ארכיון תגיות: אהבה

הודיעו בעמים עלילותיו

חזון עם ישראל להוסיף אמונה וברכה לכל האומות * הסיבה לביטויים הקשים כלפי הגויים בדברי רבותינו * האם בכל מפגש עם נוצרים צריך להוקיע את אמונתם באותו האיש? * הראי"ה קוק: אין מגמתנו להרוס את הדתות השונות אלא לרוממן ולתקנן * דברי הרב קוק נגד ביטויים של עלבון על מייסדי דתות אחרות * דווקא על ידי חיזוק זהותנו הייחודית בארצנו נוכל למלא את ייעודנו להיות אור לגויים * דברי הרמב"ם שאמונת הגויים במשיחיהם מכשירה אותם להאמין במשיח האמיתי כשיבוא

החזון ביחס לאומות העולם

החזון הגדול של עם ישראל הוא להוסיף אמונה וברכה לכל אומות העולם: "הודיעו בעמים עלילותיו, הזכירו כי נשגב שמו" (ישעיהו יב, ד). וזהו שאמר ה' לאברהם אבינו: "ונברכו בך כל משפחות האדמה" (בראשית יב, ג); "ואני הנה בריתי אתך, והיית לאב המון גויים. ולא ייקרא עוד שמך אברם והיה שמך אברהם, כי אב המון גוים נתתיך" (בראשית יז, ד).

עניין גדול הוא לקדש את ה' לעיני העמים, שנאמר (דברים ד, ו-ז): "ושמרתם ועשיתם כי היא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים, אשר ישמעון את כל החוקים האלה ואמרו רק עם חכם ונבון הגוי הגדול הזה. כי מי גוי גדול אשר לו אלוקים קרבים אליו כה' אלוקינו בכל קראנו אליו". וכך היה בימי שלמה המלך "ויבואו מכל העמים לשמע את חכמת שלמה" (מלכים א' ה, יד). וכשהקים שלמה את בית המקדש, ביקש בתפילתו: "וגם אל הנכרי אשר לא מעמך ישראל הוא, ובא מארץ רחוקה למען שמך… ובא והתפלל אל הבית הזה… ועשית ככל אשר יקרא אליך הנכרי, למען ידעון כל עמי הארץ את שמך ליראה אותך כעמך ישראל…" (מלכים א' ח, מא-מג).

וכן לעתיד: "והיה באחרית הימים, נכון יהיה הר בית ה' בראש ההרים ונישא מגבעות, ונהרו אליו כל הגוים. והלכו עמים רבים ואמרו: לכו ונעלה אל הר ה' אל בית אלוקי יעקב, ויורונו מדרכיו ונלכה באורחותיו, כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים. ושפט בין הגויים, והוכיח לעמים רבים, וכיתתו חרבותם לעיתים וחניתותיהם למזמרות, לא יישא גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עוד מלחמה" (ישעיהו ב, ב-ד).

היחס לגויים

אמנם בפועל יחסי ישראל עם האומות טעונים מאוד, ולא מעט ביטויים קשים כלפי הגויים אנו מוצאים בדבריהם של נביאים, חז"ל, ראשונים ואחרונים, עד שנדמה שהיחס הבסיסי לגויים על פי התורה הוא שנאה, או לכל הפחות ריחוק עמוק.

שני גורמים הובילו לכך: האחד, הרשעות שהיתה המניע העיקרי לפעולותיהם של רוב השליטים שרצחו, נאפו, גנבו, עוררו מלחמות, וניסו בכל כוחם לדכא עמים ואנשים כדי ליטול את כספם ולשעבדם. רשעות זו התגלתה באופן החריף ביותר כלפי ישראל, מאז חורבן בית המקדש הראשון והשני ועד השואה האיומה. רשעות זו לא היתה יכולה להתקיים ללא שיתוף פעולה מלא של אנשים רבים, ושיתוף פעולה חלקי של רוב האנשים.

השני, מפני חולשתנו הרוחנית, במיוחד בהיותנו בגלות, התעורר חשש עצום שכדי להינצל מהגורל היהודי רבים יעדיפו להתבולל ולהסתפח אל העמים החזקים שבקרבם חיינו. ולכן, גם כשהיו צדדים חיוביים, היה צורך להדגיש את הצד הרע שבמעשי הגויים במטרה לשמור על זהותנו, כדי שנוכל בבוא היום לחזור לארץ חיינו ולבנות בה את אומתנו שתהיה אור לגויים.

למרות הכול, העמדה הבסיסית שלנו היא אהבה לכל הבריות, ובמיוחד לבני האדם. אמנם את הרשעות חייבים להוקיע, אבל האהבה היא היסוד המרכזי. גם הוקעת הרשעות נובעת מאהבה, מאמון באומות העולם שנועדו גם הם להיות צדיקים עובדי ה'.

דברי מרן הרב קוק על אהבת הגויים

וכן כתב הרב קוק:

"אהבת הבריות צריכה להיות חיה בלב ובנשמה… להיטיב לעמים כולם… תכונה זו היא שמסגלת את רוחא דמלכא משיחא לחול על ישראל (מכשירה את ישראל לרוחו של מלך המשיח). בכל מקום שאנו מוצאים רמזי שנאה (כלפי הגויים), הרינו יודעים ברור שהכוונה רק על הרשעה, שהיא מרתקת (אוחזת) בחזקה את האיגוד של עמים רבים, גם בהווה ובייחוד בימים מקדם שהיתה זוהמת העולם יותר מסואבת. אבל עלינו לדעת כי נקודת החיים, אור וקודש, תמיד לא זזה מהצלם האלוקי שנחנן בו האדם בכללו, וחוננו בו כל עם ולשון…" (מידות ראי"ה אהבה סעיף ה'):

היחס לנוצרים אוהבי ישראל

לפני כחודשיים התייחסתי לשאלה שהתעוררה לאחרונה לגבי היחס הראוי לנוצרים אוהבי ישראל. בעבר, מלבד מיעוט כקטן של חסידי אומות העולם, יחס הנוצרים ליהודים היה שלילי. הם ביססו את אמונתם על השפלת ישראל, ששימשה הוכחה לכך שהנוצרים נועדו להחליף את ישראל כעם הנבחר. אולם בדורות האחרונים התחוללו שינויים בקרב חלק מהנוצרים. יש ביניהם שכבר אינם סבורים שצריך להשפיל את ישראל, ויש שאף סבורים שעם ישראל נותר העם הנבחר, שייעודו לקרב את הגאולה.

אלא שעדיין יש בידם עמדה אלילית, שכן הם מאמינים שאותו האיש הוא אלוהים והוא המשיח שיקום לתחיה לגאול את העולם. יחד עם זאת הם מציינים שהוא יהודי.

ונשאלת השאלה: האם עמדה זו צריכה לגרום לחיץ גמור בינינו? האם בכל עת שאנו נפגשים עם נוצרים אוהבי ישראל עלינו להוקיע את אמונתם באותו האיש?

דברי מרן הרב קוק ביחס לדתות השונות

כתב מרן הרב קוק (אגרות הראי"ה ח"א עמ' קמב) ביחס לדתות השונות, שאין מגמתנו להרוס אותן, אלא לרוממן עד שיותקנו: "לא הבלעתן והריסתן היא מטרת אורם של ישראל, כמו שאין אנו מכוונים הרס כללי לעולם ולאומיו כולם, כי אם תקנתם והעלאתם, הסרת סיגיהם, וממילא יצטרפו בזה למקור ישראל, להשפיע עליהם טללי אורות. 'והסרותי דמיו מפיו ושיקוציו מבין שניו ונשאר גם הוא לאלוקינו'. וזה נוהג אפילו באליליות, וקל וחומר בדתות הנסמכות בחלק מיסודותיהן על אור תורת ישראל". הרי שאפילו לגבי עובדי האלילים הגמורים המגמה היא להסיר את הסיגים ולהשאיר את האופי הכללי של אמונתם ויחסם אל הטוב והנשגב, קל וחומר לגבי הנצרות והאסלאם.

שלא לבזות את האישים המקודשים בעיניהם

עוד כתב הרב קוק (אגרות ח"ב עמ' קצט) מכתב ברכה לתלמיד חכם שחיבר חוברת בשם 'דת ישראל' כדי לבאר את אמונת ישראל ביפנית, אבל העיר לו ששגה בכך שהתבטא בזלזול על אותו האיש ומוחמד. "אי אפשר להושיט תוכן דתי עליון לעם זה, בביטויים של עלבון על מייסדי דתות, יהיו מי שיהיו. אנחנו צריכים לדבר רק על היתרון הקדוש העליון של תורת ד', והשלילה מאליה באה".

