הלכות חג השבועות

בחג השבועות יש מצווה ייחודית לשמוח, רוחנית וגשמית • שבועות שחל במוצאי שבת: יש להקדים את הסעודה השלישית, ואין לעשות פעולות הכנה משבת לחג • רחצה בשבת וביום טוב • מתי וכיצד להדליק את הנרות ביום טוב באופן הנכון • דיני נטילת ידיים וברכות השחר למי שהיה ער בלילה • עד מתי אפשר לאכול בלילה • מנהג אכילת מאכלי חלב ודבש – ביטוי למתיקות התורה, וליכולתה להפוך טמא לטהור

שמחת חג השבועות – רוחנית וגשמית

[מבצעי שבוע הספר במכון הר ברכה – 25% הנחה – ט' סיון – מוצאי שבת יט סיון.
כרך רביבים – 33 ש"ח
סדרת פניני הלכה:
סט 15 כרכים – 342 ש"ח
כרך בודד – 25 ש"ח ]

מעלה מיוחדת ישנה לשמחת חג השבועות על פני שאר החגים, שאפילו רבי אליעזר שסובר שראוי לאנשי מעלה להקדיש את החגים בעיקר ללימוד תורה, ושהאכילה תהיה רק כדי שלא ייחשב כמי שמתענה, מודה שבחג השבועות מצווה לערוך סעודה חשובה, מפני שהוא "יום שניתנה בו תורה" (פסחים סח, ב). אמנם להלכה נפסק כרבי יהושע שבכל החגים מצווה לחלוק את היום לשניים, חציו לבית המדרש וחציו לסעודות ומנוחה.

מעלתה המיוחדת של התורה שנועדה להורות את דרך האמונה האחדותית, ולהמשיך ברכה וחיים לכל תחומי החיים, הרוחניים והגשמיים כאחד. ולכן שמחת חג השבועות חייבת להתבטא גם בלימוד תורה וגם באכילה ושתייה. וזה התיקון השלם, שכולל נשמה וגוף. תחילת גילוי העניין האלוקי על ידי הגילויים הרוחניים מלמעלה, שנקלטים על ידי הנשמה שמדריכה את הגוף, ומתוך כך מתגלים תכנים עמוקים בגוף האדם ותחושותיו. לכן הדבקות השלמה בה' כוללת נשמה וגוף, וכפי שיהיה לאחר תחיית המתים כשתחזור הנשמה להיות בגוף, והעניין האלוקי יתגלה בשלמות בכל המדרגות.

לפיכך צריך להדר מאוד בשמחת חג השבועות, שעל ידי התורה אנו נתבעים לתקן גם את הצד הגשמי על כל גווניו, תחושותיו וכיסופיו, אף אלו שנראים בתחילה רעים. יסוד זה רמוז בכך שבחג השבועות מביאים את מנחת 'שתי הלחם' שעשויה חמץ. כידוע החמץ רומז לגאווה וליצר הרע, ולכן בחג הפסח, שבו אנו מבססים את יסודות האמונה שעוד לפני מתן תורה, עלינו להתרחק ממנו מאוד; אבל בחג השבועות, לאחר קבלת התורה, אפשר לתקן את יצר הרע, לכן מקריבים חמץ בחג השבועות.

זמן סעודה שלישית

מכיוון שהשנה חג השבועות חל במוצאי שבת, לכתחילה יש להקדים את הסעודה השלישית של שבת לפני שלוש שעות אחרונות של היום. והטוב ביותר, לקיים את הסעודה השלישית מעט אחר חצות יום השבת, בשעה אחת או שתיים בצהריים. בדיעבד, אפשר לקיים את הסעודה השלישית בשלוש השעות האחרונות של היום, ונכון להשתדל למעט באכילתה, כדי לשמור תיאבון לסעודת ליל יום טוב.

הכנה משבת ליום טוב שחל במוצאי שבת

מעלתה המיוחדת של התורה שנועדה להורות את דרך האמונה האחדותית, ולהמשיך ברכה וחיים לכל תחומי החיים, הרוחניים והגשמיים כאחד. לכן שמחת חג השבועות חייבת להתבטא גם בלימוד תורה וגם באכילה ושתייה. וזה התיקון השלם, שכולל נשמה וגוף

כאשר יום טוב חל במוצאי שבת, יש להיזהר שלא להכין דבר משבת לחג, מפני שהשבת נועדה לקדושה ומנוחה, ולא כדי שיעשו בה הכנות ליום אחר. כל הטורח בשבת להכין דבר ליום חול או ליום חג – מזלזל בכבודה (פנה"ל שבת כב, טו טז).

