ארכיון הקטגוריה: תורה בשבת

לימוד בשבת מול טיפול בילדים

האם גם הורים לילדים קטנים, שנמצאים זמן רב בשבת עם ילדיהם, צריכים להתאמץ כדי שהבעל ילמד שש שעות • העוסק במצוות גידול הילדים יכול להקל במצוות הלימוד בשבת • לימוד התורה בשבת מקבל את ערכו דווקא כשהוא בא מתוך שמחה ומנוחה • הדרישה העיקרית לשש שעות לימוד – מאלו שמבזבזים את זמנם בשבת • ברגע שהמצב המשפחתי מאפשר – לשוב וללמוד שש שעות

כשגידול הילדים דורש זמן בשבת

הורים שעוסקים במצווה היקרה של גידול הילדים, עד שאינם יכולים לקיים כראוי את מצוות לימוד התורה בשבת, יכולים להסתפק בפחות שעות לימוד, ובלבד שילמדו את מרב הזמן שהמצב מאפשר להם

שאלה: הרב מרבה לכתוב על חשיבות לימוד התורה בשבת, לפחות שש שעות. אנו נהנים לעקוב אחר הטורים המחכימים ומשתדלים להנהיג את ביתנו לפי פסיקות הרב, אבל העניין הזה קשה לנו, ואשמח אם הרב יוכל להשיב לשאלתי.

נכון להיום בורכנו בארבעה ילדים מתוקים. ההפרשים ביניהם קטנים וכולם צעירים, כך שבשנים הללו הטיפול בהם דורש השקעה מרובה מאוד. גם צורכי הבית מרובים, והילדים עוד לא יכולים לעזור. במשך השבוע בעלי, כמו גברים רבים, יוצא כל בוקר השכם לתפילה ולעבודה. לעתים בערב הוא מספיק לראות את הילדים ערים לכמה דקות, ולעתים הוא חוזר לאחר שכולם ישנים. הוא משתתף בשיעור דף יומי בכל ערב, ועוד עוזר לי בעבודות הבית. בפועל, במשך ימות החול הוא כמעט לא מצליח לבלות עם הילדים, ועליי מוטלות כל עבודת הטיפול בילדים ורוב עבודות הבית, וזאת בנוסף לעבודתי (יותר מחצי משרה). השבת היא הזמן היחיד שבו בעלי יכול לבלות עם ילדינו בנחת ואף לעזור לי ולאפשר לי מעט מנוחה. שלא לדבר על זמן איכות זוגי, שגם הוא חסר במהלך השבוע.

הילדים עדיין קטנים ולכן הבילוי איתם דורש כוחות וסבלנות, אנו לומדים איתם את הפרשה ואומרים תהילים, אך הזמן שניתן ללמוד יחד איתם מגיע עד לחצי שעה מקסימום. כבר ישנן התפילות בשבת, שבהן אני נמצאת בבית עם הילדים לבד, ולפעמים אלו שעות לא קלות.

אולי להורים אחרים יש ילדים מחונכים או רגועים יותר, אולי הם יותר אדישים ואינם משגיחים כמוני על הילדים, אולי אצלם חלק מהילדים גדולים ויכולים לעזור ואולי אצלם האישה יותר גיבורה ובעלת כוחות. אבל אצלנו המצב הוא שאני זקוקה בשבת לעזרה רבה, ואם בעלי רוצה לשמח אותי ולסייע לי, הוא יכול להגיע לכל היותר לארבע או חמש שעות לימוד בשבת. והרי גם להקים משפחה גדולה זו מצוה חשובה ומתוקה, כפי שהרב כתב כמה פעמים…

בעקבות הדרישה ללמוד שש שעות בשבת שנינו יוצאים מתוסכלים. אם בעלי נמצא איתנו יותר – הוא מתוסכל מכך שלמד רק ארבע שעות, ואם הוא מספיק ללמוד שש שעות – אני מתוסכלת מכך שלא עזר לי מספיק. לא מצאנו שום פתרון לעניין מלבד להמתין כמה שנים עד שהילדים יגדלו.

העוסק במצווה

תשובה: תודה רבה על המכתב, חשוב להזכיר לי ולקוראים את הקשיים שהעלית. אכן, למעשה, על כגון זה אמרו חכמים: "העוסק במצווה פטור מן המצווה" (סוכה כה, א). ולכן הורים שעוסקים במצווה היקרה של גידול הילדים, עד שאינם יכולים לקיים כראוי את מצוות לימוד התורה בשבת, יכולים להסתפק בפחות שעות לימוד, ובלבד שילמדו את מרב הזמן שהמצב מאפשר להם.

