ארכיון תגיות: משחק בכדור

שבת – לא זמן למשחקים

בשבת יש להקדיש חצי מהזמן לתורה ותפילה, ונחלקו הפוסקים אם מותר לשחק בחצי השני • רוב הפוסקים הספרדים אוסרים לשחק בשבת, ורוב האשכנזים מתירים, אך ראוי גם לאשכנזים להימנע ממשחקים • לילדים קטנים מותר לשחק, אך יש לחנכם להקדיש זמן לתורה בשבת, ורצוי שההורים ילמדו עמם • משחקים שאסורים משום מלאכות שבת: בניית אוהל, יצירה בפלסטלינה, בנייה מחול לח, כלי נגינה • כדורגל, כדורסל ורכיבה על אופניים וקורקינט פוגעים בצביון השבת • ילדים יכולים לשחק בכדור ובאופניים שמיועדים לגיל הרך

משחקים בשבת

ייתכן מאוד שבזכות עמדתם הנחרצת של רבים מפוסקי הספרדים, רבים מבעלי הבתים הספרדים רגילים כיום להרבות בלימוד ביום השבת. ואילו באשכנז, שם ההוראה הייתה רק שלכתחילה יש להחמיר, רבים נוהגים להקל לשחק בשבת, ומתוך כך מתבטלים מתורה. ראוי גם לאשכנזים לנהוג כדעת המחמירים

שאלה: האם מותר למבוגרים לשחק בשבת בשחמט, בדמקה או במשחקי כדור ביתיים?

תשובה: נחלקו בזה הפוסקים. הכול מסכימים שאין להרבות במשחקים בשבת משום ביטול תורה, שכן עיקר ייעודה של השבת לעסוק בתורה ולהתענג בסעודות ובשינה. וכפי שנפסק להלכה, שצריך לחלוק את יום השבת, חציו לעונג גשמי בשינה ואכילה, וחציו לעונג רוחני של לימוד תורה ותפילות (פסחים סח, ב; או"ז, סמ"ג, רבנו ירוחם, יש"ש ועוד רבים). אם יעסוק אדם במשחקים, יאבד את הזמן היקר והמקודש של השבת על דברים בטלים ויתקשה להקדיש את מחצית השבת ללימוד תורה. אולם נחלקו הפוסקים בשאלה האם יש איסור לשחק במשחקים בשבת בחצי היום המוקדש לעונג גשמי.

יש אומרים, שכל זמן שהמשחקים אינם על כסף, מותר לשחק בהם (רמ"א שלח, ה; מאמ"ר). ויש שאף העידו על תלמידי חכמים ששיחקו שחמט בשבת. אולם מנגד כתבו כמה אחרונים שאסור לשחק בשום משחק בשבת, וממילא כלי המשחק הם מוקצה. ומה שאותם רבנים שיחקו שחמט בשבת הוא מפני שסבלו מדיכאון (חולי המרה השחורה), ועל ידי המשחק הפיגו את דאגתם כדי להתחזק ולשוב לתלמודם (ואולי דווקא בשבת וימים טובים חשו יותר דיכאון והוצרכו לכך יותר). אבל למי שאינו סובל מכך אסור לשחק (ברכ"י, פתה"ד; פנה"ל שבת כב, יג).

על מה נחרב טור שמעון

שאלו חכמים בירושלמי (תענית ד, ה): טור שמעון, שהיו מרבים לתת בו צדקה ולכבד את השבת, מפני מה חרב? והשיבו שיש אומרים מפני הזנות, ויש אומרים מפני שהיו משחקין בכדור בשבת.

ופירש הרוקח (סימן נה) שבגלל משחק הכדור היו "בטלים מן התורה". זה היסוד לדעה שאסור לשחק במשחקים שונים בשבת. ומכיוון שאסור לשחק, המשחקים מוקצה (עיין שבולי הלקט קכא).

ויש מפרשים שחטאם היה שטלטלו את הכדור ברשות הרבים (גר"א), וממילא אין ללמוד מזה איסור לשאר המשחקים שמשחקים בבית.

הלכה למעשה למנהג הספרדים

לדעת רוב פוסקי הספרדים, צריך להחמיר שלא לשחק כלל בשבת, מפני שהשולחן ערוך (או"ח שח, מה) פסק שאסור לשחק בכדור ושהוא מוקצה, וכוונתו שכל המשחקים הם מוקצים. אמנם יש סוברים שהשולחן ערוך החמיר רק בכדור מסוג מסוים שמשחקים בו בחוץ והוא מלוכלך מאוד, שדווקא הוא מוקצה, אבל בשאר המשחקים לא החמיר. לכן גם ספרדים שרוצים להקל, יש להם על מה לסמוך.

מנהג אשכנזים

רבים מהאשכנזים נהגו להקל לשחק בשבת, וכפי שכתב הרמ"א (שלח, ה), שכל זמן שאין משחקים על כסף אין בזה איסור. אולם גם הפוסקים האשכנזים כתבו שלכתחילה עדיף שלא לשחק בשבת, הן מפני שהזמן הפנוי של השבת צריך להיות מוקדש ללימוד תורה, והן מפני שנכון לחוש לדעת הסוברים שכל המשחקים אסורים בשבת (מ"א, מ"ב שלח, כא).

ייתכן מאוד שבזכות עמדתם הנחרצת של רבים מפוסקי הספרדים, רבים מבעלי הבתים הספרדים רגילים כיום להרבות בלימוד ביום השבת. ואילו באשכנז, שם ההוראה הייתה רק שלכתחילה יש להחמיר, רבים נוהגים להקל לשחק בשבת, ומתוך כך מתבטלים מתורה. וראוי גם לאשכנזים לנהוג כדעת המחמירים, ולהרבות על ידי כך בלימוד התורה ביום השבת.

ההלכה לילדים

מצווה לחנך את הקטנים להרבות בלימוד התורה בשבת, ונכון לחנכם למעט במשחקים כדי שלא יתרגלו לאבד את הזמן היקר והמקודש של השבת על דברי חול. וככל שהם מתקרבים יותר לגיל מצוות – כך צריך לעודדם יותר לעסוק בתורה ולמעט במשחקים. וטוב שההורים עצמם ילמדו עם ילדיהם, ויקיימו בזה את המצווה "ולימדתם אותם את בניכם לדבר בם" (דברים יא, יט). בנוסף לכך, נכון לכל קהילה לייסד שיעורים רבים לילדים בשבת. עם זאת, לדעת רוב הפוסקים, מותר לילדים לשחק בשבת. ואמנם יש סוברים שלמנהג הספרדים, גם לקטנים שהגיעו לחינוך אסור לשחק בשבת, אבל מנגד יש סוברים שגם למנהג הספרדים מותר לקטנים לשחק בשבת. והרוצים להקל יש להם על מי לסמוך (פנה"ל שבת כד, ז).

משחק על כסף מדומה (מונופול)

לכתחילה גם ילדים צריכים להימנע מלשחק במונופול ובשאר משחקים שיש בהם רווחים מדומים של כסף או רכוש. והרוצים להקל יש להם על מה לסמוך. אבל גדולים, גם אם הם נוהגים להקל בשאר משחקים בשבת, בזה ראוי שיחמירו (פנה"ל שבת כד, ז).

אבני פלא ולגו

מותר לקטנים לבנות מאבני פלא ולגו צורות ולפרקן. וכן מותר לילדים לעשות מנייר צורות כדוגמת אונייה ומטוס. ואף שיש מחמירים וסוברים שיש בזה איסור בונה, מכיוון שכל חיוב השבת לקטנים הוא מדברי חכמים כדי לחנכם במצווה, אפשר שיסמכו על דעת המקילים שסוברים שמכיוון שמדובר במשחק אין בזה איסור בונה. אולם גדולים, גם אם הם נוהגים להקל לשחק במשחקים בשבת, בזה נכון שיחמירו (שם).

אוהל

אסרו חכמים לעשות אוהל ארעי בשבת, לפיכך אסור לילדים לפרוש שמיכה על כיסאות כדי ליצור שם אוהל להסתופף בתוכו. וכן כאשר משחקים באבני פלא ולגו, אסור לבנות "בית" או "חנייה" כדי להכניס לתוכם מכוניות או צעצועים. האיסור הוא כאשר יש בחלל שנוצר לכל הפחות רוחב וגובה של טפח (7.6 ס"מ), והוא נועד להכניס לתוכו דברים, שאז יש לו דין אוהל ארעי גם כאשר הוא נעשה דרך משחק.

אמנם אם ירצו להקל לפרוש שמיכה על כיסאות יוכלו לעשות זאת בשינוי, שקודם יאחזו את השמיכה באוויר ואחר כך יכניסו את הכיסאות אל מתחת לשמיכה, שהואיל ומדובר באוהל ארעי, אם מקימים אותו בשינוי – מותר (שם).

פאזל ומשחקי אותיות

מותר לקטנים להרכיב פאזל או ליצור מילים על ידי חיבור אותיות זו לזו או על גבי לוח. ואף שיש מחמירים בזה, רשאים הקטנים לסמוך על המקילים שסוברים שאין בזה איסור כותב, הואיל וכל האותיות והצורות כבר היו, ורק קירבו אותן זו לזו כדרך ארעי. אבל מבוגרים, גם אם הם נוהגים להקל לשחק במשחקים בשבת, בזה עדיף שלא ישחקו, שכן ראוי להם לחשוש לדעת המחמירים הסוברים שיש בזה איסור כותב (שם).

פלסטלינה ופימו

אסור לילדים לעשות צורות בפלסטלינה ופימו משום מלאכת ממרח, ואם מנסים לעשות צורה בעלת משמעות – יש בזה גם איסור כותב. הפלסטלינה והפימו הם מוקצה (שם).

חול

חול הוא מוקצה, אבל אם הכינו אותו למשחק ילדים – אינו מוקצה. מותר לשחק בו בתנאי שהוא דק ויבש, שאי אפשר לעצב בו צורות. אבל אם החול לח, מכיוון שאפשר לעשות בו גומות או ליישר אותן אסור לשחק בו משום איסור בונה. ואסור להרטיב את החול משום איסור לישה (פנה"ל שבת כד, ח).

צעצועים של כלי נגינה

אסור לקטנים לשחק בשבת בצעצועים של כלי נגינה, כגון חצוצרה, פסנתר, גיטרה, פעמון ורעשן. צעצועים אלו הם מוקצים. אבל מותר לתת לתינוק צעצוע שמשמיע קול בעת שמנענעים אותו או לוחצים עליו, ולגדול עצמו אסור להשמיע קול בצעצוע זה (שם).

כדורגל וכדורסל

אסור לילדים לשחק כדורגל וכדורסל בשבת, מפני שאלו משחקים שנעשים בעסק גדול ויש להם חוקים וסדרים משלהם, והם אסורים משום "עובדין דחול". אסור לשחק בכדורים אלו אפילו בתוך הבית או בחצר פרטית, משום שהם מוקצה וגם משום "עובדין דחול". גם טניס אסור לשחק, שאף הוא משחק של גדולים שנעשה בעסק גדול (פנה"ל שבת כד, ט).

מותר לילדים לשחק במשחקי ריצה שונים להנאתם, אבל אסור לקיים שיעור התעמלות (פנה"ל שבת כב, ח).

כדור של קטנים

מותר לילדים קטנים לשחק בכדור שילדים קטנים רגילים לשחק בו, ובתנאי שישחקו בבית או בחצר על רצפה מרוצפת. אבל על אדמה או דשא אסור, שמא יבואו להשוות גומות.

וכן מותר להם לשחק בטניס שולחן חובבני, הואיל ורגילים לשחק בו בבית. ואין לחשוש שמא מתוך שישחקו בכדור כשהם קטנים יתרגלו לשחק בו כשיגדלו, מפני שכל ההיתר הוא לשחק בכדור של קטנים, שגדולים ממילא אינם משחקים בו (פנה"ל שבת כד, ט).

אופניים

אסור לילדים לרכוב על אופניים רגילים שיש להם שני גלגלים, משום "עובדין דחול". וגם כאשר יש להם גלגלי עזר, אסור לרכוב עליהם.

אבל מותר לילדים קטנים לרכוב על תלת אופן, מפני שהוא אופניים של ילדים קטנים בלבד, ויש ביניהם ובין אופניים רגילים הבדל גדול, ולכן אין במשחק בהם משום "עובדין דחול" (פנה"ל כב, ח, 4).

קורקינט וסקטים

יש מתירים לילדים לנסוע על קורקינט וסקטים בשבת, שכן לדעתם כשם שמותר לילדים לרוץ בשבת, כך מותר להם לרכוב על קורקינט או סקטים בשבת. ומנגד יש שאוסרים לנסוע עליהם, משום שכל מה שהתירו חכמים לרוץ להנאה הוא דווקא ברגליים, אבל לא על ידי מכשירים, שהופכים את הריצה למהירה ומקצועית יותר, והרי זה מעשה של חול.

ואף שבדיעבד יש למקילים על מה לסמוך, נכון להחמיר, משום שדעת המחמירים נראית יותר. כשם שנהגו ישראל לאסור רכיבה על אופניים משום "עובדין דחול", מפני שהנסיעה בהם מנוגדת לצביון השבת, כך נכון שלא לרכוב על קורקינט וסקטים. בנוסף לכך, על ידי הגבלת הילדים למשחקים פשוטים יותר, יתחנכו הילדים הגדולים להקדיש את השבת לתורה ומנוחה (פנה"ל שבת כד, י).

הרב אליעזר מלמד
הרב אליעזר מלמד

האם מותר לשחק בשבת?

משחקים בשבת

שאלה: האם מותר לשחק בשבת בשחמט, דמקה, וכן משחקי כדור ביתיים?

תשובה: נחלקו דעות הפוסקים בעניין זה. אמנם לכל הדעות ראוי שלא לעסוק במשחקים בשבת משום ביטול תורה, שכן עיקר ייעודה של השבת לעסוק בתורה ולהתענג בסעודות ובשינה, וכפי שאמרו חכמים (ירושלמי שבת טו, ג): "לא ניתנו שבתות וימים טובים אלא לעסוק בהם בדברי תורה". עוד אמרו חכמים (תדבא"ר א):

"אע"פ שאתם עושים מלאכה כל ששה ימים, יום השבת יעשה כולו תורה. מכאן אמרו, לעולם ישכים אדם וישנה בשבת, וילך לבית הכנסת ולבית המדרש, יקרא בתורה וישנה בנביאים, ואחר כך ילך לביתו ויאכל וישתה, לקיים מה שנאמר (קהלת ט, ז): לך אכול בשמחה לחמך ושתה בלב טוב יינך".

וכבר הזכרתי בעבר בטור זה, שלהלכה צריך לחלק את יום השבת, חציו לעונג גשמי בשינה ואכילה, וחציו לעונג רוחני של לימוד תורה ותפילות (פסחים סח, ב; או"ז, סמ"ג, רבנו ירוחם, יש"ש ועוד רבים). ואם יעסוק אדם במשחקים, יאבד את הזמן היקר והמקודש של השבת על דברים בטלים, ויתקשה להקדיש את מחצית השבת ללימוד תורה.

ומכל מקום נחלקו הפוסקים בשאלה האם יש איסור ממש לשחק במשחקים בשבת.

דעת המתירים

לדעת הרבה פוסקים, כל עוד המשחקים אינם על כסף, מותר לשחק בהם. וכן כתב בעל 'שלטי גיבורים' שמותר לשחק בשחמט כי הוא משחק מחכים. וכן כתב הרמ"א (שלח, ה): "מותר לשחוק בעצמות שקורין טשיך (יש מפרשים שחמט, ויש מפרשים שש-בש או חמש אבנים)… וכל זה בשוחק דרך צחוק בעלמא, אבל בשוחק להרוויח אסור". וכן כתב 'מאמר מרדכי' (שלח, ד) שמותר לשחק בביליארד בשבת, ובלבד שלא ישחקו על כסף. וכך דעת עוד כמה אחרונים. אלא שגם לדעתם המשחקים צריכים להיות על חשבון מחצית השבת המיועדת לעונג גשמי של אכילה ושינה, ולא על חשבון המחצית המיועדת ללימוד התורה.

דעת האוסרים

מנגד כתבו כמה אחרונים, שאסור לשחק בשום משחק בשבת. וכנגד מה שאמרו המקלים שמשחק השחמט מחכים, השיבו שאינו מחכים כל כך, עד שיהיה מותר עבור כך לשחק בו בשבת (מהר"א ששון). וכיוון שאסור לשחק במשחקים בשבת, ממילא כלי המשחקים הם מוקצה.

גם החיד"א (ברכ"י שלח, א) הזכיר כמה פוסקים שהתבטאו בחריפות יתירה נגד אלו המשחקים בשבת קודש במשחקים שונים. ואמנם הרב 'כנסת הגדולה' העיד על איזה רבנים גדולים ששיחקו שחמט בשבת. אולם השיב על כך החיד"א:

"הנח לגדולי ישראל שוודאי מעשיהם לשם שמים, שאפשר דהוי (שהיו) חולים בחולי השחורה (סבלו מדיכאון), ומשום רפואה לאסוחי דעתייהו בבא 'דואג' ולמהדר אתלמודייהו וכיוצא קעבדי".

כלומר, שהיו אותם חכמים משחקים כדי להסיח דעתם מדאגתם, וכדי שיוכלו מתוך כך לחזור לתלמודם. אבל למי שאינו סובל מדיכאון, אין היתר לשחק. ולכך נטה הרב יוסף חיים מבגדאד ('רב פעלים' ח"ב יו"ד ל). וכן כתב בפתח הדביר (שלח, ד) בתגובה לדעת אחד הגדולים שהתיר, שלמרות כבודו, "אחר נשיקת הרצפה אלף פעמים, נראה שגם שחמט אסור, כי הוא עצמו מוקצה".

על מה נחרבה טור שמעון

שאלו חכמים בירושלמי (תענית ד, ה): 'טור שמעון', שהיו מרבים לתת בו צדקה ולכבד את השבת, מפני מה חרב? והשיבו שיש אומרים מפני הזנות, ויש אומרים מפני שהיו משחקין בכדור בשבת.

ופירש הרוקח (סי' נה) שבגלל משחק הכדור היו "בטלים מן התורה". וזה היסוד לדעה שאסור לשחק במשחקים שונים בשבת. וכיוון שאסור לשחק, המשחקים מוקצה (עיין 'שיבולי הלקט' קכא).

ויש מפרשים שחטאם היה שטלטלו את הכדור ברשות הרבים (גר"א), וממילא אין ללמוד מזה איסור לשאר המשחקים שמשחקים בבית.

הלכה למעשה למנהג ספרדים

לדעת רוב פוסקי הספרדים, צריך להחמיר שלא לשחק כלל בשבת, מפני שהשולחן ערוך (או"ח שח, מה) פסק שאסור לשחק בכדור בשבת ושהוא מוקצה, וכוונתו לומר שכל המשחקים הם מוקצים. אמנם יש סוברים שהשולחן ערוך החמיר רק בכדור מסוג מסוים שמשחקים בו בחוץ והוא מלוכלך מאוד, שהוא מוקצה, אבל בשאר המשחקים לא החמיר. ולכן גם ספרדים שרוצים להקל, יש להם על מה לסמוך.

מנהג אשכנזים

רבים מהאשכנזים נהגו להקל לשחק בשבת, וכפי שכתב הרמ"א (שלח, ה) שכל זמן שאין משחקים על כסף, אין בזה איסור. אולם גם הפוסקים האשכנזים כתבו שלכתחילה עדיף שלא לשחק בשבת, הן מפני שהזמן הפנוי של השבת צריך להיות מוקדש ללימוד תורה, והן מפני שנכון לחוש לדעת הסוברים שכל המשחקים אסורים בשבת ('מגן אברהם' שלח, ה, 'משנה ברורה' שלח, כא).

ויתכן מאוד, שבזכות עמדתם הנחרצת של רבים מפוסקי הספרדים, רבים מבעלי הבתים הספרדים רגילים כיום להרבות בלימוד ביום השבת. ואילו באשכנז, שההוראה היתה רק שלכתחילה יש להחמיר, רבים נהגו להקל לשחק בשבת, ומתוך כך מתבטלים מתורה. וראוי גם לאשכנזים לנהוג כדעת המחמירים, ולהרבות על ידי כך בלימוד התורה ביום השבת.

ההלכה לילדים קטנים

מצווה לחנך את הקטנים להרבות בלימוד התורה בשבת, ונכון לחנכם למעט במשחקים, כדי שלא יתרגלו לאבד את הזמן היקר והמקודש של השבת על דברי חול. וככל שהם מתקרבים יותר לגיל מצוות – כך צריך לעודדם יותר לעסוק בתורה ולמעט במשחקים. וטוב שההורים עצמם ילמדו עם ילדיהם, ויקיימו בזה את המצווה (דברים יא, יט) "ולימדתם אותם את בניכם לדבר בם". בנוסף לכך, נכון לכל קהילה לייסד שיעורים רבים לילדים בשבת.

עם זאת, לדעת רוב הפוסקים מותר לילדים לשחק בשבת. ואמנם יש סוברים שלמנהג ספרדים, גם לקטנים שהגיעו לחינוך אסור לשחק בשבת, אבל מנגד, יש סוברים שגם למנהג ספרדים מותר לקטנים לשחק בשבת. והרוצים להקל יש להם על מי לסמוך.

משחק על כסף מדומה כמונופול

לכתחילה גם ילדים צריכים להימנע מלשחק במונופול ובשאר משחקים שיש בהם רווחים מדומים של כסף או רכוש. והרוצים להקל יש להם על מה לסמוך. אבל גדולים, גם אם נוהגים כדעת המקלים, בזה ראוי שיחמירו.

אבני פלא ולגו

מותר לילדים לשחק באבני פלא ולגו, לבנות מהם צורות ולפרקם. וכן מותר לילדים לעשות מנייר צורות כדוגמת אוניה ומטוס. אבל גדולים, גם אם הם מקלים לשחק בשבת, נכון שבזה יחמירו, מפני שיש סוברים שהדבר אסור משום מלאכת 'בונה'. וילדים, שחייבים לשמור שבת רק מדין חינוך, יכולים לנהוג בזה כדעת רוב הפוסקים שהקילו. אבל גדולים, שצריכים לשמור שבת מהתורה, נכון שיחמירו.

מקומה של ארץ ישראל בתורה

מעת לעת אנשים שואלים על ערכה של ארץ ישראל, שכאילו המתנחלים עוסקים יותר מדי במצווה זו ומגזימים בערכה. ואמנם נכון, צריך להיזהר שהעיסוק במצווה אחת לא יגרום לחולשה במצוות אחרות. אך יחד עם זאת חובה לדעת כי ערכה של ארץ ישראל הוא מיסודות התורה. וכל מי שלומד תורה בישרות רואה זאת. וכיוון שלמרות כל מה שכתוב בתורה, יש אנשים שמפקפקים בכך, אמרתי בליבי, השנה הזאת אקדיש מעט מן הטור כדי להפנות את תשומת הלב למקומה המרכזי של ארץ ישראל.

הנה בפרשתנו מצטווה אברהם אבינו "לך לך" לארץ ישראל. והוא מגיע לאלון מורה היא שכם שבלב השומרון, וה' מתגלה אליו ואומר: "לזרעך אתן את הארץ הזאת" (בראשית יב, ז). והכוונה לכל ארץ ישראל, אבל הדגש המרכזי הוא על המקום הזה שבו הוא נמצא – בשומרון, שביחד עם ארץ יהודה ובנימין הוא לב הארץ. ומוסיפים חכמים (רש"י שם) שבהיותו בשכם הראה ה' לאברהם "הר גריזים והר עיבל, ששם קיבלו ישראל שבועת התורה".

ובעקבות הרעב נאלץ אברהם לרדת מצרימה, וכשהוא חוזר לאזור בית אל, מתגלה אליו ה' פעם נוספת ואומר:

"שא נא עיניך וראה מן המקום אשר אתה שם, צפונה ונגבה וקדמה וימה. כי את כל הארץ אשר אתה רואה, לך אתננה ולזרעך עד עולם. ושמתי את זרעך כעפר הארץ אשר אם יוכל איש למנות את עפר הארץ – גם זרעך ימנה" (בראשית יג, יד-יז).

ובתוך כך למדנו, שבזכות ירושת הארץ זוכים לריבוי הבנים. ועוד למדנו, שדווקא מתוך המקום שבו הוא נמצא, מבית אל שבהרי בנימין, נצטווה אברהם אבינו להשקיף על מרחבי הארץ כולה, ולדעת שהיא כולה מיועדת לזרעו. ומתוך כך נמשך הציווי: "קום התהלך בארץ לארכה ולרחבה כי לך אתננה". ואברהם הולך לאזור חברון.

ושוב חוזר ה' לומר לאברהם אבינו בברית בין הבתרים: "אני ה' אשר הוצאתיך מאור כשדים לתת לך את הארץ הזאת לרשתה". ואברהם דואג ושואל: "במה אדע כי אירשנה" (בראשית טו, ז-ח).

ושוב אנו לומדים בהמשך על מצוות ברית המילה, שאף היא כרוכה וקשורה לארץ ישראל, שעל ידי הברית אנו נוחלים את הארץ, שנאמר:

"ונתתי לך ולזרעך אחריך את ארץ מגוריך, את כל ארץ כנען לאחוזת עולם, והייתי לכם לאלוקים" (בראשית יז, ח).

והנה עתה אנו זוכים לחזור להתנחל בארץ אבותינו, במקומות הקדושים בהם נאמרו ההבטחות האלוקיות, וככל שיתרבו העולים להתנחל בהרים, כך נזכה יותר לממש את ההבטחה האלוקית, וייסכר פיהם של אויבינו, ונזכה לשכון לבטח בארצנו.