הרב שאר ישוב זצ"ל

גדולתו ושאיפותיו הנשגבות של אבי הרב שאר ישוב – הרב הנזיר • הרב שאר ישוב גדל כנזיר מבטן, הלך בדרכי הקודש של אביו והתחבב על גדולי ירושלים • בגיל שש עשרה ביקש להתיר את נזירותו כדי להצטרף למחתרת • רומם את חיפה ואת הרבנות הראשית • במכתב סיפר על היוזמה הראשונה לשילוב תורה וצבא בימי המחתרות • בתש"ח פעל נגד המוחים על שירות בני ישיבות • את החוברת שהודפסה בזכותו בעניין, ראה רק אחרי שובו מהשבי • תמך במפעל 'פניני הלכה'

בשבוע שעבר נסתלק מעִמנו לבית עולמו הרב שאר ישוב זצ"ל, רבה של חיפה, נשיא מכון הרי פישל ומוסדות אריאל להכשרת רבנים ודיינים.

אביו הרב הנזיר

בהשתדלותנו סוכם על הקמת 'ישיבה לוחמת' על הגנת העיר העתיקה והועמדו לרשותנו בית כנסת ופנימייה, וכן סוכם עם פיקוד הרובע על סדר יום: שמונה שעות לחימה בעמדה, שמונה שעות תפילה ולימוד תורה, ושמונה שעות לאכילה מנוחה ושינה וכל צורכי האדם"

הרב שאר ישוב היה בנו של הרב הנזיר הרב דוד כהן זצ"ל, תלמידו המובהק של אור ישראל וקדושו מרן הרב קוק (זה היה התואר שהרב שאר ישוב הקפיד לומר בכל עת שהזכיר את הרב קוק). הרב הנזיר שימש כאחד מראשי ישיבת מרכז הרב. בנוסף לגדולתו בכל תחומי התורה, היה מן היחידים בגדולי הדורות האחרונים שהעמיק חקר בתחומי הרוח, הקבלה והפילוסופיה כאחד. הוא נולד למשפחת רבנים מדורי דורות. סבו למשל, הרב מנדל זכריה הכהן כ"ץ, היה רב בראדין, שבה התגורר החפץ חיים. סיפר הרב שאר ישוב, שלעתים כשהתעוררה שאלה בבית החפץ חיים, היה שולח את בני ביתו לשאול את סבו המרא דאתרא. ואף המרא דאתרא היה מכבד את החפץ חיים, והיה משיב שבמשנה ברורה (שכתב החפץ חיים) כתוב שכך וכך ההלכה. כך נהגו שני הרבנים אצילי הנפש הגדולים הללו זה עם זה. אשתו של הנזיר הייתה בת דודו, והיא עצמה גדלה בראדין, בצלו של הסבא והחפץ חיים.

כך גדל הרב הנזיר בתורה, בלמדנות ובמוסר בביתם של קרוביו ובישיבות. בהגיעו לגיל עשרים נמשך גם ללימודי פילוסופיה, ולמד במכון שהקים הברון גינזבורג בפטרבורג לשילוב תורה, שפות ומדעי הרוח. לאחר מכן קיבל מלגת הצטיינות מהברון גינזבורג, ללמוד בכל אוניברסיטה אירופאית שיבחר. הוא התחיל ללמוד בגרמניה, וכשפרצה מלחמת העולם נדד לבאזל, ושם החל לכתוב את עבודת הדוקטורט שלו בפילוסופיה. לפני שהלך ללימודיו האקדמיים ביקר בראדין, וקיבל מהחפץ חיים ברכה והדרכה לסדר לימוד יומי במקצועות התורה. כדי לשמור על דרגתו בתורה וביראת שמיים, קיבל על עצמו מנהגי חסידות ונזירות מופלגים, וכדי שלא יהרהר באישה אחרת, תמונת ארוסתו, בת דודו, הייתה על שולחנו תמיד. בעקבות מלחמת העולם הראשונה והמהפכה הקומוניסטית ברוסיה, נפרדו דרכיהם למשך שתים עשרה שנה, ורק לאחר שעלו לארץ, בהיות הרב דוד כהן כבן שלושים ושש, התאחדו והתחתנו. במשך המלחמה, בהיותו דוקטורנט לפילוסופיה בשוויץ, החל להעביר שיעורי גמרא בקהילה. לאחר ששמע שהרב קוק נמצא בסביבה, ביקש להקביל את פניו. כהכנה לכך טבל במימי נהר הריין, אחז בספר 'שערי קדושה' לר' חיים ויטאל ונסע לעיירה שבה שהה הרב קוק. הפגישה עם הרב קוק חוללה בו מהפכה רוחנית עצומה. הוא מצא את אשר חיפש ואף יותר. הוא מצא לו רב גדול ומשנה רוחנית נשגבה שעל ידה מתאחדות התורה והחוכמה, הקבלה והפילוסופיה, מתוך התקשרות עמוקה לסגולת ישראל ולחזון הגאולה לעם ישראל ולאנושות כולה. במסירות אין קץ השקיע את כוחותיו בלימוד שכולו מכוון להתעלות רוחנית והתקדשות, כדי לבאר ולגלות את חוכמת הקודש ולקירוב הגאולה. כדי להצטרף למרן הרב קוק שעלה לכהן כרב בירושלים, זנח את עבודת הדוקטורט חודשים ספורים לפני סיומה, עלה לארץ והמשיך להתעלות בתורה.

מנהגי חסידותו וקדושתו ביטאו את כיסופיו שלא ידעו גבול לרוח הקודש ונבואה. לשם כך קיבל על עצמו מנהגי נזירות, ועוד הוסיף מתוך כבוד ורגישות מוסרית עצומה לבעלי חיים, להחמיר על עצמו שלא ליהנות מכל מוצר מן החי. לעתים היה בוחן את מצבו, והיה שואל תלמידים שישבו אצלו אם הרגשתו נכונה וחברו הרב צבי יהודה עובר ברחוב, והם הסתכלו מהחלון וראו שאכן הרב צבי יהודה עובר שם.

גידולו של הרב שאר ישוב

הרב שאר ישוב הכהן
הרב שאר ישוב הכהן זצ"ל – צילום גב' רפאלה עבו-עברון

עוד בהיות אמו של הרב שאר ישוב בהיריון, ביקש הרב הנזיר מאשתו שתימנע משתיית יין. כך גידלו את הרב שאר ישוב כנזיר מבטן, ובנוסף הרגילוהו במנהגי חסידות שלא ליהנות מכל מוצר מהחי. על כתפיו של שאר ישוב הצעיר היו מונחות כל התקוות והאידיאלים של אביו הקדוש, לגדלות בתורה, לרוח הקודש ונבואה, לבניין האומה והארץ וגאולת האנושות. במידה מסוימת הילד שאר ישוב היה לתקוות בית מרן הרב קוק, שכן גם בנו של מרן הרב קוק הרב צבי יהודה, שלא זכה לילדים, נחשב לו כדוד קרוב, והרב קוק נחשב לו כסבא.

שמעתי מחברי הרב זאב סולטנוביץ', שהרבנית שרה סיפרה לו שכבר בהיות הרב שאר ישוב בגיל שש החל אביו הנזיר ללמדו גמרא. הרבנית, שחששה שמא הוא מעמיס על כתפיו עול כבד מדי, פנתה למרן הרב קוק כדי לשאול בעצתו. הרב קוק שאל אותה האם שאר ישוב מבין את מה שאביו מלמד אותו, וכשהשיבה שהוא מבין, סיכם הרב קוק שאם כך הוא יכול להמשיך.

מספרים שהרב שאר ישוב היה נער יפה במיוחד, תמיר עם עיניים כחולות, ושיער נזירותו הזהוב גולש על כתפיו. בהיותו בעל מידות תרומיות, עדין ואמיץ, נבון ומיוחס, גדולי ירושלים היו מקרבים אותו בחיבה יתרה. סיפרה לי אישה אחת, שבהיותה ילדה בשכונת שערי חסד שבירושלים, באה כמו חברותיה לצפות מרחוק במעמד שירת הים של הרב חרל"פ, שדומה היה בעיניהם למלאך ה' צבא ות. להפתעתה ראתה מרחוק שהרב חרל"פ רוקד בהתלבות ובידידות עם בחורה גבוהה. אחר כך התברר שהיה זה הנער שאר ישוב, שבהיותו נזיר שערו גלש על כתפיו.

לימודיו והתנדבותו בנעוריו

בגיל שש עשרה, כאשר יחד עם לימודיו בישיבה החל להשתלב בתנועת הנוער הדתית-ימנית 'חשמונאים' ולסייע לפעילות המחתרתית, ביקש הנער שאר ישוב להתיר את נדר נזירותו כדי שלא יבלוט לעיני המשטרה הבריטית. לא ידוע לי אם אביו הצטער על כך מאוד. אולי זה היה הזמן שהתחבר יותר לרב צבי יהודה, שלא נהג במנהגי פרישות כחברו הנזיר, אלא עם תורתו וגדולתו היה מעורב בדעת עם הבריות, והרבה להתבונן במציאות הממשית ולבאר את הישועה שצומחת בה, לעומת חברו הנזיר שהדגיש את הציפייה לישועה השמימית, העתידית. בכל אופן, ברור שהרב שאר ישוב נותר קשור בכל לבבו לאביו, ואף שהתיר את נדרו, בפועל נהג שלא לשתות יין, וברוב שנותיו גם לא אכל בשר.

הראשון שגדל על ברכי תורת ארץ ישראל

יחד עם לימוד התורה בשלמות, בכל חלקיה – גמרא, הלכה, אגדה, קבלה ופילוסופיה אלוקית – הרחיב הרב שאר ישוב את השכלתו בלימוד משפטים באקדמיה, כדי להגדיל תורה ולהאדירה. בהיותו ער לענייני הציבור ונכון להתנדב למען בניין העם והארץ אף שימש כקצין קרבי, כרב של חיל האוויר וכסגן ראש עיריית ירושלים. מכיוון שעיקר עיסוקו היה תמיד בתורה, נמצא ראוי לשמש כרבה של חיפה. לכהונה זו נבחר בשנת תשל"ה, בהיותו כבן ארבעים ושמונה. אישיותו האצילית ומאור פניו רוממו את כבוד התורה בעיר, ובנועם הליכותיו ידע לחבר את החלקים השונים בחיפה האדומה של אז. גם כחבר מועצת הרבנות הראשית תרם להרבות שלום בין תלמידי חכמים ובין ישראל לעמים, והיה ליהודי היחיד שנאם כרב מטעם הרבנות במועצת הוותיקן, על ערכי מוסר ודת. גם היה תומך נלהב ונאמן למפעל ההתיישבות ביהודה ושומרון, ולהגדלתה והאדרתה של תורת ארץ ישראל בישיבות הגבוהות, בישיבות ההסדר ובמכינות.

אפשר לומר שהרב שאר ישוב היה הילד הראשון שזכה לגדול על ברכי תורת ארץ ישראל, ובזכות אמונתו, תלמודו וכישרונו סלל דרכים לבאים אחריו, כמו למשל בבירור מצוות השירות בצבא לבחורי ישיבה, ובסלילת דרך לשילוב של צבא עם ישיבה.

סלילת הדרך בשילוב ישיבה וצבא

בזכות ההיכרות בינינו (הוא בירך בחופות כמה מילדינו, ואף ביקר כמה פעמים בהר ברכה והעביר שיעורים, ופעם ביקר עם אשתו הרבנית ד"ר נעמי, שאף היא העבירה שיעור לנשים), זכיתי לקבל ממנו מכתב ארוך ומפורט על התרקמות הרעיון של שילוב ישיבה וצבא, בו כתב בין השאר: "למען האמת ההיסטורית אני חייב להוסיף כי אני קשור באופן אישי עם הניסיון הראשון להקים ישיבת לומדי תורה במסגרת 'המדינה והצבא שבדרך' – ניסיון שהביא לפסק ההלכה הראשון, שחייב את בני הישיבות להתגייס. הדבר נעשה בחורף תש"ח על ידי, יחד עם חברי בהגנה באצ"ל ובלח"י, מישיבת מרכז הרב וישיבות אחרות בירושלים. זה היה מיד אחרי הכ"ט בנובמבר ועם תחילת מאורעות הדמים שקדמו למלחמת השחרור, במסגרת תהליך הגיוס ל'צבא שבדרך' בירושלים, בחודשים שבט, אדר וניסן תש"ח…

"אז עדיין לא נפסקה ההלכה, שגם בני ישיבות חייבים לצאת למלחמת מצווה של 'כיבוש ארץ ישראל' ו'עזרת ישראל מיד צר הבא עליהם'. כידוע, עצם הרעיון של שילוב תורה ולחימה הלא הוא עתיק יומין מימי יהושע בן-נון ע"ה. ראה דברי חז"ל על הפסוק 'עתה באתי' (יהושע ה, יד): 'אמר לו: אמש ביטלתם תמיד של בין הערביים ועכשיו ביטלתם תלמוד תורה, על איזה מהן באת? אמר לו עתה באתי (על דברי תורה). מיד 'וילך יהושע בלילה ההוא בתוך העמק' (יהושע ח, יג), מלמד שלן בעומקה של הלכה (ראה סנהדרין מד, ב; והשווה למגילה ג, א ותוס' 'וילן', ירושלמי חגיגה פ"ב, תוספות בבלי חגיגה טז, ב 'אב', עירובין סג בתוס' 'מיד'). משתמע כי כבר בימי יהושע וכיבוש ארץ ישראל הראשון, שילבו הלוחמים תלמוד תורה עם מלחמת מצווה. כפי הנראה אז לחמו ביום ולמדו תורה בלילה – וזה מקור ההשראה של דברי דוד המלך ע"ה: 'רוממות א ל בגרונם וחרב פיפיות בידם' (תהילים קמט, ו)".

הקמת השילוב הראשון מישיבת מרכז הרב

וכך הוסיף וכתב במכתבו: "כדי להכין את צה"ל, הוקם אז על ידי ההנהגה הציונית 'מרכז המפקד לשירות העם'. בירושלים עמד בראש מרכז זה לא אחר מאשר ר"מ ישיבת מרכז הרב, הרה"ג ר' מרדכי הלוי פרום זצ"ל, בעלה של הרבנית ציפורה תחי', נכדתו של אור ישראל וקדושו מרן הרב זצ"ל ובתו של מו"ר הגרש"נ רענן קוק זצ"ל, מנהל הישיבה.

כדי לאפשר לכולנו, בני הישיבה, יוצאי המחתרות השונות, ההגנה האצ"ל והלח"י, ללחום יחד, יזמנו הקמת 'ישיבה לוחמת', במסגרת ההגנה על הרובע היהודי של העיר העתיקה ירושלים. זה היה המקום היחידי בו התאחדו כבר שלוש המחתרות לגוף לוחם אחד, בפיקודו של חברנו איש 'ברית החשמונאים', משה רוסנק ז"ל, איש גדוד מוריה של ההגנה, יחד עם סגנו איסר נתנזון ז"ל איש האצ"ל. בהשתדלותנו סוכם על הקמת 'ישיבה לוחמת' על הגנת העיר העתיקה והועמדו לרשותנו בית כנסת ופנימייה, וכן סוכם עם פיקוד הרובע על סדר יום: שמונה שעות לחימה בעמדה, שמונה שעות תפילה ולימוד תורה, ושמונה שעות לאכילה מנוחה ושינה וכל צורכי האדם.

"ליוזמה זו קיבלתי את ברכתם והסכמתם של ראש הישיבה מו"ר הג"ר צבי יהודה הכהן קוק זצ"ל וכמובן את ברכתו של אבי מורי ורבי, הרב הנזיר הקדוש זצ"ל. אמנם היו ראשי ישיבה שהסתייגו מן היוזמה (כאן נקט לשון המעטה), אולי מפני החשש שהוא יביא לביטול 'הסדר דחיית השירות' הנהוג עד היום. ראש ישיבת מרכז הרב מרן הגר"מ חרל"פ זצ"ל שמר על שתיקה, אך היו מבני משפחתו ומהמקורבים אליו שפעלו נגד הרעיון.

"בשיעור שמסרתי בזמנו אצלכם בישיבת הר-ברכה, סיפרתי על הניסיון שנעשה בכרוז שהופץ בחוצות ירושלים לתאר את אור ישראל וקדושו מרן הרב זצ"ל כמתנגד לגיוס בני ישיבות, ואת ההכחשה הנמרצת של מרן הגרצ"י הכהן קוק זצ"ל…

"בימים ההם היה הרובע היהודי של העיר העתיקה נתון במצור. ניסינו להיכנס אליו בתוך שיירה של הצבא הבריטי, שעברה את הקווים פעם או פעמיים בשבוע, ובה אנשי סגל רפואי ואספקה חיונית. אני עוד הצלחתי להיכנס לרובע, להשתתף במלחמת הגנתו… חבריי, לצערי, לא הצליחו, אך לחמו במסגרת צה"ל. ומהם נפלו כקדושים במערכה הכבדה.

"דומני שבמסגרת צה"ל אנו היינו (חיילי שילוב ישיבה וצבא) הראשונים. אכן צה"ל גייס אותנו לשורותיו בדיעבד, ותאריך הגיוס בפנקס השירות שלי הוא 1.2.48, דהיינו שלושה חדשים ומחצה לפני יום הכרזת העצמאות של המדינה…

"שלך באהבה, ובברכה והוקרה רבה, הרב שאר-ישוב כהן".

בירור מצוות השירות בצבא

סיפר הרב שאר ישוב (נדפס בסוף חלק ב' של 'לנתיבות ישראל', הוצאת בית-אל):

"בשנת התש"ח התנהל ויכוח על השתתפות בני הישיבות בירושלים במערכה על הגנתה של העיר הנצורה. אנחנו תלמידי ישיבת 'מרכז הרב' הלכנו בדרך של רבותינו מרן הרב צבי יהודה קוק זצ"ל ומרן אבי מורי הרב הנזיר זצ"ל. היינו פעילים בכל המחתרות, ב'הגנה', באצ"ל ובלח"י, והתייצבנו ל'מפקד שירות לעם', הגוף אשר הניח את התשתית לצה"ל שהיה אז בשלבי הקמתו, אבל ראשי ישיבות רבים לא השלימו עם זה. גם בתוך ישיבת 'מרכז הרב' היה ויכוח (אמנם גם בישיבות שלא היו שייכות למסגרת של 'ישיבות ארץ ישראל' מיסודו של אור ישראל וקדושו מרן הרב זצ"ל, גם הם אחר כך התגייסו לגדוד מיוחד שבנה ביצורים בירושלים, שחברנו הרב טוביה ביר ז"ל עמד בראשו, וקראו לו 'גדוד טוביה', אבל זה היה כבר בשלב יותר מאוחר, בזמן המצור החמור ממש).

"אני כאמור התייצבתי לשרת ביחידות המיוחדות… עשיתי זאת בהסכמתו ובברכתו של אבי מורי הרב הנזיר זצ"ל. העיר העתיקה של ירושלים הייתה נתונה במצור בתוך מצור, והיה צורך להזדמנות של מעבר בשיירה של הצבא הבריטי כדי להיכנס אליה. בימי ההמתנה המשכתי ללמוד בישיבה. באחד הימים, הבחנתי ליד הישיבה ברחוב הרב קוק במודעת ענק המכותרת כ'דעת תורה' של מרן הראי"ה קוק זצ"ל נגד גיוס בני ישיבות לצבא, ובה דברים חריפים שצוטטו מאיגרת שלו, כלפי מי שעושה אנגריא בתלמידי חכמים, וקביעת דעתו שלא לראוי לגייס בני תורה לצבא, וצריכים לשחרר אותם, ודברים שמאוד הדהימו אותנו.

"עמדתי מול המודעה הזאת וחשבתי 'מה עושים עכשיו?' כל אחד מבני הישיבה נוהג חלילה כנגד פסק דינו של הרב זצ"ל? לאחר קריאת הכרוז אני יורד, שקוע במחשבות והתלבטות, ופונה למרכז העיר במורד רחוב הרב קוק. לפתע עולה לקראתי מורי ורבי הרב צבי יהודה קוק זצ"ל, צולע מעט כהרגלו והולך לאיטו. בהיותי מקורב מאוד אליו, יכול היה להעריך (לפי מראה פניי) באיזה מצב רוח אני נמצא. ויאמר לי: 'שאר ישוב, מה קרה, מדוע אתה כך נרגז וחיוור?' סיפרתי לו את המעשה, ומשהצבעתי על המודעה, ממש שאג בקול (גם מי שזוכר את שאגותיו של רבינו כאשר היה מתרגש, לא שמע שאגה כזו): 'זה זיוף! זה זיוף ממש'. כך צעק, בקול גדול פעם ועוד פעם.

"אחרי שנרגע הסביר לי: 'הדברים לקוחים ממכתב הרב קוק לרב ד"ר הרץ, הרב הראשי בלונדון, לעניין גיוס לצבא הבריטי. תלמידי הישיבה אשר הגיעו מרוסיה או מפולין ללונדון, כפליטי מלחמת העולם הראשונה, ולמדו תורה, נשמטו מרשימת 'פרחי כהונה' שהרב הראשי של אנגליה הגיש לשלטונות (הפטורים משירות צבאי כמו כמריהם להבדיל). על כך נזף בו הראי"ה קוק, ואין הדבר נוגע כלל למלחמתה של ירושלים'.

"לבקשתי כי יברר לנו בכתב את דעתו, השיב כי העיר במצור ואין דפוס המסוגל לפעול ללא דלק, פרט לדפוס בודד שפעל בשירות ועדת המצב. משנטלתי את עניין ההדפסה על עצמי ניאות לכתוב את מחברתו הידועה 'למצות הארץ – על דבר חובת ההתגייסות למשמר העם הישראלי'. ד"ר יצחק רפאל ז"ל השתדל בעניין הדפסת הקונטרס אך אני לא ראיתי, כי הוזעקתי למלחמת המגן בעיר העתיקה…"

בעוד הקונטרס מודפס, נפלה העיר העתיקה בידי כוחות האויב, ונמסר לרב הנזיר ולרצי"ה שהקצין שאר ישוב נפצע קשה, ואין יודעים מה עלה בגורלו. תארו לכם את הרגשתם. הם הורו שיש מצווה לשרת בצבא, ידעו שהמחיר עלול להיות כואב מאוד, והנה עתה, בעוד הם נמצאים בוויכוח עם רבנים אחרים על מצוות השירות בצבא, הרב הנזיר אולי צריך לשבת שבעה על בנו יחידו (נותרה לו בת, אשת הרב גורן), והרצי"ה צריך להתאבל על תלמידו חביבו, שבעידודם יצא לקרב ולא שב. לאחר כמה חודשים מיוסרים התבשרו שהוא נפצע קשה ונמצא עכשיו בשבי הירדני. נחזור לסיפור המעשה כפי שכתבו הרב שאר ישוב:

"כשחזרתי פצוע ופגוע רגל משבי האויב, כעבור שמונה חודשים בסביבות חנוכה תש"ט, הועברנו לשיקום בבית הבראה בוילה של משפ' אהרונסון בזכרון יעקב, שהוקדש לפצועי היחידות הצבאיות. למחרת בבוקר, כמדומני יום חמישי היה, בסוף התפילה אני רואה מבעד לחלון את הרב צבי יהודה מטפס במעלה המקום לבקרני. התרגשתי מאוד (נסיעה אז מירושלים לזיכרון יעקב הייתה ארוכה ומתישה). הרב צבי יהודה נכנס לחדרי, חיבק ונישק אותי ופרץ בבכי. לפתע הוציא מכיסו את החוברת הקטנטונת הנ"ל (ובה בירורו על מצוות השירות בצבא), ובראשה הקדשה: "לחמוד נפשי ורוחי וידידי, הרב אליהו יוסף שאר ישוב בן הרב דוד הכהן, היועץ, היוזם הדורש, ערוכה ושמורה מראשית הופעתה לשוב פדויי ה' ירושלימה, בכל שמחת הישע אשר מעולם ומלואו היא גאולתה בשנת הקטורת (תש"ט), צבי יהודה הכהן קוק".

את צילום ההקדשה זכיתי לקבל מהרב שאר ישוב.

והנה התברר שתקוות אביו הצדיק והקדוש הלכו והתקיימו בו. על כתפיו הרחבות התבררה הלכה למעשה המצווה הגדולה והקדושה של שירות בני ישיבות בצה"ל. כך גם היה בעוד נושאים חשובים שלא כאן המקום לפרטם.

יחסו ל'פניני הלכה'

באופן קבוע הייתי שולח לרב שאר ישוב את הספרים שזכיתי להוציא לאור, והוא היה מחזיר מכתבי חיזוק וברכה עם הערות תורניות. תמיכתו הייתה חשובה לי מאוד, שכן כמי שגדל אצל גדולי תלמידי מרן הרב קוק, היה מוסמך לכתוב לי: "נהניתי מאוד מן העיון בספר הכתוב בבהירות והיקף. כל העניינים נידונים ברוח בית חיינו מרן אור ישראל וקדושו הראי"ה הרב זצ"ל…" (על ספר מועדים).

בפניני הלכה (פסח ח, ח) כתבתי סעיף שלם עם הערה ארוכה על פי בירורו הרחב על חומצת לימון, לפיו עולה שאין בחומצת לימון שום חשש איסור חמץ. ודבריו משוקעים בעוד מקומות.

בט"ז אדר א' תשע"א כתב לי: "לכבוד ידיד נפשי, הרב… השלום והברכה. שמחה רבה שמחתי בהאיר אל עבר פני שלושת כרכי המהדורה המחודשת והשלמה של ספרכם 'פניני הלכה שבת' (עם ההרחבות)… עיינתי קצת ונפעמתי מבהירות הניסוח והסיכום המופלא של נושאי הלכה מסובכים ועמוקים. די לציין את הפרקים שבראש הכרך השני 'מבעיר ומכבה' ו'החשמל ומכשיריו' – המאירים את הנושא מכל צדדיו, מן האמור במקרא ועד סיכומי ההלכה על פי דעות רבותינו האחרונים ואחרוני האחרונים. אכן לא בא כבושם הזה לבני דורנו, שהלכות מסובכות כתובות בשפה ברורה וקלה למען ירוץ בהם כל קורא ומעיין. יישר כוחך!… (והוסיף להאיר את מה שכתבתי בעניין לימוד תורה בשבת והשילוב של עונג גשמי ורוחני).

בסיום דבריו כתב: "כמובן שיש הרבה לדון ולהאיר על פרטי הדינים, אך לצערי העמוק, מה שהלב חושק הזמן עושק, ובייחוד שבימים אלו גברו טרדותיי… אסיר תודה אהיה לכם אם תתפללו בישיבה עלינו, שנצא במהרה מן המיצר אל המרחב. שמי: אליהו יוסף שאר ישוב בן שרה. נא למסור ברכות לאביכם ידידנו הגאון ר' זלמן ברוך שליט"א. כנפש המברך באהבה ומתפלל לישועת ה' על עמו ונחלתו. ידידכם עוז, הכותב וחותם, לכבוד התורה לומדיה ועושיה, הרב שאר ישוב כהן". תנצב"ה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *