ארכיון תגיות: קו העוני

לחיות טוב מתחת לקו

לטור זה התפרסם תיקון בטור הבא – מדיניות רווחה נכונה וצודקת

דו"ח העוני מנוצל כדי לסייע לשמאל במערכת הבחירות • על פי דו"ח הביטוח הלאומי נרשמה בשנת 2013 ירידה משמעותית במספר העניים • הנתונים המדאיגים בדו"ח משקפים בעיקר את המצב באוכלוסייה הערבית והחרדית • תפיסת האחריות האישית של התורה שונה מהתפיסה הקומוניסטית-סוציאליסטית של אנשי ארגוני החסד • דו"חות אלטרנטיביים מטעם ארגוני החסד מנפחים את בעיית העוני • התנגדות מפלגות השמאל לבנייה ביו"ש תורמת לעליית מחירי הדיור

בימים האחרונים פורסם דו"ח העוני, והארגונים החברתיים השמיעו כרגיל את מחאותיהם, אך הפעם בקול רם יותר ובתמיכה בוטה של התקשורת הממוסדת – כנראה מתוך תקווה לסייע למפלגות השמאל לנצח בבחירות.

מכיוון שמדובר בנושא חשוב מאוד, שגורמים שונים משתמשים בו לרעה, ראוי ללמוד אותו מעט, לנתח את משמעויותיו, ולאחר מכן ללמוד מתורת ישראל הקדושה את הדרך הראויה להתמודדות עם העוני.

נתונים על מספר האנשים שחיים מתחת לקו העוני

על פי נתוני הביטוח הלאומי, בשנת 2013 חיו במדינת ישראל כ 1,650,000 אזרחים מתחת לקו העוני, שהם כ 18.6 אחוזים מאזרחי ישראל. ואם מחשבים את הילדים לבדם (עד גיל שמונה עשרה), הרי שמדובר בכ 757,000, שהם כשליש מכלל הילדים במדינה.

השיפור באחוז המועסקים ובשכרם

בפועל הדו"ח הצביע על שיפור משמעותי, שכן מספר העניים בשנה זו פחת בכ 100 אלף. הסיבות לכך הן עלייה באחוז המועסקים ועלייה בשכרם של המועסקים ברמות הנמוכות. שיפור זה מבטא התפתחות חיובית מאוד של המשק הישראלי, שכן בשנה זו קוצצו קצבאות הילדים, ולמרות זאת מספר העניים פחת. כלומר, עליית מספר המועסקים והעלייה בשכרם הייתה כל כך משמעותית, עד שלמרות הקיצוץ בקצבאות מספר העניים ירד.

כאשר מודדים את אחוז המובטלים בישראל, הרי שאנחנו נמצאים במצב מצוין לעומת רוב המדינות המפותחות, שעברו בשנים האחרונות משבר כלכלי עמוק.

בישראל אחוז המובטלים הוא 5.6. לעומת זאת במדינות האיחוד האירופי אחוז המובטלים הממוצע הוא כ 10, ובארה"ב שמתאוששת באופן מרשים מהמשבר אחוז המובטלים ירד לכ 5.9.

בכל אופן, מבחינת האבטלה מצב מדינתנו מצוין. אגב, זה לא מפריע לאנשי השמאל להמשיך להאמין ששליטתה של ישראל ביהודה ושומרון תגרום לפגיעה קשה במצבה הכלכלי.

שני נתונים מדאיגים

אמנם היו בדו"ח שני נתונים מדאיגים. הראשון הוא שעלה מספרן של המשפחות שבהן שני בני הזוג עובדים לפחות בחצי משרה, ולמרות זאת הן מתחת לקו העוני. מדובר על כחמישה אחוזים מכלל המשפחות.

הנתון המדאיג השני הוא שהפער בין העניים לעשירים גבוה לעומת רוב רובן של המדינות המפותחות. למעשה, מקרב מדינות ה OECD מדינת ישראל כמעט מובילה בפער הקיים בהכנסות בין עניים לעשירים.

