ארכיון תגיות: נוצרים

בצדק תשפוט את הרב

השמצות נגד הרב ריסקין על סמך סרטון יוטיוב בשפה האנגלית • הרב ריסקין לקח על עצמו שליחות קדושה לקרב את הגויים לאמונת ישראל • כשמדברים עם בני דתות אחרות, אי אפשר להתבטא בזלזול כלפי דתם • דברי הרב קוק שאיננו שואפים להרוס את הדתות האחרות אלא לרומם אותן • מעשה בר' ישראל מסלנט שממחיש כיצד התבוננות מן הצד במסר שהותאם לקהל שומעים מיוחד עלולה להטעות • איסור קבלת לשון הרע והחובה לדון לכף זכות • היחס הנכון לנוצרים אוהבי ישראל

הזדון שבהשמצות

תארו לכם שהיו מגיעים לבית הכנסת בממל אנשים טיפשים, שהיו הולכים אחר כך אל רבנים שונים ובתום לב מספרים להם שבמו אוזניהם שמעו איך רבי ישראל מסלנט מתיר חילול שבת גמור ופומבי, שהרי כך אמר: "לטפל במטעני הנמל בשבת – מוכרחים, אך הכתיבה אינה הכרחית"

בעקבות הדברים שכתבתי בזכותו של הרב שלמה ריסקין שליט"א, קיבלתי כמה מכתבי נזיפה קשים. החריפים מבין הכותבים טענו שהוא מכניס מינות לכרם ישראל ומעודד מיסיונרים להדיח יהודים לנצרות. המתון שבהם כתב: "הייתי בהלם ובמבוכה. אני מאוד אוחז מהרב ומספריו וכו'… אני פשוט משער שהרב לא מודע לדעותיו של הרב ריסקין האוהדות את הנצרות ואת אותו האיש… ה' ירחם… אני מציע לרב להסתכל בסרטונים שמובאים ביוטיוב שהרב ריסקין מדבר בשבח הנצרות ואותו האיש. הסרטונים באנגלית. אשמח להבין את הגנת הרב לרב ריסקין לאור זאת".

מכיוון שכל המשמיצים תמכו את דבריהם בסרטון מסוים שבו הרב ריסקין מדבר באנגלית, ביקשתי מהרב מאור קיים שליט"א, ר"מ בישיבתנו שהאנגלית היא שפת האם שלו, שיקשיב בדקדקנות לדברי הרב ריסקין, יתרגם אותם מילה במילה ויחווה את דעתו עליהם.

חוות הדעת

"יש לציין שהקטע המדובר, שאורכו כשמונה דקות, ערוך ומצונזר מתוך שיחה שאורכה כשעה, ובה הוא מקרב את שומעיו הנוצרים לאמונת ישראל, ואומר במפורש שכל יהודי שיאמין בנצרות בוגד באמונתו ומאבד את עולמו. ובכל אופן גם בקטע הערוך אין דברי תמיכה בנצרות, אלא שהוא מתייחס אליהם בכבוד.

"ככלל, הרושם שמתקבל מהשיחה הוא שהרב ריסקין הוא נואם מרתק בעל השפעה גדולה, שיודע להסביר גם לרחוקים את ערכי היהדות. הוא מנסה בשיחה זו לקרב נוצרים לערכים הטובים שביהדות, במיוחד לשלום עולמי, ולשתף אותם בביקורת על האסלאם האלים אשר מאיים על ישראל והעולם. בדבריו הוא מקרב את שומעיו הנוצרים לאהבת ישראל ולערכים אוניברסליים, ומנסה לבנות בסיס משותף שעליו אפשר להתקדם. הוא מדבר על ערכים משותפים של חזון, גאולה, אמת ואהבה, וסולל דרך לאפשר לעם ישראל להיות אור לגויים".

מסקנה

אינני מצטט מתמלול דבריו את הנקודות הרגישות שעליהן אפשר לבקר את הרב ריסקין, מפני שמסקנת הדברים ברורה: מתוך נאמנות מוחלטת לאמונת ישראל, הרב ריסקין נטל על עצמו שליחות קדושה: לקרב את הגויים לאמונת ישראל ולתמיכה בתהליך הגאולה של קיבוץ הגלויות, כדברי התורה והנביאים, ולהרים אותם מהאנטישמיות האופיינית לנצרות שהמיטה אסונות נוראים על עמנו. אמנם ברור שיהיו רבנים שיעדיפו בעניינים מסוימים לנקוט בלשון שונה, אבל אין זה אומר שהנוסח שהוא בחר אינו ראוי, ובוודאי שאין שום בסיס לעלילה שהעלילו עליו.

סגנונות הסברה

כידוע יש הבדל גדול בין הדרך שבה מדברים אל ציבור דתי ובין הדרך שבה מדברים אל יהודים רחוקים, וקל וחומר לדרך שבה נכון לדבר עם נוצרים. וכפי שהעיר מרן הרב קוק (אגרת תקנז) לתלמיד חכם שחיבר חוברת בשם 'דת ישראל' כדי לבאר את אמונת ישראל ביפנית, ששגה בכך שהתבטא בזלזול על אותו האיש ומוחמד. "אי אפשר להושיט תוכן דתי עליון לעם זה בביטויים של עלבון על מייסדי דתות, יהיו מי שיהיו. אנחנו צריכים לדבר רק על היתרון הקדוש העליון של תורת ד', והשלילה מאליה באה".

מגמתנו ביחס לאומות והדתות

עוד כתב (באגרת קיב) ביחס לדתות השונות, שאין מגמתנו להרוס אותן אלא לרומם אותן עד שיותקנו. "לא הבלעתן והריסתן היא מטרת אורם של ישראל, כמו שאין אנו מכוונים הרס כללי לעולם ולאומיו כולם, כי אם תקנתם והעלאתם, הסרת סיגיהם, וממילא יצטרפו בזה למקור ישראל, להשפיע עליהם טללי אורות. 'והסרותי דמיו מפיו ושיקוציו מבין שניו ונשאר גם הוא לאלוקינו'. וזה נוהג אפילו באליליות, וקל וחומר בדתות הנסמכות בחלק מיסודותיהן על אור תורת ישראל".

כלל העולה, כל המנסה לקרב נוצרים לאור אמונת ישראל חייב לסלול לו דרך בשדה מוקשים, כדי שמצד אחד לא יבזה את הצד החיובי שבאמונתם ומצד שני לא יסכים לדבר שאסור להסכים. הרב ריסקין, בכישרון הסברתו הנדיר, הוא מהיחידים שפועלים בדרך זו, וכולנו צריכים להכיר לו תודה על כך. וגדול מנשוא עוונם של המוציאים עליו דיבה. ומי שיש לו ביקורת על סגנון זה או אחר, עליו להציע בכבוד נוסח שהוא טוב יותר לדעתו.

הסיפור מרבי ישראל מסלנט

ראוי להמחיש את הרעיון על ידי סיפור על אחד מגדולי ישראל, רבי ישראל מסלנט זצ"ל, שעיקר פועלו היה בליטא בייסוד תנועת המוסר, ובסוף ימיו פעל במערב אירופה. כך סיפר הרב דב כ"ץ בספרו תנועת המוסר (ח"א עמ' 174): בעת שהשתקע בממל היו רבים מבני העיר עוסקים במסחר הקשור עם הנמל המקומי, ואף ביום השבת היו ממשיכים בעסקיהם ופורקים וטוענים סחורות. כשבא ר' ישראל בפעם הראשונה לבית הכנסת שבו התפללו הסוחרים וסוכני הנמל על מנת לדרוש בענייני השבת, שאל האם יש בין המתפללים יהודים מליטא (שהיו רגילים לדקדק במצוות). כשאמרו לו שישנם יהודים מליטא, לא דיבר כלום מענייני השבת. לשבת אחרת, כשאמרו לו שאין בבית הכנסת יהודים מליטא, החל ר' ישראל להסביר את עניין השבת, עד שהגיע לידי מסקנה: "לטפל במטעני הנמל בשבת – מוכרחים, אך הכתיבה אינה הכרחית". הסוחרים הסכימו לדעתו וקיבלו עליהם שלא לכתוב בשבת. לאחר כמה שבתות דרש שוב ר' ישראל בענייני השבת ואמר: "לפרוק סחורות בשבת – מוכרחים, אבל טעינה בשבת, בוודאי שאינה הכרחית". גם לזה הסכימו הסוחרים. לימים דרש שוב והזהיר גם על הפריקה. וכך השפיע עליהם צעד אחר צעד, עד שחולל שם מהפכה גדולה (תנועת המוסר ח"א עמ' 174).

תארו לכם שהיו מגיעים לבית הכנסת בממל אנשים טיפשים, שהיו הולכים אחר כך אל רבנים שונים ובתום לב מספרים להם שבמו אוזניהם שמעו איך רבי ישראל מסלנט מתיר חילול שבת גמור ופומבי, שהרי כך אמר: "לטפל במטעני הנמל בשבת – מוכרחים, אך הכתיבה אינה הכרחית". ואם גם אותם רבנים היו מתפתים להאמין לדבריהם, היו מוציאים עליו דיבה שהוא רפורמי ומשמיצים אותו, מזהירים את הציבור מפניו ומחרימים אותו. לשמחתנו זה לא קרה. אבל לצערנו, בדרך זו התחילו הרבה מחלוקות.

כיצד מקרבים

הרי שכדי לקרב רחוקים מוכרחים להשתמש בסגנון שמתאים לרחוקים, ולהעדיף לקרבם למה שאפשר תוך התעלמות ממה שאי אפשר לומר בינתיים. וכפי שאמרו חכמים: "כשם שמצווה על אדם לומר דבר הנשמע, כך מצווה על אדם שלא לומר דבר שאינו נשמע" (יבמות סה, ב). ולא זו בלבד, אלא שראוי לכבד את הרחוקים שמתקרבים ואת עמדותיהם, שכן הם אינם נובעים מרשע, ואם המבקרים היו נולדים במקומם, מי יודע אם היו מצליחים להגיע למדרגה של הרחוקים שעכשיו מתחילים להתקרב. וכל המעליל על רב שעוסק בקירוב רחוקים, ומנסה לדייק בדבריו כאילו הוא תומך בחילול שבת וכיוצא בזה, עובר באיסור חמור. אמנם לכתחילה יש להיזהר שהקרובים ישמעו דברים שמתאימים לקרובים, והרחוקים ישמעו דברים שמתאימים לרחוקים. אולם כיום המציאות היא שאפשר להקליט דבר שאומרים לרחוקים ולהשמיעו בפני קרובים, ועל כן צריך תמיד לבחון למי הדברים נאמרו, ולאור זאת לשופטם.

היחס לשמועות

אסור מהתורה לקבל לשון הרע, שנאמר: "לא תישא שמע שווא" (שמות כג, א), ואמרו חכמים: "הרי זה אזהרה למקבל לשון הרע" (מכילתא דר' ישמעאל). האיסור הוא להאמין שהדברים הרעים שמספרים על אדם מסוים הם נכונים, שכן כפי שנוכחנו לדעת מאותו סרטון – לאחר בדיקה מתברר שהשמועה הרעה אינה נכונה.

ואמרו חכמים שעונשו של מקבל לשון הרע כעונשו של המספר (פסחים קיח, א), כי בעטיו של המקבל, בעלי לשון הרע ממשיכים בפעילותם הרעה לעורר מחלוקות ורשע.

ואם אפשר היה כבר מתחילה לפרש את השמועה הרעה באופן חיובי, כפי שאפשר היה לעשות לגבי הסרטון, ופירשו אותה באופן שלילי, עוברים על איסור תורה נוסף, שנאמר: "בצדק תשפוט עמיתך" (ויקרא יט, טו), ואמרו חכמים: "הווי דן את חבריך לכף זכות" (שבועות ל, א). ואדם שידוע כירא שמיים ומדקדק במצוות, החובה לדון אותו לכף זכות גדולה יותר (שערי תשובה ג, ריח; חפץ חיים עשין ג).

איננו יכולים לבדוק כל ידיעה וידיעה, אבל נדמה שעל סמך הניסיון כבר אפשר לקבוע שרוב רובן של הידיעות על אנשים שפועלים לקירוב נוצרים לתמיכה בישראל – יסודן בשקר.

הרשע שבנצרות והדרך לתיקונו

במהלך ההיסטוריה הובילה השנאה האנטישמית של הנוצרים לעם ישראל להשמצות נוראות, הסתה, עלילות דם, גירושים, מסעות שמד ורציחת קהילות שלמות. עד היום נמשכת השנאה הזאת ברוב הארגונים הנוצרים. הנה רק לאחרונה האפיפיור הקתולי, שנחשב יחסית לידיד היהודים, הכיר בבעלותם של הכובשים הערבים על ירושלים, תוך התעלמות מזכותנו ההיסטורית על ירושלים והתעלמות מהיות הערבים יוזמי כל המלחמות נגדנו. כמו כן אנחנו שומעים על כנסיות שונות שמארגנות חרמות על ישראל.

דווקא על הרקע הזה יש לראות את בחירתם הטובה של עשרות מיליוני נוצרים, בעלי מצפון ונאמנות לתנ"ך, שהחליטו לתמוך ביהודים ובמדינת ישראל. ולא זו בלבד, אלא שרבים מהם מקבלים אחריות על פשעי הנצרות כלפי ישראל ומבקשים לכפר עליהם בעבודה התנדבותית, בתרומות ובתמיכה מדינית וציבורית ברחבי העולם. וזאת למרות שהם עצמם לא היו שותפים בשום פשע כלפי העם היהודי. בוודאי מצווה להעריך אותם, לעודדם ולקרבם.

הנוצרים שמקיימים את נבואת ישעיהו

מצוות הישיבה בסוכה מקדשת את הפעולות השגרתיות בחיי האדם • הדמיון בין מצוות סוכה למצוות יישוב ארץ ישראל • חג האסיף וארץ ישראל מאגדים את עם ישראל על כל מרכיביו • הקרבת שבעים פרים בחג הסוכות מבטאת את הקשר בין ישראל לאומות העולם • היחס אל הנוצרים האוונגליסטים צריך להיקבע לפי יחסם אל עם ישראל ואל התורה • הנוצרי טומי ולר ומאות מתנדבים אמריקנים מבקשים לקיים את נבואת ישעיהו "ועמדו זרים ורעו צאנכם" • מדוע נמנעתי מלקבל תרומות מנוצרים אוהבי ישראל

אורה המקיף של הסוכה

מצוות הישיבה בסוכה מיוחדת בכך שהיא מקדשת את כל שגרת חייו של האדם. האכילה והשתייה, השיחה והשינה, כיוון שהן מתקיימות בסוכה – הרי הן מתרוממות ומתקדשות למעלת מצווה.

ואנו זוכים לכך דווקא בחג הסוכות, מפני שבו נשלם אסיף השנה – אסיף גשמי ורוחני, אסיף התבואה והפירות, ואסיף כל הלימודים והמעשים הטובים שעשינו במשך השנה. ובזכות ימי התשובה והכפרה שעברנו באלול ועשרת ימי תשובה, אסיף זה נעשה זך ונקי, ואפשר לשמוח בו שמחה יתרה.

סוכה וארץ ישראל

כמדומה שאצל הנוצרים ידידי ישראל מתרחש תהליך מרשים מאוד של התעלות שלא היה בנצרות מעולם. ולכן, עם כל הזהירות הנדרשת, חובתנו הרוחנית והמוסרית להתייחס לתהליך הזה באופן חיובי ביותר

ובזה דומה מצוות הסוכה למצוות יישוב הארץ (הגר"א בקול התור א, ז), ששתי המצוות הללו מקיפות אותנו, והננו נכנסים לאווירת הקדושה שלהן, ועל ידי כך גם המעשים הארציים שלנו מתקדשים.

על ידי מצוות יישוב הארץ, עם ישראל מראה לעולם שכאשר האמונה והתורה מאירים את החיים, הכול מתקדש: האכילה, השתייה והשינה, חיי המשפחה והיחסים שבין אדם לחברו, העבודה והמלאכה, המסחר והמחקר המדעי.

סוכת שלום

על ידי איסוף הטוב על כל צדדיו ומדרגותיו, גם אלו שנראים לכאורה כסותרים, ה' פורש עלינו את סוכת שלומו, ועם ישראל מתלכד ומתאחד. שכל זמן שכל מעלה עומדת בפני עצמה, אין אחדות בישראל. אבל בחג האסיף, שכל המעלות מתאספות בו יחד, מתגלה האחדות. וזהו שאמרו חכמים (סוכה כז, ב): ראויים כל ישראל לישב בסוכה אחת. וכן ארבעת המינים רומזים לכל סוגי היהודים, שמתאגדים יחד בחג הסוכות.

גם ארץ ישראל מאגדת בתוכה את כל עם ישראל על כל מרכיביו, ובכך תלויה הגאולה. ולכן לא פלא שכל הרשעה שבעולם מתעוררת וקמה כנגד עם ישראל השב לבנות את ארצו כדבר ה' ביד עבדיו הנביאים.

ישראל ואומות העולם

כיוון שבחג הסוכות מתגלה הקדושה בכל תחומי החיים, גם לכל שבעים אומות העולם יש חלק בחג הסוכות, וכפי שאמרו חכמים (סוכה נה, ב) ששבעים הפרים שנצטווינו להקריב בחג הסוכות הם עבור שבעים אומות (עיין פניני הלכה סוכות א, יג).

יחסינו עם הגויים מורכבים, שכן במשך ההיסטוריה הארוכה שלנו פעמים רבות הם נהגו כלפינו ברשעות, אולם היחס הבסיסי שלנו כלפיהם הוא חיובי.

אמרו חכמים: "אוי להם לגויים שאיבדו ואין יודעין מה שאיבדו. בזמן שבית המקדש קיים – מזבח מכפר עליהם, ועכשיו מי מכפר עליהם?!" (סוכה נה, ב). "אמרו ישראל: ריבון העולמים, הרי אנו מקריבים עליהם שבעים פרים והיו צריכים לאהוב אותנו, והם שונאים אותנו, שנאמר: תחת אהבתי ישטנוני ואני תפילה" (במד"ר כא, כד).

חג הסוכות לעתיד לבוא

כיוון שחג הסוכות הוא החג שבו בא לידי ביטוי הקשר שבין ישראל לעמים, הוא יהיה לעתיד אבן הבוחן לאומות העולם, שכל מי שיעלה לירושלים להשתחוות לה' ולחגוג יחד עִם עם ישראל את חג הסוכות, יזכה לרוב ברכה. וכפי שנאמר על הגויים: "ועלו מדי שנה בשנה להשתחוות למלך ה' צבא-ות ולחוג את חג הסוכות. והיה אשר לא יעלה מאת משפחות הארץ אל ירושלים להשתחוות למלך ה' צבא-ות, ולא עליהם יהיה הגשם… עליהם תהיה המגפה אשר ייגוף ה' את הגויים אשר לא יעלו לחוג את חג הסוכות" (זכריה יד, טז-יט).

היחס לנוצרים אוהבי ישראל

בעת החדשה אנו עדים לתמיכה הולכת וגוברת של נוצרים אוונגליסטים בישראל. הידוע שבהם היה הלורד בלפור, שמתוך אמונה בתנ"ך הוביל את ההחלטה הבריטית להקים בית לאומי לעם היהודי בארץ ישראל. לאחר הקמת מדינת ישראל מספרם הולך ועולה. הם רואים בעיניהם איך עם ישראל חוזר לארצו מגלות נוראה של אלפיים שנה ובונה בה מדינה משגשגת. הם רואים את היישובים החדשים ואת הכרמים הפורחים במקומות המתוארים בתנ"ך, מתרגשים מגודל הנס של שיבת ציון, ונפעמים מהתגשמות הנבואות הקדמוניות של נביאי ישראל.

אולם אצלנו היהודים מתעוררת השאלה, כיצד להתייחס לנוצרים שהפכו לידידים. במשך קרוב לאלפיים שנה רדפו הנוצרים את העם היהודי, רצחו, בזזו, גירשו, אנסו להמיר דת, ופתאום נוצרים אוהבים אותנו? ומה עושים עם מה שכתב הרמב"ם שהנצרות היא עבודה זרה?

היחס לישראל ותורתו הוא אבן הבוחן

כמדומה שהכול תלוי ביחסם של אותם נוצרים לעם ישראל ותורתו. החטא החמור ביותר של הנצרות הוא כפירתה בבחירה האלוקית שבחר ה' בישראל ובנצחיות התורה. הם חשבו להחליף את ישראל ולבטל את תורתו ומצוותיו, ומתוך כך עשו לנו צרות איומות וגם התאמצו בכל כוחם להעביר יהודים על דתם.

וכפי שכתב מרן הרב קוק: "באמונות הנוטות מכלל התורה, כמו האמונה הנוצרית והמחמדנית (אסלאמית), אין עיקר הארס מונח במושג האלוהות שלהם, שהוא שונה ממה שהוא נכון להיות על פי יסוד אורה של תורה, כי אם במה שיוצא מזה – הריסת המצוות המעשיות, וביטול תקוות האומה ביחש לתחייתה השלמה" (שמונה קבצים, קובץ א' לב).

עוד כתב מרן הרב קוק (אגרות ח"א עמ' קמב) ביחס לדתות השונות, שאין מגמתם של ישראל לבטלן או להרוס אותן, אלא לרומם אותן ולתקנן באופן שבתהליך הדרגתי יוסרו סיגיהם, וממילא יצטרפו בזה למקור ישראל.

כמדומה שאצל הנוצרים ידידי ישראל מתרחש תהליך מרשים מאוד של התעלות שלא היה בנצרות מעולם. ולכן, עם כל הזהירות הנדרשת, חובתנו הרוחנית והמוסרית להתייחס לתהליך הזה באופן חיובי ביותר.

טומי ולר

בזמן האחרון איש מדון הפיץ מודעות דיבה בגנותו של טומי ולר, נוצרי אמריקני, שכאילו הוא מיסיונר. וזאת למרות שכבר עשר שנים הוא פעיל בהבאת מתנדבים נוצרים לארץ, ואין אפילו יהודי אחד שמעיד עליו או על אחד מאלפי האנשים שהביא שניסה לפגוע באמונת ישראל. לפיכך אני מוצא לעצמי חובה לספר בשבחו.

מתוך אמונה עמוקה בסגולת ישראל ובשליחות האלוקית ליישב את הארץ, טומי רותם אישים מהקונגרס והסנאט האמריקני לתמיכה בישראל. ראש המועצה האזורית שומרון, מר גרשון מסיקה, סיפר לי שיש לפעילותו השפעה ברוכה. בכל שנה בחודשי הקיץ הוא מארגן קבוצות של נוצרים אוהבי ישראל להתנדבות בארץ. בהיותו דוגל בערכי המשפחה, רבים מהמתנדבים באים בהרכב משפחתי מלא, כולל זקנים וטף. בשנים אחרונות, בעקבות בקשת פעילי המועצה האזורית, היישוב הר ברכה הסכים לארח את המתנדבים בגבעה סמוכה ליישוב, ומכאן הם יוצאים לעבודה בכרמים ובמטעים ברחבי השומרון.

בגלל ההיסטוריה הקשה שלנו עם הנוצרים והחשש מפני פעילות מיסיונרית, הייתי חייב להיפגש עם טומי, כדי לברר את עמדותיו ביושר ובדייקנות, תוך הבעת עמדה יהודית שאין בה חנופה והתרפסות כלפי דת אחרת.

בתוך השיחה שאלתי אותו: אם יבוא לפניך יהודי וישאל מה עדיף, להיות יהודי או נוצרי, מה תגיד לו? והשיב: "אומר לו להיות יהודי!" הוא הוסיף ואמר שלא תמיד חשב כך. מתחילה כמו כל נוצרי היה מעוניין שכולם יהיו נוצרים, אבל העמדה הקודמת שלו נבעה מבורות. לאחר שנפגש עם התחייה הישראלית בארץ ישראל, הוא רוצה שכל היהודים ישמרו תורה ומצוות.

שאלתי מה הביא אותו להקדיש את חייו להבאת נוצרים להתנדבות בארץ. הוא סיפר לי שקרא בישעיהו: "ועמדו זרים ורעו צאנכם, ובני נכר איכריכם וכורמיכם" (ישעיהו סא, ה), וכולו התמלא התרגשות, ואמר לעצמו: "אולי אני אהיה זה שאזכה להגשים את הפסוק הקדוש הזה!" והוא מעודד אנשים לבקר בארץ ולעזור ליהודים בעבודת האדמה.

בכל קיץ באים על ידו מאות מתנדבים, חלקם למשך שבוע וחלקם לפרק זמן ארוך יותר. והם מביאים לנו פריסת שלום וידידות מעשרות מיליוני בני האומה האמריקנית הגדולה שאוהבים אותנו, וחוזרים בחזרה לארצם ומהווים שגרירים נאמנים לישראל.

לשם שמיים

כשהתחלתי לבחון סוגיה זו לפני מספר שנים, קיבלתי על עצמי בפומבי בלי נדר שלא לקבל עבור עצמי או עבור הישיבה תרומות מנוצרים ידידי ישראל, וזאת כדי שאוכל לדון בנושא בלי שום נגיעה אישית. גם פרסמתי זאת בטור זה לפני כשנתיים. בינתיים ביוזמת יהודי יקר, היישוב הר ברכה קיבל תרומה של מאה ועשרים אלף שקלים והקים בעזרתה גן שעשועים שעלה יותר מחצי מיליון שקלים.

כששמעתי על כך ביקשתי מהמזכירות שיעשו לי טובה ויחזירו את הכסף. לא מפני שאני סבור שיש בזה איסור, אלא מפני שרציתי שיחסנו החיובי כלפי אוהבי ישראל הנוצרים יהיה לשם שמיים. המזכיר הצדיק התנצל ואמר שלא חשב שכללתי בהתחייבות שלי גם את היישוב (אמנם כן, אינני יכול להתחייב בשם היישוב). אולם לשמחתי המזכירות נענתה לבקשתי והחזירה את מלוא הסכום.

תקוות גאולה

לעיתים אני רואה את האורחים היקרים הללו הולכים ברחובות ובשבילים, ואהבה גדולה והתרגשות ממלאות את לבי ואני עוצר את דמעותיי. כמה יפים האנשים הללו שבהתנדבות והתלהבות חוצים ימים ויבשות ובאים לבטא את הקשר המופלא שלהם אלינו. כמה אור ושמחה יש בהם מכך שהם זוכים לראות את נס שיבת ציון וללכת על אדמת הקודש ולתרום להפרחת שממותיה. אולי הם החלוצים שמתחילים להגשים את הנבואה: "והיה באחרית הימים, נכון יהיה הר בית ה' בראש ההרים ונישא מגבעות, ונהרו אליו כל הגויים. והלכו עמים רבים ואמרו: לכו ונעלה אל הר ה' אל בית אלוקי יעקב, ויורנו מדרכיו ונלכה באורחותיו, כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים. ושפט בין הגויים, והוכיח לעמים רבים, וכיתתו חרבותם לאיתים וחניתותיהם למזמרות, לא יישא גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עוד מלחמה" (ישעיהו ב, ב-ד).

מאמרים נוספים בעניין היחס לנוצרים אוהבי ישראל ניתן למצוא במדור 'רביבים' מגיליון 459 ומגיליון 466.

הודיעו בעמים עלילותיו

חזון עם ישראל להוסיף אמונה וברכה לכל האומות * הסיבה לביטויים הקשים כלפי הגויים בדברי רבותינו * האם בכל מפגש עם נוצרים צריך להוקיע את אמונתם באותו האיש? * הראי"ה קוק: אין מגמתנו להרוס את הדתות השונות אלא לרוממן ולתקנן * דברי הרב קוק נגד ביטויים של עלבון על מייסדי דתות אחרות * דווקא על ידי חיזוק זהותנו הייחודית בארצנו נוכל למלא את ייעודנו להיות אור לגויים * דברי הרמב"ם שאמונת הגויים במשיחיהם מכשירה אותם להאמין במשיח האמיתי כשיבוא

החזון ביחס לאומות העולם

החזון הגדול של עם ישראל הוא להוסיף אמונה וברכה לכל אומות העולם: "הודיעו בעמים עלילותיו, הזכירו כי נשגב שמו" (ישעיהו יב, ד). וזהו שאמר ה' לאברהם אבינו: "ונברכו בך כל משפחות האדמה" (בראשית יב, ג); "ואני הנה בריתי אתך, והיית לאב המון גויים. ולא ייקרא עוד שמך אברם והיה שמך אברהם, כי אב המון גוים נתתיך" (בראשית יז, ד).

עניין גדול הוא לקדש את ה' לעיני העמים, שנאמר (דברים ד, ו-ז): "ושמרתם ועשיתם כי היא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים, אשר ישמעון את כל החוקים האלה ואמרו רק עם חכם ונבון הגוי הגדול הזה. כי מי גוי גדול אשר לו אלוקים קרבים אליו כה' אלוקינו בכל קראנו אליו". וכך היה בימי שלמה המלך "ויבואו מכל העמים לשמע את חכמת שלמה" (מלכים א' ה, יד). וכשהקים שלמה את בית המקדש, ביקש בתפילתו: "וגם אל הנכרי אשר לא מעמך ישראל הוא, ובא מארץ רחוקה למען שמך… ובא והתפלל אל הבית הזה… ועשית ככל אשר יקרא אליך הנכרי, למען ידעון כל עמי הארץ את שמך ליראה אותך כעמך ישראל…" (מלכים א' ח, מא-מג).

וכן לעתיד: "והיה באחרית הימים, נכון יהיה הר בית ה' בראש ההרים ונישא מגבעות, ונהרו אליו כל הגוים. והלכו עמים רבים ואמרו: לכו ונעלה אל הר ה' אל בית אלוקי יעקב, ויורונו מדרכיו ונלכה באורחותיו, כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים. ושפט בין הגויים, והוכיח לעמים רבים, וכיתתו חרבותם לעיתים וחניתותיהם למזמרות, לא יישא גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עוד מלחמה" (ישעיהו ב, ב-ד).

היחס לגויים

אמנם בפועל יחסי ישראל עם האומות טעונים מאוד, ולא מעט ביטויים קשים כלפי הגויים אנו מוצאים בדבריהם של נביאים, חז"ל, ראשונים ואחרונים, עד שנדמה שהיחס הבסיסי לגויים על פי התורה הוא שנאה, או לכל הפחות ריחוק עמוק.

שני גורמים הובילו לכך: האחד, הרשעות שהיתה המניע העיקרי לפעולותיהם של רוב השליטים שרצחו, נאפו, גנבו, עוררו מלחמות, וניסו בכל כוחם לדכא עמים ואנשים כדי ליטול את כספם ולשעבדם. רשעות זו התגלתה באופן החריף ביותר כלפי ישראל, מאז חורבן בית המקדש הראשון והשני ועד השואה האיומה. רשעות זו לא היתה יכולה להתקיים ללא שיתוף פעולה מלא של אנשים רבים, ושיתוף פעולה חלקי של רוב האנשים.

השני, מפני חולשתנו הרוחנית, במיוחד בהיותנו בגלות, התעורר חשש עצום שכדי להינצל מהגורל היהודי רבים יעדיפו להתבולל ולהסתפח אל העמים החזקים שבקרבם חיינו. ולכן, גם כשהיו צדדים חיוביים, היה צורך להדגיש את הצד הרע שבמעשי הגויים במטרה לשמור על זהותנו, כדי שנוכל בבוא היום לחזור לארץ חיינו ולבנות בה את אומתנו שתהיה אור לגויים.

למרות הכול, העמדה הבסיסית שלנו היא אהבה לכל הבריות, ובמיוחד לבני האדם. אמנם את הרשעות חייבים להוקיע, אבל האהבה היא היסוד המרכזי. גם הוקעת הרשעות נובעת מאהבה, מאמון באומות העולם שנועדו גם הם להיות צדיקים עובדי ה'.

דברי מרן הרב קוק על אהבת הגויים

וכן כתב הרב קוק:

"אהבת הבריות צריכה להיות חיה בלב ובנשמה… להיטיב לעמים כולם… תכונה זו היא שמסגלת את רוחא דמלכא משיחא לחול על ישראל (מכשירה את ישראל לרוחו של מלך המשיח). בכל מקום שאנו מוצאים רמזי שנאה (כלפי הגויים), הרינו יודעים ברור שהכוונה רק על הרשעה, שהיא מרתקת (אוחזת) בחזקה את האיגוד של עמים רבים, גם בהווה ובייחוד בימים מקדם שהיתה זוהמת העולם יותר מסואבת. אבל עלינו לדעת כי נקודת החיים, אור וקודש, תמיד לא זזה מהצלם האלוקי שנחנן בו האדם בכללו, וחוננו בו כל עם ולשון…" (מידות ראי"ה אהבה סעיף ה'):

היחס לנוצרים אוהבי ישראל

לפני כחודשיים התייחסתי לשאלה שהתעוררה לאחרונה לגבי היחס הראוי לנוצרים אוהבי ישראל. בעבר, מלבד מיעוט כקטן של חסידי אומות העולם, יחס הנוצרים ליהודים היה שלילי. הם ביססו את אמונתם על השפלת ישראל, ששימשה הוכחה לכך שהנוצרים נועדו להחליף את ישראל כעם הנבחר. אולם בדורות האחרונים התחוללו שינויים בקרב חלק מהנוצרים. יש ביניהם שכבר אינם סבורים שצריך להשפיל את ישראל, ויש שאף סבורים שעם ישראל נותר העם הנבחר, שייעודו לקרב את הגאולה.

אלא שעדיין יש בידם עמדה אלילית, שכן הם מאמינים שאותו האיש הוא אלוהים והוא המשיח שיקום לתחיה לגאול את העולם. יחד עם זאת הם מציינים שהוא יהודי.

ונשאלת השאלה: האם עמדה זו צריכה לגרום לחיץ גמור בינינו? האם בכל עת שאנו נפגשים עם נוצרים אוהבי ישראל עלינו להוקיע את אמונתם באותו האיש?

דברי מרן הרב קוק ביחס לדתות השונות

כתב מרן הרב קוק (אגרות הראי"ה ח"א עמ' קמב) ביחס לדתות השונות, שאין מגמתנו להרוס אותן, אלא לרוממן עד שיותקנו: "לא הבלעתן והריסתן היא מטרת אורם של ישראל, כמו שאין אנו מכוונים הרס כללי לעולם ולאומיו כולם, כי אם תקנתם והעלאתם, הסרת סיגיהם, וממילא יצטרפו בזה למקור ישראל, להשפיע עליהם טללי אורות. 'והסרותי דמיו מפיו ושיקוציו מבין שניו ונשאר גם הוא לאלוקינו'. וזה נוהג אפילו באליליות, וקל וחומר בדתות הנסמכות בחלק מיסודותיהן על אור תורת ישראל". הרי שאפילו לגבי עובדי האלילים הגמורים המגמה היא להסיר את הסיגים ולהשאיר את האופי הכללי של אמונתם ויחסם אל הטוב והנשגב, קל וחומר לגבי הנצרות והאסלאם.

שלא לבזות את האישים המקודשים בעיניהם

עוד כתב הרב קוק (אגרות ח"ב עמ' קצט) מכתב ברכה לתלמיד חכם שחיבר חוברת בשם 'דת ישראל' כדי לבאר את אמונת ישראל ביפנית, אבל העיר לו ששגה בכך שהתבטא בזלזול על אותו האיש ומוחמד. "אי אפשר להושיט תוכן דתי עליון לעם זה, בביטויים של עלבון על מייסדי דתות, יהיו מי שיהיו. אנחנו צריכים לדבר רק על היתרון הקדוש העליון של תורת ד', והשלילה מאליה באה".

שאלה ביחס לאמונתם במשיח

שאלה: רבים מהנוצרים שמצהירים על תמיכתם בישראל, מאמינים שאותו האיש הוא המשיח והוא יקום לתחייה לגאול את העולם, ונדמה שעיקר תמיכתם בנו נועדה כדי לקרב את תחייתו. האם אין צריך להתרחק מכל מי שסבור כך?

תשובה: אכן זו אמונה מוטעית, ועם זאת יש בדיבורים על המשיח והגאולה שעתידה לבוא גם צד חיובי, שהיא מכשירה את הלבבות לתיקון העולם וביאת משיח צדקנו. וכפי שלמדנו מדברי הרמב"ם בהלכות מלכים (יא, ד): "אף ישוע הנוצרי שדימה שיהיה משיח ונהרג בבית דין, כבר נתנבא בו דניאל שנאמר 'ובני פריצי עמך ינשאו להעמיד חזון ונכשלו'. וכי יש מכשול גדול מזה?! שכל הנביאים דברו שהמשיח גואל ישראל ומושיעם ומקבץ נדחיהם ומחזק מצוותן, וזה גרם לאבד ישראל בחרב ולפזר שאריתם ולהשפילם ולהחליף התורה ולהטעות רוב העולם לעבוד אלוה מבלעדי ה'. אבל מחשבות בורא עולם אין כוח באדם להשיגם כי לא דרכינו דרכיו ולא מחשבותינו מחשבותיו. וכל הדברים האלו של ישוע הנוצרי ושל זה הישמעאלי שעמד אחריו, אינן אלא ליישר דרך למלך המשיח ולתקן את העולם כולו לעבוד את ה' ביחד. שנאמר 'כי אז אהפוך אל עמים שפה ברורה לקרוא כולם בשם ה' ולעבדו שכם אחד'. כיצד, כבר נתמלא העולם כולו מדברי המשיח ומדברי התורה ומדברי המצוות, ופשטו דברים אלו באיים רחוקים ובעמים רבים ערלי לב, והם נושאים ונותנים בדברים אלו ובמצוות התורה, אלו אומרים מצוות אלו אמת היו וכבר בטלו בזמן הזה ולא היו נוהגות לדורות, ואלו אומרים דברים נסתרים יש בהם ואינן כפשוטן וכבר בא משיח וגילה נסתריהם. וכשיעמוד המלך המשיח באמת, ויצליח וירום ויינשא, מייד הם כולן חוזרין ויודעים ששקר נחלו אבותיהם ושנביאיהם ואבותיהם הטעום".

אם כן, על פי אותה עמדה שהזכרתי, שמגמתנו אינה להרוס אלא לרומם תוך הסרת הסיגים, יש להתייחס באופן חיובי לציפייתם למשיח. שכן למדנו בנביאים, שבשעה שיתחיל משיח צדקנו להיגלות, יהיו גויים שיקומו להילחם נגד ה' ונגד משיחו, ויהיו גויים שיקבלוהו. וקרוב לוודאי שיתברר אז לנוצרים הללו שבעצם למשיח זה הם קיוו כל הימים, והם יהיו מהראשונים שיקבלו אותו ואת בשורתו ברצון.

סדר התגלות המשיח

נסיים בדברי הרמב"ם (שם): "ואם יעמוד מלך מבית דוד הוגה בתורה ועוסק במצוות כדוד אביו, כפי תורה שבכתב ושבעל פה, ויכוף כל ישראל לילך בה ולחזק בידקה, ויילחם מלחמות ה', הרי זה בחזקת שהוא משיח. אם עשה והצליח וניצח כל האומות שסביביו ובנה מקדש במקומו וקבץ נדחי ישראל – הרי זה משיח בוודאי".

סדר המהפכה הרוחנית

דווקא על ידי חיזוק זהותנו הייחודית בארצנו נוכל למלא את ייעודנו להיות אור לגויים. וכפי שמצינו שדווקא בשעה שציווה ה' את אברהם אבינו ללכת לארץ ישראל, למקום המיועד לעם ישראל בלבד, נאמר לו "ונברכו בך כל משפחות האדמה" (בראשית יב, ב-ג). ודווקא בשעה שנצטווה על ברית המילה, נאמר לו: "והיית לאב המון גויים. ולא ייקרא עוד שמך אברם והיה שמך אברהם כי אב המון גוים נתתיך" (בראשית יז, ד).

כמה מפליא שדווקא הנוצרים הללו חוזרים בהם מיסודות הנצרות המסורתית בהדגשתם את בחירת ישראל וארצו, ומצפים שעם ישראל יחזור לקיים את כל מצוות התורה. לכן דווקא בעת שאנו חוזרים לארץ חיינו, אנחנו יכולים להתחיל לדבר על הייעוד הכלל עולמי שלנו.