להשתחרר מהשעבוד לחומרנות

שאלה ממשפחה שמשתכרת היטב אך מתקשה לתת מעשר כספים * אילו הוצאות אפשר לנכות מההכנסה המחושבת למעשר כספים * לבחור מקום מגורים יוקרתי מבחינה רוחנית ולא מבחינה חומרנית * מעשר כספים כפתרון לבעיות לאומיות * הדרכת חז"ל שאדם יוציא פחות ממה שיש לו * אדם שמבזבז את כל משכורתו הופך משועבד למקום עבודתו * מצוות השמיטה מלמדת לחסוך מהשנים הקודמות, ולהתרגל להסתפק במועט * גם מצוות השבת מחנכת לחיסכון

שאלה במעשר כספים

שאלה: אני עצמאית ובעלי שכיר ויש לנו שני ילדים קטנים. אנחנו משתכרים יחד סכום של כ-16,000 ₪ בחודש. עם זאת, יוקר המחיה באזור מגורינו (משכנתא גבוהה, ארנונה, חינוך, חוגים וכו') מביא לכך שההוצאות השוטפות שלנו מתקרבות לסכום זה, ובחודשים מסוימים אף עוברות את הסכום. איננו אנשים בזבזנים או נהנתנים, ובכל זאת זה המצב. השאלה היא מאיזה סכום יש לחשב את מעשר הכספים, האם מהשכר שנכנס לבנק – 16,000 ₪, או שישנן הוצאות לגיטימיות של הבית שיש להחסיר לפני חישוב המעשר? כיום אנחנו מנסים להפריש סכום מהמקסימום, כלומר מ-16,000 ₪, וזה מאוד קשה, ואנחנו מתלבטים איך נוכל לגדל עוד ילדים. האם אנו נוהגים נכון?

תשובה פרטית

תשובה: יש לחשב לצורך מעשר כספים את הסכום שנכנס לבנק, שהוא המשכורת נטו. אמנם את מחיר ההגעה לעבודה אפשר להפחית, מפני שזה כסף שמושקע לצרכי עבודה ולא לצורך הקיום השוטף. אבל את שווי האוכל שאוכלים בעבודה אין להפחית, מפני שגם אילו נשארו בבית היו צריכים לאכול. מי שעלות הנסיעה שלו לעבודה גבוהה כי הוא נוסע ברכב פרטי, אינו יכול לחשב את העלות האישית שלו, אלא עליו לחשב את מחיר הנסיעה בתחבורה ציבורית, מפני שנסיעה לעבודה ברכב פרטי היא לצרכי רווחה.

זוהי התשובה הפרטית לשאלת חישוב המעשר. אולם ראוי להוסיף הדרכה כללית.

הדרכה כללית

כאשר אדם מקבל משכורת סבירה, אפילו אם היא נמוכה מההכנסה הממוצעת במשק (וקל וחומר כשהיא גבוהה מהממוצע, כמו אצלכם), ובכל זאת הוא מתקשה להפריש מעשר – סימן שהחיים שלו לא מסודרים כראוי. בעבר נהגו ישראל להפריש מעשר ואף חומש, ואיך יתכן שכיום, כאשר ההכנסה ורמת החיים עלו פלאים, אנשים בעלי משכורת סבירה מתקשים להפריש מעשר? לפיכך המסקנה הנדרשת על פי רוח ההלכה היא שראוי לכם לעבור דירה למקום שבו עלות המחייה נמוכה יותר. כך תוכלו לקיים את מצוות המעשר בלי בעיות, ואף תוכלו לחסוך סכומים גדולים, ותתקיים בכם ברכת העשירות.

לאחר שנה

הם עברו למקום אחר והשכירו את הדירה היקרה שהיתה ברשותם. במחצית מדמי השכירות שכרו דירה גדולה יותר. עלות החינוך פחתה בכאלפיים וחמש מאות שקלים. כיום הם מפרישים מעשר בלא בעיות, ועוד חוסכים כארבעת אלפים שקלים לחודש. כפי הנראה גם שאר העלויות פחתו במקום החדש.

כיצד בוחרים מקום מגורים

אחת ההחלטות הגורליות בחיים היא בחירת מקום המגורים. יש שיעדיפו מקום יוקרתי מבחינה חומרנית, כלומר מקום שגרים בו אנשים עשירים, שהדירות בו יקרות, החוגים יקרים, האנשים רגילים ללבוש בגדים יקרים ולהחזיק רכבים יקרים, אחוז המתגרשים גבוה ומספר הילדים למשפחה נמוך. ויש לעומת זאת מי שיעדיפו מקום יוקרתי מבחינה רוחנית, מקום שגרים בו אנשים מוסריים, בעלי מידות טובות שקובעים עיתים לתורה. והדירות בו זולות, וגם הבגדים והחוגים זולים יחסית, אחוז הגירושים בו נמוך ומספר הילדים למשפחה גבוה.

משפחה שמקבלת עליה מתחילת דרכה להפריש מעשר כספים, כבר בעת שהיא מחליטה לקנות דירה היא מחשבת לעצמה כיצד תוכל להפריש מעשר, ועל ידי כך יזהרו שלא לקנות דירה שתגרום להם להיכנס לחובות כבדים, ותקשה עליהם להפריש מעשר כספים. וכך באופן טבעי יבחרו דירה זולה יותר, במקום שבו אנשים אינם מתחרים זה בזה בטיב בגדיהם ורכביהם. וכך מצווה גוררת מצווה – בזכות הפרשת מעשר כספים הם ניצולים מבולמוס הקניות החומרני, זוכים להעניק לילדיהם חינוך איכותי יותר, ומצליחים לחסוך יותר כסף.

הפרשת מעשר והצלת ישראל

בנימה של הומור עלתה בדעתי מחשבה: לו הציבור הדתי היה מקפיד להפריש מעשר כספים, היינו נפטרים מבעיות לאומיות קשות. זה יכול להישמע מוזר, אבל תחשבו: אם מלכתחילה כל מי שהיה קונה דירה היה חושב כיצד יפריש מעשר כספים, הוא לא היה משקיע את כל חסכונותיו ואת עזרת הוריו ונכנס למשכנתא כבדה כדי לקנות דירה בגוש דן, אלא היה קונה דירה בחצי מחיר ביהודה ושומרון, משאיר את חסכונותיו בצד ועוד מוסיף לחסוך מידי חודש כדי שיוכל לעזור לילדיו לעמוד על רגליהם.

בנוסף לכך שהציבור היה אז מבוסס יותר מבחינה כלכלית, היו היום מתגוררים ביהודה ושומרון קרוב למיליון יהודים, ורעיון הבלהות של מדינת טרור פלשתינית היה יורד מהפרק. המתחים בין השמאל לימין סביב יוזמות הנסיגה היו מתפוגגים, הלחצים הבינלאומיים היו משתחררים, ומצבנו הלאומי היה טוב בהרבה.

גם מבחינה חברתית-כלכלית, מעבר של מאות אלפי משפחות ליהודה ושומרון היה עוצר את הביקוש המוגבר בגוש דן, מוריד את מחירי הדירות, ומאפשר לרבים לחיות ברווחה.

המגורים בגוש דן

כמובן שאין שום גנאי במגורים בגוש דן ובשפלת החוף. מי שנמצא בתפקיד חינוכי באזור מגוריו, ודאי שהוא מקיים בכך מצווה גדולה. ובוודאי שהחפץ להתגורר ליד הוריו, מקיים בכך מצווה של כיבוד הורים. וגם אין פסול בכך שאדם רוצה להתגורר קרוב יותר למקום העבודה והעסקים, או בסביבה חברתית או תרבותית שמעשירה את עולמו. הביקורת היא על מי שמוציא את חסכונותיו ונכנס לחובות או משכנתא כבדה עבור קניית דירה בגוש דן.

הדרכת התורה ביחס לממון

התורה מדריכה שיקפיד אדם להוציא פחות ממה שיש לו, כדי שתמיד יישאר לו בצד חיסכון. אמרו חכמים (חולין פד, א), מי שיש לו מנה (מאה זהובים), יאכל ירק בלבד. ואם יש לו עשרה מנים (אלף זהובים) – בנוסף לירק יאכל בשבת גם דגים. ואם יש לו חמישים מנה (חמשת אלפים זהובים) – יאכל בשבת בשר, שהיה יקר מדגים. ואם יש לו מאה מנה (עשרת אלפים זהובים) – יכול לאכול בכל יום בשר. ולמדו זאת ממה שנאמר בתורה (דברים יב, כ): "כי ירחיב ה' אלוקיך את גבולך כאשר דיבר לך" – רק אז – "ואמרת אוכלה בשר". פירש רש"י על פי חז"ל: "לימדה תורה דרך ארץ, שלא יתאווה אדם לאכול בשר אלא מתוך רחבות ידיים ועושר". כלומר, מי שיש לו בעדרו כמה כבשים, יכול לשחוט מקצתן לצרכי סעודותיו, אבל את הרוב ישאיר כדי שימליטו לו עוד ולדות ויגדילו את עדרו, שנאמר (דברים יב, כא): "וזבחת מבקרך ומצאנך" – אבל לא את כל בקרך וצאנך.

מעשר כספים וחיסכון עושה את האדם לבן חורין

אדם שמרוויח משכורת סבירה ומוציא את כל כספו בלא לחסוך, נחשב כעבד שנשלט על ידי תאוותיו. כיום השתלטות זו נעשית במידה רבה באמצעות תקשורת ההמונים. הוא טוען שזה מפני שהמשכורת הנוכחית שלו לא מספיקה, אבל יש לשער שגם אם יתנו לו העלאה משמעותית, הוא ימצא דרכים להוציא את הכול ולטעון שעדיין חסר לו. הוא טוען שהוא חייב לקנות דירה במקום כזה ובמספר חדרים כזה, וגם להחזיק רכב ולקנות את כל מה שקנה, וגם לבלות. אבל באמת זה לא נכון. למרות כל הפרסומות והתקשורת הזולה הסוגדת לחומרנות – הוא לא חייב כלום. הוא יכול לקנות דירה בחצי מחיר, הוא לא חייב להחזיק רכב. הוא יכול לחיות ברמת חיים טובה יותר מהסבא שלו, ועדיין יישארו לו סכומים גדולים לחסכון.

היכולת לחסוך מבטאת יציאה לחירות מן השעבוד לחומרנות. ומתוך כך יכול אדם להתרומם ולהתקשר לערכים נצחיים יותר, לתת מעשר כספים, להשקיע את כספו בהרחבת המשפחה ובעזרה לילדים ברכישת מקצוע ובהקמת משפחה.

יתר על כן, אדם שמבזבז את כל משכורתו הופך משועבד למקום עבודתו. הוא מפחד מפיטורים, ולכן הוא נאלץ לפעמים להתחנף ולשקר ולפעול בניגוד לצו מצפונו. אבל מי שמתרגל לחסוך יכול לנהוג כבן חורין. כאשר המעסיק דורש ממנו לעשות מעשים שאינם ראויים, הוא יכול להתפטר, ויש לו סבלנות למצוא מקום מתאים יותר.

שמיטה

גם מצוות השמיטה שבפרשת השבוע מלמדת אותנו שלא להתרגל לבזבז ולאכול את כל יבול השנה. שכן אם נתרגל לבזבז בכל שנה את כל היבול, נחווה מצוקה קשה בשנת השמיטה, שאז כל הפירות מופקרים לכל, ואסור לגדל דגן וירקות. שומרי שמיטה מוכרחים ללמוד לחסוך מהשנים הקודמות, ולהתרגל להסתפק במועט. על ידי כך אפשר לזכות להבין שהארץ היא של ה', ומתוך כך ללמוד לתכנן את החיים לטווח ארוך, לתת משקל רב לערכי האמונה והמוסר, ולזכות לברכה יתירה.
אבל מי שרגיל לבזבז ולאכול את כל מה שיש בידו, אינו נושא עיניו לשמים, אינו מסוגל לתכנן לטווח ארוך, וגם אינו מסוגל להתעשר.

שבת

גם מצוות השבת מלמדת אותנו לחסוך. בעבר אנשים רבים עבדו כדי שיהיה להם מה לאכול באותו היום, מה שנקרא "מהיד לפה". גם בתלמוד ישנם דינים לגבי פועלים שבתמורה לעבודת יומם קיבלו מזון לאותו יום בלבד (ברכות טז, א). והנה התורה צוותה את כל ישראל שלא לעשות שום מלאכה ביום השבת, וכבר מיום ראשון להתכונן ולשמור את המאכלים הטובים לשבת. אין לך חינוך גדול מזה לחסכון ולחשיבה לטווח ארוך.

ושוב, בזכות שהאדם חוסך מיום חול לשבת, ומתאפק ולא עובד בשבת, זוכה לברכה יתירה למשך כל ימי המעשה.

כתוב/כתבי תגובה