ארכיון תגיות: הרבנות הצבאית

בעניין השר לשעבר יעלון

ביקורת בענייני צבא וביטחון חייבת להיאמר, מפני חשש פיקוח נפש ביטחוני ורוחני • יעלון פעל במסירות ובגבורה במשך שנים למען ביטחון ישראל, ואף סייע להתיישבות, אך נכשל בשלושה תחומים יסודיים • שאננות וחוסר מוכנות ב'צוק איתן' ובתקופה שקדמה למלחמת לבנון השנייה • התנכרות לערכים לאומיים, שהתבטאה במתקפה נגד אלאור עזריה ובעידוד סגן הרמטכ"ל • פגיעה בערכי תורה ואמונה בצה"ל, בזמן שארגוני שמאל נכנסים לשם באין מפריע • מאז הסכמי אוסלו יש ירידה ברמתה הערכית של הקצונה הבכירה, ויש לבקר זאת

הקדמה אישית

לאחר פרסום ההוראה הפוגענית מלשכת שר הביטחון הקוראת להחרים אותי, רציתי לכתוב את המאמר שלפניכם. אולם נמנעתי מלכותבו, וגם נמנעתי מלעסוק בתחומים קרובים, מתוך חשש שמא אטה את הדין לרעה מחמת עלבוני. עכשיו אני כבר חש שנתקררה דעתי, ואף על פי כן לא הייתי מפרסמו, מפני שאין ראוי להשליך אבן אחר הנופל. אולם לנוכח מבול התשבחות שמורעף על שר הביטחון לשעבר, כסמל של הצלחה ביטחונית ומופת מוסרי, הנני מוצא חובה לפרסמו. כפי שנראה בהמשך, יש הכרח בביקורת זו מפני חשש של פיקוח נפש ביטחוני ורוחני כאחד.

שר הביטחון לשעבר

משה יעלון
משה יעלון – שר הביטחון לשעבר

שר הביטחון לשעבר, מר משה יעלון, הוא אדם מקצועי בעל ניסיון רב, שפעל במסירות ובגבורה במשך שנים רבות למען ביטחון ישראל. אין עוד אנשים רבים שמכירים לעומק את מערכת הביטחון כמותו. אף שהתחנך בתנועות השמאל, הצליח להתפכח במידה מסוימת מהזיות השלום של השמאל, ואף סייע לבנייה ביהודה ושומרון. אף על פי כן, למרבה הצער, בשלושה תחומים יסודיים נכשל: בהובלת מערכת הביטחון אל מול האיומים הקרובים, בפגיעה בערכים הלאומיים ובפגיעה בערכי האמונה והתורה.

ביטחון: תוצאות 'צוק איתן' המאכזבות

ייתכן שיהיו אנשים שיצליחו מאוד בהנהגת הצבא אל מול האויב, ועם זאת יזניחו את הערכים הלאומיים והאמוניים, שהשפעתם על ביטחון ישראל לטווח הארוך מכרעת. אם יהיו אחרים שישלימו את מה שהחסירו בתחום הערכי, מקצועיותם בשדה הביטחון תחפה על חסרונותיהם. כאשר תפקודו של מר יעלון בשדה הביטחון אינו מוצלח במיוחד, חסרונו בתחום הערכי הופך לחמור יותר

מאז הנסיגה מחבל עזה וגוש קטיף, צה"ל נאלץ לקיים ארבעה סבבי מלחמה ברצועת עזה (הנתונים להלן נלקחו מאתר ויקיפדיה).

הראשון – 'גשמי קיץ' – התחיל בקיץ תשס"ו לאחר מלחמת לבנון השנייה, ונמשך כחמישה חודשים בעצימות נמוכה, תוך פגיעה בשגרת החיים ביישובים שסביב רצועת עזה. ראש הממשלה – אולמרט, שר הביטחון – פרץ, רמטכ"ל – חלוץ, אלוף הפיקוד – גלנט. לנו היו חמישה הרוגים, ולאויב כ 394, פי 79.

השני, 'עופרת יצוקה', בטבת תשס"ט. נמשך 23 ימים, תוך פגיעה קשה בחיי השגרה סביב רצועת עזה, ופגיעה קלה בכלכלת הדרום. ראש הממשלה – אולמרט, שר הביטחון – ברק, רמטכ"ל – אשכנזי, אלוף הפיקוד – גלנט. לנו היו 13 הרוגים, לאויב כ 1,170, פי 90.

השלישי, 'עמוד ענן', בסתיו תשע"ג, נמשך שמונה ימים, כשבאותם ימים רוב יישובי הדרום מושבתים. ראש הממשלה – נתניהו, שר הביטחון – ברק, רמטכ"ל – גנץ, אלוף הפיקוד – רוסו. לנו היו שישה הרוגים, לאויב – כ 223, פי 37.

שימו לב, כעת אנחנו מגיעים לשלב שבו משה יעלון מכהן כשר הביטחון.

הרביעי, 'צוק איתן', בקיץ תשע"ד, נמשך 50 יום, תוך פגיעה קשה וממושכת בחיי השגרה של כל אזור הדרום, פגיעה בינונית באזור המרכז ופגיעה חמורה בתיירות כולל הפסקת הטיסות לישראל למשך שתי יממות, ותוך עלויות כבדות מאוד למשק הישראלי. ראש הממשלה – נתניהו, שר הביטחון – יעלון, רמטכ"ל – גנץ, אלוף הפיקוד – תורג'מן. לנו היו 73 הרוגים, לאויב כ 2,100, פי 28.

פרט לפגיעה הקשה בחיי חיילינו והפגיעה הקשה בחיי השגרה והכלכלה, התברר שההנהגה ניסתה להתעלם מאיום המנהרות, הצבא לא היה ערוך לקראת האתגרים שעמדו לפניו, לא הכין תוכניות התקפיות לחיסול החמאס או לשבירת כוחו והנהגתו, וספג אבדות קשות מעל ומעבר לעומת מה שספגנו במבצעים הקודמים, ולעומת אבדות האויב.