שאלה ביחס לאמונתם במשיח

שאלה: רבים מהנוצרים שמצהירים על תמיכתם בישראל, מאמינים שאותו האיש הוא המשיח והוא יקום לתחייה לגאול את העולם, ונדמה שעיקר תמיכתם בנו נועדה כדי לקרב את תחייתו. האם אין צריך להתרחק מכל מי שסבור כך?

תשובה: אכן זו אמונה מוטעית, ועם זאת יש בדיבורים על המשיח והגאולה שעתידה לבוא גם צד חיובי, שהיא מכשירה את הלבבות לתיקון העולם וביאת משיח צדקנו. וכפי שלמדנו מדברי הרמב"ם בהלכות מלכים (יא, ד): "אף ישוע הנוצרי שדימה שיהיה משיח ונהרג בבית דין, כבר נתנבא בו דניאל שנאמר 'ובני פריצי עמך ינשאו להעמיד חזון ונכשלו'. וכי יש מכשול גדול מזה?! שכל הנביאים דברו שהמשיח גואל ישראל ומושיעם ומקבץ נדחיהם ומחזק מצוותן, וזה גרם לאבד ישראל בחרב ולפזר שאריתם ולהשפילם ולהחליף התורה ולהטעות רוב העולם לעבוד אלוה מבלעדי ה'. אבל מחשבות בורא עולם אין כוח באדם להשיגם כי לא דרכינו דרכיו ולא מחשבותינו מחשבותיו. וכל הדברים האלו של ישוע הנוצרי ושל זה הישמעאלי שעמד אחריו, אינן אלא ליישר דרך למלך המשיח ולתקן את העולם כולו לעבוד את ה' ביחד. שנאמר 'כי אז אהפוך אל עמים שפה ברורה לקרוא כולם בשם ה' ולעבדו שכם אחד'. כיצד, כבר נתמלא העולם כולו מדברי המשיח ומדברי התורה ומדברי המצוות, ופשטו דברים אלו באיים רחוקים ובעמים רבים ערלי לב, והם נושאים ונותנים בדברים אלו ובמצוות התורה, אלו אומרים מצוות אלו אמת היו וכבר בטלו בזמן הזה ולא היו נוהגות לדורות, ואלו אומרים דברים נסתרים יש בהם ואינן כפשוטן וכבר בא משיח וגילה נסתריהם. וכשיעמוד המלך המשיח באמת, ויצליח וירום ויינשא, מייד הם כולן חוזרין ויודעים ששקר נחלו אבותיהם ושנביאיהם ואבותיהם הטעום".

אם כן, על פי אותה עמדה שהזכרתי, שמגמתנו אינה להרוס אלא לרומם תוך הסרת הסיגים, יש להתייחס באופן חיובי לציפייתם למשיח. שכן למדנו בנביאים, שבשעה שיתחיל משיח צדקנו להיגלות, יהיו גויים שיקומו להילחם נגד ה' ונגד משיחו, ויהיו גויים שיקבלוהו. וקרוב לוודאי שיתברר אז לנוצרים הללו שבעצם למשיח זה הם קיוו כל הימים, והם יהיו מהראשונים שיקבלו אותו ואת בשורתו ברצון.

סדר התגלות המשיח

נסיים בדברי הרמב"ם (שם): "ואם יעמוד מלך מבית דוד הוגה בתורה ועוסק במצוות כדוד אביו, כפי תורה שבכתב ושבעל פה, ויכוף כל ישראל לילך בה ולחזק בידקה, ויילחם מלחמות ה', הרי זה בחזקת שהוא משיח. אם עשה והצליח וניצח כל האומות שסביביו ובנה מקדש במקומו וקבץ נדחי ישראל – הרי זה משיח בוודאי".

סדר המהפכה הרוחנית

דווקא על ידי חיזוק זהותנו הייחודית בארצנו נוכל למלא את ייעודנו להיות אור לגויים. וכפי שמצינו שדווקא בשעה שציווה ה' את אברהם אבינו ללכת לארץ ישראל, למקום המיועד לעם ישראל בלבד, נאמר לו "ונברכו בך כל משפחות האדמה" (בראשית יב, ב-ג). ודווקא בשעה שנצטווה על ברית המילה, נאמר לו: "והיית לאב המון גויים. ולא ייקרא עוד שמך אברם והיה שמך אברהם כי אב המון גוים נתתיך" (בראשית יז, ד).

כמה מפליא שדווקא הנוצרים הללו חוזרים בהם מיסודות הנצרות המסורתית בהדגשתם את בחירת ישראל וארצו, ומצפים שעם ישראל יחזור לקיים את כל מצוות התורה. לכן דווקא בעת שאנו חוזרים לארץ חיינו, אנחנו יכולים להתחיל לדבר על הייעוד הכלל עולמי שלנו.

צניעות ועצמאות

שאלת הבגדים הצנועים

כאב לתשע בנות, וביניהן נערות ונשים צעירות, למדתי ששאלת הצניעות בלבושי הבנות נעשתה בזמן האחרון כאובה. במשך מספר שנים, קובעי הטון באופנה העולמית 'הרשו' ללבוש חצאיות ארוכות. אמנם לא תמיד זה נחשב הכי 'אין', אבל במסגרת הפלורליזם הפוסט-מודרני ניתנה רשות ללבוש חצאיות בכמה אורכים, והדתיות – תוך ויתורים מסוימים – יכלו להסתדר. בחסות הסובלנות הזמנית הזו אף התפתח הסגנון המיוחד של המתנחלות עם החצאיות הארוכות לוחכות הרצפה – קצת שאנטי עם נגיעות עדכניות. קו שמשדר פשטות איכותית, עם כביכול הבטחה לעצמאות ייחודית.

אלא שלאחרונה החצאיות הארוכות ממש יצאו מהאופנה. האנשים הקובעים בענף גמרו והחליטו שארוך זה 'אאוט', והדתיות במבוכה. מצד אחד יש מחויבות לריבונו של עולם ולתורתו הקדושה, ומנגד – איך אפשר להמרות את צו האופנה. איך יוכלו להראות את פניהן ברחוב לאחר שבכל רשתות הטלוויזיה וכלי התקשורת החילוניים הועברו רמזים חד משמעיים של כוהני האופנה המובילים ולפיהם "ארוך זה כבר לא זה", ומי שממשיכה ללבוש ארוך היא ממש "לא בעניינים". ובכל החנויות הנחשבות אין יותר חצאיות ושמלות ארוכות.

שלושת מעגלי הצניעות

לקראת יום הכיפורים נכון לברר את ערכה של הצניעות, שבאה לידי ביטוי בשלושה מעגלים:

  1. בחיים האישיים.
  2. באהבה שבין בני הזוג.
  3. בערכי האומה.

חטא אישי

הצניעות נועדה להדגיש את הצד הרוחני-הנשמתי שבאדם, ומנגד הפריצות שמה את הדגש על הצדדים הגופניים-חומריים. לפני חטא אדם הראשון התהלכו אדם וחוה עירומים בגן עדן, כי עדיין לא נכנס בהם יצר הרע, ולא היה בזה שום פגם. אולם לאחר החטא והופעתו של יצר הרע, נעשה האדם מוגבל, והוא אינו יכול לעמוד על משמעותו הרוחנית בלא התבוננות מעמיקה. וככל שהוא חושף יותר את הצדדים החיצוניים שבגופו, כך הם מתגברים עליו וחוסמים את יכולת ההתבוננות הרוחנית.

לטווח הקצר נראה כאילו הפריצות מסייעת לגילוי עוצמת החיים, שכן החשיפה יוצרת גירוי וריגוש מיידי. אבל מי שמביט יותר לעומק ויותר לטווח ארוך, מבחין ללא ספק שדווקא הצניעות מגלה את העוצמה הפנימית שבחיים, את הקדושה, ומתוך כך גם הצדדים החומריים מתברכים ומתעלים.

אין לנו התנגדות לחומריות ולגוף, להיפך – לכל תחום יש ערך ומקום. אבל מי שאינו שומר על הצניעות, חוטא בעל כורחו בהדגשה יתירה של החומריות על פני הרוחניות. וזאת משום שהרוחניות מטבעה נסתרת, וכדי לעמוד על טיבה של הנשמה, יש להעמיד את הגוף במקומו הראוי לו, ולא להבליטו ולהופכו לעיקר. ורק לאחר שהרוחניות הועמדה על מקומה המרכזי, ניתן להתבונן בצניעות בצדדים הגופניים שבחיינו, ולהפיק מהם את מלוא עוצמת החיים, בלי שהדבר יפגע בנשמה.

האהבה

האהבה שבין בני הזוג היא יסוד החיים, הקדושה, השמחה והגאולה. לא כאן המקום להאריך בכך, רק נזכיר שמצוות "ואהבת לרעך כמוך" שעליה אמר רבי עקיבא שהיא "כלל גדול בתורה" יכולה להתקיים בשלמות רק בין בני הזוג.

הצניעות, בנוסף לכך שהיא מעמידה את היסוד הרוחני שבאדם על מקומו החשוב, היא גם שומרת על קדושת הנישואין. ידוע לכל שפריצות חמורה מרסקת את המשפחה. אולם צריך לדעת שכל חוסר צניעות, ואפילו קל, פוגע במשפחה. האהבה צריכה להיות מופנית אל בן הזוג, כי רק איתו האהבה יכולה להופיע בשלמות. כל איבוד של כוח האהבה כלפי אנשים אחרים, הוא על חשבון האהבה בבית – דבר שפוגע הן בבן הזוג והן בילדים ובחינוכם.

האהבה איננה דבר חיצוני שתיכף ומייד אפשר לעמוד על מלוא עומקו. אמנם כבר בתחילה היא מסעירה, אבל ישנם עוד רבדים עמוקים שהולכים ונחשפים שלב אחר שלב. האהבה של מי שאינו קשור לכללי הצניעות היא בדרך כלל אהבה קצרה, שרק היופי הפרוץ והתאווה החיצונית מחזיקים אותה. וממילא כאשר השלב הראשון מגיע לידי מיצוי – אין יכולת להתחדש ולהגיע לרובד עמוק יותר, והזוגיות הופכת למשמימה, מתסכלת ומאכזבת. כביכול היופי החיצוני הבטיח חיים טובים ומאושרים לנצח נצחים, ועתה לא נותר כמעט כלום. וחוזרים לחפש ריגושים ותקווה בחוץ.

אבל מי שמדריך את חייו על פי כללי הצניעות ההלכתיים, מדגיש תחילה את הנשמה, ומתוך כך הוא מתייחס לצדדים הגופניים ביראה ובחרדת קודש, משום שהם מבטאים רבדים עמוקים לאין סוף, שהיופי החיצוני הוא אחד מכלי הביטוי שלהם. והאהבה הולכת ומתחדשת, בשילוב נכון של נשמה וגוף, מרובד לרובד, מעומק לעומק, עד אין קץ.

מידת ישראל צניעות

הצניעות ושמירת קדושת המשפחה היא מיסודות היהדות. את הציווי הכללי שבתורה (ויקרא יט, א) "קדושים תהיו" מפרש רש"י: "הוו פרושים מהעריות ומן העבירה, שכל מקום שאתה מוצא גדר ערווה אתה מוצא קדושה". ועוד נאמר לגבי איסור עריות (ויקרא יח, כד): "אל תיטמאו בכל אלה, כי בכל אלה נטמאו הגויים".

גם כשהיינו משועבדים לאומה המצרית, שאמרו עליה חז"ל (תו"כ אחרי פ"ט) שלא היתה כמוה אומה שטופה בתאוות זימה ובגילוי-עריות, לא נסחפנו אחרי מנהגיהם של המצרים ושמרנו על הצניעות.

תכונת הצניעות, המוטבעת בעם הישראלי לדורותיו, היתה התשתית לכל ההישגים הרוחניים הכבירים של עם ישראל, ולכן התורה מדגישה את ערך הצניעות והקדושה.

בחוקתיהם לא תלכו

וזהו שנצטווינו (ויקרא יח, ג): "ובחקותיהם לא תלכו". והכוונה שלא ללכת במנהגי הפריצות או עבודה זרה של הגויים, מפני שהליכה זו מטשטשת את האופי הייחודי שלנו.

הצניעות אם כן שומרת על עצמאות מחשבתנו ועל חירות רוחנו. הלא יצאנו לחירות משעבוד מצרים כדי לקבל את התורה הקדושה ולגלות את אורה בארץ ישראל, ולהביא מתוך כך תיקון וגאולה לעולם. ואיך נמעל בשליחותנו המקודשת ונכניס את עצמנו מרצון לעול תרבות הגויים, בהיגררות חסרת טעם אחר אופנה שנקבעה בנכר.

