יעקב עם ידי עשו

מדוע ביקש יצחק לברך את עשו הרשע? ● יצחק חשש שתמימותו של יעקב תחליש את מלחמתו ברשעה ● ערמתו של יעקב בקבלת הברכות הוכיחה את יכולתו להיאבק ברשעים ● דוד המלך אדמוני כעשו, אבל שופך דמים רק על פי סנהדרין ● מלאכת בורר: האם מותר להשתמש בקולפן לקילוף פירות וירקות בשבת

מדוע רצה יצחק לברך את עשו

היאך רצה יצחק אבינו עליו השלום לברך את עשו הרשע? וכי לא ידע שיעקב צדיק ותמים ועשו רשע? וכי אפשר להעלות על הדעת כי אדם גדול כמו יצחק אבינו יעדיף את בנו הרשע על פני הצדיק? ואמנם ברור שגם את יעקב אהב, וגם אותו רצה לברך בברכות מיוחדות לפי אופיו, אבל היאך ייתכן שייתן ברכות חשובות כל כך לעשו הרשע? כל כך הרבה ייסורים ומרורות סבלנו מעשו ומיורשיו, ויצחק אבינו רצה לברכו?!

יצחק הכיר לעומק את הרשעה

אלא שיצחק אבינו היה חכם שבחכמים, וידע היטב כי יעקב אבינו צדיק ותמים ואילו עשו רשע. אולם הוא גם הכיר את עומק הרשע שבעולם. הוא ידע שיש רשעים שאין להם גבולות, שמוכנים לרצוח את כל מי שעומד בדרכם, שעינוי והשפלת יריבים הוא תחביב מרכזי בחייהם. רשעים אלו מוכנים לפגוע בכל יקר וקדוש כדי לקדם את מטרותיהם. הם מסוגלים לכרות ברית, ולמחרת, אם יהיה הדבר לתועלתם, להפר אותה בלי להניד עפעף. ברשעים אלו אסור לזלזל, הם מוכשרים להרע, וכשיראו אנשים שבאים להציג תפישת עולם מוסרית שמאיימת על מעמדם, הם יעשו הכל כדי לחסלם. 

החשש שבני יעקב לא יידעו להילחם ברשעים

ומה יעשו בני יעקב, הצדיקים והתמימים, מול כאלה רשעים? אמנם גם ליעקב יש גבורה וחכמה, אבל שמא לא יהיה לבניו מספיק עזות כדי לחתור לניצחון על אויביהם. אולי כשיראו רשעים מצליחים – מרוב צדיקותם יקבלו על עצמם את הדין ויאמרו: מן השמיים העמידום עלינו, ולא יתחבלו תחבולות כיצד להורידם ולהכניעם. 

ואף אם ישכילו להבין את העולם האכזר שבו הם חיים, ובזכות צדיקותם וחכמתם יצליחו להתגבר על אויביהם – שמא לא ימצאו בקרבם רצון לנקום ברשעים ולהשיב להם כגמולם ולהכריתם, כפי שהם זממו להכרית את ישראל. אולי יחשבו שיש אצילות ויופי ברחמנות על הרשעים, ועל כן יותירום בחיים ואף יסכימו ברוחב לב אווילי לתת להם שטחים וסמכויות. ויום אחד, כשהרפיון יתפשט בישראל מעט, כפי שקורה מעת לעת, ינצלו אויביהם את חולשתם ויכחידום מגוי ולא יזכר שם ישראל עוד ח"ו. אולי התמימות והרחמנות של יעקב מצביעה על איזו חולשה ברצון, חוסר דבקות במטרה ובחזון תיקון העולם. והקב"ה לא יעשה נסים למי שאינו משתדל בכל כוחו לעמוד על נפשו ולנצח. וכמו שאמרו חכמים: "כל תלמיד חכם שאינו נוקם ונוטר כנחש אינו תלמיד חכם" (יומא כג, א). 

כדי לנצח את הרשעים בעולם, מוכרחים לעיתים להתעטף באכזריות וערמומיות, לתחבל תחבולות, ולחתור לניצחון מלא. כמו אברהם, שאף שהיה חסיד שבחסידים, רחמן ומכניס אורחים מאין כמוהו, בשעה שהיה צריך ידע להילחם בארבעת המלכים הרשעים, לנצחם ולהכותם. יופי נפשו ואצילותו לא עמדו לרשעים שנלחמו בו. הם לא הצליחו לסדוק את בטחונו בצדקת דרכו ובמחויבות שלו לנצחם ולהכותם. אבל אם יעקב וזרעו ימשיכו לבדם, אולי לא יוכלו לעמוד כנגד הרשעה, יפוצו ויתבטלו, והעולם יחזור לתוהו ובוהו.

אולי עשו ישלים את יעקב

ואולי לשם כך, חשב יצחק אבינו בלבו, נתן ה' לו שני בנים. יעקב צדיק ותמים. ואמנם עשו נראה עתה כרשע, צד צייד, גונב וגוזל, ואף מוכן לרצוח עבור כך, אבל מי יודע, אולי באמת זו אכזריות וערמומיות דקדושה. הרי מי שנקם את נקמת אברהם מנמרוד, על שהפילו לכבשן האש, היה עשו. שאחר שראה את בגדיו המיוחדים חמד אותם, והרג את נמרוד ונטלם (בר"ר סה, טז). 

אולי בזכות הברכה והאמון של יצחק, יקבל על עצמו עשו את החזון הגדול, ויפעל יחד עם יעקב הצדיק והתמים להנחלת ערכי האמונה, הצדק והחסד בעולם, ואת כשרונו לרצוח ולהערים, יפנה כנגד הרשעים הממלאים את העולם, וכך תוכל האמת לנצח (עפ"י מלבי"ם ואו"ח הקדוש בראשית כז, א).

גם ברוך יהיה

והנה נתחלפו הבנים, ויעקב בעצת אמו נטל את הברכה. והפלא הגדול, שאחר שיצחק אבינו מבין שלא את עשו ברך אלא את יעקב, הוא אמנם חרד חרדה גדולה אבל אינו כועס על יעקב, אלא אומר: "גם ברוך יהיה" (בראשית כז, לג). 

כפי הנראה, למרות שיצחק החליט לברך את עשו, עדיין ניקר החשש בלבו, שמא רשעותו של עשו חסרת תקנה, והוא אינו ראוי לברכה. וכשהבין שיעקב הצליח להערים על עשו וליטול את ברכתו, הבין שיעקב יודע גם להסתדר בעולם, לעמוד כנגד רשעים ולנצחם. ואם כן: "גם ברוך יהיה" (עפ"י פירוש ששמעתי בשם הרבי מצאנז).

דוד המלך

כשבא שמואל הנביא למשוח למלכות את בנו של ישי, מצא את דוד שהוא אדמוני כעשו. "נתיירא ואמר אף זה שופך דמים כעשו, אמר לו הקב"ה 'עם יפה עינים', עשו מדעת עצמו הוא הורג, אבל זה מדעת סנהדרין הוא הורג" (בר"ר סג, ח). ואכן, בדוד היה שילוב של עדינות מופלגת בלימוד התורה, התרפקות וכיסופים בתפילה, וגבורה ואכזריות כנגד שונאי ישראל. וכפי שאמר בשירתו (שמואל ב, כב, לח-מג): "אֶרְדְּפָה אֹיְבַי וָאַשְׁמִידֵם וְלֹא אָשׁוּב עַד כַּלּוֹתָם. וָאֲכַלֵּם וָאֶמְחָצֵם וְלֹא יְקוּמוּן וַיִּפְּלוּ תַּחַת רַגְלָי. וַתַּזְרֵנִי חַיִל לַמִּלְחָמָה תַּכְרִיעַ קָמַי תַּחְתֵּנִי. וְאֹיְבַי תַּתָּה לִּי עֹרֶף מְשַׂנְאַי וָאַצְמִיתֵם. יִשְׁעוּ וְאֵין מֹשִׁיעַ אֶל ה' וְלֹא עָנָם. וְאֶשְׁחָקֵם כַּעֲפַר אָרֶץ כְּטִיט חוּצוֹת אֲדִקֵּם אֶרְקָעֵם".

בזכות דבקותו באמונה, בצדק ובמשפט, ידע דוד להילחם ברשעים ולא לוותר להם, ועל כן זכה הוא להקים את מלכות ישראל, לבנות את ירושלים ולהכין את בניין בית המקדש.

אנחנו צריכים להתאמץ ללכת בדרכו של דוד, ויהי רצון שנזכה במהרה לביאת משיח בן דוד. 

כלל מלאכת בורר בשבת

הכלל היסודי במלאכת בורר הוא, שכדרך אכילה מותר להוציא את האוכל, וכדרך מלאכה אסור. ואחד הסימנים לכך, שביד או במזלג או כף מותר להוציא את האוכל, אבל אסור מהתורה לעשות זאת בכלי שנועד לברור, שכל העושה זאת בכלי הרי הוא בורר כדרך מלאכה.

כלי לזיתים

שאלה: האם מותר להשתמש בכלי מיוחד שנועד לשימור זיתים עם מימיהם, ובתוכו משטח מחורר, ועליו מניחים את הזיתים, ובשעה שרוצים ליטול זיתים, במקום להכניס מזלג או כף לתוך המים ולשלות מתוכם זיתים, אוחזים במוט קטן שבאמצעיתו ומגביהים את המשטח המחורר והזיתים עולים מן המים. 

תשובה: יש בזה ספק, יש מקילים ויש מחמירים. וכיוון שהוא ספק תורה, צריך להחמיר ולא להשתמש בו. 

הספק תלוי בשאלה האם הזיתים נחשבים מעורבים במים. כאשר מדובר בגרגירי תירס ששרויים במים, מוסכם שהם נחשבים מעורבים, ואסור להפרידם על ידי מסננת. לעומת זאת, מלפפונים חמוצים שהם גדולים, מוסכם שאינם נחשבים מעורבים במים, ומותר להפרידם גם בעזרת מסננת. אולם לגבי זיתים יש ספק. אם אינם נחשבים מעורבבים, אין בהפרדתם איסור בורר, וממילא אפשר לעשות זאת גם על ידי כלי. אבל אם הם נחשבים מעורבים – אזי כלי זה משמש לברירה, ואסור מן התורה להשתמש בו. 

קולפן 

עוד התעוררה שאלה, האם מותר להסיר קליפת תפוחים, מלפפונים וגזר על ידי קלפן. יש אוסרים, מפני שהקליפה והפרי נחשבים כשני מינים, והפרדתם היא ברירה, וממילא אסורה בכלי אפילו כדי לאכול מיד (מחזה אליהו נא, איל משולש). ויש מקילים, כי לדעתם הם נחשבים כמין אחד, וממילא הפרדתם אינה נחשבת ברירה ואפשר להיעזר לשם כך בכלי (שערים המצוינים בהלכה, ילקוט יוסף שיט, סא, מנו"א ח"ב ז, 49). ויש מקילים בקליפות שראויות יותר לאכילה כדוגמת תפוחים, ואוסרים בקליפות שאינן ראויות כל כך לאכילה כדוגמת מלפפונים וגזר (ע' שש"כ ג, ל). 

למעשה, הרוצה להקל יש לו על מה לסמוך, שהואיל והקליפות ראויות לאכילה בשעת הדחק, גם המחמירים מודים שהאיסור הוא מדברי חכמים, ובספק באיסור חכמים הלכה כמיקל. והרוצה להדר, טוב שיחמיר שלא לקלף בקולפן קליפות שאינן ראויות כל כך לאכילה.

צדיקים בתוך העיר

תפילת אברהם על סדום באה מתוך תקווה שהצדיקים שבעיר יחזירוה בתשובה ● רק צדיקים הנלחמים בגלוי למען האמת והצדק יכולים להגן על העיר ● בימי החורבן היו הצדיקים ראשונים להענש, משום שלא מחו בידי הרשעים ● מלאכת בורר בשבת: האם מותר להוציא את הבצל מן הסלט

חסדיו ורחמיו של אברהם אבינו

מה ראה אברהם אבינו לבקש רחמים על סדום החטאה? והלא היו אנשי סדום רשעים איומים, שהתאכזרו לעניים ליתומים ולאלמנות, עד שאי אפשר היה להחריש יותר אל מול שוועתם וזעקתם. 

ואם תאמרו שהיה אברהם אבינו ותרן כלפי רשעותם של רשעים, הלא הוא עצמו לא ויתר לארבעת המלכים הרשעים, ונלחם נגדם וניצחם. ואם כן מדוע ביקש מה' שירחם על אנשי סדום?

אלא שסבר אברהם שיש סיכוי שהצדיקים המתגוררים ביניהם יחזירום בתשובה, ועל כן ביקש מה' שיאריך להם אפו בינתיים. ואף הקב"ה הסכים לדבריו, שנאמר: "ויאמר ה': אם אמצא בסדום חמישים צדיקים בתוך העיר, ונשאתי לכל המקום בעבורם" (בראשית יח, כו). ולבסוף הסכים שגם אם יהיו שם עשרה צדיקים בלבד לא ישחית את העיר בעבור עשרה הצדיקים (בראשית יח, לג), שיש לקוות שבזכותם יחזרו בתשובה. 

אולם על יותר מזה לא ביקש אברהם אבינו ע"ה, מפני שאם יש בתוכם גרעין טוב של צדיקים שנאבקים על עמדותיהם, אף שבינתיים הרשעים מנצחים, מכל מקום יש לקוות שסוף האמת לנצח, והצדיקים יצליחו לחולל בעיר שינוי לטובה. אבל אם אין גרעין של לפחות עשרה צדיקים שנלחמים על האמת, אין סיכוי לתיקון, ואין יותר אפשרות ללמד עליהם זכות. 

ולכן גם על ארבעת המלכים לא ריחם אברהם, מפני שידע שאי אפשר להחזירם בתשובה. ואחר שלקחו אנשים בשבי – ואולי עמדו להורגם, ולכל הפחות להופכם לעבדים – היה חייב להילחם בהם, לשחרר את השבויים ולהעניש את הרשעים. אגב, אחד מארבעת המלכים הרשעים היה אמרפל, שאמרו חז"ל (בר"ר מב, ד) שהוא נמרוד, שבעבר השליך את אברהם אבינו לכבשן האש.

לצדיקים גיבורים, כאלה שאינם מתביישים להילחם על עמדותיהם ולהילחם ברשעה, יש כוח גדול ללמד זכות לפני הקב"ה. כי בהם אין לחשוד שמפני חולשתם הם מוותרים על האמת והצדק, אלא להפך, כל חייהם קודש לגילוי הטוב האלוקי בעולם, ועל כן כשהם מלמדים זכות דבריהם מתקבלים.

צדיקים שעומדים בגבורה על עמדותיהם

וזהו שביקש אברהם אבינו: "אולי יש חמשים צדיקים בתוך העיר", וכן ענה לו ה': "אם אמצא בסדום חמישים צדיקים בתוך העיר, ונשאתי לכל המקום בעבורם". ופירש הרב אבן עזרא: "וטעם 'בתוך העיר' – שהם יראים את ה' בפרהסיא", שאז יש סיכוי שיתגברו על הרשעה. אבל אם הם חיים את חייהם הפרטיים הצדקניים בתוך ביתם, אין סיכוי שיתקנו את הציבור. ובמידה מסוימת השפעתם עלולה להיות הפוכה, שאם הם מתגוררים ליד הציבור החוטא ואינם מוחים, הם נמצאים מחזקים את ידם במידה מסוימת. שיאמרו הרשעים: הנה צדיקים אלו יושבים לידינו ואינם אומרים דבר, משמע מעשינו מקובלים. 

נמצא איפוא לדברי אבן עזרא, שיתכן והיו בסדום עשרה צדיקים פרטיים, שלא השתתפו במעשי רשעתם, אלא שהם נסתגרו בתוך בתיהם ולא מחו. 

ראו איך מענים יתומים ועניים – ושתקו. שמעו את זעקת אותה נערה צדיקה ואומללה שנתנה אוכל לעני והרגוה באכזריות – והחרישו. ולכן אף הם נענשו עם הרשעים. ורק לוט ניצל, מפני שהיה תושב חדש, וניתן אולי ללמד עליו זכות שעדיין לא יכול להשפיע עליהם. ולא זו בלבד, אלא שכאשר באו אליו אורחים, עמד כנגד אנשי סדום שרצו לענותם, וניסה להצילם מידם. והיתה בכך איזו מחאה כנגד מעשיהם, ובזכות כך ניצל. 

הצדיקים שלא מחו בדור החורבן

גם בימי חורבן בית המקדש הראשון היו בירושלים צדיקים פרטיים שלא מחו כנגד הרשעים, ולכן לא ניצלה ירושלים בזכותם, שנאמר (ירמיהו ה, א): "שוטטו בחוצות ירושלים וראו נא ודעו, ובקשו ברחובותיה, אם תמצאו איש, אם יש עושה משפט, מבקש אמונה – ואסלח לה", אבל לא היה בחוצות וברחובות איש מבקש אמונה ועושה משפט – ועל כן נחרבה ירושלים (עפ"י הרב אבן עזרא שם).

ומסופר בתלמוד (שבת נה, א) שבתחילה ניתנה הוראה למלאך גבריאל לסמן את מצחם של הצדיקים באות 'ת' של דיו, כדי שמלאכי החבלה לא ישלטו בהם בעת החורבן. אולם עלתה מידת הדין לפני הקב"ה, וטענה כנגד הצדיקים שלא מחו ברשעים. 

אמר הקב"ה למידת הדין: גלוי וידוע לפני, שגם אם היו הצדיקים מוחים ברשעים לא היו מקבלים את דבריהם, וממילא אין אשמת החטאים תלויה בזה שלא מחו. ענתה מידת הדין לפני הקב"ה: ריבונו של עולם, לפניך גלוי ידוע שאם היו מוחים לא היו מקבלים, אבל הצדיקים עצמם – מניין להם שלא ישמעו בקולם? הם היו צריכים לצאת בגבורה ולמחות בהם. 

וניצחה מדת הדין, וההוראה נשתנתה, שאותו סימן שנכתב על מצחי הצדיקים יהפוך להיות סימן למלאכי החבלה להתחיל את הפורענות בהם, על שלא מיחו. 

אימתי חייבים למחות

הרי שבכל עת שיש סיכוי מסוים לתקן את המצב – חובה למחות, גם כאשר הדבר כרוך בקשיים ובמסירות נפש. ובמיוחד כאשר מדובר בחטאים שעלולים לגרום לחורבן הבית. ולא יכול אדם לטעון, הרי ממילא לא ישמעו בקולי. שכן בשעה זו שמענים יתומים ואלמנות, בשעה ששוועת העניים עולה – אסור לשתוק (ועיין בשו"ע או"ח תרח, ב, אימתי מותר שלא למחות). 

בורר בשבת – גרעין לימון שנפל לסלט

שאלה: סחטתי מעט לימון לסלט, ונפל גרעין לתוך הסלט. האם אפשר להוציא את הגרעין?

תשובה: אסור להוציא את הגרעין לבדו, מפני שכל המוציא פסולת מתוך אוכל בשבת עובר על איסור בורר, שעל ידי הוצאת הפסולת הוא מתקן את המאכל. וזה הכלל היסודי בהלכות בורר בשבת, שכל פעולה שנחשבת כדרך אכילה מותרת, לכן מותר למשל לקלף פירות, שכך היא דרך אכילתם. וכן כאשר יש תערובת של אוכל ופסולת, כגון אגוזים וקליפות, מותר לקחת את האגוזים ולאוכלם, שכך היא דרך אכילה, להוציא את האוכל מתוך הפסולת. אבל אסור להוציא את הפסולת מתוך התערובת, ואפילו אם הפסולת מועטת – המוציא אותה עובר באיסור בורר (שו"ע או"ח שיט, ד). 

והעצה למי שנפל לו גרעין לימון לתוך הסלט, להוציא יחד עם הגרעין עוד חתיכות סלט, עד שמה שהוציא כבר לא יחשב כפסולת, וממילא נמצא שלא הוציא פסולת מתוך אוכל.

וכן הדין כאשר נפלה קליפת ביצה לתוך סלט ביצים, שאסור להוציאה לבדה, אבל מותר להוציאה יחד עם מעט מהביצים.

וכן מי שיש לו אשכול ענבים שיש בו ענבים טובים ופגומים, אסור להוציא מהאשכול את הפגומים, אלא בשעה שירצה לאכול יטול את הטובים ויאכלם. 

האם מותר להוציא חתיכות בצל מסלט בשבת?

שאלה: מי שאינו אוהב לאכול בצל, והגישו לפניו סלט ובו גם חתיכות בצל, האם מותר לו להוציא את הבצל?

תשובה: כיוון שהוא אינו אוהב בצל, הרי שהבצל נחשב לגביו כפסולת, ואסור לו להוציאו מהסלט (שו"ע שיט, ג). ואם ירצה לאכול מהסלט, יאכל את מה שהוא אוהב וישאיר את חתיכות הבצל בצלחת. ואם יש שם חבר שמוכן לאכול את הבצלים שבסלט שלו, מותר לו להוציא את חתיכות הבצל וליתנם לחבר כדי שיאכלם לאלתר, שבאופן זה גם הבצלים נחשבים כאוכל, ומותר להפרידם כדי לאוכלם מיד (שו"ש שיט, טו מהגרשז"א).

אין כשרות למסעדות שעובדות בשבת ב'מיני ישראל'

עדכון ממחלקת הכשרות ברבנות הראשית: לשאלת רבים, ולאחר בירור עם הרב יונה דברת שליט"א, רב היישוב מבוא חורון, הרינו להודיע כי המסעדות הפועלות במתחם 'מיני ישראל' (לטרון) אף בשבת אינן מקבלות בשום אופן הכשר מטעם הרבנות האזורית או המקומית. בבדיקה נמצא כי המקום מציג את מאכליו ככשרים מטעם רבנות מבוא חורון, תוך טענה כי האוכל המוגש במקום הינו מחברה השוכנת במבוא חורון. על פי דברי הרב המקומי, מוגש שם אוכל גם ממקורות אחרים, ואין לו כל אחריות על הנעשה במקום. ידע הציבור ויזהר.