היערכות לשבת של התעלות

מי שלומד שש שעות בשבת, מתי יוכל להעמיק את הקשר עם בני משפחתו ועם שכניו? ללא לימוד תורה, הקשר עם המשפחה ועם השכנים מתרוקן מתוכנו. איך מרעננים את החיים בלי להחליף דירה, עבודה ובן-זוג.

לימוד בשבת מול צרכי המשפחה והחברה

שאלה: אקדים תחילה שאשתי ואני ממש התפעמנו והתבשמנו מן המאמרים על השבת (שהתפרסמו לפני כחודשיים). במשך שנות נישואינו אנחנו עמלים ומבולבלים לגבי צביונה של השבת. קראנו ספרי יסוד, חסידות, והדברים לא התחוורו. בקריאת שני המאמרים ברביבים אודות עונג שבת האמיתי, שכולל סעודות ומנוחה וגם לימוד רציני של שש שעות, הרגשנו הדרכה ברורה ומשב גדול של הבנה ובירור.

אולם אשתי ואני ניסינו לנתח את יום השבת ולראות "איך מכניסים" את שש השעות של לימוד התורה, ורצינו להעלות נקודה חשובה לדעתנו.

בתקופה המודרנית היחס למשפחה עבר שינוי גדול. מערכת היחסים בין הגבר לאישה נבנית היום על נדבך נוסף של דיבור, שיתוף בחוויות היום יום והעמקה משותפת ברגשות. אותה ההבנה התחדשה גם לגבי הילדים, במיוחד במשפחות ברוכות ילדים. על גבי זה אפשר להוסיף את הצורך בשכנות טובה, הכוללת הזמנת משפחות שכנות לארוחות, וכן אירוח משפחות שזקוקות לתשומת לב. בסיכומו של דבר, כל כך הרבה נדרש מהמשפחה ומהאדם המודרני, ושבת היא הזמן היחיד שבו נמצאים בבית ויכולים לשוחח ולארח, ואיך אפשר להספיק ללמוד שש שעות בשבת?

תשובה:

אכן חשוב שבני הזוג ישוחחו ביניהם שיחות עמוקות, וכן חשוב שההורים יקדישו תשומת לב לילדים, יצרו קשרים טובים עם השכנים ויארחו נזקקים. אולם כל הדברים החשובים הללו מקבלים את ערכם על ידי לימוד התורה, ובלא לימוד הם הולכים ומתרוקנים מתוכן. הקשר הזוגי מתנוון, השיחות עם הילדים נעשות טפלות, והקשר עם השכנים נעשה מעיק ומשעמם.

העצה החילונית לכל זה היא להתחדש: להחליף את בן הזוג, לעבור דירה, לשנות את מקום העבודה. את הילדים קשה להחליף, אז נותנים להם מפתח לדירה, מרגילים אותם להכין אוכל במיקרוגל ומלמדים אותם להעסיק את עצמם, כלומר, להפעיל את שלט הטלוויזיה ולדלג בין הערוצים.

זה לא התחיל כך, כאשר בני הזוג התחתנו הם נשבעו אמונים לאהוב לנצח נצחים. כשילדיהם נולדו, נשבעו כי יהיו הורים משקיעים, קשובים, פתוחים וכמובן – החברים הכי טובים של הילדים. אבל כשלא מתחדשים מבפנים, מתוך הנשמה, הכול נעשה ריק וחלול.

התיקון היסודי לזה הוא לתת משקל חשוב ללימוד התורה, שהוא המזון של הנשמה, וממנו הערכים מתחדשים. על ידי כך הכול מקבל ערך מקודש: הזוגיות, הקשר לילדים, יחסי השכנות, העבודה וההתנדבות. זה לא מונע משברים, אבל זה גורם שהמשברים הופכים מנוף להעמקה והתקדמות נוספת.

לשם כך נתן לנו הקב"ה את השבת, שהיא הנשמה הפנימית של ששת ימי המעשה. שהלימוד שאדם לומד בשבת נותן משמעות לכל מעשיו ולכל המסגרות שהוא חי בתוכן.

חשבון השבת

לפיכך צריך לעשות חשבון ולקבוע סדרי עדיפויות, ובלבד שהזמן המוקדש לתורה לא יפגע. ואם צריך להשקיע יותר זמן בשיחות עמוקות, אפשר לעשות זאת בששת ימי המעשה. לא יתכן שהעבודה בימות החול תהיה מקודשת יותר מלימוד התורה. לא יתכן שאת העבודה אי אפשר לבטל, אבל את לימוד התורה המקודש של שבת אפשר לבטל. אם השיחות עם האישה והילדים והשכנים חשובות, אז צריך להפחית לשם כך כמה שעות עבודה בימות החול.

מלבד זאת, ניתן גם לשלב בין הערכים. האב יכול לקבוע לימוד עם ילדיו. שכנים יכולים לקבוע חברותא בשבת. ויש בני זוג שמצליחים ללמוד יפה יחד, וטוב שחלק מן הלימוד של השבת יעשו יחד.

מצוות האישה

לא כאן המקום להסביר את ההבדל שבין גברים לנשים, אולם למעשה הגברים מחויבים בתלמוד תורה, והם צריכים להקדיש לפחות שש שעות בשבת לתורה, אבל הנשים אינן חייבות בכך. ולכן בשנות העומס, כאשר רוב הילדים בבית, האישה יכולה להסתפק בהקדשת שעה אחת ללימוד תורה בשבת, בשיעור או בלימוד עצמי. ולאחר מכן, כשהילדים יגדלו, תוכל לחזור וללמוד יותר תורה. ובינתיים מצווה עליה לעודד את בעלה ללמוד הרבה תורה, ויש לה על זה שכר גדול. וכפי שאמרו חכמים (ברכות יז, א): "גדולה הבטחה שהבטיחן הקדוש ברוך הוא לנשים יותר מן האנשים". ומבארת הגמרא ששכרן הגדול הוא על כך שהן שולחות את הגברים ללמוד תורה. והדברים הללו עמוקים מאוד, ששכרה של האישה שמעודדת את בעלה ללמוד גדול יותר משכרו של בעלה שהולך ולומד תורה בפועל.

שלא להגיע לשבת עייף

ויש מי שעושים את הכול הפוך. ביום שישי הם הולכים לטיולים, שוחים בבריכה, עובדים עד כלות הכוחות, העיקר להגיע לשבת עייפים. שהרי לדעתם אין מה לעשות בשבת, אז עדיף להיות עייפים כדי לישון כמה שיותר.

ואמנם אמרו חכמים שהשינה בשבת תענוג, אבל אין הכוונה שאדם ישלים בשבת את כל שעות השינה שהחסיר בימות החול, אלא הכוונה שהכול בשבת צריך להיעשות בנחת ובעונג, כדי שיהיה לו כוח ומרץ ללמוד תורה ולהתפלל ולשמוח עם בני משפחתו. וכן הסעודות צריכות להיות טעימות מאוד, אבל לא כבדות, כדי שייצאו מתוכן מלאי חיוניות ללמוד תורה ולהעמיק בשיחות ערכיות עם בני המשפחה וחברים.

ולכן מי שרואה שהוא מגיע לשבת עייף, נכון שיישן ביום שישי כמה שעות, כדי שיגיע לשבת רענן. שכשם שצריך לסדר את הבית לקראת שבת, ולהכין מאכלים טעימים ובגדים נאים ולהתרחץ, כך מי שעייף צריך להתכונן לשבת בשינה, כדי שיקבל את השבת רענן, שמח וטוב לב. וכך יוכל לנצל את השעות הקדושות של השבת לעונג ולהתעלות רוחנית.

ואמנם גם מי שרובץ רוב השבת במיטתו, ומבלה את שבתותיו בנחירות ובאכילה גסה, עדיין הוא זוכה לשמור שבת ולעשות קידוש ולהכניס קדושה לחייו. אבל אדם כזה רחוק מאוד מלזכות לברכתה של השבת. במקום שהשבת תאיר את כל ימיו, היא רק מצילה אותו משקיעה מוחלטת בביצת החומרנות.

ההורים שרוצים שילדיהם יבקרום

כמו אלה המעייפים את עצמם ביום שישי כדי לבזבז את השעות הקדושות של השבת בשינה ובטלה, כך יש הורים שבכל השנים הרבות והטובות שילדיהם היו בבית, לא מצאו זמן לשיחות מעמיקות עימהם. ורק כאשר הם יוצאים לפנסיה, אז הם פתאום רוצים שהילדים ירבו לבקר אצלם ויספרו להם על הכול, ומתמרמרים על שהילדים אינם מוצאים זמן לכך. אם היו מדברים איתם כשהיו צעירים, לא היו מרגישים חסך בגיל מבוגר, וגם הילדים היו רגילים ושמחים לשוחח עימהם.

הממהרים לצאת מחתונות

וכך יש אנשים שמגיעים לחתונות וממהרים לצאת. במקום לאכול ולשתות בסעודה של מצווה, ולרקוד לפני החתן והכלה, ולשמוח עם החברים והמשפחה, הם ממתינים בקוצר רוח שיגישו את האוכל ויוכלו לצאת. אחר כך הם מתלוננים שאין להם מספיק שמחה בחיים, הולכים לייעוץ פסיכולוגי, קוראים ספרי הדרכה ויוצאים לחופשות ארוכות ויקרות, אבל זה לא עוזר. וכל זה מפני שאינם יודעים לשמוח כראוי בשמחה של מצווה.

אמנם גם עליהם אפשר ללמד זכות, שבגלל התזמורות הרועשות שממשיכות להלום גם בזמן האוכל, אינם יכולים לשוחח עם החברים ולשמוח בחתונה.

שלא להרעיש בחתונות

אגב, סיפר לי ידיד שבחתונה אחת אבי הכלה, קצין בכיר בדימוס, לחש באוזנו שלא ידאג, התזמורת הפעם לא תרעיש, והוא יכול אפילו לשבת ליד הרמקול. כששאל הידיד איך הוא בטוח בכך, הוציא אבי הכלה פלאייר מכיסו, ואמר: הודעתי להם כי אם ירעישו, בפלייר הזה אני חותך להם את הכבל. הם לא הרעישו.

שבעה עשר ההרחבות והתיקונים

כידוע, חטא המרגלים שאירע בתשעה באב גרם לחורבן בית המקדש. שבאותו הלילה בכה העם שאינו רוצה להיכנס לארץ. אמר להם הקב"ה: "אתם בכיתם בכייה של חינם, חייכם תבכו בלילה הזה בכייה לדורות" (תענית כט, א). ולכן התיקון לחטא המרגלים וחורבן הבית הוא יישוב הארץ וחיבת הארץ. ואמרו בשם הגאון מוילנה שהעיסוק בהרחבת היישוב הוא התיקון לחטא המרגלים, ועל ידו מקרבים את הגאולה שתבוא ברחמים וללא ייסורים.

ואמר הגר"א (קול התור ה) שהתיקון השלם הוא בשבעה עשר סוגים של הרחבות: א) הרחבה בשטח היישובים, שנאמר: "הרחיבי מקום אוהלך". ב) הרחבת מספר המתיישבים. ג) התרחבות בטוב הארץ, היינו במעשים טובים. ד) הרחבה בחכמת התורה. ה) הרחבה מתוך הצרה, שמתוך הצרה דווקא מוצאים את ההרחבה. ו) הרחבה בהתעלות הקדושה. ז) הרחבה בברכת הארץ, בפרנסה טובה. ח) הרחבת ירושלים. ט) הרחבת הביטחון. י) הרחבה פרטית של כל אחד מהעוסקים ביישוב הארץ. יא) הרחבה בפועל הידיים. יב) הרחבת כמות המים. יג) הרחבה בעבודת בניין ירושלים. יד) הרחבה בגילוי משמני הארץ. טו) הרחבה בכיבוש הארץ. יז) הרחבת הרחמים על חורבן ירושלים ושממות ארץ ישראל. ובזכות זה יתקיים בנו הפסוק (תהלים קב, יד-יז): "אתה תקום תרחם ציון כי עת לחננה כי בא מועד. כי רצו עבדיך את אבניה ואת עפרה יחוננו. ויראו גויים את שם ה' וכל מלכי ארץ את כבודך. כי בנה ה' ציון נראה בכבודו".

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.