ראש השנה בסגר – הזדמנות לתיקון

חסרונן של התפילות ההמוניות והסעודות המשפחתיות עלול לגרום לצער, אך מחובתנו להתאמץ ולנצל את החג לתיקון שיהיה סימן לכל השנה • את הזמן הרב שמתפנה יש לנצל ללימוד תורה עם כל המשפחה, כל אחד על פי עניינו ורמתו • בגלל המצוקה הרגשית והמציאות השונה, יש לשים השנה דגש מיוחד על הגברת השמחה והרגישות לזולת במהלך שני ימי ראש השנה

כשם שהרוצים להכין סעודות משמחות לחג צריכים לתכנן מה יגישו בכל סעודה למנה הראשונה, מה יגישו למנה השנייה ומה לקינוח, תוך שימת לב שבכל סעודה התפריט יהיה מעט שונה כדי שלא לשעמם את הסועדים – כך, לא פחות, צריך לתכנן את הלימוד בחג בנושאים מעניינים ומגוונים

קיום ראש השנה בסגר הוא ניסיון גדול. אפשר להצטער על אובדן התפילות היפות והמרשימות בבתי הכנסת המפוארים ברוב עם, עם חזנים משובחים. במקום זאת נצטרך להתפלל במניינים מאולתרים בחצרות ובמרפסות, וגם מי שיזכה להתפלל בבתי הכנסת, יצטרך לפגוש בתי כנסת מחולקים במחיצות ניילון שפוגמות ביופיו ובכבודו של 'מקדש המעט', ואת חבריו לתפילה בקושי יכיר מבעד למסכות שמכסות את הפה והאף.

משפחות רבות שהתרגלו לקיים את סעודות החג עם בני המשפחה המורחבת ועם חברים ושכנים, יצטרכו להסתפק בסעודות מצומצמות בחברת בני המשפחה הגרעינית בלבד, בלא סבים וסבתות, דודים ודודות ובני דודים, נכדים ונכדות. במשך כל השנה מצפים לחגים, להזדמנות לחגוג יחד, והנה החג מגיע, וההגבלות מוחמרות, והצער על המרחק מבני המשפחה האהובים ממלא את הלב, ועצבות שעלולה להתפתח לדיכאון מתפשטת.

עמידה בניסיון – סימן טוב לכל השנה

הניסיון העומד לפנינו: האם נצליח, בתנאי הסגר, לקיים את מצוות החג כהלכתן? ניסיון זה חשוב במיוחד כשהוא מתקיים בראש השנה, מפני שלכל מה שאנו עושים בראש השנה יש השפעה על כל השנה. כפי שאמרו חכמים: "סימן – מילתא הוא" (כריתות ו, א), כלומר יש משמעות לסימנים, שאם מתקיימים בראש השנה סימני ברכה, נפתחים בכך צינורות של ברכה לכל השנה.

על פי זה המליצה הגמרא (שם) לאכול בסעודת ראש השנה מאכלים שיש בהם סימן טוב לכל השנה: כרתי לסימן שייכרתו שונאינו, רוביא לסימן שירבו זכויותינו, תמרים לסימן שייתמו שונאינו וחטאינו, סלק לסימן שיסתלקו שונאינו, דלעת לסימן של ברכה, שהיא פרי ענק שגדל במהרה (שו"ע תקפג, א).

הניסיון הראשון בלימוד התורה

האתגר החשוב ביותר הוא להרבות בלימוד תורה בימי ראש השנה, כדי לפתוח את השנה בסימן ברכה לכל השבתות והחגים שיהיו מלאים בתורה. מתוך כך ברכת התורה והדרכתה יאירו את ימי המעשה, להוסיף ברכה לחייו של כל אדם ולתיקון החברה והעולם. כפי שאמרו חכמים (בירושלמי), שכל הישן בראש השנה מזלו ישן כל השנה, והכוונה להיות ער ולהרבות בלימוד התורה כסימן טוב, שכן אמרו הפוסקים, שהיושב בבטלה, למרות שהוא ער, נחשב כישן (מ"ב תקפג, ט).

השבתות והחגים נועדו ללימוד תורה

נוסף על כך שמצוות תלמוד תורה שקולה כנגד כל המצוות, ושכרה שקול כנגד שכר כל המצוות, זו מגמתם של הימים הקדושים שנתן לנו ה' – שנעסוק בהם בתורה. שבכל ימות החול אנו צריכים לעסוק במלאכה לצורכי פרנסה ויישוב העולם, לפיכך קבע לנו ה' שבתות וחגים שבהם נשבות ממלאכה ונעסוק בתורה. כפי שאמרו חכמים (ירושלמי שבת טו, ג): "לא ניתנו שבתות וימים טובים אלא לעסוק בהם בדברי תורה". למעשה פירשו חכמים שהכוונה להקדיש את חציו של היום לתורה, ועל ידי כך גם הסעודות והמנוחה נחשבים ספוגים בתורה, עד שאפשר לומר שבאופן זה "יום השבת ייעשה כולו תורה" (תנא דבי אליהו רבה א).

קדושתם מתבטאת בלימוד תורה

מעבר לכך, קדושת היום צריכה לבוא לידי ביטוי בלימוד התורה, וכפי שלמדו חכמים מכך שנאמר על הימים הקדושים שהם "קודש לה'", שעל כן צריך להקדיש את מחציתם ללימוד התורה (פסחים סח, ב; ביצה טו, ב). לא זו בלבד, אלא שגם המצווה להתענג בשבתות ובחגים מתקיימת על ידי לימוד התורה, שהוא משמח, שנאמר (תהילים יט, ט): "פִּקּוּדֵי ה' יְשָׁרִים מְשַׂמְּחֵי לֵב". מסיבה זו אסור ללמוד תורה בתשעה באב ובימי אבלות (תענית ל, א; שאגת אריה סט). ומי שעדיין לא זכה להתענג ולשמוח בלימוד התורה, צריך לערוך חשבון נפש כדי למצוא את הדרך שבה ילמד לימוד שישמח אותו. אולי בחר ללמוד בספרים שפחות מתאימים לו, ואולי הוא מחפש שמחה חיצונית וסיפוק מהיר ואינו ממתין בסבלנות לעונג ולשמחה העמוקים שמתפשטים בהדרגה מתוך לימוד משמעותי.

שיעורי התורה

אומנם לכתחילה ראוי שחלק ממצוות הלימוד בשבתות ובחגים יתקיים בציבור, וכך נהגו ישראל מדורי דורות לקיים דרשות גדולות ושיעורים חשובים בשבתות ובחגים. וכל כך הקפידו על כך, עד שאסרו ללמוד בנביאים וכתובים בזמן שהיה מיועד לשיעורי הלכה (שבת קטו, א). ואמרו חכמים שאחת הסיבות לירידת אנשים עשירים מנכסיהם, שאינם משתתפים בשיעורי השבת, כי מהלימוד בשבת מתפשטת ברכה לששת ימי המעשה. ומשפחה אחת הייתה בירושלים שקבעה סעודתה בזמן הדרשה, ובעוון זה נעקרה מן העולם (גיטין לח, ב).

לצערנו, גם בלא הקורונה נחלש קיום השיעורים ברוב הקהילות, ואולי מפני שאין מקפידים להקדיש את עיקרם להלכה, כפי התקנה המקורית. בכל אופן, בימי ראש השנה הבאים עלינו לטובה הניסיון שעומד לפני כל אחד מאיתנו הוא ללמוד תורה בשקידה בביתו, בלימוד עצמי ובלימוד עם בני המשפחה.

עצה לקיום הלימוד בבית

כדי להצליח ללמוד כראוי בראש השנה, ראוי לתכנן את הלימוד. כשם שהרוצים להכין סעודות משמחות לחג צריכים לתכנן מה יגישו בכל סעודה למנה הראשונה, מה יגישו למנה השנייה ומה לקינוח, תוך שימת לב שבכל סעודה התפריט יהיה מעט שונה, כדי שלא לשעמם את הסועדים; וכאשר ישנם סועדים עם טעמים שונים, בחלק מהמנות אף מכינים שתי אפשרויות, כדי שכל סועד יוכל לבחור את המנה המתאימה לו – כך, לא פחות, צריך לתכנן את הלימוד בחג בנושאים מעניינים ומגוונים, בהלכה ובאגדה, בתנ"ך ובתלמוד, כדי שלפני שיתחילו להשתעמם מנושא אחד, יוכלו להחליף לנושא אחר. כמו כן, כשיש בבית ילדים גדולים וקטנים, צריך להכין לימוד מותאם לכל גיל. כל משפחה שונה מחברתה, לכן על כל משפחה מוטלת האחריות לתכנן בתשומת לב רבה את הלימוד המתאים לה, כאשר חלק מהלימוד מתקיים בצוותא וחלקו מתקיים על ידי כל אחד בנפרד.

כולנו יודעים שכאשר עומד לפנינו אתגר רציני, צריכים להתכונן אליו, לחשוב על כל פרטיו. ואם לא מתכוננים, הסיכוי להצליח פוחת מאוד.

תיקון לטווח ארוך

כמדומה שתחום זה, של הלימוד בבית, הוזנח. וראוי לרבנים ולרבניות, לאבות ולאימהות, להשקיע מחשבה רבה בדרך לקביעת לימוד משמעותי בבית, כי התורה היא חיינו, ואם לא נייחד את הימים הקדושים ללימודה, לא נזכה לברכתה. ואם נצליח לקבוע עצמנו בלימוד תורה משמעותי, נזכה לכל הברכות שבתורה בחיינו הלאומיים והאישיים.

מובן מאליו שאין דרך אחת לכולם, אלא יש צורך בהעלאת הצעות שונות, כדי שבהשראת העצות השונות תוכל כל משפחה לעצב את הדרך המתאימה לה בכל שלב.

כאן המקום להציע למשפחות שהצליחו למצוא נוסחה שמתאימה להן, לשלוח אותן לדוא"ל ask•yhb.org.il, ובעזרת ה', אם יתקבצו הצעות שיוכלו להועיל לציבור, נפרסמן בדף הפייסבוק של פניני הלכה, ואולי את חלקן אפרסם אחר כך במדור זה.

שמחת החג

יחד עם זה שראש השנה הוא יום תרועה ויום דין, הוא גם יום חג – 'מקרא קודש', שמצווה לקדשו באכילה ושתייה ולכבדו בבגדים נאים וחגיגיים (ספרא אמור יב, ד). וכיוון שהוקשו כל המועדים זה לזה (שבועות י, א), אזי כשם שמצווה לשמוח בשלושת הרגלים, כך מצווה לשמוח בראש השנה.

לפיכך, מצווה לערוך בו שתי סעודות מכובדות, אחת בלילה ואחת ביום, ולשמוח בהן בבשר ויין. אלא שכתבו הראשונים שלא יאכל אדם בראש השנה כמלוא שובעו, כדי שלא יקל ראשו ותהיה יראת ה' על פניו (שו"ע תקצז, א). הרי שסעודות ראש השנה צריכות להיות חשובות ומשמחות יותר מסעודות שבת, אבל לא כמו סעודות שלושת הרגלים.

סעודה שלישית

כיוון שהיום הראשון של ראש השנה הוא שבת, יש לקיים בו גם סעודה שלישית. אומנם אין ראוי לקבוע את הסעודה השלישית סמוך לסיום היום הראשון, כי אז לא יהיה תיאבון לסעודת ליל יום שני של ראש השנה. אפשרות אחת, לקיים את הסעודה השנייה מיד לאחר התפילה, ועוד לפני השעה ארבע אחר הצהריים לקיים סעודה קטנה לסעודה שלישית. אפשרות שנייה, לחלק את הסעודה הגדולה של החג לשניים – בחלק הראשון לאכול את המנה הראשונה, לברך ברכת המזון, לקבוע לימוד של כשעה, ואז לשוב ליטול ידיים ולקבוע סעודה על המנה העיקרית והקינוח. זמן סעודה שלישית מחצי שעה אחר חצות היום ואילך, כלומר לאחר השעה אחת ורבע.

לשמוח ולשמח

מצווה השמחה בחג, עיקרה לשמוח ולשמח את בני המשפחה, ונוסף על כך גם עניים וגלמודים. ואין זו מעלת חסידות בלבד, אלא כך היא מצוות השמחה מהתורה, שנאמר (דברים טז, יד): "וְשָׂמַחְתָּ בְּחַגֶּךָ אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ וְעַבְדְּךָ וַאֲמָתֶךָ וְהַלֵּוִי וְהַגֵּר וְהַיָּתוֹם וְהָאַלְמָנָה אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ" (פנה"ל מועדים א, יא). השנה לא נוכל לארח אורחים, והניסיון שעומד לפתחנו הוא לשמוח ולשמח את בני המשפחה. לשם כך על כל אחד ואחד מבני המשפחה להתגבר על המרמור הנובע מהסגר, ולשמור על אווירה טובה, במיוחד בעת הסעודות, להתחמק מאמירות פוגעות, ולהתאמץ לשמח את המסובים בדברי ידידות.

והניסיון גדול, מפני שפעמים רבות השמחה גוברת בזכות ריבוי האורחים, ועתה נצטרך כולנו להיות עם אותם הקרובים ימים רבים. ואולי נמאס כבר לאחות לראות את האח הצעיר שמעצבן אותה, ולאח הצעיר כבר נמאס לראות את הפרצוף הממורמר של האחות שכועסת על שלא נותנים לה להיפגש עם חברותיה בחופשיות. מצווה לכולם להירגע ולהתגבר על המתח והעצבנות, ולהתאמץ להשרות אווירה נעימה, להתנדב לעזור בלב חפץ, ולשמח זה את זה בדברי תודה ומחמאות.

תקיעת שופר בכותל | מארק נויימן – אוסף התצלומים הלאומי

כתוב/כתבי תגובה