הקודש מעצים את העולם

יש חושבים שהתקשרות אל הקודש פירושה התרחקות מהעולם, ושכאשר ייבנה המקדש תתגלה המציאות באפסיותה • אך באמת המקדש נועד להביא ברכה לעולם, וממילא גם לימוד פרשות המקדש מוסיף ברכה • בקודש הקודשים מופיעה הברית בין הקב"ה לישראל, ובקודש – החוכמה, הפרנסה והתפילה שיונקות מקודש הקודשים • כמו המקדש, גם תלמידי החכמים בארץ ישראל אמורים להביא ברכה לעולם בלימודם • החכמים שבגלות זקוקים להתנגדות ולשלילה כדי לשמור על עצמאותם ולהיאבק בהתבוללות. בגולה זה חשוב, הבעיה היא כשדרך הכעס והקטרוג מגיעה לארץ ישראל

בארץ ישראל מתגלה אמונת הייחוד, לפיה הקדושה מתגלה בכל תחומי החיים. לכן תלמידי חכמים ארץ-ישראליים נקראים "נועם", שהם רואים את מעלת דברי חבריהם, ומנסים למצוא את הדרך לחבר ולצרף את כל הערכים והסברות. לא זו בלבד, אלא שהם אף מנעימים לכל העוסקים בעבודה ובמדע

התורה מאריכה מאוד בפרשיות המשכן וכליו ובגדי הכהונה, וכך יוצא שבכל שנה אנו חוזרים ולומדים בארבע פרשות על מצוות הקמת המקדש וכליו. בלימוד ענייני המקדש אנו מתקשרים למכלול הערכים האלוקיים, וככל שנלמד ונעמיק בהם יותר – הם יאירו יותר בלבבות ישראל וימשיכו אור וברכה לכל תחומי החיים. מתוך כך נזכה לבנות את בית המקדש במהרה בימינו.

הקודש מול החול

הקדושה מוסיפה חיים וברכה בעולם. לכן בקודש הקודשים, מעל הארון, הונחו הכרובים שהיו כדמות זכר ונקבה אוהבים, ונועדו לבטא את קשר האהבה והחיים שבין ה' לישראל עמו, שנאמר: "ומשוש חתן על כלה ישיש עלייך אלוקייך" (ישעיהו סב, ה).

מנגד, יש טועים וחושבים שהתביעה להתקשר אל הקודש פירושה התרחקות מהעולם, וככל שאדם צדיק יותר, כך כל ענייני העולם פחות חשובים בעיניו. לפי דעתם, ככל שיהיו יותר אנשים קדושים ובית המקדש ייבנה, כך יבינו הכול את אפסיותו של העולם, שהוא ריק מתוכן וקדושה. אולם דעתם מנוגדת לאמונת הייחוד. ה' ברא את השמיים ואת הארץ, ועל כל הבריאה אמר "טוב מאוד". הרי שלא כדי להכשיל את האדם או להעמידו בניסיונות נברא העולם, אלא כדי שהאדם יזכה לגלות בו את צלם האלוקים שבו ויפעל יחד עם ה' בבניין העולם, פיתוחו ושכלולו בצדדים המעשיים והערכיים כאחד, עד שהשכינה תשרה באופן מרוכז וגלוי במקדש, וממנו תימשך השראת שכינה לכל העולם. שנאמר: "ויהי נועם ה' אלוקינו עלינו ומעשה ידינו כוננה עלינו (במשכן), ומעשה ידינו כוננהו (שתשרה ברכה בכל מעשה ידינו – רש"י)" (תהילים צ, יז).

כלומר, עולם שיש בו מקדש מתמלא בערכים אלוקיים, מתקדש ונעשה נעים ומבורך, כדרך תלמידי חכמים של ארץ ישראל שנקראים "נועם". גם לימוד רעיון המקדש והערכים המתגלים בו מחולל תנועה של הארה וברכה.

דגם של אוהל מועד במשכן.
יוצר – דניאל ונטורה [GFDL או CC-BY-SA-3.0]

קודש הקודשים

המקדש היה מחולק לשני חלקים: השליש הפנימי קודש הקודשים, ושני שליש קודש. קודש הקודשים מיועד לגילוי הברית שבין הקב"ה לישראל, לכן במרכזו הונח הארון ובו לוחות הברית. ברית זו שבין ה' לעמו ישראל מתקיימת על ידי ההוראה האלוקית לעולם – התורה, ולכן גם התורה הונחה בקודש הקודשים. כפי שלמדנו, מעל הארון הועמדו שני הכרובים, שביטאו את קדושת הנישואין שיסודה בקודש הקודשים – שהאהבה והשמחה שבין האיש ואשתו, שעל ידם שופעים חיים לעולם, מגלים בזעיר אנפין את רעיון אמונת הייחוד בעולם הזה.

נמצא, אם כן, ששני הערכים הבסיסיים שמתגלים בקודש הקודשים הם קדושת האמונה וקדושת ישראל, והם באים לידי ביטוי על ידי התורה והנישואין.

מה מסמלים הכלים שבקודש?

שלושה כלים היו בקודש: השולחן, המנורה ומזבח הקטורת. השולחן כנגד כל העבודות והפרנסה, המנורה כנגד כל החוכמות שבעולם ומזבח הקטורת, שעליו הקטירו בכל בוקר וערב את הקטורת, כנגד עבודת הלב שבתפילות. מחיצה הייתה בין קודש הקודשים לקודש, כדי להבדיל בין המדרגות, שכל קדושתו של הקודש נובעת מקודש הקודשים. כלומר קדושות העבודה, המדע והתפילה נובעות מקדושת הברית שבין הקב"ה וישראל.

השולחן שעליו הקריבו את לחם הפנים ביטא את ערך העבודה והפרנסה, שעל ידי העבודה האדם משתתף עם הקב"ה בקיום העולם ופיתוחו.

מנורת הזהב ביטאה את ערך כל החוכמות והאומנויות שבעולם, והיו לה שבעה קנים מעוטרים כנגד כל החוכמות והאומנויות לגווניהן, שכולן הן חוכמות אלוקיות.

מזבח הזהב שעליו הקטירו את הקטורת ביטא את עבודת הלב שבתפילה. הקטורת הוכנה מאחד עשר סממנים, כנגד עשר מדרגות הקדושה שעל ידן העולם נברא, והסממן האחד עשר כנגד החוטאים שבישראל, שכל זמן שהם מקושרים לכלל – הם מצטרפים לקדושה וריחם הרע מתהפך לטובה.

מסירות הנפש והמזבח

התנאי לקיומם של כל הערכים הוא הנכונות להתמסר להם, להקריב למענם קורבן. את זה ביטא מזבח החיצון. אי אפשר לזכות לתורה בלא הקרבת שעות מנוחה כדי ללמוד בשקידה. אי אפשר לקיים את ברית הנישואין בלא ההתמסרות של האיש והאישה זה לזה תוך נכונות לוותר ולהקריב קורבנות. אין אפשרות להצליח בעבודה בלא התמסרות ונכונות להקריב לעיתים שעות עבודה נוספות. וכן מדען לא יצליח לגלות את צפונות הטבע בלא להתמסר למחקריו בהתמדה.

מעל כל זה, עם ישראל, ששורשו בקודש הקודשים, לא יוכל להתקיים בלי חיילים קדושים שמוכנים להקריב את עצמם על קדושת העם והארץ. ואל כל מקום שחיילי ישראל עומדים על משמרתם, להגן על עמם וארצם, מתפשטת קדושת המזבח, ששורשה בברית שבין ה' לעמו שבקודש הקודשים.

כאשר אנו זוכים, המסירות באה לידי ביטוי בהבאת קורבנות – במתן מעשר כספים, בנכונות להקריב כדי לעזור לבני משפחה וחברים, בלימוד תורה בתנאים קשים. אבל לעיתים מגיעות שעות קשות, ואם רוצים להישאר דבוקים בערכי הנצח, צריכים להיות מוכנים להקריב את החיים עצמם. בלי מזבח אין קיום לבית המקדש, ואין קיום לכל הערכים המקודשים בעולם.

מרכזיות המקדש לחיי העולם

נמצא אם כן שהעמדת תבנית המקדש לנגד עינינו לא נועדה למעט את ערכו של העולם, אלא להעצים את כל הערכים שמתגלים בו ולעשותו נעים ומבורך. בית המקדש הוא מבוע החיים של העולם, ועל כן הוקם על אבן השתייה "שממנה הושתת העולם". ואמרו חכמים שהשמיים והארץ נבראו מציון, שנאמר: "מציון מכלל יופי אלוקים הופיע (תהילים נ, ב) – ממנו מוכלל יופיו של עולם" (יומא נד, ב). השמיים מבטאים את הרעיונות והארץ את המעשה, והכול נובע מציון.

לכן גם כל המתפללים צריכים לכוון את עצמם לירושלים ולבית המקדש, כדי שתפילתם תהיה לצורך תיקון העולם וברכתו. כפי שאמרו חכמים: "היה עומד בחוץ לארץ – יכוון את ליבו כנגד ארץ ישראל, שנאמר: והתפללו אליך דרך ארצם. היה עומד בארץ ישראל – יכוון את ליבו כנגד ירושלים, שנאמר: והתפללו אל ה' דרך העיר אשר בחרת. היה עומד בירושלים – יכוון את ליבו כנגד בית המקדש, שנאמר: והתפללו אל הבית הזה. היה עומד בבית המקדש – יכוון את ליבו כנגד בית קודשי הקודשים, שנאמר: והתפללו אל המקום הזה. היה עומד בבית קודשי הקודשים – יכוון את ליבו כנגד בית הכפורת. היה עומד אחורי בית הכפורת – יראה עצמו כאילו לפני הכפורת… נמצאו כל ישראל מכוונין את ליבם למקום אחד" (ברכות ל, א).

דגם בית המקדש
דגם בית המקדש

המשכת הקדושה מהמקדש לארץ

גם לימוד התורה בארץ ישראל שונה לטובה מאשר בחוץ לארץ, שתלמידי חכמים שבארץ ישראל נקראים "נועם" – "שמנעימים זה לזה בהלכה", ואילו תלמידי חכמים שבחוץ לארץ נקראים "חובלים" – "שמחבלים זה לזה בהלכה" (סנהדרין כד, א).

בארץ ישראל מתגלה אמונת הייחוד, לפיה הקדושה מתגלה בכל תחומי החיים. לכן תלמידי חכמים ארץ-ישראליים נקראים "נועם", שהם רואים את מעלת דברי חבריהם, ומנסים למצוא את הדרך לחבר ולצרף את כל הערכים והסברות. לא זו בלבד, אלא שהם אף מנעימים לכל העוסקים בעבודה ובמדע, שכל העוסק בבניינה ושגשוגה של ארץ ישראל מקיים את מצוות יישוב הארץ, שהיא המצווה שעל ידה שורה השכינה בארץ (חתם סופר סוכה לו, א).

לעומת זאת, תלמידי חכמים שבחוץ לארץ נקראים "חובלים", מפני שכדי לשרוד הם מוכרחים להתנגד לכל המציאות הרעה של הגלות, שמשעבדת ומשפילה את ישראל, וממילא מתפתחת תכונה של כעס כנגד העמים שמשעבדים ומנצלים, שאם לא כן מה שנותר הוא להתבולל ולהעלם. כלומר ההתנגחות ושלילת המציאות שמסביב שומרות על הקיום העצמאי, שהוא הקו הדק שמחבר את ישראל אל תקוות הגאולה. עמדה זו משפיעה גם על לימוד התורה, שכדי לשמור על הקו שמקשר כל חוג מרחוק אל הקודש, הוא מרגיש הכרח להתנגח בדעות אחרות. לכן גם קשה לתלמידי חכמים שבחוץ לארץ לראות את הערך העצמי המקודש שבעבודה ושבחוכמה, מפני שזה מטשטש את הקו הדק ששומר מרחוק על הקשר אל הקודש.

כעס כדי לשרוד

כל זמן שסגנון זה של תלמידי חכמים שבחוץ לארץ נועד כדי לשרוד, ההכרח אינו מגונה. אבל כאשר עמדה זו נמשכת לארץ ישראל, ומתבטאת בכעס כלפי שאר הערכים, הרי שגם אם רוממות טהרת הקודש בגרונם, באמת הם ריקים מתורה ומקדושה. וכפי שכתב מרן הרב קוק:

"את הכעס צריכים אנחנו לשנוא בכל עומק הווייתנו. בכעס גדול, אבל מתון ומיושב, אנחנו צריכים לשנוא את הכעס הרתחני, המערבב את הדעת ופוסל את כל היתרונות הגדולים של האדם, היחידי והציבורי.
כשרואים אנו איזו כיתה או מפלגה מדברת תמיד את דבריה בכעס, הרי לנו סימן שאין לה דעת, שאין לה תוכן במה למלא את הריקניות שבה, והיא כועסת על עצמה באמת, אלא שהאגואיזם בא ומכריח אותה להטיל את הארס של כעסה על אחרים. החכמים העליונים, שבאו עד מרום הצדק והחסד, מלאי רצון הם תמיד, וחסד ואמת מעטר אותם כל היום" (אורות הקודש חלק ג, עמ' רמד).

הרב אליעזר מלמד
הרב אליעזר מלמד

לשוב לתורה, לאמון, לזוגיות

קודש הקודשים ביטא את יסודות האמונה, ובהעדרו עלינו לשוב ביום כיפור אל ערך האמונה ואל האמון שאפשר לתקן את העולם לאורה • קודש הקודשים הוא גם מקום התורה, וזה הזמן לחזק את הקשר אליה • כבנות ישראל שחוללו בכרמים, ראוי גם היום לרווקים ולרווקות להתפלל ביום כיפור על זיווגם, ולהבהיר את שאיפותיהם • מי שזקוק לגלולות בצום יכול לבלוע אותן, אם אין בהן טעם טוב • נעליים נוחות אסורות כמו נעלי עור • המחאות החברתיות: מאבקים רבים מסבים לחברה יותר נזק מתועלת

יום הכיפורים – קודש הקודשים

ראוי לכל רווק ורווקה לחשוב ולהתפלל על הזיווג. פעמים רבות המידות הרעות, כגאווה ותאווה, מונעות מהאדם למצוא את זיווגו הטוב. ביום הכיפורים, שבו מתגלה הנשמה הטהורה, יכול אדם להתבונן בראייה נכונה יותר על שאיפותיו בחיים ועל הזיווג המתאים לו באמת

יסוד התשובה נעוץ בשורש העליון ביותר, ולכן עיקר עבודת יום הכיפורים בקודש הקודשים. המקדש הוא המקום שבו מתגלים הערכים האלוקיים, וממנו הם שופעים לכל העולם. בהיכל שנקרא קודש מונחת המנורה שמבטאת את כל החוכמות האנושיות, השולחן שמבטא את כל העבודות שהאדם מתפרנס מהן, מזבח הקטורת שמבטא את התפילה והכיסופים לקרבת אלוקים. למעלה מזה בקודש הקודשים מתגלה יסוד אמונת ישראל ותורתו. לכן בקודש הקודשים הונח ארון הברית שבו היו לוחות הברית והתורה, ומעליו שני הכרובים שמבטאים את קשר הברית והאהבה שבין הקב"ה לישראל. מקודש הקודשים נמשכים חיים לכל העולם, לכל החוכמות והעבודות, לכל הבריות וכיסופיהן. ורק הכהן הגדול היה נכנס לקודש הקודשים ביום הכיפורים בשם כל ישראל, כדי לקשר את כל העולם לשורשו ולהמשיך בכך כפרה וסליחה וחיים לכל העולם.

לאחר החורבן והגלות, קדושת קודש הקודשים מתגלה בתשוקתם ובכיסופיהם של ישראל שיתקדש שמו של ה' על ישראל עמו, ועל ירושלים עירו, ועל ציון משכן כבודו, ועל מלכות בית דוד משיחו, ועל מכונו והיכלו, וימלוך ה' לבדו על כל מעשיו.

התשובה לערכי קודש הקודשים

תשובת יום הכיפורים היא החזרה לערכי היסוד שמתגלים בקודש הקודשים. ראש לכול הוא ערך האמונה, שהוא תואם לערכם של ישראל. שכן ייעודו של עם ישראל לגלות את האמונה בה' ואת האידיאלים האלוקיים, היינו את הדרך לחיות בעולם לאור הערכים האלוקיים כפי הדרכת התורה, עד תיקונו השלם של העולם. ערך זה בא לידי ביטוי באמונה האין סופית שתמיד אפשר לתקן ולרומם את המציאות למדרגה גבוהה יותר. לוחות הברית שהונחו בתוך הארון שבקודש הקודשים ביטאו את ברית האמונה שבין ה' לישראל, שבאה לידי ביטוי במצוות התורה, שעשרת הדברות הן התמצית שלהן. גם הכרובים שעל הארון רמזו לקשר שבין הקב"ה וכנסת ישראל.

לכן עיקר תפילות יום הכיפורים על כלל ישראל שבגאולתו תלוי גילוי האמונה וגאולת העולם.

התעוררות ללימוד תורה

בתוך הארון היו לוחות הברית, וגם ספר התורה הונח בקודש הקודשים. אומנם ישנה מחלוקת אם הונח בתוך הארון או בצידו. הדעה הסוברת שספר התורה הונח בארון מובנת, שכן התורה היא היסוד לכל גילוי דבר ה' לעולם והדרכתו. השאלה היא, מה טעם הסוברים שספר התורה הונח בצד הארון? אפשר אולי לבאר שמשמעות דעתם היא שהתורה אינה רק ספר התורה, היינו התורה שבכתב בלבד, אלא התורה כוללת את התורה שבכתב ושבעל פה כאחד; ולכן דווקא לוחות הברית, שמבטאים את הברית שבין הקב"ה וכנסת ישראל, מבטאים את התורה כולה, ובשל כך רק הם היו מונחים בתוך הארון.

כהמשך לעבודת יום הכיפורים בקודש הקודשים, נכון לכל איש ואישה, זקן וצעיר, להתקשר ביום הכיפורים ביתר עוז וחשק אל התורה, ולקבל על עצמנו להוסיף ולהעמיק בלימוד התורה במשך השנה הבאה עלינו לטובה. יום השבת הוא היום שבו צריך להתחזק ביותר בתוספת הלימוד, שעל ידי הלימוד בשבת נמשכת הארה מקודש הקודשים לחיי המעשה. במיוחד הדברים ראויים לאנשים שעוסקים ביישובו של עולם, שבלימוד התורה שלהם בשבת תלוי תיקון העולם וגאולתו.

הקמת משפחות קדושות בישראל

בימים שבית המקדש היה קיים, לאחר סיום עבודת הכהן הגדול בבית המקדש, היו בנות ירושלים יוצאות לחולל בכרמים, ומתוך כך היו משתדכות עם בחורי ישראל. לכאורה יש לשאול, איך ייתכן שביום הצום, הקדוש והנורא, היו מתעסקים בענייני זיווגים? אלא שהקמת משפחה בישראל קשורה לקודש הקודשים. וכפי שאמרו חכמים על איש ואישה שזכו להיות נאמנים זה לזה, שהשכינה שורה ביניהם (סוטה יז, א). שעל ידי נאמנותם ואהבתם מתגלה האחדות האלוקית בעולם. כיוצא בזה אמר האר"י, שמצוות "ואהבת לרעך כמוך" (ויקרא יט, יח), שעליה אמר רבי עקיבא שהיא "כלל גדול בתורה" (ספרא שם), מתקיימת בשלמות בין בני הזוג. וכן מצינו שצורת הכרובים שהונחו בקודש הקודשים על הארון הייתה כצורת איש ואישה בעת קיום מצוות עונה. ללמדנו שהקדושה אינה מצמצמת את החיים אלא מעצימה אותם. וכשפסקו ישראל לעשות רצונו של מקום, נפרדו הכרובים זה מזה והפנו את פניהם אל הבית (ב"ב צט, א).

לחשוב ולהתפלל על הזיווג

אומנם כיום אין נוהגים לעסוק ביום הכיפורים בשידוכים. אולי מפני שאיננו ראויים לכך בעת שבית המקדש חרב. מכל מקום, מכיוון שקדושת יום הכיפורים קשורה לקדושת המשפחה בישראל, ראוי לכל רווק ורווקה לחשוב ולהתפלל על הזיווג. פעמים רבות המידות הרעות, כגאווה ותאווה, מונעות מהאדם למצוא את זיווגו הטוב. ביום הכיפורים, שבו מתגלה הנשמה הטהורה, יכול אדם להתבונן בראייה נכונה יותר על שאיפותיו בחיים ועל הזיווג המתאים לו באמת, שעמו יוכל לקיים את התורה והמצוות, ויחד יוסיפו שמחה וחיים.

גם בני זוג נשואים צריכים לשוב בתשובה ביום הכיפורים על כל מה שלא אהבו ושימחו זה את זה כראוי, ולהתפלל שיזכו להתאחד באהבה ושמחה, ותשרה השכינה ביניהם, ויזכו לגדל בנים ובנות עוסקים בתורה ובמצוות.

בליעת תרופות ביום הכיפורים

מותר למי שרגיל לבלוע בכל יום כדורים לבלוע אותם גם ביום הכיפורים, וכן מותר לחולה שמצטער מחמת מחלתו לבלוע ביום הכיפורים גלולות ‏לרפואתו. ובתנאי שאין בגלולות טעם טוב, ויקפיד לבלוע אותן ‏בלא מים. מי שאינו יכול לבלוע אותן בלא מים, יערב במים טיפת ‏סבון שתפגום מאוד את טעמם, ובעזרת מים אלו יבלע את ‏הגלולה. ‏

וכן מותר למי שסובל מכאבי ראש עזים בגלל ‏חסרון הקפה או מסיבות אחרות, ליטול גלולות שיש בהן קפאין או גלולות להפגת ‏כאבי ראש. וכן מי שיודע שהצום עלול לגרום לו להתפרצות כאבים, כדוגמת הסובל ממיגרנה, רשאי להקדים וליטול גלולות כדי למנוע את ‏התפרצות הכאבים.

נעלי גומי ובד

אסור ללכת ביום הכיפורים בנעליים וסנדלים שרגילים ללכת בהם בחוץ במקום שיש בו אבנים, ואין זה משנה מאיזה חומר הם עשויים. אבל מותר ללכת בנעלי בית מבד או בנעלי גומי פשוטות מאוד, שאין רגילים ללכת בהם בחוץ במקום שיש בו אבנים וחצץ. ואומנם בעבר ההוראה למעשה הייתה כדעת הראשונים שהקלו ללכת בנעליים וסנדלים שאינם עשויים מעור, אולם מדובר היה בסנדלים ונעליים שלא היו נוחים להליכה, מפני שבזמן חכמים והראשונים עוד לא ידעו להכין נעליים וסנדלים חזקים, עמידים וגמישים, מחומר שאינו עור. על כן היה אפשר לומר שכל מה שעשוי מחומרים אלו אינו נחשב כנעליים וסנדלים. אבל כיום, שרגילים לעשות נעליים טובות מחומרים שונים שאינם עור, דינם כדין נעל וסנדל רגילים, ולכן אסור ללכת בהם ביום הכיפורים.

אומנם בדור הקודם, כשהתחילו לייצר נעליים וסנדלים באיכות סבירה מחומרים שאינם עור, היו עוד רבנים שהורו להתיר, מפני שעדיין היה ניכר ההבדל הגדול שבין נעליים העשויות מעור לשאר חומרים. אבל ככל שעובר הזמן, ויותר רגילים להכין נעליים מצוינות משאר חומרים, מתמעטים המתירים ללכת בהם ביום הכיפורים (פניני הלכה ימים נוראים ט, ה).

מאבקי הנכים וארגונים חברתיים

שאלה: לכבוד הרב, לקראת יום הכיפורים ברצוני לשאול: מדוע הציבור הדתי, שיודע להיאבק על עניינים לאומיים, אינו לוקח חלק במאבקים החברתיים למען צדק לקבוצות המוחלשות, כדוגמת הנכים ואימהות חד הוריות?

תשובה: הנושאים הללו מורכבים, ורוב הנאבקים עליהם אינם משכילים לעמוד על מורכבותם, ולכן יש בעמדתם פגמים מוסריים רבים. כך שפעמים רבות הנזק שבקבלת דרישות הנאבקים מרובה על התועלת מבחינה מוסרית וכלכלית-חברתית כאחד. הנה לדוגמה מחאת הנכים, רוב טענותיהם אינן מוצדקות, בעיקר מפני שהם מסרבים לקבל את הצעת הממשלה להעניק סיוע ניכר למי שבאמת אינו יכול להתפרנס, ולהעניק סיוע מופחת לנכים שביכולתם להשתכר (הגדרת אובדן כושר עובדה היא מדד חלקי בלבד לעבודה פיזית).

העיקרון הוא שאדם צריך להיות אחראי על חייו, ורק כאשר אינו מסוגל לכך מצווה על החברה לעזור לו. גם ההגדרה "מוחלשים" פגומה מיסודה, מפני שהיא מניחה שיש קבוצות שהחלישו אותן וממילא חובה לפצותן. כדי להצליח במאבקים הללו, תנועות השמאל לדורותיהן נוקטות בשיטות תעמולה שקריות תוך הטמעת מונחים מטעים בשיח הציבורי, שבאופן בלתי מודע יוצרות תמונת עולם מעוותת.

יום הכיפורים נועד לתשובה מאהבה, והדבר החמור ביותר מבחינה מוסרית הוא לנצל את תנועת התשובה והאהבה שבנפש למטרות זרות שתואמות אינטרסים של קבוצות שונות. כמו כן, אסור לנצל את רגשי התשובה כדי להשפיל אנשים שעובדים ומתפרנסים, ולנטוע בהם רגשי אשם על שהם כביכול מחלישים אנשים אחרים, להאשים אותם בכך שהם מצליחים ובריאים ומשפחתם מתפקדת, במקום לשבח אותם על תרומתם לחברה ולמדינה.

ראוי לציין שגם העני והסובל צריך לחזור בתשובה ביום הכיפורים. עליו לנקות את ליבו מרגשי קנאה, צרות עין והטלת אשם בזולת, ולמלא את ליבו ברגשי תודה למי שמסייעים לו. דווקא בזכות כך יזכה לחיים טובים, לכבוד ולרווחה.