כפרת הפרט מתוך כפרת הכלל

הכפרה ביום הכיפורים באה מתוך ברית האהבה שכרת ה' עם אבותינו • גם אם ישראל ירבו לחטוא, הברית האלוקית לא תופר, אלא הם ייענשו לפי חומרת מעשיהם ועוונם יתמרק • עיקר כפרת יום הכיפורים – על כלל ישראל • איך יכול צדיק להתוודות על חטאים שלא עשה? • מתוך ההתקשרות אל כלל ישראל אפשר לחזור בתשובה גם על החטאים הפרטיים • הצום ביום הכיפורים משחרר את הנשמה מכבלי הגוף ותאוותיו ומגלה את שאיפותיה הטובות והאמיתיות

סוד כפרתו של יום הכיפורים

יסודו של יום הכיפורים בברית האהבה שכרת ה' עם אבותינו, אברהם יצחק ויעקב, שנתקיימה על ידי מצוות ברית המילה, נתעצמה בעת שהוציא ה' את ישראל ממצרים ונחתמה בעת שנתן לנו ה' את התורה, ועל ידי כך התקיים העולם (שבת פח, א).

ברית זו התגלתה לישראל ביום הכיפורים, שאז מחל ה' לישראל על חטא העגל מחילה גמורה, ונתן לישראל שוב את התורה בלוחות שניים, וציווה להקים את המשכן כדי להשרות את שכינתו בתוכם (פרדר"א מו; תנחומא תרומה ח, כי תשא לא).

וכן לדורות נצטווינו לקיים את יום הכיפורים, שבו מתגלה ברית האהבה שבין ה' לישראל עמו.

הברית אינה תלויה במעשים

יש "צדיקים" שמתאמצים מאוד ביום הכיפורים לשוב מחטאיהם הפרטיים, ומרבים להוסיף בווידוי פירוט של כל מיני סוגי חטאים כדי לכפר על עצמם, ומרוב עיסוק בעצמם שוכחים לחשוב על כלל ישראל. אבל הם טועים, מפני שעיקר עבודת יום הכיפורים היא לגלות את הקשר הכללי שבין ה' לישראל עמו. ולכן נוסח התפילות והווידויים של יום הכיפורים נאמר בלשון רבים

וצריך לדעת שברית זו שכרת ה' עם ישראל אינה תלויה במעשיהם של ישראל, אלא בנשמה המיוחדת שברא ה' לישראל, נשמה שנכספת בשורשה לתיקון עולם על ידי גילוי האור האלוקי. וזהו שנאמר: "כי עם קדוש אתה לה' אלוקיך, בך בחר ה' אלוקיך להיות לו לעם סגולה מכל העמים אשר על פני האדמה" (דברים ז, ו). ונאמר: "כי יעקב בחר לו י ה ישראל לסגולתו" (תהלים קלה, ד). ולכן גם אם ירבו ישראל חטאים לאין שיעור, הברית האלוקית לא תופר, שנאמר: "כי לא ייטוש ה' עמו ונחלתו לא יעזוב" (תהלים צד, יד).

אמנם אם יחטאו ישראל ייענשו בייסורים קשים, וככל שירבו חטאים כך העונשים יהיו קשים ונוראים יותר, כדי לזככם ולהחזירם בתשובה. אבל לעולם לא יוכלו ישראל להפר את הברית האלוקית. וכפי שנאמר: "והעולה על רוחכם היו לא תהיה, אשר אתם אומרים נהיה כגויים כמשפחות האדמה לשרת עץ ואבן. חי אני נאום ה' אלוקים אם לא ביד חזקה ובזרוע נטויה ובחימה שפוכה אמלוך עליכם. והוצאתי אתכם מן העמים וקיבצתי אתכם מן הארצות אשר נפוצותם בם ביד חזקה ובזרוע נטויה ובחימה שפוכה. והבאתי אתכם אל מדבר העמים ונשפטתי אתכם שם פנים אל פנים… והעברתי אתכם תחת השבט והבאתי אתכם במסורת הברית" (יחזקאל כ, לב לז).