מלחמת לבנון השנייה

כניסה ללבנון, ייחוס: צחי זקס
כניסה ללבנון, ייחוס: צחי זקס

מלחמת לבנון השנייה התקיימה בקיץ תשס"ו, במשך כ 34 ימים, כאשר כל אזור הצפון מושבת, ומרבית תושביו במקלטים או גולים לאזור המרכז. מספר ההרוגים לנו – 165, לאויב – כ 900, פי 5.4. עלויות המלחמה היו כבדות מאוד למשק הישראלי.

התברר שראשי הצבא נהגו בשאננות יתרה ובקלות ראש, ולא הכירו את יכולות האויב. כך פרצה המלחמה בלא שיש לפיקוד תוכניות, אפילו מפות מעודכנות לא היו. החיילים נשלחו לחזית בלי ציוד תקין, וסיכנו את חייהם כדי להציל את מה שהפיקוד העליון הפקיר. בעקבות המסקנות החמורות של ועדת וינוגרד, שר הביטחון והרמטכ"ל התפטרו ועמהם עוד קצינים רבים.

הואיל ורב אלוף משה יעלון סיים את כהונתו כרמטכ"ל אך שנה לפני פרוץ מלחמת לבנון השנייה, הרי שגם הוא היה שותף במחדלים הכרוכים בהכנת הצבא אל מול איום החיזבאללה. זה גם מה שקרה לנו ב'צוק איתן', כשהתברר שהאחראים על מערכת הביטחון לא הבחינו באיום ולא התכוננו לקראתו כראוי.
כפי הנראה, כאשר מציבים לפניו מסגרת ויעדים ברורים הוא מצטיין, אבל כראש המערכת שאחראי על הצבת היעדים הוא כושל.

ערכים לאומיים

בשורה של אירועים העמיד עצמו שר הביטחון בעמדה עוינת לתפיסה הלאומית הבסיסית. ייתכן שהחייל אלאור עזריה שגה והרג את המחבל שלא על פי הנהלים, והוא צריך לשאת באחריות על כך. אולם אסור לשכוח שכוונותיו היו טובות. הוא נלחם באויב וביקש להגן על חבריו. הוא לא רוצח. כששר ביטחון מכפיש את שמו בכל כלי התקשורת, מוקיע אותו כרוצח, מנהל נגדו מערכה משפטית, הוא פוגע בעם ישראל. לא רק באלאור החייל הוא פוגע, אלא בכל החיילים ששלח לשדה הקרב, שגם הם עלולים לפעמים לשגות בכך.

לאחר שסגן הרמטכ"ל השווה אותנו לנאצים בראשית דרכם, היה צריך לפטר אותו, או לכל הפחות לדרוש ממנו לחזור בו מדבריו האיומים ולהתנצל עליהם בפומבי. במקום זאת בחר להגן עליו ועוד לעודד מפקדים נוספים לומר דברי נאצה שכאלה.

מאחורי עמדה איומה כזאת צריכה להיות מידה גדושה של בורות ורשעות. הרי שמירת החוק בצבא נמצאת בתהליך מתמיד של שיפור. לעומת המצב כיום, התנהגותם של יוצאי הפלמ"ח והיחידות הקרביות בצה"ל בראשית דרכו הייתה פרועה ואכזרית לאין ערוך. דווקא עכשיו זיהה סגן הרמטכ"ל תופעות שמזכירות לו את הנאצים?! ושר הביטחון מתפעל מכנותו ומחוכמתו, וקורא לקצינים להמשיך להפיק דברים איומים ומופרכים שכאלה?!

ערכי אמונה ותורה

תחת כהונתו של יעלון כורסם מעמדה של הרבנות הצבאית. תחום התודעה היהודית הועבר מהרבנות הצבאית לאגף כוח אדם, תוך פגיעה בפעילותו. אפילו את הזכות לתת אישור לגדל זקן מסיבות דתיות נטלו מהרבנות ונתנו לשלישות. בתוך כך, בעידוד שר הביטחון, בדווקנות מקוממת, משתפים יותר זמרות בטקסים צבאיים, ומחייבים את החיילים הדתיים להשתתף בהם בניגוד לפסיקת רוב הרבנים.

במקביל להוראה להחרים אותי, בגלל עמדתי העקרונית שצריך לסרב לפקודת גירוש יהודים, צה"ל מממן לכל קציני צה"ל קורסים מטעם מכונים בעלי עמדות שמאליות מובהקות, כמכון הרטמן ומכון בינה. מסתבר שאם היו שואלים את המרצים מטעמם מה צריך לעשות חייל אם יקבל פקודה לגרש ערבי מביתו, היו רובם משיבים שצריך לסרב פקודה. אולם הוא בחר שהם יחנכו את קציני צה"ל לערכי השמאל הקיצוני במקום להעצים את התודעה היהודית הלאומית.

גם הפקודה להשתלט על הישיבה ביצהר למשך תקופה ארוכה מבטאת פגיעה חמורה בקודשי ישראל. הוא לא העז לעשות זאת לשום מסגד, שבו מטיפים פי אלף לאלימות, רצח וחיסולה של מדינת ישראל.

זה מתקשר ליחסו המחפיר לסגנו, הרב אלי בן דהן. הרב אלי ידוע כאדם נוח לבריות, שמסוגל לשתף פעולה עם גורמים שונים. ואילו הוא, למרות ההסכמים החתומים, בחר להתעלם ממנו ולהשפילו, ובתוך כך להשפיל את בוחריו, אנשי הציונות הדתית.

הקשר בין שלושת התחומים

שלושת התחומים הללו כרוכים זה בזה. אמנם ייתכן שיהיו אנשים שיצליחו מאוד בהנהגת הצבא אל מול האויב, ועם זאת יזניחו את הערכים הלאומיים והאמוניים, שהשפעתם על ביטחון ישראל לטווח הארוך מכרעת. אם יהיו אחרים שישלימו את מה שהחסירו בתחום הערכי, מקצועיותם בשדה הביטחון תחפה על חסרונותיהם. אם לא יהיו אחרים שישלימו את חסרונם בתחום הערכי, אזי במשך הזמן החיסרון הערכי יגבר ויוביל לתוצאות קשות, כדוגמת מלחמת יום הכיפורים.

