ארכיון הקטגוריה: משפט

השיבו שופטינו לשלטון העם

חקיקת פסקת ההתגברות היא רק ההתחלה – דרוש שינוי מהפכני לריסון כוחו של הממסד המשפטי • ערכי היהדות אינם אמורים להיחקק על ידי כפייה דתית, אבל הם צריכים להיקבע כחוקי יסוד • יש לשנות את הרכב הוועדה לבחירת שופטים כך שתפסיק לחזק את עריצות המיעוט • אילו נתניהו היה מרסן את מוסד היועץ המשפטי, הוא לא היה סובל היום מההתנהלות נגדו • כל עוד בג"ץ פוסל חוקים של הכנסת – הכנסת זקוקה ליכולת לחוקק אותם מחדש, בלי רוב של יותר משישים ואחד

חשיבות המשפט

מעמדו של המשפט חשוב מאין כמוהו, מפני שהוא צריך להביא את מערכת הערכים שהחברה מאמינה בהם לידי מימוש מעשי בחיי היחיד והחברה. כיום במדינות המערב המשפט מבטא שילוב ערכים של תועלתנות עם ערכים מסוימים של מורשתן התרבותית וזכויות האדם הפרטי. כדי שנביא לידי ביטוי את ערכי האמונה והתורה, שהם הבסיס לקיומנו הלאומי ובלעדיהם אין לנו קיום, נצטווינו לשפוט על פי משפטי התורה, שנאמר: "ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם" (שמות כא, א), ולא על פי משפטי הגויים (גיטין פח, ב). כי המשפט צריך לבטא את רעיון הצדק האלוקי בחיי העם, החברה והיחיד.

תיקון הממסד המשפטי

אם מפלגת מרצ תקבל מספיק קולות שיזכו אותה בבחירת נציג, היא תוכל לבחור בשמה שופט בדימוס; אבל שופטים מכהנים לא יוכלו בשום אופן להשתתף בוועדה, עליהם להתרכז במלאכת השפיטה ולמשוך את ידיהם מעיסוקים פוליטיים ומהתערבות פוגענית במלאכת הרשות המחוקקת

עם הזמן, יותר אנשים משכילים להבין את הפגיעה הקשה שהממסד המשפטי פוגע בחזון המדינה היהודית ובחיי היהודים החיים במדינה בפועל. זאת מפני שהערכים המנחים אותו זרים ולעיתים אף מנוגדים לערכי העם היהודי, לתורתו ולמורשתו. המערכה בשבועות הללו מתנהלת על יכולתה של הרשות המחוקקת לבטל החלטות בג"ץ; מדובר בהתחלה חשובה אך צנועה.

בארבעה תחומים הכרחי לפעול:
א) השלמת חוקי יסוד שיבטאו את זהותה היהודית של המדינה.
ב) שינוי הרכב הוועדה לבחירת שופטים כך שישקף את עמדות הציבור.
ג) ביטול עריצות מוסד היועץ המשפטי.
ד) הסדרת האפשרות של בית המשפט העליון או בית משפט לענייני חוקה במקרים מיוחדים לפסול חוקים, והאפשרות של בית המחוקקים לחוקקם מחדש אחר הפסילה.

על כל התחומים הללו יהיה צורך לנהל מאבק עיקש מול ציבור מסוים, בעל מעמד ויכולת השפעה, שחש ניכור לזהותה היהודית של מדינת ישראל, ובמידה זו או אחרת מבקש להפוך אותה למדינת כל אזרחיה. ציבור זה מבסס את אמונותיו וערכיו על הערכים הליברליים המקובלים כיום בחוגי האקדמיה במערב. אומנם גם בחוגים אלו החל תהליך של התפכחות וניסיון להבין ולהגדיר מחדש את הערכים הדתיים והלאומיים, שבלעדיהם מערכת הערכים הליברלית נותרת חלשה וחלולה מול האתגרים והלחצים מבית ומחוץ.

מסתבר שהמערכה תוכרע בדור הקרוב לטובת החזון היהודי של מדינת ישראל. אולם כמו תמיד שתי דרכים לפנינו: "אם בחוקותיי תלכו" – התיקון ייעשה בטוב, ואם לא – בייסורים. הדרך הטובה – להעמיק בבירור ערכי האמת והטוב כפי הדרכת התורה, עד שאורם יבהיק ורבים מיריבינו ישתכנעו במידה רבה או לפחות מועטה שחוקים אלו צודקים וראויים. השנייה, להמשיך לסבול מנחת זרועה של המערכת המשפטית, שפוגעת שוב ושוב במרקם החיים של העם השב לציון, כפי שהדבר בא לידי ביטוי למשל בפסילת החוקים לגירוש מסתננים, עד שמרוב צרה ויגון ייאלצו להיפטר מהם.

ערכי היהדות כחוקי יסוד

התחום הראשון: קביעת חוקי יסוד שיבטאו את זהותה היהודית של המדינה. אין הכוונה לחוקים שיש בהם כפייה דתית שפוגעת בחירותו של כל יחיד ויחיד, אלא לחוקים שיבטאו את הערכים היהודיים בחיי הציבור ויאפשרו יצירה יהודית מקורית עמוקה ורבת אנפין. יש צורך להדגיש באופן הנחרץ ביותר, שאין הכוונה לכפייה דתית, מפני שאין דבר שפוגע יותר בהגשמת ערכי התורה מההנחה שהם נועדו לחנוק את החירות והיצירה של היחיד. בגלות אכן עסקנו בעיקר בשמירה וזהירות, ולכן הצד שבכפייה בלט יותר, אולם כאשר אנחנו רוצים לבנות את החיים הישראלים במדינת ישראל, אנחנו חייבים לתת לחירותו של כל יחיד מקום מכובד ביותר, כהמשך לחירות הבחירה שהעניק ה' לבני האדם. ויש צורך לשקוד על מציאת האיזון בין הזהות היהודית הכללית לבין זכויות היחיד המלאות.

ראשית יש לעגן את חוק השבות כחוק יסוד, ולהגדיר את תחולתו על מי שאכן יהודי להלכה או צאצא ליהודים ובעל זהות יהודית. מכיוון שכיום הוא אינו חוק יסוד, הממסד המשפטי מכרסם בו בשם ערכי הדמוקרטיה. עוד יש לקבוע בחוק יסוד את ערך לימוד התורה המסורתי, כאחד הערכים החשובים של התחייה הרוחנית שבשיבת ציון.

כמו כן יש לקבוע את מעמדה של השבת בחוק יסוד, לפיו היא צריכה להישמר בכל המסגרות הממלכתיות והציבוריות. לא ייתכן שערך מרכזי כל כך בחיי עמנו יבוא לידי ביטוי בהסכמים זמניים או בחוקי עזר עירוניים בלבד. כשם שערך כבוד האדם וחירותו מעוגן בחוק יסוד, ולא נסמך על רצונו הטוב של כל אדם או קהילה, כך צריך לקבוע את השבת בחוק יסוד. גם את שמירת הכשרות במוסדות המדינה ובמוסדות הציבור יש לעגן בחוק יסוד. גם אופיו היהודי של צה"ל צריך להיקבע בחוק יסוד.

גם החוקים הקיימים כיום בקשר למעמד האישי בנישואין וגירושין, לפיהם קשרי משפחה או התרתם נקבעים על פי ההלכה בבתי דין רבניים כמסורת ישראל סבא, צריכים לקבל מעמד גבוה של חוקי יסוד. לאחר מכן אפשר יהיה למצוא לכל הבעיות האישיות הפרטיות פתרונות בתקנות שונות, אבל אסור שבחירות אישיות של אנשים שונים יפריעו למדינת ישראל לעגן את קדושת המשפחה בחוק יסוד. בלא חוק יסוד זה, הממסד המשפטי ימשיך לכרסם בערכי המשפחה היהודית ומעמד בתי הדין.

הוועדה מחזקת את המיעוט

התחום השני: שינוי הרכב הוועדה לבחירת השופטים. כיום יש לשופטי בית המשפט העליון מעמד מרכזי בוועדה לבחירת השופטים. כל אדם סביר יודע שעמדותיהם של רוב שופטי בית המשפט העליון נמצאות בין השמאל הקיצוני לשמאל הרגיל. בכוחם העודף בוועדה הם משכפלים את עצמם, וכך בניגוד לרצון הציבור הם ממשיכים להשליט עליו את עמדותיהם. כדי לתקן את העוול ואת הטיות הדין הנובעות ממנו, צריך שהוועדה לבחירת שופטים תהיה מורכבת מנציגיהם של נבחרי הציבור, כפי שמקובל בכל הארצות הדמוקרטיות בסגנונות שונים. אם מפלגת מרצ תקבל מספיק קולות שיזכו אותה בבחירת נציג, היא תוכל לבחור בשמה שופט בדימוס; אבל שופטים מכהנים לא יוכלו בשום אופן להשתתף בוועדה, עליהם להתרכז במלאכת השפיטה ולמשוך את ידיהם מעיסוקים פוליטיים ומהתערבות פוגענית במלאכת הרשות המחוקקת שמתפקידה גם לבחור שופטים.

סמכויות העל של היועץ

התחום השלישי: ביטול עריצות מוסד היועץ המשפטי. בלא שום בסיס חוקי, נוהג היועץ המשפטי לממשלה עם עוזריו לנכס לעצמו סמכויות-על של החלטות, הגבלות והנחיות לנבחרי הציבור, שהם נציגיו היחידים של הריבון, הוא העם. כך פקידים מתיימרים לנהל את המדינה בלא שנבחרו לכך, ומקיימים בעצמם את הפסוק "עבד כי ימלוך". הם התמנו לשרת את הציבור ולהיות נאמנים למדינת ישראל וחוקיה, ולא להשליט עליה את רצונם, השקפת עולמם וערכיהם, בניגוד לעמדת הרוב ורצונו.

חלק מכוחו המופרז של מוסד היועץ המשפטי נובע מהחיבור הקלוקל והמשחית בין תפקיד היועץ המשפטי לתפקיד התובע הכללי. אישי ציבור רבים בטוחים או לכל הפחות חוששים שאם יעזו לערער על הסמכויות שהיועצים המשפטיים מנכסים לעצמם, סופם שהממסד המשפטי ימצא את הדרך להתנקם בהם – להעמידם לדין, להרוס את הקריירה הציבורית שלהם ולמרר את חייהם הפרטיים בחקירות ותהליכים משפטיים שיימשכו שנים. זו שיטה של השתלטות דיקטטורית, שאין דוגמתה בשום מדינה דמוקרטית.

רבים נוהגים לצטט את הלורד אקטון שאמר: "כוח – משחית, כוח מוחלט – משחית לחלוטין". אכן הממסד המשפטי ככלל, ומוסד היועץ המשפטי לממשלה בפרט, נותנים דוגמא טובה לכך.

אשמת נתניהו בהתנהלות נגדו

לרבים הייתה תקווה שעם מינויו של היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט, ירוסן מעמדו של היועץ המשפטי ותפקידו יפוצל. ראש הממשלה מר נתניהו כבר עמד להגשים תקווה זו, ולבסוף נסוג. אולי מפני שחשש מנחת זרועו הנקמנית של הממסד המשפטי שירדוף אותו בפתיחת אין ספור חקירות ותיקים, יעמיד אותו ואת אשתו לדין ולבסוף ישליך אותו לכלא, על עבירות קלות שבדרך כלל מקובל להסדיר את תשלומן בלא משפט.

אולם בפועל, כאשר כל יועץ משפטי יודע שתפקידו יסתיים לאחר כמה שנים, ועיניו נתונות לתפקיד הנכבד הבא – שופט בבית המשפט העליון, הוא חייב לקחת בחשבון את עמדתם של השופטים בבית המשפט העליון. זהו שוחד מובנה, שקשה מאוד להתעלם ממנו. כיום, במצב הציבורי שנוצר, אם היועץ המשפט עדיין רוצה להישאר חלק מהממסד המשפטי, הוא כמעט מוכרח להעמיד את נתניהו לדין. כך נוצר מצב שנתניהו עצמו אשם במצב שאליו נקלע. הבעיה שכל המדינה סובלת מכך. הדרך היחידה לחלץ אותנו מתסבוכת זו, שחבריו בליכוד ובמפלגות הקואליציה יכריחו אותו לפעול כנגד הממסד המשפטי.

ראוי להוסיף שכל עוד הממסד המשפטי שקוע בפגמי ההשחתה העמוקים הללו, ראוי גם לקבוע חוק שאין להעמיד ראש ממשלה מכהן לדין זולת במקרים של עבירות חמורות במיוחד.

התגברות – גם ברוב רגיל

התחום הרביעי: חקיקת התגברות. בכלל התיקונים, יש כמובן גם צורך לקבוע שאם יש לבית המשפט העליון יכולת לפסול חוקים, אזי יש לכנסת יכולת לחוקק אותם מחדש. כיום כאשר בית המשפט העליון מוטה בעמדותיו שמאלה, אסור שחקיקת ההתגברות תצריך יותר מששים ואחד קולות. ייתכן שלאחר שהוועדה לבחירת שופטים תשתנה, והרכב השופטים ישתנה, ויחוקקו חוקי היסוד הנוגעים לזהותה של מדינת ישראל כמדינה יהודית – יהיה ניתן לקבוע בית משפט לחוקה, שיהיה רשאי במקרים חריגים לפסול חוקים, וכדי לחוקק אותם מחדש יהיה צורך ברוב של שבעים חברי כנסת. אולם כיום עדיף שלא לקבוע שום חוק מאשר לקבוע חוק שיצריך יותר מששים ואחד קולות לביטול החלטת בג"ץ.

הרב אליעזר מלמד
הרב אליעזר מלמד

השחיתות האמיתית – בממסד המשפטי

גם אם שופטים תלמידי חכמים לימדו עליה זכות, מערכת המשפט הנוכחית מתנכרת ליהדות ונחשבת בבירור לערכאות של גויים • הממסד המשפטי פוגע בשיטתיות בזהות היהודית, בקיום ההלכה, בערכי הציונות ובביטחון המדינה • אין למדוד את השפעת הממסד רק לפי מספר החוקים שפסל, מכיוון שהצעות רבות יורדות מהפרק מלכתחילה מאימת בג"ץ • גם אם יש שחיתות בשלטון, למנוע מאנשים לממש את הערכים החשובים להם – זו שחיתות חמורה יותר • יש חשיבות לבית המשפט העליון, אך כיום חובה לרסן את כוחו המוגזם

בתקופה האחרונה יותר אנשים מבינים את הנזק שגורמת מערכת המשפט להתנהלותה התקינה של מדינת ישראל, לזהותה ולערכיה. זה הזמן לברר את הסוגיה מיסודה, כדי להעצים את התמיכה בנציגי הציבור לפעול ככל יכולתם לתיקון המצב, הן בריסון הכוח הבלתי מוגבל שניכסה לעצמה מערכת המשפט על שני אגפיה – בית המשפט העליון ומוסד היועץ המשפטי, והן בחקיקת חוקי יסוד שמבטאים את זהותה היהודית של המדינה ומאזנים את חוקי היסוד שכבר נחקקו.

ערכאות של גויים

נדמה לכאורה ששוחד מקבלן חמור מעיוות כוונת המחוקק, אולם האמת הפוכה. הקבלן המשחד דומה לגנב ששודד באלימות תיק מאישה קשישה, ולעומתו הממסד המשפטי דומה לאדם מעונב שרוקן את קרן הפנסיה של אלפי קשישים באמצעות העברת שורה מחשבון לחשבון

ציוותה התורה: "ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם" (שמות כא, א), ופירשו חכמים: לפניהם –דווקא לפני דייני ישראל, ולא לפני דייני גויים (גיטין פח, ב). עמדת רובם המכריע של הרבנים היא שבתי המשפט החילוניים בישראל נחשבים ערכאות של גויים. אומנם היו שלימדו עליהם זכות, שהואיל והתקבלו על ידי הציבור הישראלי אינם נחשבים ערכאות של גויים (השופטים פרופ' ר' מנחם אלון, ופרופ' ר' יעקב בזק). אולם כל זאת בתנאי שמערכת המשפט הזאת מקבלת השראה משמעותית ממורשת ישראל, כפי שגם נקבע בחוק יסודות המשפט וכפי שנוהגים חלק מהשופטים הדתיים. אלא שהם מיעוט, ולעומתם כלל הממסד המשפטי מתנכר באופן שיטתי ובוטה לערכי היהדות. במצב כזה נדמה שכולם צריכים להודות כי הממסד המשפט נחשב כערכאות של גויים.

החטא ועונשו

כתב הרב יצחק הרצוג זצ"ל, הרב הראשי לישראל בימי קום המדינה: "כעת כאשר עם ישראל שוכן בארצו, ולדאבון לבנו הוא דן על פי חוקים זרים, הדבר חמור אלף פעמים יותר מיחיד או קהילה בישראל שהולכים לדון בערכאות של גויים… ותוצאות מצב מחפיר ומביש זה מי ישורן". בעת הקמת המדינה עוד היה קשה לדעת עד כמה יצדקו דבריו. במשך השנים התברר עד כמה חמור החטא ועד כמה גדול העונש. הממסד המשפטי כיום הוא המוסד הממלכתי הפוגע ביותר בזהותה היהודית של מדינת ישראל, בביטחונה וביכולתה ליישב את הארץ.

יש טוענים שבית המשפט העליון פסל רק כעשרים חוקים, ולכן אין כל כך צורך לרסן את סמכותו לבטל חוקים. אולם הבעיה הרבה יותר חמורה, שכן בית המשפט פירש עשרות חוקים יסודיים על פי ערכים זרים, ומשמעות החלטותיו אלו כמוה כפסילת חוקים. בנוסף לכך, חוקים רבים לא נחקקים מלכתחילה מחשש שמא ייפסלו בבג"ץ. לפיכך מדובר בהתערבות הרבה יותר חמורה ומעמיקה ממה שמנסים לטעון חסידי הממסד המשפטי.

הנה דוגמאות לפגיעותיו החמורות של הממסד, שרובן בפרשנות המנוגדת לכוונת המחוקק, שקבע את החוקים בשליחות העם.

פגיעה בזהותה היהודית של המדינה

א) הממסד המשפטי פגע במעמדה של השפה העברית כשפת המדינה, תוך שהוא כמעט משווה את השפה הערבית לשפה העברית.
ב) הוא מנע פסילת מפלגות ומועמדים אנטי ציוניים מלהתמודד לכנסת, וזאת בניגוד לעמדת ועדת הבחירות שהסתמכה על חוק יסוד הכנסת, האוסר התמודדות של מפלגה ששוללת את זהותה היהודית של המדינה.
ג) בית המשפט סיכל החלטות ממשלה וחוקים שחוקקה הכנסת שנועדו לגרש עשרות אלפי מסתננים אפריקאים מהארץ.
ד) היועץ המשפטי מנע מהמדינה להתנגד לאיחוד משפחות ערביות בטענה דמוגרפית כדי לשמור על הרוב היהודי, אלא התיר להתנגד רק מטעמים ביטחוניים, ואף את זאת בג"ץ אישר רק ברוב שברירי.
ה) הממסד פגע באפשרות להעדיף יוצאי צבא בקצבאות כדוגמת קצבת ילדים, כפי שהיה נהוג במשך עשרות שנים. ואלו דוגמאות מעטות.

פגיעה בהלכה וברבנות

א) בשורת החלטות פגע בית המשפט בערכי השבת, תוך שהוא מתיר יותר ויותר חילולי שבת ציבוריים (בתי קולנוע, מרכזי קניות מחוץ לערים, חנויות "נוחות" בתוככי תל אביב ועוד).
ב) בשורה של החלטות, בג"ץ התערב בשיקול דעתם של רבני ערים בנוגע למתן כשרות.
ג) הוא ביטל את הריבונות המשפטית של בתי הדין והכפיפם להחלטותיו, בתואנה שמדובר בהשגחה פרוצדורלית בלבד.
ד) הוא אסר על בתי הדין הממלכתיים לשמש כבוררים לפי חוק הבוררות.
ה) אף שהכנסת חוקקה את "חוק יסודות המשפט", לפיו בכל שאלה משפטית שהחוק הישראלי לא הכריע, בית המשפט צריך לפנות אל ערכי מורשת ישראל – בפועל בית המשפט העליון רוקן חוק זה מתוכן.
ו) מוסד היועץ המשפטי כפה השתתפות של נשים זמרות ושחקניות בטקסים רשמיים וחצי רשמיים, בלא להתחשב בעמדת ההלכה והציבור הדתי והחרדי.

פגיעה בערך יישוב הארץ

כבר מאה וחמישים שנה מתרחש מאבק לאומי בין היהודים והערבים על ארץ ישראל. כדי לגאול את הארץ וליישבה הוקמה הקרן הקיימת לישראל ואחר כך מדינת ישראל. אולם בית המשפט העליון, בתהליך הדרגתי, פוגע ביכולתה של מדינת ישראל להגשים את ייעודה:
א) הוא אסר על הממשלה להקצות קרקעות מדינה להתיישבות המיועדת ליהודים.
ב) הוא אסר לתת תמריצים ליישובים יהודיים בגליל ובנגב (ייהוד הגליל והנגב), ובכך ביטל את האידיאל שליווה את התנועה הציונית מראשיתה.
ג) אפילו בנוגע לקרקעות הקרן הקיימת לישראל, שנקנו בכספי יהודים לשם התיישבות יהודית, הורה היועץ המשפטי, בעקבות דיוני בית המשפט העליון, שלא להעדיף יותר התיישבות יהודית.
ד) בעקבות עתירות ארגוני שמאל, בית המשפט הזדרז להתערב ולדרוש פינוי שכונות ומאחזים של יהודים ביהודה ושומרון, תוך שבירת כללי הדיונים, המחייבים הליכים משפטיים לבירור הבעלות על הקרקע בפני בתי משפט השלום והמחוזי.
ה) בשורת החלטות הממסד המשפטי אסר על המדינה לפעול ביעילות כנגד פשעים וגזלת אדמות של בדואים.
ואלו דוגמאות בלבד.

פגיעה בביטחון ישראל

א) בית המשפט אסר טלטול נחקרי שב"כ גם במצבים של "פצצה מתקתקת".
ב) הוא ביטל את "נוהל שכן", שיטה שהצילה את חייהם של חיילים רבים.
ג) הוא הציב מגבלות חמורות שפעמים רבות מונעות מצה"ל לפגוע במחבלים שעומדים לבצע פיגוע.
ד) הוא פסל חוק שהתיר לעצור מחבלים "קשים" במשך שבועיים בלי לראות שופט, למרות הצורך הביטחוני להוציא מהם מידע.
ה) בניגוד לעמדת מערכת הביטחון, במקומות רבים הורה בית המשפט על פירוק והזזת קטעים בגדר ההפרדה או בגדרות היישובים, וכן הורה לפתוח כבישים ולהסיר מחסומים, תוך ידיעה ברורה שהדבר עלול לגרום לסיכון ביטחוני.
ו) בשורה של החלטות, בית המשפט והממסד המשפטי כפו על צה"ל גיוס בנות ליחידות לוחמות, בניגוד לעמדת הוועדות המקצועיות.
ז) כדי להמחיש את ההשפעה השלילית של כלל מערכת המשפט נציג מקרה לדוגמה: בג"ץ קיים דיונים בעתירות השמאל נגד צמצום אספקת דלק, חשמל ומצרכים שונים לעזה, ובעקבות זאת היועץ המשפטי דאז, מר מזוז, הורה לממשלה להתקפל מתוכניתה.

הממסד הפוגע ביותר

די בסקירה תמציתית זו כדי לקבוע כי המערכת המשפטית היא כיום הממסד המנוכר והפוגע ביותר בערכי היהדות והציונות בישראל. ובאמת הוא פוגע גם בערכי הדמוקרטיה, בכך שהוא פוגע אנושות הן ברשות המחוקקת (הכנסת) והן ברשות המבצעת (הממשלה).

עמדה אוניברסלית

ראוי לציין שעמדה זו היא אוניברסלית: לכל עם אופי ותרבות משלו, ואם מערכת המשפט שלו לא תכבד בעמדותיה המשפטיות את ערכיו ותרבותו, מן הסתם תזיק מאוד לקיומו ולהתפתחותו. על אחת כמה וכמה כאשר מדובר בעם ישראל שערכיו הם יסוד קיומו.

היכן השחיתות האמיתית

יש טוענים שהואיל וישנה שחיתות במערכות השלטון, מוכרחים לחזק את מערכת המשפט לעומת הכנסת והממשלה. אולם העוולות שהמערכת המשפטית גורמת הן חמורות לאין ערוך מכל סוגי השוחד שעליהם דנים שרים, ראשי עיריות ופקידים בכירים. הממסד המשפטי עושק מהעם היהודי ערכים שאנשים מוכנים להיהרג עליהם או לפחות להשקיע למענם הון עתק. אנשים מוכנים להקריב את חייהם למען יישוב הארץ, ואילו הממסד המשפטי עשק מהעם היהודי את האפשרות להגשים באופן ממלכתי את חזון הציונות בייהוד הגליל והנגב, יהודה ושומרון. אנשים מוכנים להשקיע הון עתק כדי לקיים את זהותם הלאומית והדתית, ואילו הממסד המשפטי עשק מהם את הזכות הזאת. אם ננסה להעריך את שוויה של ההחלטה הנוגעת לקק"ל, יעלה החשבון פי כמה מכל השחיתויות של אנשי הממשל יחד. כך יוצא שעם כל חטאיהם של אנשי הממשל שישבו בכלא, לעומת העוון הנורא של הפגיעה בעם היהודי – הם זכים כשלג.

לא זו בלבד: חלק מהמכשולים שעומדים לפני שרים וראשי ראשויות הונחו על ידי מערכת המשפט, ולא מעט מהתיקים שנפתחו נגד נציגי הציבור היו על כך שאותם נציגים ניסו לעקוף את המכשולים הללו בדרכים עקלקלות. הם לא היו בסדר, אבל גם הממסד המשפטי בעודף סמכויותיו שותף לקלקולים הללו.

נדמה לכאורה ששוחד מקבלן חמור מעיוות כוונת המחוקק, אולם האמת הפוכה. הקבלן המשחד דומה לגנב ששודד באלימות תיק מאישה קשישה, ולעומתו הממסד המשפטי דומה לאדם מעונב שרוקן את קרן הפנסיה של אלפי קשישים באמצעות העברת שורה מחשבון לחשבון.

חיזוק המערכת הנוכחית – מכה למדינה

ראוי לציין שיש בממסד המשפטי גם צדדים חיוביים רבים: בתחום דרך ארץ שקדמה לתורה הוא נוהג באופן סביר, ובעצם קיומו הוא מסייע לשמירת החוק והסדר ולקיומה התקין של המערכת החברתית והכלכלית. אומנם בפועל, מכיוון שהוא יונק את ערכיו מהחברה המערבית על תחלואיה השונים, הממסד המשפטי אטום לערכי התורה, העם והארץ, ובאופן שיטתי עושק את העם היהודי מערכיו, זכויותיו, ארצו וייעודו הלאומי.

חיזוק מערכת המשפט בעת הזאת דומה לאדם שיושב על פניו יתוש מציק, וכדי להרוג את היתוש מנחיתים על פניו מכה של דוב. היתוש חוסל, הבעיה היא שיחד עמו רוסקו כל הפנים.

הרב אליעזר מלמד
הרב אליעזר מלמד

מותר לעקור עצים מזיקים?

הערה בעניין מערכת המשפט: במקום ביקורת כלפי החלטות בג"ץ, יש לשנות את מבנה מערכת המשפט מהיסוד • איסור השחתת עצים: רק עץ שמניב פירות בכמות מסוימת אסור בעקירה • רק השחתה אסורה, אך עקירה לצורך מניעת נזק מותרת, בתנאי שאין דרך אחרת • עלות הגינון אינה סיבה לעקירת עץ פרי • מחלוקת בנוגע לעקירת עצים לצורך הרחבת הבית או שיפוץ הגינה • יש חוששים מעקירת עצים גם כשההלכה מתירה, ולכן עדיף שנוכרי יעקור • תיקון הרושם שנוצר מכותרת המאמר הקודם

הערה בעניין מערכת המשפט

מותר לעקור את העצים שמזיקים על ידי הבאת ברחשים, בתנאי שאין דרך אחרת למנוע זאת, וכן מותר לעקור את העצים שמונעים את הרחבת הבית. לגבי עקירה לצורך הקמת גינה נאה ישנה מחלוקת. ונראה למעשה שהרוצה להקל יש לו על מה לסמוך, ובתנאי שישקול את הצורך

בימים האחרונים שוב שמענו שבית המשפט העליון סירס את מדיניות הממשלה בעניין המסתננים, גם חוק ההסדרה הוקפא לזמן בלתי מוגבל בעטיים, וכל עמלם של הבוחרים על ידי נציגיהם ירד לטמיון. בעקבות זאת שמענו מחאות וביקורת נוקבת מפי שרים וחברי כנסת על מערכת המשפט. אולם המצב של המערכת המשפטית ידוע זה מכבר, משופטי בית המשפט העליון ועד היועצים המשפטיים ופרקליטי המדינה, כולם מחויבים לזכויות הפרט על חשבון ערכים לאומיים יהודיים. הטענות כלפיהם חסרות ערך, כך היא תפיסתם והם לא ישנו אותה.

לכן כל דברי הביקורת של השרים וחברי הכנסת אינם במקומם, עליהם ליטול את הסמכות שבידם ולשנות את המערכת המשפטית מן היסוד. לכך הם נבחרו! הדבר כרוך במאבק ציבורי ותקשורתי, וכולל חקיקה חד משמעית בענייני הלאום, שינוי סדרי בחירת השופטים, פיצול סמכויות היועץ המשפטי לממשלה והחזרת תפקיד היועצים המשפטיים למקומו, כיועצים ולא כמעצבי מדיניות. אם השרים וחברי הכנסת סבורים שיש אחרים בממשלה ובכנסת שמפריעים לכך, שיתקיפו אותם בגלוי ולא את המערכת המשפטית. שידע הציבור מי פוגע באופן אנוש בזכויותיו כעם וכבוחר.

מותר לעקור עצי פרי?

שאלה: לאחר שסיימנו לבנות את ביתנו, שתלנו בגינה 15 עצי פרי. במשך השנים נוכחנו לדעת שהם גורמים לנו צער. רובם נותנים מעט פירות, ובדרך כלל הציפורים והחרקים מקדימים לאכול מהם. שניים מהם נותנים פירות רבים, אבל מכיוון ששתלנו אותם קרוב לחלון, הברחשים והיתושים שמתכנסים סביבם חודרים לבית וגורמים לנו צער רב. גם השכנים מתלוננים על כך. שלושה מהעצים כמעט אינם נותנים פרי. בנוסף לכך, אנחנו מעוניינים להגדיל את הבית ולשם כך צריך לעקור לפחות שני עצי פרי. מעבר לזה, הגינה שלנו פחות יפה משאר הגינות מפני שעצי סרק ושיחים נאים יותר.

השאלה היא, האם מותר לעקור את כל עצי הפרי כדי להרחיב את הבית, ולשתול במקומם עצי סרק? במצב הנוכחי השווי של הפירות שגדלים על העצים זעום, והרבה יותר משתלם לנו לשתול במקומם עצי סרק, עובדה שאנחנו מוכנים לשלם על כך אלפי שקלים לגנן. אם התשובה שאסור, האם מותר לפחות לעקור את העצים שאינם מוציאים פירות רבים, או את אלה שנמצאים במקום שמיועד להרחבת הבית? והאם מותר לעקור את כל העצים על ידי נוכרי?

מהו עץ פרי

מכיוון שהנושא מורכב, יש להרחיב בביאור התשובה.

האיסור לעקור עץ פרי הוא בתנאי שהעץ מניב פירות; אבל אם העץ הזדקן או חלה, עד שהוא מניב בשנה פחות מקב פירות (כקילו ו 200 גרם, ליתר דיוק 1,200 סמ"ק), פקע ממנו דין עץ מאכל ומותר לעוקרו. לגבי עץ זית, מפני חשיבותו המיוחדת, ישנה חומרה שכל עוד הוא מוציא בשנה רבע הקב (כ 300 גרם) אסור לעוקרו. כדי לדעת כמה פרי העץ מניב צריך לעקוב אחריו כמה שנים, כדי להיות בטוחים שאינו מניב יותר מהשיעור הנזכר.

המדד לכך הוא לפי ההשקיה והטיפול הרגיל של בעל העץ: אם הוא משקה אותו ומטפל בו כפי הבנתו ורגילותו, ולמרות זאת אינו נותן כמות כזו של פרי – מותר לעוקרו.

גם נטיעה צעירה שעדיין נמצאת בשנות העורלה ואיננה מניבה פרי אסור לעקור, מפני שהיא עתידה להניב קב פירות (מהרש"ם ז, קעח).

עץ פרי שגורם נזק

איסור עקירת עץ פרי נאמר בתורה בלשון השחתה, שנאמר: "לא תשחית את עצה" (דברים כ, יט). מכאן שמותר לעקור עץ פרי לשם הסרת נזק, הואיל ועקירה זו אינה לשם השחתה אלא כדי להסיר נזק. וכן מסופר בתלמוד (בבא קמא צב, א), שכאשר הרגיש האמורא שמואל שהדקלים הנטועים בין הגפנים מזיקים לגפנים, ציווה על אריסו לעקור את הדקלים.

לפיכך מותר לעקור עץ פרי שמאפיל על החלון ומונע מן האור להיכנס לבית, שכן זהו נזק גדול שאדם רגיל להקפיד עליו מאוד. אומנם אם אפשר למנוע את הנזק על ידי קציצת הענפים המאפילים על החלון, יש להסתפק בקציצתם, למרות שיצטרך לטרוח כל כמה חודשים בקציצת הענפים, משום שמניעת טרחה שכזו אינה מתירה עקירת עץ פרי (חוות יאיר קצה).

וכן הדין כאשר צריך לשלם לגנן כדי שיקצוץ את הענפים כל כמה חודשים. לכאורה יטען הטוען: כשם שמותר לעקור מטע שעלות הטיפול בו גבוהה מהרווח שיש ממנו, כך אפשר לעקור בגינה עץ פרי כאשר עבודת הגנן בטיפול בו או בקציצת ענפיו שווה יותר משוויו (למשל, במקרה שהעץ נותן בשנה חמישה קילו ששווים 50 שקלים, כאשר עבודת הגנן שווה 200 שקלים). אולם אין לטעון כן, משום שנטיעת עץ פרי בגינה פרטית אינה לתועלת כלכלית, שכן כל אדם נבון יודע שעלות גידול פירות בגינה פרטית (כולל זמן העבודה) גבוהה לאין ערוך מעלות גידול פירות במטע מסחרי. הרי שלפי כוונת הנוטעים עץ פרי בגינה – ערך כל קילו שגדל בגינתם שווה פי עשרה מערך הפירות שהם קונים בחנויות יוקרה. לכן רק כאשר מניעת הנזק כרוכה בטורח גדול מאוד, או בעלות כספית גדולה בהרבה ממה שמקובל בטיפול בעצי פרי, יש היתר לעקור.

לפיכך, כאשר עץ הפרי מושך אליו יבחושים וזבובים שנכנסים לבית וגורמים צער רב, צריכים לנסות תחילה להסיר את הנזק על ידי ריסוס, גם כאשר הדבר כרוך במאמץ והוצאות כספיות. אבל אם הניסיונות לא צלחו, מותר לעקור את העץ.

לצורך הרחבת דירה וגינה

כפי שלמדנו, כאשר העקירה אינה לשם השחתה אלא לשם תועלת חשובה ששווה הרבה יותר מהעץ, אין איסור לעקור את העץ (ב"ק צא, ב). לפיכך, מותר לעקור עצי פרי כדי לבנות במקומם בית דירה.

אלא שיש נוטים להחמיר, שרק לצורך חיוני מותר לעקור עץ פרי, כגון שהמשפחה התרחבה והדירה צפופה להם; אבל בשביל מותרות ופינוק, כגון הרחבת מרפסת בלא הכרח או סידור הגינה מחדש באופן יפה יותר – אין לעקור עצי פרי (שאלת יעבץ, זבחי צדק, ערוך השולחן). ויש נוטים להקל לעקור לכל צורך שמקובל על העשירים, ואפילו לצורך הרחבת החלל הפנוי בגינה לצורך טיול (מהר"י באסן, חיד"א, שבות יעקב).

למעשה, הרוצים להקל יש להם על מה לסמוך, ולכתחילה כשאפשר עדיף להחמיר.

הסכנה הסגולית

יש אומרים שגם כאשר על פי ההלכה מותר לעקור את עץ הפרי, מכל מקום כדאי להיזהר מכך, מפני שישנה מסורת שכל העוקר עץ פרי מסתכן בנפשו, וכפי שאמר רבי חנינא: "לא מת בני שיבחת, אלא מפני שקצץ תאנה לפני זמנה" (ב"ק צא, ב). אומנם דעת רוב הפוסקים, שרק כאשר עוקרים עץ שלא כהלכה יש סכנה, אבל העוקר על פי ההלכה אין במעשהו שום סכנה. לעומתם, יש חוששים גם כאשר יש לכך היתר; במיוחד למדו זאת מצוואת רבי יהודה החסיד, שהיה אחד מגדולי מקובלי אשכנז הראשונים והזהיר שלא לעקור עץ פרי. ויש שחששו מאוד לכל אזהרותיו, ואמרו שכל העובר עליהן מסתכן בנפשו (שאלת יעב"ץ א, עו; חיים ביד כ"ד). היו רבנים שמסיבה זו, גם כאשר על פי ההלכה היה מותר לעקור עץ פרי, נזהרו וחששו להורות היתר בזה מחמת הסכנה. ורבים המליצו ליתר ביטחון לבצע את העקירה על ידי נוכרי, שאין עליו איסור לעקור עץ פרי, ועל ידי כך היהודי יינצל מהסכנה.

עקירה על ידי נוכרי

לדעת רוב הפוסקים, כל דבר שאסור על ישראל מהתורה, אסור מדברי חכמים לישראל לבקש מנוכרי שיעשה אותו בעבורו. איסור זה נקרא "שבות". אומנם במצב של ספק איסור, מכיוון שהבקשה מהגוי אסורה מדברי חכמים בלבד, ובספק בדברי חכמים אפשר להקל, ממילא כאשר יש ספק אם מותר לעקור את העץ – מותר לבקש זאת מנוכרי (כמבואר בפנה"ל שביעית ה, ט, 9).

הלכה למעשה

מותר לעקור את העצים שמזיקים על ידי הבאת ברחשים, בתנאי שאין דרך אחרת למנוע זאת, וכן מותר לעקור את העצים שמונעים את הרחבת הבית. אומנם לגבי עקירת עצי פרי לצורך הקמת גינה נאה ישנה מחלוקת. ונראה למעשה שהרוצה להקל לעקור לצורך נוי ומותרות, יש לו על מה לסמוך, ובתנאי שישקול את הצורך היטב וישהה את החלטתו, כדי שיהיה בטוח שמדובר ברצון אמיתי ולא חולף. ונכון שיעשה זאת על ידי גוי.

התנצלות על הכותרות במאמר הקודם

בשולי המאמר, אני מוצא חובה לתקן את הרושם המוטעה שהעורך שכותב את הכותרות נתן למאמרי הקודם. ראשית, טרחתי להסביר במאמר את המשקל הרב של המסורת ואנשי האמונה בקרב כל הזרמים הציוניים. ולכן כותרת המשנה "הציונות החילונית הצליחה להקים את המדינה" מנוגדת למה שכתבתי. החידוש אכן היה שכדי להוביל את המהלך הלאה צריך קישור עמוק יותר לקודש, לכן גם הכותרת הראשית "בלי אמונה – אין מדינה" אינה מבטאת את התוכן המורכב של המאמר.

הרב אליעזר מלמד
הרב אליעזר מלמד

משפט עברי – באחריות לומדי התורה

הפגיעה של הממסד המשפטי בזהות היהודית, בביטחון ובהתיישבות היא תוצאה של הזנחת משפט התורה • אין להאשים את המערכת החילונית, כל עוד איננו מפתחים משפט עברי שמתאים למדינה מודרנית • חובה לעסוק בדיני התורה, תוך הכרת המציאות העכשווית, כדרכם של לומדי התורה בכל הדורות שלא דנו באופן תיאורטי ומנותק • מותר לאדם דתי להתמנות לשופט כיום, בתנאי שישאף לשינוי המצב וישתדל לפסוק לפי התורה כשאפשר • יש להיזהר מפסיקות שהתאימו בעבר והיום גורמות עוול, שהרי חכמים מתקנים תקנות בהתאם למצב

הממסד המשפטי – ערכאות של גויים

בישיבות אנחנו לומדים את המשפטים הנוגעים לימי התנאים, האמוראים, הראשונים וראשוני האחרונים. אם יבואו בשאלות הנוגעות לקהילה היהודית בימי הביניים – תהיינה לנו תשובות מפורטות, אבל לצערנו לא עסקנו מספיק במשפט הראוי לתנאי החברה והכלכלה של ימינו

בשבוע שעבר  סקרתי בקצרה את הפגיעה הקשה והשיטתית שהממסד המשפטי החילוני פוגע בזהותה היהודית של מדינת ישראל, בביטחונה וביכולתה ליישב את הארץ. זה העונש על הפניית העורף למצוות התורה – להעמיד שופטים ומשפטים על פי התורה, שנאמר (שמות כא, א): "ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם". אמנם מותר לנציגי הציבור לחוקק חוקים ולתקן תקנות, אלא שכל זה בתנאי שהמחויבות הבסיסית לעקרונות התורה נותרת על כנה; אבל כאשר שיטת המשפט יונקת את תפישותיה וערכיה ממקורות נוכריים, הרי שבתי המשפט נחשבים כ"ערכאות של גויים".

אם כן לכאורה, כפי שכתבו רבנים רבים, חלים על מערכת המשפט החילונית שלנו דבריו החמורים של הרמב"ם: "כל הדן בדייני נכרים ובערכאות שלהן, אף על פי שהיו דיניהם כדיני ישראל, הרי זה רשע וכאילו חרף וגידף והרים יד בתורת משה רבינו" (הלכות סנהדרין כו, ז). וכתב הרב יצחק הרצוג זצ"ל, הרב הראשי לישראל בעת הקמת המדינה: "כעת כאשר עם ישראל שוכן בארצו, ולדאבון לבנו הוא דן על פי חוקים זרים, הדבר חמור אלף פעמים יותר מיחיד או קהילה בישראל שהולכים לדון בערכאות של גויים… ותוצאות מצב מחפיר ומביש זה מי ישורן" (התורה והמדינה כרך ז). וכן סברו הרב צבי פסח פרנק זצ"ל; ציץ אליעזר (יב, פב); 'חזון איש' (סנהדרין טו, ד); הראשל"צ הרב מרדכי אליהו זצ"ל (תחומין ג, עמ' 244) והראשל"צ הרב עובדיה יוסף זצ"ל (יחו"ד ד, סה).

בעת הקמת המדינה עוד היו יהודים נאמנים שעל פי סברות שונות פקפקו באיסור ובהשלכותיו החמורות, אולם לאחר הניסיון שהצטבר במשך השנים, כבר ניתן לראות בעליל את חומרת החטא ואת גודל עונשו.

האשמה המוטלת עלינו

אמנם חובה להודות בגלוי על האמת ולומר שגם אנחנו, לומדי התורה, שותפים מלאים באשמה.

נניח שנזכה והעם יתעורר מחר לתשובה, וירצה למלא את ייעודו, לתקן עולם במלכות שד-י, והציבור כולו יבקש מנציגיו בכנסת ובממשלה: "אנא בטלו מאתנו את משפטי הגויים, השיבו שופטנו כבראשונה ויועצינו כבתחילה, והעמידו את משפט התורה על תילו, כדי שממנו תצמח הבשורה לתיקון העולם". חברי הכנסת והממשלה יתכנסו ויחליטו על שינוי מערכת המשפט, ויבואו מיד לרבנים ויודיעו להם: "הנה החלטנו לבטל את מערכת המשפט החילונית, ומהחודש הבא אנו מבקשים שתפעילו את מערכת המשפט כולה".

במציאות הנוכחית, יצטרכו הרבנים בלית ברירה לבקש ממערכת המשפט החילונית להמשיך לנהל את ענייני המשפט. מפני שלדאבון לבנו, עדיין לא הכנו את התשתית הלימודית להקמת מערכת משפט על פי התורה. עדיין לא הכשרנו שופטים שיוכלו למלא את מקום השופטים של היום, עוד אין לנו עמדה מגובשת לגבי סדרי הדין, הראיות, התביעה הפלילית, דיני חוזים, דיני עבודה, הדין הציבורי, מיסים, חברות בע"מ וכיוצא בזה. בישיבות אנחנו לומדים את המשפטים הנוגעים לימי התנאים, האמוראים, הראשונים וראשוני האחרונים. אם יבואו בשאלות הנוגעות לקהילה היהודית בימי הביניים – תהיינה לנו תשובות מפורטות, אבל לצערנו לא עסקנו מספיק במשפט הראוי לתנאי החברה והכלכלה של ימינו (זולת כמה מכונים שביררו מספר סוגיות).

בנוסף לכך, בסוגיות רבות יש מבוכה, שכן נחלקו בהן הראשונים, ומחמת הגלות לא היה כוח לחכמי ישראל להכריע הלכה, וכל אחד מהנידונים יכול לטעון "קים לי" כדעת פלוני, כלומר לדעתי הלכה כדעת הרב שמצדיק את עמדתי. וכיוון שלא הוכרעה הלכה, לא ניתן לפסוק מי צודק. כדי שנוכל להקים מערכת משפט על פי התורה נצטרך לפסוק תחילה הלכה ברורה בכל הסוגיות העקרוניות.

לימוד זכות על מייסדי המשפט

ניתן אם כן ללמד זכות על המשפטנים הישראלים, שלא בזדון הפנו עורף למשפט התורה, אלא מתוך שסברו שלא יצליחו לקיים על פי משפטי התורה חברה וכלכלה מודרנית – פנו למשפט שהיה כבר רווח בארץ. משפט שתחילתו בחוקים הטורקים ועיקרו על פי המשפט האנגלי, ומשם ואילך המשיכו לבנות את מערכת המשפט על פי הניסיון העצום שנרכש במערכות המשפט של המדינות הדמוקרטיות, תוך עבודה של מאות אלפי משפטנים, שבדרך של בירור, ניסוי, טעיה ותיקון, יצרו מערכת משוכללת שמתאימה לחברה המודרנית.

לפי זה אין להחיל על מי שתומך במערכת המשפט החילונית את דברי הרמב"ם: "הרי זה רשע וכאילו חרף וגידף והרים יד בתורת משה רבינו".

אמנם בפועל, כיוון שמערכת המשפט החילונית יונקת את ערכיה מהחברה המערבית (על תחלואיה השונים), היא אטומה לערכי התורה, העם והארץ (שוב ניתן אולי ללמד זכות, שכדי שלא לבלבל את שיקוליה הציבה מערכת המשפט לעצמה חומה גבוהה בין ערכי המשפט החילוניים לערכים הישראלים שבתורה. בפועל, התוצאה קשה מאוד לזהותה היהודית של המדינה). פעם אחר פעם מערכת המשפט עושקת את העם היהודי מערכיו, זכויותיו, ארצו ויעודו הלאומי. רק על ידי טענות של סכנת נפשות (כמו בנושא הגירה ערבית למדינת ישראל בטענת איחוד משפחות), טיעונים לאומיים התקבלו בדוחק.

שינוי הדרגתי

צריך להוסיף, שגם אילו הייתה בידינו משנה סדורה, ובזמן קצר היינו מסוגלים להעמיד מערכת משפט מסודרת להפליא, עדיין היינו חייבים לקבוע תקופת ביניים, שבה ידונו כל החוזים, ההסכמים, והתיקים הפליליים, על פי מערכת המשפט הנוכחית, כדי שלא למוטט את מערכת החברה והכלכלה שהתבססה עליה. לכן המעבר למשפט התורה צריך להיות הדרגתי, באופן ששום אדם לא יפגע מהשינוי.

לימוד משפט התורה

הרי שחובה גדולה מוטלת על ציבור לומדי התורה ומלמדיה, ללבן לעומק את משפט התורה, ועל פיו לבחון את שיטות המשפט השונות בעולם על הטוב והרע שבהן, לבחון את מערכת החוקים והתקנות הנוהגים במדינת ישראל, ולשקול מה ראוי לאמץ, מה ראוי לשנות ואילו תקנות ראוי לתקן.

יש לציין שמתקופת הגמרא ועד תחילת התקופה המודרנית, תלמידי הישיבות היו בקיאים בתורת הכלכלה והמשפט הנהוגים בימיהם. הם ידעו מה הגויים פוסקים ומה צריך לפסוק לפי ההלכה. לצערנו, בדורות האחרונים נוצר מרחק בין עולם התורה ועולם המעשה, כאשר עולם התורה התכנס לבירורים תיאורטיים, עד שיש טוענים שכל בירור שנוגע להלכה ולמעשה נחשב נמוך לעומת החילוקים המופשטים.

אם נמשיך את מורשת הלימוד מדורי דורות, הרי שלומדי סדרי נשים ונזיקין בתלמוד, וחלקי חושן משפט ואבן העזר בשולחן ערוך, צריכים כיום להיות מצויים בהכרת מערכת המשפט לדרגותיה, הדין הפלילי, סדר הדין, סדרי המסחר, אשראי, השקעות, מינוף, ריביות, מיסים, חוקי עבודה ועוד.

מתוך כך נוכל להעמיד חזון של מדינה יהודית שנוהגת על פי משפט התורה, שכל רואיו יכירו וידעו איך על ידו עקרונות הצדק וערכי המוסר באים לידי ביטוי מלא. וכפי שנאמר (דברים ד, ו-ח): "ושמרתם ועשיתם כי היא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים אשר ישמעון את כל החוקים האלה ואמרו: רק עם חכם ונבון הגוי הגדול הזה. כי מי גוי גדול אשר לו אלוהים קרובים אליו כה' אלוהינו בכל קראנו אליו. ומי גוי גדול אשר לו חוקים ומשפטים צדיקים ככל התורה הזאת, אשר אנכי נותן לפניכם היום".

האם ראוי להתמנות לשופט

יש רבנים שסוברים שאסור ליהודי להתמנות לשופט במערכת המשפט החילונית. אמר לי פעם שופט ירא שמים, שהוא נמנע מלחתום כעד על כתובה, מתוך התחשבות בדעת הרבנים שסוברים שהוא פסול לעדות.

לעומת זאת, יש רבנים שסוברים שהואיל והציבור על ידי נציגיו בכנסת קיבל על עצמו את מערכת המשפט החילונית, מותר לאדם לקיימה ולהתמנות לשופט, שהרי לא הוא אשם בקביעת שיטת המשפט הנוכרית.

לעניות דעתי נראה שהכול תלוי בעמדתו של השופט. אם הוא מצטער על כך שאין נוהגים על פי משפט התורה, ומנסה ככל יכולתו לתקן, אזי יש ערך לכך שיתמנה לשופט. הוא כמובן אינו יכול להפר את התחייבותו לפסוק על פי החוק המוסכם, אולם במקרים שהחוק נתון לפרשנות, כפי ששופטים חילוניים נוהגים לעיתים למתוח את פרשנותם באופן קיצוני לכיוון החילוני, מצווה עליו למתוח את הפרשנות עד קצה האפשר לכיוון משפט התורה. אבל אם הוא משתלב בתוך המערכת, ומקבל את עולה המוסרי בלב שלם, גם אם מעת לעת הוא מעטר את דבריו בפסוקים ודברי חז"ל, הרי שהוא שותף בחילול השם (נראה שכך סבר גם הראשל"צ הרב מרדכי אליהו זצ"ל, תחומין ג עמ' 244).

לעתים אנו שומעים משפטנים דתיים שמתנכרים לזכות הבסיסית של ישראל על ארצו, ואף שואבים את נימוקיהם מסמכות מפוקפקת של בית המשפט הבינלאומי בהאג, שהוא ללא כל ספק "ערכאות של גויים". ואזי גם אם לדעתם הם הלכו בדרך המשפטית הרווחת בעולם, כיוון שיכלו לבחור בדרך נוספת שאף היא לגיטימית ותואמת את התורה (כמו דו"ח אדמונד לוי), בפועל הם שותפים בחילול השם שעליו דיבר הרמב"ם.

הסמכות לתקן תקנות

חובה להוסיף שלעיתים, שופטים ודיינים שיפסקו לפי דין התורה הפורמלי (כמו למשל בירושות ומזונות), יימצאו כפוסקים בניגוד לעקרונות התורה. שכן ברור שאילו היתה לחכמים סמכות, היו קובעים תקנה כדי לפתור את העיוות שעלול להיווצר מהבנה פשטנית של דין התורה.

הרב אליעזר מלמד
הרב אליעזר מלמד