הברית והמשפט

בדרך כלל העולם מתנהל על פי כללי המשפט, שכך קבע ה' בעת בריאת העולם, שלפי מעשי בני האדם יתנהל העולם. אם יבחרו בטוב – תרבה הטובה, ואם יבחרו ברע – תמעט הטובה ויתרבו הצרות. לכאורה לפי זה אם ירבו החטאים מעבר לגבול מסוים – ייחרב העולם. אלא שביום הכיפורים נפתחים שערי שמיים, וההנהגה האלוקית העליונה מתגלה, ועוונות ישראל נמחלים בשורשם, ובזכותם העולם ממשיך להתקיים ולהתקדם אל גאולתו. אמנם הנהגת המשפט אינה בטלה, ועל כל חטא ועוון שלא תוקן בתשובה יבוא עונש. ואם יגדלו החטאים ויתרבו, העונשים יהיו קשים מנשוא, אבל הם יתקנו ויזככו את ישראל. וזהו שמבואר בתורה ובנביאים ובדברי חכמים, שגם אם ישראל לא יחזרו בתשובה – הגאולה שהבטיח ה' לאבותינו ולנו תבוא. והבחירה הנתונה בידינו היא להשפיע במעשינו האם תבוא במהירות ובשמחה, או חס ושלום בדרך ארוכה וקשה, מיוסרת ונוראה.

עיקר כפרת יום הכיפורים לכלל ישראל

ביום הכיפורים מתגלה קדושת כלל ישראל, ועל כן ביום קדוש זה הכהן הגדול נכנס בשם כל ישראל לקודש הקודשים, לכפר על כלל ישראל. ודבר מופלא הוא, איך יכול הכהן הגדול להתוודות בעבור כל אחד ואחד מישראל? אלא שעיקר כפרת יום הכיפורים היא על כלל ישראל, ובכלל זה גם על הנקודה הפנימית שיש בתוך כל אחד ואחד מישראל, אבל על החטאים הפרטיים של כל יחיד, אין יום הכיפורים מכפר בלא תשובה (עיין פניני הלכה ימים נוראים ו, ז י).

וכיוון שכך יש "צדיקים" שמתאמצים מאוד ביום הכיפורים לשוב מחטאיהם הפרטיים, ומרבים להוסיף בווידוי פירוט של כל מיני סוגי חטאים כדי לכפר על עצמם, ומרוב עיסוקם בעצמם שוכחים לחשוב על כלל ישראל. אבל הם טועים, מפני שעיקר עבודת יום הכיפורים היא לגלות את הקשר הכללי שבין ה' לישראל עמו. ולכן נוסח התפילות והווידויים של יום הכיפורים נאמר בלשון רבים. ולכן בראש ובראשונה צריך כל מתפלל לשים לב לנוסח התפילות ולכוון בהם, ולהוסיף ולחשוב בלבו מה הוא יכול לעשות למען הגשמת תפקידם של ישראל לתקן עולם במלכות ש די. כיצד יוכל לפעול למען קיבוץ הגלויות, יישוב הארץ, הגדלת התורה והאדרתה, כדי שמלכות ה' תתגלה בעולם, ובני האדם יהיו יותר טובים ומוסריים. ומתוך כך יחשוב כיצד יוכל לקדש שם שמיים יותר בעבודתו וכיצד יחנך את בני משפחתו לשליחות הגדולה של עם ישראל.

מדוע נוסח הווידוי בלשון רבים

לכאורה יש לשאול, היאך יכול צדיק לומר בווידוי "מרדנו, ניאצנו, עווינו, פשענו" – והרי בוודאי לא חטא בזדון או במרד? והיאך יאמר מי שנזהר בממון חבריו "גזלנו, חמסנו"? אלא שמצוות יום הכיפורים שיחזרו כל ישראל יחד בתשובה, ולכן תיקנו שיאמר כל אדם וידוי בלשון רבים בעבור כל ישראל, כדרך שהכהן הגדול היה מתוודה בעבור כל ישראל.

בנוסף לכך, פעמים שגם למי שלא חטא בעצמו יש אחריות על חטאים שעשו בני משפחתו וחבריו, שהיה יכול למחות בהם ולא מחה, או שהיה יכול לקרבם בתשובה ולא התאמץ בכך, ואולי אם היה משמש דוגמה ומופת היו מתעלים ולא חוטאים. ועוד, שכל ישראל ערבים זה לזה, והרי כולם כגוף אחד שכלול מאיברים רבים, ולכן כל חטא שחטא אדם מישראל שייך לכל ישראל. ועל כן הווידוי נצרך גם לצדיקים, שעל ידו הם מתנקים מהחלק שלהם בחטא, ומעוררים בכך את כל ישראל לתשובה (ספר חסידים תרא; אר"י, בא"ח כי תשא).

