האתגר של זוגות מעוכבי פריון

גודל צערם של מי שלא זכו לילדים • האם עקרות היא עונש על חטאים או גזירת גורל? • מחלוקת בין החכמים עד כמה יכולים ישראל לשנות את גורלם על ידי מעשים טובים • תנאי חייו של אדם נקבעים על פי ייעודו, ויש מי שמיועד להתמודד עם ייסורים • לעתים לא נכון להעתיר בתפילה יותר מדי • התפילות והמעשים הטובים אינם שבים ריקם • ערכה המיוחד של אהבת איש ואשתו דווקא כשלא זכו לפרי בטן

ייסורי עקרות

קשים הם ייסוריו של מי שלא זכה לילדים. אמרו חכמים: "כל אדם שאין לו בנים חשוב כמת" (נדרים סד, ב), שנאמר: "ותרא רחל כי לא ילדה ליעקב ותקנא רחל באחותה ותאמר אל יעקב הבה לי בנים ואם אין מתה אנוכי" (בראשית ל, א). ולא באו חכמים ללמדנו זאת, אלא כדי שיידעו אנשים עד כמה גדול צערם של חשוכי ילדים, ויבקשו עליהם רחמים שייפקדו (תוספות שם). גם בני זוג שזכו לילד אחד או יותר ומייחלים לעוד ילד ולא זוכים עלולים להיות עצובים מאוד, במיוחד כאשר הם זוכים לחיות בסביבה שבה מקובל להקים משפחות גדולות.

הניסיון להבין את פשר הייסורים

השאלה היא מה פשר הייסורים הללו. האם יש בהם עונש על חטאים, וכדי לזכות בילדים חובה על האדם להתעורר בתשובה? או שמא כך נקבע בגורלו עוד בטרם נולד, ואין להטיל עליו את האשמה לייסוריו?

התשובה מורכבת מאוד. לעתים הייסורים נובעים מחטאים ולעתים מהגורל ולעתים משילוב של חטאים וגורל. לעתים התשובה והתפילה יועילו ולעתים לא, והדבר תלוי בגורמים רבים לאין ספור. ונתחיל לבאר.

משמעות המזל, הגורל – רבה ורב חסדא

כתבו בכמה ספרים, שצריכים העקרים להיזהר שלא להעתיר יותר מדי בתפילה, אלא תמיד לבקש מאת ה' שאם אין הדבר טוב בעיניו, הרי שהם מוותרים על בקשתם. כי לפעמים יודעים בשמיים שאם ייוולדו להם ילדים, הם יהיו רשעים או מסובלים בייסורים נוראים, וכדי להקל מצער ההורים אין נותנים להם ילדים

אמרו חכמים: "חיי, בני ומזוני – לא בזכותא תליא מילתא, אלא במזלא תליא מילתא" (מועד קטן כח, א). "חיי" הוא מספר שנות חייו של האדם, "בני" – מספר ילדיו, "מזוני" – פרנסתו. כל אלו נקבעים על פי מזלו של האדם בעת לידתו, ולא על פי זכויותיו. והראיה לכך, שרבה ורב חסדא היו שניהם צדיקים, ובעת עצירת גשמים תפילות שניהם היו נענות. למרות זאת, גורלם היה שונה לחלוטין. רב חסדא חי תשעים ושתיים שנים, ורבה חי רק ארבעים שנה. בביתו של רב חסדא היו שישים חתונות, ובבית רבה שישים מקרים של שכול. בבית רב חסדא היו עשירים ואף את הכלבים האכילו בסולת חיטים, ואילו בבית רבה היו עניים, ואפילו לחם שעורים זול לא נמצא להם תמיד לפי צורכיהם. כיוצא בזה אמרו חכמים "שכר מצווה בהאי עלמא ליכא" (בזה העולם אין), כלומר: שכר המצוות ועונש העבירות אינו משולם בעולם הזה החולף, אלא בעולם האמת הנצחי (קידושין לט, ב).

מזל נקרא בלשוננו גורל. וכשם שידוע כיום שבעת יצירתו של האדם נתרקמה המפה הגנטית שלו שקובעת אם יהיה גבוה או נמוך, חכם או קשה תפיסה, בריא או חולה, מכוער או יפה, מעין זה אמרו חכמים שבעת לידתו נקבע מזלו לעניין "חיי, בני ומזוני".

האם ישראל יכולים לשנות את המזל

ואמנם לכאורה נחלקו בזה חכמים (שבת קנו, א), שלדעת רבי חנינא יש מזל לישראל, כלומר גם ישראל נתונים תחת שלטון המזל, ובתוך המסגרת הזאת שאינה נתונה לשינוי עליהם לבחור בטוב ולתקן את עצמם ואת העולם. ולדעת רבי יוחנן אין מזל לישראל, כלומר יש לישראל כוח בתפילתם ובמעשיהם לשנות את מזלם.

אולם כבר ביארו המפרשים שהכול מודים שהמזל משפיע מאוד, והכול מסכימים שלעם ישראל יותר מלשאר האומות יש לעתים כוח לשנות את המזל על ידי תפילה ומעשים טובים. המחלוקת היא האם זה דבר שכיח שיהודי יכול לשנות את מזלו, או שרק במקרים יוצאים מהכלל הוא יכול לשנות את מזלו (עי' תוס' שבת שם, וריטב"א ור"ן מו"ק שם).

מעט על משמעות הייסורים

והעניין הוא שלכל אדם ישנו ייעוד מסוים, ולפי ייעודו נקבע מזלו. לעתים לצורך הגשמת ייעודו טוב שיהיה עני ומסובל בייסורים, ולעתים טוב שיהיה עשיר ובריא. לעתים הגורל נחרץ, וכל מה שיעשה האדם לא יועיל לו להימלט מגורלו, זולת במקרים נדירים מאוד. ולעתים הגורל אינו מוחלט, ואז על ידי עבירות יטה אותו לרעה ויסבול ייסורים, ועל ידי זכויות יזכה גם בעולם הזה ליותר ברכה. ולעתים הייסורים מזככים את האדם ומצילים אותו מרעה גדולה יותר, ואזי דווקא אם יהיה צדיק יזכה בייסורים. ובכל אופן, כל עוד העולם אינו מתוקן מבחינה מוסרית יהיו בו אנשים שיסבלו מייסורים, ועל ידי ההתמודדות עם הייסורים העולם הולך ומזדכך מבחינה מוסרית.

ההשתדלות

על ההשתדלות הנדרשת מזוגות חשוכי בנים מבחינה רפואית ומבחינה רוחנית אקווה לכתוב מעט בפעם אחרת. עתה ננסה להוסיף ביאור בפשר הייסורים.

התפילות שלא נענות

לעתים כל התפילות, התשובה וההתחזקות בתורה ובגמילות חסדים אינם מביאים לפתרון הבעיה. חודשים עוברים ושנים חולפות ובני הזוג אינם זוכים להיפקד בילדים. אולי גורלם חתום ואין אפשרות לשנותו, מפני שהנשמות שהיו יכולים להוליד שייכות לעולם אחר, שעדיין לא הגיע זמנו. וייתכן שאם היו מצליחים לשנות את הגורל היה הילד שנולד להם רשע גדול, מפני שלא היה מתאים לזמנו, ולכן חסד עשה איתם ה' שמנע מהם ילד שיוריד את שיבתם ביגון שאולה. כיוצא בזה אמרו חכמים (ברכות י, א) שלאחר החורבן והגלות לעגו שרי אומות העולם לכנסת ישראל על שהיא עקרה, ואינה זוכה לברכת הילדים בארץ. והייתה כנסת ישראל משיבה להם: כאשר הרשע שולט בארץ, עדיף להיות עקרה ולא ללדת ילדים רשעים לגיהינום כמותכם. וזהו שנאמר: "רוני עקרה לא ילדה, פצחי רינה וצהלי לא חלה, כי רבים בני שוממה מבני בעולה אמר ה'" (ישעיהו נד, א).

וכן כתבו בכמה ספרים, שצריכים העקרים להיזהר שלא להעתיר יותר מדי בתפילה, אלא תמיד לבקש מאת ה' שאם אין הדבר טוב בעיניו הרי שהם מוותרים על בקשתם. כי לפעמים יודעים בשמיים שאם ייוולדו להם ילדים, הם יהיו רשעים או מסובלים בייסורים נוראים, וכדי להקל מצער ההורים אין נותנים להם ילדים (שבט מוסר כד, יט).

ואף על פי כן עליהם לדעת שכל התפילות והמעשים הטובים והתורה שהם מרבים אינם אובדים לריק, כי גם אם אינם מועילים לעצמם, הרי שהם מועילים לחשוכי ילדים אחרים שייפקדו. ובכל אופן הם מועילים לתיקון העולם ומקרבים אותו ליום שבו יוכלו נשמות ילדיהם להיוולד.

ערך אהבה והשמחה

ועתה הגענו לעיקר העיקרים: ניסיון עצום, גדול ונורא, עומד בפני בני זוג שלא זכו לילדים: האם ישקעו בצערם ויאבדו את אמונתם ושמחתם, או יתגברו על צערם וירבו אהבה ביניהם, ויקיימו את מצוות עונה בשמחה יתרה, ויחשבו תמיד איך להוסיף טובה ושמחה לכל בני משפחתם וחבריהם. כי באמת, אף שלא זכו לילדים, יש בזוגיות שלהם ערך עצמי גדול מאוד.

האהבה כשאין ילדים

וכן למדנו ששאלו חכמים (ברא"ר מה, ד) מדוע היו האימהות עקרות. וביאר אחד החכמים: "כדי שיהיו מתרפקות על בעליהן בנוין". וחכם אחר ביאר: "כדי שייהנו בעליהן מהן, שכל זמן שהאישה מקבלת עוברים היא מתכערת ומתעזבת. שכל תשעים שנה שלא ילדה שרה הייתה ככלה בתוך חופתה, והיו מטרוניות באות לשאול בשלומה". הרי שמצד מסוים, זוגות שאינם זוכים לילדים יכולים להגדיל ולהעצים את האהבה, התשוקה והשמחה שביניהם.

הילדים הרוחניים

וזהו שביארו חכמי הנסתר, שמכל חיבור שנעשה באהבה ותשוקה מתווסף שפע חיים וברכה בעולם. וכפי שכתב השל"ה: "מכל ביאה וביאה כשהיא בקדושה, יצא ממנו פעולה טובה. ואף שאין אשתו מתעברת… מתהווה מזה נשמה קדושה… כי מכל ביאה נשפע נשמה, ואלו הנשמות באו לוולדות אחרים". ולכן "אברהם היה משמש מיטתו עם שרה אף שהייתה עקרה, וחס ושלום שיהיה לבטלה". וביארו בזוהר (ח"ג קסח, א) שמתוך החיבור השלם, בדבקות ותשוקה, של שני הצדיקים, אברהם ושרה, נבראו בעולמות העליונים נשמות שהשתלשלו ונולדו אחר כך כילדים למשפחות שונות. וכשאותם הילדים גדלו הם התקרבו לאברהם ושרה והתגיירו על ידם, ועליהם נאמר "ואת הנפש אשר עשו בחרן" (בראשית יב, ה). הרי שכאשר הם מתגברים על העצבות ומתייחדים בדבקות ותשוקה, הם נעשים שותפים בהורדת נשמות לעולם ומעניקים להן ניצוצות נשמה מהייחוד שלהם.

הזיווג לקיום העולם

יתר על כן, כאשר בני הזוג שלא נפקדו בילדים מצליחים למרות ייסוריהם וצערם להתחזק באמונה, להעמיק את האהבה ביניהם ולשמח זה את זה במצוות עונה – הם זוכים להוסיף חיים וברכה לכל העולם. כי טהרה מיוחדת יש באהבתם, שאינה תלויה בדבר ואינה נשענת על הילדים שנולדו מהם, אלא כולה מיוסדת על עצם האהבה שביניהם, שיש בה ביטוי לאחדות האלוקית שמתגלה בעולם.

הם אמנם לא זכו לילדים, אבל הם זוכים לגלות את ערך החיים עצמם, ולכן הם מוסיפים חיות וקיום לכל העולמות. וכפי שביאר האר"י הקדוש, שיש שני מיני זיווגים, האחד לצורך הולדת נשמות, והשני לצורך חיות וקיום העולמות (שער המצוות בראשית עמ' ז). ואמנם גם בני זוג שזכו בילדים זוכים לקיים את הזיווג מהסוג השני לצורך חיות וקיום העולמות, בעת שהאישה כבר בהיריון או כשהיא מיניקה או כשהיא מבוגרת. אבל מכיוון שאצל בני זוג שלא זכו לילדים זהו סוג הזיווג היחיד שלהם, השפעתם בו יתרה. אולם זאת בתנאי שהם אכן זוכים על ידי האהבה והשמחה שביניהם לפרוץ את מחסום העצבות, לראות את העולם בטוב, לשמוח בשמחתם של בני משפחתם וחבריהם, לעסוק ביישובו של העולם ולגמול חסד עם הבריות כפי יכולתם.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.