בעניין השר לשעבר יעלון

ביקורת בענייני צבא וביטחון חייבת להיאמר, מפני חשש פיקוח נפש ביטחוני ורוחני • יעלון פעל במסירות ובגבורה במשך שנים למען ביטחון ישראל, ואף סייע להתיישבות, אך נכשל בשלושה תחומים יסודיים • שאננות וחוסר מוכנות ב'צוק איתן' ובתקופה שקדמה למלחמת לבנון השנייה • התנכרות לערכים לאומיים, שהתבטאה במתקפה נגד אלאור עזריה ובעידוד סגן הרמטכ"ל • פגיעה בערכי תורה ואמונה בצה"ל, בזמן שארגוני שמאל נכנסים לשם באין מפריע • מאז הסכמי אוסלו יש ירידה ברמתה הערכית של הקצונה הבכירה, ויש לבקר זאת

הקדמה אישית

לאחר פרסום ההוראה הפוגענית מלשכת שר הביטחון הקוראת להחרים אותי, רציתי לכתוב את המאמר שלפניכם. אולם נמנעתי מלכותבו, וגם נמנעתי מלעסוק בתחומים קרובים, מתוך חשש שמא אטה את הדין לרעה מחמת עלבוני. עכשיו אני כבר חש שנתקררה דעתי, ואף על פי כן לא הייתי מפרסמו, מפני שאין ראוי להשליך אבן אחר הנופל. אולם לנוכח מבול התשבחות שמורעף על שר הביטחון לשעבר, כסמל של הצלחה ביטחונית ומופת מוסרי, הנני מוצא חובה לפרסמו. כפי שנראה בהמשך, יש הכרח בביקורת זו מפני חשש של פיקוח נפש ביטחוני ורוחני כאחד.

שר הביטחון לשעבר

משה יעלון
משה יעלון – שר הביטחון לשעבר

שר הביטחון לשעבר, מר משה יעלון, הוא אדם מקצועי בעל ניסיון רב, שפעל במסירות ובגבורה במשך שנים רבות למען ביטחון ישראל. אין עוד אנשים רבים שמכירים לעומק את מערכת הביטחון כמותו. אף שהתחנך בתנועות השמאל, הצליח להתפכח במידה מסוימת מהזיות השלום של השמאל, ואף סייע לבנייה ביהודה ושומרון. אף על פי כן, למרבה הצער, בשלושה תחומים יסודיים נכשל: בהובלת מערכת הביטחון אל מול האיומים הקרובים, בפגיעה בערכים הלאומיים ובפגיעה בערכי האמונה והתורה.

ביטחון: תוצאות 'צוק איתן' המאכזבות

ייתכן שיהיו אנשים שיצליחו מאוד בהנהגת הצבא אל מול האויב, ועם זאת יזניחו את הערכים הלאומיים והאמוניים, שהשפעתם על ביטחון ישראל לטווח הארוך מכרעת. אם יהיו אחרים שישלימו את מה שהחסירו בתחום הערכי, מקצועיותם בשדה הביטחון תחפה על חסרונותיהם. כאשר תפקודו של מר יעלון בשדה הביטחון אינו מוצלח במיוחד, חסרונו בתחום הערכי הופך לחמור יותר

מאז הנסיגה מחבל עזה וגוש קטיף, צה"ל נאלץ לקיים ארבעה סבבי מלחמה ברצועת עזה (הנתונים להלן נלקחו מאתר ויקיפדיה).

הראשון – 'גשמי קיץ' – התחיל בקיץ תשס"ו לאחר מלחמת לבנון השנייה, ונמשך כחמישה חודשים בעצימות נמוכה, תוך פגיעה בשגרת החיים ביישובים שסביב רצועת עזה. ראש הממשלה – אולמרט, שר הביטחון – פרץ, רמטכ"ל – חלוץ, אלוף הפיקוד – גלנט. לנו היו חמישה הרוגים, ולאויב כ 394, פי 79.

השני, 'עופרת יצוקה', בטבת תשס"ט. נמשך 23 ימים, תוך פגיעה קשה בחיי השגרה סביב רצועת עזה, ופגיעה קלה בכלכלת הדרום. ראש הממשלה – אולמרט, שר הביטחון – ברק, רמטכ"ל – אשכנזי, אלוף הפיקוד – גלנט. לנו היו 13 הרוגים, לאויב כ 1,170, פי 90.

השלישי, 'עמוד ענן', בסתיו תשע"ג, נמשך שמונה ימים, כשבאותם ימים רוב יישובי הדרום מושבתים. ראש הממשלה – נתניהו, שר הביטחון – ברק, רמטכ"ל – גנץ, אלוף הפיקוד – רוסו. לנו היו שישה הרוגים, לאויב – כ 223, פי 37.

שימו לב, כעת אנחנו מגיעים לשלב שבו משה יעלון מכהן כשר הביטחון.

הרביעי, 'צוק איתן', בקיץ תשע"ד, נמשך 50 יום, תוך פגיעה קשה וממושכת בחיי השגרה של כל אזור הדרום, פגיעה בינונית באזור המרכז ופגיעה חמורה בתיירות כולל הפסקת הטיסות לישראל למשך שתי יממות, ותוך עלויות כבדות מאוד למשק הישראלי. ראש הממשלה – נתניהו, שר הביטחון – יעלון, רמטכ"ל – גנץ, אלוף הפיקוד – תורג'מן. לנו היו 73 הרוגים, לאויב כ 2,100, פי 28.

פרט לפגיעה הקשה בחיי חיילינו והפגיעה הקשה בחיי השגרה והכלכלה, התברר שההנהגה ניסתה להתעלם מאיום המנהרות, הצבא לא היה ערוך לקראת האתגרים שעמדו לפניו, לא הכין תוכניות התקפיות לחיסול החמאס או לשבירת כוחו והנהגתו, וספג אבדות קשות מעל ומעבר לעומת מה שספגנו במבצעים הקודמים, ולעומת אבדות האויב.

מלחמת לבנון השנייה

כניסה ללבנון, ייחוס: צחי זקס
כניסה ללבנון, ייחוס: צחי זקס

מלחמת לבנון השנייה התקיימה בקיץ תשס"ו, במשך כ 34 ימים, כאשר כל אזור הצפון מושבת, ומרבית תושביו במקלטים או גולים לאזור המרכז. מספר ההרוגים לנו – 165, לאויב – כ 900, פי 5.4. עלויות המלחמה היו כבדות מאוד למשק הישראלי.

התברר שראשי הצבא נהגו בשאננות יתרה ובקלות ראש, ולא הכירו את יכולות האויב. כך פרצה המלחמה בלא שיש לפיקוד תוכניות, אפילו מפות מעודכנות לא היו. החיילים נשלחו לחזית בלי ציוד תקין, וסיכנו את חייהם כדי להציל את מה שהפיקוד העליון הפקיר. בעקבות המסקנות החמורות של ועדת וינוגרד, שר הביטחון והרמטכ"ל התפטרו ועמהם עוד קצינים רבים.

הואיל ורב אלוף משה יעלון סיים את כהונתו כרמטכ"ל אך שנה לפני פרוץ מלחמת לבנון השנייה, הרי שגם הוא היה שותף במחדלים הכרוכים בהכנת הצבא אל מול איום החיזבאללה. זה גם מה שקרה לנו ב'צוק איתן', כשהתברר שהאחראים על מערכת הביטחון לא הבחינו באיום ולא התכוננו לקראתו כראוי.
כפי הנראה, כאשר מציבים לפניו מסגרת ויעדים ברורים הוא מצטיין, אבל כראש המערכת שאחראי על הצבת היעדים הוא כושל.

ערכים לאומיים

בשורה של אירועים העמיד עצמו שר הביטחון בעמדה עוינת לתפיסה הלאומית הבסיסית. ייתכן שהחייל אלאור עזריה שגה והרג את המחבל שלא על פי הנהלים, והוא צריך לשאת באחריות על כך. אולם אסור לשכוח שכוונותיו היו טובות. הוא נלחם באויב וביקש להגן על חבריו. הוא לא רוצח. כששר ביטחון מכפיש את שמו בכל כלי התקשורת, מוקיע אותו כרוצח, מנהל נגדו מערכה משפטית, הוא פוגע בעם ישראל. לא רק באלאור החייל הוא פוגע, אלא בכל החיילים ששלח לשדה הקרב, שגם הם עלולים לפעמים לשגות בכך.

לאחר שסגן הרמטכ"ל השווה אותנו לנאצים בראשית דרכם, היה צריך לפטר אותו, או לכל הפחות לדרוש ממנו לחזור בו מדבריו האיומים ולהתנצל עליהם בפומבי. במקום זאת בחר להגן עליו ועוד לעודד מפקדים נוספים לומר דברי נאצה שכאלה.

מאחורי עמדה איומה כזאת צריכה להיות מידה גדושה של בורות ורשעות. הרי שמירת החוק בצבא נמצאת בתהליך מתמיד של שיפור. לעומת המצב כיום, התנהגותם של יוצאי הפלמ"ח והיחידות הקרביות בצה"ל בראשית דרכו הייתה פרועה ואכזרית לאין ערוך. דווקא עכשיו זיהה סגן הרמטכ"ל תופעות שמזכירות לו את הנאצים?! ושר הביטחון מתפעל מכנותו ומחוכמתו, וקורא לקצינים להמשיך להפיק דברים איומים ומופרכים שכאלה?!

ערכי אמונה ותורה

תחת כהונתו של יעלון כורסם מעמדה של הרבנות הצבאית. תחום התודעה היהודית הועבר מהרבנות הצבאית לאגף כוח אדם, תוך פגיעה בפעילותו. אפילו את הזכות לתת אישור לגדל זקן מסיבות דתיות נטלו מהרבנות ונתנו לשלישות. בתוך כך, בעידוד שר הביטחון, בדווקנות מקוממת, משתפים יותר זמרות בטקסים צבאיים, ומחייבים את החיילים הדתיים להשתתף בהם בניגוד לפסיקת רוב הרבנים.

במקביל להוראה להחרים אותי, בגלל עמדתי העקרונית שצריך לסרב לפקודת גירוש יהודים, צה"ל מממן לכל קציני צה"ל קורסים מטעם מכונים בעלי עמדות שמאליות מובהקות, כמכון הרטמן ומכון בינה. מסתבר שאם היו שואלים את המרצים מטעמם מה צריך לעשות חייל אם יקבל פקודה לגרש ערבי מביתו, היו רובם משיבים שצריך לסרב פקודה. אולם הוא בחר שהם יחנכו את קציני צה"ל לערכי השמאל הקיצוני במקום להעצים את התודעה היהודית הלאומית.

גם הפקודה להשתלט על הישיבה ביצהר למשך תקופה ארוכה מבטאת פגיעה חמורה בקודשי ישראל. הוא לא העז לעשות זאת לשום מסגד, שבו מטיפים פי אלף לאלימות, רצח וחיסולה של מדינת ישראל.

זה מתקשר ליחסו המחפיר לסגנו, הרב אלי בן דהן. הרב אלי ידוע כאדם נוח לבריות, שמסוגל לשתף פעולה עם גורמים שונים. ואילו הוא, למרות ההסכמים החתומים, בחר להתעלם ממנו ולהשפילו, ובתוך כך להשפיל את בוחריו, אנשי הציונות הדתית.

הקשר בין שלושת התחומים

שלושת התחומים הללו כרוכים זה בזה. אמנם ייתכן שיהיו אנשים שיצליחו מאוד בהנהגת הצבא אל מול האויב, ועם זאת יזניחו את הערכים הלאומיים והאמוניים, שהשפעתם על ביטחון ישראל לטווח הארוך מכרעת. אם יהיו אחרים שישלימו את מה שהחסירו בתחום הערכי, מקצועיותם בשדה הביטחון תחפה על חסרונותיהם. אם לא יהיו אחרים שישלימו את חסרונם בתחום הערכי, אזי במשך הזמן החיסרון הערכי יגבר ויוביל לתוצאות קשות, כדוגמת מלחמת יום הכיפורים.

כאשר תפקודו של מר יעלון בשדה הביטחון אינו מוצלח במיוחד, חסרונו בתחום הערכי הופך לחמור יותר.

תפישות השמאל

למרות שמבחינה אסטרטגית מר יעלון מבין שאי אפשר ליישם את שאיפות השמאל להקמת מדינה ערבית נוספת, הוא עדיין דבק בערכי השמאל, לפיהם הגורם הלאומי והדתי הוא שולי או מפריע. אולם מכיוון שבאמת הלאומיות והדת הם בסיס הכוח של העם היהודי ומדינת ישראל, טוב ששר ביטחון שאינו מבין זאת יפנה את מקומו.

חשיבות הביקורת על צה"ל

חשוב לעמוד על היבט נוסף. בעקבות הסכמי אוסלו, רמתם הערכית של אנשי הקצונה הבכירה נפגעה מאוד, והם הוכרחו להיות ידידים לרוצחים השפלים ביותר. נאמנותם לעמם וארצם השתבשה. באין מצפן מוסרי ההתקדמות בסולם הדרגות הפכה לעיקר. הם החלו להבין ולהזדהות יותר עם האויב, ואף להתגאות בכך, שכן כפי שלמדו ממורי השמאל, הבנה זו מצביעה על צלילות דעתם וטוהר לבם ונשקם. כך קורה שלעתים הם מתפקדים כקציני המנדט הבריטי שניצבים בתווך בין ישראל והערבים.

בשדה הקרב זה מתבטא ביותר הרוגים לכוחותינו, כפי שאירע בג'נין ובמלחמת לבנון השנייה. בזכות הביקורת הציבורית הנוקבת על צה"ל לאחר מלחמת לבנון השנייה, מפקדים בכירים בסבבי המלחמה הראשונים בעזה, שראו את חבריהם מודחים בביזיון, החלו לדאוג יותר לשלום חיילינו. במקום לשלוח אותם למשימות מסוכנות כדי שלא לפגוע באזרחי האויב, הורו להפגיז ולפגוע. כך יצא שבמבצעים הראשונים מאזן ההרוגים היה מאוד לטובתנו, וההרתעה כנגד אויבינו גברה, כפי שמצביעים הנתונים שהזכרתי לעיל.

במשך הזמן החשש מפני הביקורת הציבורית פחת, ושוב הבכירים חזרו לסורם. כך הגענו לתוצאות המרות של מבצע 'צוק איתן'.

לכן כאשר מערכת הביטחון יוצאת ממערכה בהישגים דלים, חובה לבקר אותה. חידלון מביקורת עולה בחיי אדם.

תגובה אחת בנושא “בעניין השר לשעבר יעלון”

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *