כולם כהנים ולוויים

את הפרשות על המשכן ועל הכהנים והלויים יש ליישם בכל תחומי החיים • כל אדם בעבודתו צריך להיות ככהן, ולהיזהר מכל דבר שעשוי להפריע לעבודתו • בעלי תפקידים בכירים וחשובים, כגון ברפואה או בצבא, צריכים להיות ככהן הגדול הנרתם למען הכלל על חשבון המשפחה • כולנו, בבית הכנסת, בעבודה או במשפחה, שלושת בני לוי • לפעמים נושאים את תכני הקודש עצמם כמו הקהתים, לפעמים מתעלים למה שמעבר כמו הגרשונים, לפעמים נשארים כמו המררים בעבודה השחורה – שהיא גם יסודית והכרחית

עבודת המשכן – בניין אב לעבודתנו בתיקון העולם

במשך פרשות רבות התורה מאריכה בתיאור המשכן וכליו ובעבודת הכהנים והלוויים, מפני שהמקדש הוא תמצית הכול, וממנו צריכים ללמוד בבניין אב כיצד לעסוק ביישובו של העולם ותיקונו. דבר זה אפשר ללמוד מהלכות שבת: נצטווינו שלא לעשות כל מלאכה, אולם מהי מלאכה שאסור לעשותה בשבת? למדנו מהתורה שכל ל"ט המלאכות שהוצרכו ישראל לעשות כדי להקים את המשכן הן מלאכות חשובות, ואסור לעשותן בשבת, ומלאכות שלא היה בהן צורך להקמת המשכן אין בהן חשיבות, ולכן אין איסור לעשותן בשבת. הרעיון העולה מלימוד זה הוא שכל מלאכתנו בששת ימי המעשה נועדה להמשיך את רעיון המשכן לכל העולם, עד שכל העולם יהיה משכן לשכינה, לערכים האלוקיים, לערכי האמת והחסד, הצדקה והרחמים. שבכל מקום שבו יעשה האדם את מלאכתו לשם שמיים, ביושר ובחסד, כדי להוסיף טובה וברכה בעולם, תשרה השכינה.

המשכת קדושת המקדש לכל העבודות

בכל חברה, מפעל, משפחה וקהילה נמצאים שלושת סוגי האנשים הללו. אנשי קהת מגדירים את התוכן, אנשי גרשון את השאיפה אל מה שמעבר למצוי, ואנשי מררי נושאים על כתפיהם את עול המערכת עצמה, ובלעדיהם המערכת תקרוס

כיוצא בזה למדנו מכך שהתורה הזכירה באמצע מצוות המועדים את מצוות לקט שכחה ופאה (ויקרא כג, כב), ש"כל הנותן לקט שכחה ופאה לעני כראוי, מעלים עליו כאילו בנה בית המקדש והקריב קרבנותיו בתוכו" (תורת כהנים יג, יב). הרי שאדם שעובד בשדהו בחריצות וביושר – ממשיך את קדושת המקדש לשדה שלו, ובעת שהוא משאיר לעניים לקט שכחה ופאה, הוא כביכול מקים באמצע שדהו מזבח ומעלה עליו קרבנות לה'.

כך למשל גם מי שעובד בבנק, אם הוא נוהג ביושר ובחריצות, כדי לתרום את חלקו לפיתוח הכלכלה ויישובו של עולם, הרי הוא ממשיך את קדושת המקדש לבנק. וכשהוא יוצא מגדרו וטורח יותר ממה שהוא חייב כדי להיטיב לאנשים בעצה נכונה, כביכול הוא מקים שם מזבח ומקריב עליו קרבן לה'.

כל עבודה – כעבודת הכהנים

כשם שהכהנים צריכים לקדש עצמם לעבודת המקדש ולהיזהר מדברים שעלולים להסיח את דעתם מעבודתם, כך כל אדם צריך למצוא ערך מוסרי בעבודתו, וככהן יטהר ויקדש עצמו לקראתה. אם הוא מורה או רופא, ידאג לישון היטב, כדי שיוכל למלא את ייעודו כראוי. אם הוא מהנדס, לא ישקוט על שמריו, אלא ירחיב את ידיעותיו ויכוון דעתו כדי שיוכל להוסיף טובה וברכה בעבודתו. וכן בכל העבודות.

מסירות של כהנים גדולים

יש יחידי סגולה שהם ככהנים גדולים, כמו רופא בעל יכולות נדירות להצלת חיים, שעליו לקדש עצמו ככהן גדול הנכנס לקודש הקודשים, וממקדש עבודתו לא יצא, אפילו לצורך קרוביו. וגם אם באמצע חופת בנו יוזעק פתאום אל בית החולים, ייפרד בחופזה מבנו, מאשתו ומאורחיו, והם ידעו לאן הוא הולך וילוו אותו בתפילה שיצליח למלא את שליחותו, להציל את החולה המפרפר עכשיו בין חיים למוות.

גם מפקד ביחידת עילית צריך להיות נכון תמיד לכל קריאה, ואם בעת שילווה את אשתו ללידת בנם ייקרא פתאום לעזרת ישראל מיד צר, ייפרד ממנה לשלום. וכשם שכל ישראל היו מתפללים על הכהן הגדול שיצא לשלום מקודש הקודשים, כך אשתו תתפלל בעת לידתה על בעלה, שישוב מהקרב לשלום לראות את בנם.

קהת – נושאי הערכים המקודשים

דגם של אוהל מועד במשכן. יוצר - דניאל ונטורה [GFDL או  CC-BY-SA-3.0]
דגם של אוהל מועד במשכן.
יוצר – דניאל ונטורה [GFDL או CC-BY-SA-3.0]
כיוצא בזה יש ללמוד מסדר נשיאת המשכן על ידי שלוש משפחות שבט הלוי – גרשון, קהת ומררי, שהוא בניין אב (מודל) לכל עבודתנו בעולם.

בני קהת זכו לשאת את הכלים המקודשים שהיו במשכן, שביטאו את מכלול הרעיונות החשובים: הארון שבקודש הקודשים – התורה, השולחן – הפרנסה שמקורה בקודש, המנורה – החוכמות השונות שמקורן בקודש, המזבח הפנימי – התפילה והכיסופים לה', המזבח החיצוני – מסירות הנפש של ישראל על אמונתם בה'.

בכל מערכת יש שזוכים לעסוק בדבר המרכזי ויש שמסייעים להם. בני קהת זכו לעסוק בדבר המרכזי: לשאת את כלי הקודש שבטאו את כל הערכים המקודשים. אכן ממשפחת קהת יצאו משה רבנו ואהרן הכהן, שכל הכהנים מזרעו.

גרשון – נושאי המעטפת, אור מקיף

בני גרשון נשאו את המעטפת של המשכן, יריעות המשכן, האוהל, המכסה וקלעי החצר. חשיבות רבה ישנה למעטפת, שכל הכלים שמבטאים תכנים מסוימים, מקבלים את ההשראה שלהם ממה שמקיף אותם.
במילים אחרות: כלי המשכן רומזים ל'אור הפנימי', והיריעות רומזות ל'אור המקיף'. כדי להבין את העניין צריך לבאר שההארה שה' מאיר אלינו מתחלקת לשניים: אור פנימי ואור מקיף. האור הפנימי הוא החלק המובן שאותו אנחנו מסוגלים לקלוט במחשבה וברגש, והוא שמדריך בפועל את חיינו; ואילו החלק שמעבר ליכולת הקליטה שלנו נעשה אור מקיף, שאף שאיננו מסוגלים להכיל אותו, הוא מקיף אותנו ומעניק לנו השראה בעלת השפעה מכרעת על חיינו.

אחד התפקידים של הלויים היה לשיר ולנגן בעת הקרבת הקרבנות. השירה מבטאת כיסופים למה שמעבר למה שאנו קולטים. קהת עוסקים במה שמובן, ואילו בני גרשון מבטאים את הכיסופים למה שמעבר למובן. גם שמם גרשון, מלשון גר, רומז לאדם שחי כגר זר בארץ, מפני שנשמתו נכספת לקרבת אלוקים ואור עליון. כיסופים אלה באים לידי ביטוי בשירה מלאת געגועים לגן עדן.

מררי – המשא הכבד והמפרך

לבני מררי נותרה העבודה הקשה, לשאת את המשא הכבד ביותר, את קרשי המשכן ואדניהם, עמודי החצר ואדניהם, בכל הדרכים הקשות והמפרכות של המדבר.

חייהם של בני מררי היו נראים מרים, עבודתם קשה, מפרכת ואינה מתגמלת. הכלים החשובים שרמזו לאור הפנימי היו בידי משפחת קהת; היריעות היפות, שרמזו לאור המקיף, היו בידי משפחת גרשון; ואילו להם נותר לשאת את הקרשים הכבדים, שאותם כמעט לא ראו, שכן היריעות הסתירו את הקרשים מכל העומדים מחוץ למשכן. רק מעט הכהנים שנכנסו לתוך המשכן כדי לעשות את עבודתם בכלים שנשאו בני קהת, יכלו לראות את הקרשים שבני מררי נשאו בזעת אפם.

אולם הקרשים העמידו את המשכן, עליהם הכול עומד.

בני מררי מייצגים את כל האנשים שנראים לכאורה פשוטים, אבל עליהם העולם עומד. הם מוכנים לעשות את העבודה הקשה והשחורה, לעמוד כנגד כל המקטרגים. את התהילה יקטפו אחרים, אבל בלעדיהם לא היה דבר. עליהם נאמר: "כי מרעים יכרתון וקווי ה' המה יירשו ארץ… וענווים יירשו ארץ והתענגו על רוב שלום" (תהלים לז, ט יא).

שלושה סוגים של יהודים בבית הכנסת

הקהתים זוכים להתפלל בריכוז מלא, תוך שימת לב לכל מילה, הם גם מתווים את הדרך בפסיקת ההלכות. הגרשונים זוכים לכוון בתפילה בהתרגשות רבה, הם שרים בכיסופים ודבקות, ומהם בעלי המחשבה והחסידות. ובני מררי מתקשים להתרכז במילות התפילה, גם השירה לא מרגשת אותם כל כך, ואף על פי כן הם באים ומתייצבים יום יום לתפילה, אומרים את כל מה שצריך. לפעמים זה קשה להם מאוד, מחשבתם נודדת והם לא מצליחים להתרכז, אבל הם מקיימים את חובתם ואומרים את כל מילות התפילה בנאמנות. עליהם העולם עומד.

כשצריך לשלם מיסים – ישלמו, כשצריך לנקות את בית הכנסת – ינקו, כשצריך להחזיר סידורים ולסדר את הספסלים – יתנדבו, כשצריך יכינו תה ללומדים בלילה, כשצריך לקום מוקדם כדי לפתוח את בית הכנסת – יקומו. הם נראים למטה קטנים, אבל למעלה הם גדולים (פסחים נ, א). שם יודעים את מעלתם, שעליהם העולם עומד. הם מבטאים את האמונה ששורשה מעבר להבנות העמוקות של בני קהת, ולהרגשות הנאצלות של בני גרשון.

בכל חברה, מפעל, משפחה וקהילה נמצאים שלושת סוגי האנשים הללו. אנשי קהת מגדירים את התוכן, אנשי גרשון את השאיפה אל מה שמעבר למצוי, ואנשי מררי נושאים על כתפיהם את עול המערכת עצמה, ובלעדיהם המערכת תקרוס.

בכל אדם קיימים שלושת החלקים

במידה מסוימת בכל אדם קיימים שלושת הצדדים הללו. פעמים שהוא מצליח להבין דברים בעלי משמעות ואז הוא מתענג בבחינת קהת; לפעמים הוא זוכה להתעלות במעוף דמיונו ואז הוא מוצף ברגשי אושר בבחינת גרשון; ורוב הזמן הוא צריך להיות מררי, לעשות את העבודה הקשה והמפרכת. הוא לא חש אז שמחה, אבל לטווח ארוך, דווקא מהעבודה הקשה והשחורה האדם זוכה לסיפוק המרבי, לשמחה הגדולה.

ולעתים כבר לא נותר לאדם עוד כוח להיות מררי, גבו נעשה שחוח מזקנה, והוא מתחיל לאבד גובה. אם לא יתעשת, יתמוטט ויגיע זמנו ללכת לבית עולמו. בלא עמודים גם המשכן החשוב והמקודש ביותר קורס.

שלושה צדדים בטיפול בילדים

לכל אם שמטפלת בילדיה יש בוודאי רגעים של הבנה עמוקה עם ילדיה, בבחינת קהת, ויש גם רגעים של רגש קסום, בבחינת גרשון. אבל רוב הזמן הטיפול הוא שגרתי ותובעני, בלא הבנה או הרגשה מיוחדת, בבחינת מררי. בלעדי טיפול זה הילדים יגדלו פרא, וכל התובנות וההרגשות של הוריהם לא יועילו, הם ישנאו את הוריהם ואת עצמם. הטיפול המסור של אם שמטפלת בילדיה ומגדלת אותם להיות אנשים טובים מבטא את אהבתה האין סופית אליהם. אותו הילדים זוכרים לעד, אליו הם מתרפקים ברגעים הקשים של חייהם, גם בהיותם זקנים. ממנו הם שואבים כוח ואמונה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.