ארכיון תגיות: יעקב אבינו

ליישב את מרכז הארץ

יישוב הארץ צריך להתחיל מירושלים, יהודה ושומרון, ומשם להתפשט לארבע הרוחות * ברכת הארץ נאמרה לאבותינו ביחד עם ברכת הילודה * מכתב מקוראת, חברת גרעין תורני במרכז הארץ: האומנם מצוות יישוב הארץ היא בעיקר ביהודה ושומרון?! * תשובה: עיקר מצוות יישוב הארץ היכן שהיא שממה או עלולה להימסר לזרים * הבעיה הכלכלית לרכוש דיור הולם למשפחה גדולה בערי המרכז * מדוע המורים בערי המרכז באים מיישובי השומרון? * חובה לעודד את המשפחות התורניות שקיבלו עליהן שליחות רוחנית בערי המרכז

מצוות יישוב הארץ

כיוון שעיקרה של פרשת מסעי עוסק במצוות יישוב הארץ, אחזור לעסוק במצווה החשובה הזו שאמרו חכמים שהיא שקולה כנגד כל המצוות (תוספתא ע"ז ד, ג, ספרי ראה נג).

בפרשת ויצא כתבתי על כך שהגילויים האלוקיים אל האבות עוסקים בעיקר בהבטחת הארץ הקדושה. והסברתי שמצווה יתירה להתיישב דווקא ביהודה ושומרון, וכפי ההבטחה והציווי ליעקב (בראשית כח, יד): "ופרצת ימה וקדמה צפונה ונגבה" – כלומר ההתיישבות צריכה להתפשט ממרכז הארץ, מהמקום שבו עמד יעקב באזור ירושלים ובית אל, יהודה ושומרון, אל כל הכיוונים. וכל זמן שעוד יש צורך ליישב את מרכז הארץ – הוא קודם. עוד הוספתי, שכמעט תמיד ההבטחה על הארץ כרוכה בברכת ריבוי הילדים, כפי שהובטח ליעקב "הארץ אשר אתה שוכב עליה לך אתננה ולזרעך, והיה זרעך כעפר הארץ, ופרצת וכו'" (שם). וכן נאמר לאברהם אבינו (בראשית יג, טו-יז): "כל הארץ אשר אתה רואה לך אתננה ולזרעך עד עולם. ושמתי את זרעך כעפר הארץ אשר אם יוכל איש למנות את עפר הארץ, גם זרעך יימנה". וכך נאמר עוד ליעקב (שם לה, יא-יב): "פרה ורבה… ואת הארץ אשר נתתי לאברהם וליצחק לך אתננה ולזרעך אחריך אתן את הארץ".

והוספתי שהברכה מתקיימת גם היום, וכפי שניכר בעליל שלמשפחות שקבעו את מגוריהן ביהודה ושומרון יש יותר ילדים מאשר למשפחות בעלות אופי זהה שנשארו בערי השפלה. בתגובה לכך קיבלתי מכתב נוקב:

מכתב הטענות

"קראתי את מדור רביבים משבת פרשת ויצא, וחרה לי מאוד. הפריע לי שהרב מתייחס למצוות יישוב הארץ רק ביהודה ושומרון. אין לכך שום מקור. ארץ ישראל זה גם במקומות אחרים, וגם שם יש חשיבות לגור. העיר שבה אני גרה (בגוש דן) נמצאת גם היא בגבולות הארץ המובטחת, גם פה מקיימים מצוות יישוב הארץ לא פחות בהידור. "ופרצת" זה לא רק ביישובים. נכון שיש חשיבות רבה ליישובים, והם שומרים על אחיזה יהודית ביו"ש, אבל אל לנו לשכוח את החשיבות שיש לשאר המקומות ולהתחברות לעם.

אנחנו שותפים בגרעין תורני ששם לו מטרה להפיץ יהדות ברחבי העיר. הרב כותב שלמשפחות ביהודה ושומרון יש יותר ילדים מלמשפחות השפלה, והדבר אף משפיע על משפחות השפלה. לדעתי, דוגמא זו אומרת שיש דווקא לגור בשפלה. למשפחות ביהודה ושומרון יש יותר ילדים כי הם סוג כזה של משפחות, ולא שמעתי שה' ברך את יהודה ושומרון בברכה מסוג זה. אם אותן משפחות היו גרות בערי המרכז, אין ספק שמשפחות בערי המרכז היו מושפעות לטובה ויולדות לפחות עוד שני ילדים כל אחת.

בנוסף, החיים פה משפיעים על סביבתם בכל רגע ורגע. כל חג משפיע על הסביבה – הדלקת נרות חנוכה לכל הבניין, תקיעה בשופר למשפחות המעוניינות בכך, חלוקת תפוח בדבש לראש השנה ומשלוחי מנות בפורים. כך אנו יוצרים קשר עם השכנים והתושבים (ואפילו עם אנשים מהאוטובוס). קיבלנו הרבה תגובות חיוביות מהשכנים שלנו. משפטים כמו "טוב שאתם פה", "טוב שיש קצת יהדות בבנין", מחזקים אותנו בשליחותינו החשובה. בתור אחת שגדלה בשכונה דתית, מאוד קשה לי לגור בעיר בשפלה מבחינת הרחוב, החברה, האווירה הכללית וגם מזג האוויר. מבחינתי זו מסירות נפש לגור פה, וברור שהיה יותר קל לי ונעים לגור ביישוב עם שכנים נורמלים, ללא סיגריות ושיגעונות אחרים שבעיר. אני חושבת שצריך לחזק את המתנחלים בערים ולא להחליש אותם ולומר להם שמצוות יישוב ארץ ישראל היא רק בהתנחלויות.

"הדבר היחיד שיכול לשמור על ארץ ישראל שלימה זה כאשר עם ישראל כולו יהיה שלם ומחובר לערכיו, ולא רק קבוצה מסוימת, מתבדלת ומנותקת ביהודה ושומרון. אני מרגישה שהרב מאוד מעודד לגור דווקא ביישובים, ושוכח את החשיבות של מגורים עם כלל עם ישראל. כמו שחומש שומרת על חדרה, כך חדרה שומרת על חומש. לפי זה, מצוות יישוב ארץ ישראל היא בכל המקומות באותה מידה".

תשובה – עיקר המצווה ליישב את יהודה ושומרון

מצוות יישוב הארץ מפורשת בפרשתנו (במדבר לג, נג-נד): "והורשתם את הארץ וישבתם בה, כי לכם נתתי את הארץ לרשת אותה. והתנחלתם את הארץ…" ופירש הרמב"ן את גדרי המצווה: "נצטווינו לרשת את הארץ אשר נתן הא-ל יתעלה לאבותינו לאברהם ליצחק וליעקב, ולא נעזבנה ביד זולתנו מן האומות או לשממה". הרי שיש שני צדדים במצווה הכללית של יישוב הארץ. האחד – שהארץ תהיה תחת שלטון ישראל ולא תחת שלטון זר, והשני – שלא תישאר שממה. הרי שלפי שני צדדי המצווה, עיקר המצווה כיום הוא ליישב את יהודה ושומרון. הן מצד האיום להעביר את השטחים המקודשים שביהודה ושומרון לנוכרים, והן מצד שהם שוממים מהתיישבות יהודית.

מלבד זאת, שטחי יהודה ושומרון נחשבים מרכז הארץ, בהם ישבו והתהלכו אבותינו, מלכינו ונביאינו, בהם נתגלתה השכינה יותר, ומכוח זה הם מקודשים יותר. בנוסף לכך, יש בהתיישבות ביהודה ושומרון הצלת נפשות ממש, שהמתיישבים ביהודה ושומרון מונעים בגופם הקמת מדינת טרור ליד מרכזי האוכלוסייה היהודית.

ברכת המשפחות ביהודה ושומרון

מעבר לברכה האלוקית המובטחת לעוסקים במצוות יישוב הארץ, גם האידיאל החופף על כל המעשים מעצים ומחזק את המשפחות. ויש גם עוד צד מעשי מאוד – מחיר הדירות.

מחירי הדירות נקבעים על פי כללי ההיצע והביקוש, והוא מותאם למשכורות המקובלות במשק. ככלל, בעלי המשכורות הממוצעות מסוגלים לקנות בערי המרכז דירות בינוניות בנות שלושה חדרים, שמתאימות לרוב המשפחות בישראל, שיש להן בממוצע שניים עד שלושה ילדים. יהודי שחפץ להקים משפחה גדולה זקוק לדירה גדולה יותר, אבל המשכורת שהוא מרוויח דומה לממוצע ומתאימה לדירה בת שלושה חדרים בלבד. זוהי הסיבה העיקרית לכך שלמשפחות הדתיות באזור המרכז יש פחות ילדים. עוד חדר פירושו עוד משכנתא של אלפיים שקל לחודש למשך עשרים וחמש שנה – שלא לדבר על התוספת בעלויות החינוך, שאף הן יקרות יותר באזור המרכז. אם ימכור את דירתו הקטנה במרכז, יוכל לקנות דירה בגדול כפול ביהודה ושומרון, בגליל ובנגב, ועוד יישאר לו כסף לכסות את העלויות הנוספות של הנסיעה לעבודה.

לעודד אנשים לגור כיום במרכז זה לגרום להם אחת משתיים: או שתהיה להם משפחה קטנה יותר, או שייאלצו לחיות חיי דחק: להשכיב ארבעה ילדים בחדר במיטות קומתיים, לישון עם האישה בסלון, ובבוקר לקפל את המיטות כדי לאכול סביב השולחן.

תופעה מצויה בקרב צעירים דתיים

תופעה מצויה בקרב צעירים דתיים לאומיים שגדלו במשפחות מבוססות, שהם סבורים כי די בכך שבני הציבור הדתי ירצו באמת להתחבר לעם ולגור בערי המרכז, ושהרבנים יעודדו אותם לכך. כשזה יקרה, אזי בכוח הרצון הטוב יוכלו כולם לקנות דירות בערי המרכז, להתחבר לעם, לגדל משפחות ברוכות ילדים, ויש שאפילו מעיזים להציב חזון של קירוב רחוקים לתורה ומצוות. אחרים לעומתם סבורים שזו יוהרה ומסתפקים באתגר ההתחברות, שהוא לבדו אמור להביא גאולה.

הקהילות שנוצרות

בפועל, רוב אלה שמצליחים להתגורר כיום בערי המרכז הם או עשירים או כאלה שמסתפקים במשפחה ממוצעת. כך נוצרות בערי המרכז קהילות שמרכיב מאוד מרכזי חסר בהם: אנשים פשוטים שמשתכרים פחות מהממוצע, ומורים ובני תורה.

לפני כחצי שנה התארחתי בבאר שבע ופגשתי קהילות מופלאות. בבית כנסת אחד יושבים תלמידי חכמים ומדענים, עשירים ועניים, משפטנים דגולים ומורים, רופאים ובעלי מלאכה, פועלים עם חתני פרס ישראל. מאוד התרגשתי לראות את השילוב ביניהם, את ההפריה ההדדית, ואינני יודע למי ממרכיבי הקהילה צומחת תועלת גדולה יותר מהפריה זו. המציאות הזו מתאפשרת בזכות המגורים בפריפריה, במקום שבו מחיר הדיור נמוך יותר והתחרותיות מורגשת פחות.

עלינו לקוות שהממשלה תתמודד עם בעיית הדיור על ידי חיזוק הפריפריה ולא על ידי סבסוד הדיור במרכז.

שאלת המורים

לא פעם שמעתי יהודים שמתגוררים בערי המרכז ומציינים בפליאה תופעה מעניינת: רבים מהמורים בבתי הספר במרכז גרים בשומרון. באמת מוזר. הם לא העלו בדעתם שמורה שמרוויח משכורת ממוצעת ורוצה להקים משפחה גדולה, ואין לו הורים שיקנו או יורישו לו דירה גדולה, לא מסוגל להתגורר בערי המרכז, והפתרון היחיד עבורו הוא לגור בשומרון. זה המזל של ערי המרכז, שבזכות יישובי השומרון יש להן מורים.

לחזק את השליחים

יחד עם זאת, חובה לחזק ולעודד את תלמידי החכמים ואת נשותיהם שקיבלו על עצמם שליחות להתגורר בערי המרכז, להרביץ תורה יומם ולילה, ולפתוח את ביתם לאירוח וקירוב רחוקים. מצווה גדולה על כל הציבור להחזיק בהם, כדי שיוכלו להתגורר במקום פעילותם ולמלא את שליחותם המקודשת באופן המיטבי.

אגב, לא צריך להשמיץ את אחינו תושבי ערי המרכז ולומר שצריך מסירות נפש כדי לחיות עימהם. יתכן שבגלל הדוחק הכלכלי הכותבת גרה בשכונת מצוקה, אבל ברוב השכונות האווירה נעימה והאנשים שם חרוצים, חכמים, מעניינים ואדיבים, אלא שעולמם חילוני ומחירי הדירות גבוהים.

כוונת המצווה

אפשר לכאורה לקטרג על המתנחלים, שאינם מכוונים למצוות יישוב הארץ אלא להשיג דיור זול. אולם למדנו שהמכוון לדבר מצווה וגם להנאתו, נחשב כמי שעוסק במצווה. לפיכך כותבי ספרי תורה, תפילין ומזוזות, למרות שהם מתפרנסים ממלאכתם, נחשבים כעוסקים בצרכי מצווה. ואם עיקר כוונתם למצווה, הם אף פטורים ממצוות אחרות בשעה שיש צורך שיעסקו במצוותם (שו"ע או"ח לח, ח, ומ"א שם).

ובכלל, ראוי שנקיים את כל המצוות בשמחה. ויש מצוות שההנאה בהן מרכזית, כך במצוות עונג שבת, כך במצוות שבין אדם לחברו, וכך גם במצוות יישוב הארץ, שהתורה מעידה עליה שהיא ארץ זבת חלב ודבש.

אחיי ורעיי, עלו והתנחלו

מצבנו הלאומי

הרתעה היא אחד המרכיבים הבסיסיים בביטחון המדינה. כאשר מדינת ישראל מציגה עמדה נחושה שהארץ הזאת כולה שלנו, ולמרות האיומים והלחצים נמשיך לבנות בה – אויבינו מהססים ליזום מלחמה.

אולם כאשר נראה לאויבינו שאיננו נחושים מספיק להגן על ארצנו, שהפיגועים מחלישים את עמדותינו, שלחץ בינלאומי מקפל אותנו – הם סבורים שאין למדינת ישראל די כוח לעמוד על נפשה. הם משתכנעים שתיאוריית קורי העכביש שלהם נכונה, והם זוממים להשמידנו.

על כן, ההקפאה הנוכחית שמשדרת כניעה לעולם הערבי מעמיקה את הסכנה הקיומית למדינה, בנוסף לכך שהיא פוגעת בקשר הנצחי של עם ישראל לארצו, ופוגעת במתנחלים אזרחי ישראל.

עשרות המטוסים שאמריקה מוכנה להעניק לנו אינם יכולים להשתוות לפגיעה הקשה ביכולת ההרתעה שלנו.

כמה מצער שהאיש שמופקד על הביטחון לא מבין את האמת הפשוטה הזו. "המטוסים חשובים יותר מהפוליטיקה" – זה כל שנותר לו לומר. כאילו זכותנו המקודשת להתיישב בארץ ישראל זו פוליטיקה. שר ביטחון שכזה הוא בושה וסכנה למדינת ישראל.

גם ראש הממשלה, שנגרר אחר שר הביטחון בניגוד לרצון הציבור ומפר את הבטחותיו המפורשות לבוחריו, מאכזב עד כאב. והשאלה עולה מאליה: האם הוא ראוי לתפקיד? האם הוא יהיה מסוגל אי פעם להגשים את התקוות שהוריו ובוחריו תלו בו?

ארץ ישראל בפרשת השבוע

שאלו מספר קוראים מהשפלה, מדוע כתבתי שיש מעלה מיוחדת לגור דווקא ביהודה ושומרון. התשובה מובנת מאליה – יהודה ושומרון היא לב הארץ. ביהודה ושומרון התהלכו האבות וזכו לגילויים האלוקיים. מכל אות בתורה אנו לומדים דברים גדולים, ואיך לא נלמד מהזכרת המקומות ביהודה ושומרון על חשיבותם וקדושתם?!

הנה בפרשתנו (בראשית לג, יח):

"ויבא יעקב שלם עיר שכם אשר בארץ כנען בבואו מפדן ארם, וייחן את פני העיר. וייקן את חלקת השדה אשר נטה שם אוהלו מיד בני חמור אבי שכם במאה קשיטה. ויצב שם מזבח ויקרא לו א-ל אלוקי ישראל".

לאחר הסיפור הקשה עם דינה ושכם,

"ויאמר אלוקים אל יעקב: קום עלה בית אל ושב שם, ועשה שם מזבח לא-ל הנראה אליך בברחך מפני עשיו אחיך". "ויבא יעקב לוזה אשר בארץ כנען היא בית אל… וייבן שם מזבח ויקרא למקום א-ל בית אל, כי שם נגלו אליו האלוקים בבורחו מפני אחיו" (שם לה, א-ז).

והנה עוד התגלות וברכה – ועל מה הברכה וההתגלות? כמו שכבר למדנו בכל הפרשות הקודמות: על ריבוי הזרע ועל ירושת הארץ. "ויאמר לו אלוקים… אני א-ל ש-די, פרה ורבה, גוי וקהל גויים יהיה ממך ומלכים מחלציך יצאו. ואת הארץ אשר נתתי לאברהם וליצחק לך אתננה ולזרעך אחריך אתן את הארץ" (שם לה, י-יג).

התורה מדגישה שיש חשיבות גדולה למקומות בהם ה' נגלה אל האבות, ולכן דווקא שם מקימים האבות מזבח לה'. "ויצב יעקב מצבה במקום אשר דיבר איתו… ויקרא יעקב את שם המקום אשר דיבר איתו שם אלוקים – בית אל".

והמסע נמשך ומגיעים לאפרתה, "ותמת רחל ותקבר בדרך אפרתה היא בית לחם. ויצב יעקב מצבה על קבורתה, היא מצבת קבורת רחל עד היום". והמסע נמשך: "ויבא יעקב אל יצחק אביו ממרא קרית הארבע היא חברון, אשר גר שם אברהם ויצחק" (שם לה, טז-כז).

אחיי ורעיי, עלו והתנחלו, בנו והתרחבו. ומי שלא יכול להתנחל, שיבוא לבקר, לעודד, לחונן את עפר המקומות הקדושים. יחשוב מה היו עושים רבי יהודה הלוי, רבי שלום שבזי, ושאר גדולי ישראל אם היתה ניתנת להם הזדמנות להתנחל, או לכל הפחות לבקר במקומות הקדושים הללו שכל דברי התנ"ך רוויים בהם.

בזכות השבת נוחלים את הארץ

אמרו חכמים: אמר הקב"ה לאברהם אבינו, "אם מקבלים בניך את השבת – הם נכנסין לארץ, ואם לאו – אינם נכנסין" (בראשית רבה מו, ט).

סגולתה המיוחדת של ארץ ישראל בכך שעל ידה מתגלה האמונה בעולם, ועיקר האמונה שה' אחד "בשמים ממעל ועל הארץ מתחת אין עוד". בארץ ישראל מתגלה שגם הארציות החומרית קשורה לאידיאלים האלוקיים.

יסוד זה מתחיל להתגלות בשבת, שמצוות השבת לענג אותה בחומר וברוח – גם בלימוד תורה וגם בסעודות. ולכן מתוך שמירת השבת זוכים ישראל לנחול את ארץ ישראל.

השבת היא נשמת השבוע

אמרו חכמים: "אמרה תורה לפני הקב"ה, ריבונו של עולם, כשיכנסו ישראל לארץ, זה רץ לכרמו וזה רץ לשדהו, ואני מה תהא עלי? אמר לה: יש לי זוג שאני מזווג לך ושבת שמו, שהם בטלים ממלאכתם ויכולים לעסוק בך" (טור או"ח רצ). מכאן שעל ידי העיסוק בתורה בשבת מתקיימת התורה בישראל, וישראל מתקיימים בארצם.

עוד אמרו חכמים: "כך אמר להם הקב"ה לישראל: בניי, לא כך כתבתי לכם בתורתי: לא ימוש ספר התורה הזה מפיך והגית בו יומם ולילה?! אף על פי שאתם עושים מלאכה כל ששה ימים, יום השבת יעשה כולו תורה. מכאן אמרו, לעולם ישכים אדם וישנה בשבת, וילך לבית הכנסת ולבית המדרש, יקרא בתורה וישנה בנביאים, ואחר כך יילך לביתו ויאכל וישתה, לקיים מה שנאמר: לך אכול בשמחה לחמך ושתה בלב טוב יינך" (תנא דבי אליהו רבה פרק א).

לימוד התורה בשבת שווה פי אלף

כתב רבי יוסף חיים בספרו 'בן איש חי': "כתבו המקובלים ז"ל, גדול הפועל הנעשה מעסק התורה ביום השבת אלף פעמים מן הנעשה מעסק התורה של ימי חול" (ש"ש בהקדמה לפרשת שמות).

אילו היו אומרים לאדם שמחירה של איזו מניה בבורסה עומד לעלות מחר פי אלף. כלומר אם יקנה היום מניה במאה שקלים, יוכל מחר בערב למכור אותה במאה אלף שקלים. הרי היה רץ ומוכר את כל רכושו – בית, מכונית, כלים, רהיטים, בגדים, חליפות, נעליים ואפילו שרוכים. עם כתונת דקה לעורו היה רץ וקונה בכל הכסף שקיבץ מאותה מנייה. למחרת בערב כבר היה מתחיל לרכוש ארמונות, מכוניות ורהיטים. הכול פי אלף.