כאשר תפקודו של מר יעלון בשדה הביטחון אינו מוצלח במיוחד, חסרונו בתחום הערכי הופך לחמור יותר.

תפישות השמאל

למרות שמבחינה אסטרטגית מר יעלון מבין שאי אפשר ליישם את שאיפות השמאל להקמת מדינה ערבית נוספת, הוא עדיין דבק בערכי השמאל, לפיהם הגורם הלאומי והדתי הוא שולי או מפריע. אולם מכיוון שבאמת הלאומיות והדת הם בסיס הכוח של העם היהודי ומדינת ישראל, טוב ששר ביטחון שאינו מבין זאת יפנה את מקומו.

חשיבות הביקורת על צה"ל

חשוב לעמוד על היבט נוסף. בעקבות הסכמי אוסלו, רמתם הערכית של אנשי הקצונה הבכירה נפגעה מאוד, והם הוכרחו להיות ידידים לרוצחים השפלים ביותר. נאמנותם לעמם וארצם השתבשה. באין מצפן מוסרי ההתקדמות בסולם הדרגות הפכה לעיקר. הם החלו להבין ולהזדהות יותר עם האויב, ואף להתגאות בכך, שכן כפי שלמדו ממורי השמאל, הבנה זו מצביעה על צלילות דעתם וטוהר לבם ונשקם. כך קורה שלעתים הם מתפקדים כקציני המנדט הבריטי שניצבים בתווך בין ישראל והערבים.

בשדה הקרב זה מתבטא ביותר הרוגים לכוחותינו, כפי שאירע בג'נין ובמלחמת לבנון השנייה. בזכות הביקורת הציבורית הנוקבת על צה"ל לאחר מלחמת לבנון השנייה, מפקדים בכירים בסבבי המלחמה הראשונים בעזה, שראו את חבריהם מודחים בביזיון, החלו לדאוג יותר לשלום חיילינו. במקום לשלוח אותם למשימות מסוכנות כדי שלא לפגוע באזרחי האויב, הורו להפגיז ולפגוע. כך יצא שבמבצעים הראשונים מאזן ההרוגים היה מאוד לטובתנו, וההרתעה כנגד אויבינו גברה, כפי שמצביעים הנתונים שהזכרתי לעיל.

במשך הזמן החשש מפני הביקורת הציבורית פחת, ושוב הבכירים חזרו לסורם. כך הגענו לתוצאות המרות של מבצע 'צוק איתן'.

לכן כאשר מערכת הביטחון יוצאת ממערכה בהישגים דלים, חובה לבקר אותה. חידלון מביקורת עולה בחיי אדם.

כאשר הרבנות הצבאית נלחמה על קודשי ישראל

רבנים צבאיים בכירים לשעבר תומכים בדברי הביקורת על חולשת הרבנות הצבאית * הרב גד נבון נאבק פיזית באלוף משה דיין כדי למנוע בישול בשבת * עמדתו המוצהרת של הרב גורן לסרב לפקודה המנוגדת להלכה, ומאבקו המוצלח ברמטכ"ל חיים לסקוב * הרב גורן גורם להדחת ופרישתם של קצינים בכירים שפגעו בהלכה ובחיילים הדתיים * מדוע הרבנים הצבאיים של היום לא מוכנים להתעמת עם הרמטכ"ל? * מאבקיו של הרב גורן לא פגעו ביחסיו הטובים עם בן גוריון, רבין ודיין

האם להתפטר

שאלה: אני רב צבאי. לאחר מה שנכתב בטור 'רביבים' הקודם, האם עלי להתפטר?

תשובה: אינך צריך להתפטר, אבל אתה צריך לדעת שאינך מכהן בתפקיד רבני ובוודאי שאינך 'מרא דאתרא', אלא אתה קצין דת שתפקידו לסייע לחיילים לקיים מצוות ולהתקשר למסורת ישראל. אמנם הרבצ"ר עצמו היה צריך להתפטר, או לתקן את המעוות ולהודיע ברבים שבשום אופן לא תהיה בצבא כפייה נגד דת ישראל, וכל חייל שירצה לצאת בעת שירת נשים מכל טקס שהוא יעשה זאת בגיבוי מלא של הרבנות הצבאית.

הביקורת על הרבנות הצבאית

שאלה: האם אין חשש שהביקורת החריפה על הרבנות הצבאית תפגע במעמדה, ותסכל את יכולתה לקיים את חיי הדת בצה"ל?

תשובה: להיפך, אולי בזכות ביקורת זו הרבנות הצבאית תוכל לשקם את מעמדה. ברוך ה' זכיתי לקבל חיזוק גדול מכמה רבנים צבאיים בכירים לשעבר שמכירים היטב את המערכת הצבאית, והם תומכים בדברים שכתבתי. אין להם ספק שאילו הרבצ"ר היה מאיים בהתפטרות, פורום המטכ"ל לא היה מעז להחליט לכפות על חיילים דתיים לעבור על דת ישראל. הנה לדוגמא, הרב ראב"ד מחיל האוויר רק איים שיתפטר חלקית מתפקידו חצי שנה לפני תום שירותו, ובתוך יומיים יצאה הודעה רשמית מראשי הצבא שלא יכפו דבר על החיילים החרדים, וכל התנאים שהובטחו להם יתקיימו במלואם. אמנם במצבה המוחלש של הרבנות הצבאית, אינני יודע מי יפקח על כך.

בכל אופן, מכוח מה שדיברו עימי וחיזקו אותי אכתוב כמה סיפורים מאותם הימים שבהם הרבנים הצבאים נלחמו על עמדתם, והצליחו להשריש בצה"ל את היחס הראוי לקודשי ישראל. והתנאים שבהם פעלו אז הרבנים היו קשים בהרבה, שכן מספר החיילים הדתיים היה מועט, וכמעט לא היו מפקדים דתיים.

