ארכיון תגיות: בית דין

מינוי דיינים: לא תגורו

מינוי הדיינים בישראל הוא מעין מצוות "שופטים ושוטרים תיתן לך", ויש לשאוף שסמכותם תתרחב מעבר לדיני משפחה • חשיבות מינוי דיינים בזמן ובלי עיכובים • מינוי דיינים לפי עדות אינו רלוונטי כל כך, ומינוי לפי שיוך מפלגתי הוא בוודאי חמור • הטלת וטו על דיינים ציוניים מסוימים בגלל פסיקותיהם להקל – מנוגדת לתורה • במקרה הנוכחי היה חשוב לזרז את מינוי הדיינים, אך להבא נציגי הבית היהודי צריכים לעמוד על עקרונות התורה מול הווטו החרדי • י"ז בתמוז: דיני תפילת עננו

בחירת הדיינים

אם הנוטים לקולא יחששו ללמוד ולהסיק מסקנות, מפני המחיר שהם עלולים לשלם עליהן, קולם ייאלם. וכשקולם של המקילים ייאלם, גם קול המחמירים יהיה פגום, מפני שלא ילובן כראוי. כך עסקני החרדים ורבניהם עוקרים מישראל חלקים נכבדים מהתורה.

בשנה האחרונה נמצאה הדרך שחלקה בפשרה וחלקה בכניעה לווטו החרדי, ומונו עשרים ושניים דיינים לבתי הדין האזוריים, ועשרה דיינים לבית הדין הגדול. לא בקלות הדבר נעשה, ומי יודע אם בלי בג"ץ היו מגיעים להחלטה על מינוי הדיינים לבית הדין הגדול. אולם עתה אפשר לברך על המוגמר: זכתה מדינת ישראל לקיים בזעיר אנפין את מצוות העמדת השופטים, שנאמר: "שופטים ושוטרים תיתן לך בכל שעריך אשר ה' אלוקיך נותן לך לשבטיך, ושפטו את העם משפט צדק" (דברים טז, יח). אמנם הם התמנו רק לדיני משפחה, אך אם נזכה והדיינים יקדשו שם שמיים, יבקש הציבור להרחיב את תחומי אחריותם עד למשפט התורה השלם.

שלא לענות את הדין

בזכות המינויים החדשים, יוכלו הדיינים למלא את מלאכתם נאמנה, לפסוק את הדין במהרה, שכל זמן שהדין משתהה, הסכסוך גובר והולך. וכפי שלמדו חכמים (סנהדרין ז, א) מהפסוק "פוטר מים ראשית מדון, ולפני התגלע הריב נטוש" (משלי יז, יד): בתחילה הריב דומה לזרזיף קטן של מים שמחלחל דרך הסכר, ואם אין סותמים אותו מיד הוא מתרחב לזרם חזק שהורס את הסכר והופך לשיטפון נורא. וכן אמרו חכמים במשנה: "חרב בא לעולם על עינוי הדין" (אבות ה, ח). עינוי הדין הוא שמתעכבים מלפסוק את הדין ומשהים אותו ימים רבים (רש"י ורמב"ם שם). זו הסיבה שנצטווינו למנות שופטים בכל עיר ועיר, כדי שיוכלו בעלי הריב לגשת אליהם מיד וליישב את הסכסוך שביניהם.

הפגמים שבבחירת הדיינים

לאחר הבעת הסיפוק על עצם מינוי הדיינים, חובה לציין שתהליך בחירת הדיינים והרבנים, לפי מוצאם והשתייכותם המפלגתית, לקוי ביותר. אמנם נכון שמצווה למנות לכל שבט שופטים מבני השבט, מפני שבני השבט יכולים להבין יותר את הבאים לפניהם. ולכן יש מקום שיהיו בבית הדין דיינים מבני העדות השונות, שכן דיין אשכנזי חרדי יכול להבין יותר נידונים אשכנזים חרדים, ודיין מרוקאי יכול להבין יותר נידונים מרוקאים מהדור הישן. אולם מכיוון שרוב בני העדות השונות גרים יחד, דיינים סבירים שגדלו בחברה שמורכבת מבני כל העדות אמורים להבין את רוב הציבור, ולכן אין צורך להקפיד כל כך על החלוקה העדתית. מה עוד שגם במקרים שהיה טוב להפנות נידונים מבני עדה מסוימת אל דיינים שמבינים לרוחם, אין עושים זאת, כי ההרכבים נקבעים לפי אזורים ושמות משפחה. ובכל אופן ברור שאין מקום למינוי דיינים על פי השתייכות מפלגתית.

חטא ההחרמה – עקירת התורה

חמור מכך, בתהליך הבחירות התברר שהחרדים הטילו וטו מוחלט על בחירתם של רבנים ציונים שנטו לקולא בדינים מסוימים. בכך הם מחריבים את עולם התורה, מפני שהדיינים והרבנים מצווים להיות נאמנים לתורה בלא לחשוש מפני איש. רק באופן זה אפשר להגיע לאמת. אם הנוטים לקולא יחששו ללמוד ולהסיק מסקנות, מפני המחיר שהם עלולים לשלם עליהן, קולם ייאלם. וכשקולם של המקילים ייאלם, גם קול המחמירים יהיה פגום, מפני שלא ילובן כראוי. כך עסקני החרדים ורבניהם עוקרים מישראל חלקים נכבדים מהתורה.

לא ביום אחד נקבעה אצלם עמדה רעה זו. המריבות הגדולות שבין החצרות והכתות, כינויי הגנאי כלפי רבנים מהמחנה החרדי היריב, ומעל לזה, הנוהג לבזות את הרבנים הציוניים, הפכו את החרמות ועקירת חלקים מהתורה לעבירות שדשים בהם בלא להרגיש אשמה. כפי שאמרו חכמים: "כיוון שעבר אדם עבירה ושנה בה… נעשית לו כהיתר" (יומא פו, ב).

כיצד לנהוג מכאן ואילך

ההתלבטות שעמדה בפני שליחי הציבור הנאמנים מובנת. אילו היו מתעקשים על האמת, מערכת בתי הדין הייתה מקרטעת וקורסת. אולם מכאן ואילך ראוי שלא להיכנע לווטו החרדי, אלא להעמיד את עקרונות התורה מעל הכול, בלא נכונות להתפשר יותר על העמדות התורניות שחלק מבני הציבור החרדי טועה בהן.

ראוי לנציגי הציבור להודיע, שמעתה ואילך יתנגדו באופן מוחלט לכל מינוי של רב או דיין שאינו נאמן לתורה, כולל הדברים שבהם עסקני הציבור החרדי ומקצת מרבניו חוטאים בהם. נזכיר את הדברים שבהם עמדתו של המועמד לרבנות או לדיינות צריכה להיות ברורה:

  • א) עמדתו המוצהרת שעל פי ההלכה אין לפסול גיור של שום רב קהילה אורתודוכסית מוכרת שידוע בקהילתו כאדם נאמן ומאשר את מעשה הגיור כתקף. המעומד לתפקיד רשאי כמובן לסבור שמלכתחילה אין לגייר גרים כאלה, הוא גם יכול לסבור שמדינת ישראל יכולה לקבוע גיורו של מי יוכר לרישום האזרחי, אבל מבחינה הלכתית הוא חייב להודות שאין אפשרות לפסול גיור שנעשה על ידי רבנים אורתודוכסים.
  • ב) עמדתו המוצהרת שיש מצווה גדולה ליישב את ארץ ישראל, וזו מצווה כללית שעתיד כלל ישראל תלוי בה, ועל כן אמרו חכמים שמצווה זו שקולה כנגד כל המצוות.
  • ג) עמדתו המוצהרת שיש מצווה גדולה לשרת בצה"ל. אין זה סותר מתן דחייה לתלמידי ישיבות, וגם אין זה סותר את העמדה שכל עוד הצבא אינו מאפשר לחייל הדתי שמירת מצוות כהלכתה, ניתן או ראוי לדחות את השירות. אבל מי שאומר שאין מצווה לשרת בצבא כדי להגן על העם והארץ, כופר בתורה ואינו ראוי לשמש כרב או דיין.
  • ד) עמדתו המוצהרת שיש ערך רב בלימוד המדע, הן כדי להכיר את חוכמת הבורא והן לצורכי פרנסה ויישובו של עולם, ואין שום איסור ללמוד את מקצועות הליבה בגיל היסודי. אפשר כמובן להתווכח אם כדאי ללמוד מדעים בגיל היסודי, או למי זה מתאים; אבל מי שטוען שזה אסור, מוסיף איסור על התורה בניגוד לתורה ואינו ראוי לשמש כרב או דיין.

