צום עשרה בטבת

הטעם העיקרי לתקנת הצום ושני טעמים נוספים ● שלושה דברים שצריך לתקן בעשרה בטבת ● מעוברות ומיניקות פטורות מארבעה הצומות ● האם בשנתיים שאחר לידה דינה כמניקה אף שכבר חדלה להניק ● אשה וולדנית, חלשה יותר או בריאה יותר?

תקנת הצומות אחר חורבן בית המקדש הראשון

אחר חורבן בית המקדש הראשון תקנו הנביאים שבאותו הדור ארבעה צומות. ביום העשירי לחודש טבת תקנו צום, מפני שבאותו היום החל נבוכדנאצר מלך בבל את המצור על חומות ירושלים. בחודש תמוז תקנו צום מפני שבו הובקעה חומת העיר ירושלים. ובתשיעי לחודש אב תקנו צום מפני שבו נחרב בית מקדשנו. ובשלישי לחודש תשרי תקנו צום על הריגת גדליה בן אחיקם, מנהיג היהודים שנותרו ביהודה אחר החורבן, שבהריגתו נתבטלה הגחלת האחרונה של שלטון ישראל בארצו. צומות אלו התקיימו במשך שבעים שנות גלות בבל.

ותקנו צומות אלו כדי לעורר את העם להצטער ולהתאבל על החורבן והגלות, ומתוך כך לחזור בתשובה ולתקן את המעשים הרעים שגרמו לכל הצרות שפקדו את ישראל מאז ועד היום.

מעמד הצומות בימי בית המקדש השני

כשזכו ישראל לבנות את בית המקדש השני, התעוררה השאלה האם צריך להמשיך לקיים את ארבעת התעניות: ויען זכריה הנביא (ח, יט): "כה אמר ה' צבאות: צום הרביעי (שבחודש תמוז, הרביעי לחודשים) וצום החמישי (ט' באב) וצום השביעי (ג' בתשרי) וצום העשירי (י' בטבת) יהיה לבית יהודה לששון ולשמחה ולמועדים טובים והאמת והשלום אהבו". וכך במשך ימי בית המקדש השני נהפכו אותם ימים לימים טובים של שמחה וששון. ואחר שנחרב בית המקדש השני, חזרה תקנת הצומות לקדמותה.

מיתת עזרא הסופר ותרגום התורה ליוונית

כיוון שכבר נקבע צום בעשרה בטבת, נצטרפו לעניינו של הצום עוד שני מאורעות מצערים שחלו סמוך לאותו יום – מיתת עזרא הסופר בט' טבת, ותרגום התורה ליוונית בח' טבת.

על עזרא הסופר אמרו חכמים שהיה ראוי שתינתן התורה על ידו, אלא שקדמו משה רבנו (סנהדרין כא, ב). הרי שהוא שני למשה. עוד אמרו חז"ל כי עזרא הסופר שעלה מבבל להקים את בית המקדש השני הוא הנביא מלאכי (מגילה טו, א). כלומר, מצד אחד הוא אחרון הנביאים השייכים לתורה שבכתב, ומצד שני הוא מתקן עשר תקנות כלליות, ופותח בזה את המסורת של חכמי התורה שבעל פה. נמצא שהוא גדול ישראל המשמש חוליית מעבר בין התורה שבכתב לתורה שבעל פה. ואף הוא כמשה דאג לכלל ישראל, ונשא בעול הנהגתם, והיה ממנהיגי העלייה מבבל וחידוש בית המקדש השני.

לאחר מכן, בימי מלכות יוון, נגזרה על ישראל גזרה קשה: לתרגם את התורה ליוונית. והיה יום זה קשה כיום שנעשה בו העגל, שכן התורה שייכת לישראל, ובתרגומה ליוונית נטשטש ייחודה והחלה להיתפש כדבר שכל אדם רשאי למשמש בו. והיה זה ביום ח' בטבת, ונחשך העולם שלושה ימים. ולכן בצום עשרה בטבת אנו מזכירים גם את האירוע המצער הזה.

תיקון בעשרה בטבת

אמר מו"ר הרב צבי יהודה קוק זצ"ל, שיש לתקן ביום זה שלושה עניינים אלו. א) לעומת המצור על ירושלים – לחזק את חומותיה ואת בניין הארץ ברוח ובחומר. ב) לעומת מיתת עזרא, יש להגדיל תורה ולהאדירה תוך עיסוק בקיבוץ גלויות, כדרכו של עזרא הסופר. ג) לעומת תרגום התורה ליוונית יש להבריא את הרוח והתרבות הישראלית המקורית, ולעקור ממנה את הרוחות הרעות שדבקו בה במשך הגלות ושלטון הגויים.

מיניקות ומעוברות פטורות מהצומות הקלים

כשתקנו הנביאים והחכמים את הצומות, תקנום לאנשים בריאים, אבל על חולים לא גזרו לצום. ומיניקות בכלל בריאים שצריכים לצום. אולם כל זה אמור בשעה שיש גזרות קשות על ישראל, שאז חובה לצום, אבל בזמן שאין גזרות קשות אנו צמים רק מתוקף המנהג, שכך נהגו וקיבלו כל ישראל לצום בימים אלו עד שיבנה בית המקדש במהרה בימינו. ומעוברות ומיניקות אינן בכלל המנהג לצום, מפני שהצום קשה להן יותר.

שנתיים שאחר הלידה

יש אומרים שדין מינקת הפטורה מהצומות הקלים חל על כל מי שנמצאת בתוך עשרים וארבעה חודשים שאחר הלידה, שאין הפטור תלוי בהנקה אלא במשבר הלידה, שההתאוששות ממנו אורכת עשרים וארבעה חודשים (מהרש"ם ויחו"ד א, לה). למעשה, לדעת רוב הפוסקים כל אשה שפסקה להיניק חייבת להתענות בצומות הקלים, וכן המנהג הרווח. אבל הרוצה להקל יש לה על מי לסמוך. וכן מי שחשה חולשה, אף שאינה נחשבת לחולה ממש – רשאית להקל.

לחזור לצום בגיל העמידה

ברוך ה' ישנן נשים שזוכות במשך למעלה מעשרים שנה שלא לצום בצומות הקלים (עשרה בטבת, תענית אסתר, י"ז בתמוז וצום גדליה), משום שבכל צום הן או בהריון או מיניקות. ואם אינן בהריון ואינן מיניקות, לכל הפחות הן בתוך שנתיים שאחר הלידה, שמותר להן לסמוך על המקילים ובמיוחד כשיש להן חולשה קלה. 

אולם עליהן לשים לב, שלאחר שיסיימו את שלב לידת הילדים בחייהן – יחזרו למצוות הצומות.


האם אשה וולדנית בריאה או חלשה

שאלה: אולי אשה שילדה ילדים רבים נחלשה בגופה, וגם אחר שהם גדלו היא בבחינת חולה שפטורה מהצום.

תשובה: להפך, דווקא אשה שילדה הרבה ילדים חזקה יותר, ויש לה יותר כוח לצום. הרי כמעט כולכם שמעתם איך אנשים מתפעלים מנשים שזכו ללדת ילדים רבים, ו"למרות זאת" הן נראות טוב, מלאות מרץ וחיוניות. במקום להתפלא בכל פעם מחדש, אולי נכון יותר להסיק שכפי הנראה אשה שגופה פעיל יותר, בהריון והנקה, שומרת יותר על כושרה, ולכן היא יותר חזקה. 

משל לאדם שהולך בכל יום עשרה קילומטרים, ולאחר מכן שוחה חצי שעה ועושה תרגילי התעמלות שונים, הרי לא נאמר עליו שהוא מסכן, כי גופו הולך ונחלש מרוב המאמץ. אם למשל נצטרך עזרה לשאת איזה דבר כבד, לא נאמר שראוי שלא לבקש ממנו, מפני שהוא עייף וחלש מכל ההליכות הארוכות והשחיות הממושכות שלו. להפך, דווקא ממנו נבקש עזרה, כי הגוף שלו מתחזק מהמאמץ ולא נחלש. כך אשה שיולדת ילדים רבים, אם אין לה בעיה מיוחדת, הרי בזכות הלידות היא שומרת יותר על כושרה ויכולה ביתר קלות לצום. וככל שתלד יותר ילדים כך תהיה יותר חזקה ותראה יותר טוב.

הנתונים הסטטיסטיים

טוב, יתכן שהגזמתי מעט. כי אכן ישנן בעיות ומיחושים מסוימים שעלולים להתגבר בעקבות הריונות מרובים (במיוחד כשלא מקפידים להתעמל ולשמור על הבריאות). אבל מנגד, ישנם יתרונות חשובים מאוד בהריונות מרובים. הם ממעטים באופן משמעותי את הסיכון לחלות בסרטן, וממעטים גם את הסבל והסיבוכים המתלווים לתסמונת קדם-ווסתית. 

ואמנם ישנם מחקרים סטטיסטיים שמצביעים על כך שנשים וולדניות חולות וחלשות יותר, ובספרות הרפואית המודרנית מדגישים מאוד עובדות אלו. אולם כל הסקרים הללו נעשו על נשים וולדניות מחברות פרימטיביות באסיה ובאפריקה, לעומת נשים שילדו פחות מחברות מפותחות באירופה ואמריקה. אבל אין סקרים על נשים וולדניות מהחברה היהודית הדתית. חוקרים ורופאים רבים טועים בזה, וחושבים שכל הוולדניות בהכרח גם פרימטיביות. אולם בחברה שלנו המצב הפוך: דווקא אשה שיולדת הרבה קשובה יותר למצב בריאותה, נמצאת תחת מעקב רפואי משמעותי יותר, ויש סיכוי רב שכל בעיה רפואית תטופל בצורה טובה (תודה לרב יואל ולד"ר חנה ממשפחת קטן על עזרתם בעניין זה). 

כמדומה לי שקראתי פעם שגם הסיכון לחלות במחלות לב קטן יותר בקרב נשים וולדניות (אם יש מומחים שיודעים אחרת, נא העירו לי ואתקן). 

בנוסף לכך ראיתי מחקר לפיו אשה שלא זכתה להוליד ילד לעולם נמצאת בסיכון גבוה ב- 44 אחוז לסבול משבר בירך מעל גיל 65, לעומת נשים שילדו לפחות פעם אחת. עוד טוענים החוקרים, שעם כל לידה יורד הסיכון לסבול משברים בתשעה אחוזים (עפ"י מעריב כז ניסן תשס"ג).

ויהי רצון שימי הצומות יהפכו לנו לימי ששון ושמחה.

כתוב/כתבי תגובה