אלכוהול – בין שמחת מצווה למושב לצים

בהמשך לטורים הקודמים: הבהרת היחס החינוכי לאלכוהול במסיבות • יין באווירה של מצווה מביא לשמחה, ויין מתוך קלות ראש גורם רק צער • גם האדם הגדול ביותר עלול לאבד שליטה על ידי אלכוהול • המוזיקה מוסיפה לקלות הדעת, ולכן לאחר החורבן אסרו חכמים לנגן ולשיר במסיבות, למעט באירועי מצווה • מסיבות באווירה חילונית הן "מושב לצים" שחכמים הורו לא להתקרב אליו, גם לא באופן חד פעמי • גם חברים טובים יכולים להתנהג במסיבה באופן מזיק, ובמצב זה חובה להתרחק מהם

גזירת היין בעבר ובהווה

ייתכן שמי ששותים במועדונים בקלות ראש, בתחומים אחרים נוהגים כצדיקים, ואז ראוי ליצור איתם שיתופי פעולה וחברויות. אולם בעת שהם רגילים לשתות בקלות ראש באים לידי ביטוי הצדדים הרעים של התפרקות מתורה ומצוות, ובאותה שעה הם נחשבים חברים רעים

בטורים האחרונים העליתי שאלה: האם כהמשך לגזירות חכמים נגד שתיית אלכוהול אצל גויים, ראוי לקבוע שאסור לשתות משקאות אלכוהוליים במועדונים ובפאבים שאופיים חילוני, או שעדיף להדגיש את הפן החינוכי נגד שתיית אלכוהול שלא במסגרת שמחת מצווה? זכיתי לתגובות רבות ומחכימות. אזכיר עוד תגובה וממנה אמשיך.

"אני בוגר ישיבת הסדר. בחודשיים האחרונים נמצא בשליחות חינוכית… למדתי לקראת צאתי לחו"ל במדריכים הלכתיים טובים… אבל לא נכתב בהם דבר על איסור שתיית אלכוהול אצל גויים כפי שהרב העלה בטור. תכל'ס אפילו לא ידעתי שהאיסור קיים עד עכשיו… לגבי השאלה… מטייל אחד דתל"ש שראה כמה נצרכתי לטרוח על יין כשר לקידוש, שאל אותי אם אני מזדהה עם האיסור לשתות יין שנגע בו גוי. אני חושב שהרב יסכים שאיסור סתם יינם, שמשפיע מאוד על כל התנהלות הכשרות, בצורתו הגורפת הנוכחית הוא לא רלוונטי. עניתי לדתל"ש שמעבר למחויבות הכללית שלי להלכה אני לא רואה סיבה לאסור קניית יין לקידוש מגויים. בהזדמנות אחרת, כששאלו אותי מטיילים חילונים על איסור יינות, עניתי להם שזה אסור מסיבות היסטוריות. תוך כדי שאמרתי משפט זה התהפכה לי הבטן. מה זה סיבות היסטוריות? אני מעוניין שהתורה תהיה תורת חיים, לא מוזיאון! מאידך, אני מודע לקושי להתיר גזירות חז"ל כשאין סנהדרין וכדומה.

"אבל לענ"ד כל עוד הרבנים לא מסוגלים להתיר גזירות שאינן רלוונטיות עוד, לא שייך להוסיף גזירות חדשות שלא נזכרו במפורש בגמרא ובפוסקים. אי אפשר להחזיק את החבל משני קצותיו! לדעתי, הציבור (שרבים מתוכו מודעים לקשיים של המערכת ההלכתית שהצבעתי עליהם) יצביע ברגליים ועלול לא רק 'לצפצף' על החדשות אלא גם על הישנות ח"ו. במקום זה הייתי מתמקד בהעצמת והדגשת מרכיבי איסור שקיימים בהליכה למועדונים, כגון איסור ריקודים מעורבים, מראות לא צנועים וכדומה. כך ניתן יהיה לברא מהשורש בהצלחה רבה יותר תופעות רעות".

עוד מגיב כתב, שנכון לפרט ביתר הרחבה את האיסורים השונים שמוסכם על הכול שכרוכים בשתייה בפאבים ובמועדונים, כגון שמיעת מוזיקת חול עם משקאות אלכוהוליים, ואת הסכנות הכרוכות בשכרות.

איסור סתם יינם

לפני שארחיב בהדרכות חכמים לגבי שתיית אלכוהול, אבאר שגזירת חכמים על "סתם יינם" אינה מסיבה היסטורית, אלא עמדה עקרונית, לפיה ישראל צריכים להיבדל ממאכלי גויים, כדי לגדור עצמם מקשר קרוב מדי שעלול להביא להתבוללות. לפיכך אסרו יין ופת ותבשילים של גויים. אומנם איסור הנאה מסתם יינם של גויים הוא מסיבה היסטורית, שהגויים היו רגילים לשכשך ידם ביין כדי לרצות את אליליהם, ולכן קבעו חכמים שכל יין שנגעו בו יהיה אסור אף בהנאה. ואם הגוי אינו עובד עבודה זרה, היין שלו אסור בשתייה ומותר בהנאה כגון למוכרו לגוי אחר (גאונים, רמב"ם ורשב"א). ויש אומרים שאפילו הוא עובד עבודה זרה, אם אינו רגיל לנסך יין, היין שנגע בו אסור בשתייה ומותר בהנאה (רש"י, רשב"ם וריב"ן).

שתייה של קלות ראש

ומכאן לצד החינוכי: הורו חכמים שאין לשתות משקה אלכוהולי מתוך קלות ראש או בחברה של קלי דעת, מפני שהשפעתו של האלכוהול רבה, וכן צריך להיזהר בו מאוד. וכפי שלמדנו בתורה שאפילו גדול כנח, כאשר לא נזהר ביין, כשל ונפל לתהומות הבושה והביזיון. וכן לוט קרובו של אברהם אבינו הגיע מתוך שתייה לניאוף עם בנותיו (בראשית רבה לו, ד). וכן נדב ואביהוא בני אהרן הכהן, שהיו צדיקים כאביהם והיו אמורים לרשת את מקומו, כיוון שלא נזהרו ביין ונכנסו למשכן שתויים, נענשו ומתו (ויקרא רבה יב, א). וכן אמרו חכמים: "אין לך דבר שמביא יללה לאדם אלא יין" (סנהדרין ע, א). עוד אמרו שהיין עלול להביא את האדם לידי עבירה וניאוף, ולכן מי שחושש שיצרו יגבר עליו, יזיר את עצמו מהיין (נזיר ב, א). באומרם "יין" התכוונו לאלכוהול שבו, שכן בזמנם עיקר שתיית האלכוהול הייתה על ידי יין.

שתייה ושמחה של מצווה

אומנם יש ביין גם צד טוב, שהוא יכול לתת ביטוי לשמחה אמיתית, וכפי שנאמר בפרק ההודאה לה', שבכלל הטובות שנתן ה' לאדם נתן גם את היין: "ברכי נפשי ה', ה' אלוקיי גדלת מאוד… ויין ישמח לבב אנוש" (תהלים קד, א-טו). ואמרו חכמים: "אין אומרים שירה אלא על היין" (ברכות לה, א). לכן תיקנו לקדש על כוס יין בשבתות ובחגים, בחתונות ובבריתות. וכפי שאמרו בזוהר: "אין קדושה אלא ביין ואין ברכה אלא ביין" (ח"ג קפט, ב).

הרי שהחלוקה היא בין שמחה ושתייה של מצווה לשמחה ושתייה של חולין, וכפי שאמרו חכמים (שבת ל, ב) שהשמחה הראויה היא שמחה של מצווה, שנאמר: "ושיבחתי אני את השמחה אשר אין טוב לאדם תחת השמש כי אם לאכול ולשתות ולשמוח" (קהלת ח, טו). אבל צריך להיזהר משמחה שאינה של מצווה, שנאמר: "לשחוק אמרתי מהולל ולשמחה מה זו עושה" (שם ב, ב), מפני ששְׂחוֹק זה מְהוֹלָל, היינו מעורב בבכי ואנחה, ושמחה זו סופה תוגה (רש"י שם).

שתייה של קלות דעת עם מוזיקה

כאשר שותים את האלכוהול בחבורה עם מוזיקה, החשש שאדם יתהולל, ישכח את ייעודו וייגרר אחר תאוותיו גובר מאוד, ואמרו חכמים שצרות רבות, ובכללן הגלות, באו לישראל בעקבות זה (סוטה מח, א). וכפי שנאמר: "הוי משכימי בבוקר שיכר ירדופו מאחרי בנשף יין ידליקם. והיה כינור ונבל תוף וחליל ויין משתיהם, ואת פועל ה' לא יביטו ומעשה ידיו לא ראו. לכן גלה עמי מבלי דעת וכבודו מתי רעב (נכבדיו ימותו ברעב), והמונו ציחה צמא (במקום היין ששתו). לכן הרחיבה שאול נפשה ופערה פיה לבלי חוק (בלא גבול) וירד הדרה והמונה ושאונה ועלז בה. ויישח אדם וישפל איש ועיני גבוהים תשפלנה" (ישעיהו ה, יא-טו).

ביטול השיר משבטלה סנהדרין

וכן מצינו שהורו חכמים להלכה, שאסור לשיר או לנגן בכלי זמר בעת שתיית אלכוהול, אלא אם כן מדובר בשמחה של מצווה (שו"ע או"ח תקס, ג). המקור מדברי חכמים במשנה: "משבטלה סנהדרין בטל השיר מבית המשתאות" (סוטה מח, א), שנאמר בנבואת הפורענות בישעיהו: "בשיר לא ישתו יין" וגו'. וכן הורה מר עוקבא שגם זימרא היינו שירה בפה אסורה בעת שתיית יין, שנאמר (הושע ט, א): "אל תשמח ישראל אל גיל כעמים" (גיטין ז, א). וביארו בירושלמי: "בראשונה הייתה אימת סנהדרין עליהן ולא היו אומרים דברי נבלה בשיר. אבל עכשיו שאין אימת סנהדרין עליהן הן אומרים דברי נבלה בשיר" (סוטה ט, יב).

כלומר, ברור שגם לפני החורבן היה אסור לשיר דברי גסות ותפלות על היין, וכפי שלמדנו בנביא, שמפני שלא נזהרו בכך נענשו בחורבן וגלות, אבל היה מותר לשיר על היין שירי חול רגילים. ואחר החורבן וביטול הסנהדרין נאסרו על היין גם "נגינות של אהבת אדם לחברו ולשבח יפה ביופיו" כפי שכתב רב האי גאון (תשובות הגאונים הרכבי ס), וציטטו את דבריו הרי"ף (ברכות ריש פרק ה) ותוספות הרא"ש (גיטין ז, א).

אבל שירות ותשבחות לה' מותר לשורר תוך שתיית יין, ואף מצווה לעשות כן בשמחה של מצווה כחתונה.

שתייה של מושב לצים

שתייה של חולין שנעשית בחבורה בקלות ראש ושחוק נחשבת כ"מושב לצים", שנאמר: "לץ היין הומה שיכר וכל שוגה בו לא יחכם" (משלי כ, א). וכפי שביאר רבנו יונה: "משתה היין גורם לשלושה דברים רעים: האחד, להיות האיש מתלוצץ, והשני, להיות הומֶה ובעל דברים, ואמרו ז"ל: וכל המרבה דברים מביא חטא (אבות א, יז). והשלישי, כל שוגה בו לא יחכם" (שערי תשובה ג, קעז).

לפיכך, אין לשתות במועדונים ובמסיבות עם חברים כפי המקובל בחברה החילונית, כאשר כל המגמה היא "לדפוק את הראש" ו"להשתחרר" מכבלי המוסר, וממילא סכנתה רבה, שהנגרר אחריה עלול להתרחק מתורה ומצוות ולהגיע לידי עבירה. ולכך התכוונו חכמים: "הרחק משכן רע ואל תתחבר לרשע" (אבות א, ז). ואומנם ייתכן שמי ששותים במועדונים בקלות ראש, בתחומים אחרים נוהגים כצדיקים, ואז ראוי ליצור איתם שיתופי פעולה וחברויות. אולם בעת שהם רגילים לשתות בקלות ראש באים לידי ביטוי הצדדים הרעים של התפרקות מתורה ומצוות, ובאותה שעה הם נחשבים חברים רעים שעלולים להרחיק מדרכי התורה והמצוות. ועל זה נאמר: "אשרי האיש אשר לא הלך בעצת רשעים ובדרך חטאים לא עמד ובמושב לצים לא ישב" (תהלים א, א). פירשו חכמים שלא יאמר אדם "אלך רק פעם אחת למשתה לצים", שאם הולך סופו לעמוד שם, ואם יעמוד – סופו לשבת שם ולהיעשות לץ (עבודה זרה יח, ב).

לעיתים אדם מוזמן לאירוע חילוני שמתנהל באווירה של קלות ראש במסגרת החברה שהוא עובד בה, ונראה שאם אפשר, עדיף להימנע מלהשתתף באירוע כזה. ואם אין אפשרות להימנע, לכל הפחות יש להקפיד שלא לשתות משקאות אלכוהוליים.

הרב אליעזר מלמד
הרב אליעזר מלמד

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.