ערך היופי

חשוב להדגיש: יש ערך לכך שאדם יופיע באופן נאה ומכובד, ובפרט אישה שנטייתה ליופי תלבש בגדים יפים ומתאימים, שמכבדים את צלם האלוקים שבה, כי ההופעה החיצונית היא חלק ממלוא האישיות השלמה, שבאה לידי ביטוי גם ביופי. אך כדי שיופי זה לא יזלוג לכיוונים שליליים, ישנן הגדרות הלכתיות ששומרות עליו במסגרת הראויה.

על רמאות עצמית

ויש שטוענות בתוקף רב שבאמת הן אוהבות ורוצות את הבגדים הללו מתוך בחירתן וטעמן, ורק במקרה יצא שזו המודה כעת. והראייה לכך שהן בכלל לא מושפעות מהמודה, שכך הן מרגישות בתוכן גם בעת שהן עומדות לבדן מול הראי. ובכלל לא חשוב להן להראות יפות בעיני מישהו אחר, אלא הכי חשוב להן להיראות יפות בעיני עצמן, ללבוש דבר שידגיש את היופי הפנימי שלהן.

והן לא שמות לב לכך שכל מושגי היופי שלהן נעים ונדים על פי רוחם של בתי האופנה הגדולים שבמערב, שמסיבות כלכליות מגייסים אומנים ומעצבים כישרוניים כדי לחדש מעת לעת קו אופנתי. תחילה הם מלבישים בקו החדש שחקניות ודוגמניות ושאר מפורסמות, ובמשך מספר שבועות נותנים לשאר הנשים להתבונן בהן ולקנא. מיד לאחר מכן מתחילים בייצור רחב של בגדים בקו הזה, וכמובן גובים עליהם מחיר גבוה, בהתאם ליוקרה שבחידוש. תוך שבועות ספורים המפעלים השונים מנסים בזריזות רבה לחקות את הקו החדש, כדי שגם הם יספיקו לרכוב על הגל ולמכור בגדים ביוקר. אמנם לא ביוקר כמו בתי האופנה המובילים, אבל בהחלט במחיר גבוה בהרבה ממחיר הבד והייצור. וכך משתלבים האינטרסים הכלכליים של בתי האופנה היוקרתיים עם אלו של המפעלים הגדולים. ובארץ מתחילות נשים להתמרמר שבגלל שהן במזרח התיכון הבגדים הנכונים עוד לא הגיעו לכאן, אבל תיכף אפשר להשיג אותם בכיכר המדינה, ואח"כ בעוד חנויות. בשלב הזה מגיעות הדתיות החדשות, ומתוך חירות מוחלטת מגיעות למסקנה המקורית, כי בדיוק אלה הבגדים שהן עצמן תמיד רצו ללבוש. ורק נותרה דילמה מה עושים עם ההתנגשות שנוצרה בין הדת למצפון האסתטי.

מילא כשאדם יודע שהוא נגרר. אבל כאשר משערות ראשו ועד ציפורני רגליו כולו גרור, ובעודו נסחב הוא טוען שהכול נעשה מתוך חופש מוחלט ותפישה מקורית, הרי שהוא "חקיין עלוב", והסיכוי שיתפקח בלא מכה חזקה על הראש – זעום.

תימהון מהסלון

אחר כך יושבים אנשים בסלון ושואלים מדוע מר נתניהו נכנע ללחץ הבינלאומי. מדוע אינו מעז לומר שיש לנו זכות מלאה על ארץ ישראל כפי שכתוב בתנ"ך, ועלינו ליישב אותה למלא אורכה ורוחבה.

אם דתיות וחרדיות אינן מוצאות עוז בלבבן לשמור על כללי ההלכה בניגוד לקו שהכתיבו מעצבי האופנה, ואפילו חנויות שקמו עבורן, עם הבטחה לעצמאות, אינן מצליחות להיות נאמנות להלכה; אם חייל אינו מעז להיות נאמן לתורת ישראל מול פקודה לגרש יהודים או להפר את כללי הצניעות; אם ממליצים לרבנים להיות חכמים ולא להיות צודקים ולדבר רק על מה ששר הביטחון ובג"ץ ומעצבי דעת הקהל מרשים להם לדבר; אם מחנכים אינם מעיזים לדבר על צניעות מאימת הליברליות הפמיניסטיות – איך ירצו שמר נתניהו יעז לחרוג ממה שמעצבי דעת הקהל הבינלאומית מרשים לו לומר?

אבינו מלכנו הרם קרן ישראל עמך, אבינו מלכנו הרם קרן משיחך.