על הרצי"ה קוק זצ"ל

י"ד אדר הוא יום השנה לפטירת מורנו ורבנו הרב צבי יהודה הכהן קוק זצ"ל, ראש ישיבת מרכז הרב ובנו של מרן הראי"ה קוק זצ"ל. לקראת האזכרה ליקטתי אמירות ומעשים שכתב אחד מתלמידיו המובהקים, דודי הרב אברהם רמר זצ"ל, בקובץ "גדול שימושה".

בישיבה

פעם הגיע לשיעור תנ"ך בישיבה, והתלמידים לא הופיעו לשיעור. ניגש מיד לעמוד והחל להתפלל "מעריב", והודיע לי שלא יבוא יותר לישיבה. כששאלתיו: והרי הרב כאן ראש הישיבה, יצאו התלמידים ולא הרב? ענה: "אצלי אין כפייה דתית"! (ע' מט).
קבוצה מבני הקיבוץ הדתי היתה אמורה ללמוד חודש בישיבה. בין תלמידי הישיבה נשמעה טענה, שאין יכולת קליטה בישיבה, וכדי לחזק את האווירה הישיבתית צריכה הישיבה קודם כל להתגבש בתוכה. הרב דרש בכל תוקף לקבל קבוצה זו באומרו: "כל מחשבה על ניתוק בין ישיבתנו להתיישבות העובדת, לא תקום ולא תהיה". והכריחני לקבל את הטיפול בקבוצה. (ע' לו).
לאחד אמר דבר אחד ולשני הפכו. לשאלה מדוע סתר את עצמו, השיב: בעבר היו הלל ושמאי, שמאי דחף באמת הבניין משום שהיה גם הלל, והלל לימד על רגל אחת משום שהיה גם שמאי, "ומה אפשר לעשות שאני צריך להיות גם הלל וגם שמאי" (ע' נא).
הזכיר שדואג ואחיתופל היו שני בחורי ישיבה מקולקלים, והנזק שגרמו בחורי ישיבה מקולקלים לעם, גדול יותר מכל נזק אחר (ע' כ).

לימוד תורה

פיתח בתלמידים יחס של הערצה לראשונים, והיה חוזר ומשנן (שבת קיב, ב): "אם ראשונים כמלאכים אנחנו כבני אדם, ואם ראשונים כבני אדם" – כלומר אם אתה מרגיש ביחסך אליהם כחבר, הוא אומר דבר ואתה אומר דבר – "אנו כחמורים, ולא כחמורו של ר' פנחס בן יאיר". וציין על כך את דברי הסמ"ע: "אם ראשונים כמלאכים אתה אדם, ואם ראשונים כבני אדם אתה חמור".
כשהיה מזכיר דמות חכם מחכמי הגמרא, היה מרחיב את הדיבור לא רק על המימרא, אלא גם על דמותו כפי שהיתה משתקפת מהגמרא כולה. והסביר זאת שחייב אדם לראות את בעל השמועה כאילו עומד לנגד עיניו. (ע' קיא).
כששמע ביקורת על פירוש ה'אבן-עזרא' שנאמרה מפי תלמיד ישיבה אחד, רעם: "אני מפחד מ"אבן-עזרא". (ע' קיב).
הבחין בסיעתא דשמיא המיוחדת של פרשני הרי"ף, המצטיינים בבהירות הלשון.
הדריך ללמוד "שב שמעתתא", משום שעוסק בעניין שלם כסדר.
ציין שהלמדנים היותר מעמיקים העדיפו את ה"נתיבות" על ה"קצות". (ע' יט).

אברכים ומלגות

היו תלמידים שנמנעו מלקבל תמיכה מהישיבה (אולי מפני שחששו לדעת הרמב"ם) והקפיד שיקבלו.
לטענה, שהאברכים בישיבה נתמכים בסכומים שאינם שווים, דרש מהרב רענן זצ"ל להשוות את הסכומים, כדי שלא תיווצר קנאה. לשאלה מניין ישיג את הכסף, ענה, שמהיכן שנמצא לאחד, יהיה לכולם.
אולם לדרישה להגדיל את התמיכה לבעלי משפחות גדולות, ענה: "ב'מרכז הרב' אין "כולל"… אנחנו עוזרים לבחור עד שימצא את מקומו, כשהכיוון הוא חינוך או רבנות. (ע' לו).

סגולות

אחרי מלחמת ששת הימים, נמצאה תעודה המיוחסת לר' אליעזר מגרמיזא, בעל "הרוקח", בה כתוב שאם יקיפו 300 כהנים את הר הזיתים תהיה זו סגולה לשלום.
משפחה ירושלמית פירסמה תעודה זו והחלה לארגן ברכת כהנים המונית ליד הכותל. שאלנו את הרב מה דעתו בעניין, והפנה לרבנות הראשית. אחר כך אמר, שהמקור לרעיון הרי הוא התעודה שנמצאה בשם ר' אליעזר מגרמיזא. וגם ר' אליעזר מגרמיזא, עם כל חשיבותו, יודע שהסגולות הכתובות בגמרא הן בעלות חשיבות גבוהה יותר; ובגמרא נאמר (ירושלמי פאה א, א), שחילותיו של אחאב ניצחו משום שלא היה בהם דילטורין (בעלי לשון הרע)… (ע' כו).

אתחלתא דגאולה

על שאלה, אם אנו נמצאים באתחלתא דגאולה, ענה, שכבר ר' שלמה אלקבץ דיבר על אתחלתא דגאולה בזמנו.
כשנפגש עם ר' לייב בנו של ה"חפץ חיים", סיפר לו ר' לייב, שכשהגיעה השמועה לאביו על הקמת "פתח-תקווה", קרא לו ואמר: "ר' לייב, הייבצעך און דיע מעסע.." (המעשה מתחיל).
לשאלה, מה נאמר למפקפקים מתוך הציבור החרדי על תחילת גאולתנו, ענה: "אנחנו לא קראים! אנחנו יהודים של גמרא, ושם (סנהדרין צח, א) מדובר על הקץ המגולה, שאם ארץ ישראל נותנת פירותיה בעין יפה לעם ישראל שקרבו לבא, אז אין לך קץ מגולה מזה. ואלו דברים מפורשים". (ע' כט).
מפורסם היה בשמו, שהוא אומר שרוב גדולי ישראל לא התנגדו לציונות. אחד התלמידים בישיבה רינן, שלא יעז לומר זאת ליד ארון הקודש. התגנבו הדברים לאזני הרב ומיד רץ לישיבה, פתח את ארון הקודש ואמר: "מי שאומר שרוב גדולי ישראל התנגדו לציונות הוא משקר. האמת ניתנת להאמר, שהציונות היתה תנועה חדשה, ורוב הגדולים לא ידעו איך להתייחס אליה. מבין אלה שהתייחסו, רובם היו לחיוב, מלבד שני גדולים שהתנגדו, רבי חיים מבריסק ורבי דוד פרידמן".
שאלתי, ומדוע התנגדו? השיב בשאלה: "וכי לא היה למה להתנגד"? (ע' ל)

בן גוריון והרצל

התבטא בחריפות כנגד בן גוריון, על שהתפאר שגר עם אשה ללא חופה וקידושין. ואמר בין השאר, שכל זמן שהיה ראש ממשלה לא דיבר כנגדו, כי היה חייב בכבוד מלכות. אולם מאחר וירד מגדולתו מרשה לעצמו לומר זאת.
שאלתיו: והרי הוא הקים את המדינה? ענה: "הרב מימון הקים את המדינה"! (ע' לט). (הרצי"ה התבסס על עובדות מסוימות, ולא כאן המקום להרחיב בדבר).
(ואף אנחנו שמענו ממנו כמה פעמים שאמר על בן גוריון, שבמחילת כבודו היה אפיקורס).
(לעומת זאת את הרצל העריך) והיה חוזר על הידיעה מפיו של ר' אהרן מרכוס ז"ל, שהרצל הוא מצאצאי מהר"י טיטצאק והוא ממשפחה ספרדית. (ע' נד).

זכותינו על הארץ

אחר חתימת בגין על הסכמי "קמפ-דויד" הוציא את ספר המצוות ואמר: "הוא אולי שכח שאנו לא נמצאים כאן מכוח הרצל והציונות, אלא מכוח דבר ה' כפי שבא לידי ביטוי בדברי קודשו של הרמב"ן".
לשאלתי, אבל הרי חלק גדול של העם – ומתוך כך הצבא – אינו רוצה להלחם? ענה: "כאן בארץ גדל דור בריא, אלא שמערכת החינוך הזאת…"
וכששאלתיו, מה עלינו לעשות בתנאים אלו, ענה: "קודם כל שני ה'אלפים' – אהבה ואמונה, ואהבה קודמת לאמונה" (ע' מ').

עם גדולי תורה

כשהיה נפגש עם הרב יחזקאל סרנא, ראש ישיבת חברון, היו מתחבקים ומתנשקים בחום ובאהבה. (ע' מו).
התכוון לנסוע לישיבת פונביז' לעיין בכתבי האדר"ת הגנוזים שם. התברר לי שהוא עומד לנסוע לבדו ונלוויתי אליו. בכניסה אמר לי שלרב כהנמן זכות גדולה בבניין קריה של תורה, אבל כתם גדול רובץ על הישיבה שתלמידיה ביזו בה שני תלמידי חכמים, את הרב הרצוג זצ"ל ואת הרב אונטרמן זצ"ל, ותגובת הישיבה לא היתה מספיק חריפה.
בצאתו, שאלו הרב כהנמן כיצד הוא מתכוון לחזור, וכשהשיב – באוטובוס, אמר לו הרב כהנמן, שזמן זה תורה, ושיסע במונית. כשהגענו לתל-אביב, שאלתיו: וכיצד ניסע? ענה: "מצווה לשמוע דברי חכמים". ונסע במונית. (ע' מח).

לימוד אמונה

את הגמרא (שבת לא, א) בה מתוארות שאלות שנשאל אדם ביום הדין, וביניהן: "נשאת ונתת באמונה", היה מבאר, האם למדת אמונה? ועל השאלה "ציפית לישועה", היה מוסיף את דברי הר"ן: "האם ציפית להתקיימות דברי הנביאים בימיך". (ע' ס').
היה חוזר ומשנן: "אין מחלוקות ברוחניות" (ע' סא).
חזר, שינן ולימד, שהבדלה אינה הפרדה, והוסיף להדגיש זאת בצרפתית: "דיפרנסיסיון אינו ספרסיון". ואמר שכאשר יתפרסם משפט זה, תבוא גאולה לעולם. (ע' סו).
שאלו הרב ירחמיאל ויס, האם הרמב"ם היה "מקובל". ענה, שבעל התניא, אומר שהרמב"ם היה מקובל גדול. שאלו, ומה אומר הרב? ענה, שישנן הרבה דרכים להגיע למעלה.
לשאלה האם בזמן התחדשות הנבואה יהיה מקום גם ל'פילוסופיה דתית', ענה: ה'מורה-נבוכים' זו תורה. [בלשון זו ענה גם הרב דוד הנזיר זצ"ל]. (ע' סב).
היה אומר בשם רבי מנשה מאיליה, שהעולם לא יכול להיות שלם כל עוד אי שם בקצווי תבל ישנה איזה תולעת בנקיק הסלע שהאבן לוחצת עליה והיא מרגישה לא כל כך בנוח. (ע' סח).

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.