לא פחות משש שעות

האם הקביעה שצריך ללמוד תורה בשבת לפחות שש שעות היא המצאה חדשה? • דברי הירושלמי שהשבת ניתנה כדי לעסוק בתורה • בגמרא ובראשונים מבואר שאת השבת צריך לחלק, חציה לעונג גשמי וחציה ללימוד תורה • ההבדל באופן חלוקת הזמן בין תלמידי חכמים לאנשי מעשה • האם חלוקת הזמן צריכה להיות מדויקת? • בעבר היו פחות פיתויים שהפריעו ללימוד בשבת, ולכן לא נצרכו להרבות בדיבור על כך • מכתב מנערה בת מצווה בעניין סעודת מלווה מלכה במוצאי שבת

שאלה: כבוד הרב מרבה לכתוב על החובה ללמוד תורה בשבת. איך ייתכן שמצווה כזו אינה ידועה לציבור ואינה כתובה בספרים? ולא זו בלבד אלא שהרב המציא חידוש – שצריך ללמוד לפחות שש שעות בשבת. האין צריך מקורות איתנים לחידוש כזה?

חובת לימוד התורה בשבת

אין זה חידוש שחייבים ללמוד תורה בשבת, וכפי שאמרו חכמים בירושלמי (שבת טו, ג): "לא ניתנו שבתות וימים טובים אלא לעסוק בהם בדברי תורה". עוד אמרו חכמים (תדבא"ר א): "כך אמר להם הקב"ה לישראל: בניי, לא כך כתבתי לכם בתורתי: 'לא ימוש ספר התורה הזה מפיך והגית בו יומם ולילה' (יהושע א, ח)? אף על פי שאתם עושים מלאכה כל שישה ימים – יום השבת יעשה כולו תורה. מכאן אמרו, לעולם ישכים אדם וישנה בשבת, וילך לבית הכנסת ולבית המדרש, יקרא בתורה וישנה בנביאים, ואחר כך ילך לביתו ויאכל וישתה". יש עוד מקורות רבים לכך בדברי חז"ל, ראשונים ואחרונים, וראוי לאספם בספר מיוחד כדי לחזק עניין קדוש זה.

חלוקת השבת חצי לתורה וחצי לסעודה

אמנם לרבים קשה מאוד לשנות מיד את סדרי השבת, אבל אסור להתייאש בגלל הקושי מהייעוד המופלא של השבת. על כל אדם לנסות להוסיף לימוד כפי יכולתו, עד שיהיו השבתות שלנו מעין עולם הבא, בשילוב של נשמה וגוף, עונג רוחני של תורה ותפילה עם עונג הסעודות והשינה

לפי המבואר בתלמוד (פסחים סח, ב), צריך לחלק את זמן השבת, חציו לה' בלימוד תורה בבית המדרש וחציו לעונג שבת של אכילה, שתייה ושינה. וכך כתב בספר אור זרוע (ח"ב פט): "שבת או יום טוב חציו לאכילה ושתייה וחציו לבית המדרש. ומנהג כשר אחר שיוצאים מבית הכנסת בשבת שחרית הולכים לאכול, ואחר אכילה ישנים לתענוג שבת, ואחר שינה לומדים". וכך כתב בספר מצוות גדול (הלכות יו"ט כז, ע"ג), ורבנו ירוחם (נתיב יב, דף סה ע"ג), ובספר העתים קצח, והמנהיג נה, ומהרש"ל (יש"ש ביצה ב, ד).

ולדעת הב"ח (רמב, א), אמנם ביום טוב צריך לחלק את היום לשני חצאים שווים, אבל בשבת צריך להקדיש את רוב היום ללימוד התורה, כפי שמשמע מהגמרא ומהרמב"ם (שבת ל, י). וכן הסכים בעל החוות יאיר בספרו מקור חיים (או"ח סוף סימן רצ).

המחלקים בין אנשי תורה לאנשי עבודה

יש סוברים שעל גבי החלוקה הכללית של השבת, מחצה לעונג רוחני ומחצה לעונג גשמי, יש הדרכה נוספת: שתלמידי חכמים, הרגילים לסגף עצמם במשך ימות השבוע בשקידת התורה, יוסיפו מעט בעונג גשמי, ואילו אנשי מעשה, שאינם מספיקים ללמוד תורה כראוי בימות החול, ירבו יותר בלימוד התורה (ירושלמי שבת טו, ג, פסיקתא רבתי סו"פ כג). וכן כתבו כמה ראשונים: שיבולי הלקט צו; תניא רבתי יח; מאירי שבת קיח, ב; וכן כתב הרמ"א (שו"ע רצ, ב): "בעלי בתים שאינם עוסקים בתורה כל ימי השבוע, יעסקו יותר בתורה בשבת מתלמידי חכמים העוסקים בתורה כל ימי השבוע. ותלמידי החכמים ימשיכו יותר בעונג אכילה ושתייה קצת, דהרי הם מתענגים בלימודם כל ימי השבוע". וכן כתב בית יוסף (רפח, א), מהריק"ש (ערך לחם סימן רצ), של"ה, בעל שולחן הרב ועוד רבים.

האם הכוונה שנדקדק במספר השעות

אמנם יש מקום לשאלה, שלא מצינו שקבעו הפוסקים מספר שעות מדויק ללימוד התורה. ואולי אפשר ללמוד מכך שאין צורך שהזמן המוקדש לתורה יהיה ממש מחצית מזמן השבת, אלא הכוונה להקדיש זמן חשוב לתורה וזמן חשוב לסעודות. וכך אכן כתבו פרי מגדים (או"ח א"א רמב ס"ק א) ושפת אמת (ביצה טו, ב).

מנגד, מצינו שכמה מגדולי האחרונים כתבו שהחלוקה לחצי היא מדויקת, ומהם: ב"ח (או"ח ר"ס רמב); פני יהושע (ביצה טו, ב); שאגת אריה (סי' סט). וכן עולה מדברי מהרש"ל (יש"ש חולין א, נ), שכתב שאין להחשיב את ניגוני החזנים כחציו לה'. וכן כתב בתוקף רבי חיים בן עטר (ראשון לציון ביצה טו, ב): "צריך שלא להאריך בסעודה של שחרית, שאם כן נמצא גזול מחצי של ה' ברוך הוא". וכן כתב בספר כף החיים (תקכט, ב) בנוגע לזמן הדרשה והסעודה, "כל מקום יעשה כמנהגו, ובלבד שלא יפחות מחצי היום לבית המדרש… ובפרט הסוחרים ובעלי מלאכה שאין להם פנאי ללמוד בחול…".

כיצד יצא שצריך ללמוד לפחות שש שעות

אם חצי מזמן השבת צריך להיות מוקדש לתורה, לכאורה החובה היא ללמוד בשבת כשתיים עשרה שעות וחצי, שכן משך השבת עם תוספת שבת הוא כעשרים וחמש שעות. ואולם למעשה נראה שאפשר להקל, שאותן שבע שעות שאדם צריך לישון בכל יום אינן בחשבון, הרי שנותרו שמונה עשרה שעות, ומתוכן יש להקדיש כתשע שעות לתורה וכתשע שעות לעונג שבת של אכילה, שתייה ותוספת שינה של תענוג.

ואף שעיקר העניין הרוחני של השבת נועד ללימוד תורה, נראה מדעת כמה פוסקים שאפשר להקל ולכלול בתשע השעות של תורה גם את שעות התפילה, ובתנאי שלא יאריכו מדי בתפילה.

לפי זה יוצא שבפועל צריכים להקדיש לכל הפחות שש שעות בשבת לתורה, שיחד עם שלוש השעות המוקדשות לתפילה יצטרפו לתשע שעות.

מדוע בעבר לא נקבו חכמים במספר שעות

כמדומה שבעבר הפיתוי להתבטל בשבת מתורה היה קטן בהרבה. ראשית, כיום יש לאדם חומרי קריאה מרובים, כעיתונים וספרי חול, שלא היו בעבר, במיוחד לפני המצאת הדפוס. שנית, הסעודות היו קצרות בהרבה, מפני שלא היה לאנשים כל כך הרבה כסף לקנות מנות רבות. שלישית, כיוון שאוכלים כיום הרבה מאוד, נעשים עייפים יותר, וצריך להקדיש יותר שעות לשינה. רביעית, בדורות האחרונים נוצרה תרבות שבה רבים מקדישים את השבת למפגשי חברים ולשיחות רעים, דבר שכפי הנראה רווח פחות בעבר.

