מילה של פוליטיקאי

צדיקותו של יוסף

צדיקותו של יוסף אינה באה לידי ביטוי רק בעמידתו בניסיון עם אשת פוטיפר, אלא בכך שגם במצבים הקשים שעברו עליו לא איבד את אמונתו וחיוניותו. אדם שנבגד על ידי אחיו, שכמעט הרגוהו ולבסוף מכרוהו לעבד, נוטה לאבד את אמונו בבני אדם ובחיים. הוא נעשה ציני וממורמר. אם יטילו עליו עבודה, יבצע אותה רק כדי לצאת ידי חובה, כדי שלא תהיה תואנה להעניש אותו. אם עוד יישאר לו מרץ, הוא יופנה כדי לדאוג לעצמו בלבד, לאכול ולשתות ולהגדיל את כוחו ומעמדו, ולא כדי לעזור לבריות.

והנה יוסף הצדיק אינו מאבד את חיוניותו הטובה, ובכל מקום שבו הוא נמצא הוא מוסיף ברכה וטובה. גם מחשבתו נותרת צלולה וליבו מלא אמונה. כדי לפתור חלום צריך השראה נבואית, שאינה באה אלא מתוך מנוחה ושמחה פנימית. והנה יוסף, גם כשהוא בבית כלא, נשמתו בת חורין, ומתוך אמונה עמוקה הוא יכול לפתור את חלומות שר המשקים ושר האופים.

אדם רגיל שפתאום מוציאים אותו מבור כלא ומקשטים אותו כדי להעמידו לפני המלך, היה שוכח את אמונתו בה' ואת יכולותיו הרוחניות, ומיד מנצל את ההזדמנות להתחנן על חייו. ואילו יוסף הצדיק מסוגל להקשיב בשקט פנימי לחלום ולפתור אותו, כדי לדאוג תחילה לכל המוני האנשים שעומדים למות ברעב.

החטא בבקשת העזר משר המשקים

לאחר שפתר יוסף את חלומו של שר המשקים, לפיו פרעה יישא את ראשו וישיב אותו למעמדו הראשון, ביקש ממנו, הואיל ותזכה לעמוד לפני פרעה: "כי אם זכרתני אתך כאשר ייטב לך ועשית נא עמדי חסד והזכרתני אל פרעה והוצאתני מן הבית הזה. כי גנוב גונבתי מארץ העברים וגם פה לא עשיתי מאומה כי שמו אותי בבור" (בראשית מ, יד-טו). אולם "לא זכר שר המשקים את יוסף וישכחהו". רק לאחר שעברו שנתיים ופרעה חלם את חלומותיו, נזכר פתאום שר המשקים ביוסף.

אמרו חכמים (ברא"ר פט, ג) שחטא יוסף בכך שביקש עזרה משר המשקים. "מפני שתלה בו יוסף לזכרו הוזקק להיות אסור שתי שנים, שנאמר: אשרי הגבר אשר שם ה' מבטחו ולא פנה אל רהבים, ולא בטח על מצרים הקרויים רהב" (רש"י שם).

וקשה מאוד, מה הטענה כלפי יוסף הצדיק? כולם בגדו בו, ואע"פ כן נשאר באמונתו. ועתה כשמזדמנת לפניו אפשרות לקדם את יציאתו לחירות, לא ישתדל?! והלא אסור לסמוך על הנס, וזה תפקידנו בעולם הזה לפעול ככל יכולתנו לטובה. וזו היתה צדיקותו של יוסף, שידע לפעול בתוך העולם ולהוסיף ברכה בדרך הטבע. ומדוע שלא ינסה להיעזר באחד מחשובי השרים אצל פרעה?

הוא הרי פוליטיקאי

אלא שיוסף, לפי רוב כשרונותיו, היה צריך לעמוד על אופיו של שר המשקים ולהבין שאין מה לצפות לעזרה ממנו. הוא הרי פוליטיקאי! כל מה שמעניין אותו זה כיצד לקדם את עצמו, ומדוע שירצה לעזור לאיזה עבד עברי שטוען שהוא בן חורין שנכלא על לא עוול בכפו? אמנם נכון שבעת שישבו בכלא שר המשקים נהג עמו בחברות, ואף הודה לו על פתרון חלומו. אבל לאחר שיחזור לגדולתו ידאג לעצמו בלבד, ירצה לשכוח את תקופת שהייתו בכלא ויתבייש להזכירה. ומדוע שירצה להרגיז את פרעה בדיבורים על הכלא ועל כך שיתכן ויש שם אנשים שיושבים בחינם? ולכן אפילו אם בבוקר בהיותו לבד יחליט להזכיר את יוסף, בפועל האינטרס האישי שלו יגבר וישכח את יוסף.

לתכנן תוכניות ריאליות כיצד לצאת מהמשבר הוא חלק מהאמונה, אבל לסמוך על הבטחות שקר של פוליטיקאים זה ביטוי לטיפשות או חוסר אמונה. וכיוון שיוסף חכם גדול, הרי שהניסיון הנואש לבקש משר המשקים עזרה מצביע על חוסר אמונה.

אמנם אפשר להבין את יוסף הצדיק. אנשים כמונו היו מתייאשים ביום הראשון, והוא בכל השנים הארוכות והקשות של בדידות וייסורים לא התייאש, והמשיך לדבוק באמונתו בה'. רק סמוך לסוף תקופת הייסורים שנגזרה עליו התפתה לחשוב אולי תבוא ישועתו דרך שר המשקים. וכיוון שנשען על הבטחת הבל, נענש שישב בבית הסוהר עוד שנתיים.

לקח לימינו

גם אנו צריכים ללמוד מכך שלא להישען על הבטחות של פוליטיקאים. אמנם צריך לפעול במגרש הפוליטי, אך לעולם אין לסמוך על אנשים שקידומם האישי חשוב להם יותר מדי. לעשות איתם עסקאות חייבים, אבל תוך הקפדה לקבל תמורה ברורה על כל עזרה. אם אפשר – במזומן, ואם לא – אזי בהקדם האפשרי. תוך ידיעה שכל הבטחה לעתיד, אפילו הוא קרוב, יתכן מאוד שתופר. ובשום פנים לא לסמוך על הבטחות של פוליטיקאים לעתיד הרחוק.

הליכה לרופאי אליל

גם בתחומי הפרט צריך להיזהר שלא להאמין בדברי שווא. לפעמים אדם חולה מתפתה ללכת ל"בעלי סגולות" בטענה: "אם לא יועיל, לפחות לא יזיק". אבל באמת זה מזיק, מפני שבשמים אומרים: "הלכת לרופאי שווא – אז שהם ירפאו אותך", וכך ימשיך להיות חולה עוד שנתיים. אבל אם ילך לרופאים אמינים יקיים מצווה, שכן צריך אדם להשתדל לרפא את עצמו כדי שיוכל לקיים את תפקידו בעולם.

מקום הדלקתה של משפחה שמתארחת בשבת

משפחה שמתארחת כל השבת אצל משפחה אחרת, באותה שבת ביתם בבית המארחים, ויתנו להם פרוטה בערב שבת כדי שיהיו שותפים בנרות, וייצאו ידי חובתם בהדלקתו. ולמנהג אשכנז, עדיף שהאורחים ידליקו נרות לעצמם בברכה. ואם נתנו להם דירה נפרדת, לכל המנהגים נכון שידליקו נרות בברכה בדירת האירוח.

משפחה שהתארחה בשבת וחוזרת לביתה במוצאי שבת

משפחה שהתארחה בשבת אצל משפחה אחרת, ובמוצאי שבת הם מתכוונים לחזור לביתם. אם הם מתכוונים לחזור במהרה לביתם, מוטב שידליקו נרות בביתם. ואם הם מתכוונים לחזור מאוחר, בשעה שכבר לא ילכו אנשים ברחוב, עדיף שיצאו ידי חובת המצווה בבית מארחיהם, כפי שיצאו בערב שבת. ואם הם אינם חוזרים במהירות אבל גם לא מאוחר, רשאים להחליט היכן הם רוצים לקיים את המצווה, כי מצד היום הקודם מקומם עדיין בבית מארחיהם, ומצד היום הבא מקומם בביתם, לפיכך מותר להם לבחור את מקום הדלקתם (פניני הלכה זמנים יג, י).

מי שגירשו אותו מחומש בשבת

שאלה: לעיתים קורה שחיילים או שוטרים מגרשים אותנו מחומש בשבת, לוקחים אותנו בעל כורחנו לתוך המכוניות שלהם ומסיעים אותנו לאריאל, לשבי שומרון או למקומות אחרים. האם מאחר שיצאנו מ'תחום שבת' עלינו להישאר במקום שהניחו אותנו ואסור לנו ללכת יותר מארבע אמות?

משמעות תחום שבת

תשובה: מתוך שאלה זו נסביר קצת את עניין תחום השבת. תקנו חכמים תחום שבו מותר להתהלך בשבת, ומעבר לו אסור לצאת. ותחום השבת נמדד ממקום שביתתו של אדם בבין השמשות בכניסת השבת. שאם היה שובת בעיר, כל אותה העיר היא מקום שביתתו. ומעבר לכך יש תחום שבת, היינו אלפיים אמה לכל רוח (קרוב לק"מ). ואם שבת במדבר או בשדה, מקום שביתתו הוא ארבע אמות, ומעבר לכך יש לו אלפיים אמה לכל רוח.

בטעם העניין אפשר לבאר, שהצורך להיטלטל בדרכים ולנסוע ממקום למקום נובע מחסרונו של האדם, שאין הוא מוצא את סיפוקו ופרנסתו במקומו, ועל כן הוא נזקק לנדוד ולצאת מתחומו. אבל עניינה של השבת שינוחו בה כל ישראל מטורח ודאגה, ויתבוננו בשלמות הפנימית של הבריאה, ויודו לה' שבחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו, ויתענגו על ה' ועל טובו.

האם יש איסור תחומין מהתורה

נחלקו הפוסקים בשאלה האם יש גם איסור תחומין מהתורה. לדעת הרמב"ם והסמ"ג, מעבר ל-12 מיל (11 ק"מ בערך), שהוא שיעור מחנה ישראל במדבר, אסור לצאת מדין תורה, שנאמר (שמות טז, כט): "שבו איש תחתיו, אל יצא איש ממקומו ביום השביעי". ולדעת רוב הראשונים, פסוק זה נאמר על איסור טלטול ברשות הרבים, אבל איסור תחומין, גם מעבר לשנים עשר מיל, הוא מדברי חכמים.

דין מי שיצא מחוץ לתחום

מי שיצא חוץ לתחום, בין אם יצא במזיד ובין אם יצא בשוגג, הפסיד את תחומו, ואין לו אלא ארבע אמות בלבד (שו"ע תה, א). ואם היה צריך לנקביו, התירו לו ללכת למקום שיוכל להתפנות בצניעות, ואחר כך יוכל להתרחק מעט ממקום שהתפנה עד שלא יגיע אליו ריח רע, באופן שיוכל לומר דברים שבקדושה. ומשם לא ילך יותר מארבע אמות (שו"ע תו, א).

ואם יצא מתחום שבת והגיע לתוך מקום שמוקף מחיצות או 'עירוב' – אם יצא במזיד, אין לו אלא ארבע אמות, ואפילו היה בתוך בית, לא יצא מחוץ לארבע אמות. ואם יצא בשוגג או שגויים לקחוהו לשם בעל כרחו – רשאי להלך בכל המקום המוקף (שו"ע תה, ו; באו"ה 'אבל'). אבל במקום שאינו מוקף מחיצה או 'עירוב' אסור לו ללכת.

אבל אם סיבת יציאתו מתחום שבת אירעה לו מפני שעסק במצווה, כגון שהיה עולה בשיירה לארץ ישראל, והגיעו בשבת למקום שלא יכלו לעצור, ונאלצו להמשיך ללכת עד שהגיעו למקום מבטחים. למרות שיצא מחוץ לתחום שהיה בו בבין השמשות, יש לו תחום שבת חדש במקום שהגיע אליו (שו"ע רמח, ד, מ"ב לב).

ומכאן לשאלה: כיוון שאלו שהלכו להתיישב בחומש עסקו במצוות יישוב הארץ, ובעל כורחם לקחום למקום אחר, יש להם תחום שבת חדש במקום שאליו הגיעו.

עניין של הישרדות פוליטית

שאלה

שאלה: איך כבוד הרב כותב שההקפאה לא תועיל כלל לביטחון ישראל אלא רק תזיק? האם ידוע לכבוד הרב עם אילו איומים נוראיים ראש הממשלה מתמודד?! מדובר על איומי אטום, ועוד איומים שאיננו מכירים! לחצים שאי אפשר לתאר! ששום אדם לא יכול לעמוד בהם! עובדה שגם ראשי ממשלות קודמים מהימין לא עמדו בלחצים האמריקניים. במקום לגנות את ראש הממשלה ולהטיל ספק ביכולתו להנהיג, היה צריך לחזק אותו ולשבח אותו על כך שבינתיים לא הסכים לסגת. רבנים צריכים בעת הזאת להתפלל על עם ישראל וארץ ישראל, ולהשאיר את הטיפול בענייני המדיניות והביטחון למנהיגינו.

תשובה: יש בשאלתך הנחת יסוד כאילו הרבנים הם סוג מיוחד של אנשים, שלכל האנשים מותר להתבטא בכל נושא, ואילו לרבנים אסור להביע דעה בענייני הציבור, וכל תפקידם הוא רק להתפלל ולפסוק הלכות בענייני כשרות המטבח וכיוצא בזה. מתחילה לא חשבתי שצריך להתייחס לטיעונים כל כך משונים. אבל משקבלתי כמה תגובות ברוח זו, הבנתי שנגע האווילות החל מתפשט, ואולי כדאי להשיב על כך דבר.

ראש הממשלה

עמדות השמאל הן עמדות רציניות, וצריך להתווכח עימהן בכובד ראש. אבל לטעון שיש איזה איומים שרק ראש הממשלה יודע עליהם, ושאנו צריכים להעריך אותו ולהסכים לכל כניעותיו, זו ממש טיפשות.

הרי ראש הממשלה ידע הכל לפני שנבחר. הוא כבר כיהן כראש ממשלה, הוא כבר הכיר את כל סוגי הלחצים שמופעלים על מדינת ישראל, וגם הכיר את מצב הביטחון הלאומי, ואף חיבר על כך ספרים והפיץ אותם בכל העולם. על סמך ידיעותיו ועמדותיו ביקש את אמון הציבור, תוך הבטחה שימשיך את הבנייה בירושלים, ביהודה ושומרון, ולא יסכים להקמת מדינה פלשתינית. ומדוע צריך עכשיו ללמד עליו זכות? אדרבה, שהוא יתנצל ויסביר מדוע שיקר בעת שרצה להיבחר בפעם השנייה. ורצוי היה גם לדעת למי הוא משקר היום – לאמריקנים? לשמאל? לבוחריו? או אולי כל התשובות נכונות. הוא משקר לכולם – ואולי אפילו לעצמו?

מדוע הוא משנה את דעתו

להערכתי, שום דבר ממשי לא השתנה במציאות הביטחונית. אלא שלפני הבחירות העריך מר נתניהו שכדי להיבחר לראשות הממשלה הוא צריך להצהיר שימשיך לבנות בירושלים ויהודה ושומרון ויתנגד למדינה פלשתינית. ועתה, להערכתו של מר נתניהו, אם יסרב ללחצים האמריקנים יתגברו הלחצים עליו מבחוץ ומבפנים (תקשורת ובג"ץ) עד שלא יוכל להיבחר שוב. והוא אומר לעצמו, קיומה של מדינת ישראל תלוי בכך שאמשיך להיות ראש הממשלה, כי מי כמוני ידאג לביטחונה ושגשוגה וכו', ולכן עדיף לוותר קצת ובלבד שאשאר ראש ממשלה. ואם אחר כך יהיה צורך לוותר עוד קצת ועוד קצת ועוד קצת, נעשה זאת, ובלבד שאוכל להמשיך לכהן כראש ממשלה – לטובת האומה כמובן.

אילו היה נתניהו בטוח שאם לא יבנה מיד בירושלים ויהודה ושומרון, לעולם לא יהיה יותר ראש ממשלה – מיד היה מכריז קבל עולם שהבנייה תמשך לעד ולנצח נצחים.

התנאים לניתוח המצב

למרות שלהערכתי הניתוח שכתבתי לעיל נכון, יש צורך להתייחס גם לטענה, שמא אולי ישנם איזה סיכונים שראש הממשלה מודע להם, ואילו אנו האזרחים הפשוטים לא יודעים עליהם. אלא שראש הממשלה אינו היחיד שמכיר את מצב הביטחון של מדינת ישראל. מכהנים בממשלה מספר שרים שמכירים היטב את המצב הביטחוני והבינלאומי של מדינת ישראל, והם חושבים שהוא טועה ומסכן את מדינת ישראל. ביניהם: הרמטכ"ל לשעבר משה יעלון, שר החוץ אביגדור ליברמן, ושר החוץ לשעבר מר סילבן שלום.

מעבר לכך, כדי למצוא דרכים להתמודדות עם הסכנות האורבות למדינת ישראל יש צורך להבין את השורשים לסכסוך בין ישראל ושכנותיה, ולשם כך דרושה תפישת עולם רחבה ומעמיקה. ובזה אין שום יתרון לשרים ולגנרלים, שאמנם מכירים טוב יותר את הפרטים, אבל בדרך כלל חסרה להם תשתית רוחנית להבין את המניעים העמוקים שמובילים עמים למלחמות ולשלום. ובזה דווקא רבנים יכולים להבין יותר.

ומדוע נצטנע ונסתיר את עמדתנו, כאשר בדרך כלל דווקא ההערכות שלנו צדקו יותר מכל אלו שנחשבים מומחים, שטעו והטעו.

איום האטום

מי שחושב שעל ידי כניעה ללחצי ממשל אובמה ישיג עזרה בחיסול האטום האיראני, מוליך את עצמו שולל. לאמריקאים יש אינטרסים משלהם, והם פועלים לפיהם, כפי שפעלו בעיראק ובאפגניסטן. בעיראק בעיקר בשל האיום על השקעותיהם בערב הסעודית ונסיכויות המפרץ, ובאפגניסטן בגלל הטרור. איננו יכולים להתלונן על כך, זה סביר שמדינה תפעל לפי האינטרסים שלה.

יש אמנם באמריקה אוהבי ישראל אמיתיים, שמוכנים לעזור לישראל לא רק בגלל שיתוף אינטרסים אלא גם בגלל שיתוף ערכים. כאלה הם רבים מהאוונגליסטים, ועוד אמריקנים טובים, והשפעתם עצומה. יש להם נציגות משמעותית בבית הנבחרים, בסנאט ובתקשורת. אבל אישי הממשל ברובם הגדול פועלים על פי סדר היום שלהם, וכל זמן שהאיום האיראני מבחינתם לא קיומי – הם לא יתקפו את איראן וגם יפריעו לנו לתקוף.

הדרך הטובה ביותר להתמודד עם האיום האיראני ודומיו היא חיזוק יכולת ההרתעה על ידי הצבת עמדה ברורה: ארץ ישראל היא שלנו ואנו ניישב אותה ונילחם עליה, ומי שיתקוף אותנו ישלם על כך מחיר כבד. זו הדרך להקטין את סכנת המלחמה. לעומת זאת, סגנון הוויתורים וההתקפלות של נתניהו מדרבן את אויבינו להשיג נשק קטלני וליזום מלחמה נגדנו.

על עמדתו של הרב שמואל אליהו שליט"א

יישר כוח גדול לכבוד הרב שמואל אליהו שליט"א רבה של צפת על עמדתו האמיצה. בהסברה בהירה ומתונה הוא מציג עמדה שקולה מול האיום הערבי. והתשקורת כתמיד מתעלמת מהשאלות האמיתיות, ובסיסמאות שנראות כמוסריות היא תומכת ברשע. ואע"פ כן, כאשר מראיינים אותו בשידור חי, גם המראיינים העוינים ביותר אינם מצליחים לבטל את דבריו. לכל היותר יקטעו את הראיון. אבל כאשר מדובר בראיון כתוב, יכול הכתב לעשות כרצונו. כך עשתה הכתבת שרי מקובר בעיתון מעריב. בשאלות לעגניות ובאמצעות קטעי קישור מגמתיים זלזלה ברב ובטיעוניו, והציגה אותו כאדם רע, שונא ערבים ומחרחר מדנים. לעומת זאת, דווקא בעיתון הארץ, הכתב חיים לוינסון נהג בהגינות יחסית. אמנם מהכותרות שנקבעות על ידי המערכת אפשר ללמוד על כך שמערכת הארץ הרבה יותר עוינת את העמדות היהודיות ממערכת מעריב. אבל האחריות על העסקתה של כתבת לא הגונה כמו שרי מקובר היא כמובן על מערכת עיתון מעריב, שעודה מחפשת את דרכה ומשתדלת בינתיים להקפיד לירות לעצמה ברגל מפעם לפעם.

הטוב שבתשקורת

במידה מסוימת יש תועלת מיחסה המבזה והמכוער של התקשורת כלפי עמדותיו של הרב שמואל אליהו. הציבור הרחב הרי מכיר את המצב, ויודע שיש בציבור הערבי בעיות אמיתיות של אלימות, פשע, ואיבה עמוקה כלפי היהודים והציונות, שרבים מהערבים אפילו לא משתדלים להסתיר אותה. כשהציבור שומע את הכתבים השונים מטיחים ברב שמואל אליהו שליט"א טענות על שנאת זרים וגזענות, ובמשתמע מאשימים את היהודים בכל הצרות שיש במגזר הערבי, הוא מבין מיד שאנשי התשקורת הם אנשים הזויים שאינם מכירים את המדינה שהם גרים בה.

אחר כך, כשהציבור שומע אישים מתנועת 'קדימה' טוענים שצריך לסגת מיהודה ושומרון כדי לשמור על אופייה היהודי של מדינת ישראל, הוא מבין שמדובר על הצהרות הבל, של אנשים שבמקרה הטוב אינם מבינים על מה הם מדברים, ובמקרה הרע משקרים בזדון. הרי אותם אנשים שרוצים לסגת הם אלה שבזים למצוקות של היהודים שסובלים מהתנכלויות הערבים, ובטענות שונות מונעים מהמשטרה לפעול נגד הפשע, העלמות המס והבנייה העבריינית במגזר הערבי. בקיצור, דווקא הם אלה שאינם מוכנים לעשות דבר כדי לשמור על אופייה היהודי של מדינת ישראל.

ואם כבר מדברים על תקשורת, אז אולי נזכיר גם את ירון דקל, שמתיימר להיות זה שמזכיר לפוליטיקאים בשביל מה הם נבחרו. האם מישהו מכם זוכר אותו שואל את אנשי הליכוד מדוע אינם בונים בירושלים ויהודה ושומרון כפי שהבטיחו? או מדוע נתניהו הסכים להצהיר על תמיכתו בשתי מדינות לשני עמים, בניגוד להבטחותיו?

זמן הדלקת נרות חנוכה בבית הכנסת סמוך לשבת

שאלה: מתי צריך להדליק נרות בערב שבת בבית הכנסת?

תשובה: נוהגים להדליק נרות בערב שבת לפני תפילת מנחה, כי לאחר התפילה בדרך כלל לא נותר זמן מספיק עד השקיעה, וכמה דקות לפני השקיעה כבר צריכים לקבל את השבת ואסור להדליק נרות. ורק כאשר מקדימים להתפלל מנחה זמן רב לפני השקיעה, ידליקו נרות לאחר תפילת מנחה, ויקפידו לסיים את ההדלקה הרבה לפני השקיעה, כדי שיוכלו לקבל את השבת לפני השקיעה, ויקיימו את המצווה להוסיף מהחול על הקודש.

כאשר אין מניין לפני מנחה הסמוכה לשבת

שאלה: אם עדיין אין מניין בבית הכנסת לפני תפילת מנחה, האם אפשר אז להדליק נרות בברכה?

תשובה: טעם הדלקת הנרות בבית הכנסת, כדי לפרסם את הנס. לפיכך צריכים להיות נוכחים בעת ההדלקה בבית הכנסת עשרה בני אדם לפחות. ואם עוד לא התקבצו שם עשרה אנשים, יש אומרים שהואיל ואח"כ יתקבצו שם עשרה אנשים שיראו את הנרות, אפשר להדליק את הנרות בברכה למרות שאת הברכות לא ישמעו עשרה. ויש אומרים שידליקו נרות בלי ברכה. ומספק, כשאין שם מניין ידליקו בלא ברכה. ואם יש נשים בעזרת נשים, אפשר לצרפן לעשרה ולהדליק בברכה (רב פעלים או"ח ב, סב).

אחיי ורעיי, עלו והתנחלו

מצבנו הלאומי

הרתעה היא אחד המרכיבים הבסיסיים בביטחון המדינה. כאשר מדינת ישראל מציגה עמדה נחושה שהארץ הזאת כולה שלנו, ולמרות האיומים והלחצים נמשיך לבנות בה – אויבינו מהססים ליזום מלחמה.

אולם כאשר נראה לאויבינו שאיננו נחושים מספיק להגן על ארצנו, שהפיגועים מחלישים את עמדותינו, שלחץ בינלאומי מקפל אותנו – הם סבורים שאין למדינת ישראל די כוח לעמוד על נפשה. הם משתכנעים שתיאוריית קורי העכביש שלהם נכונה, והם זוממים להשמידנו.

על כן, ההקפאה הנוכחית שמשדרת כניעה לעולם הערבי מעמיקה את הסכנה הקיומית למדינה, בנוסף לכך שהיא פוגעת בקשר הנצחי של עם ישראל לארצו, ופוגעת במתנחלים אזרחי ישראל.

עשרות המטוסים שאמריקה מוכנה להעניק לנו אינם יכולים להשתוות לפגיעה הקשה ביכולת ההרתעה שלנו.

כמה מצער שהאיש שמופקד על הביטחון לא מבין את האמת הפשוטה הזו. "המטוסים חשובים יותר מהפוליטיקה" – זה כל שנותר לו לומר. כאילו זכותנו המקודשת להתיישב בארץ ישראל זו פוליטיקה. שר ביטחון שכזה הוא בושה וסכנה למדינת ישראל.

גם ראש הממשלה, שנגרר אחר שר הביטחון בניגוד לרצון הציבור ומפר את הבטחותיו המפורשות לבוחריו, מאכזב עד כאב. והשאלה עולה מאליה: האם הוא ראוי לתפקיד? האם הוא יהיה מסוגל אי פעם להגשים את התקוות שהוריו ובוחריו תלו בו?

ארץ ישראל בפרשת השבוע

שאלו מספר קוראים מהשפלה, מדוע כתבתי שיש מעלה מיוחדת לגור דווקא ביהודה ושומרון. התשובה מובנת מאליה – יהודה ושומרון היא לב הארץ. ביהודה ושומרון התהלכו האבות וזכו לגילויים האלוקיים. מכל אות בתורה אנו לומדים דברים גדולים, ואיך לא נלמד מהזכרת המקומות ביהודה ושומרון על חשיבותם וקדושתם?!

הנה בפרשתנו (בראשית לג, יח):

"ויבא יעקב שלם עיר שכם אשר בארץ כנען בבואו מפדן ארם, וייחן את פני העיר. וייקן את חלקת השדה אשר נטה שם אוהלו מיד בני חמור אבי שכם במאה קשיטה. ויצב שם מזבח ויקרא לו א-ל אלוקי ישראל".

לאחר הסיפור הקשה עם דינה ושכם,

"ויאמר אלוקים אל יעקב: קום עלה בית אל ושב שם, ועשה שם מזבח לא-ל הנראה אליך בברחך מפני עשיו אחיך". "ויבא יעקב לוזה אשר בארץ כנען היא בית אל… וייבן שם מזבח ויקרא למקום א-ל בית אל, כי שם נגלו אליו האלוקים בבורחו מפני אחיו" (שם לה, א-ז).

והנה עוד התגלות וברכה – ועל מה הברכה וההתגלות? כמו שכבר למדנו בכל הפרשות הקודמות: על ריבוי הזרע ועל ירושת הארץ. "ויאמר לו אלוקים… אני א-ל ש-די, פרה ורבה, גוי וקהל גויים יהיה ממך ומלכים מחלציך יצאו. ואת הארץ אשר נתתי לאברהם וליצחק לך אתננה ולזרעך אחריך אתן את הארץ" (שם לה, י-יג).

התורה מדגישה שיש חשיבות גדולה למקומות בהם ה' נגלה אל האבות, ולכן דווקא שם מקימים האבות מזבח לה'. "ויצב יעקב מצבה במקום אשר דיבר איתו… ויקרא יעקב את שם המקום אשר דיבר איתו שם אלוקים – בית אל".

והמסע נמשך ומגיעים לאפרתה, "ותמת רחל ותקבר בדרך אפרתה היא בית לחם. ויצב יעקב מצבה על קבורתה, היא מצבת קבורת רחל עד היום". והמסע נמשך: "ויבא יעקב אל יצחק אביו ממרא קרית הארבע היא חברון, אשר גר שם אברהם ויצחק" (שם לה, טז-כז).

אחיי ורעיי, עלו והתנחלו, בנו והתרחבו. ומי שלא יכול להתנחל, שיבוא לבקר, לעודד, לחונן את עפר המקומות הקדושים. יחשוב מה היו עושים רבי יהודה הלוי, רבי שלום שבזי, ושאר גדולי ישראל אם היתה ניתנת להם הזדמנות להתנחל, או לכל הפחות לבקר במקומות הקדושים הללו שכל דברי התנ"ך רוויים בהם.

בזכות השבת נוחלים את הארץ

אמרו חכמים: אמר הקב"ה לאברהם אבינו, "אם מקבלים בניך את השבת – הם נכנסין לארץ, ואם לאו – אינם נכנסין" (בראשית רבה מו, ט).

סגולתה המיוחדת של ארץ ישראל בכך שעל ידה מתגלה האמונה בעולם, ועיקר האמונה שה' אחד "בשמים ממעל ועל הארץ מתחת אין עוד". בארץ ישראל מתגלה שגם הארציות החומרית קשורה לאידיאלים האלוקיים.

יסוד זה מתחיל להתגלות בשבת, שמצוות השבת לענג אותה בחומר וברוח – גם בלימוד תורה וגם בסעודות. ולכן מתוך שמירת השבת זוכים ישראל לנחול את ארץ ישראל.

השבת היא נשמת השבוע

אמרו חכמים: "אמרה תורה לפני הקב"ה, ריבונו של עולם, כשיכנסו ישראל לארץ, זה רץ לכרמו וזה רץ לשדהו, ואני מה תהא עלי? אמר לה: יש לי זוג שאני מזווג לך ושבת שמו, שהם בטלים ממלאכתם ויכולים לעסוק בך" (טור או"ח רצ). מכאן שעל ידי העיסוק בתורה בשבת מתקיימת התורה בישראל, וישראל מתקיימים בארצם.

עוד אמרו חכמים: "כך אמר להם הקב"ה לישראל: בניי, לא כך כתבתי לכם בתורתי: לא ימוש ספר התורה הזה מפיך והגית בו יומם ולילה?! אף על פי שאתם עושים מלאכה כל ששה ימים, יום השבת יעשה כולו תורה. מכאן אמרו, לעולם ישכים אדם וישנה בשבת, וילך לבית הכנסת ולבית המדרש, יקרא בתורה וישנה בנביאים, ואחר כך יילך לביתו ויאכל וישתה, לקיים מה שנאמר: לך אכול בשמחה לחמך ושתה בלב טוב יינך" (תנא דבי אליהו רבה פרק א).

לימוד התורה בשבת שווה פי אלף

כתב רבי יוסף חיים בספרו 'בן איש חי': "כתבו המקובלים ז"ל, גדול הפועל הנעשה מעסק התורה ביום השבת אלף פעמים מן הנעשה מעסק התורה של ימי חול" (ש"ש בהקדמה לפרשת שמות).

אילו היו אומרים לאדם שמחירה של איזו מניה בבורסה עומד לעלות מחר פי אלף. כלומר אם יקנה היום מניה במאה שקלים, יוכל מחר בערב למכור אותה במאה אלף שקלים. הרי היה רץ ומוכר את כל רכושו – בית, מכונית, כלים, רהיטים, בגדים, חליפות, נעליים ואפילו שרוכים. עם כתונת דקה לעורו היה רץ וקונה בכל הכסף שקיבץ מאותה מנייה. למחרת בערב כבר היה מתחיל לרכוש ארמונות, מכוניות ורהיטים. הכול פי אלף.

אם כך, מדוע לא ינסה אדם ללמוד תורה בכל עשרים וארבע השעות של השבת? חבל לאבד זמן על סעודות ושינה, הלא כל שעה של לימוד שווה פי אלף?!

איזה לימוד שווה פי אלף

אלא שהשעה של השבת שווה פי אלף כי היא באה יחד עם העונג שבסעודות ובשינה, ודווקא אז מעלתה עליונה כל כך – מעין עולם הבא. אבל אם יעשה אדם את שבתו כתשעה באב, שלא יאכל ולא ישתה וידיר שינה מעיניו כדי לעסוק בתורה, לא יזכה למעלת הלימוד בשבת. וכן מסופר על רבי זירא, כשהיה רואה בשבת אברכים שלומדים ביגיעה יתירה על חשבון עונג שבת, היה אומר להם: בבקשה מכם אל תחללו את השבת במיעוט תענוג (שבת קיט, א).

ממילא מובן שכאשר אמרו חכמים "שיהיה יום השבת כולו תורה" – התכוונו שגם הסעודות והשינה, כיוון שנועדו לשם מצווה ולהוסיף עונג וחיוניות בלימוד התורה, גם הן נחשבות בכלל זה שיום השבת כולו תורה.

אולם צריך להיזהר מאוד שלא לשכוח את העיקר, ולהרחיב יותר מדי בסעודות, ולאבד את הזמן על טיולים ודברי בטלה. כי עיקר עניין השבת לגלות את הנשמה, להתחזק באמונה, ולעסוק בתורה שעות מרובות, והכול מתוך עונג ושלימות פנימית – מעין עולם הבא!

מעלת יעקב אבינו בשבת ובארץ ישראל

אמרו חכמים: "אברהם, שאין כתוב בו שמירת שבת, ירש את העולם במידה, שנאמר (בראשית יג): קום התהלך בארץ לארכה ולרחבה (ולא יותר). אבל יעקב, שכתוב בו שמירת שבת, שנאמר (בראשית לג) 'וייחן את פני העיר' – נכנס עם דמדומי חמה וקבע תחומין מבעוד יום – ירש את העולם שלא במידה, שנאמר (בראשית כח, יד): והיה זרעך כעפר הארץ ופרצת ימה וקדמה וצפונה ונגבה" (בראשית רבה יא, ז).

ופירש 'עץ יוסף' שגם אברהם קיים את כל המצוות ושמר את השבת, אלא שלא נזדרז לקבוע את תחום השבת מבעוד יום, ולכן בזכותו נוחלים את הארץ במידה. אבל יעקב, שהידר בעניין השבת והזדרז לקבוע את תחומה – ירושתו בלא גבול.

כמה נפלאים דברים אלו, שדווקא על ידי קביעת תחום השבת, שנראה לכאורה כהגבלת החיים, שכן רק בתוך התחום מותר ללכת, דווקא על ידי הגבלה זו זכה יעקב לנחלה בלא מיצרים.

וזהו עניינה המיוחד של השבת. על ידי ההתכנסות פנימה והשביתה מכל מלאכה, זוכים לברכה בלא גבול בכל המלאכות שעושים בששת ימי המעשה. ותכלית כל המלאכות – לבנות את המקדש ואת ארץ ישראל.

הערה אישית

נדמה לי שזה מה שקרה לי. כבר יותר משנתיים שאני שקוע בלימוד מצוות השבת, והנה אני מוצא את עצמי חושב וכותב יותר ויותר על ארץ ישראל, בלי מיצרים.

מי יודע, אולי גם העסק עם אהוד ברק, שר הביטחון המסוכן והבעייתי שלנו, קשור לזה. מתוך העיסוק בהלכות שבת קפץ עלי רוגזו, ונדרשתי להודיע ברבים שהתורה קודמת לכל, ושאסור לחייל לציית לפקודה מרושעת של גירוש יהודים מארץ ישראל.

מכל מקום, אודה לקוראים אם יכתבו לי האם העיסוק ב'רביבים' בענייני ארץ ישראל מוגזם לדעתם? בכל אופן, בעזרת ה' בחודשיים הקרובים אני עומד לסיים את ההגהות האחרונות על שני החלקים של הלכות שבת בסדרת 'פניני הלכה' (בתוספת כרך הרחבות), ואולי אוכל אח"כ קצת לנוח, שהעיסוק בארץ ישראל כבר לא יהיה אצלי בלא מיצרים.

ופרצת

הגילוי ומשמעותו

זכה יעקב אבינו לחזות באחד הגילויים הגדולים והנוראים שנגלו לאדם עלי אדמות. הוא ראה את הסולם שמוצב ארצה וראשו מגיע השמימה, ואת מלאכי האלוקים שעולים ויורדים בו. ופתאום, מעבר לסולם ומעבר למלאכים – "והנה ה' ניצב עליו! ויאמר: אני ה' אלוקי אברהם אביך ואלוקי יצחק". ואנו ממתינים לשמוע, מהו הדבר החשוב שיאמר ה' ליעקב בשעה מיוחדת זו? האם ידבר על השקידה בתורה, או אולי על השבת, או שמא על אהבת הבריות, ואולי יאמר ביאור פילוסופי על אחדות הא-ל, ואולי ידרבן את יעקב להתרחק מהרשעים, או שיעורר אותו על שמירת כשרות או צניעות או כבוד המתים.

אולם ה' אמר ליעקב: "הארץ אשר אתה שוכב עליה – לך אתננה ולזרעך. והיה זרעך כעפר הארץ, ופרצת ימה וקדמה וצפונה ונגבה ונברכו בך כל משפחות האדמה ובזרעך". עד כדי כך חשובה ארץ ישראל, שהיא הנושא של הגילוי הנשגב והנורא! וכמו תמיד, יחד עם מצוות יישוב הארץ, ברכת פרו ורבו על ריבוי הילדים.

ואל נטעה לחשוב שעניינה של ארץ ישראל נוגע לעם ישראל בלבד. ברכת העמים כולם תלויה ביישוב הארץ על ידי ישראל, כנאמר: "ונברכו בך כל משפחות האדמה ובזרעך".

מדוע דווקא ביהודה ושומרון

שאלה: הלא צריכים אותנו בכל הארץ, ואם נעודד להתיישב ביהודה ושומרון יחסרו אנשים שיגורו בערים ובנגב ובגליל?

תשובה: על ידי מצוות יישוב הארץ יהיו יותר יהודים, וממילא נוכל למלא את כל הארץ. כך אנו רואים בפועל, שהמשפחות שהלכו להתנחל ביהודה ושומרון פרו ורבו יותר מאחיהם וחבריהם שנותרו בשפלה ובשאר המקומות. וככל שהלכו להתנחל במקומות יותר מקודשים וחשובים מבחינה לאומית, כך זכו לברכה גדולה יותר.

בנוסף לעשרות אלפי הילדים שנולדו בזכות ההתנחלויות, היתה לכך גם השפעה על אחיהם וחבריהם שנותרו בשפלה. הם אמרו לעצמם: אם לאחינו שגר בשומרון יש שמונה ילדים, אפשר שלנו יהיו ארבעה במקום שלושה, או חמישה במקום ארבעה. וכיוון שהקימו משפחות גדולות יותר, גם שכניהם הושפעו מהם במידת מה, וגם חבריהם לעבודה. אני נזהר מלהעריך ללא נתונים מספיקים כמה ילדים נוספו בישראל בזכות ההתנחלויות, אבל ללא ספק היתה לכך השפעה משמעותית על מצבנו הדמוגרפי.

שיחה קצרה

פעם הגעתי לשבת לבקר בקהילות היקרות והקדושות בגבעת שמואל. בבית הכנסת, בעת ששרו 'אדון עולם', יהודי אחד דפק קלות על כתפי מאחור, ובחצי חיוך אמר: "הרב מלמד, בבניין אחד כאן אפשר להכניס את כל היישוב הר ברכה". הוא מן הסתם רצה לשבח את בואי לשם, כי אכן רוב הציבור חי בשפלה ולא בהר ברכה. אבל חשתי צביטה בלב ומייד הדפתי את דבריו: "זה לא מדויק. אי אפשר להכניס את כולם בבניין אחד".
"למה אי אפשר? כמה משפחות כבר ישנן בהר ברכה?"
"מאתים וחמישים משפחות".
"טוב, אז צריך כמה בניינים", המשיך היהודי בחביבות עוקצנית.

הרהרתי בדברים וחישבתי את חשבונותיי והופתעתי מהתוצאה. אמנם במספר המבוגרים מעל גיל שמונה עשרה, יש להעריך שגרים בגבעת שמואל פי עשרים וחמישה מבהר ברכה (15,000 לעומת 600), אבל במספר הילדים בשנתונים הצעירים, יש בגבעת שמואל בקושי פי חמישה ממספר הילדים בהר ברכה. בשנה האחרונה נולדו בעזרת ה' בהר ברכה קרוב למאה ילדים.

יהי רצון שכל המשפחות בגבעת שמואל ובהר ברכה ובכל שאר הקהילות הקדושות יזכו לגדל בנים ובנות, נכדים ונכדות, נינים ונינות, עוסקים בתורה ובמצוות.

ופרצת מהמרכז

"ופרצת ימה וקדמה צפונה ונגבה" נאמר ליעקב, כהבטחה וכציווי. הפריצה צריכה להיות מהמרכז, משם פורצים לכל הכיוונים, במעגלים שהולכים ומתרחבים. ומהו המרכז שעליו מדובר? המקום שעליו שכב יעקב אבינו – ירושלים ובית אל. זהו המרכז שממנו צריכים לפרוץ ולהתפשט ימה וקדמה וצפונה ונגבה. אשרי המתנחלים שמקיימים את ההבטחה והמצווה.

וגם אנחנו צריכים להרכין ראשנו בענווה מול ירושלים עיר קדשנו ותפארתנו, משוש כל הארץ. כל היישובים שהוקמו ביהודה ושומרון לא באו אלא כדי לעטר את ירושלים ולהרבות את אורה.

הכרת ערכה של ארץ ישראל מתוך התורה

דווקא מתוך השקידה בלימוד התורה, זכה יעקב אבינו לגילוי הנשגב על ארץ ישראל. כאשר נאלץ יעקב אבינו לצאת בשליחות הוריו לחרן, כדי להימלט מעשיו אחיו וכדי למצוא את זיווגו, בחר להטמין עצמו תחילה בבית מדרשו של עבר. שם שקד על התורה במשך ארבע עשרה שנה. בתום תקופת הלימוד יצא לחרן, "ויפגע במקום וילן שם כי בא השמש… וישכב במקום ההוא" (בראשית כח, יא). פירש רש"י: "באותו מקום שכב, אבל י"ד שנים ששימש בבית עבר לא שכב בלילה, שהיה עוסק בתורה".

הרי שכל ארבע עשרה השנים שעסק בתורה הכינו אותו אל הבטחה כי "הארץ אשר אתה שוכב עליה לך אתננה ולזרעך… ופרצת ימה וקדמה וצפונה ונגבה".

כך קורה כשלומדים תורה בישרות, שהיא מוסיפה בריאות, טבעיות וברכה בעולם. ואכן מתוך כך יעקב אבינו עובד בחריצות ורואה ברכה רבה בעדרים שהוא מגדל. אבל כשלומדים תורה בעקמימות, אין זוכים לעמוד על ערכה של ארץ ישראל, והתורה נהפכת להם לסם מוות, והם נעשים מנוכרים לארץ וליישובה.

קדושת המקום

ישנם אנשי רוח שהמאבק על יישוב הארץ מעיק על מצפונם. אילו לא היו ערבים בסביבה, היו כמובן תומכים בהתנחלויות. אבל עכשיו שההתנחלויות גורמות למתח וגינויים בינלאומיים, עלה בדעתם שאולי אין חשיבות כל כך לקרקע. אולם יעקב אבינו, מתוך הגילוי הנורא, מבין שהקדושה מתגלה דווקא במקום הזה. "וייקץ יעקב משנתו ויאמר: אכן יש ה' במקום הזה ואנכי לא ידעתי. ויירא ויאמר: מה נורא המקום הזה, אין זה כי אם בית אלוקים וזה שער השמים".

על ידי יישוב הארץ כל העניינים מסתדרים

עוד יסודות רבים אפשר ללמוד בפרשה על עניינה של ארץ ישראל, ואין המקום מספיק לכך, אבל נעמוד על עוד עניין. בפעם היחידה שנגלה ה' אל יעקב בחרן, דיבר עימו על ארץ ישראל. מן הסתם היה מועיל ליעקב אבינו לקבל הדרכות בענייני זיווגו ועסקיו עם לבן, אבל על כך לא נגלה אליו ה'. הגילוי היחיד היה ציווי קצר ופשוט: "קום צא מן הארץ הזאת ושוב אל ארץ מולדתך" (בראשית לא, יג).

רעיון יסודי ועמוק אפשר ללמוד מזה: כאשר היעד ברור, להקים משפחה ולחזור לארץ, גם האמצעים להשגתו מתבררים והולכים, והכל בסוף מסתדר, ולכן אין צורך בשום גילוי נוסף.

כאז כן היום, אמנם זכינו לתורה ולכל הדרכותיה, אבל מעבר לזה אין צורך בהדרכה כיצד בדיוק ליישם את היעדים של התורה. העיקר שחזרנו הביתה, ומצווה עלינו ליישב את הארץ. לשם כך עלינו לפתח את כל הכישרונות שלנו, הרוחניים והמעשיים, הלאומיים והפרטיים, המדע והחרושת, הכלכלה והארגון, הספרות והמוזיקה, ומתוך כך גאולת העם והעולם הולכת וקרבה.

לכתחילה נכון לפתח את כל הכישרונות הללו ללא לחצים חיצוניים, שכן מצוות יישוב הארץ גורמת לגלות את הרעיונות הרוחניים בכל מלא הכישרונות שמתגלים בעולם. אבל אם אנו מתרשלים מכך, באות עלינו צרות רבות, מבפנים ומבחוץ, ומכריחות אותנו לפתח את כל הכישרונות שלנו, להילחם באויב ולפעמים גם לסרב פקודה ולגבש עמוד שדרה, כדי לתת מענה לבעיות השונות.

התיקונים בהתנחלויות

מי שמתעמק רואה שבעיות רבות הולכות ונפטרות מאליהן בהתנחלויות ביהודה ושומרון: חיבור בין תורה ועבודה ומדע, ספרדים ואשכנזים, עשירים ועניים, מחירי הדירות המאמירים ברחבי הארץ, ועוד ועוד. ככל שעסוקים יותר במצוות יישוב הארץ, התיקונים עמוקים ושלמים יותר. וככל שמתרשלים בה, הבעיות גוברות והמתחים הפנימיים מתעצמים.

מצוות לימוד תורה בשבת לנשים

שאלה: לפני כמה חודשים כתבת שחובה לקבוע שש שעות לימוד תורה בכל שבת. האם גם נשים חייבות בזה?

תשובה: הבדל יסודי יש בין חיוב הגברים והנשים בתלמוד תורה. גברים, גם אחר שלמדו את כל ההלכות ואת כל יסודות האמונה, עדיין חייבים לקבוע עיתים לתורה, לחזור על תלמודם ולהעמיק בו. ולהם ניתנה ההדרכה: "לא ימוש ספר התורה הזה מפיך והגית בו יומם ולילה" (יהושע א, ח). ואף שבכל ימות השבוע אין יכולים לקיים זאת (מנחות צט, ב), אמרו חכמים, שבשבת יש לקיים את הפסוק כפשוטו – "יום השבת יעשה כולו תורה" (תדב"א א, לעיל א).

לעומת זאת הנשים אינן מצוות לקבוע זמן ללימוד תורה, אלא לדעת את הדרכת התורה לחיים, כדי שהתורה תאיר ותכוון את דרכן הן בצד ההלכתי והן בצד האמוני והמוסרי. ומי שמספיק לה לשם כך לימוד מועט – יכולה להסתפק בו, ומי שנזקקת ללימוד מרובה – חובה עליה להרבות בלימוד. והדבר תלוי באופיה של האישה, ומשתנה מתקופה לתקופה. היו זמנים שבהם לימוד מועט הספיק לרוב הנשים, וכיום שהחיים מורכבים יותר והחכמה הכללית התרבתה, יש צורך שנשים תלמדנה הרבה יותר הלכה, אמונה ומוסר.

והואיל ואין לנשים חובה לקבוע עיתים לתורה בכל יום ובכל לילה, ממילא גם אינן חייבות להקדיש את חציה של השבת ללימוד תורה. אולם כיוון שהתורה משמחת גברים ונשים כאחד, מצווה שנשים ילמדו תורה בשבת, שהלימוד הוא מכלל עונג שבת הרוחני. נוסף לכך, נשים חייבות ללמוד הלכה ואמונה, וכיוון שיום השבת מתאים ללימוד התורה, שהוא מקודש ובו ניתנה התורה, ראוי לנשים לקבוע לעצמן לימוד בשבת בענייני הלכה ואמונה. וטוב שישתתפו בשיעור, שכך נהגו הנשים מדורי דורות להשתתף בדרשות השבת.

מתנחמים בבניין הארץ

נחמה בקניין המערה

לאחר שעמד בניסיון הנורא של העקדה, חזר אברהם אבינו למקומו והוצרך להתמודד עם ניסיון נוסף. שרה אמנו, אשת בריתו, שהלכה עמו בכל הדרכים, חוותה עמו את הגילויים הגדולים וגם את הייסורים והאכזבות, נסתלקה מעמו. לא נותר לו עוד ידיד מבני דורו. את משפחתו וחבריו עזב באור כשדים וחרן כדי ללכת בדרכי ה', יחד עם שרה קרב רחוקים והשפיע אמונה ומוסר, אבל חברים ממש לא היו להם. 'אברהם העברי' – שכל העולם לעבר אחד ואברהם ושרה לעבר אחר (ברא"ר מא). ועתה הוא נותר אבל וגלמוד. יכול היה לשקוע בצער ולאבד את עשתונותיו, אבל הוא מתנחם בדבר העמוק ביותר שיכול יהודי להתנחם – בבניין הארץ. הוא מנתב את האבל הפרטי לקניין הנחלה הראשונה בארץ.

והכנענים בני חת מכבדים אותו מאוד, מוכנים לתת לו לקבור את שרה בכל מקום שירצה, אבל בשום פנים לא רוצים למכור לו נחלה. שלא יאחז בקרקע. ולכן כשהוא פונה על עפרון, מעלה עפרון את המחיר לסכום דמיוני, מתוך הנחה שאברהם יעדיף לקבור את שרה בחינם. אבל אברהם אבינו מסכים מיד לשלם את המחיר הנקוב, וכבר לא נעים לעפרון לחזור בו, ותאוות הממון מתגברת עליו, והוא מוכר לאברהם אבינו את מערת המכפלה אשר בחברון עם כל השדה סביב. שם קבר את הצדקת, ובכך קבע את היאחזותו של עם ישראל בארץ לדורות עולם.

ומאז ועד היום, מתנחמים האבלים בנחמת ציון וירושלים. שאם זכה היהודי לתרום משהו לתיקון העולם, הרי שחייו לא היו לשווא, והם מצטרפים אל זרם החיים הכלל עולמי, שחותר לבניין ציון וירושלים וקירוב הגאולה. ואין נחמה גדולה מזו.

ההבטחה והמימוש

ארץ ישראל שייכת לעם ישראל כבר מזמן שהבטיח ה' לאברהם ולזרעו את הארץ: "לזרעך אתן את הארץ הזאת" (בראשית יב, ז), "לך אתננה ולזרעך עד עולם" (שם יג, טו). אולם רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצוות. ולכן אין ההבטחה מתממשת אלא בקיום מצוות יישוב הארץ, שמחייבת אותנו להתאמץ בכל כוחותינו – לכבוש את הארץ ולהתנחל בה.

וכמו שלמרות שנתן לנו הקב"ה את התורה במתנה, עלינו ללומדה בשקידה ובעמל כדי ללומדה ולקנותה, כך עלינו לעמול ולשקוד במצוות יישוב הארץ. וככל שהמצווה גדולה יותר, כך גדול יותר גם העמל הנדרש לקיומה. וזהו שאמר רבי שמעון בן יוחאי: "שלש מתנות טובות נתן הקדוש ברוך הוא לישראל, וכולן לא נתנן אלא על ידי ייסורין. אלו הן: תורה וארץ ישראל והעולם הבא" (ברכות ה, א).

ומעשה אבות סימן לבנים. ממעשיו של אברהם אבינו, שגם בזמנים קשים ומסובכים השקיע הון עתק כדי להיאחז בארץ, עלינו ללמוד גם לימינו אלה, שלא לחסוך ממון ומאמץ כדי לקנות את הארץ ולבנות בה עוד בתים. וכמה גדולים מעשיהם של המתנחלים בהר, ביהודה ושומרון, שזוכים לעסוק במצווה הזו, להפריח את שממות ההרים ולהגשים את חזון הגאולה שבנביאים. ולו היו יודעים את גודל המצווה שהם עסוקים בה, היו מתאמצים יותר לבנות עוד בתים ולהוסיף עוד משפחות וילדים.

פירוש יפה של סוחר

אמר לי פעם סוחר, שאמנם התנהגותו של עפרון כלפי אברהם אבינו מקוממת, אבל מדבר אחד יש לו נחמה: מצערו הגדול של עפרון החיתי, שעד סוף ימיו לא סלח לעצמו על שביקש רק ארבע מאות שקל כסף במקום לבקש יותר. לאחר מעשה הוא ודאי הבין שאברהם היה מוכן לשלם כל מחיר.

רק את בני לא תשב שמה

הדאגה להמשך השושלת היא הדאגה העמוקה ביותר, ובמיוחד אצל אברהם אבינו, שנבחר להיות אב לאומה אשר תבשר את דבר ה' בעולם, שנאמר (בראשית יח, יט): "כי ידעתיו למען אשר יצווה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט". על כן שלח את אליעזר עבדו הנאמן לחפש אישה מתאימה ליצחק במשפחתו אשר בחרן, אותה הכיר כמשפחה שמתאימה לקלוט את הרעיון המוסרי האלוקי הנדרש לייסודו של עם ישראל. "ויאמר אליו העבד: אולי לא תאבה האישה ללכת אחרי אל הארץ הזאת, ההשב אשיב את בנך אל הארץ אשר יצאת משם? ויאמר אליו אברהם: הישמר לך פן תשיב את בני שמה. ה' אלוקי השמים אשר לקחני מבית אבי ומארץ מולדתי ואשר דיבר לי ואשר נשבע לי לאמר לזרעך אתן את הארץ הזאת, הוא ישלח מלאכו לפניך ולקחת אישה לבני משם. ואם לא תאבה האישה ללכת אחריך, וניקית משבועתי זאת, רק את בני לא תשב שמה!"

וכל כך חשש אברהם אבינו שמא בנו ירד לחרן, עד שדרש מהעבד להישבע על כך: "וישם העבד את ידו תחת ירך אברהם אדוניו, וישבע לו על הדבר הזה". הרי שיותר חשוב שיצחק יישאר בארץ מאשר יינשא לאישה המתאימה לו. עד כדי כך גדולה מעלתה של ארץ ישראל.

ויש להוסיף, שמכל הבחינות היה יותר קל ליצחק לחיות בחרן, שכן בארץ ישראל הוא נחשב לאדם זר, ללא קשרי משפחה עם בני המקום. אבל רק בארץ ישראל אפשר לגלות את העניין האלוקי, ולכן, למרות כל הקשיים, צריכים להישאר בארץ. ואף רבקה אמנו הבינה זאת, ובניגוד לעמדת בני משפחתה הסכימה מיד לעלות לארץ ישראל.

כאז כן היום

כאז כן היום, העוזבים את ארצות הגולה, את חבריהם ובני משפחותיהם, ובוחרים לעצמם בני זוג שיהיו מוכנים לעלות עימהם לארץ, הם הבנים הטובים ההולכים בדרכי האבות. ועלינו להכיר במעלתם. ובמקום להתלונן על כך שאינם יודעים מספיק טוב עברית, עלינו לכבדם מאוד, כי מעלתם גדולה משלנו, ומי יודע אם לנו שנולדנו בארץ היה הכוח לעזוב את הכול ולעלות.

ומה יהיה עלינו, מדוע קופחנו? הרי את זכות העלייה לארץ כבר נטלו הורינו או סבינו. אלא שמצווה גדולה עדיין מזומנת לפנינו, לעלות להרים וליישב את המקומות המקודשים ביותר, את יהודה ושומרון.

אבא שמחלל שבת ורוצה לעשות קידוש

שאלה: אני נערה בת שש עשרה. לפני שנה חזרתי בתשובה, והורי מכבדים את דרכי, ומאז הם גם מקפידים יותר לשמור כשרות. שאלתי היא האם למרות שאבי מחלל שבת אני יכולה לצאת ידי מצוות הקידוש בקידוש שהוא עושה? שכן שמעתי שכל המחלל שבת נחשב כמו עובד עבודה זרה, ודינו כמו גוי שאינו יכול להוציא יהודים ידי חובה. האם זה נכון שמחלל שבת נחשב כמו עובד עבודה זרה?

חומרת המחלל שבת

תשובה: כתב הרמב"ם (הלכות שבת ל, טו): "השבת ועבודה זרה, כל אחת משתיהן שקולה כנגד שאר כל מצות התורה, והשבת היא האות שבין הקב"ה ובינינו לעולם. לפיכך כל העובר על שאר המצוות הרי הוא בכלל רשעי ישראל, אבל מחלל שבת בפרהסיא הרי הוא כעובד עבודה זרה, ושניהם כגויים לכל דבריהם".

כלומר, העובר על אחת מכל העבירות שבתורה, אינו נחשב מומר לכל התורה, ומתייחסים אליו כאל יהודי שחטא. אבל העובדים עבודה זרה והמחללים שבת בפרהסיא, אע"פ שלא חטאו כדי להכעיס והם שומרים את שאר המצוות, קנסו אותם חכמים שכל זמן שלא יעשו תשובה, הרי הם כמומרים לכל התורה ודינם כגויים לכל דבר (עירובין סט, ב; חולין ה, א). אין מקבלים מהם קרבנות בבית המקדש (רמב"ם מעשה הקרבנות ג, ד), ואין מצרפים אותם למניין (מ"ב נה, מו), ואין שותים מהיין שנגעו בו, ואין מצווה לגמול עימהם חסד כפי שאנו מחויבים כלפי כל יהודי (אהבת חסד ח"א ג, ג).

דין מחלל שבת שעושה קידוש

אבל אם מחלל השבת עושה קידוש, לדעת רוב הפוסקים אין דינו כדין עובד עבודה זרה. שכן פירש רש"י שדין מחלל שבת כדין כעובד עבודה זרה מפני "שהעובד עבודה זרה כופר בהקב"ה, והמחלל שבת כופר במעשיו ומעיד שקר שלא שבת הקב"ה במעשה בראשית". ואם אדם רוצה לעשות קידוש בשבת, הרי שהוא מעיד בעצמו שהוא מאמין בה' ומכבד את השבת, ואזי חילול השבת שלו הוא כמו שאר החטאים, שאינם מפקיעים אותו מכלל ישראל. וכך כתב בשו"ת בניין ציון כג, וכן כתבו עוד הרבה פוסקים להלכה (מהרש"ם, שדי חמד, זכר יהוסף, רשב"ן, אגרות משה יו"ד ד, נח; אור לציון ח"ב כ, ה). ואמנם יש מחמירים, אבל העיקר כדעת המקילים.

וכיוון שאביך מכבד את השבת ורוצה לעשות קידוש, את יכולה לצאת ידי חובה בקידוש שלו.

כיבוד הורים להורים חילוניים

יש להוסיף כי זה שחזרת בתשובה כמובן אינו פוטר אותך ממצוות כיבוד הורייך, אלא להיפך – בזכות חזרתך בתשובה תוכלי בעזרת ה' לכבדם עוד יותר. וגם אם היו נוהגים כלפייך בפחות סובלנות היית צריכה לכבדם (שו"ע יו"ד רמ, יח), קל וחומר כאשר הם נוהגים בצדקות ומכבדים את דרכך.

ישראל אע"פ שחטא – ישראל הוא

חובה לציין, שבכל אופן יהודי אינו יכול להתנתק מיהדותו, וגם אם יעבוד עבודה זרה ויחלל שבת בזדון ויעבור על כל העבירות שבתורה, עדיין הוא נשאר יהודי, ונשמתו מקודשת בקדושת ישראל. אלא שהוא רשע גדול, ועונשו חמור מעונש שאר הרשעים שלא הפרישו את עצמם מישראל (זוהר ח"ב קנא, ב). ולכן קבעו חכמים, שמצד אחד מקפידים עליו וקונסים אותו שלא לגמול עמו חסד, ומנגד, משתדלים להחזירו בתשובה.

האם מותר לשחק בשבת?

משחקים בשבת

שאלה: האם מותר לשחק בשבת בשחמט, דמקה, וכן משחקי כדור ביתיים?

תשובה: נחלקו דעות הפוסקים בעניין זה. אמנם לכל הדעות ראוי שלא לעסוק במשחקים בשבת משום ביטול תורה, שכן עיקר ייעודה של השבת לעסוק בתורה ולהתענג בסעודות ובשינה, וכפי שאמרו חכמים (ירושלמי שבת טו, ג): "לא ניתנו שבתות וימים טובים אלא לעסוק בהם בדברי תורה". עוד אמרו חכמים (תדבא"ר א):

"אע"פ שאתם עושים מלאכה כל ששה ימים, יום השבת יעשה כולו תורה. מכאן אמרו, לעולם ישכים אדם וישנה בשבת, וילך לבית הכנסת ולבית המדרש, יקרא בתורה וישנה בנביאים, ואחר כך ילך לביתו ויאכל וישתה, לקיים מה שנאמר (קהלת ט, ז): לך אכול בשמחה לחמך ושתה בלב טוב יינך".

וכבר הזכרתי בעבר בטור זה, שלהלכה צריך לחלק את יום השבת, חציו לעונג גשמי בשינה ואכילה, וחציו לעונג רוחני של לימוד תורה ותפילות (פסחים סח, ב; או"ז, סמ"ג, רבנו ירוחם, יש"ש ועוד רבים). ואם יעסוק אדם במשחקים, יאבד את הזמן היקר והמקודש של השבת על דברים בטלים, ויתקשה להקדיש את מחצית השבת ללימוד תורה.

ומכל מקום נחלקו הפוסקים בשאלה האם יש איסור ממש לשחק במשחקים בשבת.

דעת המתירים

לדעת הרבה פוסקים, כל עוד המשחקים אינם על כסף, מותר לשחק בהם. וכן כתב בעל 'שלטי גיבורים' שמותר לשחק בשחמט כי הוא משחק מחכים. וכן כתב הרמ"א (שלח, ה): "מותר לשחוק בעצמות שקורין טשיך (יש מפרשים שחמט, ויש מפרשים שש-בש או חמש אבנים)… וכל זה בשוחק דרך צחוק בעלמא, אבל בשוחק להרוויח אסור". וכן כתב 'מאמר מרדכי' (שלח, ד) שמותר לשחק בביליארד בשבת, ובלבד שלא ישחקו על כסף. וכך דעת עוד כמה אחרונים. אלא שגם לדעתם המשחקים צריכים להיות על חשבון מחצית השבת המיועדת לעונג גשמי של אכילה ושינה, ולא על חשבון המחצית המיועדת ללימוד התורה.

דעת האוסרים

מנגד כתבו כמה אחרונים, שאסור לשחק בשום משחק בשבת. וכנגד מה שאמרו המקלים שמשחק השחמט מחכים, השיבו שאינו מחכים כל כך, עד שיהיה מותר עבור כך לשחק בו בשבת (מהר"א ששון). וכיוון שאסור לשחק במשחקים בשבת, ממילא כלי המשחקים הם מוקצה.

גם החיד"א (ברכ"י שלח, א) הזכיר כמה פוסקים שהתבטאו בחריפות יתירה נגד אלו המשחקים בשבת קודש במשחקים שונים. ואמנם הרב 'כנסת הגדולה' העיד על איזה רבנים גדולים ששיחקו שחמט בשבת. אולם השיב על כך החיד"א:

"הנח לגדולי ישראל שוודאי מעשיהם לשם שמים, שאפשר דהוי (שהיו) חולים בחולי השחורה (סבלו מדיכאון), ומשום רפואה לאסוחי דעתייהו בבא 'דואג' ולמהדר אתלמודייהו וכיוצא קעבדי".

כלומר, שהיו אותם חכמים משחקים כדי להסיח דעתם מדאגתם, וכדי שיוכלו מתוך כך לחזור לתלמודם. אבל למי שאינו סובל מדיכאון, אין היתר לשחק. ולכך נטה הרב יוסף חיים מבגדאד ('רב פעלים' ח"ב יו"ד ל). וכן כתב בפתח הדביר (שלח, ד) בתגובה לדעת אחד הגדולים שהתיר, שלמרות כבודו, "אחר נשיקת הרצפה אלף פעמים, נראה שגם שחמט אסור, כי הוא עצמו מוקצה".

על מה נחרבה טור שמעון

שאלו חכמים בירושלמי (תענית ד, ה): 'טור שמעון', שהיו מרבים לתת בו צדקה ולכבד את השבת, מפני מה חרב? והשיבו שיש אומרים מפני הזנות, ויש אומרים מפני שהיו משחקין בכדור בשבת.

ופירש הרוקח (סי' נה) שבגלל משחק הכדור היו "בטלים מן התורה". וזה היסוד לדעה שאסור לשחק במשחקים שונים בשבת. וכיוון שאסור לשחק, המשחקים מוקצה (עיין 'שיבולי הלקט' קכא).

ויש מפרשים שחטאם היה שטלטלו את הכדור ברשות הרבים (גר"א), וממילא אין ללמוד מזה איסור לשאר המשחקים שמשחקים בבית.

הלכה למעשה למנהג ספרדים

לדעת רוב פוסקי הספרדים, צריך להחמיר שלא לשחק כלל בשבת, מפני שהשולחן ערוך (או"ח שח, מה) פסק שאסור לשחק בכדור בשבת ושהוא מוקצה, וכוונתו לומר שכל המשחקים הם מוקצים. אמנם יש סוברים שהשולחן ערוך החמיר רק בכדור מסוג מסוים שמשחקים בו בחוץ והוא מלוכלך מאוד, שהוא מוקצה, אבל בשאר המשחקים לא החמיר. ולכן גם ספרדים שרוצים להקל, יש להם על מה לסמוך.

מנהג אשכנזים

רבים מהאשכנזים נהגו להקל לשחק בשבת, וכפי שכתב הרמ"א (שלח, ה) שכל זמן שאין משחקים על כסף, אין בזה איסור. אולם גם הפוסקים האשכנזים כתבו שלכתחילה עדיף שלא לשחק בשבת, הן מפני שהזמן הפנוי של השבת צריך להיות מוקדש ללימוד תורה, והן מפני שנכון לחוש לדעת הסוברים שכל המשחקים אסורים בשבת ('מגן אברהם' שלח, ה, 'משנה ברורה' שלח, כא).

ויתכן מאוד, שבזכות עמדתם הנחרצת של רבים מפוסקי הספרדים, רבים מבעלי הבתים הספרדים רגילים כיום להרבות בלימוד ביום השבת. ואילו באשכנז, שההוראה היתה רק שלכתחילה יש להחמיר, רבים נהגו להקל לשחק בשבת, ומתוך כך מתבטלים מתורה. וראוי גם לאשכנזים לנהוג כדעת המחמירים, ולהרבות על ידי כך בלימוד התורה ביום השבת.

ההלכה לילדים קטנים

מצווה לחנך את הקטנים להרבות בלימוד התורה בשבת, ונכון לחנכם למעט במשחקים, כדי שלא יתרגלו לאבד את הזמן היקר והמקודש של השבת על דברי חול. וככל שהם מתקרבים יותר לגיל מצוות – כך צריך לעודדם יותר לעסוק בתורה ולמעט במשחקים. וטוב שההורים עצמם ילמדו עם ילדיהם, ויקיימו בזה את המצווה (דברים יא, יט) "ולימדתם אותם את בניכם לדבר בם". בנוסף לכך, נכון לכל קהילה לייסד שיעורים רבים לילדים בשבת.

עם זאת, לדעת רוב הפוסקים מותר לילדים לשחק בשבת. ואמנם יש סוברים שלמנהג ספרדים, גם לקטנים שהגיעו לחינוך אסור לשחק בשבת, אבל מנגד, יש סוברים שגם למנהג ספרדים מותר לקטנים לשחק בשבת. והרוצים להקל יש להם על מי לסמוך.

משחק על כסף מדומה כמונופול

לכתחילה גם ילדים צריכים להימנע מלשחק במונופול ובשאר משחקים שיש בהם רווחים מדומים של כסף או רכוש. והרוצים להקל יש להם על מה לסמוך. אבל גדולים, גם אם נוהגים כדעת המקלים, בזה ראוי שיחמירו.

אבני פלא ולגו

מותר לילדים לשחק באבני פלא ולגו, לבנות מהם צורות ולפרקם. וכן מותר לילדים לעשות מנייר צורות כדוגמת אוניה ומטוס. אבל גדולים, גם אם הם מקלים לשחק בשבת, נכון שבזה יחמירו, מפני שיש סוברים שהדבר אסור משום מלאכת 'בונה'. וילדים, שחייבים לשמור שבת רק מדין חינוך, יכולים לנהוג בזה כדעת רוב הפוסקים שהקילו. אבל גדולים, שצריכים לשמור שבת מהתורה, נכון שיחמירו.

מקומה של ארץ ישראל בתורה

מעת לעת אנשים שואלים על ערכה של ארץ ישראל, שכאילו המתנחלים עוסקים יותר מדי במצווה זו ומגזימים בערכה. ואמנם נכון, צריך להיזהר שהעיסוק במצווה אחת לא יגרום לחולשה במצוות אחרות. אך יחד עם זאת חובה לדעת כי ערכה של ארץ ישראל הוא מיסודות התורה. וכל מי שלומד תורה בישרות רואה זאת. וכיוון שלמרות כל מה שכתוב בתורה, יש אנשים שמפקפקים בכך, אמרתי בליבי, השנה הזאת אקדיש מעט מן הטור כדי להפנות את תשומת הלב למקומה המרכזי של ארץ ישראל.

הנה בפרשתנו מצטווה אברהם אבינו "לך לך" לארץ ישראל. והוא מגיע לאלון מורה היא שכם שבלב השומרון, וה' מתגלה אליו ואומר: "לזרעך אתן את הארץ הזאת" (בראשית יב, ז). והכוונה לכל ארץ ישראל, אבל הדגש המרכזי הוא על המקום הזה שבו הוא נמצא – בשומרון, שביחד עם ארץ יהודה ובנימין הוא לב הארץ. ומוסיפים חכמים (רש"י שם) שבהיותו בשכם הראה ה' לאברהם "הר גריזים והר עיבל, ששם קיבלו ישראל שבועת התורה".

ובעקבות הרעב נאלץ אברהם לרדת מצרימה, וכשהוא חוזר לאזור בית אל, מתגלה אליו ה' פעם נוספת ואומר:

"שא נא עיניך וראה מן המקום אשר אתה שם, צפונה ונגבה וקדמה וימה. כי את כל הארץ אשר אתה רואה, לך אתננה ולזרעך עד עולם. ושמתי את זרעך כעפר הארץ אשר אם יוכל איש למנות את עפר הארץ – גם זרעך ימנה" (בראשית יג, יד-יז).

ובתוך כך למדנו, שבזכות ירושת הארץ זוכים לריבוי הבנים. ועוד למדנו, שדווקא מתוך המקום שבו הוא נמצא, מבית אל שבהרי בנימין, נצטווה אברהם אבינו להשקיף על מרחבי הארץ כולה, ולדעת שהיא כולה מיועדת לזרעו. ומתוך כך נמשך הציווי: "קום התהלך בארץ לארכה ולרחבה כי לך אתננה". ואברהם הולך לאזור חברון.

ושוב חוזר ה' לומר לאברהם אבינו בברית בין הבתרים: "אני ה' אשר הוצאתיך מאור כשדים לתת לך את הארץ הזאת לרשתה". ואברהם דואג ושואל: "במה אדע כי אירשנה" (בראשית טו, ז-ח).

ושוב אנו לומדים בהמשך על מצוות ברית המילה, שאף היא כרוכה וקשורה לארץ ישראל, שעל ידי הברית אנו נוחלים את הארץ, שנאמר:

"ונתתי לך ולזרעך אחריך את ארץ מגוריך, את כל ארץ כנען לאחוזת עולם, והייתי לכם לאלוקים" (בראשית יז, ח).

והנה עתה אנו זוכים לחזור להתנחל בארץ אבותינו, במקומות הקדושים בהם נאמרו ההבטחות האלוקיות, וככל שיתרבו העולים להתנחל בהרים, כך נזכה יותר לממש את ההבטחה האלוקית, וייסכר פיהם של אויבינו, ונזכה לשכון לבטח בארצנו.

פסטיבל של שנאה, שקר ועיוות

מה הקשר בין הפשיעה הגואה לאפליית המתנחלים?. בקרוב: פסטיבל ההסתה הקבוע של השמאל לרגל עונת המסיק.התעלמות התקשורת ובית המשפט מעברות רכוש במיליארדים שמבצעים ערבים ממניעים לאומניים.

 על הטענה שאפליית המתנחלים גורמת לכל השחיתויות

שאלה: בדרך כלל אני מסכים עם ההיגיון שבדברי הרב, אבל בפעם האחרונה הופתעתי. איך מדיון על האלימות הגואה ברחובות הגעת שוב למתנחלים ולערבים. התרגלנו שהשמאל מעוות כל דיון ותולה את כל הבעיות במתנחלים. האם גם אנחנו צריכים לנהוג כך ולתלות את הפשיעה הגואה באפליית המתנחלים?

תשובה: אכן, זה לעומת זה הטוב והרע, ולכן אין להתפלא שטענות הרשעים דומות במהופך לטענות הצדיקים. השאלה היא כיצד מבדילים בין הטוב לרע, ובין האמת לשקר.

ראשית, על פי הנטייה הבסיסית – שאלה כופרים בה' שבחר בישראל וצווה אותנו לגור בארץ, ואלה מאמינים. אלה תומכים בארגוני טרור שמגמתם להרוג ולהחריב, ואלה תומכים במתנחלים שמפריחים את השממה.

שנית, על ידי בחינת העובדות – מי משקר ומי דובר אמת. הפגיעה שחלק קטן מן המתנחלים פוגעים בערבים אינה מגיעה לאחוז אחד מהפשע שמתבצע במגזר הערבי, ולכן אלה שטוענים שהאחוז האחד הוא הבעיה ומנגד מתעלמים מתשעים ותשע אחוז של פשעים – משקרים. שכן עיוות המציאות הוא שקר.

פסטיבל השנאה והשקר סביב מסיק הזיתים

הנה תגיע עוד מעט עונת מסיק הזיתים, ואישים מן השמאל ובראשם הרבאי הרפורמי אשרמן יתחילו שוב בפסטיבל השנאה והשקר שלהם נגד המתנחלים שמפריעים למסיק הזיתים, ושוב נשמע בתשקורת גידופים חמורים נגד המתנחלים.

הסיפור מתחיל בכך שהערבים רצחו מאות מתנחלים, ובעקבות זאת יש מהמתנחלים שאינם רוצים שערבים יתקרבו ליישובים ללא שמירה צמודה של חיילים, ויש שרוצים למנוע את המסיק, כעונש על ההתנכלויות הקבועות ליישובים.

בכל אופן, עלות כל הזיתים המדוברים מגיעה לכל היותר לעשרה מיליון שקל. לעומת זאת, בכל יום ובכל שעה מבצעים בני המגזר הערבי גנבות אדירות בהיקפן, בעלות של מיליארדי שקלים בשנה. גונבים מחקלאים עדרים של כבשים, פרות, עגלים, כוורות, טרקטורים, ארגזי פירות, מחרשות, מלגזות, טפטפות, ממטרות, גדרות, מעקות, עמודי חשמל, עצים, שתילים, וכל דבר שאפשר לקחת. ומן הערים והיישובים גונבים מכוניות, אופנועים, אופניים עגלות ומכשירי חשמל. כל זה בנוסף לעסקאות סמים, העלמת מיסים ורמיסת חוקי הבנייה. לצערנו יש גם פושעים יהודים, אולם אחוז הפשיעה במגזר הערבי הוא בערך פי ארבעה, ויעידו על כך כל החקלאים והמתגוררים סמוך לכפרים ערבים. ושלא ינסו להיתמם ולטעון שאין לכך מניעים לאומניים. זוהי פשיעה שיטתית, שמקבל גיבוי רחב מהסביבה הערבית.

על כן, כאשר מרבים לדבר על מספר מטעי זיתים, אך מתעלמים מפשע שיטתי כלפי יהודים בעלות של מיליארדים, הרי שמדובר בפסטיבל שנתי של שקר, שמתעטף בכסות של הגנה על רכוש, אבל בעצם עיקר רצונו לפגוע במתנחלים שבאו להפריח את השממות כדבר ה' בפי הנביאים.

הריקבון

אילו היה זה רק סדר העדיפויות של אישים מהשמאל, עוד היה אפשר להתגבר על כך. אילו רק התשקורת היתה מצטרפת אליהם, היה עוד אפשר בקושי להתגבר. אבל כאשר זה סולם הערכים של בית המשפט העליון וראשי המשטרה, אזי סימן הוא שריקבון התפשט במערכת. רק בזכות שיש עוד שוטרים פשוטים שנותרה עוד הכרת צדק בלבבם, נשמרים סדרים מסוימים של חוק בסביבה היהודית. אבל בכל הקשור לחקלאים ובעלי עסקים המתגוררים ליד כפרים ערביים, המשטרה חסרת אונים. אלה נאלצים להציל את רכושם על ידי תשלום פרוטקשן לפושעים, וכך הם מבטיחים למשך זמן מסוים את רכושם. הבעיה שמחיר הפרוטקשן הולך ומאמיר עד שלא ניתן לעמוד בו. וכל מה שנותר למערכת המשפט, לתשקורת ולמפגיני השמאל הוא לטעון שהמתנחלים מתפרעים ועל כן צריך להפלותם לרעה ולהענישם בחומרה יתירה.

עוד על מרן הרב קוק

כהמשך לאזכרה למרן הרב קוק, נביא מעט דברים שכתב עליו הגאון הרב זוין ('אישים ושיטות' ע' 210): "מרן הגאון אברהם יצחק הכהן קוק ז"ל, היה בדורנו היחיד בין גדולי התורה שכל מקצועות התורה היו ברשותו. אדם מישראל בא ושואלו דבר תורה, אין הוא, הרב, זקוק לעיין ולחפש, לדרוש ולתור. בו ברגע הוא מציע את הסוגיות והראשונים השייכים לעניין, והולך וחורז מגמרא לרמב"ם, ומרמב"ם לשאר עמודי ההלכה, ובדרך הילוכו הוא מאיר ומסביר, מעיר ומפלפל, כאילו זה עתה עסק בעניין הנידון. אם השואל הוא תלמיד חכם, והתכונן לאותו עניין עובר לכניסתו אל הרב, ופתאום הוא רואה שהרב, מבלי כל הכנה מוקדמת, מרצה לפניו תלי תלים של חידושים בעניין זה גופו – אין קץ להשתוממותו".

אגב, מספרים שה'חזון איש' היה מעודד אברכים מעולים ממושפעיו, לעיין יפה בספרי ההלכה של הרב, באומרו להם: כי "דרך הלימוד ובירור ההלכה של הרב, הוא לאמיתה של תורה". ('בשדה הראי"ה' ע' 242 בשם הר"ם דייטש, מקורבו של החזו"א).

לימוד תורה בשבת

שאלה: לפני כמה שבועות הועלתה טענה, שאם יקדישו בשבת שש שעות ללימוד תורה, הקשרים המשפחתיים ועם החברים יפגעו, כי הם מתקיימים בעיקר בשבת. ותשובתך היתה, שאם לא יעסקו בתורה בשבת החיים יעשו חלולים ומרוקנים מתוכן, וממילא בהמשך גם הקשרים עם המשפחה והחברים יחלשו.

בדרך כלל אני נהנה מקריאת 'רביבים', אבל נדמה לי שבעניין זה כבוד הרב הגזים. וכי מדוע שלא יקבע אדם לימוד ביום שלישי, ויקדיש את השבת לבילוי עם משפחתו? האם הלימוד ביום שלישי שווה פחות? האם דווקא לימוד בשבת הוא שיעניק משמעות לחייו של האדם?

תשובה: אכן כן, לימוד התורה ביום שלישי שווה פחות, וכפי שכתב רבי יוסף חיים בספרו 'בן איש חי' (שנה שנייה, בהקדמה לפרשת שמות) בשם המקובלים: "גדול הפועל הנעשה מעסק התורה ביום שבת אלף פעמים מן הנעשה מעסק התורה של ימי חול". ולא במקרה ניתנה התורה בשבת, כי מדרגת השבת מתאימה לתורה. וכתב ב'שפת אמת' (כי תשא תרס"ב) שהשבת היא יום זכירה, "והתורה שלומדים בשבת אין בה שכחה".

וכך אמרו חז"ל שעניינו של יום השבת לימוד תורה, כמובא בתנא דבי אליהו (פרק א): "יום השבת יעשה כולו תורה". וכן אמרו חז"ל שהתורה היא בת זוגה של השבת, ולשם כך נועדה השבת שילמדו בה תורה (טור או"ח רצ).

אם מתבטלים מתורה למען המשפחה, סימן שאין למשפחה ערך

ואם אין עוסקים בתורה בשבת בתואנה שצריכים לנצל את השבת לשיחות עם בני המשפחה והחברים, סימן הוא שבאמת אין ערך מספיק למשפחה ולחברים, כי רק מפני שיש בשבת זמן פנוי שאסור לעבוד בו מדברים עמם. אבל אם היה מותר בשבת לעבוד או להסתכל בטלוויזיה, גם בשבת לא היו מדברים עם בני המשפחה והחברים.

אבל אם מקדישים בשבת זמן הגון לתורה (שש שעות לפחות), ויחד עם זה מתענגים בסעודות יחד עם בני המשפחה ואורחים, אזי השבת מעין עולם הבא, כלולה בעונג רוחני וגשמי, אישי וחברתי, ואורה וברכה נמשכת ממנה לחיי החברה ולימות המעשה.

היחס ל'קולך' בית המשפט והציונות

בעקבות הביקורת שכתבתי על תנועת 'קולך', שתומכת בבית המשפט החילוני ולוחמת בבתי הדין, נכתבה באינטרנט בשולי המאמר תגובה וזו לשונה: "כבוד גדול לי לרב מלמד, אך שיאמר בפירוש אינני ציוני. אינני בעד לימודי חול… ובית המשפט הינו כלום בעיני. ראוי שיבהיר במה הוא ציוני, אם בכלל. אין זה גורע מהחיוב בכבוד לתלמיד חכם".

תשובה: אכן ברצוני להבהיר שאני ציוני, כי הציונות עניינה פעילות להחזרתו של עם ישראל לארצו, ופעולה זו היא מצווה גדולה השקולה כנגד כל המצוות (ספרי רנג). ונדמה לי שכל ציוני אמיתי היה צריך לפעול למען ביסוס המשפט העברי, ולהיאבק בבית המשפט העליון החילוני, אשר נחשב על פי ההלכה "ערכאות של גויים", והוא כידוע המוסד הכי לא ציוני במדינה, אשר מכרסם באופן שיטתי בזכותו של עם ישראל על ארצו ומסכן את יכולתנו להילחם באויבינו. את הטענה על לימודי חול לא הבנתי בכלל.

פתיחת פחית שתייה בשבת

נחלקו הפוסקים אם מותר לפתוח לשונית של פחיות שתייה ממתכת. יש אוסרים, מפני שלדעתם בפתיחת הלשונית נעשה לפחית פתח יפה שאפשר לשתות דרכו, והרי זה אסור משום מלאכת 'בונה'. וכן חוששים לאיסור 'מחתך', מפני שבהוצאת הלשונית היא נחתכת באופן מדויק.

אולם רבים מתירים זאת, משום שהפחית נועדה לשימוש חד פעמי, וממילא אין הוצאת הלשונית נחשבת עשיית כלי. וגם אין בזה איסור 'מחתך', כי רק כאשר צריכים לחתוך במידה מדויקת יש איסור 'מחתך', אבל כאשר אין זה משנה היכן יחתכו, וכל המטרה היא רק ליצור פתח להוצאת השתייה, מותר לפתוח באופן הנוח ביותר, היינו על ידי משיכת הלשונית (רשז"א אויערבאך).

ולמעשה, הרוצה להקל רשאי. והרוצה להחמיר, ימזוג את המשקה שבפחית לכוס ולא ישתה דרך הפתח שנוצר בהסרת הלשונית, שבאופן זה ניכר שאין מעוניינים בעשיית הפתח המיוחד שבפחית (הרב מאזוז, מנו"א ח"ג כד, ה). והרוצה להחמיר יותר, יזהר לפתוח את הלשונית פחות ממה שרגילים בחול, שבאופן זה החיתוך לא נגמר, וגם הפחית אינה ראויה לשימוש נאה (אול"צ ב, כז, ו).

היערכות לשבת של התעלות

מי שלומד שש שעות בשבת, מתי יוכל להעמיק את הקשר עם בני משפחתו ועם שכניו? ללא לימוד תורה, הקשר עם המשפחה ועם השכנים מתרוקן מתוכנו. איך מרעננים את החיים בלי להחליף דירה, עבודה ובן-זוג.

לימוד בשבת מול צרכי המשפחה והחברה

שאלה: אקדים תחילה שאשתי ואני ממש התפעמנו והתבשמנו מן המאמרים על השבת (שהתפרסמו לפני כחודשיים). במשך שנות נישואינו אנחנו עמלים ומבולבלים לגבי צביונה של השבת. קראנו ספרי יסוד, חסידות, והדברים לא התחוורו. בקריאת שני המאמרים ברביבים אודות עונג שבת האמיתי, שכולל סעודות ומנוחה וגם לימוד רציני של שש שעות, הרגשנו הדרכה ברורה ומשב גדול של הבנה ובירור.

אולם אשתי ואני ניסינו לנתח את יום השבת ולראות "איך מכניסים" את שש השעות של לימוד התורה, ורצינו להעלות נקודה חשובה לדעתנו.

בתקופה המודרנית היחס למשפחה עבר שינוי גדול. מערכת היחסים בין הגבר לאישה נבנית היום על נדבך נוסף של דיבור, שיתוף בחוויות היום יום והעמקה משותפת ברגשות. אותה ההבנה התחדשה גם לגבי הילדים, במיוחד במשפחות ברוכות ילדים. על גבי זה אפשר להוסיף את הצורך בשכנות טובה, הכוללת הזמנת משפחות שכנות לארוחות, וכן אירוח משפחות שזקוקות לתשומת לב. בסיכומו של דבר, כל כך הרבה נדרש מהמשפחה ומהאדם המודרני, ושבת היא הזמן היחיד שבו נמצאים בבית ויכולים לשוחח ולארח, ואיך אפשר להספיק ללמוד שש שעות בשבת?

תשובה:

אכן חשוב שבני הזוג ישוחחו ביניהם שיחות עמוקות, וכן חשוב שההורים יקדישו תשומת לב לילדים, יצרו קשרים טובים עם השכנים ויארחו נזקקים. אולם כל הדברים החשובים הללו מקבלים את ערכם על ידי לימוד התורה, ובלא לימוד הם הולכים ומתרוקנים מתוכן. הקשר הזוגי מתנוון, השיחות עם הילדים נעשות טפלות, והקשר עם השכנים נעשה מעיק ומשעמם.

העצה החילונית לכל זה היא להתחדש: להחליף את בן הזוג, לעבור דירה, לשנות את מקום העבודה. את הילדים קשה להחליף, אז נותנים להם מפתח לדירה, מרגילים אותם להכין אוכל במיקרוגל ומלמדים אותם להעסיק את עצמם, כלומר, להפעיל את שלט הטלוויזיה ולדלג בין הערוצים.

זה לא התחיל כך, כאשר בני הזוג התחתנו הם נשבעו אמונים לאהוב לנצח נצחים. כשילדיהם נולדו, נשבעו כי יהיו הורים משקיעים, קשובים, פתוחים וכמובן – החברים הכי טובים של הילדים. אבל כשלא מתחדשים מבפנים, מתוך הנשמה, הכול נעשה ריק וחלול.

התיקון היסודי לזה הוא לתת משקל חשוב ללימוד התורה, שהוא המזון של הנשמה, וממנו הערכים מתחדשים. על ידי כך הכול מקבל ערך מקודש: הזוגיות, הקשר לילדים, יחסי השכנות, העבודה וההתנדבות. זה לא מונע משברים, אבל זה גורם שהמשברים הופכים מנוף להעמקה והתקדמות נוספת.

לשם כך נתן לנו הקב"ה את השבת, שהיא הנשמה הפנימית של ששת ימי המעשה. שהלימוד שאדם לומד בשבת נותן משמעות לכל מעשיו ולכל המסגרות שהוא חי בתוכן.

חשבון השבת

לפיכך צריך לעשות חשבון ולקבוע סדרי עדיפויות, ובלבד שהזמן המוקדש לתורה לא יפגע. ואם צריך להשקיע יותר זמן בשיחות עמוקות, אפשר לעשות זאת בששת ימי המעשה. לא יתכן שהעבודה בימות החול תהיה מקודשת יותר מלימוד התורה. לא יתכן שאת העבודה אי אפשר לבטל, אבל את לימוד התורה המקודש של שבת אפשר לבטל. אם השיחות עם האישה והילדים והשכנים חשובות, אז צריך להפחית לשם כך כמה שעות עבודה בימות החול.

מלבד זאת, ניתן גם לשלב בין הערכים. האב יכול לקבוע לימוד עם ילדיו. שכנים יכולים לקבוע חברותא בשבת. ויש בני זוג שמצליחים ללמוד יפה יחד, וטוב שחלק מן הלימוד של השבת יעשו יחד.

מצוות האישה

לא כאן המקום להסביר את ההבדל שבין גברים לנשים, אולם למעשה הגברים מחויבים בתלמוד תורה, והם צריכים להקדיש לפחות שש שעות בשבת לתורה, אבל הנשים אינן חייבות בכך. ולכן בשנות העומס, כאשר רוב הילדים בבית, האישה יכולה להסתפק בהקדשת שעה אחת ללימוד תורה בשבת, בשיעור או בלימוד עצמי. ולאחר מכן, כשהילדים יגדלו, תוכל לחזור וללמוד יותר תורה. ובינתיים מצווה עליה לעודד את בעלה ללמוד הרבה תורה, ויש לה על זה שכר גדול. וכפי שאמרו חכמים (ברכות יז, א): "גדולה הבטחה שהבטיחן הקדוש ברוך הוא לנשים יותר מן האנשים". ומבארת הגמרא ששכרן הגדול הוא על כך שהן שולחות את הגברים ללמוד תורה. והדברים הללו עמוקים מאוד, ששכרה של האישה שמעודדת את בעלה ללמוד גדול יותר משכרו של בעלה שהולך ולומד תורה בפועל.

שלא להגיע לשבת עייף

ויש מי שעושים את הכול הפוך. ביום שישי הם הולכים לטיולים, שוחים בבריכה, עובדים עד כלות הכוחות, העיקר להגיע לשבת עייפים. שהרי לדעתם אין מה לעשות בשבת, אז עדיף להיות עייפים כדי לישון כמה שיותר.

ואמנם אמרו חכמים שהשינה בשבת תענוג, אבל אין הכוונה שאדם ישלים בשבת את כל שעות השינה שהחסיר בימות החול, אלא הכוונה שהכול בשבת צריך להיעשות בנחת ובעונג, כדי שיהיה לו כוח ומרץ ללמוד תורה ולהתפלל ולשמוח עם בני משפחתו. וכן הסעודות צריכות להיות טעימות מאוד, אבל לא כבדות, כדי שייצאו מתוכן מלאי חיוניות ללמוד תורה ולהעמיק בשיחות ערכיות עם בני המשפחה וחברים.

ולכן מי שרואה שהוא מגיע לשבת עייף, נכון שיישן ביום שישי כמה שעות, כדי שיגיע לשבת רענן. שכשם שצריך לסדר את הבית לקראת שבת, ולהכין מאכלים טעימים ובגדים נאים ולהתרחץ, כך מי שעייף צריך להתכונן לשבת בשינה, כדי שיקבל את השבת רענן, שמח וטוב לב. וכך יוכל לנצל את השעות הקדושות של השבת לעונג ולהתעלות רוחנית.

ואמנם גם מי שרובץ רוב השבת במיטתו, ומבלה את שבתותיו בנחירות ובאכילה גסה, עדיין הוא זוכה לשמור שבת ולעשות קידוש ולהכניס קדושה לחייו. אבל אדם כזה רחוק מאוד מלזכות לברכתה של השבת. במקום שהשבת תאיר את כל ימיו, היא רק מצילה אותו משקיעה מוחלטת בביצת החומרנות.

ההורים שרוצים שילדיהם יבקרום

כמו אלה המעייפים את עצמם ביום שישי כדי לבזבז את השעות הקדושות של השבת בשינה ובטלה, כך יש הורים שבכל השנים הרבות והטובות שילדיהם היו בבית, לא מצאו זמן לשיחות מעמיקות עימהם. ורק כאשר הם יוצאים לפנסיה, אז הם פתאום רוצים שהילדים ירבו לבקר אצלם ויספרו להם על הכול, ומתמרמרים על שהילדים אינם מוצאים זמן לכך. אם היו מדברים איתם כשהיו צעירים, לא היו מרגישים חסך בגיל מבוגר, וגם הילדים היו רגילים ושמחים לשוחח עימהם.

הממהרים לצאת מחתונות

וכך יש אנשים שמגיעים לחתונות וממהרים לצאת. במקום לאכול ולשתות בסעודה של מצווה, ולרקוד לפני החתן והכלה, ולשמוח עם החברים והמשפחה, הם ממתינים בקוצר רוח שיגישו את האוכל ויוכלו לצאת. אחר כך הם מתלוננים שאין להם מספיק שמחה בחיים, הולכים לייעוץ פסיכולוגי, קוראים ספרי הדרכה ויוצאים לחופשות ארוכות ויקרות, אבל זה לא עוזר. וכל זה מפני שאינם יודעים לשמוח כראוי בשמחה של מצווה.

אמנם גם עליהם אפשר ללמד זכות, שבגלל התזמורות הרועשות שממשיכות להלום גם בזמן האוכל, אינם יכולים לשוחח עם החברים ולשמוח בחתונה.

שלא להרעיש בחתונות

אגב, סיפר לי ידיד שבחתונה אחת אבי הכלה, קצין בכיר בדימוס, לחש באוזנו שלא ידאג, התזמורת הפעם לא תרעיש, והוא יכול אפילו לשבת ליד הרמקול. כששאל הידיד איך הוא בטוח בכך, הוציא אבי הכלה פלאייר מכיסו, ואמר: הודעתי להם כי אם ירעישו, בפלייר הזה אני חותך להם את הכבל. הם לא הרעישו.

שבעה עשר ההרחבות והתיקונים

כידוע, חטא המרגלים שאירע בתשעה באב גרם לחורבן בית המקדש. שבאותו הלילה בכה העם שאינו רוצה להיכנס לארץ. אמר להם הקב"ה: "אתם בכיתם בכייה של חינם, חייכם תבכו בלילה הזה בכייה לדורות" (תענית כט, א). ולכן התיקון לחטא המרגלים וחורבן הבית הוא יישוב הארץ וחיבת הארץ. ואמרו בשם הגאון מוילנה שהעיסוק בהרחבת היישוב הוא התיקון לחטא המרגלים, ועל ידו מקרבים את הגאולה שתבוא ברחמים וללא ייסורים.

ואמר הגר"א (קול התור ה) שהתיקון השלם הוא בשבעה עשר סוגים של הרחבות: א) הרחבה בשטח היישובים, שנאמר: "הרחיבי מקום אוהלך". ב) הרחבת מספר המתיישבים. ג) התרחבות בטוב הארץ, היינו במעשים טובים. ד) הרחבה בחכמת התורה. ה) הרחבה מתוך הצרה, שמתוך הצרה דווקא מוצאים את ההרחבה. ו) הרחבה בהתעלות הקדושה. ז) הרחבה בברכת הארץ, בפרנסה טובה. ח) הרחבת ירושלים. ט) הרחבת הביטחון. י) הרחבה פרטית של כל אחד מהעוסקים ביישוב הארץ. יא) הרחבה בפועל הידיים. יב) הרחבת כמות המים. יג) הרחבה בעבודת בניין ירושלים. יד) הרחבה בגילוי משמני הארץ. טו) הרחבה בכיבוש הארץ. יז) הרחבת הרחמים על חורבן ירושלים ושממות ארץ ישראל. ובזכות זה יתקיים בנו הפסוק (תהלים קב, יד-יז): "אתה תקום תרחם ציון כי עת לחננה כי בא מועד. כי רצו עבדיך את אבניה ואת עפרה יחוננו. ויראו גויים את שם ה' וכל מלכי ארץ את כבודך. כי בנה ה' ציון נראה בכבודו".

יהודית ותו לא

הצעת החוק נגד שלילת קיומה של ישראל כמדינה "יהודית ודמוקרטית". את ההגדרה "יהודית דמוקרטית" יוכל בית המשפט ללוש כרצונו. האם מי שיתפלל "השיבה שופטינו כבראשונה" יסתכן במאסר?. מדינה יהודית, ללא תארי לוואי.

הצעת החוק של ח"כ זבולון אורלב

ביום ד' סיוון התבשרנו כי ח"כ זבולון אורלב הצליח להעביר בקריאה טרומית הצעת חוק, לפיה יושת עונש של שנת מאסר על "המפרסם קריאה לשלילת קיומה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית, ועל פי תוכנו של הפרסום יש אפשרות סבירה שיביא לעשיית מעשה של שנאה, בוז או אי נאמנות למדינה או לרשויות השלטון או המשפט שלה שהוקמו כדין".

בדברי ההסבר לחוק נאמר כי עד כה נקבעה עבירה פלילית לפרסום דברי הסתה וגזענות, וכי מטרת החוק לקבוע עבירה פלילית גם למי שמפרסם קריאה לשלילת קיומה של המדינה כמדינה יהודית-דמוקרטית. עוד הוסבר כי "פרשת עזמי בשארה מלמדת אותנו שהצהרות הופכות מהר מאוד למעשים. הצהרותיו הבלתי פוסקות של עזמי בשארה כנגד זהותה של ישראל כמדינה יהודית התפתחו מהר מאוד לביקורים בארצות אויב כמו סוריה ולבנון, חרף האיסור לבקר במדינת אויב, ואף לחשדות בדבר מסירת מידע וסיוע לאויב במהלך מלחמת לבנון השנייה".

יהודית דמוקרטית

לפני דברי הביקורת אציין כי אני מכבד מאוד את ח"כ זבולון אורלב. עוד מנעוריי בשכונת גבעת מרדכי בירושלים אני זוכר אותו כמנהל פנימיית עמליה, וכמי שחזר ממלחמת יום הכיפורים מעוטר בצל"ש על עוז רוחו ותושייתו. וגם היום אני שמח לכבדו כראוי לאחד מנציגי הציבור הדתי-לאומי.

ואף שכוונת החוק טובה, כמדומה שכל עוד מזכירים יחד עם המילה 'יהודית' את המילה 'דמוקרטית', אין בו תועלת. כי בית המשפט העליון ילוש את החוק כרצונו, תוך שהוא מרוקן את מושג היהדות מתוכנו וקובע כעיקר את מושג הדמוקרטיה. אגב, זו גם נסיגה מנוסח מגילת העצמאות, בה הוזכרה המדינה כמדינה יהודית ללא תוספת 'דמוקרטית'.

הנה לדוגמה, ישנו חוק האוסר על מפלגה השוללת את אופיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית-דמוקרטית להשתתף בבחירות. בפועל, בית המשפט העליון פסל על פי חוק זה את מפלגת 'כך' והכשיר את מפלגת בל"ד של עזמי בשארה. וזאת למרות שנציגי בל"ד הצהירו בגלוי בפני בית המשפט כי הם מתנגדים לזהותה היהודית של המדינה.

מן הסתם גם החוק הזה יפורש כך על ידם. כעיקרון, גם חזן שיאמר בחזרת הש"ץ "השיבה שופטינו כבראשונה" או "את צמח דוד עבדך מהרה תצמיח" יוכל לקבל שנת מאסר, שכן על פי הצעת החוק הוא מביע "אי נאמנות לרשויות השלטון או המשפט שלה שהוקמו כדין".

יהודית בלבד

זה אולי לא תיקני (פוליטיקלי קורקט), אבל אם רוצים לבצר את אופייה של מדינת ישראל כמדינת העם היהודי, חייבים להפסיק לשלם מס למולך הדמוקרטיה, ולומר בבירור: המדינה היא מדינה יהודית. יהודית ותו לא.

כמו שאין לומר שהמדינה היא "יהודית יפה", או "יהודית בעלת איכות סביבה", או "יהודית מפותחת מבחינה מדעית" – כך אין לומר "יהודית- דמוקרטית". כי אין תנאי שהמדינה היהודית תהיה דווקא דמוקרטית. ארץ ישראל היא שלנו בין אם היא יפה ובין אם מוזנחת, בין אם היא דמוקרטית ובין אם עומד בראש מלך מבית דוד או שיש שיטת שלטון מפותחת יותר מזו של היום, שלדעת בית המשפט העליון היא דמוקרטית, ויש שמפקפקים במידת הדמוקרטיה שאכן קיימת בה.

ההגדרה "מדינה יהודית" מספיק טובה, ואין צורך לצרף לה שום תואר לוואי. המושג יהודי כולל כמובן את העמדה המוסרית, שכן היהדות היא שהפיצה את בשורת המוסר לעולם.

לימוד תורה בשבת

בפעם הקודמת עסקתי בייעודה המרכזי של השבת – לימוד תורה מתוך נחת ועונג, וכפי שהדריכונו חכמים: "חציו לכם חציו לה'" (פסחים סח, ב). ובמיוחד אנשי מעשה צריכים להקפיד לנצל את השבת ללימוד תורה, שעל ידי לימוד התורה בשבת כל העבודה של ששת ימי המעשה מתקדשת.

אולם רבים מתאוננים כי דווקא בשבת הם עייפים מאוד ואינם מצליחים ללמוד. האכילה היתירה היא אחד הגורמים לכך, כי לאחר שאדם אוכל הרבה, גופו נצרך להשקיע משאבים רבים בעיכול האוכל, ולא נותר בו עוד כוח להתרכז בלימוד. וזו החכמה הנדרשת בשבת, למצוא את האיזון בין התענוג הגשמי באכילה ובשינה ובין התענוג הרוחני בלימוד התורה.

כיוצא בזה כתב השל"ה (שבת נר מצווה לז) שאותם האוכלים אכילה גסה בשבת וממלאים את בטנם כבהמות, ומתעייפים ונרדמים ואינם עוסקים בתורה, אינם זוכים כלל במצווה, ואינם מענגים את השבת אלא רק את בטנם. והחכם עיניו בראשו, וכשיישב לאכול בבוקר, אע"ג שיאכל וישתה כראוי, אין הכוונה שימלא בטנו, כי לא מנוחה ועונג ייקרא לזאת, אלא איבוד המאכל והגוף, וגם הפסד לנפש, שלא יוכל לעמוד ולעסוק בתורה ובמצוות מרוב אכילתו.

קביעת סדרי לימוד

כדי לבצר את הלימוד בשבת, יש לקבוע לו סדרים. ראוי לכל קהילה לייסד שיעורים ולימודים שונים בבית הכנסת. לא הכרחי שכל שיעור יהיה בעל חידושים מופלגים. אפשר גם לשבת בצוותא יחד עם תלמיד חכם ולקרוא בספר הלכה או אמונה או מוסר, וכך להרחיב ולהעמיק את הידיעה בתורה.

מי שיש לו ילדים קטנים, טוב שיקבע עימהם לימוד בשבת. על ידי כך יקיים את מצוות לימוד התורה למהדרין, וגם יחזק את הקשר שלו עם ילדיו. וכן בני זוג יכולים לקבוע לעצמם לימוד קבוע. והעיקר שיקבעו לימוד בספר שאינו קשה מדי, ומאידך שיש תועלת מרובה בלימודו. ואין לחפש הברקות וחידודים, אלא לעסוק בעיקרי יסודות התורה.

שאלה מאברך ליטאי

פנה אלי בדוא"ל אברך ליטאי, ואחר פתיחה בדברי נימוס כמקובל החל לטעון: אתם הרבנים הד"לים טוענים כי דרככם היא דרך של תורה, והלא אין מקפידים אצלכם על צניעות, בנים ובנות לומדים ומשחקים בערבוביא, וכל היחס לעניינים שבקדושה נשחק. גם לימוד התורה דליל ואינו מגיע לרמת הלימוד "בישיבות הקדושות". ובכלל, גדולי הרבנים הורו שאין ללמוד לימודי חול, ואיך עוסקים אצלכם בלימודי חול.

השבתי לו בטענה שכנגד, כיצד אתה טוען נגד אחרים שאינם מדקדקים במצוות, והלא אתם ביטלתם מצווה מפורשת מהתורה לישון בסוכה, והאברכים שלכם רוקדים בכבישים עם המנטרה "נ נח נחמ נחמן מאומן", שזהו משפט שאין לו שום בסיס בתורה.

התרעם הליטאי כנגדי: כל הדברים הללו אינם שייכים אלינו כלל. אלו חסידי חב"ד וברסלב שמתנהגים כעובדי עבודה זרה כמעט. וכבר מרן … זצ"ל יצא כנגדם במלחמה גדולה. אבל אנחנו בני "הישיבות הקדושות" ממשיכים בדרך הסלולה לנו על ידי גדולי הדור.

עניתי לו, אף אני ידעתי שאתה ליטאי, ובכוונה טענתי כנגדך את הטענות שאתה רגיל לטעון כלפי חרדים אחרים, וזאת כדי שאולי תבין את הגיחוך שבטענותיך כלפי. כשם שאתה סבור שאין להאשים את הקבוצה שלך בעמדות של קבוצות אחרות, כך אולי תבין שאין להאשים רבנים מן הציבור הדתי לאומי בעמדות שאינם מסכימים להן. כשם שהציבור החרדי מורכב מקבוצות רבות, כך גם הציבור הדתי-לאומי (שגדול יותר מבחינה מספרית) מורכב מקבוצות רבות. והטענות שטענת בענייני הצניעות אינן שייכות לציבור התורני-לאומי שבקרבו גדלתי ובקרבו אני חי. גם לימוד התורה מתקיים ברצינות מרובה בציבור זה, לא פחות מאשר בציבור הליטאי. ולעניין לימודי חול – יש בהם ערך לכתחילה, כפי שמבואר בגמרא, בראשונים ובאחרונים.

עוד הוספתי, שלא יחשוב שלפי דעתי בני הציבור הליטאי עולים על בני הציבור החסידי, אלא רק כדי להסביר את הגיחוך שבדבריו טענתי כלפיו את מקצת הטענות שהוא טוען על החסידים. והטוב הוא שכל קבוצה תלמד מחברתה את הדברים הטובים שיש בה.

האם בני הציבור הליטאי צדיקים מבני הציבור הדתי לאומי

עוד הוספתי, כי אינני יודע אם כלל בני הציבור הליטאי נחשבים על פי התורה כצדיקים יותר מכלל בני הציבור הדתי-לאומי על גווניו השונים. כי אף אם אינם מקפידים בגדרי הצניעות כראוי, וגם אינם מקדישים מספיק זמן ללימוד התורה, מנגד רבים מהם מקיימים כראוי את מצוות יישוב הארץ, שאמרו עליה חכמים שהיא שקולה כנגד כל המצוות (ספרי ראה נג). ורבים מהם מוסרים נפשם על מצוות הצלת נפשות בגיוס לצבא, ואמרו חכמים: כל המקיים נפש אחת מישראל כאילו מקיים עולם מלא (משנה סנהדרין ד, ה). ואף בענייני מוסר ודרך ארץ רבים מצטיינים יותר כידוע, שעוסקים ביישובו של עולם, ומפרנסים את עצמם ומשלמים מיסים שמהם מחזיקים משפחות וישיבות. וזהו שאמרו חכמים (אליהו רבה א) "דרך ארץ קדמה לכל". ורבים מהם מצטיינים בענייני חסד ואמת, ואמרו חכמים שהתורה תחילה חסד ואמצעיתה חסד וסופה חסד (תנחומא וירא ד), כדי ללמדנו שזה עיקר התורה. וכן אמרו שחותמו של הקב"ה אמת (שבת נה, א). ואת כל זה אמרו כדי שנבין את מעלת הדברים, וכדי שלא שיבוא איזה אברך או אפילו משגיח בישיבה ויבטל בהבל פיו את מעלתם של צדיקים וטובים ממנו.

וכפי שכתבתי, הטוב הוא שכל קבוצה תלמד מחברתה את הדברים הטובים שיש בה, ועל ידי כך נזכה לגאולה שלימה בקרוב.

עבודה בחול, תורה בשבת

מה המקור לקביעה שיש ללמוד לפחות שש שעות בשבת. תנא דבי אליהו: "יום השבת יעשה כולו תורה". לאחר הכניסה לארץ נותרה השבת כיום פנוי ממלאכה המוקדש לתורה * דברי הגמרא ששבת וחג השבועות חציו לה' וחציו לכם.

האם מצווה ללמוד שש שעות תורה בשבת

בעקבות המאמר הקודם על עונג שבת ומצוות לימוד התורה בשבת הגיעו מספר תגובות ושאלות. אחת מהן אהבתי יותר בגלל סגנונה המיוחד, שמחייב תשובה ארוכה. ואביאה לפניכם.

שאלה: כבוד הרב "המציא" במאמרו האחרון דין חדש, לפיו מצווה על כל יהודי ללמוד תורה בכל שבת שש שעות לפחות. ובדרך כלל אני מסכים עם מה שאתה כותב "ברביבים", אבל עם כל הכבוד, כשממציאים דינים חדשים, צריכים להביא לדברים מקור.

ייעודה של השבת לימוד תורה

תשובה: דברים אלו מבוססים על מקורות מדברי חז"ל, ראשונים ואחרונים. וכיוון שהם נוגעים לצביונה של השבת ולתשתית החיים של כל יהודי, אביאם בהרחבה.

אמרו חכמים בתנא דבי אליהו רבה פרק א: "כך אמר להן הקב"ה לישראל, בניי, לא כך כתבתי לכם בתורתי – 'לא ימוש ספר התורה הזה מפיך'?! (יהושע א, ח) אף על פי שאתם עושים מלאכה כל ששה ימים, יום השבת יעשה כולו תורה. מכאן אמרו: לעולם ישכים אדם וישנה בשבת, וילך לבית הכנסת ולבית המדרש, יקרא בתורה וישנה בנביאים, ואחר כך ילך לביתו ויאכל וישתה, לקיים מה שנאמר לך אכל בשמחה לחמך ושתה בלב טוב יינך (קהלת ט, ז)…"

ומן הסתם כאשר אמרו "יום השבת יעשה כולו תורה", התכוונו שילמדו שעות רבות, ולא שיצאו באמירת דבר תורה בבית הכנסת ובתוך הסעודות.

העבודה בארץ ישראל בעלת ערך מפני לימוד התורה של שבת

כיוצא בזה מובא מדרש בספר הטור (סימן רצ): "אמרה תורה לפני הקב"ה, ריבונו של עולם, כשייכנסו ישראל לארץ, זה רץ לכרמו וזה רץ לשדהו ואני מה תהא עלי? אמר לה: יש לי זוג שאני מזווג לך ושבת שמו, שהם בטלים ממלאכתם ויכולים לעסוק בך". והביאו המשנה ברורה (רצ, ה).

ובאמת שאלה גדולה היא, מדוע היו צריכים ישראל להיכנס לארץ ישראל? הרי יכול היה הקב"ה להשאירם במדבר, כדי שילמדו ב'כולל' של משה רבנו ושבעים הזקנים, שום משבר כלכלי לא יפגע בקצבאות, בבוקר יאכלו מן ובערב שליו, בגדיהם ונעליהם לא יבלו, ויעסקו בתורה הקדושה יומם ולילה.

ואע"פ כן נצטוו ישראל להיכנס לארץ, וזו היתה משאת לבם של משה רבנו וישראל להיכנס לארץ הקודש ולחיות בה חיי תורה. כי ידעו שרק דרך חיי המעשה בארץ ישראל יתקדש שמו של הקב"ה בעולמו. ובזה חטאו המרגלים שרצו להישאר במדבר. אלא שהשאלה עדיין נוקבת: ותורה מה תהא עליה? הרי לימוד התורה צריך להיות ברצינות, ואיך אפשר לקיימו תוך כדי העבודות השוטפות?

והנה לא השיבו חז"ל שייעשה לישראל נס ולא יצטרכו לעבוד, כי זה יהיה בעולם הבא, אבל בעולם הזה צריכים לעבוד. אלא השיב הקב"ה שלכך נועדה השבת, שבה ילמדו תורה. וברור מאליו שבכל יום קבעו עיתים לתורה, וכפי שנאמר: "והגית בו יומם ולילה". אלא הכוונה שהלימוד הרציני, שיבסס את ידיעת התורה וחיי התורה, יהיה בשבת. ומובן לכל שאין זה נעשה בכמה פרפראות על שולחן שבת או בשמיעת דרשות קצרות בתפילה.

מחלוקת לגבי צביונו של יום טוב

כידוע, ישנה מחלוקת תנאים לגבי צביונו של יום טוב (ביצה טו, ב, פסחים סח, ב). לדעת רבי אליעזר "אין לו לאדם ביום טוב אלא או אוכל ושותה או יושב ושונה". כלומר אף שיש מצווה ביום טוב גם ללמוד תורה וגם לשמוח בסעודות, מכל מקום סובר רבי אליעזר שרשאי אדם שעוסק בתורה לצאת בסעודה כלשהי, וכן מי שעוסק בשמחת הסעודה רשאי לצאת ידי חובה בלימוד כלשהו, שמתקיים בתפילה (פמ"ג, שפת אמת).

ולדעת רבי יהושע "חציו לאכילה ושתייה וחציו לבית המדרש". והלכה כדברי רבי יהושע, כפי שכתבו ראשונים ואחרונים (ומהם: רי"ץ גיאת, ראבי"ה, רי"ד, מאירי, רמב"ם, טור ושולחן ערוך תקכט, א).

בשבת ובחג השבועות לכל הדעות חציו לה' חציו לכם

והוסיפה הגמרא (פסחים סח, ב) שבשבתות ובחג השבועות גם רבי אליעזר מודה לרבי יהושע שחייבים להתענג ולשמוח גם בסעודות. והטעם, כי על השבת נאמר "וקראת לשבת עונג". ובחג השבועות חייבים לשמוח גם שמחה גופנית כי הוא יום שניתנה בו תורה, וכפי שפירש רש"י: "להראות שנוח ומקובל יום זה לישראל שניתנה תורה בו". ועם זאת ברור שלפחות חצי מהיום צריך להיות מוקדש לה', היינו לבית המדרש.

דברי הירושלמי

בירושלמי שבת טו, ג: לדעת רבי חגי, לא ניתנו שבתות וימים טובים אלא לאכילה ושתייה…" ולדעת רבי ברכיה "לא ניתנו שבתות וימים טובים אלא לעסוק בהן בדברי תורה". ולאחר הבאת מקורות לשתי הדעות, מסכם הירושלמי:  "תן חלק לתלמוד תורה וחלק לאכול ולשתות".

על ההבדל בין תלמידי חכמים לאנשי מעשה

בפסיקתא (רבתי סימן כג) הוסיפו על דברי הירושלמי חילוק חשוב ומפתיע בין תלמידי חכמים לאנשי מעשה. שמה שאמר רבי חייא "לא ניתנה השבת אלא לתענוג" – "אלו תלמידי חכמים, שהם יגעים בתורה כל ימות השבת (השבוע), ובשבת הם באים ומענגים". ומה שאמר רבי חגי "לא ניתנה השבת אלא לתלמוד תורה" – "אלו הפועלים, שהם עסוקים במלאכתן כל ימות השבת (השבוע), ובשבת הם באים ומתעסקים בתורה".

וההסבר לכך הוא, שכל ישראל צריכים לקבל את השלמתם ביום השבת, כל אחד לפי מה שחסר לו. והיות והאדם מורכב מגוף ונשמה, ושלמותו תלויה בשניהם, צריכים תלמידי חכמים שלומדים תורה בימות החול בשקידה ובסיגופים להשלים את עצמם בשבת באכילה ושתייה, ועל ידי העונג הגשמי שנעשה בקדושה יתפתחו הצדדים הנפשיים השונים שבהם ויוכלו לקלוט את התורה בשלמות. ואילו אנשי מעשה צריכים להרבות יותר בלימוד תורה בשבת, שזו ההשלמה לה הם זקוקים.

הלכה למעשה לדעת רבים צריך להקדיש חצי השבת לבית המדרש

וכן פסקו להלכה רבים מהפוסקים, שצריך להקדיש חצי מהשבת ללימוד תורה. וכך כתב באור זרוע (ח"ב פט): "שבת או יום טוב חציו לאכילה ושתייה וחציו לבית המדרש. ומנהג כשר אחר שיוצאים מבית הכנסת בשבת שחרית הולכים לאכול, ואחר אכילה ישנים לתענוג שבת, ואחר שינה לומדים".

וכך כתב בספר מצוות גדול (הלכות יו"ט כז, ע"ג), ורבינו ירוחם (נתיב יב, דף סה ע"ג), ומהרש"ל (יש"ש ביצה ב, סימן ד), ושו"ת צדקה ומשפט (או"ח ד), ועוד רבים.

הסוברים שאנשי מעשה צריכים ללמוד יותר מחצי יום

על גבי החלוקה הכללית של חצי יום לתורה וחציו לעונג שבת, רבים פסקו על פי הפסיקתא שביארה את דברי הירושלמי, שאנשי מעשה צריכים להוסיף מעט יותר בלימוד, ותלמידי חכמים מעט יותר בעונג גשמי של אכילה ושינה. וכך כתב בשיבולי הלקט (צו), תניא רבתי (יח) ומאירי (שבת קיח, ב). וכן כתבו רבי יוסף קארו (ב"י רפח, א), רמ"א (רצ, ב) ומהריק"ש (ערך לחם סי' רצ).

להיכן לחשב את זמן התפילה והשינה

ואמנם יכולים לטעון שגם התפילה יכולה להיחשב בחצי הנחשב לה'. אולם מנגד אפשר לחשב את השבת כעשרים וחמש שעות (עם תוספת שבת), ואז זמן השינה והסעודות הוא כשתים עשרה וחצי שעות, וזמן הלימוד והתפילה כשתים עשרה וחצי שעות. ולפי חשבון זה צריכים ללמוד הרבה יותר משש שעות.

ללמוד תורה לפחות שש שעות

מכל מקום, ברור שאין כוונת חז"ל שיצאו ידי חובת החצי לה' בתפילות. שכן משמע מדבריהם שהכוונה היא שיעסקו ביום השבת בלימוד תורה, וכפי שאמרו רבי יהושע ורבי אליעזר (ביצה טו, ב, פסחים סח, ב) על החלק לה' שהוא "יושב ושונה". וכדברי תנא דבי אליהו: "יום השבת יעשה כולו תורה". ובמדרש המובא בטור "שהם בטלים ממלאכתם ויכולים לעסוק בתורה". ובאור זרוע: "חציו לבית המדרש".

ואין הכוונה לעלעול בעלוני שבת או ספרי פרפראות, אלא בלימוד רציני, של יסודות התורה. אלא שהלימוד של שבת צריך להיות בנחת ותענוג, בדברים שאדם מבין היטב ונוגעים להדרכת חייו, הן בהלכה והן במוסר ואמונה.

עונג שבת אמיתי

וזהו עונג שבת אמיתי, שכולל תענוג גשמי ורוחני כאחד. ואדם שזוכה לכך, זוכה לרומם את חייו ולתת להם משמעות. ובמשך הזמן יזכה להתגדל בתורה, ויזכה לכל הברכות שאמרו חכמים על מי שזוכה לענג את השבת, ויזכה למעין עולם הבא עוד בעודו בעולם הזה.

סוד כיבוד הורים בלימוד תורה ביום השבת

אנשים רבים משתדלים לעשות דברי מצווה לעילוי נשמת הוריהם. וטוב שיידעו כי אחד הדברים המועילים ביותר הוא ללמוד תורה ולחדש חידושי תורה ביום השבת. ואמרו המקובלים שהחידושים שמתחדשים לאדם בלימוד התורה ביום השבת, נעשים עטרה להוריו בעולם הבא (עיין מחז"ה רצ, ב; גדולות אלישע רצ, ד).

וכל חידוש שהוא, אפילו אם הוא ידוע לאחרים, אבל לזה שלומד עתה הוא חידוש, שלא ידע אותו לפני כן ועתה הוא יודעו, נחשב חידוש בתורה.

וכן מצינו שהסמיכה התורה את מצוות כיבוד הורים למצוות השבת. כך הוא בעשרת הדיברות, שהמצווה הרביעית היא שבת, והחמישית כיבוד הורים. וכן בויקרא (יט, ג) נסמכו "איש אמו ואביו תיראו ואת שבתותי תשמורו". ללמדנו שיש קשר בין מצוות השבת לכיבוד הורים. ושיאה של השבת הוא לימוד התורה.