ארכיון תגיות: משלוח מנות

לשתות בלי להשתטות

ההבדל במצוות שתיית יין בין פורים לשאר החגים • זמן סעודת פורים ומה צריך לאכול בה • מחלוקת הפוסקים האם צריך להשתכר ממש או שדי בשתייה יותר מהרגיל * הדעות השונות בעניין השכרות נובעות מההשפעה השונה של השתייה המרובה על אנשים שונים • הדרכות מעשיות לשתייה מאוזנת שמביאה לשמחה ולא להוללות וביזיון • חובת ההורים והמחנכים להשגיח על שתיית בני הנוער • גם נשים חייבות במצוות שתייה • זוג נשוי צריך לשלוח לפחות שני משלוחי מנות ולתת ארבע מתנות לאביונים

משתה ושמחה

גדולה מצוות השתייה והשמחה בפורים יותר מבשאר ימים טובים. שלגבי כל החגים נאמר: "ושמחת בחגך" (דברים טז, יד), ומכיוון שבפועל רוב האנשים שמחים בשתיית יין – מצווה לשתות יין, אבל אין מצווה להרבות בשתייה (שו"ע או"ח תקכט, א-ג). ואילו לגבי פורים המצווה היא לעשותו יום משתה, היינו שזה עיקר עניינו של היום, לשתות ולשמוח, שנאמר: "ימי משתה ושמחה" (אסתר ט, כב). ועל כן אמרו חכמים "מיחייב איניש לבסומי בפוריא (חייב אדם להשתכר בפורים) עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי" (מגילה ז, ב).

מצוות הסעודה ביום

מי שיודע בעצמו שמתוך השכרות הוא עלול להתפרע, להכות חברים, לעשות דברים מכוערים או לבזות את עצמו מאוד, צריך להימנע מלהגיע לשכרות, אלא יהיה שתוי ולא שיכור. ויש אומרים שהעצה בשבילו היא שישתה עד שישתכר וילך מיד לישון, וכשיישן לא ידע להבחין בין ארור המן לברוך מרדכי

צריך כל אדם לעשות סעודה ומשתה בפורים, מפני שכך היא הדרך לשתות בשמחה – בתוך סעודה מכובדת שבה מרבים בשתייה. ובלא סעודה השתייה משמחת פחות, וגם עלולה לגרום לתופעות לוואי כמו כאבי ראש וחמרמורת. וצריכים לקיים את הסעודה ביום, והעושה את הסעודה בלילה – לא יצא ידי חובתו, שנאמר: "ימי משתה ושמחה" (אסתר ט, כב; מגילה ז, ב).

נהגו לקיים את הסעודה אחר הצהריים, מפני שבבוקר עסוקים במקרא מגילה, משלוח מנות ומתנות לאביונים, ולאחר מכן יכולים לקיים את הסעודה בהידור. וגם כאשר הסעודה נמשכת לאחר צאת הכוכבים, יש בה מצווה, ועדיין אומרים בברכת המזון "על הניסים", שהולכים אחר תחילת הסעודה.

האם יש מצווה להרבות בשמחה בכל משך הפורים?

אף שעיקר מצוות השמחה מתקיימת בסעודת הפורים – בכל משך הפורים, בלילה וביום, יש מצווה להרבות בשמחה. ובכל מה שיוסיף אדם שמחה הוא מהדר במצווה. וכן נוהגים ישראל להרבות בכל משך הפורים בשירה ובריקודים, בדיבוק חברים, בלימוד התורה המשמחת, בטעימת מאכלים טובים ובשתיית מעט משקאות משמחים.

מה צריך לאכול בסעודת פורים?

בנוסף ליין ושאר משקאות, צריך להכין לסעודה בשר בהמה, שכך מקובל אצל רוב האנשים שאכילת בשר משמחת. ומי שקשה לו לאכול בשר בהמה, ישתדל לאכול בשר עוף, שגם באכילתו יש שמחה. ואם גם עוף אין לו או שאינו משמח אותו, יכין לסעודה מאכלים טעימים אחרים וישמח בהם יחד עם שתיית היין.

וצריך לקבוע את הסעודה על הלחם, מפני שלדעת כמה מגדולי הפוסקים, בלא לחם אין הסעודה נחשבת לסעודה חשובה (פניני הלכה זמנים טז, ט, 10).

עד כמה צריך אדם לשתות בפורים

אמרו חכמים: חייב אדם להשתכר בפורים עד שלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי (מגילה ז, ב). אלא שנאמרו דעות רבות בהגדרת מצוות המשתה. ככלל, אפשר לסדר את הדעות המרובות שנאמרו במצוות משתה בפורים לשתי דעות עיקריות.

הסוברים שאדם צריך ממש להשתכר

יש אומרים שדברי חכמים כפשוטם, שאדם צריך להשתכר כל כך עד שלא ידע להבחין בין ארור המן לברוך מרדכי (רי"ף, רא"ש). כלומר שיגיע למצב של שמחה פשוטה, שבה האדם משתחרר מהמעצורים שמלווים אותו תמיד. הוא צוחק יותר ובוכה יותר, אמנם מתקשה ללכת ישר, לא זוכר את כל הפרטים וההתחייבויות שנטל על עצמו, אבל לבו טוב עליו והוא מחבק את חבריו. אז יהיה אצלו "ארור המן" שווה ל"ברוך מרדכי", היינו שהכול טוב או לכל הפחות לטובה. במצב של שכרות אדם מתנהג באופן מיוחד, שאינו נחשב מכובד במשך שאר ימות השנה. וכך נהגו רבים מגדולי ישראל שהיו שותים הרבה בפורים.

אולם מי שיודע בעצמו שמתוך השכרות הוא עלול להתפרע, להכות חברים או לעשות דברים מכוערים או לבזות את עצמו מאוד, צריך להימנע מלהגיע לשכרות, אלא יהיה שתוי ולא שיכור, כפי הדעה שתובא בהמשך. ויש אומרים שהעצה בשבילו היא לקיים את המצווה כדברי הרמב"ם, היינו שישתה עד שישתכר וילך מיד לישון, וכשיישן לא ידע להבחין בין ארור המן לברוך מרדכי.

הסוברים שאדם צריך להיות שתוי ולא שיכור

ויש אומרים שהמצווה היא לשתות יותר מהרגיל, עד שיהיה שתוי, כלומר ירגיש מעט סחרור ויהיה יותר משוחרר ושמח, אבל לא יגיע למדרגת שיכור שעלול להתנהג באופן שאינו מכובד. וזאת משום שלהלכה אין מקבלים את הדעה הסוברת שאדם צריך לשתות "עד דלא ידע" (רבי אפרים). או שמקבלים את הדעה שצריך לשתות "עד דלא ידע", אלא שהכוונה עד שלא יוכל לדקדק במילותיו, וכשיצטרך לחזור ולומר פעמים רבות "ארור המן וברוך מרדכי" יתבלבל לפעמים (תוספות ור"ן).

שורש המחלוקת כיצד לשתות

נראה ששורש המחלוקת נעוץ בתגובתם השונה של האנשים לשתיית היין. יש אנשים שהשתייה המרובה משמחת אותם מאוד, ויש שהיא מדכאת אותם. יש אנשים שהשתייה מעוררת אותם ויש שגורמת להם עייפות. יש שהשתייה המרובה גורמת להם להתפרע, ויש שעושה אותם נוחים וטובי לב. יש שהיא גורמת להם להתגולל בקיאם ולהתבזות לעיני כול, ויש שהיא מעוררת אותם לגלות את לבם הטוב. וכיוון שעיקר המצווה היא לשתות ולשמוח, צריך כל אדם לבחון את עצמו, האם הוא מאלה ששמחים יותר בשתייה מרובה או מאלה ששמחים יותר בשתייה מועטת, או שמא הוא מאלה ששותים וצריכים לילך אחר כך מיד לישון.

עצה טובה לשותים בפורים

לשמחתנו איננו רגילים לשתות לשוכרה, לפיכך צריך להכיר מעט את דרכי השתייה, שאם לא כן, יכול אדם לבוא לסעודת פורים ולמחרת יתעורר בביתו בלי לזכור כיצד חזר מהסעודה לביתו. אחר כך יספרו לו שרקד על ארבע, הקיא וצעק, ואז התחיל לטעון איזה דבר לא ברור, וכשלא נענו לקריאותיו הפך את השולחן, ועשרה אנשים מאוהביו נאלצו להשתלט עליו ולסוחבו לביתו.

ככלל, האלכוהול מגיע לשיא השפעתו רק אחרי כשלושים דקות משתייתו. אבל מי שאינו מכיר זאת, שותה בתחילה הסעודה כוס יין או משקה חריף אחר, וכשנוכח לאחר חמש דקות שהמשקה כמעט שלא השפיע, הוא סבור שעליו לשתות עוד כוס כדי לקיים את המצווה. והנה עוברות עוד חמש דקות, ועדיין הוא מרגיש רק מעט סחרור ולא יותר, ועל כן עולה בדעתו שהוא מוכרח לשתות עוד כוס מלאה. ואחר עוד עשר דקות הוא כבר מתחיל להרגיש שמח, הנה היין באמת מועיל, ואם כן כדאי להעלות את השמחה בעוד כוס. וכך בתוך פחות ממחצית השעה הוא שותה ארבע כוסות, ופתאום האלכוהול עולה לראשו. הוא עוד מנסה לשלוט בעצמו, לדבר לעניין, לא להפיל כלים, אבל מהר מאוד נופל שיכור כלוט, מתגולל בקיאו, וכדַי ביזיון וקצף.

על כן צריך אדם לדעת כיצד לשתות, ולהמתין בין שתייה לשתייה לפחות חצי שעה. וטוב גם לאכול יחד עם השתייה, וכך יוכל להאריך בשמחה כראוי במשך שעות רבות, תוך שילוב של אכילה ושתייה. באופן זה היין הטוב ייספג כראוי, ויוכלו השמחים להרבות בדיבוק חברים, ויגלו את מצפוני לבם הטוב, ויודו לה' על רוב חסדו וישועתו.

על הצעירים ההוללים

יש צעירים שרגילים לפרוק עול במשך כל השנה ולשתות לשוכרה, ויש טוענים שהם התחילו בכך בפורים. בכל אופן, כדי למנוע תופעות מכוערות שכאלה, צריך להקפיד שהצעירים יהיו יחד עם הוריהם, או יחד עם רבנים ומדריכים אחראים, ובלא זאת יש להקפיד שלא לתת להם משקאות אלכוהוליים.

ובכל אופן צריך להזכיר תמיד שעיקר האחריות היא על ההורים, שצריכים לפקח על ילדיהם המתבגרים בכל השנה וגם בפורים. ואם ילדיהם נמצאים בפורים בישיבה, עליהם לדבר עמם לפני הפורים כיצד נכון לשמוח, ולאחר הפורים לשאול איך היה כדי להפיק לקחים.

טעם השתייה בפורים

מתוך קדושת הפורים מתגלה הניצוץ הקדוש שבשמחה הפשוטה והמשוחררת, ועל ידי כך מתגלה סגולת ישראל, שיכולים לגלות קדושה גם בשמחה הגשמית. ישמח ה' במעשיו (עיין בפניני הלכה זמנים טז, יב).

נשים במצוות השתייה

גם נשים חייבות בכל מצוות הפורים. ואף שנשים פטורות ממצוות עשה שהזמן גרמן, מכיוון שאף הן היו באותו הנס – אף הן מחויבות. ובכלל זה מצווה גם לנשים להרבות בשתיית יין המשמח, אלא שעליהן להיזהר יותר משכרות ואובדן שליטה, שהשכרות מגונה אצל הנשים יותר מאשר אצל הגברים, מפני שהיא מפירה את מצוות הצניעות שהנשים משתבחות בה.

צניעות במשלוח מנות

מפני הצניעות, יש להקפיד במשלוחי המנות שאישה תשלח לאישה ואיש ישלח לאיש. אבל במתנות לאביונים אין צריך להקפיד בזה, כי בנתינת צדקה אין כל כך קירוב דעת (רמ"א תרצה, ד).

זוג נשוי

אישה נשואה חייבת במצוות הפורים בפני עצמה. נמצא אם כן שזוג נשוי חייב לשלוח שני משלוחי מנות, אחד מהאיש ואחד מהאישה. ואף שבמשלוח מנות העיקר הוא קירוב הדעת שבין השולח למקבל, נראה שאין צורך לומר במפורש למקבלים שמשלוח זה הוא מהאיש וזה מהאישה, אלא מספיק שדעת השולחים תהיה שמשלוח זה הוא של האיש ומשלוח זה הוא של האישה. ואין כאן פגם בקירוב הדעת, שהואיל והם זוג נשוי, ברור שהמשלוח שייך לשניהם, וקירוב הדעת נעשה כלפי שניהם.

למתנות לאביונים זוג נשוי צריך לתת כשיעור ארבע מתנות – שתי מתנות מהאיש, ושתי מתנות מהאישה. ואין צורך שהאישה תיתן במו ידיה את המתנות, אלא יכול בעלה לתת את המתנות בעבורה.

לשמוח עם כולם

מצוות משלוח מנות ומתנות לאביונים מסתעפות ממצוות השמחה • אין שמחה אמיתית כאשר העניים נותרו בצערם • משלוח מנות דווקא בדברים הראויים למאכל כפי שהם • האם יוצאים ידי חובה במשקה • כמות האוכל בכל מנה • מי נחשב עני שאפשר לתת לו מתנות לאביונים • כמה כסף צריך לתת כמתנות לאביונים • נשים חייבות במשלוח מתנות ומתנות לאביונים • מצוות הפורים לילדים בני מצווה או שהגיעו לגיל חינוך • מה לעשות כשהרב המקומי מתנגד לכך שנשים יקראו מגילה לעצמן

מצוות השמחה עם החברים והאביונים

מצוות הפורים הוגדרו במגילה "לעשות אותם ימי משתה ושמחה ומשלוח מנות איש לרעהו ומתנות לאביונים" (אסתר ט, כב). היה אפשר לכאורה לחשוב שיש כאן מצוות נפרדות, האחת מצוות השמחה, השנייה משלוח מנות והשלישית מתנות לאביונים. אולם האמת שמצוות השמחה היא זו שמחייבת גם את משלוח המנות והמתנות לאביונים.

כי השמחה האמיתית מבטאת את התרחבות החיים והתפשטותם באהבת הבריות. אבל אדם שאוכל ושותה לעצמו הוא אדם מצומצם ומוגבל שטרוד בסיפוק תאוותיו בלבד, ולעולם לא יגיע לשמחה של ממש. לכן נצטווינו לשלוח מנות איש לרעהו.

ואין להסתפק בלהרבות אהבה בין החברים, אלא צריך לדאוג גם לעניים שאין להם יכולת לשמוח, ולכן נצטווינו לתת מתנות לאביונים, כדי שאף הם ישתתפו בשמחת הפורים.

וכל המתעלם מצער העניים, גם אם ידמה לעצמו שהוא שמח עם חבריו, באמת אינו אלא הולל שמתעלם מהחיים האמיתיים. הוא בורח מהמחשבות על הצער שבעולם, ורק כך הוא מצליח לעשות את עצמו שמח לזמן מה. אבל המציאות הקשה הרי לא תיעלם בעת שישתה יין וישתכר, ולכן בתוכו פנימה הוא יודע שלא מגיע לו להיות שמח, והוא נותר עצוב. אבל מי שדואג לשמח את העניים והמסכנים, יש ערך לחייו והוא יכול לשמוח באמת ובצדק. וזהו שנצטווינו לתת בפורים מתנות לאביונים.

משלוח מנות

וכל המתעלם מצער העניים, גם אם ידמה לעצמו שהוא שמח עם חבריו, באמת אינו אלא הולל שמתעלם מהחיים האמיתיים. הוא בורח מהמחשבות על הצער שבעולם, אבל המציאות הקשה הרי לא תיעלם בעת שישתה יין וישתכר, ולכן בתוכו פנימה הוא יודע שלא מגיע לו להיות שמח, והוא נותר עצוב

מצוות משלוח מנות היא שישלח כל אדם שתי מנות לחברו. תכלית המצווה להרבות אהבה בין חברים.

המנות צריכות להיות דברי מאכל, כדי להרבות בשמחת הפורים, וידוע שכאשר אדם אוכל מאכלים טובים וטעימים משל חברו, האהבה ביניהם מתחזקת. ועוד טעם, שישנם אנשים שאינם עניים ממש, ויש ביכולתם לקנות צורכי סעודה בסיסיים, אבל אינם יכולים לקנות מאכלים לסעודה נאה, ועל ידי משלוחי המנות אפשר לתת להם בדרך של כבוד מאכלים טובים לסעודת פורים.

השולח לחברו בגד או ספר, אף שהם בוודאי משמחים ומבטאים אהבה, לא יצא ידי חובת משלוח מנות, מפני שהמנות צריכות להיות בדברי מאכל. אמנם לאחר שאדם קיים את מצוותו בשתי מנות של מאכלים, יכול הוא אם ירצה להוסיף עליהם עוד מתנות כדי להרבות אהבה ואחווה.

שתי מנות

תיקנו לשלוח לכל הפחות שתי מנות, שעל ידי כך המשלוח מביע אהבה, כי במנה אחת אפשר להועיל לחבר שלא יישאר רעב, אבל כאשר שולחים לו שתי מנות רוצים שהוא גם ייהנה בגיוון המאכלים. וכל המרבה במשלוח מנות כדי להרבות באהבה ואחווה ושלום ורעות בינו לבין רעיו, הרי זה משובח.

שתי המנות צריכות להיות שונות זו מזו, כמו למשל לחם ובשר, או בשר ואורז, או דג וביצים, או עוגות ותפוחים. וכן אפשר לשלוח שתי מנות של בשר בטעמים שונים, כגון מנה אחת של בשר מבושל ושנייה של בשר צלוי. וכן אפשר ששתי המנות יהיו מבשר מבושל אבל מאיברים שונים, שעל ידי כך טעמן וצורתן שונים. וכן אפשר לשלוח שני מינים של עוגה, ובתנאי שיהיו שונים בטעמם ובמראם.

באילו מנות מקיימים המצווה

השולח עוף חי לחברו לא יצא ידי חובתו, מפני שאינו ראוי לאכילה כפי שהוא, אלא צריך לשוחטו ולחותכו ולמולחו ולבשלו. ואפילו אם שלח בשר שעדיין לא בושל, יש אומרים שלא יצא ידי חובתו, אלא צריך לשלוח מנות מוכנות לאכילה. ואפשר לשלוח קופסת שימורים, מפני שבקלות אפשר לפותחה ולאכול את המאכל שבה.

בקבוק של משקה שיש לו חשיבות, כמו יין או בירה או מיץ טעים, לדעת רוב הפוסקים נחשב כמנה, ואפשר לקיים את המצווה בשני משקים. ויש מחמירים שמשקה אינו נחשב כמנה. ואף שהלכה כדעת רוב הפוסקים, הרוצה לצאת ידי כולם ישלח לפחות משלוח אחד שיהיו בו שתי מנות של מאכלים.

שיעור המנה

כל מנה צריכה להיות כשיעור שאפשר להגיש לפני אורח בדרך כבוד (ערוה"ש תרצה, טו). אבל שזיף אחד, למשל, אינו מגיע לכמות שאפשר לכבד בה אורח, ולכן הרוצה שמנה אחת תהיה משזיפים, צריך לצרף כמה שזיפים כדי שייחשבו למנה.

ויש אומרים שכל מנה צריכה להיות בנפח של כשלוש ביצים. ויש מוסיפים עוד שהמנות צריכות להיות חשובות לפי ערך השולח והמקבל, שאם הם עשירים, המנות צריכות להיות חשובות ומשמחות לפי ערכם. אבל אם אין המנות נחשבות בעיניהם, אין יוצאים בהן ידי חובה. ולכתחילה ראוי להקפיד שאכן בכל מנה יהיה כשיעור שלוש ביצים לפחות, ושהן יהיו חשובות ומכובדות בעיני השולח ובעיני המקבל.

מתנות לאביונים

מצווה על כל אדם מישראל שייתן בפורים שתי מתנות לשני אביונים, כלומר מתנה אחת לכל אביון. וכל המרבה במתנות לאביונים הרי זה משובח.

אביון הוא עני שאין לו כסף לצרכים הכרחיים לבני ביתו, והכל יחסי לזמן ולמקום. היו זמנים שבהם מי שהיה לו לחם לאכול ושני בגדים ללבוש כבר לא נחשב עני, וכיום גם מי שיש לו ארבעה בגדים ללבוש ולחם וגבינה לאכול עדיין נחשב לעני.

אפשר לתת את המתנה גם לילד עני, ובתנאי שתהיה לו דעת שלא לאבד את הכסף.

הנותן שיעור שתי מתנות לבני זוג עניים יצא ידי חובת שתי מתנות. וכן אם נתן שיעור שתי מתנות לאלמנה ובנה הקטן הסמוך על שולחנה, יצא ידי חובת שתי מתנות. אבל הנותן שתי מתנות לאביון אחד, אפילו אם נתנן בזו אחר זו – לא יצא, כי צריך לתת לשני אביונים.

שיעור המתנה לאביון

המתנה יכולה להיות כסף או דבר מאכל, אבל לא ייתן בגדים או ספרים, מפני שיש אומרים שהמתנות צריכות להיות מדבר שאפשר ליהנות ממנו בסעודת פורים, ועל כן יש לתת מאכלים או כסף שאפשר לקנות בו מאכלים.

ואף שהמתנה צריכה להיות ראויה לסייע לסעודת פורים, לאביון מותר לעשות במתנה מה שירצה, ואין הוא חייב להשתמש בה דווקא לצורכי סעודת פורים (שו"ע תרצד, א, רמ"א ב, מ"ב ב).

שוויה של כל מתנה צריך להיות כשיעור שאפשר לקנות בו מאכלים פשוטים שמשביעים כארוחה קטנה ופשוטה, כמו למשל מנת פלאפל או כריך. ואם ייתן שיעור של שקל לכל מתנה – יצא ידי חובה, מפני שאפשר לקנות בו לחם בנפח של שלוש ביצים (כשלוש פרוסות), שהוא מאכל שאפשר לשבוע ממנו בצמצום.

מעשר כספים ומתנות לאביונים

אסור לתת את המתנות לאביונים ממעשר כספים, כי אין אדם רשאי לקיים את מצוותיו מכספים אלו. אמנם כתב הרמב"ם שראוי לאדם להוציא על מתנות לאביונים יותר ממה שהוא מוציא על סעודתו ומשלוח מנות. ולגבי חישוב זה, אפשר לצרף את כל מה שהוא נותן מעשר כספים באותו חודש, שאם הוא נותן יותר ממה שהוא מוציא עבור הסעודה ומשלוח מנות, קיים את דברי הרמב"ם.

נשים במשלוח מנות ומתנות לאביונים

למרות שנשים פטורות בדרך כלל ממצוות עשה שהזמן גרמן, כיוון שאף הן היו באותו הנס – אף הן מחויבות במצוות הפורים. ומפני הצניעות, יש להקפיד במשלוחי המנות שאישה תשלח לאישה ואיש ישלח לאיש. אבל במתנות לאביונים אין צריך להקפיד בזה, כי בנתינת צדקה אין כל כך קירוב דעת (רמ"א תרצה, ד, ושם מובא חשש קידושין במשלוח מנות).

זוג נשוי

גם אישה נשואה חייבת במצוות אלו. נמצא אם כן, שזוג נשוי חייב לשלוח שני משלוחי מנות, אחד מהאיש ואחד מהאישה, ובכל משלוח צריכות להיות שתי מנות. ואף שבמשלוח מנות העיקר הוא קירוב הדעת שבין השולח למקבל, נראה שאין צורך לציין במפורש שמשלוח זה מהאיש וזה מהאישה, אלא מספיק שדעת השולחים תהיה שמשלוח זה של האיש ומשלוח זה של האישה. ואין כאן פגם בקירוב הדעת, שהואיל והם זוג נשוי, ברור שהמשלוח שייך לשניהם, וקירוב הדעת נעשה כלפי שניהם.

למתנות לאביונים זוג נשוי צריך לתת כשיעור ארבע מתנות, שתי מתנות מהאיש ושתי מתנות מהאישה. ואין צורך שהאישה תיתן בידיה את המתנות, אלא יכול בעלה לתת את המתנות בעבורה. וכן אפשר שייתן את ארבע המתנות לשני עניים, מתנה אחת ממנו ואחת ממנה לעני אחד, ומתנה אחת ממנו ומתנה אחת ממנה לעני אחר. והמנהג כיום לתת את המתנות על ידי גבאי צדקה, והוא מקבל כסף כשיעור ארבע מתנות ומחלקם בשמם לשני עניים.

ילדים

ילדים שהגיעו לגיל מצוות, אף שהם סמוכים על שולחן הוריהם חייבים במצוות משלוח מנות ומתנות לאביונים. את משלוח המנות שעניינו להרבות אהבה הם צריכים לשלוח במפורש בשמם, ואת המתנות לאביונים יכולים ההורים לתת בעבורם.

גם ילדים שהגיעו לגיל חינוך, טוב לחנך למצווה.

קריאה לנשים ומרא דאתרא

שאלה: בשבוע שעבר כבוד הרב כתב שאישה יכולה להוציא את חברותיה במקרא מגילה. לעומת זאת רב קהילתנו מתנגד לכך. כיצד נכון לנהוג?

תשובה: בכל ענייני הקהילה נכון לשמוע בקול המרא דאתרא, כי זה עיקר תפקידו – לבחון את הלכי הרוח ואת הצרכים החינוכיים בקהילה, ולעיתים גם לגדור גדר ולאסור את המותר כדי למנוע פרצות. שכן ייתכן שדבר מסוים כשלעצמו הוא טוב או שלכל הפחות אין בו בעיה, אבל בהקשר חברתי מסוים הוא עלול לגרום לבעיות ורוב חברי הקהילה אינם נותנים את דעתם לכך. ולשם כך בוחרים מרא דאתרא, כדי שייקח אחריות כוללת על מצבה הרוחני של הקהילה ויעצים וירומם את חיי התורה.