תשובת הפרט מתוך תשובת הכלל

אמנם יום הכיפורים הוא גם יום שבו כל יחיד יכול לחזור בתשובה על חטאיו, ותשובתו אז מתקבלת יותר מאשר בשאר השנה, כי יום זה נועד להיות יום כפרה וסליחה. שנאמר: "כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם מכל חטאותיכם לפני ה' תטהרו"(ויקרא טז, ל) (שערי תשובה ד, יז; רמב"ם הל' תשובה ב, ז). אלא שכל סגולתו המיוחדת של יום הכיפורים נובעת מכך שביום זה מתגלה הקשר שבין ה' לישראל, והוא יום כפרה לכלל ישראל. ומתוך כך יכול כל יחיד להתרומם לשאיפות הגדולות והקדושות של כלל ישראל ולשוב בתשובה גם על חטאיו הפרטיים. וכפי מידת התקשרותו לכלל ישראל כך יוכל לשוב בתשובה על חטאיו הפרטיים.

משמעות התענית

כידוע התענית היא עיקר מצוות יום הכיפורים. ולכאורה קשה, אם רצתה התורה לקבוע לנו יום לתשובה ולכפרת עוונות, וכי לא היה עדיף שנאכל מעט ונשתה, כדי שדעתנו תהיה צלולה ונוכל להתרכז כראוי בתפילה ובתשובה?

אלא שעל ידי הצום מתגלה דבר הרבה יותר עמוק. בכל השנה הנשמה מכוסה במעטה חומרי, בתאוות הגוף השונות, שגורמות לאדם לשכוח את שאיפתו הפנימית ולחטוא. וציוונו ה' להתענות ביום הכיפורים, כדי שנשמתנו תתנתק מעט מכבלי הגוף והחומר וכל השאיפות הטובות והאמיתיות שלה ישתחררו ויתגלו. ומתוך ההתקשרות העליונה הזו אל שורש נשמתנו, החטאים מתפרדים מאיתנו ונזרקים לעזאזל (דרך ה' חלק ד' ח, ה).

ואף שבעקבות הצום ושאר העינויים קשה לנו לכוון בתפילה כבשאר הימים, ידיעה אחת עמוקה הולכת ומתבהרת, שרצוננו האמיתי להידבק בה' ולתקן עולם לאור התורה והדרכתה. ומתוך כך הננו שבים בתשובה עמוקה, כל אחד לפי מדרגתו.

לכן גם מי שנאלץ לשכב על מיטתו כדי להמשיך בצום, אל ייפול לבו בקרבו, מפני שאת היסוד העיקרי של יום הכיפורים הוא זוכה לקלוט. וגם כשהוא שוכב על מיטתו יכול הוא להחליט להוסיף בלימוד התורה, בעשיית מצוות ובניית המשפחה.

התענית כקרבן

עוד יש לדעת, שהתענית כמוה כקרבן. שבזמן שבית המקדש היה קיים, היה אדם מקריב קרבן בהמה, וחלבה ודמה של הבהמה היה עולה על גבי המזבח ומכפר עליו. וביום הכיפורים, על ידי התענית, ישראל מקריבים את חלבם ודמם עצמם, וה' מכפר עליהם. ועל כן צריך כל אחד מישראל לדמות את עצמו בצום יום הכיפורים כאילו הוא מקריב את עצמו על גבי המזבח, וחלבו ודמו שמתמעטים והולכים מכפרים עליו. ועל ידי שהם עולים לריח ניחוח לה', הוא מתעלה עד המדרגה העליונה ביותר, שאין בה שום השגה ורעיון, רק רצון וידיעה פשוטה לעשות רצון אבינו שבשמיים (עי' ברכות יז, א; ריקנאטי ויקרא טז, כט; זוהר רות פ, א).

תפילה במניין לעומת אכילה לשיעורים

שאלה: חולה סוכרת שהצום עלול לסכן את נפשו, האם עדיף שיאכל לשיעורים ולא יתפלל בבית הכנסת, שכן בבית הכנסת לא יוכל לאכול לשיעורים, או עדיף שיאכל בביתו כמות גדולה וכך יוכל להשתתף בתפילות הציבור בבית הכנסת?

תשובה: עדיף שיאכל כדרכו וישתתף בתפילות הציבור. שני טעמים לכך: האחד, האכילה לשיעורים היא הידור, והתפילה במניין חשובה יותר. השני, אם נבקש מהחולים להישאר בבית כדי לאכול לשיעורים, יהיו כאלה שבכל זאת ילכו לבית הכנסת מתוך כוונה לאכול שם בהיחבא לשיעורים, ובפועל מסיבות שונות ישכחו לאכול שם כפי צורכם, ויגיעו מתוך כך לטשטוש חושים, עילפון ומיתה ח"ו.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *