ארכיון תגיות: חירות

יסוד החירות ביציאת מצרים

 

מתוך רביבים 689 – תרופות בפסח ובשבת

יסוד החירות ביציאת מצרים

אין בעול התורה והמצוות סגירת אפשרויות, אלא פתיחת אפשרויות בחירה רבות לאין שיעור, מפני שהטוב האלוקי מתגלה באין ספור גוונים, ועל האדם לבחור באילו תחומים ישקיע את כוחותיו

פעמים רבות אנו מוצאים שערכי הדת מתנגשים בערך החירות, עד שלרבים נדמה שערך החירות זר ליהדות. אולם האמת היא שערך החירות הוא יסוד התורה, עד שאפשר לומר שמגמתם העיקרית של ישראל והתורה לגלות את ערך החירות, וכל עניין יציאת מצרים, וחג הפסח – זמן חירותנו, הוא לגלות את ערך החירות. כל שמחת החג, מצוותיו ואמירת ההלל הן על היציאה מעבדות לחירות, שמצד מסוים היא יותר חשובה מיציאה ממוות לחיים (מגילה יד, א).

כל כך חשוב ערך החירות, עד שכדי שנזכה להבין אותו כראוי, עם ישראל הוצרך לצמוח מתוך השעבוד הנורא במצרים שנקראת בתורה "בית עבדים". זאת כדי שנלמד להכיר באופן מוחשי את הסבל, הכאב והשפלות שבעבדות, ומתוך כך נוכל למלא את הייעוד האלוקי, הגדול והנורא, לגאול את העולם משעבודו ולתקנו בחסד ואמת.

אמרו חכמים שלפני שהתחיל הקב"ה להכות את המצרים, אמר למשה לצוות את ישראל על מצוות שילוח עבדים. המטרה הייתה שעוד לפני שישתחררו ממצרים, יקבלו על עצמם שכאשר יהיו הם עצמם בני חורין ויהיו להם עבדים, לא יתעמרו בהם, ואחר שש שנים ישלחום לחופשי ויעניקו להם מתנות בנדיבות (ירושלמי ראש השנה ג, ה).

חג החירות

אכן דבר מופלא אירע ביציאת מצרים, שכל העמים שבעולם, בשעה שהם מצליחים לגבור על משעבדיהם, מתגאים והופכים את עצמם למשעבדים לאדוניהם לשעבר. ואילו ישראל, גם לאחר שהמצרים הוכו לגמרי, לא ניסו לגבור עליהם ולשעבדם אלא רק לצאת לחירות. זו הפעם הראשונה שהרעיון המוסרי של חירות האדם נתגלה בעולם.

על שם זה נקרא חג הפסח חג החירות, כפי שתיקנו חכמים לומר בנוסח התפילה – "זמן חירותנו". לא בכדי הוא הראשון לרגלים, שבו הונח היסוד לחירותו של האדם, וממילא לאחריותו המוסרית על כל מעשה שהוא עושה כיחיד וכחלק מחברה.

אולי לכן גם היו מונים את שנות המלכים מחודש ניסן, כדי שרעיון החירות יהיה בתשתית מלכות ישראל, וידעו המלכים שהם שליחי ציבור כדי להביא טובה ורווחה לבני עמם, ולא ישתמשו בכוחם כדי לשעבד את בני עמם ולהשתרר עליהם.

התורה והחירות

וכן אמרו חכמים: "אין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתורה, שנאמר: 'והמכתב מכתב אלוקים הוא חרות על הלוחות' (שמות לב, טז) – אל תקרי חרות אלא חירות" (אבות ו, ב).

אמנם עלינו לעמוד על ההבדל העצום שבין חופש לחירות. חופש מעול רחוק מחירות, מפני שכאשר יש לאדם חופש, הוא עלול להשתעבד ליצריו ולמנהיגים כריזמטיים שיוליכוהו שולל. בלא התורה ומצוותיה אין לאדם סיכוי לבחור בגדלות, בחירה שתבטא את צלם אלוקים שבו. החירות שבתורה ומצוותיה מכוונת את האדם לבחור במה שמעבר לכל אפשרויות הבחירה העומדות לפני האדם הרגיל, להתקשר אל אלוקים, אל היסוד המוחלט שממנו נובעים כל האמת והטוב המוגבל והזמני.

אין בקבלת עול תורה ומצוות בריחה מהעולם אלא להפך, מציאת המשמעות האמיתית של כל מה שיש בעולם. אין בעול זה סגירת אפשרויות, אלא פתיחת אפשרויות בחירה רבות לאין שיעור, מפני שהטוב האלוקי מתגלה באין ספור התנוצצויות וגוונים, ועל האדם לבחור באילו תחומים ישקיע את כוחותיו לתיקון עולם במלכות שדי.

המוסדות הדתיים והחירות

אמנם כאשר המוסדות הדתיים אינם מאפשרים יוזמות ודיונים לצורך תיקון החברה והעולם במסגרת ההלכה לפי כלליה, ובשם המנהג והמסורת בולמים כל דיון, התחושה היא שהדת חונקת ומתנגדת לחירות. המסגרת נועדה לתת כלים לבטא את הערכים באופן יותר מדויק ומלא, אבל לא כדי לחסום יוזמות חדשות.

על כן, יחד עם החשיבות העצומה של שמירת המוסדות והמסורות, חובה עלינו לשקוד על מתן מקום מכובד לערך החירות והבחירה, ולעודד את היוזמה והיצירתיות.

כאשר נזכה לגלות איך דווקא בתוך המסגרת הדתית החירות בוקעת באופן העמוק והמקורי והמחדש ביותר, ומצליחה לגאול בפועל את האדם משעבודיו ומיצריו וממצוקותיו, נזכה לגאולה שלמה.

מתוך רביבים 689 – תרופות בפסח ובשבת

תרופות בפסח ובשבת

אין איסור בתרופות מעמילן תפוחי אדמה וקטניות • תרופות שאינן טעימות מותרות לרוב הפוסקים, ולכן אין צורך לחפש אותן בלוחות התרופות הכשרות לפסח • תקנת חכמים שלא ליטול תרופות בשבת חלה גם על תרופות תעשייתיות, וגם במקרה של צער • באילו מצבים אפשר להקל וליטול תרופות, גם בלי מחלה או כאב בכל הגוף • החירות איננה ערך זר ליהדות אלא להפך, היא מהבשורות הגדולות של התורה וישראל • העולם הדתי צריך לספק לא רק מוסדות ומסגרות, אלא גם מקום ליצירתיות ויוזמה

תרופות בפסח

אין בעול התורה והמצוות סגירת אפשרויות, אלא פתיחת אפשרויות בחירה רבות לאין שיעור, מפני שהטוב האלוקי מתגלה באין ספור גוונים, ועל האדם לבחור באילו תחומים ישקיע את כוחותיו

שאלת התרופות היא מן השאלות הנפוצות ביותר בפסח. החשש הוא שמא מעורב בגלולות עמילן המופק מחיטה, שתפקידו להקשות ולגבש את הגלולה. אם העמילן הופק מתפוחי אדמה אין כל בעיה, וגם אם הופק מקטניות מותר לאשכנזים לבולעו לצורך רפואה. השאלה מה הדין אם העמילן הופק מחמשת מיני דגן. מלבד זאת יש שאלה בנוגע לסירופים, שיש חשש שמא מעורב בהם אלכוהול מחיטה.

תרופות טעימות חייבות כשרות

אם התרופה טעימה, כדוגמת סירופ או גלולות מציצה, חובה לברר אם היא כשרה לפסח, וכל זמן שלא נודע שהיא כשרה לפסח אסור לאוכלה. רק מי שהוא חולה מסוכן ואין לתרופתו תחליף, מותר לו לאוכלה, שפיקוח נפש דוחה איסור אכילת חמץ.

תרופות מרות

יש מדקדקים שלא לבלוע אפילו תרופות מרות שיש בהן תערובת חמץ, מפני שחוששים לדעת פוסקים בודדים שסוברים שהואיל והתרופה חשובה לנו, אין היא נחשבת פסולה מאכילת כלב, ואסור מדברי חכמים לבולעה.

אבל לדעת רוב הפוסקים, מותר לבלוע בפסח כל תרופה שטעמה מר או שאין לה טעם, אף אם עירבו בה עמילן מחיטה שהחמיצה. הסיבה היא שהואיל והחמץ נפסל מאכילת כלב לפני פסח, אינו נחשב יותר חמץ. לכן מותר ליטול תרופה מרה שיש בה עמילן חמץ גם לצורך הפגת כאבים קלים, מניעת מחלות או חיזוק הגוף.

האם יש צורך בלוח התרופות

על פי מה שלמדנו, כל התרופות שאין להן טעם, וכתוב בלוחות המתפרסמים לקראת פסח שהן אינן כשרות לפסח, לדעת רוב הפוסקים הן כשרות. כך העיקר למעשה, כי גם המחמירים מודים שהואיל ואין להן טעם האיסור מדברי חכמים, וכידוע במחלוקת בדברי חכמים הלכה כמקילים, במיוחד שהם הרוב.

בנוסף לכך, נדיר מאוד כיום שיהיה עמילן חמץ בתרופות לא טעימות, כי ברוב רובן של התרופות משתמשים בעמילן תפוחי אדמה או קטניות.

לכן, למעשה אפשר ליטול בפסח תרופות מרות או חסרות טעם שנועדו לבליעה, בלא לבדוק בלוחות התרופות אם הן ברשימת התרופות הכשרות לפסח (פניני הלכה פסח ח, ז).

תרופות בשבת

שאלה: בשבת רגילה, האם מותר למי שסובל מכאב ראש לבלוע גלולות נגד כאב ראש?

תשובה: הסוגיה מורכבת, וכדי לבארה נקדים שחולה בכל גופו, אפילו אין בו סכנה, רשאי ליטול תרופות בלא הגבלה. אבל על מי שחולה במקצת גזרו חכמים שלא ישתמש בתרופות בשבת, שמא יבוא לידי איסור טוחן בשחיקת סממנים (שבת נד, ב).

אלא שנחלקו מה הדין לגבי מי שמצטער מחמת שאינו נוטל גלולה. יש אומרים שהגזירה חלה רק על מי שסובל ממיחוש קל, אבל מי שכבר ממש מצטער ממנו רשאי לבלוע תרופה (רדב"ז). ואילו לדעת רוב הפוסקים, כל עוד הוא אינו חולה בכל גופו שנאלץ לשכב על מיטתו, אסור לו לבלוע תרופה.

עוד נחלקו לגבי תרופות שמייצרים בבתי חרושת. יש אומרים שהואיל ואין אדם רגיל להכין אותן בביתו, אין חשש שיבוא לטחון ולשחוק סממנים כדי להכינן, ולכן מותר לבולען בשבת בלא הגבלה (ציץ אליעזר). ואילו דעת רוב הפוסקים, שגם היום אסור לחולה במקצת ולסובל ממיחוש ליטול תרופות בשבת, מפני שכל תקנה שתיקנו חכמים אינה מתבטלת בלא החלטה של בית דין יותר חשוב ויותר גדול מבית הדין שקיבל את החלטת האיסור. ועוד, שעדיין יש אנשים שמכינים תרופות ביתיות, ונמצא שטעם התקנה לא נתבטל לגמרי.

למיחוש אסור ולמצטער מותר

למעשה, אף שבכל אחת משתי המחלוקות רוב הפוסקים החמירו, מכל מקום מכיוון שיסוד האיסור מדברי חכמים, בצירוף של שתיהן יש להקל. לפיכך כאשר המיחוש גורם צער, אפשר ליטול תרופות שמיוצרות בבית חרושת.

לפיכך, כאשר אדם מוטרד ממיחוש באוזניים או בעיניים, לא ייקח טיפות לרפאו. אבל אם המיחוש מצער אותו, ייקח טיפות. וכן לגבי נזלת, כאשר היא רק מטרידה, לא ייקח טיפות לאף, אבל אם הנזלת מצערת אותו ייקח טיפות לאף.

מי שרגיל ליטול תרופות רשאי ליטול גם למיחוש

כל החומרה שהסובל ממיחוש לא ייטול תרופה בשבת, אמורה לגבי אדם שאינו רגיל ליטול תרופות מעת לעת. אבל הרגיל בכך ומקפיד שתהיינה לו בביתו תרופות שונות נגד כאבי ראש וכיוצא בזה, רשאי ליטול תרופות שמיוצרות בבית חרושת גם להפגת מיחוש בלבד. שכן הלכה היא שכאשר אדם נצרך ליטול תרופה מסוימת ברצף, מותר לו ליטול אותה גם בשבת. הסיבה היא שיש סוברים שגזירת חכמים לא חלה כלל על תרופות שהתחילו ליטול לפני שבת, שהואיל והוא יודע בערב שבת שיצטרך לה בשבת, יכין אותה מערב שבת ואין חשש שיבוא לשחוק סממנים בשבת (ר"ש קלוגר). לכן מותר לאישה שנוטלת כדורים למניעת היריון או לחיזוק היריון, להמשיך ליטול אותם בשבת.

כן הדין לגבי מי שרגיל ליטול כדורים לכל מיחוש, שהואיל והוא מקפיד להחזיק תרופות בארון, הן מוכנות אצלו תמיד מערב שבת, ולא חלה עליהן הגזירה. ועוד, שהואיל והוא רגיל ליטול תרופות מעת לעת, יש לו צער כאשר אינו נוטלן (פניני הלכה שבת כח, הו).

יסוד החירות ביציאת מצרים

פעמים רבות אנו מוצאים שערכי הדת מתנגשים בערך החירות, עד שלרבים נדמה שערך החירות זר ליהדות. אולם האמת היא שערך החירות הוא יסוד התורה, עד שאפשר לומר שמגמתם העיקרית של ישראל והתורה לגלות את ערך החירות, וכל עניין יציאת מצרים, וחג הפסח – זמן חירותנו, הוא לגלות את ערך החירות. כל שמחת החג, מצוותיו ואמירת ההלל הן על היציאה מעבדות לחירות, שמצד מסוים היא יותר חשובה מיציאה ממוות לחיים (מגילה יד, א).

כל כך חשוב ערך החירות, עד שכדי שנזכה להבין אותו כראוי, עם ישראל הוצרך לצמוח מתוך השעבוד הנורא במצרים שנקראת בתורה "בית עבדים". זאת כדי שנלמד להכיר באופן מוחשי את הסבל, הכאב והשפלות שבעבדות, ומתוך כך נוכל למלא את הייעוד האלוקי, הגדול והנורא, לגאול את העולם משעבודו ולתקנו בחסד ואמת.

אמרו חכמים שלפני שהתחיל הקב"ה להכות את המצרים, אמר למשה לצוות את ישראל על מצוות שילוח עבדים. המטרה הייתה שעוד לפני שישתחררו ממצרים, יקבלו על עצמם שכאשר יהיו הם עצמם בני חורין ויהיו להם עבדים, לא יתעמרו בהם, ואחר שש שנים ישלחום לחופשי ויעניקו להם מתנות בנדיבות (ירושלמי ראש השנה ג, ה).

חג החירות

אכן דבר מופלא אירע ביציאת מצרים, שכל העמים שבעולם, בשעה שהם מצליחים לגבור על משעבדיהם, מתגאים והופכים את עצמם למשעבדים לאדוניהם לשעבר. ואילו ישראל, גם לאחר שהמצרים הוכו לגמרי, לא ניסו לגבור עליהם ולשעבדם אלא רק לצאת לחירות. זו הפעם הראשונה שהרעיון המוסרי של חירות האדם נתגלה בעולם.

על שם זה נקרא חג הפסח חג החירות, כפי שתיקנו חכמים לומר בנוסח התפילה – "זמן חירותנו". לא בכדי הוא הראשון לרגלים, שבו הונח היסוד לחירותו של האדם, וממילא לאחריותו המוסרית על כל מעשה שהוא עושה כיחיד וכחלק מחברה.

אולי לכן גם היו מונים את שנות המלכים מחודש ניסן, כדי שרעיון החירות יהיה בתשתית מלכות ישראל, וידעו המלכים שהם שליחי ציבור כדי להביא טובה ורווחה לבני עמם, ולא ישתמשו בכוחם כדי לשעבד את בני עמם ולהשתרר עליהם.

התורה והחירות

וכן אמרו חכמים: "אין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתורה, שנאמר: 'והמכתב מכתב אלוקים הוא חרות על הלוחות' (שמות לב, טז) – אל תקרי חרות אלא חירות" (אבות ו, ב).

אמנם עלינו לעמוד על ההבדל העצום שבין חופש לחירות. חופש מעול רחוק מחירות, מפני שכאשר יש לאדם חופש, הוא עלול להשתעבד ליצריו ולמנהיגים כריזמטיים שיוליכוהו שולל. בלא התורה ומצוותיה אין לאדם סיכוי לבחור בגדלות, בחירה שתבטא את צלם אלוקים שבו. החירות שבתורה ומצוותיה מכוונת את האדם לבחור במה שמעבר לכל אפשרויות הבחירה העומדות לפני האדם הרגיל, להתקשר אל אלוקים, אל היסוד המוחלט שממנו נובעים כל האמת והטוב המוגבל והזמני.

אין בקבלת עול תורה ומצוות בריחה מהעולם אלא להפך, מציאת המשמעות האמיתית של כל מה שיש בעולם. אין בעול זה סגירת אפשרויות, אלא פתיחת אפשרויות בחירה רבות לאין שיעור, מפני שהטוב האלוקי מתגלה באין ספור התנוצצויות וגוונים, ועל האדם לבחור באילו תחומים ישקיע את כוחותיו לתיקון עולם במלכות שדי.

המוסדות הדתיים והחירות

אמנם כאשר המוסדות הדתיים אינם מאפשרים יוזמות ודיונים לצורך תיקון החברה והעולם במסגרת ההלכה לפי כלליה, ובשם המנהג והמסורת בולמים כל דיון, התחושה היא שהדת חונקת ומתנגדת לחירות. המסגרת נועדה לתת כלים לבטא את הערכים באופן יותר מדויק ומלא, אבל לא כדי לחסום יוזמות חדשות.

על כן, יחד עם החשיבות העצומה של שמירת המוסדות והמסורות, חובה עלינו לשקוד על מתן מקום מכובד לערך החירות והבחירה, ולעודד את היוזמה והיצירתיות.

כאשר נזכה לגלות איך דווקא בתוך המסגרת הדתית החירות בוקעת באופן העמוק והמקורי והמחדש ביותר, ומצליחה לגאול בפועל את האדם משעבודיו ומיצריו וממצוקותיו, נזכה לגאולה שלמה.

נישואין כהלכה ושותפות זוגית

ערכם המקודש של נישואין כדת משה וישראל • מצוקתם של זוגות אשר מנועים מלהינשא כהלכה או אינם מעוניינים בכך ותביעתם להכרה • הצעת חוק 'ברית הזוגיות' של 'יש עתיד' פוגעת בייחודיות של הנישואין כהלכה ובצביונה היהודי של המדינה • מעבר לביקורת ומחאה, איננו מעוניינים לפגוע בחירותם של אנשים ובזכותם לבחור כיצד לחיות • הצעת פתרון: במקביל לחיזוק ערכי המשפחה היהודית, לקבוע בחוק אפשרות להסכם שותפות זוגית • השותפות הזוגית תתבסס על רעיון החירות, תוקם בחתימה נוטריונית ותפורק ברצון אחד מהצדדים

חזון המשפחה

ערך הנישואין הוא ערך מקודש לעם ישראל. התקשרות זו שבין החתן והכלה נקראת קידושין, ומברכים עליה "ברוך אתה ה' מקדש עמו ישראל על ידי חופה וקידושין".

על ידי מצוות הנישואין, האהבה והתשוקה הטבעית שברא ה' באיש ובאישה מתעלות ומתקדשות בברית אלוקית, וניצוץ אלוקי של אחדות מתגלה בעולם. ועל ידי כך העולם הולך ונגאל מייסורי הבדידות, הפירוד והמחלוקת שבו.

בכל חתונה מתגלה האידיאל האלוקי בעולם, והיא שלב נוסף בגאולת ישראל והעולם. וזהו שאמרו חכמים "כל המשמח חתן וכלה זוכה לתורה שניתנה בסיני, וכאילו בנה חורבה אחת מחורבות ירושלים" (ברכות ו, ב). לכן הקשר שבין הקב"ה לעמו ישראל בעת הגאולה נמשל לקשר שבין החתן והכלה, שנאמר: "ומשוש חתן על כלה ישיש עלייך אלוקייך" (ישעיהו סב, ה).