זו התגובה הצודקת, אשר מאזנת ומתקנת את חטאם של עסקני החרדים – פסילה תמורת פסילה, והחזרת העיקומים ליושרם.

להערכתי רבנים חרדים רבים מסכימים במידה זו או אחרת עם העקרונות שהזכרתי, הם יודעים שזו עמדת התורה, ולכן אין בעמדה זו פסילה מראש של כל נציגי הציבור החרדי לתפקידי רבנות ודיינות.

עמדת תנועת הליכוד

בפועל התברר שתנועת הליכוד, משיקולים פרקטיים, תומכת בעמדת החרדים. בתמיכת הליכוד נבחרו ממש עכשיו לבית הדין הגדול שני דיינים שפסלו את גיוריו של הרב לוקשטיין – הרב אלמליח והרב נהרי. הם עשו זאת בניגוד לעמדת הרבנים הראשיים, ומעבר לכך בניגוד לעמדת ההלכה, ובניגוד למסורת ישראל מדורי דורות. זו התופעה הרעה שפשתה בציבור החרדי. בדיינים שמייצגים את התופעה הזאת הליכוד תמך (אחר כך הם טוענים שאי אפשר להסתדר עם הרבנות הראשית ותומכים בהכרה ברפורמים).

ואף על פי שזו עמדתה של תנועת השלטון, נכון לנציגי הבית היהודי להביע את עמדתם בפומבי, ויעשו נציגי תנועת הליכוד את חשבונם. ואם טוב בעיניהם, שימשיכו למכור את הרבנות ובתי הדין לעסקני החרדים, וידע הציבור וישפוט למי לתת את קולו בבחירות. יש סיכוי סביר שדווקא עמדה בהירה שכזו תיישר את תנועת הליכוד. בינתיים כאשר העמדות מטושטשות, הליכוד מרשה לעצמו לתמוך בדיינים שפסלו גיורים של רבנים מוכרים כרב לוקשטיין.

עמדת תנועת יש עתיד

גם קולה של האופוזיציה ובראשה תנועת 'יש עתיד' לא נשמע. הם עושים חשבון שעדיף להם להחניף לחרדים, או לפחות לא לבקר אותם באופן חריף. את "מצוות דתם החילונית" הם מקיימים בינתיים בהוקעת רבנים ציונים, כדוגמת הרב הצבאי הראשי הנבחר הרב אייל קרים, שבעברו היה קצין בסיירת מטכ"ל ומפקד סיירת צנחנים. חשוב לשים לב שזו השיטה של תנועת 'יש עתיד', וליידע את הציבור בכך, כדי לצמצם את יכולתם להונות את הבוחרים ולהזיק למדינת ישראל.

תפילת עננו ביום הצום

תיקנו חכמים להוסיף בחזרת הש"ץ של תפילות שחרית ומנחה של יום צום, בין ברכת "גואל ישראל" לברכת "רפאנו", ברכה מיוחדת על הצום – "עננו". אומרים אותה בתנאי שיש לפחות שישה מתענים, והחזן צריך להיות מהמתענים (שו"ע תקסו, ה).

אבל בתפילת הלחש אין אומרים "עננו" כברכה בפני עצמה, אלא אומרים "עננו" בתוך ברכת "שומע תפילה" (תענית יג, ב). נחלקו המנהגים באילו תפילות אומרים "עננו": יש אומרים שבכל שלוש התפילות של יום הצום יש לומר "עננו", ואף שבערב עדיין לא מתענים, מכיוון שיום זה נקרא צום – אומרים "עננו". וכן נוהגים עולי תימן וחלק מקהילות הספרדים. ומנהג חלק מקהילות ספרדים לומר "עננו" בעת שמתענים, לפיכך בצומות הקלים אומרים "עננו" בשחרית ובמנחה, ובתשעה באב אומרים "עננו" גם במעריב (על פי הרז"ה, כה"ח תקסה, טוב). למנהג יוצאי אשכנז אומרים "עננו" במנחה בלבד, משום שחוששים שמא אדם שיאמר בשחרית "עננו" ייחלש במשך היום וישבור את הצום, ונמצא שהוציא דבר שקר מפיו כשאמר "ביום צום תעניתנו". לפיכך נוהגים לומר "עננו" במנחה בלבד, שאם התענה עד מנחה, מן הסתם יסיים את הצום (על פי גאונים ורש"י, רמ"א תקסה, ג).

הרב אליעזר מלמד
הרב אליעזר מלמד