הפיתוי העיקרי שהתמודדו איתו חכמים היה שאנשים העדיפו לקרוא דברי חוכמה שבספרי הכתובים, בספר משלי וכדומה, במקום לבוא לבית המדרש לשמוע דברי הלכה, ולכן גזרו שלא לקרוא בכתובים בזמן שהיה מוקדש ללימוד בבית המדרש "מפני ביטול בית המדרש" (שבת קטו, א), וכן נפסק ברמב"ם (שבת כג, יט). כיום, שנתבטל זמן בית המדרש הקבוע, התבטל האיסור לקרוא באותו זמן בכתובים (ר"ן בשם רז"ה, ב"י שז, יז).

משל למה הדבר דומה

אם ישאל אדם, וכי התכוונו חכמים שנהיה במתח כל השבת ונדקדק ונספור את שעות הלימוד? נשיב במשל על אדם שביקש לקנות את מזונותיו אצל חברו שהייתה לו מכולת. כיוון שהיו חברים טובים כבר מילדותם, אמר בעל החנות לחברו: הלוא אנשים אחים אנחנו, ולא מתאים לנו להתחשבן על כל פריט ופריט כפי שמקובל בשאר הקונים. הבה ננהג כחברים, אתה תיקח מהחנות את כל מה שתרצה, ומעת לעת כשתרצה לשלם – נשער כמה עלו המוצרים שלקחת, ותשלם. וייטב הדבר בעיני הקונה, אלא שברבות הימים שם לב כי בעל החנות תמיד טועה בחשבון לרעתו. מן הסתם עשה זאת בתום לב, בלא כוונה רעה. ואולם בפועל יצא שתמיד חשב החנווני שחברו לקח יותר מוצרים ממה שבאמת לקח, עד שעלות המזון החודשית שלו עלתה כפליים, ומתוך החברות הטובה שלהם נגרמו לו הפסדים. משראה שכך הדבר, פנה אל חברו בעל המכולת, וביקש שמעתה ירשמו את המוצרים שהוא לוקח וייצמדו לחשבון המדויק.

כך בנוגע ללימוד בשבת. אילו היה מצבנו הציבורי שלעתים אנו מרבים בתורה יותר ממחצית השבת, ולעתים, כשיש אירועים מיוחדים, ממעטים ממחצית, אבל בסך הכול כחצי מזמן השבתות שלנו מוקדש לתורה – לא היה צורך לדקדק בחישוב השעות. אבל כשאנו רואים שתמיד יוצא שהזמן המקודש לתורה נפגע – יש צורך לדקדק בחשבון, עד שייקבע הדבר שחצי השבת מוקדש לתורה.

תיקון הדרגתי

ואמנם לרבים קשה מאוד לשנות מיד את סדרי השבת, אבל אסור להתייאש בגלל הקושי מהייעוד המופלא של השבת. על כל אדם לנסות להוסיף לימוד כפי יכולתו, עד שיהיו השבתות שלנו מעין עולם הבא, בשילוב של נשמה וגוף, עונג רוחני של תורה ותפילה עם עונג הסעודות והשינה.

סעודת מלווה מלכה

לפני כחודש קיבלתי עותק מדרשת בת מצווה, ובה דברים יפים על מצוות סעודת מלווה מלכה:

"… בשנה האחרונה למדתי עם אבא שלי פניני הלכה – הלכות שבת. אמנם לא הספקנו לסיים את שני הכרכים לפני בת המצווה, אבל אולי זה עדיף, כדי שנמשיך את החברותא גם אחר כך.
אני רוצה להזכיר כמה הלכות שלמדנו, ושחיבבתי במיוחד.
אחד העניינים שאהבתי מאוד הוא סעודת מלווה מלכה. כפי שהרב מלמד מבאר, יש עניין חשוב ללוות את השבת ביציאתה, כיוון שאיננו רוצים להיפרד מהמלכה מהר כל כך. ולכן יש מהדרים להכין מאכל מיוחד לכבוד הסעודה במוצאי שבת.
וכאן אני רוצה לספר מה קרה אצלנו בבית. אחרי שלמדתי הלכות מלווה מלכה, ביקשתי שנאכל סעודה רביעית בכל מוצאי שבת כמשפחה, ואף אכין מאכל מיוחד לשם כך. אבל הדבר החזיק מעמד רק מעט זמן, כי הוריי רצו שאלך לישון בשעה מסוימת. עתה, כשאני בת מצווה, ומוצאי שבת ארוך יותר, אני רוצה להתחיל להכין מאכלים במוצאי שבת כדי להמשיך ולכבד את המלכה ולהזין את עצם הלוז…".

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *