מאמר הדורות

מאמר 'הדור' של מרן הראי"ה קוק הוא על התקופה המודרנית כולה, שמתאפיינת בתפישה שהאדם יכול בכוח מחשבתו לקחת אחריות על עתיד האנושות ולחולל שינויים לטובה 

מאמר הדור

מאמר 'הדור' שבספר 'עקבי הצאן' הוא ללא ספק אחד המאמרים היסודיים והמפורסמים של מרן הראי"ה קוק זצ"ל. במאמר זה מנתח הרב את אופיו המיוחד של הדור, ומתווה דרך לתשובתו ותיקונו. 

הרב מבאר שעוזבי התורה של הדור הם שונים ומיוחדים. בכל הדורות היו עוזבי התורה קלי דעת ומושחתים, ואילו עתה ישנם אנשים איכותיים, בעלי דעה ושאיפות מוסריות, שעוזבים את התורה. הם מחפשים אמת שלמה וגדולה, שיש בה בשורה לתיקון העם והעולם. ועל פי מה ששמעו ולמדו על היהדות, נדמה להם שהתורה עוסקת בשאלות פרטיות של כשרות וכדומה, ואינה יכולה להציע דרך להתמודדות עם השאלות הגדולות של האדם, העם והאנושות. "דורנו דור נפלא… קשה מאוד למצוא לו דוגמא בכל דברי ימינו. הוא מורכב מהפכים שונים, חושך ואור משמשים בו בערבוביה. הוא שפל וירוד – גם רם ונישא. הוא כולו חייב, גם כולו זכאי" (ע' קח).

כיצד צריך לפנות אל הדור

"הצרות והתלאות הנוראות עשוהו לנוקשה ועז". האיומים בעונש, בעולם הזה או בעולם הבא, אינם משפיעים עליו. "הוא לא יוכל, גם אם ירצה, להיות כפוף ושחוח… הוא לא יוכל לשוב מיראה, אבל מאוד מוכשר הוא לשוב מאהבה" (ע' קיא).

צריך לדבר אליו דברים גדולים. "הדברים הנמוכים והפשוטים לבדם, אע"פ שהם מלאי אמת וצדק, לא יספיקו לו" (ע' קיב). ושם מרחיב הרב בביאור מהם דברים גדולים וכיצד צריך ללמדם. 

"לא נעשוק ממנו את כל האור והטוב, את כל הזוהר והעצמה שרכש לו, כי אם נרבה עליהם, נזריח עליהם, באור של חיים, באור אמת, המנהיר ממקור הנשמה הישראלית. ובנינו יביטו אליו וינהרו" (ע' קט).

"להם אנחנו צריכים ללמד תורת חיים ממקור החיים, דרכי מוסר מלאי אורה וצהלה, דברי חן ושכל טוב, מזוקקים ומצורפים… של אוצר החיים לתורת חיים". "לא נחפוץ לדכא תחת רגלינו, לא נאבה להגיש לנחושתיים את הכוחות הצעירים והרעננים, המסתערים ומתרוממים. כי אם נאיר לפניהם את הדרך, נתהלך לפניהם בעמוד אש של תורה ודעת קדושים כבירי כוח לב" (ע' קטו).

האם מאמר הדור שייך לימינו

רבים מלומדי מאמר 'הדור' סוברים שהוא עוסק בחלוצים שעלו לארץ במסירות נפש, ייבשו את ביצותיה, הפריחו את שממותיה בהקמת ישובים פורחים, העזו לדבר על הקמת מדינה עברית, עמדו במלחמות גבורה כנגד הערבים, וגידלו דור צעיר של חלוצים ולוחמים. 

השאלה היא האם הדור שאנו חיים בו היום, קרוב למאה שנה אחר כתיבת מאמר 'הדור', הוא עדיין אותו הדור? האם ניתוחיו ומסקנותיו של מרן הרב תקפים גם היום? 

גישות שונות נאמרו בסוגיה זו, וננסה לסכמן בקיצור:

גם בדורנו ישנה חלוציות, אלא שנחבאה קמעא

יש אומרים: דבריו של מרן הרב זצ"ל שרירים וקיימים. "התורה הזו לא תהיה מוחלפת". גם היום ישנם רבים שאוהבים את הארץ ומוכנים למסור את נפשם עליה בהתיישבות ובצבא. עדיין ישנם קיבוצים ויישובים, וגם אם נחלש מעמדם, בפועל הם מיישבים את הארץ, ויש להם ממשיכים בדמות המתנחלים. ו

גם אם נראה כלפי חוץ שרוב הציבור אינו מתעניין כיום בארץ ובבניינה, מבפנים כולם קשורים במסירות נפש לעם ולארץ. המייצגים באופן הבולט ביותר את רוח הדור שעליו דיבר הרב הם קציני הצבא וחייליו, שעושים לילות כימים ומחרפים נפשם למען בטחון המדינה. 

דורנו קטן ותאוותן וזקוק למוסר

יש אומרים: רוב הציבור כיום איננו קשור לשום אידיאלים. הארץ והעם אינם מעניינים אותו. הם חילונים כי הם בורים. נוח להם להמשיך בדרכם. הם חושבים שכך יוכלו לספק את תאוותיהם. כדי לקרבם, צריך לחשוף בפניהם את העולם שבו הם חיים במערומיו. להראות להם כיצד הרדיפה אחר כסף ומותרות אינה מביאה לאושר אמיתי. לבקר בחריפות את המתירנות המינית, את המשפחות המתפרקות, הבגידות השפלות והשחיתות. לתאר את עונשם של הרשעים בגיהנום, בעולם הזה ובעולם הבא. ולעומת זה להראות להם את היופי שביהדות: שולחן שבת הרגוע, הילדים המחונכים שמכבדים את הוריהם, הנרות היפים שהאשה הנאמנה מדליקה, הבעל שקובע עיתים לתורה.

לשם חיזוק גישה זו מביאים כהוכחה את בעלי התשובה הרבים שאוהבים לשמוע מוסר פשוט ואינם קשורים לרעיונות כלל ישראליים.

דורנו שכח את האידיאלים הגדולים והלך לחפש את טעם החיים (ניו אייג')

יש אומרים: אמנם בתקופת מרן הרב היו אותם חלוצים שמסרו את חייהם למען הכלל אידיאליסטים גדולים. אולם הדור שלנו כבר אינו מאמין באידיאלים כלליים. ההתיישבות לא מעניינת אותו. גם שאלות כלכליות וחברתיות לא מעסיקות אותו. החיים כל כך מסובכים, מורכבים ומכבידים, שאנשים מחפשים משמעות לחיים האישיים שלהם. הם מחפשים טעם לחיים. דרך להתמודד עם כל השפע המכביד והמבלבל. תורת החסידות, שמתעמקת בנפש הפרטית, יכולה לדבר אליהם. וכמובן גם הרעיונות הפרטיים שבדברי מרן הרב קוק נוגעים לליבם, אבל לא הרעיונות הכלליים.

הפוסט מודרנים

יש אומרים: היום כבר אין מאמינים בעקרונות מוחלטים. כבר אין אידיאליסטים שמוכנים למסור את נפשם על עקרונות. הדור התבגר וקיבל תפישת עולם מורכבת, לפיה האמת אינה שייכת לחוג אחד או לתורה אחת. גם אם נציג לפניו את החזון של תיקון העולם שבתורה, לא יתרשם ולא יתקרב. אולי להפך, יסלוד מהביטחון המופרז של המאמינים. הוא חושש מתנועות שהן יותר מדי אידיאליסטיות. גם תלמידי הרב קוק עם ה'משיחיות' שלהם מפחידים אותו. להט זה היה שייך אולי לתקופת העליות וייבוש הביצות, אבל כיום הוא לא רלוונטי. אנשים מחפשים היום חיים סבירים, הגונים ונוחים.

כדי לקרב את הדור, צריך לדעתם למצוא את הדרך לשלב בין יסודות התורה וההלכה לחיים המודרניים. צריך להפחית עד כמה שאפשר את המתח שבין היהדות והדמוקרטיה, בין התביעה לאמת המוחלטת שבתורה ובין הפלורליזם. 

מאמר הדור עוסק בכלל האומה

אף שיש אמת מסוימת בכל אחת מהגישות שהוזכרו, את מלוא היקפו של מאמר הדור לא הבינו כראוי. הרב אינו עוסק בחלוצים שעלו לארץ בלבד, אלא בכלל הדור. המאמר נתפרסם בשנת תרס"ו, שנתיים אחר שעלה הרב לארץ. באותן השנים התגוררו בארץ פחות ממאה אלף יהודים, ואילו בחוץ לארץ התגוררו כארבעה עשר מיליון יהודים. יותר מעשרה מיליון התגוררו באירופה. בוורשה לבדה התגוררו כחצי מיליון יהודים. בברלין ובווינה ובעוד ערים חשובות חיו כמאתיים אלף יהודים בכל אחת. את כל הציבור העצום הזה ראה הרב לנגד עיניו כשכתב את מאמר הדור.

בתוך החברה היהודית הגדולה הזו התחוללה תסיסה אדירה. רבים השקיעו את כשרונם ומרצם בפיתוח המדעים השונים ובקידום רעיונות חברתיים, מתוך אמונה שככל שתתרבה הדעת כך העולם יוטב ויתוקן. עליהם כותב הרב, שחושך ואור משמשים אצלם בערבוביה. יש להם שאיפות גדולות לתיקון עולם, אבל בלא תורה לא יזכו לתקן באמת דבר.

הדור הוא התקופה המודרנית

'הדור' תואם בעצם את כל התקופה המודרנית, שהתחילה לפני כמאתיים חמישים שנה במערב אירופה, התפשטה אח"כ למזרח אירופה ולערי הבירה שבארצות ערב, ומתקיימת עד ימינו אלה. הרב פונה אל הכוחות הצעירים אף שחלקם, אלו שפעלו במערב אירופה, כבר היו מבוגרים. אולם במבט היסטורי הם ביטאו את הזרם החדש, הצעיר.

התפישה שהאדם יכול בכוח מחשבתו לקחת אחריות על גורלו ועל עתיד האנושות ולחולל שינויים לטובה, היא יסוד התפישה המודרנית, שהלכה והתבססה עם התפתחות המדע, הטכנולוגיה והחברה. את העידן המודרני הובילו יהודים. 

על כל היהודים המוכשרים, שפעלו בדרכים שונות למען האנושות, דיבר הרב במאמר הדור. חלקם השתתפו במהפכה הסוציאליסטית. רבים אחרים פעלו בתנועה הליברלית על מגוון מרכיביה. רבים עסקו בפיתוח המדע והאמנות. 

השמות המפורסמים

אין ספור מדענים ואישים חשובים צמחו מקרב בני אותו הדור. בין המפורסמים שבהם היו: איינשטיין שחולל פריצת דרך בפיזיקה, פול ארליך ואלי מצ'ניקוב שפרצו דרך בחקר מערכת החיסון, מאיירהוף שחקר את חילופי החומרים בגוף, לנדשטיינר שחשף את סוגי הדם השונים, והבר ווילשטטר שעסקו בחקר הכימיה.

פרויד חולל פריצת דרך בחקר הפסיכולוגיה, ואחריו אריך פורם ואדלר. קדם להם קרל מרכס, שהיה מאבות הסוציולוגיה המודרנית. שנברג במוזיקה. בפילוסופיה – הרמן כהן וברגסון. בספרות – סטפן צוויג, ליאון פויכטוונגר ופרנץ קפקא שהתחיל סגנון ספרותי חדש – הגיבור האנטי-גיבור. 

מתוך אידיאל של תיקון החברה השתתפו למעלה ממיליון יהודים צעירים בתנועות המהפכה הסוציאליסטית-קומניסטית. גם בקרב המנהיגות הבכירה של התנועות הללו בלטו יהודים מוכשרים, שהוליכו אחריהם המונים וחוללו שינויים היסטוריים. המפורסמים שבהם: טרוצקי, רדק, סברדלוב, זינובייב, גרשוני ועוד רבים (רובם נרצחו לבסוף על ידי סטאלין). במערב אירופה פעל פרדיננד לאסל. 

יהודים גם פיתחו והובילו את הכלכלה העולמית. הם היו הבנקאים והיזמים החשובים. מבין המפורסמים שבהם היו: בני בית רוטשילד על ענפיו השונים במדינות מערב אירופה, הברון הירש מלך מסילות הברזל של אירופה, הברון גינזבורג ברוסיה, מונטיפיורי באנגליה.

במערב אירופה התחוללה פעילות ציבורית ענפה של יהודים שחוללו מהפכות חברתיות-ליברליות. הפחות מפורסמים השתתפו בחקר החברה ושמשו כיועצים למדינאים. המפורסמים שבהם היו שרים בממשלות החשובות ואף כיהנו כראשי ממשלות, כדוגמת ליאון בלום ראש ממשלת צרפת, וולטר רטנאו שר חוץ וזמן קצר ראש ממשלה בגרמניה. לפניהם היה בנימין דיזרעאלי, ראש ממשלת בריטניה שהתגאה במוצאו היהודי, והפך את בריטניה לאימפריה ואת המלכה ויקטוריה לקיסרית. אחת מפעולותיו הנודעות היתה קניית תעלת סואץ למען בריטניה. תוך לילה אחד הוא השיג בהלוואה את המימון לכך מרוטשילד האנגלי. 

החלוציות

אחת התנועות השייכות לתקופה המודרנית היתה התנועה החלוצית הציונית. מבחינה כמותית, השתתפו בה פחות יהודים. לדאבון ליבנו, פעיליה היו בדרך כלל פחות מוכשרים. המוחות הגאוניים במדע, בכלכלה ובחברה נתנו את חילם לזרים. 

אולם בזכות היות התנועה הציונית קשורה לרעיון האומה ויישוב הארץ, זכתה מצד הרב קוק להערכה מיוחדת. במשך השנים התברר שהתנועה הציונית הפכה לתנועה המרכזית בעם היהודי. אבל החלוצים אינם הביטוי היחיד, ואף לא המרכזי, של הדור, הואיל ואף הם הושפעו עמוקות מהרעיונות הגדולים שייצרו אותם היהודים שנתנו חילם לזרים. אמנם מבחינת התיקון, יש לארץ ישראל מקום מרכזי, וכפי שכתב הרב שמתוך תורת ארץ ישראל, שאינה עוסקת רק בהישרדות אלא בחזון של תיקון עולם, אפשר יהיה להביא מזור לחיבוטי נפשו של הדור (ע' קיב, וקטז).

מאמר הדור לדורנו

אמנם נכון שישנה כיום אכזבה מתנועות אידיאולוגיות שהכזיבו. הרבה חלומות התנפצו אל סלעי המציאות הקודרת. הפיתוח המדעי בגרמניה לא מנע את השואה. המהפכה הקומוניסטית לא הטיבה לאנושות, אבל עדיין קיימת אמונה בסיסית שבכוח המחשבה והתכנון אפשר לתקן את העולם. 

זוהי "התנועה המחשבית הכוללת" (ע' קי). אל מול תנועה כזו, שהיא המובילה עד היום, ובסיסה המרכזי כיום באוניברסיטאות, צריך להציב חזון. 

ואמנם נכון שיש אנשים רבים שאינם עסוקים ברעיונות כלליים, כך היה בתקופת הרב קוק וכך גם היום, אך אנשים פרטיים אלו אינם מובילים את התהליכים החברתיים. הם נגררים. כמובן שכל אחד ואחד מישראל הוא יקר וקדוש, ואם אפשר לקרבו לתורה ומצוות, הרי שזה דבר גדול. וגם הרב קוק עצמו היה טורח בזה. 

אבל מי שקובע את רוח הדור הם אותם אנשים מוכשרים שעוסקים במדע ופילוסופיה, חברה וכלכלה, פסיכולוגיה, ספרות ואמנות, ומציבים חזון. ההמונים הולכים בסופו של דבר אחריהם. את הטוב שבהם צריך להבין, ומתוך העמקה גדולה בתורת חיים – להדריכם ולרוממם.

יעקב עם ידי עשו

מדוע ביקש יצחק לברך את עשו הרשע? ● יצחק חשש שתמימותו של יעקב תחליש את מלחמתו ברשעה ● ערמתו של יעקב בקבלת הברכות הוכיחה את יכולתו להיאבק ברשעים ● דוד המלך אדמוני כעשו, אבל שופך דמים רק על פי סנהדרין ● מלאכת בורר: האם מותר להשתמש בקולפן לקילוף פירות וירקות בשבת

מדוע רצה יצחק לברך את עשו

היאך רצה יצחק אבינו עליו השלום לברך את עשו הרשע? וכי לא ידע שיעקב צדיק ותמים ועשו רשע? וכי אפשר להעלות על הדעת כי אדם גדול כמו יצחק אבינו יעדיף את בנו הרשע על פני הצדיק? ואמנם ברור שגם את יעקב אהב, וגם אותו רצה לברך בברכות מיוחדות לפי אופיו, אבל היאך ייתכן שייתן ברכות חשובות כל כך לעשו הרשע? כל כך הרבה ייסורים ומרורות סבלנו מעשו ומיורשיו, ויצחק אבינו רצה לברכו?!

יצחק הכיר לעומק את הרשעה

אלא שיצחק אבינו היה חכם שבחכמים, וידע היטב כי יעקב אבינו צדיק ותמים ואילו עשו רשע. אולם הוא גם הכיר את עומק הרשע שבעולם. הוא ידע שיש רשעים שאין להם גבולות, שמוכנים לרצוח את כל מי שעומד בדרכם, שעינוי והשפלת יריבים הוא תחביב מרכזי בחייהם. רשעים אלו מוכנים לפגוע בכל יקר וקדוש כדי לקדם את מטרותיהם. הם מסוגלים לכרות ברית, ולמחרת, אם יהיה הדבר לתועלתם, להפר אותה בלי להניד עפעף. ברשעים אלו אסור לזלזל, הם מוכשרים להרע, וכשיראו אנשים שבאים להציג תפישת עולם מוסרית שמאיימת על מעמדם, הם יעשו הכל כדי לחסלם. 

החשש שבני יעקב לא יידעו להילחם ברשעים

ומה יעשו בני יעקב, הצדיקים והתמימים, מול כאלה רשעים? אמנם גם ליעקב יש גבורה וחכמה, אבל שמא לא יהיה לבניו מספיק עזות כדי לחתור לניצחון על אויביהם. אולי כשיראו רשעים מצליחים – מרוב צדיקותם יקבלו על עצמם את הדין ויאמרו: מן השמיים העמידום עלינו, ולא יתחבלו תחבולות כיצד להורידם ולהכניעם. 

ואף אם ישכילו להבין את העולם האכזר שבו הם חיים, ובזכות צדיקותם וחכמתם יצליחו להתגבר על אויביהם – שמא לא ימצאו בקרבם רצון לנקום ברשעים ולהשיב להם כגמולם ולהכריתם, כפי שהם זממו להכרית את ישראל. אולי יחשבו שיש אצילות ויופי ברחמנות על הרשעים, ועל כן יותירום בחיים ואף יסכימו ברוחב לב אווילי לתת להם שטחים וסמכויות. ויום אחד, כשהרפיון יתפשט בישראל מעט, כפי שקורה מעת לעת, ינצלו אויביהם את חולשתם ויכחידום מגוי ולא יזכר שם ישראל עוד ח"ו. אולי התמימות והרחמנות של יעקב מצביעה על איזו חולשה ברצון, חוסר דבקות במטרה ובחזון תיקון העולם. והקב"ה לא יעשה נסים למי שאינו משתדל בכל כוחו לעמוד על נפשו ולנצח. וכמו שאמרו חכמים: "כל תלמיד חכם שאינו נוקם ונוטר כנחש אינו תלמיד חכם" (יומא כג, א). 

כדי לנצח את הרשעים בעולם, מוכרחים לעיתים להתעטף באכזריות וערמומיות, לתחבל תחבולות, ולחתור לניצחון מלא. כמו אברהם, שאף שהיה חסיד שבחסידים, רחמן ומכניס אורחים מאין כמוהו, בשעה שהיה צריך ידע להילחם בארבעת המלכים הרשעים, לנצחם ולהכותם. יופי נפשו ואצילותו לא עמדו לרשעים שנלחמו בו. הם לא הצליחו לסדוק את בטחונו בצדקת דרכו ובמחויבות שלו לנצחם ולהכותם. אבל אם יעקב וזרעו ימשיכו לבדם, אולי לא יוכלו לעמוד כנגד הרשעה, יפוצו ויתבטלו, והעולם יחזור לתוהו ובוהו.

אולי עשו ישלים את יעקב

ואולי לשם כך, חשב יצחק אבינו בלבו, נתן ה' לו שני בנים. יעקב צדיק ותמים. ואמנם עשו נראה עתה כרשע, צד צייד, גונב וגוזל, ואף מוכן לרצוח עבור כך, אבל מי יודע, אולי באמת זו אכזריות וערמומיות דקדושה. הרי מי שנקם את נקמת אברהם מנמרוד, על שהפילו לכבשן האש, היה עשו. שאחר שראה את בגדיו המיוחדים חמד אותם, והרג את נמרוד ונטלם (בר"ר סה, טז). 

אולי בזכות הברכה והאמון של יצחק, יקבל על עצמו עשו את החזון הגדול, ויפעל יחד עם יעקב הצדיק והתמים להנחלת ערכי האמונה, הצדק והחסד בעולם, ואת כשרונו לרצוח ולהערים, יפנה כנגד הרשעים הממלאים את העולם, וכך תוכל האמת לנצח (עפ"י מלבי"ם ואו"ח הקדוש בראשית כז, א).

גם ברוך יהיה

והנה נתחלפו הבנים, ויעקב בעצת אמו נטל את הברכה. והפלא הגדול, שאחר שיצחק אבינו מבין שלא את עשו ברך אלא את יעקב, הוא אמנם חרד חרדה גדולה אבל אינו כועס על יעקב, אלא אומר: "גם ברוך יהיה" (בראשית כז, לג). 

כפי הנראה, למרות שיצחק החליט לברך את עשו, עדיין ניקר החשש בלבו, שמא רשעותו של עשו חסרת תקנה, והוא אינו ראוי לברכה. וכשהבין שיעקב הצליח להערים על עשו וליטול את ברכתו, הבין שיעקב יודע גם להסתדר בעולם, לעמוד כנגד רשעים ולנצחם. ואם כן: "גם ברוך יהיה" (עפ"י פירוש ששמעתי בשם הרבי מצאנז).

דוד המלך

כשבא שמואל הנביא למשוח למלכות את בנו של ישי, מצא את דוד שהוא אדמוני כעשו. "נתיירא ואמר אף זה שופך דמים כעשו, אמר לו הקב"ה 'עם יפה עינים', עשו מדעת עצמו הוא הורג, אבל זה מדעת סנהדרין הוא הורג" (בר"ר סג, ח). ואכן, בדוד היה שילוב של עדינות מופלגת בלימוד התורה, התרפקות וכיסופים בתפילה, וגבורה ואכזריות כנגד שונאי ישראל. וכפי שאמר בשירתו (שמואל ב, כב, לח-מג): "אֶרְדְּפָה אֹיְבַי וָאַשְׁמִידֵם וְלֹא אָשׁוּב עַד כַּלּוֹתָם. וָאֲכַלֵּם וָאֶמְחָצֵם וְלֹא יְקוּמוּן וַיִּפְּלוּ תַּחַת רַגְלָי. וַתַּזְרֵנִי חַיִל לַמִּלְחָמָה תַּכְרִיעַ קָמַי תַּחְתֵּנִי. וְאֹיְבַי תַּתָּה לִּי עֹרֶף מְשַׂנְאַי וָאַצְמִיתֵם. יִשְׁעוּ וְאֵין מֹשִׁיעַ אֶל ה' וְלֹא עָנָם. וְאֶשְׁחָקֵם כַּעֲפַר אָרֶץ כְּטִיט חוּצוֹת אֲדִקֵּם אֶרְקָעֵם".

בזכות דבקותו באמונה, בצדק ובמשפט, ידע דוד להילחם ברשעים ולא לוותר להם, ועל כן זכה הוא להקים את מלכות ישראל, לבנות את ירושלים ולהכין את בניין בית המקדש.

אנחנו צריכים להתאמץ ללכת בדרכו של דוד, ויהי רצון שנזכה במהרה לביאת משיח בן דוד. 

כלל מלאכת בורר בשבת

הכלל היסודי במלאכת בורר הוא, שכדרך אכילה מותר להוציא את האוכל, וכדרך מלאכה אסור. ואחד הסימנים לכך, שביד או במזלג או כף מותר להוציא את האוכל, אבל אסור מהתורה לעשות זאת בכלי שנועד לברור, שכל העושה זאת בכלי הרי הוא בורר כדרך מלאכה.

כלי לזיתים

שאלה: האם מותר להשתמש בכלי מיוחד שנועד לשימור זיתים עם מימיהם, ובתוכו משטח מחורר, ועליו מניחים את הזיתים, ובשעה שרוצים ליטול זיתים, במקום להכניס מזלג או כף לתוך המים ולשלות מתוכם זיתים, אוחזים במוט קטן שבאמצעיתו ומגביהים את המשטח המחורר והזיתים עולים מן המים. 

תשובה: יש בזה ספק, יש מקילים ויש מחמירים. וכיוון שהוא ספק תורה, צריך להחמיר ולא להשתמש בו. 

הספק תלוי בשאלה האם הזיתים נחשבים מעורבים במים. כאשר מדובר בגרגירי תירס ששרויים במים, מוסכם שהם נחשבים מעורבים, ואסור להפרידם על ידי מסננת. לעומת זאת, מלפפונים חמוצים שהם גדולים, מוסכם שאינם נחשבים מעורבים במים, ומותר להפרידם גם בעזרת מסננת. אולם לגבי זיתים יש ספק. אם אינם נחשבים מעורבבים, אין בהפרדתם איסור בורר, וממילא אפשר לעשות זאת גם על ידי כלי. אבל אם הם נחשבים מעורבים – אזי כלי זה משמש לברירה, ואסור מן התורה להשתמש בו. 

קולפן 

עוד התעוררה שאלה, האם מותר להסיר קליפת תפוחים, מלפפונים וגזר על ידי קלפן. יש אוסרים, מפני שהקליפה והפרי נחשבים כשני מינים, והפרדתם היא ברירה, וממילא אסורה בכלי אפילו כדי לאכול מיד (מחזה אליהו נא, איל משולש). ויש מקילים, כי לדעתם הם נחשבים כמין אחד, וממילא הפרדתם אינה נחשבת ברירה ואפשר להיעזר לשם כך בכלי (שערים המצוינים בהלכה, ילקוט יוסף שיט, סא, מנו"א ח"ב ז, 49). ויש מקילים בקליפות שראויות יותר לאכילה כדוגמת תפוחים, ואוסרים בקליפות שאינן ראויות כל כך לאכילה כדוגמת מלפפונים וגזר (ע' שש"כ ג, ל). 

למעשה, הרוצה להקל יש לו על מה לסמוך, שהואיל והקליפות ראויות לאכילה בשעת הדחק, גם המחמירים מודים שהאיסור הוא מדברי חכמים, ובספק באיסור חכמים הלכה כמיקל. והרוצה להדר, טוב שיחמיר שלא לקלף בקולפן קליפות שאינן ראויות כל כך לאכילה.