ארכיון תגיות: נישואין

לשוב לתורה, לאמון, לזוגיות

קודש הקודשים ביטא את יסודות האמונה, ובהעדרו עלינו לשוב ביום כיפור אל ערך האמונה ואל האמון שאפשר לתקן את העולם לאורה • קודש הקודשים הוא גם מקום התורה, וזה הזמן לחזק את הקשר אליה • כבנות ישראל שחוללו בכרמים, ראוי גם היום לרווקים ולרווקות להתפלל ביום כיפור על זיווגם, ולהבהיר את שאיפותיהם • מי שזקוק לגלולות בצום יכול לבלוע אותן, אם אין בהן טעם טוב • נעליים נוחות אסורות כמו נעלי עור • המחאות החברתיות: מאבקים רבים מסבים לחברה יותר נזק מתועלת

יום הכיפורים – קודש הקודשים

ראוי לכל רווק ורווקה לחשוב ולהתפלל על הזיווג. פעמים רבות המידות הרעות, כגאווה ותאווה, מונעות מהאדם למצוא את זיווגו הטוב. ביום הכיפורים, שבו מתגלה הנשמה הטהורה, יכול אדם להתבונן בראייה נכונה יותר על שאיפותיו בחיים ועל הזיווג המתאים לו באמת

יסוד התשובה נעוץ בשורש העליון ביותר, ולכן עיקר עבודת יום הכיפורים בקודש הקודשים. המקדש הוא המקום שבו מתגלים הערכים האלוקיים, וממנו הם שופעים לכל העולם. בהיכל שנקרא קודש מונחת המנורה שמבטאת את כל החוכמות האנושיות, השולחן שמבטא את כל העבודות שהאדם מתפרנס מהן, מזבח הקטורת שמבטא את התפילה והכיסופים לקרבת אלוקים. למעלה מזה בקודש הקודשים מתגלה יסוד אמונת ישראל ותורתו. לכן בקודש הקודשים הונח ארון הברית שבו היו לוחות הברית והתורה, ומעליו שני הכרובים שמבטאים את קשר הברית והאהבה שבין הקב"ה לישראל. מקודש הקודשים נמשכים חיים לכל העולם, לכל החוכמות והעבודות, לכל הבריות וכיסופיהן. ורק הכהן הגדול היה נכנס לקודש הקודשים ביום הכיפורים בשם כל ישראל, כדי לקשר את כל העולם לשורשו ולהמשיך בכך כפרה וסליחה וחיים לכל העולם.

לאחר החורבן והגלות, קדושת קודש הקודשים מתגלה בתשוקתם ובכיסופיהם של ישראל שיתקדש שמו של ה' על ישראל עמו, ועל ירושלים עירו, ועל ציון משכן כבודו, ועל מלכות בית דוד משיחו, ועל מכונו והיכלו, וימלוך ה' לבדו על כל מעשיו.

התשובה לערכי קודש הקודשים

תשובת יום הכיפורים היא החזרה לערכי היסוד שמתגלים בקודש הקודשים. ראש לכול הוא ערך האמונה, שהוא תואם לערכם של ישראל. שכן ייעודו של עם ישראל לגלות את האמונה בה' ואת האידיאלים האלוקיים, היינו את הדרך לחיות בעולם לאור הערכים האלוקיים כפי הדרכת התורה, עד תיקונו השלם של העולם. ערך זה בא לידי ביטוי באמונה האין סופית שתמיד אפשר לתקן ולרומם את המציאות למדרגה גבוהה יותר. לוחות הברית שהונחו בתוך הארון שבקודש הקודשים ביטאו את ברית האמונה שבין ה' לישראל, שבאה לידי ביטוי במצוות התורה, שעשרת הדברות הן התמצית שלהן. גם הכרובים שעל הארון רמזו לקשר שבין הקב"ה וכנסת ישראל.

לכן עיקר תפילות יום הכיפורים על כלל ישראל שבגאולתו תלוי גילוי האמונה וגאולת העולם.

התעוררות ללימוד תורה

בתוך הארון היו לוחות הברית, וגם ספר התורה הונח בקודש הקודשים. אומנם ישנה מחלוקת אם הונח בתוך הארון או בצידו. הדעה הסוברת שספר התורה הונח בארון מובנת, שכן התורה היא היסוד לכל גילוי דבר ה' לעולם והדרכתו. השאלה היא, מה טעם הסוברים שספר התורה הונח בצד הארון? אפשר אולי לבאר שמשמעות דעתם היא שהתורה אינה רק ספר התורה, היינו התורה שבכתב בלבד, אלא התורה כוללת את התורה שבכתב ושבעל פה כאחד; ולכן דווקא לוחות הברית, שמבטאים את הברית שבין הקב"ה וכנסת ישראל, מבטאים את התורה כולה, ובשל כך רק הם היו מונחים בתוך הארון.

כהמשך לעבודת יום הכיפורים בקודש הקודשים, נכון לכל איש ואישה, זקן וצעיר, להתקשר ביום הכיפורים ביתר עוז וחשק אל התורה, ולקבל על עצמנו להוסיף ולהעמיק בלימוד התורה במשך השנה הבאה עלינו לטובה. יום השבת הוא היום שבו צריך להתחזק ביותר בתוספת הלימוד, שעל ידי הלימוד בשבת נמשכת הארה מקודש הקודשים לחיי המעשה. במיוחד הדברים ראויים לאנשים שעוסקים ביישובו של עולם, שבלימוד התורה שלהם בשבת תלוי תיקון העולם וגאולתו.

הקמת משפחות קדושות בישראל

בימים שבית המקדש היה קיים, לאחר סיום עבודת הכהן הגדול בבית המקדש, היו בנות ירושלים יוצאות לחולל בכרמים, ומתוך כך היו משתדכות עם בחורי ישראל. לכאורה יש לשאול, איך ייתכן שביום הצום, הקדוש והנורא, היו מתעסקים בענייני זיווגים? אלא שהקמת משפחה בישראל קשורה לקודש הקודשים. וכפי שאמרו חכמים על איש ואישה שזכו להיות נאמנים זה לזה, שהשכינה שורה ביניהם (סוטה יז, א). שעל ידי נאמנותם ואהבתם מתגלה האחדות האלוקית בעולם. כיוצא בזה אמר האר"י, שמצוות "ואהבת לרעך כמוך" (ויקרא יט, יח), שעליה אמר רבי עקיבא שהיא "כלל גדול בתורה" (ספרא שם), מתקיימת בשלמות בין בני הזוג. וכן מצינו שצורת הכרובים שהונחו בקודש הקודשים על הארון הייתה כצורת איש ואישה בעת קיום מצוות עונה. ללמדנו שהקדושה אינה מצמצמת את החיים אלא מעצימה אותם. וכשפסקו ישראל לעשות רצונו של מקום, נפרדו הכרובים זה מזה והפנו את פניהם אל הבית (ב"ב צט, א).

לחשוב ולהתפלל על הזיווג

אומנם כיום אין נוהגים לעסוק ביום הכיפורים בשידוכים. אולי מפני שאיננו ראויים לכך בעת שבית המקדש חרב. מכל מקום, מכיוון שקדושת יום הכיפורים קשורה לקדושת המשפחה בישראל, ראוי לכל רווק ורווקה לחשוב ולהתפלל על הזיווג. פעמים רבות המידות הרעות, כגאווה ותאווה, מונעות מהאדם למצוא את זיווגו הטוב. ביום הכיפורים, שבו מתגלה הנשמה הטהורה, יכול אדם להתבונן בראייה נכונה יותר על שאיפותיו בחיים ועל הזיווג המתאים לו באמת, שעמו יוכל לקיים את התורה והמצוות, ויחד יוסיפו שמחה וחיים.

גם בני זוג נשואים צריכים לשוב בתשובה ביום הכיפורים על כל מה שלא אהבו ושימחו זה את זה כראוי, ולהתפלל שיזכו להתאחד באהבה ושמחה, ותשרה השכינה ביניהם, ויזכו לגדל בנים ובנות עוסקים בתורה ובמצוות.

בליעת תרופות ביום הכיפורים

מותר למי שרגיל לבלוע בכל יום כדורים לבלוע אותם גם ביום הכיפורים, וכן מותר לחולה שמצטער מחמת מחלתו לבלוע ביום הכיפורים גלולות ‏לרפואתו. ובתנאי שאין בגלולות טעם טוב, ויקפיד לבלוע אותן ‏בלא מים. מי שאינו יכול לבלוע אותן בלא מים, יערב במים טיפת ‏סבון שתפגום מאוד את טעמם, ובעזרת מים אלו יבלע את ‏הגלולה. ‏

וכן מותר למי שסובל מכאבי ראש עזים בגלל ‏חסרון הקפה או מסיבות אחרות, ליטול גלולות שיש בהן קפאין או גלולות להפגת ‏כאבי ראש. וכן מי שיודע שהצום עלול לגרום לו להתפרצות כאבים, כדוגמת הסובל ממיגרנה, רשאי להקדים וליטול גלולות כדי למנוע את ‏התפרצות הכאבים.

נעלי גומי ובד

אסור ללכת ביום הכיפורים בנעליים וסנדלים שרגילים ללכת בהם בחוץ במקום שיש בו אבנים, ואין זה משנה מאיזה חומר הם עשויים. אבל מותר ללכת בנעלי בית מבד או בנעלי גומי פשוטות מאוד, שאין רגילים ללכת בהם בחוץ במקום שיש בו אבנים וחצץ. ואומנם בעבר ההוראה למעשה הייתה כדעת הראשונים שהקלו ללכת בנעליים וסנדלים שאינם עשויים מעור, אולם מדובר היה בסנדלים ונעליים שלא היו נוחים להליכה, מפני שבזמן חכמים והראשונים עוד לא ידעו להכין נעליים וסנדלים חזקים, עמידים וגמישים, מחומר שאינו עור. על כן היה אפשר לומר שכל מה שעשוי מחומרים אלו אינו נחשב כנעליים וסנדלים. אבל כיום, שרגילים לעשות נעליים טובות מחומרים שונים שאינם עור, דינם כדין נעל וסנדל רגילים, ולכן אסור ללכת בהם ביום הכיפורים.

אומנם בדור הקודם, כשהתחילו לייצר נעליים וסנדלים באיכות סבירה מחומרים שאינם עור, היו עוד רבנים שהורו להתיר, מפני שעדיין היה ניכר ההבדל הגדול שבין נעליים העשויות מעור לשאר חומרים. אבל ככל שעובר הזמן, ויותר רגילים להכין נעליים מצוינות משאר חומרים, מתמעטים המתירים ללכת בהם ביום הכיפורים (פניני הלכה ימים נוראים ט, ה).

מאבקי הנכים וארגונים חברתיים

שאלה: לכבוד הרב, לקראת יום הכיפורים ברצוני לשאול: מדוע הציבור הדתי, שיודע להיאבק על עניינים לאומיים, אינו לוקח חלק במאבקים החברתיים למען צדק לקבוצות המוחלשות, כדוגמת הנכים ואימהות חד הוריות?

תשובה: הנושאים הללו מורכבים, ורוב הנאבקים עליהם אינם משכילים לעמוד על מורכבותם, ולכן יש בעמדתם פגמים מוסריים רבים. כך שפעמים רבות הנזק שבקבלת דרישות הנאבקים מרובה על התועלת מבחינה מוסרית וכלכלית-חברתית כאחד. הנה לדוגמה מחאת הנכים, רוב טענותיהם אינן מוצדקות, בעיקר מפני שהם מסרבים לקבל את הצעת הממשלה להעניק סיוע ניכר למי שבאמת אינו יכול להתפרנס, ולהעניק סיוע מופחת לנכים שביכולתם להשתכר (הגדרת אובדן כושר עובדה היא מדד חלקי בלבד לעבודה פיזית).

העיקרון הוא שאדם צריך להיות אחראי על חייו, ורק כאשר אינו מסוגל לכך מצווה על החברה לעזור לו. גם ההגדרה "מוחלשים" פגומה מיסודה, מפני שהיא מניחה שיש קבוצות שהחלישו אותן וממילא חובה לפצותן. כדי להצליח במאבקים הללו, תנועות השמאל לדורותיהן נוקטות בשיטות תעמולה שקריות תוך הטמעת מונחים מטעים בשיח הציבורי, שבאופן בלתי מודע יוצרות תמונת עולם מעוותת.

יום הכיפורים נועד לתשובה מאהבה, והדבר החמור ביותר מבחינה מוסרית הוא לנצל את תנועת התשובה והאהבה שבנפש למטרות זרות שתואמות אינטרסים של קבוצות שונות. כמו כן, אסור לנצל את רגשי התשובה כדי להשפיל אנשים שעובדים ומתפרנסים, ולנטוע בהם רגשי אשם על שהם כביכול מחלישים אנשים אחרים, להאשים אותם בכך שהם מצליחים ובריאים ומשפחתם מתפקדת, במקום לשבח אותם על תרומתם לחברה ולמדינה.

ראוי לציין שגם העני והסובל צריך לחזור בתשובה ביום הכיפורים. עליו לנקות את ליבו מרגשי קנאה, צרות עין והטלת אשם בזולת, ולמלא את ליבו ברגשי תודה למי שמסייעים לו. דווקא בזכות כך יזכה לחיים טובים, לכבוד ולרווחה.

כיצד משמחים חתן וכלה

ביהדות, החתונה היא היום השמח ביותר בחיי האדם • ריבוי המשתתפים בשמחה מגלה כי היא איננה שמחה פרטית, אלא חלק מהייעוד הכללי של גילוי אחדות ה' • יש להדר בסעודה ובבגדים לכבוד החתונה, יותר מאשר ביום טוב • התזמורת צריכה לאפשר לאנשים לדבר זה עם זה, מכיוון שהשיחה היא חלק מהשמחה • כדי לשמח, מצווה על כל המשתתפים להיות בשמחה ולהביט בעין טובה • מצווה לשבח את הכלה בעיני החתן ולהפך • אין לדחוק את המבוגרים ממעגל הרוקדים – דווקא הם מגדילים את מעלת החתונה

ערך שמחת החתונה

שיא השמחה מתבטא בריקודים, אבל העיקר ששמחים הכול בסעודה, בשתיית יין, בבגדים נאים ומשמחים, ומשוחחים זה עם זה באהבה ובשמחה. נכון שבעת הסעודה התזמורת לא תנגן, כדי שהמשתתפים יוכלו לדבר זה עם זה

בימים אלה אנו זוכים להוביל בת יקרה לחתונה, ומתוך כך אעסוק בשמחת החתונה, שהיא השמחה הגדולה ביותר בחיים היהודיים.

שירים וניגונים רבים מספור הולחנו סביב החתונה. שלא כמו הנוצרים שראו בחתונה כניעה ליצר השפל של האדם, היהדות מתוך גישתה החיובית לחיים רואה ביום החתונה את היום הגדול והשמח ביותר בחייו של האדם. זהו היום שבו בני הזוג מתחילים לקיים בשלמות את המצווה שעליה אמר רבי עקיבא שהיא כלל גדול בתורה – מצוות "ואהבת לרעך כמוך" (ויקרא יט, יח, ספרא שם). ואמר האר"י שבקיום המצווה בשלמות בני הזוג מקיימים באופן תמציתי את כל התורה (ספר הליקוטים עקב). זה גם היום שבו מניחים את התשתית לדורות הבאים שייוולדו, בעזרת ה', לזוג החדש.

העלאת השמחה הפרטית לשמחת הכלל

לכאורה יש מקום לשאול, מדוע צריכים החתן והכלה שירקדו לפניהם וישמחום, הרי ממילא הם שמחים? אלא ששמחת החתונה נועדה להרחיב ולחבר את שמחתם של החתן והכלה לכלל ישראל, לכל הדורות שעברו ולכל הדורות שעתידים לבוא. שידעו החתן והכלה עד כמה גדולה מעלתם, שעל ידי קידושין כדת משה וישראל מתגלה האחדות האלוקית בעולם, ואהבה ושלום וברכה ומתפשטים על הכול.

וזה עיקר עניינם של ישראל בעולם, לגלות לעולם את האחדות האלוקית, באהבה ובשמחה, באור התורה וכפי הדרכת מצוותיה, ועל ידי כך להוסיף ברכה וחיים בעולם ולרוממו ולתקנו עד הגאולה השלמה.

הרעיון הגדול הזה מתגלה דרך האיחוד של החתן והכלה, ולכן שמחת החתונה חשובה כל כך. ודווקא בזכות העלאת האהבה והשמחה הפרטית לממד הכללי שלה, האהבה הפרטית שבין בני הזוג תעלה ותתעצם עם השנים, ולא תדעך כדרך האהבות הגשמיות הקטנות.

גילוי האחדות

כדי להבין יותר את ערך החתונה, צריך לבאר שרצה הקב"ה לזכות את בני האדם, לפיכך ברא את העולם כשהוא חסר – כדי שיוכלו בני האדם לתקנו ולעשותו טוב ומאושר, ובזה יזכו להיות שותפים עם הקב"ה בכל הטוב שבעולם, ושמחתם בו תהיה שלמה. הפירוד הוא החיסרון העמוק ביותר שישנו בבריאה. אמנם הבורא הוא אחד, אולם כיוון שהסתיר את אורו, נעשו הברואים נפרדים ממנו יתברך, וממילא גם נעשו נפרדים זה מזה, כשכל אחד דואג לעצמו. מזה נובעים כל הקטטות, המחלוקות, הסכסוכים והמלחמות. על כן העולם הזה נקרא "עלמא דפירודא" – עולם הפירוד. לכן הוא גם נקרא "עלמא דשיקרא" – עולם השקר, שאין מכירים בו את שורש האחדות, וכל הרעות שבעולם נובעות מזה. לפיכך, עיקר אמונת ישראל היא אמונת הייחוד, אמונה בה' אחד.

בחתונה מתגלה האחדות הגדולה בעולם, ששני בני אדם נפרדים מתאחדים באחדות כפולה ומכופלת: אחדות של איש ואשתו, ואחדות של הנשמה והגוף. פעמים רבות יש ניגוד בין הנשמה והגוף, הנשמה נכספת לתענוגים רוחניים ומתוך כך אל הטוב, והגוף נמשך לתענוגים גשמיים ומתוך כך לרע, הנשמה חפצה בנצח והגוף בהווה החולף. על ידי הנישואין הנשמה והגוף מתלכדים בקדושה, ואף היצר הרע מתהפך לטובה. הרעיון הנאצל של נאמנות ואחדות מתחבר עם התענוג הגדול ביותר, והערך המוסרי של התמסרות מוחלטת מתחבר עם השמחה הגדולה ביותר. לכן שמחת החתונה צריכה להיות גדולה מאוד, יותר מכל השמחות האחרות.

מצוות שמחת החתונה בסעודה ובבגדים

סדר מדרגות השמחה: מצוות השמחה ביום טוב גדולה מאשר בשבת, לכן סעודות החג צריכות להיות יותר משובחות מסעודות השבת, ומצווה לשתות יין ולאכול בשר בסעודות החג יותר מאשר בסעודות השבת. וסעודת החתונה צריכה להיות משובחת יותר מסעודת יום טוב.

וכן לגבי הבגדים: מצווה לקנות בגדים לקראת החג, ובמיוחד מצווה לנשים לקנות להן בגדים לקראת החג, כדי לקיים בהם את מצוות השמחה בחג. ולקראת החתונה של קרובים מדרגה ראשונה, נוהגים ישראל להדר יותר ולקנות בגדים עוד יותר נאים מאשר הבגדים שקונים לקראת החג. נוהגים שאם יש חג סמוך לחתונה אין צריך לקנות בגדים נוספים לקראת החג, אלא שמחים בבגדים שקנו לקראת החתונה גם בחג. ואף מצווה לכל המוזמנים לבוא בבגדים חגיגיים, לפחות כבגדי שבת.

סעודת החתונה

מכיוון שסעודת החתונה חשובה במיוחד, בנוסף ללחם צריך להגיש בסעודה בשר ויין, שהם משמחים. ומסתבר שגם בשר עוף נחשב משמח כבשר, שכן מצינו בתלמוד (כתובות ה, א) שהיו מכינים עוף לחתונה.

יש לטרוח לקראת הסעודה, ותיקנו חכמים שיתעסקו בסעודה שלושה ימים לפחות, משום כבוד בנות ישראל (כתובות ב, א). כיום, כששוכרים קייטרינג, אין צורך להכין את הסעודה שלושה ימים, אלא די בכך שדואגים שהסעודה תהיה מכובדת.

לשמוח ולשמח

שמחה אמיתית היא שמחה של צוותא, שבה האדם שמח ומשמח אחרים (פנה"ל מועדים א, יא). לשם כך צריך כל אחד מהמשתתפים להביט על הכול בעין טובה, על החתן ועל הכלה ועל כל הנאספים, לשמוח בסעודה ובבגדים, ומתוך שמחתו יוכל להחמיא לכולם ולשמחם שמחה אמיתית.

שמחה בשיחה ודיבורים

במסכת ברכות (ו, ב) הפליגו חכמינו ז"ל בחשיבות המצווה לשמח חתן וכלה, ואמרו: כל הנהנה מסעודת חתן ואינו משמחו, עובר בחמישה קולות (שחמישה קולות הוזכרו בפסוק שעוסק בשמחת החתונה), שנאמר: "קול ששון וקול שמחה קול חתן וקול כלה קול אומרים הודו את ה' צבאות" (ירמיהו לג, יא). ואם משמחו מה שכרו? אמר רבי יהושע בן לוי: זוכה לתורה שניתנה בחמישה קולות. ורבי אבהו אמר: כאילו הקריב קורבן תודה. ורב נחמן בר יצחק אמר: כאילו בנה חורבה אחת מחורבות ירושלים.

יש טועים לחשוב שכל שמחת החתונה בריקודים, ולא כן. אמנם שיא השמחה מתבטא בריקודים, אבל העיקר ששמחים הכול בסעודה, בשתיית יין, בבגדים נאים ומשמחים, ומשוחחים זה עם זה באהבה ובשמחה. וכפי שמובא בתלמוד: "אמר רב אשי: אגרא דבי הלולי – מילי" (ברכות ו, ב). תרגום: שכר בית המשתה של חתונה – הדיבורים. היינו המולת השמחה של הדיבורים הטובים והיפים שנאמרים בין הנאספים. כדי שאפשר יהיה לקיים את עיקר השמחה, נכון שבעת הסעודה התזמורת לא תנגן, כדי שיוכלו המשתתפים לדבר זה עם זה.

הוסיף המהרש"א ששמחת הדיבורים היא לשמח את החתן והכלה בדיבורים של מצווה, בהודאה לה' על רוב חסדיו. ואכן כך הוא מנהג ישראל, שבעת הריקודים התזמורת מנגנת שירי קודש שיש בהם הודאה ותפילה לה'.

שיאם של דיבורי השמחה הוא הדיבורים שנועדו לשמח את החתן והכלה עצמם, כפי שפירש רש"י, וכפי שאמרו חכמים (כתובות יז, א), שיש לרקוד לפני הכלה ולומר "כלה נאה וחסודה". וגם כאשר נראה לכאורה שהכלה אינה נאה וחסודה, הלכה כבית הלל שצריך לשבח אותה שהיא "נאה וחסודה", כי זו האמת הפנימית לגבי כל כלה. על אחת כמה וכמה שכמעט תמיד, כאשר מתבוננים בעין טובה, רואים שזו האמת הפשוטה.

מכאן למדנו שבתוך מגבלות הצניעות צריכים קרובי החתן וחבריו לשבח בפניו את הכלה, וככל שהם משבחים אותה יותר בדברים שמתקבלים על דעתו, כך הם זוכים לקיים יותר את המצווה לשמח חתן וכלה, שמתוך שהחתן שמח בכלתו הוא משמח אותה יותר. וכן מצווה על קרובי הכלה לשבח בפניה את חתנה, שעל ידי כך תשמח בו יותר.

ריקודי החתונה

"אמרו עליו על רבי יהודה בר אילעאי, שהיה נוטל בד של הדס ומרקד לפני הכלה, ואומר: כלה נאה וחסודה" (כתובות יז, א). מעצם זה שגדול בתורה כרבי יהודה ביטל עצמו מהלימוד כדי לבוא לרקוד לפני הכלה, הבינו החתן והכלה עד כמה גדולה מעלתם, שהם מקימים בית בישראל. הזיכרון הנפלא הזה יישאר להם לעולם מחתונתם, וגם אם יגיעו שעות קשות, זיכרון שמח זה יפיח בהם שמחה ועידוד.

עוד סיפרו שם בגמרא על רב שמואל בר רב יצחק, שגם בהיותו זקן, היה רגיל לרקוד לפני הכלה תוך שהוא אוחז שלושה ענפי הדס וזורקם ותופסם לסירוגין, עד שהצעירים היו מתביישים מפניו שאינם יכולים לרקוד ולשמח את החתן והכלה כמותו. כאשר נפטר רב שמואל בר רב יצחק, ירד עמוד של אש והפסיק בינו לבין העם. מקובל היה לחכמים, שאין עמוד אש זה יורד אלא לאחד או שניים שבדור. אמרו חכמים שזכה רב שמואל בר רב יצחק למעלתו היתרה בזכות ההדסים שהיה רוקד בהם לפני הכלה, שההדסים רומזים לריבוי ילדים. ויש שפירשו שזכה למעלתו היתרה בזכות שהיה מתמיד לעשות כן לפני כל הכלות, ויש שפירשו שזכה למעלתו היתרה בזכות שהיה משתטה ומבזה את עצמו כדי לשמח את הכלה.

מכל זה למדנו עד כמה גדולה ועצומה היא המצווה לרקוד בחתונה לפני החתן והכלה ולשמחם.

השתתפות מבוגרים בריקודים מעלה את השמחה

כאן המקום להוכיח את הצעירים והצעירות שרוקדים בפראות ובועטים במבוגרים, עד שאפילו בני שלושים נדחקים משם בתחושה שהם כבר זקנים. נוסף על האיסור לפגוע בשום אדם גם בעת הריקודים, וקל וחומר באנשים מבוגרים שמצווה לכבדם, צעירים אלה גם פוגמים בשמחת החתונה, שככל שמשתתפים בה יותר אנשים מבוגרים וזקנים מעלתה גדולה יותר. והצעירים שיזכו לכבד את המבוגרים יזכו לרקוד עד זקנה ושיבה בשמחה של מצווה.

נישואין כהלכה ושותפות זוגית

ערכם המקודש של נישואין כדת משה וישראל • מצוקתם של זוגות אשר מנועים מלהינשא כהלכה או אינם מעוניינים בכך ותביעתם להכרה • הצעת חוק 'ברית הזוגיות' של 'יש עתיד' פוגעת בייחודיות של הנישואין כהלכה ובצביונה היהודי של המדינה • מעבר לביקורת ומחאה, איננו מעוניינים לפגוע בחירותם של אנשים ובזכותם לבחור כיצד לחיות • הצעת פתרון: במקביל לחיזוק ערכי המשפחה היהודית, לקבוע בחוק אפשרות להסכם שותפות זוגית • השותפות הזוגית תתבסס על רעיון החירות, תוקם בחתימה נוטריונית ותפורק ברצון אחד מהצדדים

חזון המשפחה

ערך הנישואין הוא ערך מקודש לעם ישראל. התקשרות זו שבין החתן והכלה נקראת קידושין, ומברכים עליה "ברוך אתה ה' מקדש עמו ישראל על ידי חופה וקידושין".

על ידי מצוות הנישואין, האהבה והתשוקה הטבעית שברא ה' באיש ובאישה מתעלות ומתקדשות בברית אלוקית, וניצוץ אלוקי של אחדות מתגלה בעולם. ועל ידי כך העולם הולך ונגאל מייסורי הבדידות, הפירוד והמחלוקת שבו.

בכל חתונה מתגלה האידיאל האלוקי בעולם, והיא שלב נוסף בגאולת ישראל והעולם. וזהו שאמרו חכמים "כל המשמח חתן וכלה זוכה לתורה שניתנה בסיני, וכאילו בנה חורבה אחת מחורבות ירושלים" (ברכות ו, ב). לכן הקשר שבין הקב"ה לעמו ישראל בעת הגאולה נמשל לקשר שבין החתן והכלה, שנאמר: "ומשוש חתן על כלה ישיש עלייך אלוקייך" (ישעיהו סב, ה).

וזהו שאמרו חכמים שהשם הקדוש שורה בנישואין כהלכה: "איש ואשה, זכו – שכינה ביניהם; לא זכו – אש אוכלם" (סוטה יז, א). ופירש רש"י: "זכו – ללכת בדרך ישרה, שלא יהא הוא נואף ולא היא נואפת". לפיכך, בשעת משבר וחשד בין איש לאשתו ציווה הקב"ה למחוק את שמו שנכתב בקדושה כדי לעשות שלום בין איש לאשתו (נדרים סו, ב). על ידי מחיקת השם הקדוש שכתוב על הקלף יתקיים השם הקדוש בחייהם של בני הזוג.

מתוך גילוי האחדות והקדושה בתוך מסגרת האהבה והנאמנות שבין בני הזוג, נמשכים אחר כך חיים נוספים לעולם, וזוכים לקיים את מצוות "פרו ורבו".

מפני ערכם העצום של הנישואין, למעלה מחמישים מצוות מהתורה עוסקות בביצור הנישואין. ואחד מששת סדרי המשנה, סדר נשים, עוסק בהסדרת החיים שבין איש לאישה. ממילא מובן שתהליך החתונה מורכב מהלכות רבות, וכמוהו גם תהליך הגירושין, למקרה שחס וחלילה ביתם המשותף נחרב.

הבעיה האנושית

כל שני אנשים יהיו זכאים לחתום על הסכם שיזכה אותם בכל הזכויות הנגזרות מחיים משותפים, כעין משפחה. אין ראוי לקרוא להסכם זה "ברית" אלא "שותפות זוגית", מפני שברית מבטאת קדושה ונצח, ואילו המדינה צריכה לאפשר גם שותפות שאין בה קדושה והתחייבות לנצח

היום מתגוררים במדינת ישראל אנשים רבים שאינם יכולים להינשא כדת משה וישראל. חלקם מפני מצבם האישי, וחלקם מפני שאינם מאמינים בתורת ישראל. הם חיים בזוגיות במשך שנים וחשים מצוקה מכך שזוגיותם אינה מוכרת על ידי המדינה. הם מעוניינים לרכוש דירה, אבל אין מעניקים להם משכנתאות. קורה שבת זוגו של אדם מאושפזת בבית חולים והוא מבקש לסעוד אותה, אבל מכיוון שאינו מוכר כבן זוגה מקשים עליו לבקר אותה, ועל פי כללי הסודיות הרפואית לא מספקים לו מידע ולא משתפים אותו בהחלטות. הוא חש נורא. ובמקרה של פטירה, הוא הופך פתאום לאדם זר שאין לו שום מעמד חוקי.

חלק מהבעיות אמנם נפתרו על ידי תקנות ופסיקות משפטיות שונות. אפשר גם לפתור את הבעיה על ידי רישום זוגי במדינה זרה כמו קפריסין. אבל יש שנמנעים מכך בגלל הטורח או העלות הכספית, ויש שנפגעים מכך שאין מאפשרים להם להגדיר את עצמם כבני זוג שלא במסגרת ההלכה היהודית. הם רוצים שיכירו בהם כבני זוג על ידי רישום אזרחי בלבד, כפי שהדבר נעשה במדינות רבות.

הצעת החוק הנוכחית – ביטול אופייה היהודי של מדינת ישראל

לאחרונה הועלתה הצעת חוק 'ברית הנישואין' מטעם סיעת 'יש עתיד', שמגמתה ליצור אפיק נישואין אזרחי שיהיה מקביל לאפיק הנישואין המקובל כיום, על כל זכויותיו וחובותיו, כלליו ופרטיו. לשם כך החוק מציע שתמונה מטעם המדינה מערכת של רשמים, וקובע פרוצדורה של בקשה לרישום, תוך מתן אפשרות לכל אדם להבעת התנגדות לרישום. החוק גם קובע שגירושין ייעשו בתהליך מורכב, תוך שהוא מעניק לבית המשפט את הסמכות לעכב את פירוק ה"ברית" עד לסיום כל הסכסוכים הממוניים, וכן לעכבו אם הוא סבור שיש מקום להשגת שלום בית. תהליך שבאין הסכמה הדדית יכול להימשך שנה ויותר.

ייתכן שאין זו כוונתם, אולם כפי שהחוק מנוסח כיום, מגמתו ברורה: לבטל את מעמדה המיוחד של מסורת ישראל בכל הנוגע לחיי המשפחה, ובתוך כך לבטל את היות המדינה יהודית ודמוקרטית. חוק זה נותן ביטוי לצד הדמוקרטי תוך התעלמות מהחזון היהודי, שהוא המניע העיקרי לנכונותם של היהודים למסור את נפשם במאבק על הקמת המדינה ועל קיומה. הרי בכל מדינה מותר לקיים נישואין יהודיים. אם במדינת ישראל התקשרות אזרחית נחשבת שווה לנישואין המקודשים במסורת ישראל, במה היא מדינה יהודית?

לשם הגילוי הנאות, אני מעדיף שמדינת ישראל תוגדר "מדינה יהודית" בלבד. התוספת "דמוקרטית" מיותרת, מפני שכל הערכים כלולים במושג יהודי.

כיצד מאזנים בין הערכים

יחד עם עמדתנו שמדינת ישראל צריכה להיות בעלת אופי יהודי, איננו רוצים לגרום צער לשום אדם. גם איננו תובעים סמכות להתערב בחייו האישיים ולומר לו עם מי לחיות ובאיזו צורה. חובתנו התורנית והמוסרית לבקר צורות חיים שאינן ראויות לפי ההלכה והמוסר. אבל מתוך כבוד ואהבה לכל אדם, ומתוך הכרה בערך החירות שמבוסס על הבחירה החופשית שנתן ה' לאדם, צריכים אנו להכיר בזכותם לבחור את צורת חייהם.

יהיו שיטענו שהחובה הדתית מחייבת להתנגד ולהפריע לכל צורת זוגיות שאינה כהלכה. לא אוכל להרחיב בזה עתה, אולם נראה שחובה זו הייתה קיימת כאשר הייתה הסכמה ציבורית מלאה לאורח חיים זה, וגם העבריינים הבודדים הסכימו לכך באופן עקרוני, אלא שיצרם גבר עליהם. אך במצב כמו שלנו ערך החירות גובר, והחובה שנותרה לנו היא חובת המחאה נגד תופעות שמנוגדות להלכה. גם את האדם היחיד שנוהג שלא כהלכה ראוי לדון לכף זכות, שאיננו יודעים אם היינו טובים ממנו אילו גדלנו בתנאים שהוא גדל בהם.

השאלה אם כן היא כיצד מבצרים את אופייה היהודי של המדינה בלי לפגוע באנשים שאינם חפצים לחיות על פי ההלכה. שאלה זו עשויה להטריד אותנו שנים רבות, גם כאשר הדתיים יהיו לרוב במדינה, שכן השאלה היא תורנית-מוסרית, ולא רק שאלה של כוח פוליטי.

הצעת פתרון

לקבוע בחוק יסוד שליהודים במדינת ישראל יש מסגרת נישואין אחת, כפי ההלכה המקובלת בישראל מדורי דורות. כלומר, נישואין כדת משה וישראל הם הדרך היחידה למוסד המשפחה בישראל. ובתוך כך לשלול כל הצעה שיוצרת מוסד משפטי-אזרחי חדש לנישואין. מפני שנישואין הוא מושג מקודש שמבוסס על יסודות ההלכה מדורי דורות, ואסור למדינה לחלל אותו על ידי תחליפים או טקסים שאינם נאמנים למסורת זו.

בנוסף לכך צריך לקבוע בחוק שמדינת ישראל תפעל לחיזוק ערכי המשפחה כדת משה וישראל, ובכלל זה תחזק את מעמד בתי הדין ותגדיל את מספר הדיינים, כדי לתת מענה מהיר לכל צורך. וכן במערכת החינוך יודגשו ערכי המשפחה על פי מסורת ישראל, בלי לפגוע ולהעליב את מי שנוהג או חושב אחרת.

עם זאת יש לקבוע שכל שני אנשים זכאים לחתום על הסכם לשותפות זוגית, שיזכה אותם בכל הזכויות הנגזרות מחיים משותפים, כעין משפחה. אין ראוי לקרוא להסכם זה "ברית", מפני שברית מבטאת קדושה ונצח, ואילו המדינה צריכה לאפשר גם שותפות שאין בה קדושה והתחייבות לנצח. לכן השם המתאים לכך הוא "שותפות זוגית".

הסכם שותפות זוגית

חתימה על הסכם שותפות זוגית תוכל להיעשות בפני כל נוטריון. הוא יציע להם הסכם ממוני סטנדרטי לשותפות, עם אפשרות להרחיב את השותפות או לצמצמה, כפי החלטתם.

אישור מטעם נוטריון להסכם השותפות יחייב את משרד הפנים לרשום אותם בתעודת הזהות כמי שחיים ב"שותפות זוגית". עם אישור זה יהיו זכאים לכל הזכויות הכלכליות המגיעות לזוג נשוי. זכותם גם לחגוג התקשרות זאת כאוות נפשם.

בניגוד להצעה הנוכחית, שרוצה ליצור מערכת מקבילה לנישואין המקודשים תוך הכבדה על רישום הזוגיות ופירוקה, וכניסה למעמד שלפי חלק מהפוסקים יצריך גט לחומרה ויעורר שאלות חמורות של ממזרות – הסכם הזוגיות צריך להיות מבוסס על רעיון החירות. ועל כן יהיה רשאי כל אחד משני השותפים לפרק את השותפות באופן חד צדדי על ידי חתימה על מסמך בפני נוטריון והצגתו במשרד הפנים. אם חירות – אז חירות! בלי שום סחבת וסחיטות הדדיות. מכיוון שהשותפות הזוגית היא הבעת רצון של האחד כלפי השני, ללא שום התחייבות כלפי שמיים או כלפי מסורת ישראל סבא, בתום הרצון תסתיים השותפות. הרישום בפני נוטריון ובמשרד הפנים נועד כדי לזכות בהכרה כבני זוג ולא כדי ליצור עול מיותר. כמובן שאם ירצו יוכלו השותפים לחתום על הסכם שיהיה קשה לפרקו, אבל אל לה למדינה להתערב בהסכמים שביניהם.

במידה ויהיו סכסוכים ממוניים הם יידונו בפני בתי המשפט, אך לא יעכבו את פירוק השותפות, שיחול ברגע שאחד מהצדדים יחליט על כך. במידה ויהיו סכסוכים סביב גידול ילדים, הם יידונו בבתי המשפט על פי טובת הילד.

ההצעה תלויה בשני חלקיה

להצעה זו יש ערך בתנאי ששני הצדדים ירגישו שהם מרוויחים ממנה. נאמני התורה, בכך שמעמד הנישואין כהלכה מתחזק במדינה על ידי הטמעתו כערך חיובי מרכזי במערכת החינוך ועל ידי הקצאת כל המשאבים הנדרשים לתפקודה המיטבי של מערכת הנישואין וכן הגירושין בבתי הדין. שוחרי החירות (ליברליזם), בכך שהיחיד מקבל הכרה בזכותו להגדיר את עצמו ואת חייו, והגדרתו זו מקבלת התייחסות מכובדת מצד המדינה, בכך שהיא מעניקה לו זכויות שוות לזכויות המוענקות לזוג שנישא כהלכה.

המאבקים הנוספים

אם הצעה זו תזכה לתמיכת הנציגות הדתית הפוליטית, כל מי שיבוא אחר כך להתלונן על סדר הנישואין והקידושין בישראל מתוך טענת קיפוח אישי, יהיה ברור שכוונתו אחת – לפגוע במעמדה של מסורת ישראל במדינה ולא לדאוג לרווחתו של איש.

עם זאת, עדיין יצטרכו נאמני התורה לפעול לשיפור עבודתם של בתי הדין, ולברר על פי דרכה של תורה סוגיות חשובות כמו כפיית גט והסכמי נישואין.