מדוע לא להתייסר בשביל הלימוד

אפשר לכאורה לטעון שהואיל ולא מדובר במקרה של אונס גמור, חובה על האיש והאישה לייסר את עצמם כדי שהאיש יספיק ללמוד לפחות שש שעות, ויקיים את מה שאמרו חכמים, שחציו של היום צריך להיות מוקדש לתורה (פסחים סח, ב). ואף האישה עצמה צריכה להתאמץ ללמוד בעצמה תורה למרות כל הקשיים, מפני שזו חובת היום, וכפי שאמרו חכמים: "לא ניתנו שבתות וימים טובים אלא לעסוק בהם בדברי תורה" (ירושלמי שבת טו, ג).

לא זו בלבד, אלא שמובא בספר 'בן איש חי': "כתבו המקובלים ז"ל, גדול הפועל הנעשה מעסק התורה ביום שבת אלף פעמים מן הנעשה מעסק התורה של ימי חול" (ש"ש בהקדמה לפרשת שמות).

עוד לפני שנשיב נוסיף עוד שאלה: לו היו אומרים לאדם שמחירה של מניה כלשהי בבורסה עומד לעלות מחר פי אלף, כלומר שאם יקנה היום מניה במאה שקלים יוכל מחר בערב למכור אותה במאה אלף שקלים, היה רץ ומוכר את כל רכושו: בית, מכונית, כלים, רהיטים, בגדים, נעליים ואפילו שרוכים. עם כתונת דקה לעורו היה רץ וקונה בכל הכסף שקיבץ מאותה מניה, כי למחרת בערב יהיה עשיר גדול, ויוכל לרכוש ארמונות, מכוניות ורהיטים. הכול פי אלף.

אם כך, מדוע לא ינסה אדם ללמוד תורה בכל עשרים וארבע השעות של השבת? האם לא חבל לאבד זמן על סעודות ושינה, כאשר כל שעה של לימוד שווה פי אלף?

תורה מתוך עונג ומנוחה

התשובה היא שהשעה של השבת שווה פי אלף מפני שהיא באה יחד עם העונג והמנוחה ושמחת המשפחה. אז מעלתה עליונה כל כך, אז השבת מעין עולם הבא. עולם שבו הנשמה והגוף מתאחדים בהרמוניה, כעין העולם השלם שיהיה אחר תחיית המתים. ולכן הורו חכמים: "חלקהו – חציו לה' וחציו לכם" (פסחים, שם).

אבל אם ימעט אדם באכילה וידיד שינה מעיניו כדי לעסוק בתורה, לא יזכה למעלת הלימוד בשבת. וכן מסופר על רבי זירא, כשהיה רואה בשבת אברכים שלומדים ביגיעה יתרה, על חשבון עונג שבת, היה אומר להם: "במטותא מנייכו לא תחללוניה" – בבקשה מכם אל תחללו את השבת במיעוט תענוג (שבת קיט, א).

ממילא מובן שכאשר אמרו "שיהיה יום השבת כולו תורה" (תנא דבי אליהו רבה א), התכוונו שגם הסעודות והשינה, מכיוון שהן מוסיפות עונג וחיוניות בלימוד התורה, נחשבות כשעות ששייכות לתורה, ולכן איתן יום השבת כולו תורה.

הגמישות הנדרשת בקיום המצווה

הרי שעיקר עניינו של לימוד התורה בשבת, שהוא צריך להתקיים מתוך עונג ונחת של סעודות ומנוחה, ומתוך שמחה ושלום שבין בני הזוג. לימוד שכל המשפחה שמחה בו, לימוד שנמשכת ממנו ברכה ואורה לששת ימי המעשה.

לפיכך, בשנים שבהן הטורח בגידול הילדים מרובה במיוחד, עד שבפועל אין אפשרות לאיש לקיים את הלימוד הראוי בלא לצער את אשתו, יש צורך להתפשר ולבחון כמה שעות אפשר ללמוד בלי לפגוע בשמחת החיים.

התביעה ללמוד תורה בשבת מופנית כלפי אנשים שמבזבזים את זמן השבת המקודש לבטלה על שיחות חולין, קריאת עיתונים ואכילה מרובה. אבל הורים שזוכים לגדל ילדים קטנים שצריכים טיפול וטיפוח, ואינם מצליחים להסתדר בלא שהאיש ימעט בלימוד התורה, רשאים לעשות זאת לכתחילה – עד אשר הילדים יגדלו ויוכלו לטפל בעצמם, ואף לסייע בטיפול באחים הקטנים ובסידור הבית.

לעמוד על המשמר

שש שעות בשבת
שש שעות בשבת

אמנם צריך לעמוד על המשמר, וכאשר הילדים יגדלו, להזדרז לקיים את מצוות הלימוד בשבת בשלמות. אמרו חכמים (מגילה יז, א) שבעקבות עשרים ושתיים השנים שיעקב אבינו שהה בביתו של לבן ולא כיבד את הוריו, נענש שיוסף בנו אבד ממנו למשך עשרים ושתיים שנה. ולכאורה יש לשאול: הרי יעקב אבינו יצא לחרן במצוות הוריו כדי לישא אישה, ומדוע נענש על כך? אלא שבבית לבן שהה רק עשרים שנה, ובדרך התעכב שנתיים, יותר ממה שהיה צריך. ומכיוון שלא הזדרז בחזרתו אל הוריו, מעלים עליו כאילו גם במשך עשרים השנים הקודמות לא רצה לכבד את הוריו.

באותה מידה, מי שלא זכה ללמוד כראוי כאשר מצבו המשפחתי לא אפשר זאת, עליו להיזהר מאוד שכאשר עול הטיפול בילדים יפחת, יחזור לקיים את מצוות הלימוד בשבת כראוי. ואם יתרשל ולא יקיים את המצווה, יתברר כי לא רק בגלל הרצון לשמח את אשתו למד פחות, אלא גם מפני שהוא עצמו העדיף להתבטל מתורה.

(בהזדמנות אחרת אבאר שאף לנשים ישנה מצווה ללמוד תורה בשבת, אלא שמצוות הנשים אינה קצובה ומחייבת כמצוות הגברים).

לא להצטער

שאלת המשך: תודה רבה על התשובה המפורטת, אולם עדיין אני במבוכה: אולי באמת אינני צריכה את עזרת בעלי בשבת? אולי אני מתפנקת, ובאמת יכולתי להתחזק יותר ולתת לו ללמוד שש שעות כפי שהוא היה רוצה?

תשובה: אכן יש נשים שמסוגלות לשאת בעול גדול יותר, ויש נשים שכל כך שמחות בלימוד בעליהן, עד שאף שמוטל עליהן עול כבד, הן מקבלות אותו בשמחה כדי שבעליהן ירבו בלימוד. ואף על פי כן, אם בפועל הדבר גורם לך עצב במקום נחת, עליכם להתגמש ולהקדיש פחות שעות ללימוד.

אמנם ייתכן שככל שתעמיקי בערך הלימוד תקבלי יותר כוח. ואולי הדבר תלוי בבעלך, שעליו ללמוד באופן שלם ועמוק יותר, כך שגם את תרגישי את השמחה, האור והברכה שבלימודו. מכל מקום לכל אדם ניסיונות משלו, ולפום צערא אגרא. וכל זמן שאין מדובר בפינוק מוגזם, אלא במצב שבו באמת עול הטיפול בילדים מרובה כפי שתיארת, אפשר לבקש מהבעל לעזור יותר כדי לקיים את מצוות עונג השבת, בתורה ובסעודות, לפי מה שמתאים למצבכם כיום.

בינתיים אין לכם להצטער על כך, אלא לשמוח במצווה העצומה של גידול הילדים. ובזכות המצווה הגדולה הזאת, תזכו במשך השנים להוסיף עוד ועוד בלימוד התורה, בעונג רב ובנחת, ועד זקנה ושיבה תזכו להשלים את כל השעות החסרות בכפל כפליים.

לא פחות משש שעות

האם הקביעה שצריך ללמוד תורה בשבת לפחות שש שעות היא המצאה חדשה? • דברי הירושלמי שהשבת ניתנה כדי לעסוק בתורה • בגמרא ובראשונים מבואר שאת השבת צריך לחלק, חציה לעונג גשמי וחציה ללימוד תורה • ההבדל באופן חלוקת הזמן בין תלמידי חכמים לאנשי מעשה • האם חלוקת הזמן צריכה להיות מדויקת? • בעבר היו פחות פיתויים שהפריעו ללימוד בשבת, ולכן לא נצרכו להרבות בדיבור על כך • מכתב מנערה בת מצווה בעניין סעודת מלווה מלכה במוצאי שבת

שאלה: כבוד הרב מרבה לכתוב על החובה ללמוד תורה בשבת. איך ייתכן שמצווה כזו אינה ידועה לציבור ואינה כתובה בספרים? ולא זו בלבד אלא שהרב המציא חידוש – שצריך ללמוד לפחות שש שעות בשבת. האין צריך מקורות איתנים לחידוש כזה?

חובת לימוד התורה בשבת

אין זה חידוש שחייבים ללמוד תורה בשבת, וכפי שאמרו חכמים בירושלמי (שבת טו, ג): "לא ניתנו שבתות וימים טובים אלא לעסוק בהם בדברי תורה". עוד אמרו חכמים (תדבא"ר א): "כך אמר להם הקב"ה לישראל: בניי, לא כך כתבתי לכם בתורתי: 'לא ימוש ספר התורה הזה מפיך והגית בו יומם ולילה' (יהושע א, ח)? אף על פי שאתם עושים מלאכה כל שישה ימים – יום השבת יעשה כולו תורה. מכאן אמרו, לעולם ישכים אדם וישנה בשבת, וילך לבית הכנסת ולבית המדרש, יקרא בתורה וישנה בנביאים, ואחר כך ילך לביתו ויאכל וישתה". יש עוד מקורות רבים לכך בדברי חז"ל, ראשונים ואחרונים, וראוי לאספם בספר מיוחד כדי לחזק עניין קדוש זה.

חלוקת השבת חצי לתורה וחצי לסעודה

אמנם לרבים קשה מאוד לשנות מיד את סדרי השבת, אבל אסור להתייאש בגלל הקושי מהייעוד המופלא של השבת. על כל אדם לנסות להוסיף לימוד כפי יכולתו, עד שיהיו השבתות שלנו מעין עולם הבא, בשילוב של נשמה וגוף, עונג רוחני של תורה ותפילה עם עונג הסעודות והשינה

לפי המבואר בתלמוד (פסחים סח, ב), צריך לחלק את זמן השבת, חציו לה' בלימוד תורה בבית המדרש וחציו לעונג שבת של אכילה, שתייה ושינה. וכך כתב בספר אור זרוע (ח"ב פט): "שבת או יום טוב חציו לאכילה ושתייה וחציו לבית המדרש. ומנהג כשר אחר שיוצאים מבית הכנסת בשבת שחרית הולכים לאכול, ואחר אכילה ישנים לתענוג שבת, ואחר שינה לומדים". וכך כתב בספר מצוות גדול (הלכות יו"ט כז, ע"ג), ורבנו ירוחם (נתיב יב, דף סה ע"ג), ובספר העתים קצח, והמנהיג נה, ומהרש"ל (יש"ש ביצה ב, ד).

ולדעת הב"ח (רמב, א), אמנם ביום טוב צריך לחלק את היום לשני חצאים שווים, אבל בשבת צריך להקדיש את רוב היום ללימוד התורה, כפי שמשמע מהגמרא ומהרמב"ם (שבת ל, י). וכן הסכים בעל החוות יאיר בספרו מקור חיים (או"ח סוף סימן רצ).

המחלקים בין אנשי תורה לאנשי עבודה

יש סוברים שעל גבי החלוקה הכללית של השבת, מחצה לעונג רוחני ומחצה לעונג גשמי, יש הדרכה נוספת: שתלמידי חכמים, הרגילים לסגף עצמם במשך ימות השבוע בשקידת התורה, יוסיפו מעט בעונג גשמי, ואילו אנשי מעשה, שאינם מספיקים ללמוד תורה כראוי בימות החול, ירבו יותר בלימוד התורה (ירושלמי שבת טו, ג, פסיקתא רבתי סו"פ כג). וכן כתבו כמה ראשונים: שיבולי הלקט צו; תניא רבתי יח; מאירי שבת קיח, ב; וכן כתב הרמ"א (שו"ע רצ, ב): "בעלי בתים שאינם עוסקים בתורה כל ימי השבוע, יעסקו יותר בתורה בשבת מתלמידי חכמים העוסקים בתורה כל ימי השבוע. ותלמידי החכמים ימשיכו יותר בעונג אכילה ושתייה קצת, דהרי הם מתענגים בלימודם כל ימי השבוע". וכן כתב בית יוסף (רפח, א), מהריק"ש (ערך לחם סימן רצ), של"ה, בעל שולחן הרב ועוד רבים.

האם הכוונה שנדקדק במספר השעות

אמנם יש מקום לשאלה, שלא מצינו שקבעו הפוסקים מספר שעות מדויק ללימוד התורה. ואולי אפשר ללמוד מכך שאין צורך שהזמן המוקדש לתורה יהיה ממש מחצית מזמן השבת, אלא הכוונה להקדיש זמן חשוב לתורה וזמן חשוב לסעודות. וכך אכן כתבו פרי מגדים (או"ח א"א רמב ס"ק א) ושפת אמת (ביצה טו, ב).

מנגד, מצינו שכמה מגדולי האחרונים כתבו שהחלוקה לחצי היא מדויקת, ומהם: ב"ח (או"ח ר"ס רמב); פני יהושע (ביצה טו, ב); שאגת אריה (סי' סט). וכן עולה מדברי מהרש"ל (יש"ש חולין א, נ), שכתב שאין להחשיב את ניגוני החזנים כחציו לה'. וכן כתב בתוקף רבי חיים בן עטר (ראשון לציון ביצה טו, ב): "צריך שלא להאריך בסעודה של שחרית, שאם כן נמצא גזול מחצי של ה' ברוך הוא". וכן כתב בספר כף החיים (תקכט, ב) בנוגע לזמן הדרשה והסעודה, "כל מקום יעשה כמנהגו, ובלבד שלא יפחות מחצי היום לבית המדרש… ובפרט הסוחרים ובעלי מלאכה שאין להם פנאי ללמוד בחול…".

כיצד יצא שצריך ללמוד לפחות שש שעות

אם חצי מזמן השבת צריך להיות מוקדש לתורה, לכאורה החובה היא ללמוד בשבת כשתיים עשרה שעות וחצי, שכן משך השבת עם תוספת שבת הוא כעשרים וחמש שעות. ואולם למעשה נראה שאפשר להקל, שאותן שבע שעות שאדם צריך לישון בכל יום אינן בחשבון, הרי שנותרו שמונה עשרה שעות, ומתוכן יש להקדיש כתשע שעות לתורה וכתשע שעות לעונג שבת של אכילה, שתייה ותוספת שינה של תענוג.

ואף שעיקר העניין הרוחני של השבת נועד ללימוד תורה, נראה מדעת כמה פוסקים שאפשר להקל ולכלול בתשע השעות של תורה גם את שעות התפילה, ובתנאי שלא יאריכו מדי בתפילה.

לפי זה יוצא שבפועל צריכים להקדיש לכל הפחות שש שעות בשבת לתורה, שיחד עם שלוש השעות המוקדשות לתפילה יצטרפו לתשע שעות.

מדוע בעבר לא נקבו חכמים במספר שעות

כמדומה שבעבר הפיתוי להתבטל בשבת מתורה היה קטן בהרבה. ראשית, כיום יש לאדם חומרי קריאה מרובים, כעיתונים וספרי חול, שלא היו בעבר, במיוחד לפני המצאת הדפוס. שנית, הסעודות היו קצרות בהרבה, מפני שלא היה לאנשים כל כך הרבה כסף לקנות מנות רבות. שלישית, כיוון שאוכלים כיום הרבה מאוד, נעשים עייפים יותר, וצריך להקדיש יותר שעות לשינה. רביעית, בדורות האחרונים נוצרה תרבות שבה רבים מקדישים את השבת למפגשי חברים ולשיחות רעים, דבר שכפי הנראה רווח פחות בעבר.

הפיתוי העיקרי שהתמודדו איתו חכמים היה שאנשים העדיפו לקרוא דברי חוכמה שבספרי הכתובים, בספר משלי וכדומה, במקום לבוא לבית המדרש לשמוע דברי הלכה, ולכן גזרו שלא לקרוא בכתובים בזמן שהיה מוקדש ללימוד בבית המדרש "מפני ביטול בית המדרש" (שבת קטו, א), וכן נפסק ברמב"ם (שבת כג, יט). כיום, שנתבטל זמן בית המדרש הקבוע, התבטל האיסור לקרוא באותו זמן בכתובים (ר"ן בשם רז"ה, ב"י שז, יז).

משל למה הדבר דומה

אם ישאל אדם, וכי התכוונו חכמים שנהיה במתח כל השבת ונדקדק ונספור את שעות הלימוד? נשיב במשל על אדם שביקש לקנות את מזונותיו אצל חברו שהייתה לו מכולת. כיוון שהיו חברים טובים כבר מילדותם, אמר בעל החנות לחברו: הלוא אנשים אחים אנחנו, ולא מתאים לנו להתחשבן על כל פריט ופריט כפי שמקובל בשאר הקונים. הבה ננהג כחברים, אתה תיקח מהחנות את כל מה שתרצה, ומעת לעת כשתרצה לשלם – נשער כמה עלו המוצרים שלקחת, ותשלם. וייטב הדבר בעיני הקונה, אלא שברבות הימים שם לב כי בעל החנות תמיד טועה בחשבון לרעתו. מן הסתם עשה זאת בתום לב, בלא כוונה רעה. ואולם בפועל יצא שתמיד חשב החנווני שחברו לקח יותר מוצרים ממה שבאמת לקח, עד שעלות המזון החודשית שלו עלתה כפליים, ומתוך החברות הטובה שלהם נגרמו לו הפסדים. משראה שכך הדבר, פנה אל חברו בעל המכולת, וביקש שמעתה ירשמו את המוצרים שהוא לוקח וייצמדו לחשבון המדויק.

כך בנוגע ללימוד בשבת. אילו היה מצבנו הציבורי שלעתים אנו מרבים בתורה יותר ממחצית השבת, ולעתים, כשיש אירועים מיוחדים, ממעטים ממחצית, אבל בסך הכול כחצי מזמן השבתות שלנו מוקדש לתורה – לא היה צורך לדקדק בחישוב השעות. אבל כשאנו רואים שתמיד יוצא שהזמן המקודש לתורה נפגע – יש צורך לדקדק בחשבון, עד שייקבע הדבר שחצי השבת מוקדש לתורה.

תיקון הדרגתי

ואמנם לרבים קשה מאוד לשנות מיד את סדרי השבת, אבל אסור להתייאש בגלל הקושי מהייעוד המופלא של השבת. על כל אדם לנסות להוסיף לימוד כפי יכולתו, עד שיהיו השבתות שלנו מעין עולם הבא, בשילוב של נשמה וגוף, עונג רוחני של תורה ותפילה עם עונג הסעודות והשינה.

סעודת מלווה מלכה

לפני כחודש קיבלתי עותק מדרשת בת מצווה, ובה דברים יפים על מצוות סעודת מלווה מלכה:

"… בשנה האחרונה למדתי עם אבא שלי פניני הלכה – הלכות שבת. אמנם לא הספקנו לסיים את שני הכרכים לפני בת המצווה, אבל אולי זה עדיף, כדי שנמשיך את החברותא גם אחר כך.
אני רוצה להזכיר כמה הלכות שלמדנו, ושחיבבתי במיוחד.
אחד העניינים שאהבתי מאוד הוא סעודת מלווה מלכה. כפי שהרב מלמד מבאר, יש עניין חשוב ללוות את השבת ביציאתה, כיוון שאיננו רוצים להיפרד מהמלכה מהר כל כך. ולכן יש מהדרים להכין מאכל מיוחד לכבוד הסעודה במוצאי שבת.
וכאן אני רוצה לספר מה קרה אצלנו בבית. אחרי שלמדתי הלכות מלווה מלכה, ביקשתי שנאכל סעודה רביעית בכל מוצאי שבת כמשפחה, ואף אכין מאכל מיוחד לשם כך. אבל הדבר החזיק מעמד רק מעט זמן, כי הוריי רצו שאלך לישון בשעה מסוימת. עתה, כשאני בת מצווה, ומוצאי שבת ארוך יותר, אני רוצה להתחיל להכין מאכלים במוצאי שבת כדי להמשיך ולכבד את המלכה ולהזין את עצם הלוז…".

המפתח לחינוך הנוער

כדי לקשור את הנוער לתורה ומצוות צריך לרומם את חיי הרוח של המבוגרים • באמצעות לימוד תורה משמעותי בשבת יכולים גם אנשי מעשה לתת מקום מרכזי לקודש בחייהם • דברי חז"ל שהשבת נועדה ללימוד תורה, ובפרט בארץ ישראל • מדוע לא נשארנו במדבר, שם יכולנו ללמוד תורה באין מפריע • כאשר לא משתמשים בשבת כדי לרומם את הנוער, היא הופכת ליום של בטלה וקלות ראש • להקדיש ללימוד תורה מחצית מיום השבת שהן לפחות שש שעות

יסוד החינוך בלימוד התורה בשבת

רבים מתלבטים בשאלת חינוך הנוער, כיצד לקשר אותו יותר לתורה. רבים מבינים ששאלה זו תלויה בשאלה כללית יותר, כיצד ניתן לרומם את חיי הרוח של המבוגרים. שכן ברור שאם המבוגרים היו מצליחים להעניק לשמירת המסורת הדתית משמעות עמוקה יותר, היו מצליחים יותר בחינוך ילדיהם. מעבר לכך, אם כל הציבור הדתי היה מצליח לרומם את חייו, להתגבר על היצרים והתחלואים שהחברה המודרנית סובלת מהם ולמלא את החיים בערכים – הוא היה מהווה דגם מופלא לחיים שלמים. ורבים מאחינו החילונים היו רואים ונמשכים לדרך ישראל סבא, והיה נפתח בזה פתח לתיקון עולם במלכות ש-די, כפי התפקיד שהועיד לנו ה' אלוקינו.

כמדומה שלימוד התורה בשבת הוא המפתח המרכזי לכל השאלות הללו.

התורה בחייהם של אנשי המעשה

ראוי לחדד את העניין יותר. לכאורה נראה שנגזר על כל יהודי להכריע בין הקודש לחול. או שיעסוק כל חייו בתורה במסגרת הכולל, כפי שנוהגים רבים מבני הציבור החרדי, או שייצא לחיי המעשה בעבודות השונות או אפילו יעסוק בלימודי המדעים השונים, אבל הקשר שלו לחיי הקודש יהיה רופף. אמנם ישנם לא מעט צדיקים שמצליחים ליצור שילובים שונים שמחברים בין הקודש לחול, אבל ככלל, הקרע ברור ומכאיב, ורבים נאלצים להכריע בין שתי האפשרויות, שאף אחת מהן לא מתאימה להם באופן מושלם, ובאף אחת מהן אין בשורה לתיקון עולם.

לימוד התורה בשבת נועד לפתור את הדילמה הקשה הזו.

מקומה של התורה בחיי היהודי

כידוע כאשר הבור ריק הוא מתמלא בנחשים ועקרבים. וכך אנו מוצאים ביישובים ובערים עדרים של בני נוער שמשוטטים בלילות שבת הלוך ושוב, מפטפטים, מרכלים ומרעישים, צועקים וצוחקים, מריעים למופרעים ולחצופים שיום הבטלה הוא יומם הגדול, ומגנים את הצדיקים ה'חנונים' שיום שבו אין עוסקים בלימוד הוא היום החלש שלהם. הם הולכים לישון בשעות הקטנות של הלילה, ומתקשים לקום לתפילה

בלא עיסוק רצוף בלימוד התורה לא ניתן לקיים חיים יהודיים ראויים. וכבר אמרו חכמים על מצוות תלמוד תורה שהיא שקולה כנגד כל המצוות. ושני טעמים לכך: הראשון, שמצוות הלימוד מתקיימת על ידי הכישרון הנעלה ביותר של האדם – השכל. והשני, שלימוד התורה מביא את האדם לקיום שלם של המצוות, וכפי שאמרו חכמים (קידושין מ, ב): גדול התלמוד שמביא לידי מעשה.

ועל כן צריך לקבוע בכל יום עיתים לתורה, שנאמר (יהושע א, ח): "לא ימוש ספר התורה הזה מפיך, והגית בו יומם ולילה". לפיכך צריך כל אדם ללמוד פרק ביום ופרק בלילה (מנחות צט, ב), היינו כחצי שעה עד שעה בבוקר ובלילה. אמנם ברור שבכך אי אפשר לקיים את הדבקות הראויה בתורה, וגם לא ניתן להגיע לרמה נאותה בידיעת התורה כדי להאיר את החיים.

לימוד קבוע בשבת אמור לפתור את הבעיה.

ייעודה של השבת לימוד תורה

אמרו חכמים בתנא דבי אליהו רבה פרק א: "כך אמר להן הקב"ה לישראל, בניי לא כך כתבתי לכם בתורתי, 'לא ימוש ספר התורה הזה מפיך' (יהושע א, ח), אף על פי שאתם עושים מלאכה כל ששה ימים, יום השבת יעשה כולו תורה. מכאן אמרו: לעולם ישכים אדם וישנה בשבת, וילך לבית הכנסת ולבית המדרש, יקרא בתורה וישנה בנביאים, ואחר כך ילך לביתו ויאכל וישתה, לקיים מה שנאמר לך אכל בשמחה לחמך ושתה בלב טוב יינך (קהלת ט, ז)…"

במיוחד צריך להקפיד על כך בארץ ישראל

במיוחד צריך להקפיד על כך בארץ ישראל, שכן אמרו חכמים (טור או"ח סימן רצ): "אמרה תורה לפני הקב"ה: ריבונו של עולם, כשייכנסו ישראל לארץ, זה רץ לכרמו וזה רץ לשדהו ואני מה תהא עלי? אמר לה: יש לי זוג שאני מזווג לך ושבת שמו שהם בטלים ממלאכתם ויכולים לעסוק בך". רבים מהפוסקים הביאו מדרש זה להלכה, ללמדנו שאכן צריך להקדיש את השבת ללימוד התורה (מ"ב רצ, ה).

ובאמת שאלה גדולה יש כאן, מדוע היו צריכים ישראל להיכנס לארץ ישראל? הרי יכול היה הקב"ה להשאירם במדבר, כדי שילמדו בכולל של משה רבנו ושבעים הזקנים, ושום משבר כלכלי לא יפגע בקצבאות. בבוקר יאכלו מן ובערב שלו, בגדיהם ונעליהם לא יבלו, ויעסקו בתורה הקדושה יומם ולילה. אלא שהתפקיד שנועד לנו הוא לגלות את הקדושה בחיי המעשה בארץ ישראל. ובזה חטאו המרגלים שרצו להישאר במדבר.

אלא שהשאלה עדיין נוקבת, ותורה מה תהא עליה?! הרי לימוד התורה צריך להיות ברצינות, ואיך אפשר לקיימו תוך כדי עיסוק ביישובו של עולם? לכאורה היינו מצפים שהתשובה תהיה, שאם יהיו יראי שמים כראוי, יעשה להם נס, ולא יצטרכו לעבוד. אבל לא כך השיבו, מפני שזה יהיה רק לאחר התיקון השלם בעולם הבא, אבל בעולם הזה צריכים לעבוד ולתקן בכך את העולם. לפיכך השיב הקב"ה שילמדו תורה בשבת, שלכך השבת נועדה, להיות לנו מעין עולם הבא בתוך חיי עולם הזה.

מגמת הימים הקדושים לעסוק בתורה

לא רק השבת נועדה לתורה, אלא כל המועדים שנצטווינו עליהם בתורה נועדו ללימוד התורה, כאשר המצווה ללמוד בכל חג את העניינים הקשורים לאותו החג, בהלכה ובמחשבה, ואילו השבת נועדה ללימוד תורה כללי. וזו החלוקה הכללית שבין ימות החול שנועדו לעבודה וימי הקודש שנועדו לתורה.