ההתמודדות המיוחדת של מדינת ישראל

אולם מהתבוננות נוספת, נתונים אלה אינם משקפים את המציאות הכלכלית האמיתית. שכן בשונה משאר מדינות ה OECD יש במדינת ישראל שתי אוכלוסיות גדולות מאוד, הערבית והחרדית, שיחסן לעבודה שונה מבשאר המדינות המפותחות, ורוב העניים נמנים על שתי קבוצות אלו. חובה לציין שגם דיווחי ההכנסות והמס שלהם לקויים, כך שהנתונים המדווחים אינם משקפים את המציאות לאשורה.

בשתי אוכלוסיות אלו אחוז המועסקים נמוך באופן ניכר, במגזר הערבי עקב אי עבודת נשים ובמגזר החרדי עקב אי עבודת גברים רבים. את מרביצי התורה ומי שלומדים על מנת ללמד ילדים, נערים ובחורים אינני כולל בחשבון הבלתי מועסקים, הן מפני שבסופו של דבר הם עובדים כמורים, כר"מים וכרבנים, והן מפני שהם לבדם לא היו גורמים לעוני, להפך – בזכותם כלל האזרחים מתברכים ומתעשרים.

עוד בעיה בשתי האוכלוסיות הללו היא שרוב המועסקים בהן עובדים בעבודות פשוטות מאוד, שהכנסתן נמוכה. וזאת מפני חוסר השכלה תיכונית ואקדמית.

בפועל שתי אוכלוסיות אלו מכילות כמעט שליש מאזרחי ישראל. אין שום מדינה שמתמודדת עם נתון כזה. לפי זה, מצבה הכלכלי של מדינת ישראל הוא כמעט נס.

מהו קו העוני

קו העוני הוא מחצית מההכנסה החציונית לנפש. כלומר, ההכנסה החציונית היא ההכנסה שמחצית מהאזרחים מרוויחים יותר ממנה ומחצית מרוויחים פחות ממנה. הכנסה זו מחושבת ביחס לגודל המשפחה של המפרנסים. וקו העוני הוא מחצית מההכנסה לנפש של השכר החציוני.

כלומר, ככל שהמשכורות במשק עולות, כך גם קו העוני עולה. לפיכך, כדי להפחית את מספר האנשים שמתחת לקו העוני צריך לצמצם את פערי השכר.

בשנה הקודמת ההכנסה הממוצעת לנפש הייתה 4,783 שקלים לחודש, נמצא אפוא שקו העוני לנפש היה 2,392 שקלים לחודש. אמנם חישוב זה נוגע ל'נפש תקנית', כלומר לנפש במשפחה בת שתי נפשות. אבל כאשר מדובר באדם בודד, כיוון שעלות המחייה שלו גבוהות יותר יחסית, הרי שקו העוני לגביו הוא 1.25 של 'נפש תקנית'. וכאשר מדובר במשפחה בת ארבע נפשות, שני הורים ושני ילדים, כיוון שהחיים המשותפים חוסכים בעלויות, קו העוני הוא 3.20 של 'נפשות תקניות'. וכאשר מדובר במשפחה בת תשע נפשות, קו העוני הוא 5.6 'נפשות תקניות', שכיום עומד על 13,393 ₪ לחודש.

"ארגוני החסד"

לאחר דיון בנתונים עצמם, הגיע הזמן לעסוק בארגוני החסד הקולניים, שבכל שנה מחדש, בלא קשר כמעט לנתונים האובייקטיביים, מטיחים את אותן האשמות במדינה, בממשלה ובחברה. מסתבר שחלק מדבריהם נובעים מכוונה טובה, אולם בנוסף לכך צריך להכיר בקיומם של שני אינטרסים כבדי משקל שעומדים בבסיס דבריהם.

האחד, הם נשענים על גיוס תרומות, וככל שיעצימו את בעיית העוני כך יוכלו לשכנע תורמים להוסיף ולתרום להם. אגב, כדאי לברר את שכרם של כל מנהלי ויח"צני ארגוני החסד הללו.

שנית, מרביתם נוטים שמאלה מבחינה מדינית, והם מעוניינים להסית את הדיון הציבורי מנושאים קיומיים בתחום הביטחון, העלייה וההתיישבות לענייני חברה ופערי שכר, וזאת כדי לתקוף את ממשלות הימין ואת מדיניות ההתנחלויות, כאילו גירוש המתנחלים מיהודה ושומרון יפתור את בעיית העניים.

ולא פחות מכך, כמי שניצבים על התשתית הרעיונית של הקומוניזם והסוציאליזם, הם מאמינים שכעיקרון הרכוש והכסף שייכים לכולם בשווה. וגם אם הרעיון הקומוניסטי פשט את הרגל מבחינה כלכלית, הם עדיין מאמינים במעמדו המוסרי, ועל כן לתפיסתם החברה חייבת לדאוג לרווחתם המלאה של כל האזרחים, שלכולם הזכות לחיות בכבוד ורווחה, לא משנה מה הסיבה שהביאה אותם לעוני.

הדרכת התורה

לעומת זאת, על פי הדרכת התורה, האדם ובכלל זאת העני הוא האחראי הראשון למצבו, ורק כשהוא עושה את מה שהוא יכול לפרנסתו ואינו יכול יותר מצווה לעזור לו. כמו שנאמר: "עזוב תעזוב – עמו". וכמובן שחובה לעזור למי שאינו מסוגל לעבוד מפאת מחלה או זקנה.

שיטה זו גם יעילה יותר, שכן התחרות היא מנוע הצמיחה העיקרי שעוזר בסופו של דבר לעניים יותר מכול. וזו גם המדרגה הגבוהה ביותר של מצוות הצדקה, לעזור לעני לעמוד על רגליו הוא ולא להיזקק לתרומות וקצבאות. לעומת זאת, שיטות השמאל אף פעם לא עוזרות, מפני שהן מקבעות את העוני ושומטות מהעני את המוטיבציה לקבל אחריות ולהתקדם בכוחות עצמו.

דו"ח העוני האלטרנטיבי

מכיוון שהנתונים המדויקים והבדוקים על מצב העוני בישראל אינם קשים דיים, פעילי השמאל מרגישים צורך להעצים אותם כדי לחולל את המהפכה הנדרשת. וכך אנו שומעים מארגוני חסד ומאישי תקשורת שונים על דו"ח העוני האלטרנטיבי שלפיו הנתונים עצמם אינם חשובים, העיקר הוא מה העני מרגיש, או יותר נכון מה התשובות שמניחים בפיו. שואלים האם אתה דואג שלא תמשיך לעבוד, וכמובן אחוזים ניכרים עונים שהם אכן דואגים. שואלים, האם אתה נאלץ לוותר על קניית מאכלים שאתה רוצה, ורבים משיבים: כמובן שכן (לא פירטו על איזה אוכל בדיוק מדובר). וממשיכים לשאול, האם אתה חוסך בהפעלת חימום (ומי לא חוסך?)? וכך מוסיפים ומכבירים שאלות כיוצא בזה. ואל נשכח שכמחצית מהעניים הם ערבים – וכי מה רוצים שיענו? שברוך ה' הכול טוב?! שמדינת ישראל מעניקה להם חיים טובים פי מאה מכל מדינה ערבית שבעולם?!

והנה מדווחים בזעזוע, שכחמישים אחוזים מהילדים במשפחות העוני נאלצים לעבוד. אני הופתעתי: רק חמישים אחוז מהילדים עובדים?! אצלנו כל הילדים עבדו בחופשות – בניקיון, בשמירה, בקייטרינג, בהוראה. וזה בנוסף לעבודות התנדבות רבות. האם זה רע? להפך, ראינו בכך ערך חינוכי של עצמאות ואחריות.

בעיית הדיור

חובה לציין את אחריותן של מפלגות השמאל והמרכז לעלייה הקשה במחירי הדיור. מדינת ישראל היא אחת הצפופות בעולם. כמה שישתדלו, המחירים ימשיכו לעלות, כי האוכלוסייה מתרבה ברוך ה'. הפתרון היחיד לכך הוא בנייה רחבת היקף ביהודה ושומרון. גם פיתוח הנגב והגליל מתעכב בגלל המלחמות שהם מנהלים למען הבנייה הערבית הבלתי חוקית, שלא מאפשרת תכנון סדיר וסביר.