הוא מת. מבחינת הסכנה הבריאותית, ברור מאליו שבגוף שהפסיק לחיות מתרבים זיהומים ונגיפים, קל וחומר במקרה שהמת נפטר ממחלה. גם מבחינה נפשית, המגע במת מזעזע את הנפש ועלול לגרום לחולשה גופנית ורוחנית. לכן הנוגעים במת בודדו משאר האנשים ששמרו טהרה, והוצרכו להמתין שבעה ימים ולקיים תהליך של היטהרות – על ידי קבלת הזאת מי חטאת ביום השלישי והשביעי, וטבילה בסוף שבעת הימים (כוזרי ב, ס-סב).

גם בנבלת בעל חיים יש טומאה רוחנית, ובמקביל סכנה של ריקבון והפצת מחלות. בעיה דומה ישנה בשרצים. גם טומאת מצורע קשורה למוות רוחני וגשמי.

גם טומאת נידה מבטאת מוות, שכן הייתה אפשרות להיווצרות של היריון וחיים שאבדה ומתה. גם טומאת שכבת זרע היא ביטוי לכך שהזרע הזה היה יכול להוליד חיים והוא אבד ומת. כמו כן למדנו שהלידה מטמאת את היולדת. העניין הוא שבכל ירידה של רעיון גדול לעולם יש בחינה מסוימת של מוות, מפני שהחזון תמיד גדול מהגשמתו. התקוות לקראת הלידה נפלאות, הלב נוטה להאמין שלאחר הלידה העולם כולו ישתנה לטובה והילד החדש יהיה מושלם. בפועל, לאחר הלידה נופלים שוב אל שגרת החיים, אל הכאבים והתשישות. למרות נס הלידה, גם התינוק החדש יצטרך להתמודד עם כל האתגרים המלווים את חייו של האדם. אפילו הגוף מרגיש בזה, וזה הדיכאון שמלווה לעיתים את היולדות בתקופה שלאחר הלידה.

שמחת חתונה בעת הזאת

בימים אלו נערכות חתונות במסגרת מצומצמת, ואף חתונות אלו מעוררות מחשבות. בחתונה שערכתי השבוע ביישוב אמרתי: "אנחנו נמצאים כעת בימים מיוחדים שבהם, כדי למנוע התפשטות של המחלה, צריך לשמור על הוראות זהירות של בריאות, וזה מגביל את שמחת החתונה. אבל מצד שני זה ממקד יותר את השמחה – בדבר עצמו. בדרך כלל אנחנו רוצים שהחתונה תהיה כמה שיותר שמחה עם כמה שיותר אנשים וכמה שיותר בדיבוק חברים ובדיבוק חברות, כדי להראות שהשמחה אינה שמחה אישית של החתן והכלה בלבד אלא שמחה של כל ישראל ושל כל הדורות. ואילו עכשיו, לא נוכל לקיים את השמחה כמקובל. אבל כמו שאמרתי, מצד שני, היא תהיה יותר עמוקה, מפני שתזכו לשמוח בעצם הדבר – באחדות ובחיבור שמתגלים בין החתן לכלה. ובעז"ה עוד יהיו לכם הרבה ימים שמחים, לידות, בריתות, בר מצוות, בת מצוות וחתונות".

תחושתי הייתה ששמחתם של החתן והכלה לא נפלה מהמקובל. היא הייתה בדבר עצמו והיא הייתה גדולה מאוד. אולי מתוך כך, כשנחזור לחיים הרגילים, נזכה למצוא את שביל הזהב הראוי לחתונות שמחות בלא הוצאות מוגזמות.

שלא לדחות חתונות

בני זוג שקבעו חתונה – מצווה שיקיימו אותה במסגרת ביתית, ולא ידחו אותה לזמן שבו יוכלו לקיימה באולם כמקובל. על חומרת דחיית הנישואין אפשר ללמוד מהלכות אבלות, שאין דוחים חתונה מחמת אבלות. כיוצא בזה למדנו שאחד הטעמים לאיסור להתחתן בחול המועד הוא שאם יהיה מותר להתחתן במועד, יש חשש שזוגות שיוכלו להתחתן בחודשים שלפני כן ידחו את חתונתם למועד, כדי שיותר אנשים ישתתפו בשמחתם – ובדחייה זו יתבטלו ממצוות החתונה ומצוות פרו ורבו (מועד קטן ח, ב; פניני הלכה מועדים י, ד).


תוספת: מכתב רבנים חדש בנוגע לנגיף

ב"ה יום רביעי לסדר ויקהל פקודי, תש"פ

אחים ואחיות יקרים,

המציאות שנכפתה עלינו מאתגרת. ווירוס קטן מאיים על כולנו, מסכן את הבריאות, מאיים על היציבות הכלכלית. אנו, מלאי אמונה שבעז"ה נוכל לימים המאתגרים ונצא מהם מחוזקים.

בימים אלה, עלינו להישמע להוראות נציגי מהממשלה ומומחי רפואה. אל לנו לסכן איש, בעיקר לא את אלה שבקבוצות הסיכון.

תורתנו היא תורת חיים שנועדה להוסיף חיים וברכה, ולכן אפילו ספק פיקוח נפש דוחה שבת, קל וחומר שספק פיקוח נפש דוחה תפילה במניין וכדומה. לעיתים עת לִכְנוֹס ולעיתים עת לפזֶר, ועתה הזמן להתכנס אל הבתים פנימה, לזכות בכל הדברים הטובים שאפשר לקלוט בעת שמתכנסים

להלן הנחיות המתבקשות לנוכח המציאות החדשה:

ענייני תפילה:

אין לקיים מניינים בבתי הכנסת ובמקומות סגורים. אין לקיים מניינים בבתים פרטיים.

מקובל שהמתפלל תפילת יחיד, ישתדל להתפלל בשעה שהציבור מתפללים (שולחן ערוך, סימן צ', ט'). לא מצאנו ערך לתפילת רבים, כשכולם מתפללים תפילת יחיד. אף על פי כן, אנו מציעים להשתדל להתפלל בשעה הקבועה למניינים בימים של שגרה. לא תפילה בציבור יש כאן, אבל תפילת הציבור – יש.

רצוי להוסיף בתפילת היחיד חלקים מתפילת אבינו מלכנו.

אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ חָטָאנוּ לְפָנֶיךָ.
אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ אֵין לָנוּ מֶלֶךְ אֶלָּא אָתָּה.
אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ עֲשֵׂה עִמָּנוּ לְמַעַן שְׁמֶךָ.

אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ בַּטֵּל מֵעָלֵינוּ כָּל גְּזֵרוֹת קָשׁוֹת.

אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ מְנַע מַגֵּפָה מִנַּחֲלָתֶךָ.
אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ סְלַח וּמָחַל לְכָל עֲוֹנוֹתֵינוּ.
אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ מְחֵה וְהַעֲבֵר פְּשָׁעֵינוּ וְחַטֹּאתֵינוּ מִנֶּגֶד עֵינֶיךָ.
אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ מְחֹק בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים כָּל שִׁטְרַי חוֹבוֹתֵינוּ.

אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ שְׁלַח רְפוּאָה שְׁלֵמָה לְחוֹלֵי עַמֶּךָ.
אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ קְרַע רֹעַ גְּזַר דּינֵנוּ.
אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ זָכְרֵנוּ בְּזִיכָּרוֹן טוֹב לְפָנֶיךָ.

אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ הַצְמַח לָנוּ יְשׁוּעָה בְּקָרוֹב.

אבלים האומרים קדיש לעילוי נשמת הוריהם או קרוביהם, יוסיפו בלימוד התורה, משניות או הלכות, לעילוי נשמת יקירם, והלימוד יחשב להם יותר מקדיש. שכן בכל השנה, יש בלימוד התורה עילוי נשמה יותר מאשר הקדיש, קל וחומר בעת הזאת, שאנו פטורים מתפילה במניין, שעיקר עילוי הנשמה בתוספת תורה.

אין לבקר אנשים הנמצאים בקבוצות הסיכון. יחד עם זאת, בימים אלה יש לקיים בקביעות את מצוות כיבוד אב ואם וכן סבא וסבתא באמצעות הטלפון.

תפילות שבת:

תפילות השבת תתקיימנה בבתים. בתפילת ערבית יש לומר 'ויכולו' אך אין לומר 'מגן אבות' אין קוראים בתורה בפחות ממנין. ולכן נכון שבין שחרית למוסף יקרא כל אחד את הפרשה בחומש. השבת בעקרון מוציאים שני ספרי תורה, ולכן נכון לקרוא גם את פרשת החודש והפטרת החודש. השבת שבת מברכים –לכתחילה נאמרת תפילה זו בצבור. אבל בהיעדר בתי כנסת נכון לאומרה גם ביחיד.

ענייני טבילה:

אין מניעה לקיים מצוות טבילה כהלכתה. נשים הנרתעות תפנינה לקבלת הנחיות מהרב או הרבנית המקומיים.

הרב דוד סתיו,
רב העיר שהם
ויו"ר ארגון רבני צהר
הרב אליעזר מלמד,
ראש ישיבת הר ברכה
ורב והיישוב
הרב מאיר נהוראי,
רב מושב משואות יצחק
ויו"ר ארגון רבני בית הלל.
הרב אליעזר מלמד
הרב אליעזר מלמד