יסוד כל הבעיות נובע מביטול תורה בשבת

יסוד כל הבעיות החינוכיות והערכיות שלנו נובע מביטול תורה בשבת. וכי כיצד נרצה שיצליח אדם לרומם את חייו לערכי הנצח, כאשר אין הוא מצליח להקדיש מספר שעות ניכר ללימוד התורה ואינו מצליח לספוג מהימים הקדושים הארה לנשמתו.

וכמובן שאין הכוונה לעלעול בעלוני שבת או ספרי פרפראות, אלא ללימוד רציני של יסודות התורה, שבת אחר שבת, עד שזוכים להקיף את כל יסודות האמונה, המוסר וההלכה, לחזור עליהם פעמים רבות ולהתעמק בהם.

אי אפשר לתאר לאיזו רמה גבוהה ניתן להגיע על ידי השקעה של לפחות שש שעות לימוד תורה בשבת. אין לשער את ההשפעה הנפלאה של שעות הלימוד של השבת על כל ימות השבוע.

חינוך הנוער

גם את הנוער יכול לימוד התורה בשבת לרומם לגבהים שאין לשער. אבל כמו כל דבר טוב כך גם השבת, כאשר אין נוהגים בה כראוי, אין מקבלים ממנה ברכה אלא להיפך. וכי מה יעשו הנערים והנערות שיש להם בכל שבוע יום שאסור במלאכה ושעות הפנאי שבו מרובות מאוד. אמנם ברוך ה' מספר שעות רציני מוקדש לתפילות וסעודות ושינה, אבל עדיין נותרות שעות מרובות של חוסר מעש. וכידוע כאשר הבור ריק ואין בו מים, הוא מתמלא בנחשים ועקרבים.

וכך אנו מוצאים ביישובים ובערים, בשומרון ובבני ברק, עדרים של בני נוער שמשוטטים בלילות שבת הלוך ושוב, מפטפטים, מרכלים ומרעישים, צועקים וצוחקים. עוסקים בכל ענייני החול של השבוע ומתווכחים בלהט על כל השטויות שבעולם. מריעים למופרעים ולחצופים שיום הבטלה הוא יומם הגדול, ומגנים את הצדיקים ה'חנונים' שיום שבו אין עוסקים בלימוד הוא היום החלש שלהם. הם הולכים לישון בשעות הקטנות של הלילה, ומתקשים לקום לתפילה. ובמקום לקדש את יום השבת, מבזים את השבת ומשתמשים בשעותיה הקדושות לבטלה. והבטלה הולכת ומתפשטת עד שהיא פוגעת גם בשעות שהוקדשו מתחילה לתפילות וסעודות שבת, ובכל שבת ההורים צריכים להתווכח איתם מחדש שיקומו לתפילה ויכבדו את שולחן השבת.

פתרון אחד מופלא ישנו לכל זה: להקפיד על שש שעות של לימוד תורה בשבת.

שש שעות

אמנם חכמים לא קבעו כמה שעות צריך ללמוד בשבת, אבל בוודאי התכוונו שנשקיע בכך זמן משמעותי. עבור ארבע או חמש שעות, לא היו אומרים "שיהיה יום השבת כולו תורה". וכן ברור שאי אפשר לומר שארבע או חמש שעות נחשבות חצי יום, שכן אמרו חכמים שצריך להקדיש לכל הפחות את מחצית השבת ללימוד תורה (פסחים סח, ב). וכן כתבו להלכה רבים מהפוסקים, וכפי שכתב באור זרוע (ח"ב פט): "שבת או יום טוב חציו לאכילה ושתייה וחציו לבית המדרש. ומנהג כשר אחר שיוצאים מבית הכנסת בשבת שחרית הולכים לאכול ואחר אכילה ישנים לתענוג שבת, ואחר שינה לומדים". וכך כתב בספר מצוות גדול (הלכות יו"ט כז, ע"ג), ורבינו ירוחם (נתיב יב, דף סה ע"ג), ומהרש"ל (יש"ש ביצה ב, סימן ד), ושו"ת צדקה ומשפט (או"ח ד), ועוד רבים.

אלא שהואיל ולא קבעו חכמים מספר שעות, העניין הקדוש של לימוד התורה בשבת מתמסמס. לפיכך, כל הרוצה לעשות את השבת כראוי, צריך לקבל על עצמו ללמוד לכל הפחות שש שעות בכל שבת. שכן על פי הפירוש הממעיט ביותר, ניתן לומר שמקיימים בזה "חציו לבית המדרש".

ואם כך ינהגו האבות, ולכך ירגילו את הנערים בעודם צעירים, יש סיכוי גדול שימשיכו בזה כל ימיהם, ויגדלו בתורה ומצוות, ויקימו משפחות מבורכות, וכל חייהם יהיו מוארים באור התורה והשבת.