וזהו שאמרו חכמים שהשם הקדוש שורה בנישואין כהלכה: "איש ואשה, זכו – שכינה ביניהם; לא זכו – אש אוכלם" (סוטה יז, א). ופירש רש"י: "זכו – ללכת בדרך ישרה, שלא יהא הוא נואף ולא היא נואפת". לפיכך, בשעת משבר וחשד בין איש לאשתו ציווה הקב"ה למחוק את שמו שנכתב בקדושה כדי לעשות שלום בין איש לאשתו (נדרים סו, ב). על ידי מחיקת השם הקדוש שכתוב על הקלף יתקיים השם הקדוש בחייהם של בני הזוג.

מתוך גילוי האחדות והקדושה בתוך מסגרת האהבה והנאמנות שבין בני הזוג, נמשכים אחר כך חיים נוספים לעולם, וזוכים לקיים את מצוות "פרו ורבו".

מפני ערכם העצום של הנישואין, למעלה מחמישים מצוות מהתורה עוסקות בביצור הנישואין. ואחד מששת סדרי המשנה, סדר נשים, עוסק בהסדרת החיים שבין איש לאישה. ממילא מובן שתהליך החתונה מורכב מהלכות רבות, וכמוהו גם תהליך הגירושין, למקרה שחס וחלילה ביתם המשותף נחרב.

הבעיה האנושית

כל שני אנשים יהיו זכאים לחתום על הסכם שיזכה אותם בכל הזכויות הנגזרות מחיים משותפים, כעין משפחה. אין ראוי לקרוא להסכם זה "ברית" אלא "שותפות זוגית", מפני שברית מבטאת קדושה ונצח, ואילו המדינה צריכה לאפשר גם שותפות שאין בה קדושה והתחייבות לנצח

היום מתגוררים במדינת ישראל אנשים רבים שאינם יכולים להינשא כדת משה וישראל. חלקם מפני מצבם האישי, וחלקם מפני שאינם מאמינים בתורת ישראל. הם חיים בזוגיות במשך שנים וחשים מצוקה מכך שזוגיותם אינה מוכרת על ידי המדינה. הם מעוניינים לרכוש דירה, אבל אין מעניקים להם משכנתאות. קורה שבת זוגו של אדם מאושפזת בבית חולים והוא מבקש לסעוד אותה, אבל מכיוון שאינו מוכר כבן זוגה מקשים עליו לבקר אותה, ועל פי כללי הסודיות הרפואית לא מספקים לו מידע ולא משתפים אותו בהחלטות. הוא חש נורא. ובמקרה של פטירה, הוא הופך פתאום לאדם זר שאין לו שום מעמד חוקי.

חלק מהבעיות אמנם נפתרו על ידי תקנות ופסיקות משפטיות שונות. אפשר גם לפתור את הבעיה על ידי רישום זוגי במדינה זרה כמו קפריסין. אבל יש שנמנעים מכך בגלל הטורח או העלות הכספית, ויש שנפגעים מכך שאין מאפשרים להם להגדיר את עצמם כבני זוג שלא במסגרת ההלכה היהודית. הם רוצים שיכירו בהם כבני זוג על ידי רישום אזרחי בלבד, כפי שהדבר נעשה במדינות רבות.

הצעת החוק הנוכחית – ביטול אופייה היהודי של מדינת ישראל

לאחרונה הועלתה הצעת חוק 'ברית הנישואין' מטעם סיעת 'יש עתיד', שמגמתה ליצור אפיק נישואין אזרחי שיהיה מקביל לאפיק הנישואין המקובל כיום, על כל זכויותיו וחובותיו, כלליו ופרטיו. לשם כך החוק מציע שתמונה מטעם המדינה מערכת של רשמים, וקובע פרוצדורה של בקשה לרישום, תוך מתן אפשרות לכל אדם להבעת התנגדות לרישום. החוק גם קובע שגירושין ייעשו בתהליך מורכב, תוך שהוא מעניק לבית המשפט את הסמכות לעכב את פירוק ה"ברית" עד לסיום כל הסכסוכים הממוניים, וכן לעכבו אם הוא סבור שיש מקום להשגת שלום בית. תהליך שבאין הסכמה הדדית יכול להימשך שנה ויותר.

ייתכן שאין זו כוונתם, אולם כפי שהחוק מנוסח כיום, מגמתו ברורה: לבטל את מעמדה המיוחד של מסורת ישראל בכל הנוגע לחיי המשפחה, ובתוך כך לבטל את היות המדינה יהודית ודמוקרטית. חוק זה נותן ביטוי לצד הדמוקרטי תוך התעלמות מהחזון היהודי, שהוא המניע העיקרי לנכונותם של היהודים למסור את נפשם במאבק על הקמת המדינה ועל קיומה. הרי בכל מדינה מותר לקיים נישואין יהודיים. אם במדינת ישראל התקשרות אזרחית נחשבת שווה לנישואין המקודשים במסורת ישראל, במה היא מדינה יהודית?

לשם הגילוי הנאות, אני מעדיף שמדינת ישראל תוגדר "מדינה יהודית" בלבד. התוספת "דמוקרטית" מיותרת, מפני שכל הערכים כלולים במושג יהודי.

כיצד מאזנים בין הערכים

יחד עם עמדתנו שמדינת ישראל צריכה להיות בעלת אופי יהודי, איננו רוצים לגרום צער לשום אדם. גם איננו תובעים סמכות להתערב בחייו האישיים ולומר לו עם מי לחיות ובאיזו צורה. חובתנו התורנית והמוסרית לבקר צורות חיים שאינן ראויות לפי ההלכה והמוסר. אבל מתוך כבוד ואהבה לכל אדם, ומתוך הכרה בערך החירות שמבוסס על הבחירה החופשית שנתן ה' לאדם, צריכים אנו להכיר בזכותם לבחור את צורת חייהם.

יהיו שיטענו שהחובה הדתית מחייבת להתנגד ולהפריע לכל צורת זוגיות שאינה כהלכה. לא אוכל להרחיב בזה עתה, אולם נראה שחובה זו הייתה קיימת כאשר הייתה הסכמה ציבורית מלאה לאורח חיים זה, וגם העבריינים הבודדים הסכימו לכך באופן עקרוני, אלא שיצרם גבר עליהם. אך במצב כמו שלנו ערך החירות גובר, והחובה שנותרה לנו היא חובת המחאה נגד תופעות שמנוגדות להלכה. גם את האדם היחיד שנוהג שלא כהלכה ראוי לדון לכף זכות, שאיננו יודעים אם היינו טובים ממנו אילו גדלנו בתנאים שהוא גדל בהם.

השאלה אם כן היא כיצד מבצרים את אופייה היהודי של המדינה בלי לפגוע באנשים שאינם חפצים לחיות על פי ההלכה. שאלה זו עשויה להטריד אותנו שנים רבות, גם כאשר הדתיים יהיו לרוב במדינה, שכן השאלה היא תורנית-מוסרית, ולא רק שאלה של כוח פוליטי.

הצעת פתרון

לקבוע בחוק יסוד שליהודים במדינת ישראל יש מסגרת נישואין אחת, כפי ההלכה המקובלת בישראל מדורי דורות. כלומר, נישואין כדת משה וישראל הם הדרך היחידה למוסד המשפחה בישראל. ובתוך כך לשלול כל הצעה שיוצרת מוסד משפטי-אזרחי חדש לנישואין. מפני שנישואין הוא מושג מקודש שמבוסס על יסודות ההלכה מדורי דורות, ואסור למדינה לחלל אותו על ידי תחליפים או טקסים שאינם נאמנים למסורת זו.

בנוסף לכך צריך לקבוע בחוק שמדינת ישראל תפעל לחיזוק ערכי המשפחה כדת משה וישראל, ובכלל זה תחזק את מעמד בתי הדין ותגדיל את מספר הדיינים, כדי לתת מענה מהיר לכל צורך. וכן במערכת החינוך יודגשו ערכי המשפחה על פי מסורת ישראל, בלי לפגוע ולהעליב את מי שנוהג או חושב אחרת.

עם זאת יש לקבוע שכל שני אנשים זכאים לחתום על הסכם לשותפות זוגית, שיזכה אותם בכל הזכויות הנגזרות מחיים משותפים, כעין משפחה. אין ראוי לקרוא להסכם זה "ברית", מפני שברית מבטאת קדושה ונצח, ואילו המדינה צריכה לאפשר גם שותפות שאין בה קדושה והתחייבות לנצח. לכן השם המתאים לכך הוא "שותפות זוגית".

הסכם שותפות זוגית

חתימה על הסכם שותפות זוגית תוכל להיעשות בפני כל נוטריון. הוא יציע להם הסכם ממוני סטנדרטי לשותפות, עם אפשרות להרחיב את השותפות או לצמצמה, כפי החלטתם.

אישור מטעם נוטריון להסכם השותפות יחייב את משרד הפנים לרשום אותם בתעודת הזהות כמי שחיים ב"שותפות זוגית". עם אישור זה יהיו זכאים לכל הזכויות הכלכליות המגיעות לזוג נשוי. זכותם גם לחגוג התקשרות זאת כאוות נפשם.

בניגוד להצעה הנוכחית, שרוצה ליצור מערכת מקבילה לנישואין המקודשים תוך הכבדה על רישום הזוגיות ופירוקה, וכניסה למעמד שלפי חלק מהפוסקים יצריך גט לחומרה ויעורר שאלות חמורות של ממזרות – הסכם הזוגיות צריך להיות מבוסס על רעיון החירות. ועל כן יהיה רשאי כל אחד משני השותפים לפרק את השותפות באופן חד צדדי על ידי חתימה על מסמך בפני נוטריון והצגתו במשרד הפנים. אם חירות – אז חירות! בלי שום סחבת וסחיטות הדדיות. מכיוון שהשותפות הזוגית היא הבעת רצון של האחד כלפי השני, ללא שום התחייבות כלפי שמיים או כלפי מסורת ישראל סבא, בתום הרצון תסתיים השותפות. הרישום בפני נוטריון ובמשרד הפנים נועד כדי לזכות בהכרה כבני זוג ולא כדי ליצור עול מיותר. כמובן שאם ירצו יוכלו השותפים לחתום על הסכם שיהיה קשה לפרקו, אבל אל לה למדינה להתערב בהסכמים שביניהם.

במידה ויהיו סכסוכים ממוניים הם יידונו בפני בתי המשפט, אך לא יעכבו את פירוק השותפות, שיחול ברגע שאחד מהצדדים יחליט על כך. במידה ויהיו סכסוכים סביב גידול ילדים, הם יידונו בבתי המשפט על פי טובת הילד.

ההצעה תלויה בשני חלקיה

להצעה זו יש ערך בתנאי ששני הצדדים ירגישו שהם מרוויחים ממנה. נאמני התורה, בכך שמעמד הנישואין כהלכה מתחזק במדינה על ידי הטמעתו כערך חיובי מרכזי במערכת החינוך ועל ידי הקצאת כל המשאבים הנדרשים לתפקודה המיטבי של מערכת הנישואין וכן הגירושין בבתי הדין. שוחרי החירות (ליברליזם), בכך שהיחיד מקבל הכרה בזכותו להגדיר את עצמו ואת חייו, והגדרתו זו מקבלת התייחסות מכובדת מצד המדינה, בכך שהיא מעניקה לו זכויות שוות לזכויות המוענקות לזוג שנישא כהלכה.

המאבקים הנוספים

אם הצעה זו תזכה לתמיכת הנציגות הדתית הפוליטית, כל מי שיבוא אחר כך להתלונן על סדר הנישואין והקידושין בישראל מתוך טענת קיפוח אישי, יהיה ברור שכוונתו אחת – לפגוע במעמדה של מסורת ישראל במדינה ולא לדאוג לרווחתו של איש.

עם זאת, עדיין יצטרכו נאמני התורה לפעול לשיפור עבודתם של בתי הדין, ולברר על פי דרכה של תורה סוגיות חשובות כמו כפיית גט והסכמי נישואין.