לפיכך, אסור לשטוף את הכלים שהתלכלכו בשבת כדי לאכול בהם בחג, אלא רק לאחר צאת השבת. וכן אסור לנקות את השולחן לכבוד החג, אבל מותר לנקות אותו כדי שיהיה מסודר בשבת, למרות שתצמח מזה תועלת לחג.

אסור להניח בשבת את התבשילים על הפלטה לצורך הלילה, אלא רק לאחר שתצא השבת, ויאמרו: "ברוך המבדיל בין קודש לקודש", ואז מותר להתחיל לעסוק בצורכי אוכל נפש ולבשל ולחמם את המאכלים.

בשעת הדחק מותר לעשות בשבת פעולות שגרתיות שאין בהן טורח לצורך החג. לפיכך, כאשר יש צורך להוציא מאכלים מהמקפיא לצורך סעודת ליל חג, ואם לא יוציאו את המאכלים בשבת סעודת החג תהיה מוכנה רק מאוחר בלילה, מותר להוציאם בשבת.

הדלקת נרות

אסור להדליק את נרות החג לפני צאת הכוכבים, אלא יש להמתין עד לאחר שייצאו הכוכבים ותצא השבת, לומר: "ברוך המבדיל בין קודש לקודש" ולהדליק את הנרות.

מכיוון שאסור להדליק בחג אש חדשה, יש צורך להכין מלפני השבת נר שידלק יותר מעשרים וארבע שעות, שממנו יוכלו להדליק נרות בחג. ואם לא הכינו, יש להיעזר בשכנים, ולקחת מהאש שלהם כדי להדליק את נרות החג.

מותר לתחוב את הנר בכוח לתוך הנקב שבפמוט, למרות שעל ידי כך הנר נשחק מעט. וכן מותר להסיר בעזרת סכין את השעווה שנותרה בנקב הפמוט ומפריעה להכנסת הנר החדש, וכן מותר להסיר דיסקית מתכת של נרונים שנדבקה לתחתית כוס הזכוכית שמניחים בה את הנרונים. וכן מותר להכניס פתיל צף בתוך מצוף השעם.

אבל אסור לחמם את נר השעווה כדי להדביק אותו בפמוט, גזירה שמא ימרח שזו תולדה של 'ממחק'. וכן אסור לחתוך או לשייף את בסיסו של הנר כדי שאפשר יהיה לתוקעו בנקב הפמוט, משום איסור 'מחתך'.

רחצה בשבת ובחג

מכיוון ששבת ויום טוב צמודים, ואנשים רבים רגילים להתרחץ בכל יום, מי שמרגיש צורך להתרחץ בשבת אחר הצהריים, רשאי להתרחץ במים פושרים שאין סובלים מהם – אבל לא במים חמים, משום גזירת מרחץ. אבל בחג, מכיוון שהרחצה היא הנאה השווה לכל נפש, מותר להתרחץ גם במים חמים, ובתנאי שהמים התחממו בהיתר, כגון על ידי דוד שמש או על ידי שעון שבת (פנה"ל מועדים ה, י).

המתרחץ צריך לזכור שלא להסתרק, משום שהסירוק משיר שיער והדבר אסור מהתורה.

נטילת ידיים לנשארים ערים בלילה

גם מי שנשאר ער כל הלילה צריך ליטול ידיים לפני תפילת שחרית, אלא שנחלקו הפוסקים האם יברך על נטילה זו. למנהג אשכנזים, הטוב הוא להתפנות לפני התפילה ולנגוע באחד המקומות המכוסים שבגוף, שמאז הרחצה הקודמת הזיע בו מעט, ובכך יתחייב בנטילת ידיים בברכה. אולם למנהג הספרדים, בכל מקרה אין לברך על נטילה זו.

ברכות התורה לנשארים ערים כל הלילה

לדעת רוב רובם של הפוסקים, גם מי שלא ישן כלל בכל היממה הקודמת, כיוון שבא להתפלל שחרית של היום החדש, עליו לברך את ברכות התורה. אבל מכיוון שיש מעט פוסקים שסוברים שאם לא ישן כלל במשך כל היממה לא יברך ברכות התורה, לכתחילה מי שלא ישן כלל טוב שישמען מאדם שישן, ויכוון לצאת בשמיעתן.