אם כך, מדוע לא ינסה אדם ללמוד תורה בכל עשרים וארבע השעות של השבת? חבל לאבד זמן על סעודות ושינה, הלא כל שעה של לימוד שווה פי אלף?!

איזה לימוד שווה פי אלף

אלא שהשעה של השבת שווה פי אלף כי היא באה יחד עם העונג שבסעודות ובשינה, ודווקא אז מעלתה עליונה כל כך – מעין עולם הבא. אבל אם יעשה אדם את שבתו כתשעה באב, שלא יאכל ולא ישתה וידיר שינה מעיניו כדי לעסוק בתורה, לא יזכה למעלת הלימוד בשבת. וכן מסופר על רבי זירא, כשהיה רואה בשבת אברכים שלומדים ביגיעה יתירה על חשבון עונג שבת, היה אומר להם: בבקשה מכם אל תחללו את השבת במיעוט תענוג (שבת קיט, א).

ממילא מובן שכאשר אמרו חכמים "שיהיה יום השבת כולו תורה" – התכוונו שגם הסעודות והשינה, כיוון שנועדו לשם מצווה ולהוסיף עונג וחיוניות בלימוד התורה, גם הן נחשבות בכלל זה שיום השבת כולו תורה.

אולם צריך להיזהר מאוד שלא לשכוח את העיקר, ולהרחיב יותר מדי בסעודות, ולאבד את הזמן על טיולים ודברי בטלה. כי עיקר עניין השבת לגלות את הנשמה, להתחזק באמונה, ולעסוק בתורה שעות מרובות, והכול מתוך עונג ושלימות פנימית – מעין עולם הבא!

מעלת יעקב אבינו בשבת ובארץ ישראל

אמרו חכמים: "אברהם, שאין כתוב בו שמירת שבת, ירש את העולם במידה, שנאמר (בראשית יג): קום התהלך בארץ לארכה ולרחבה (ולא יותר). אבל יעקב, שכתוב בו שמירת שבת, שנאמר (בראשית לג) 'וייחן את פני העיר' – נכנס עם דמדומי חמה וקבע תחומין מבעוד יום – ירש את העולם שלא במידה, שנאמר (בראשית כח, יד): והיה זרעך כעפר הארץ ופרצת ימה וקדמה וצפונה ונגבה" (בראשית רבה יא, ז).

ופירש 'עץ יוסף' שגם אברהם קיים את כל המצוות ושמר את השבת, אלא שלא נזדרז לקבוע את תחום השבת מבעוד יום, ולכן בזכותו נוחלים את הארץ במידה. אבל יעקב, שהידר בעניין השבת והזדרז לקבוע את תחומה – ירושתו בלא גבול.

כמה נפלאים דברים אלו, שדווקא על ידי קביעת תחום השבת, שנראה לכאורה כהגבלת החיים, שכן רק בתוך התחום מותר ללכת, דווקא על ידי הגבלה זו זכה יעקב לנחלה בלא מיצרים.

וזהו עניינה המיוחד של השבת. על ידי ההתכנסות פנימה והשביתה מכל מלאכה, זוכים לברכה בלא גבול בכל המלאכות שעושים בששת ימי המעשה. ותכלית כל המלאכות – לבנות את המקדש ואת ארץ ישראל.

הערה אישית

נדמה לי שזה מה שקרה לי. כבר יותר משנתיים שאני שקוע בלימוד מצוות השבת, והנה אני מוצא את עצמי חושב וכותב יותר ויותר על ארץ ישראל, בלי מיצרים.

מי יודע, אולי גם העסק עם אהוד ברק, שר הביטחון המסוכן והבעייתי שלנו, קשור לזה. מתוך העיסוק בהלכות שבת קפץ עלי רוגזו, ונדרשתי להודיע ברבים שהתורה קודמת לכל, ושאסור לחייל לציית לפקודה מרושעת של גירוש יהודים מארץ ישראל.

מכל מקום, אודה לקוראים אם יכתבו לי האם העיסוק ב'רביבים' בענייני ארץ ישראל מוגזם לדעתם? בכל אופן, בעזרת ה' בחודשיים הקרובים אני עומד לסיים את ההגהות האחרונות על שני החלקים של הלכות שבת בסדרת 'פניני הלכה' (בתוספת כרך הרחבות), ואולי אוכל אח"כ קצת לנוח, שהעיסוק בארץ ישראל כבר לא יהיה אצלי בלא מיצרים.