מעשה ברב גד נבון זצ"ל

פעם בימי מתיחות בדרום הגיעו חיילים רבים לקראת שבת למפקדת הפיקוד. אלוף הפיקוד, משה דיין, הורה לבשל עבורם אוכל בשבת. אולם הרב גד נבון, אז הרב הפיקודי, ששהה באותה שבת בבסיס התנגד להוראת האלוף, משום שניתן היה לספק להם מנות קרב. כששמע על כך משה דיין, נכנס למטבח ובפניו של הרב גד נבון הורה לטבחים לבשל. הרב נבון התווכח עמו. בתוך כך, אחד הטבחים עמד להניח את הסיר על האש. הרב גד נבון לא היסס ותפס בסיר כדי לשפוך את תכולתו. או אז מיהר משה דיין לעזור לטבח כדי להניח בכוחות משותפים את הסיר על האש. אבל הרב נבון התעקש, ובמשך מספר דקות עמדו והתווכחו תוך שהם מושכים את הסיר מצד לצד, עד שהאלוף נכנע, עזב את הסיר והסתלק מהמטבח. כשראו הטבחים שכך הדברים, חילקו לחיילים מנות קרב ולא חיללו את השבת ('לא בחיל ולא בכח' עמוד 141).

האם הרבנים הצבאיים של היום היו מוכנים לעמוד כך מול אלוף בצה"ל כדי להגן על קודשי ישראל ועל צביונו היהודי של צה"ל, או שהיו אומרים שזה פיקוח נפש לאומי לא להתקוטט עם אלוף הפיקוד?

עוד סיפר לי אחד מבכירי הרבנות הצבאית לשעבר, שהרב נבון היה חכם ופיקח ולא נתן שישפילו את הרבנות. הוא יכול היה להקל באופן פרטי קולות מפליגות, אבל בפומבי שמר על כבוד הרבנות ולא נתן שיכופפו אותה בלחצים חיצוניים. הוא גם היה יועץ חכם לרמטכ"ל, והיה מונע אותו מליפול ולהסתבך בהתבטאויות פוגעניות כלפי הדתיים וההלכה, כפי שהתבטא לאחרונה הרמטכ"ל דהיום.

הרב גורן זצ"ל

בנוסף לגאונותו בתורה היה הרב גורן זצ"ל, הרב הראשון של צה"ל, אמיץ לב, והיה אומר בפומבי שבכל עת שיקבל חייל פקודה הסותרת מצווה, עליו לסרב פקודה. והיה רגיל לחזור ולשנן זאת באזני החיילים.

פעם, לאחר שפרסם את עמדתו זאת בעלון של הרבנות הצבאית, עורר את חמתו של הרמטכ"ל חיים לסקוב. הרמטכ"ל טען כי זו חתירה נגד יסודות המשמעת בצבא, והורה להפסיק מייד את המימון לפרסום העלון. אך הרב גורן לא ויתר, שיתף בכך את ראשי הציבור הדתי, עקף את הרמטכ"ל ותבע אותו לבירור אצל שר הביטחון וראש הממשלה דאז, דוד בן גוריון.

הרמטכ"ל טען שהחייל הדתי צריך קודם כול לבצע את הפקודה אף שיש בה חילול שבת, ואם הוא סבור שהפקודה נוגדת את ההלכה – שיגיש במוצאי שבת קובלנה על מפקדו. הרב גורן השיב שמבחינת ההלכה, מצב זה דומה למצבו של מי שקיבל פקודה להרוג אדם חף מפשע, שלפי דברי הרמטכ"ל עליו להורגו ואח"כ להגיש קובלנה על מפקדו. כשם שעל ידי הקובלנה לא ניתן להשיב לחיים את ההרוג, כך לא ניתן לתקן בדיעבד את חילול השבת, שדינו חמור כדין הורג נפש.

בן גוריון קיבל את עמדתו של הרב גורן וכתב נזיפה לרמטכ"ל. ואז הוסיף הרב גורן והתלונן על שהרמטכ"ל הפסיק את המימון לפרסום העלון של הרבנות הצבאית. בן גוריון הורה לרמטכ"ל להחזיר מיד את המימון להוצאת עלון הרבנות הצבאית, ולא זו בלבד, אלא שמעתה ואילך יוכפלו מספר העמודים בעלון.

הרב גורן היה חוזר ומספר סיפור זה פעמים רבות, ואף היה מתאר בפרוטרוט איך הרמטכ"ל לסקוב נכנס אל בן גוריון בהצדעה, כיאה לחניך הצבא האנגלי, ואיך קיבל אח"כ בהכנעה את הוראתו. כיום יכולים תלמידיו של הרב גורן להבין מדוע הקפיד לספר סיפור מכונן זה פעמים רבות.

אגב, היה אז ברור לכולם שאם הרמטכ"ל יפריע לניהול חיי הדת בצבא הרב גורן יתפטר, וגם איום זה פעל את פעולתו.

הסדר המרכזי

פעם אחת, כשהיה משה דיין רמטכ"ל, הביא אל 'הסדר המרכזי' זמרת, ודרש מהרב גורן שייתן גם לזמרת לשיר מספר קטעים מההגדה של פסח. הרב גורן לא הסכים, ואמר שאם הזמרת תופיע הוא יפרוש ויערוך לעצמו סדר לבד. דיין כעס ואיים, ולבסוף נכנע והרב גורן ניהל את ליל הסדר כהלכתו (באירוניה אוסיף, שמעניין כי למרות סירובו העיקש של הרב גורן לקבל את הוראת הרמטכ"ל, צה"ל לא נהרס, והמדינה עדיין קיימת…)

ביקור פתע

פעם אחת הגיע לרב גורן מכתב אנונימי מחייל שסיפר שמחייבים את החיילים בבסיס חיל האוויר לשתות חלב אחרי בשר, כיוון שהרופאים אמרו ששתית החלב מועילה לבעיות אבק שהיו קיימות שם. הרב גורן החליט להגיע לשם בהפתעה. כיוון שהבסיס היה במקום סודי, הרב גורן ביקש מנהגו להמתין במקום מסתור בסביבת הבסיס, וכשהגיע רכב צבאי עם עוקב מים, הורה לנהגו לנסוע אחריו עד שהגיעו לבסיס. כשנכנס הרב גורן למטבח סיפרו לו שאכן פוקדים על החיילים לשתות חלב בסיום ארוחה בשרית. כשבירר מי נתן את הפקודה, הגיע אל המג"ד, שאמר לו שאלו הפקודות ואין אפשרות לשנות אותן. הרב גורן אמר לו שהוא זה שמכתיב את הפקודות, ומכיוון שהיה בזה צורך רפואי, התיר לשתות את החלב שעה לאחר סיום הארוחה הבשרית. לאחר מכן יצא מהבסיס והלך לומר תהלים בקבר רשב"י. לאחר שהעריך שסיימו שם את ארוחת הצהרים, הורה לנהגו לחזור לבסיס ומצא ששוב פקדו על החיילים לשתות חלב מיד לאחר הארוחה הבשרית. בעקבות זאת זימן את המג"ד למשפט בקריה בפני הרמטכ"ל יצחק רבין. המג"ד הודיע לרבין שאם יעמידו אותו למשפט יעזוב את הצבא. הרמטכ"ל ביקש מהרב גורן שיוותר על המשפט, ואף ציין שמדובר במג"ד ממשפחה חשובה מאוד. אבל הרב גורן התעקש שיעמידו את המג"ד לדין גם אם בעקבות זאת יעזוב את הצבא. וכך היה, יצחק רבין ז"ל שפט אותו והמג"ד עזב את הצבא (הסיפור מהרב אריה שלום).

הדחת מג"ד

פעם אחרת, מג"ד אחד רצה לבדוק אם חייליו הדתיים יצייתו לפקודתו, והורה להם לטפל בטנקים בשעת סעודה מפסקת שלפני יום הכיפורים, וכך נכנסו לצום בלי שאכלו בצורה מסודרת. הרב גורן לא הסכים לשום פשרה זולת סילוקו המיידי של אותו מג"ד מהצבא. וכך נהג תמיד, יחד עם הידידות העמוקה שהיתה לו עם קצינים רבים, כשהגיעו הדברים לידי פגיעה במצוות התורה – לא ויתר. לא מעט קצינים הודחו או שקידומם נעצר בעקבות פגיעה בקודשי ישראל ובקיום המצוות. עמדתו היתה שקצין אשר קדושת מסורת ישראל אינה בראש מעייניו אינו ראוי להיות מפקד בצה"ל ולשלוח חיילים להילחם למען עם ישראל.

חשבון נפש

ראוי שהרבנות הצבאית תערוך חשבון נפש, מדוע אין הרבנים מוכנים כיום להתעמת עם הרמטכ"ל? האם היו מוכנים כיום להעמיד מג"ד לדין על פגיעה בקודשי ישראל? מדוע לא תבעו את הדחתם של מח"ט בה"ד 1 אל"מ ערן ניב והמג"ד סא"ל עוזי קליגר, שפקדו על הצוערים הדתיים, בוגרי הישיבות, לשמוע שירת זמרות, וכשלא צייתו להם הדיחו אותם מהקורס? לא על כבודם האישי ויתרו, אלא על כבודה של מורשת ישראל.

הכניעה של הרבנות הצבאית כיום ללחצי המטכ"ל טומנת בחובה האשמה חמורה כלפי הציבור החילוני, כאילו אינו מוכן לכבד את שומרי המורשת הישראלית. אולם האמת היא שרובו הגדול של הציבור החילוני מכבד את שומרי המצוות, ואם היו מסבירים להם בבהירות, שלדעת רוב הפוסקים שמיעת שירת נשים אסורה כמו שאסור לאכול כריך שיש בו בשר וגבינה, קרוב לוודאי שהיו מסכימים שצריך לפטור את החיילים הדתיים מכך. אלא שבצבא, מעצם טבע היותו ארגון כוחני, הסברה בהירה לא תמיד מספיקה, ולכן צריך להעמיד את הדברים בתוקף ובגבורה ואף להיות מוכנים להתפטר, כשם שחיילים מוכנים לחרף נפשם במלחמה. ומאחר שלא נהגו כך, הגיעו לביזיון וחרפה.

עמדה תקיפה מוסיפה אהבה ואחדות

עמדתו התקיפה של הרב גורן לא הפריעה לרקימת יחסים טובים עם המפקדים החילונים. להיפך, דווקא בזכותה כיבדו אותו והעריכו את הידידות עמו. הנה למשל, לאחר המאבקים של הרב גורן בצבא, אליהם רתם את המנהיגות הדתית בכנסת ובממשלה, הוא קבע חברותא ללימוד תנ"ך עם בן גוריון. וגם עם משה דיין, שהתעמת איתו רבות, היה ביחסים טובים. אגב, הרב גורן ציין לטובה את יצחק רבין, שכרמטכ"ל שיתף פעולה עם דרישות הרבנות ללא עימותים.

בעקבות הסכמי אוסלו

בעקבות הסכמי אוסלו, הורה הרב גורן זצ"ל שאסור לחייל להשתתף בפינוי ישוב או מחנה מארץ ישראל. אף שהיה בידידות אישית עם מר רבין, לא יכול לסלוח לו ולממשלתו על הסכמי אוסלו. צערו על כך לא ידע גבול.

את כל כובד משקלו הציבורי הוא הטיל למערכה למען ההתיישבות ביש"ע. באותה תקופה שימשתי כמזכיר ועד רבני יש"ע, והרב גורן היה מפרסם בגיליונות שלנו את דעתו, דעת תורה, כי יש חיוב מסירות נפש למען כיבוש הארץ והגנתה, ושחובה לסרב לכל פקודה הנוגדת את מצוות יישוב הארץ. כמו כן קבע כי לממשלת רבין שנשענת על קולות ערבים אין סמכות להחליט בנושאים השייכים לעם ישראל. דבריו הרעישו את הארץ, ואף שקלו להעמידו על כך לדין. אבל דבריו שיצאו בסערה מן הלב, עוררו את הלבבות.

במשפחתו של הרב חששו שמא אני גורר אותו לוויכוחים ציבוריים קשים, אבל במשך הזמן הבינו שהוא זה שמוביל את המערכה. להפך, בשתי הזדמנויות ביקשתי ממנו שלא לפרסם את דבריו החריפים, שמא לא יובנו. הוא בחכמתו קלט את גודל האסון שבהסכמי אוסלו, ועל כן לא חסך במאמצים לנסות להפר את רוע הגזרה. זכורני שביום החתימה על ההסכם בקהיר, כשערפאת ימ"ש שיטה ברבין ולא הסכים לחתום, ולבסוף כמובן חתם, ישבתי עימו בביתו כארבע שעות ושוחחנו על מצבנו הלאומי ועל עולם התורה, והוא היה דואב וכואב כאדם אבל. הנסיגה ביש"ע היתה לגביו חורבן ממש.

כששאלתיו: איך קורה שאנשים שהשתתפו בשחרור יהודה ושומרון מוכנים לוותר על יש"ע כל כך בקלות, השיב בצער, אף פעם הם לא רצו את יהודה ושומרון. מן השמים גלגלו שכבשנו את יש"ע, ומההתחלה הם חיפשו כל דרך כיצד לסגת משם. בסיעתא דשמיא הם לא הצליחו עד כה. והתמרמר מאוד על ראש הממשלה המנוח, מר בגין, שפתח את הדלת להסכמי אוסלו. והוסיף: "אני כבר לא אזכה, אבל אתה אולי תזכה לראות בהחלת ריבונות ישראל על יהודה ושומרון".

מסירות נפש

לאחר שעלתה בממשלת רבין האפשרות לפנות את תושבי חברון מביתם, הודיע הרב גורן כי צריך להלחם על כך במסירות נפש, ואף הוסיף כי הוא אישית מוכן להיהרג כדי למנוע את פינוי חברון. דבריו התפרסמו והיכו גלים. במשך יום שלם הוא העניק ראיונות לרשתות רדיו וטלוויזיה מהארץ ומהעולם. וכששאלוהו אם אינו חושש להמריד את הציבור כנגד הממשלה, פתח את מעיל הפראק שלו מול ליבו, והכריז שהוא מוכן שירו בו עכשיו, אבל על עמדתו לא יוותר. למי שראה אותו באותם ימים היה ברור כי הוא אכן מוכן בלב שלם למסור את נפשו ממש על הצלת חברון.

לאחר אותו יום סוער, אמר לי בטלפון כי זה היה יום חשוב, ובעזרת ה' עלה בידו להשמיע את דבריו ברבים, וכי הוא מקווה שהם פעלו את פעולתם. יש עדויות כי בעקבות דבריו האמיצים רבין נרתע מלקבל את עצת יועציו, והיישוב היהודי בחברון ניצל מגירוש.

למרות המתח הקשה סביב הסכמי אוסלו, נשאר רבין בקשר אישי עם הרב גורן, ואף שמעתי שציין מספר פעמים שהרב גורן כועס עליו, והדבר נגע לליבו. לאחר שהרב גורן נפטר בכ"ה מרחשוון תשנ"ה, הגיע ראש הממשלה יצחק רבין עם רעייתו לנחם את משפחת גורן האבלה.

ישיבת הר ברכה

באותם הימים שימש הרב גורן כנשיאה של ישיבת הר ברכה, וכיוון שאיגוד ישיבות ההסדר לא רצה לאשר אותה כישיבת הסדר, פנה הרב גורן ישירות אל מר רבין ששימש כראש הממשלה ושר הביטחון, והוא נתן לו אישור לכך. לאחר פטירתו של הרב גורן הצטרפנו לאיגוד.

הבטחתי לפרסם דבריו

באחד הימים הסוערים סביב הסכמי אוסלו, נפגע הרב גורן זצ"ל מחבריו הרבנים, שפרסמו פסק הלכה שחיילים חייבים לסרב פקודה ולא להשתתף בגירוש יהודים מארץ ישראל, בלי להזכיר את שמו כמי שבירר לראשונה סוגיה זו וביסס את פסק ההלכה לגביה. הוא גם דיבר על כך בראיון ברדיו. התקשרתי אליו מייד וניסיתי לפייסו שלא יקפיד עליהם, ובמיוחד שלא ידבר על כך ברבים, מפני שהדבר מזיק למאבק על ארץ ישראל. הוא כבר היה חולה, ודיבר עמי בגילוי לב, וכשהתחייבתי בפניו לעשות ככל יכולתי לפרסם את פסק ההלכה שלו כראוי, התפייס תוך הבעת חיבה יתירה כלפי. וציין שרק מפני שהוא סומך עליי הוא נעתר לבקשתי.

ברוך ה' זכיתי לפרסם את דבריו כמה וכמה פעמים ב'רביבים', ואף ב'פניני הלכה' כרך 'העם והארץ' הדפסתי את התשובות שכתב אליי על פני כשבעים עמודים.

שר הביטחון מפרק את מורשתו החיובית של יצחק רבין

כיום, שר הביטחון אהוד ברק, שגסות רוחו ידועה לכל, פגע קשות ברבנות הצבאית, שנהפכה למקהלת עוני אמן אחר הפקודות החילוניות. הוא גם ביטל את ההסדר עם ישיבת הר ברכה, שהמשיכה בדרכו של הרב גורן זצ"ל. גם המחלוקות במטכ"ל והשחיתות שפשתה שם, כפי שמתברר סביב פרשת אשכנזי והר פז, כרוכים בסגנון הנהגתו. כך שגם את החלק החיובי ממורשתו של יצחק רבין ז"ל הוא מרסק.

רבנות צבאית עצמאית תוכל גם לגייר

הגיור הצה"לי

כעיקרון, הרעיון לאפשר גיור בצבא הוא נכון מאוד, אלא שהבעיה היא במקור סמכותו של הרב הצבאי הראשי. תנאי ראשון לסמכותו של רב – שיהיה עצמאי, ופסקיו ההלכתיים יינתנו לפי העניין בלבד, ולא על פי לחצים ושיקולים זרים. כאשר הרב הצבאי נבחר על ידי אישים חילוניים כמו שר הביטחון והרמטכ"ל, וביום שיחליט לפעול בניגוד לשיקול דעתם יפטרו אותו, סמכותו מוטלת בספק.

אמנם כל רב ושופט חי בתוך עמו ומושפע מהלכי הרוח והלחצים הציבוריים, אבל אינו תלוי בהם באופן מוחלט. א כאשר קרוב לוודאי שהרבצ"ר ייזרק מהצבא אם יעז לפסוק בניגוד לדעת המפקדים החילוניים שמעליו, סמכותו מוטלת בספק.

הדרך לתיקון היא בשינוי השיטה שעל פיה בוחרים רב צבאי. ובינתיים, רק לאחר שיעמוד על הפרק דיון, שבו עמדת הרב הצבאי תהיה בניגוד לעמדת שר הביטחון והרמטכ"ל, ולמרות הלחצים לא ישנה את דעתו ועדיין יישאר בתפקידו, נדע שהוא אכן פוסק באופן עצמאי. בלא זאת סמכותו כפוסק מוטלת בספק. עדיין יש לו תפקיד חשוב מאוד, כמנהל ענייני הדת בצבא, אבל לא כפוסק.

טענה נגד עמדתי ביחס לשביתת הפרקליטים

בעקבות עמדתי נגד העלאת שכר הפרקליטים, קיבלתי כמה תגובות מעובדי הפרקליטות. ראשית טענו כי גובה שכר הפרקליטים שכתבתי (19 אלף בממוצע) אינו נכון, ובעניין זה אני עדיין במבוכה. כמה פרקליטים כתבו לי ששכרם נמוך בהרבה, כ-11.5 אלף ברוטו לחודש. מאידך, משני גורמים שמעתי שהוא כ-18 אלף לחודש. אמנם גם הפרקליטים שכתבו אליי הודו שהבכירים ביותר מקבלים סכומים גבוהים מאוד. כיוון שיתכן שטעיתי, אקווה שעד שבוע הבא אוכל לתקן את טעותי.

הטענה השנייה היתה, שאין לקשר בין עמדתם האידיאולוגית של הפרקליטים בענייני העם והארץ לעיקר עבודתם במיגור הפשע. אחד כתב לי: "עם כל הכבוד שאני רוחש לכבוד הרב, אני סבור שגם הרב יודע (ואולי בוחר להתעלם מכך) שהתיקים השנויים במחלוקת ("תיקים אידאולוגיים") מהווים אחוז זניח מאוד מכלל תיקי הפשע המטופלים על ידי הפרקליטות. בעבודת היום יום של המחוזות השונים משמשת הפרקליטות, פשוטו כמשמעו, כמוראה של מלכות שבלעדיה "איש את רעהו חיים בלעו". בפרקליטות פגשתי אנשים ערכיים, איכותיים ורציניים המקדישים לילות כימים לעבודה קשה ותובענית שעניינה מיגור הפשע והגברת הביטחון האישי ברחבי ישראל… אנשים אלו יכלו להרוויח סכומי כסף גדולים בהרבה ממשכורתם הנוכחית, אך הם בחרו להיות 'ממלכתיים' בדרכם שלהם ולעבוד בפרקליטות. האם היית רוצה, כבוד הרב, שאנס, שודד, או עבריין אלימות אחר שפגע (ח"ו) באחד מקרוביך או אהוביך ייצא לחופשי מחמת טיפול לא איכותי של פרקליט בינוני, שהחליט לבוא ולעבוד בפרקליטות בשל השכר הנמוך הניתן שם? המצב היום הוא עגום ביותר. דור הביניים של הפרקליטות הוא מקצועי ואיכותי (עדיין), אך הוא מתמעט והולך. את זה באה השביתה לתקן. ואני בטוח, כבוד הרב, שגם לך יש אינטרס שהמוסד הזה יכיל בתוכו אנשים רציניים וערכיים. אז אני אומר בדחילו ורחימו, נדמה לי שבסוגיה זו היה מקום להתעלם מ'אצלנו' ומ'שלנו' ולדאוג לכלל עם ישראל".

תשובה

ידוע שאחוז התיקים העוסקים בענייני העם והארץ נמוך לעומת שאר התיקים. אולם כמו שהלב קטן ביחס לשאר הגוף אבל חשיבותו עצומה, כך הצער שהפרקליטות גורמת להמוני ישראל בעמדותיה האנטי יהודיות כואב יותר מטיפול ירוד בפושעים פליליים. דווקא הדאגה והאחריות לכלל ישראל מחייבת להתנגד להעלאת שכר הפרקליטים, ולבטא בכך את המחאה כלפי עמדותיהם המסוכנות. מחאות בעלמא אינן משפיעות במסגרת דמוקרטית. הרי יש לאזרחים נציגים במסגרות השלטוניות, ותקציב המדינה הוא אחד הכלים המרכזיים העומדים לרשותם. אילו היו נציגי הציבור היהודי נוהגים כשורה, היו פועלים להפחתת שכר הפרקליטים. ואולי היו מבררים שהאשמה מוטלת על הבכירים בלבד, והיו פועלים לפגיעה בשכר בכירי הפרקליטות בלבד.

בנוסף לכך, הטענה שהפרקליטים יכלו להשתכר יותר בשוק החופשי אינה נכונה. יש כיום אלפי עורכי דין מוכשרים שהם מובטלים. וגם מקרב העובדים, יש לא מעט שמשתכרים פחות מהפרקליטים. בנוסף לכך, השכר בפרקליטות כולל בתוכו ביטחון תעסוקתי והטבות רבות, כמקובל במגזר הציבורי.

הברכה שבמשפחות גדולות

השבוע הוזמנתי להשתתף באחד המושבים בכנס הבינלאומי אודות החינוך היהודי באוניברסיטת בר אילן. שם פגשתי את פרופ' דוד צוריאל, שסיפר לי על המחקר שביצע יחד עם ד"ר גיטה רוקח והוצג בכנס, לפיו ריבוי ילדים במשפחה משפר את יכולות הלמידה של הילדים. קיימת עמדה רווחת לפיה ככל שיש יותר ילדים במשפחה כך הם פחות מפותחים רגשית ושכלית, מפני שהם מקבלים פחות תשומת לב מההורים. בניגוד לעמדה זו, התברר ממעקב רצוף על משפחות ברוכות ילדים לעומת משפחות מעוטות ילדים, שריבוי הילדים מעניק לכל ילד יותר גירויים אינטלקטואליים ויותר תמיכה רגשית.

במשפחות הברוכות, הילדים הגדולים רגילים לקחת אחריות וללמד ולהסביר דברים שונים לאחיהם הקטנים, וכך גם יכולת הלמידה שלהם משתפרת. הם לומדים למקד את המידע שברשותם ולתרגמו לילד. גם יכולת הלמידה של האחים הקטנים משתפרת בכך שהם מתרגלים לשמוע הסברים שונים מאחיהם הגדולים, ומתוך כך היכולת שלהם לקלוט מידע בצורות שונות משתפרת.

מחומש בראשית לחומש שמות

לאורך פרשיות חומש בראשית הארכתי בהעתקת פסוקים רבים מעניינה של ארץ ישראל, ולשעה קלה היה נדמה לי שאולי הגזמתי. אולם מתגובות הקוראים הבנתי שלרבים מהם נפתחו העיניים. יהודי חרדי אחד כתב לי: "עשרות שנים אני לומד את ספר בראשית, ומעולם לא שמתי לב, שכמעט כל הגילויים שנגלה ה' אל האבות עוסקים בהבטחת ארץ ישראל". ויהודי אחר כתב לי שבמשך התקופה האחרונה, כשהוא לוקח טרמפיסטים חרדים, הוא שואלם, מה אמר ה' לאברהם אבינו, או יצחק אבינו, הכל לפי פרשת השבוע. ולצערו רבים מהם אינם יודעים לענות, כאילו כל הפסוקים שכתובה בהם ארץ ישראל מחוקים אצלם. ואלה שכבר ידעו על קדושתה של ארץ ישראל, שמחו לקרוא על כך שוב ושוב, כיאה לעניין קדוש שכזה.

וכבר ביאר רש"י בתחילת פירושו לתורה שכל עניינו של ספר בראשית ללמד שה' נתן את ארץ ישראל לעם ישראל. הוא עשה זאת על ידי הבאת דברי רבי יצחק מהמדרש, ששאל מדוע התחילה התורה בסיפורי בראשית והאבות במקום לפתוח בביאור המצוות. והשיב: "כח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גוים, שאם יאמרו אומות העולם לישראל לסטים אתם, שכבשתם ארצות שבעה גוים, הם אומרים להם: כל הארץ של הקב"ה היא, הוא בראה ונתנה לאשר ישר בעיניו, ברצונו נתנה להם וברצונו נטלה מהם ונתנה לנו".

יסוד גילוי האמונה בארץ ישראל

אם מתעמקים יותר מבינים, שכל המלחמות שלנו על ארץ ישראל מאז ועד היום סובבות על הציר הזה – גילוי האמונה האלוקית בתוך המציאות הארצית. על כך ירדנו לגלות, ועל כך אנו חוזרים כיום לארץ אבותינו.

תשובה לחסיד ברסלב

מכאן תשובה לחסיד ברסלב, שבהתלהבות טיפוסית כתב אלי: "למה כבוד הרב מדבר על ארץ ישראל, העיקר לדבר על אמונה בקב"ה". ולא הבין שזה כל עניינה של ארץ ישראל, לגלות את האמונה בעולם. ואף רבי נחמן ורבי נתן כתבו על כך בכמה תורות. וכל הדיבורים על אמונה ללא הגשמתה בארץ ישראל הם פורחים באוויר, כהתלהבות המסומם, שאחר שהחומר שהלהיב אותו נגמר, הוא נופל בדיכאון. אכן, גדולי חסידי ברסלב מאז ומתמיד היו מקושרים מאוד לארץ ישראל ויישובה.

עידוד למתנחלים

אבל מה שמדרבן אותי יותר מכל הם תגובות המתנחלים, שמספרים לי עד כמה הדברים מעודדים ומדרבנים אותם להתחזקות במצווה, בקליטת עוד משפחות ובבניית עוד בתים. אישה אחת כתבה לי: "ברצוני להודות לרב על דברי החיזוק שהוא נוהג לכתוב במדור 'רביבים' בדבר חשיבות ההתיישבות. כנפגעת הקפאה הדברים עודדו אותי מאוד וסייעו לי לקבל באהבה את ייסורי ההקפאה. כיום ברוך ה' אני זוכה לראות את ביתי נבנה. תודה וכל טוב".

תכלית היציאה ממצרים

היציאה ממצרים, אף היא כדי לשוב לארץ ישראל. כאשר נגלה ה' אל משה מתוך הסנה, אמר לו: "ראה ראיתי את עני עמי אשר במצרים… וארד להצילו מיד מצרים ולהעלותו מן הארץ ההיא אל ארץ טובה ורחבה, אל ארץ זבת חלב ודבש, אל מקום הכנעני והחתי והאמורי והפריזי והחוי והיבוסי" (שמות ג, ז-ח). וכאשר חזר ה' וציווה את משה לדבר אל ישראל, שב ואמר: "לך ואספת את זקני ישראל ואמרת אליהם: ה' אלוקי אבותיכם נראה אלי… לאמור: פקוד פקדתי אתכם ואת העשוי לכם במצרים. ואומר אעלה אתכם מעוני מצרים אל ארץ הכנעני והחתי והאמורי והפרזי והחוי והיבוסי, אל ארץ זבת חלב ודבש" (שם ג, טז-יז).

ושוב בפרשת וארא (שמות ו, ב-ח): "וידבר אלוקים אל משה ויאמר אליו, אני ה'. וארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב… וגם הקימותי את בריתי איתם לתת להם את ארץ כנען את ארץ מגוריהם אשר גרו בה. וגם אני שמעתי את נאקת בני ישראל אשר מצרים מעבידים אותם ואזכור את בריתי. לכן אמור לבני ישראל – אני ה'! והוצאתי אתכם מתחת סבלות מצרים, והצלתי אתכם מעבודתם, וגאלתי אתכם בזרוע נטויה ובשפטים גדולים. ולקחתי אתכם לי לעם והייתי לכם לאלוקים, וידעתם כי אני ה' המוציא אתכם מתחת סבלות מצרים, (וכל זה בשביל) והבאתי אתכם אל הארץ אשר נשאתי את ידי לתת אותה לאברהם ליצחק וליעקב, ונתתי אותה לכם מורשה אני ה'".