ברכות השחר, "אלוקיי נשמה" ו"המעביר שינה"

גם הנשארים ערים כל הלילה מברכים את ברכות השחר, מפני שברכות אלו נתקנו על כלל הטובה שיש בעולם ולאו דווקא על טובתו האישית של כל אחד ואחד. לכן גם מי שאינו רואה מברך בכל יום "פוקח עיוורים", וגם מי שלא ישן מברך "זוקף כפופים". אמנם לגבי ברכת "אלוקיי נשמה" ו"המעביר שינה", יש אומרים שמי שלא ישן לא יברך, כי ברכות אלו נאמרות בלשון יחיד, של הודאת היחיד על חזרת הנשמה והעברת השינה. לפיכך נכון לשומען מחבר שישן ולכוון לצאת בשמיעתן.

וכאשר אין שם מי שעומד לברך את הברכות הללו, לדעת רוב הפוסקים יברך אותן בעצמו, כי אף שהן נאמרות בלשון יחיד, יש בהן הודאה גם על הטובה הכללית, שבבוקר ה' מחזיר לישנים את הנשמות ומעוררם מתרדמתם. וכך נוהגים כל הספרדים וחלק מהאשכנזים. ויש אשכנזים שנוהגים להחמיר מספק לאומרן בלא שם ומלכות. אשכנזי שאינו יודע מה מנהגו, רשאי לנהוג כמנהג רוב ישראל ולברך את כל הברכות בעצמו.

לסיכום: למנהג רוב ישראל, הנשארים ערים כל הלילה מברכים את כל ברכות השחר וברכות התורה. והמהדרים, כאשר יש להם אפשרות, יוצאים ידי חובת ברכות התורה וברכות "אלוקיי נשמה" ו"המעביר שינה" בשמיעתן ממי שישן בלילה.

זמן הברכות

על פי ההלכה אומרים את ברכות השחר וברכות התורה סמוך לתפילת שחרית. על פי הקבלה נוהגים לומר את ברכות השחר אחר חצות הלילה, ואת ברכות התורה אחר עמוד השחר.

אכילה ושתייה בלילה ולפני תפילת שחרית

במשך הלילה מותר לאכול ולשתות בלא הגבלה. משיגיע לחצי שעה הסמוכה לעמוד השחר, אסור לקבוע סעודה, שמא ייגרר בסעודתו. בכלל זה אסור גם לאכול פת או עוגות בשיעור של יותר מכביצה, אבל מותר לאכול בלא קביעת סעודה ירקות ופירות ותבשילי מזונות בלא הגבלה. משעה שיעלה עמוד השחר, אסור לאכול דבר וכן אסור לשתות קפה או מיץ, ואפילו מי שהתחיל לאכול או לשתות לפני כן – צריך להפסיק. רק מים מותר לשתות לאחר שעלה עמוד השחר. זמן עמוד השחר בחג השבועות השנה הוא בשעה 4:06.

מאכלי חלב ודבש

רבים נוהגים לאכול בחג השבועות מאכלי חלב ודבש. מקור המנהג באשכנז וצרפת, ומשם התפשט לקהילות רבות בישראל. אולם יש שאינם נוהגים בזה, כמו רבים מעולי תימן, לוב, ג'רבה, בוכרה ופרס.

יש אומרים שטעם המנהג מפני שהתורה נמשלה לדבש וחלב, ואמרו חכמים: "בשעה שעמדו לפני הר סיני ואמרו: 'כל אשר דיבר ה' נעשה ונשמע', באותה שעה אמר להם הקב"ה: 'דבש וחלב תחת לשונך'". כלומר, בזכות הסכמת ישראל לקבל את התורה בלא פקפוק, יהיו דברי התורה מתוקים בפיהם כדבש וחלב. כדי להזכיר את מתיקותה וחביבותה של התורה, נוהגים לאכול בחג השבועות עוגות חלב טעימות ומתוקות ומאכלים מתוקים בדבש.

עוד ביאר מרן הרב קוק, שחלב ודבש הם שני מאכלים שנוצרים מדבר טמא. הדבש נוצר מדבורים שהם שרץ טמא, והחלב נוצר מדם שאסור באכילה. ודווקא מפני שהם מתהפכים מטומאה לטהרה טעמם מיוחד, שהם רומזים לתיקון העולם. וזוהי סגולתה של התורה, שמתקנת את הצדדים הרעים שבעולם ומתבלת את היצר הרע והופכת אותו לטוב. וזוהי גם סגולתה של ארץ ישראל, ועל כן היא נקראת "ארץ זבת חלב ודבש".

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *