הנופש הרוחני בבית המקדש

מצוות מעשר שני ונטע רבעי, בזמן שהמקדש היה קיים, גרמו לכך שכל אחד יעלה לרגל • כמות היבול המופרש מתאימה לכמות ימי הרגלים, כך שהיא הספיקה לממן שהייה בירושלים, כולל סעודות חג משובחות • המשפחות שעלו לרגל זכו לשהות בצל השכינה וללמוד תורה, מתוך שמחה והנאה • מצוות ביעור המעשרות דאגה שאנשים לא ידחו את העלייה לרגל • בעתיד ייבנו אלפי מלונות סמוך למקדש, כדי שכולם יוכלו לשמוח ולקבל הדרכה רוחנית רלוונטית • לאורך כל השנה תשמש ירושלים כמרכז רוחני לכל האנושות

מצוות המקדש בפרשת ראה

סביב בית המקדש ייבנו בתי מלון רבים, והמוני בית ישראל יעלו אליהם בזמן הרגלים. בחדרי האוכל הממוזגים של בתי המלון יקיימו את סעודות המצווה החשובות, בתוספת שירה וריקודים. כל זה יהיה מלווה כמובן בלימוד תורה עמוק ומשמעותי בכל תחומי החיים

בפרשת השבוע (ראה) אנו לומדים שוב ושוב על מקומו המרכזי של בית המקדש, שעל ידו מתגלה הקודש הכללי בעולם. הקודש שמאחד את כל הערכים בהרמוניה, ומעניק ערך ומשמעות לכל פרטי החיים. ימים רבים מדי שכחנו לדבר על בית המקדש. אמנם עסקנו בבניין הארץ, שהוא היסוד להקמת המקדש, אולם כמדומה שהזנחת בית המקדש השפיעה לרעה גם על בניין הארץ. לפיכך חובה עלינו ללמוד את ענייני המקדש ולנסות לצייר את גילוי קדושתו בעולם באופן חי ומלא חזון.

במערכת שלמה של מצוות, הכוללת עלייה לרגל, מעשר שני, נטע רבעי, קורבן חגיגה ונדבות שלמים, מדריכה אותנו התורה כיצד לקיים נופש רוחני של תורה ותפילה, שמחה וסעודות מצווה, סביב בית המקדש.

נרחיב מעט במצוות מעשר שני שמבוארת בפרשתנו.

מהו מעשר שני

בארבע שנים מתוך שבע שנות השמיטה מצווה להפריש כתשעה אחוזים מהפירות למעשר שני. המיוחד במעשר שני, שאף שיש בו קדושה הוא נשאר ברשות בעל הפירות, ומצווה עליו לאוכלו עם בני משפחתו בין חומות ירושלים בטהרה. שנאמר: "עשׂר תעשׂר את כל תבואת זרעך היוצא השדה שנה שנה. ואכלת לפני ה' אלוקיך במקום אשר יבחר לשכן שמו שם מעשר דגנך תירושך ויצהרך… למען תלמד ליראה את ה' אלוקיך כל הימים" (דברים יד, כב כג).

מי שמתקשים להעלות את פירות המעשר השני לירושלים מפני המרחק וריבוי הפירות, רשאים לפדותם בכסף, כדי שהפירות יצאו לחולין והקדושה תעבור לכסף. את הכסף יעלו לירושלים ובו יקנו מאכלים, שאותם יאכלו בטהרה כדין אכילת מעשר שני. שנאמר: "וכי ירבה ממך הדרך כי לא תוכל שאתו כי ירחק ממך המקום אשר יבחר ה' אלוקיך לשום שמו שם כי יברכך ה' אלוקיך, ונתתה בכסף וצרת הכסף בידך והלכת אל המקום אשר יבחר ה' אלוקיך בו. ונתתה הכסף בכל אשר תאווה נפשך, בבקר ובצאן וביין ובשיכר ובכל אשר תשאלך נפשך, ואכלת שם לפני ה' אלוקיך ושמחת אתה וביתך" (דברים שם כד כו). בעת הפדיון צריך להוסיף חומש על דמי הפירות, ועניים היו מבצעים את הפדיון בעזרת חבר, ובכך נפטרו מתוספת חומש.

קרן השתלמות רוחנית

על ידי פירות מעשר שני התחזקו כל ישראל במצוות העלייה לרגל – בחג המצות, בחג השבועות ובחג הסוכות. שכן המצווה חייבה לאכול כשישה אחוזים מכלל יבול השדות בירושלים, והזמן המתאים ביותר לכך היה בסעודות המועדים. המצווה הייתה לשתף בסעודות גם לוויים ועניים, וככל שזכה אדם ליותר ברכה, כך זכה להאריך יותר את שהותה של משפחתו בצל השכינה בירושלים, ולכבד יותר לוויים ועניים בסעודתו. ואם היו לו ילדים שיכלו לעסוק בתורה, בזכות דמי המעשר היה מעודדם להישאר בירושלים ללמוד שם תורה ולאכול מדמי מעשר שני. וזהו שנאמר: "למען תלמד ליראה את ה' אלוקיך" (דברים יד, כג) – "מגיד שהמעשר מביא את האדם לידי תלמוד תורה" (ספרי ראה קו).

היבול הספיק לימי הרגל ויותר

חישבתי את אחוז הפירות שהופרשו למעשר השני מכלל הפירות שאדם ממוצע היה אוכל במשך שבע שנים, והשוויתי אותו לסך הימים שמצווה לעלות לרגל. דבר מופלא התגלה לי: חלקו של המעשר השני מכלל היבול תאם לחלקם של ימי העלייה לרגל מכלל שבע שנות השמיטה.

מעשר שני היה כתשעה אחוזים מהיבול, אולם הפרישו אותו רק בשנים א', ב', ד' וה' מתוך שש השנים שהפרישו תרומות ומעשרות, הרי שבסך הכול היה כשישה אחוזים. בשנה השביעית הפירות הופקרו ולא הפרישו תרומות ומעשר. כך שכאשר פירות מעשר שני חולקו לצורכי אכילה במשך שבע שנים, עלו לסך 5.14 אחוזים מהיבול של שש שנות העבודה בשבע השנים. אם נחשב את ימי שלושת החגים שבהם מצווה לעלות לרגל, ועוד חצי יום לפני וחצי יום אחרי, נגיע לסך 19 ימים, שהם 5.2 אחוזים מכלל 365 ימים בשנה ממוצעת (באמת החישוב מורכב יותר, כי בחג שבועות של שמיטה וסוכות של מוצאי שמיטה כבר לא נותרו פירות מעשר שני, אולם מנגד אפשר במידה מסוימת להשלים את החסר על ידי הקרבת מעשר בהמה בחגים אלו).

הסעודות של עולי הרגל

הרי שפירות מעשר שני הספיקו לקיום עולי הרגל ברמה שהיו רגילים לה בזמן שהותם בבית. מכיוון שבנוסף לכך גם דין הפירות שגדלו על העץ בשנתו הרביעית – נטע רבעי – כדין פירות מעשר שני, הרי שהיו לכל משפחה פירות שיכלו לאכול בימי החגים בסעודות משובחות.

בנוסף לכך הייתה מצווה על כל זכר להקריב קורבן חגיגה שמבשרו היה אוכל בסעודות מצווה, וזאת בנוסף למעשר בהמה, היינו המעשר שהפריש מהבהמות ואף הוא נועד לסעודות מצווה סביב המקדש. לא זו בלבד, אלא שהיו אנשים שהיו פטורים מלעלות לרגל, וממילא כספי המעשר השני ונטע רבעי שנועדו לסיפוק מזונם נותרו כעודפים, שאפשר היה לממשם בסעודות מצווה בירושלים.

כך יצא שאדם ממוצע שעלה לירושלים בכל שלושת הרגלים, היה סועד שם בחגים סעודות משובחות בהרבה מהמקובל במשך השנה, ועוד נותר לו עודף כדי לשתף בסעודות החג שלו לוויים ועניים. פעמים רבות כספים אלו יכלו לאפשר למעוניינים מבני המשפחה להישאר בירושלים חודשים אחדים או שנה שלמה, להסתופף בצל השכינה ולהתעלות בתורה וקדושה.

ביעור מעשרות

מכיוון שהעלייה לרגל הייתה כרוכה בקשיים, ולאנשים רבים היו סיבות להיפטר ממנה, יכלו להעלות בדעתם שישמרו את כספי פדיון מעשר שני ונטע רבעי בלא גבול, כמו שיש אנשים שדוחים את מימוש קרן ההשתלמות שלהם שנים ארוכות. לכן מצוות ביעור המעשרות חשובה מאוד. מחזור המעשרות מורכב משתי סדרות של שלוש שנים, ומצוות ביעור מעשרות קובעת שעד פסח של השנה הרביעית ופסח של השנה השביעית, חייבים לסיים את הפרשת התרומות והמעשרות, ובכלל זה את אכילת דמי מעשר שני ונטע רבעי.

מצווה זו חייבה כל אדם מישראל לתכנן את עליותיו לרגל, שאם יראה שזמן ביעור מעשרות מתקרב, יזדרז יותר לקיים את מצוות העלייה לרגל, וישתדל לקיים סעודות גדולות ולהזמין אליהן אנשים רבים, כדי לממש את הכספים שיועדו לכך. ואם עדיין נותרו לו עודפים, היה מחפש קרובים לממן להם שהייה בירושלים, או לפחות לתת את הכספים לבני תורה שרוצים להתפרנס בהם במשך שהותם בבתי המדרש שבירושלים. אם התרשל ולא הספיק להשתמש בכספים המקודשים הללו עד זמן הביעור, היה חייב לבערם ולכלותם מהעולם.

הרי שעל ידי מצוות ביעור מעשרות ונטע רבעי, נקבע שהנופש הרוחני היה חייב להתממש בתוך שלוש שנים לכל היותר (מצוות הקרבת מעשר בהמה התקיימה ברגל הקרוב או לכל המאוחר בתוך שנה).

חזון העתיד: הנופש הרוחני

על פי מצוות אלו נוכל לרקום את החזון לימינו. מהרה ייבנה המקדש, וסביב בית המקדש ייבנו בתי מלון רבים. המוני בית ישראל יעלו אליהם בזמן הרגלים, ומהם ילכו לראות את בית המקדש, את עבודת הכהנים ואת שירת הלוויים. בחדרי האוכל הממוזגים של בתי המלון יקיימו את סעודות המצווה החשובות, בתוספת שירה וריקודים. כל זה יהיה מלווה כמובן בלימוד תורה עמוק ומשמעותי בכל תחומי החיים. לשם כך יצטרכו לבנות בתי מדרש וחדרי שיעורים מתאימים.

אומנם כדי לתת מקום לכל המוני עולי הרגל, שמספרם יגיע למיליונים רבים, יהיה צורך לבנות סביב בית המקדש מאות ואלפי בתי מלון רבי קומות, שיתפרשו על קילומטרים רבים, ורכבות אוטומטיות יסיעו מבתי המלון את האורחים להר הבית. מכיוון שהרכבות ייסעו באופן אוטומטי, אפשר יהיה להשתמש בהן בשבת ובחג, כדוגמת מעלית שבת (אין שבות במקדש).

מכיוון שהחקלאות כללה בעבר יותר מתשעים אחוזים מפרנסתו של האדם, צריך להשוות את האחוז שציוותה התורה להפריש מהתוצרת החקלאית לצורכי השהייה בסביבות המקדש, לאחוז שיש להפריש מההכנסות שבימינו (כדוגמת מעשר כספים וחומש שתוקנו תמורת תרומות ומעשרות). הסכום שיופרש מהמשכורות לנופש רוחני בירושלים אמור להספיק לשהייה של ימים רבים, מעבר לימות החגים. בסכומים אלו כל יהודי יממן לעצמו ימי לימוד, נופש ושמחה סביב למקדש. לשם כך יוקם מערך עצום של ימי לימוד ועיון בכל תחומי התורה והחיים, כדי שכל יהודי יוכל לבחור להשתלם בנושאים הקרובים לליבו.

ימי עיון לכל העולם

מטבע הדברים, בימי החגים יהודים ימלאו עד אפס מקום את בתי המלון, ובשאר ימות השנה בנוסף לקיום ימי העיון ליהודים יפתחו בתי המלון את שעריהם לכל עמי העולם, כדברי הנביא: "והיה באחרית הימים נכון יהיה הר בית ה' בראש ההרים ונישא מגבעות ונהרו אליו כל הגויים. והלכו עמים רבים ואמרו לכו ונעלה אל הר ה' אל בית אלוקי יעקב, ויורנו מדרכיו ונלכה באורחותיו, כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים" (ישעיהו ב, ב ג).

יבורכו הבנים והבנות העולים בטהרה להר הבית ותפילה לגילוי הקודש הכללי בלבבם.

הרב אליעזר מלמד
הרב אליעזר מלמד

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *