חובת מחאה נגד בעלי מחלוקת

המתים במגפה נענשו על שלא מחו נגד קורח ועדתו ● בעלי מחלוקת 'צדיקים' נזהרים בהלכות צניעות ● הילד לא לומד לקרוא – האם להעבירו לבי"ס טיפולי? ● הכשרה אקדמית מול תבונה וניסיון ● אישה ששכחה להדליק נרות שבת

היה להם למחות

לאחר שפצתה האדמה את פיה ובלעה את קורח ועדתו, התלוננו כל עדת בני ישראל על משה ועל אהרון לאמור: "אתם המיתם את עם ה'" (במדבר יז, ו). ויצא חרון אף גדול ונורא כנגד העדה. משה, שהבין את גודל הסכנה, אמר מיד לאהרון: "קח את המחתה ותן עליה אש מעל המזבח, ושים קטורת והולך מהרה אל העדה וכפר עליהם, כי יצא הקצף מלפני ה', החל הנגף!". ועוד בטרם הספיקה הקטורת לכפר כבר מתו ארבעה עשר אלף ושבע מאות איש מישראל.

ואף כי ברור שהיה חטא גדול בתלונת עדת בני ישראל, עדיין לא מובן מדוע יצא קצף גדול כל כך עליהם?

אלא שכל העדה חטאה במידה מסוימת במחלוקת קורח ועדתו. קורח ועדתו היו מיעוט מבוטל, כמה מאות מישראל בלבד, ואילו העם היה מתקומם כנגדם, מיד היתה המחלוקת מתבטלת וקורח ועדתו היו נסוגים בבושת פנים. וכך היה ראוי להם שינהגו, שהרי כל הטובה שבאה לישראל באותו הדור באה על ידי משה רבינו. אבל הם עמדו וראו כיצד קורח ועדתו מביישים את משה ואהרן ושתקו. לא זו בלבד, אלא שאחר שכל עדת קורח נענשה במופת גלוי, עוד העזו להתלונן על מיתתם הקשה. וכיוון שכך נפרע מהם ה' יתברך על שמתחילה לא מחו. שכל אלו שלא מחו אשמים במיתת קורח ועדתו, שאילו היו מוחים בהם, לא היו מעיזים פנים במשה, ולא היו נאבדים.

אשתו של און בן פלת

און בן פלת היה מתחילה שותף במחלוקת, והיה אמור להיאבד יחד עם קורח ועדתו מתוך הקהל. אלא שאשתו הצילתו. אמרה לו: מה יצא לך מזה, הלא בכל מקרה אתה לא תתקדם. אם משה יהיה המנהיג אתה תהיה כפוף לו, ואם קורח יהיה המנהיג אתה תהיה כפוף לו. אמר לה: מה אעשה, שכבר השתתפתי עימם בעצה ונשבעתי שאם יקראוני אלך עימם. אמרה לו: יודעת אני שהם מקפידים בענייני צניעות, שהרי אמרו "כי כל העדה כולם קדושים". אחפוף את ראשי בפתח האוהל, וכשיבואו חבריך בעלי המחלוקת לקרוא לך, כיוון שיראו אישה ששערה מגולה, יירתעו וייסוגו לאחוריהם. וכך קרה. באו לקרוא לו, וכשראו את אשתו רוחצת שערותיה על פתח האוהל נרתעו לאחוריהם. וכשראו שאינה מבינה את הרמז הלכו לדרכם, כי כבר הגיע הזמן להתייצב כנגד משה. ומן הסתם אמרו אח"כ לשליחיהם לכו וקראו לאון. ויצאו השליחים, ושוב לא יכלו להתקרב כדי שלא יחטאו ח"ו בחשש פריצות. והמתינו מרחוק, ושוב התקרבו, ושוב נרתעו, וחזרו לקורח, ושבו לאון, ונרתעו וחזרו, עד שפתחה האדמה את פיה ובלעה את קורח ועדתו, ואון בן פלת נשאר לשכב באוהלו (עפ"י סנהדרין קט, ב).

בעלי מחלוקת 'צדיקים'

וכך היה מספר מו"ר הרב צבי יהודה הכהן קוק זצ"ל סיפור זה: "אשתו היתה צדקת, והוא ניצל בזכותה. בהתחלה הוא נגרר אחרי 'החבורה', אבל אשתו התחננה לפניו שיצא מהמחלוקת, אך הוא לא יכול היה להפסיק. הוא אמר לה: עוד מעט יבואו לקרוא לי. ענתה לו אשתו: אשב בחוץ בצורה מחוצפת, בפריצות, בפיזור שערות, ומכיוון שהם 'צדיקים' הם יראו זאת ויברחו. ואמנם כך היה. גם בדורות הקודמים וגם עכשיו בעלי המחלוקת הם 'צדיקים'. חז"ל קוראים להם רשעים, אבל הם 'צדיקים', 'חרדים" (שיחות הרצי"ה במדבר ע' 195).

שאלה בענייני חינוך

בננו שלומד בכיתה ד' מתקשה מאוד בלימוד הקריאה והכתיבה. כיוון שלא למד לקרוא בכיתה א' השאירו אותו כיתה. במשך כל השנים מורות צעירות לחינוך מיוחד מלמדות אותו באופן יחידני, ועדיין הוא אינו קורא וכותב. לפני כשבועיים התאספה ועדת השמה כדי לדון בעתידו, והחליטה להעביר אותו לבית ספר טיפולי מיוחד. 

יש לציין כי בננו מבין את מה שאומרים בכיתה, ואילו היו בוחנים אותו בעל פה על החומר הנלמד הוא היה עובר בהצלחה את המבחנים, אבל המורות לחינוך מיוחד מתמקדות אך ורק בלימוד הקריאה, ובפועל עד היום הוא לא יודע לקרוא. חשוב לציין, כי אותן המורות (שהשתתפו בוועדת ההשמה) אפילו לא ידעו שבננו מבין את החומר הנלמד בכיתה. הן חושבות שאם הוא לא יודע לקרוא הוא לא מבין דבר.
לעומתן ישנן כמה מורות ותיקות, בנות כחמישים, שלדעתן אסור להעביר את הילד לבית ספר מיוחד, מפני שמכל הטיפולים המיוחדים הוא הולך ומאבד את בטחונו העצמי, והדבר החשוב ביותר לעתידו הוא שילמד בחברה רגילה. לדעתן זו היתה טעות להשאיר אותו כיתה. 

יש לציין כי אין מתח אישי בין המורות הוותיקות לאחראיות על החינוך המיוחד, אבל למורות הוותיקות אין סמכות להחליט על כך, מפני שאין להן "הכשרה מקצועית". אבל בשנים שהוא למד אצלן הוא התפתח יותר טוב.

שמעתי מהורים אחרים שאם נתעקש לא יוכלו להכריח אותנו לקיים את החלטת הוועדה, ולכן אנו שואלים כיצד ראוי לנהוג.

תשובה

אמנם הקריאה חשובה מאוד, ובדרך כלל אי ידיעתה גורמת לפגיעה בביטחון העצמי ולעיכוב קשה בלמידה. אבל יש מקרים שמסיבות שונות ילדים נבונים אינם מצליחים ללמוד את הקריאה, כדוגמת המקרה של בנכם. ובמקרה זה ברור שיותר חשוב שהילד יאמין בעצמו ויהיה בעל מידות טובות. באופן זה יוכל אח"כ להתמודד עם כל האתגרים, כולל לימוד הקריאה. אבל אם בטחונו העצמי יתערער, בעקבות שנים של מלחמת התשה מול האותיות, אפילו אם בסוף ידע לקרוא, לא ידע להסתדר בחיים. 

לעיתים אנשים שלומדים מקצוע אחד, כמו הוראה מתקנת לקריאה, אינם רואים את מכלול האישיות, וכל מגמתם היא להצליח באותו תחום צר שבו הם התמחו. אבל ברור שהשיקול הכללי הרואה את מכלול האישיות עדיף על השיקול הפרטי של לימוד הקריאה ושאר מיומנויות הלימוד. 

בנוסף לכך, אם המורות הותיקות ידועות כמורות טובות שמבינות בנפש הילד, נראה שאפשר לסמוך יותר על שיקול דעתן. מפני שהיכולת להבין את הילד תלויה בחכמה וניסיון, לא בתואר אקדמי. לימוד אקדמי יכול להקנות חלק מהחכמה, אולם מורה ותיקה שיש לה הבנה טובה וניסיון רב, למרות שאין לה תואר, אפשר להניח שהיא יותר חכמה וודאי יותר מנוסה, ולכן יש לתת לדעתה משקל רב יותר. 

וכך למדנו מדברי חז"ל שניסיון חיים הוא חכמה, וסתם 'זקן' הוא זה שקנה חכמה (קידושין לב, ב). כלומר, למרות החשיבות של הלימוד התיאורטי – יש חשיבות לא פחותה לניסיון. וחלק מן המצווה לכבד זקנים – "מפני שיבה תקום והדרת פני זקן" (ויקרא יט, לב), קשורה לכבוד החכמה.

לכן, אם לדעתן של המורות הוותיקות עדיף שהילד יישאר בבית הספר עם חבריו, מוטב שתשמעו לעצתן. ותדאגו לכך שהילד יעבור מבחנים בעל פה, ויקבל חיזוקים חיוביים על ידיעותיו ועל מעשיו הטובים.

כמובן שאין בדברי שלילה גורפת כלפי המורות הצעירות, וכלפי אלו שלמדו חינוך מיוחד. ודאי רבות מהן מתייחסות למכלול האישיות, ונותנות את הכבוד הראוי לחכמתן וניסיונן של המורות הוותיקות, למרות שאינן מוכתרות בתארים אקדמיים הנדרשים כיום.

אישה ששכחה להדליק נרות שבת

שאלה: אישה ששכחה שבת אחת להדליק נרות, ואור החשמל נשאר דולק בביתה, האם חייבת מעתה ואילך להדליק עוד נר בכל שבת? והאם כאשר האישה מתביישת בכך אפשר להקל?

תשובה: אמנם כתב הרמ"א (רסג, א), שאישה ששכחה פעם אחת להדליק, מדלקת כל ימיה נר נוסף. וזה קנס שהאישה מקבלת על עצמה על שכחתה, ועל ידו תיזהר היא וחברותיה שלא לשכוח להדליק נרות שבת.

אולם אפשר לומר שקנס זה הוטל רק כאשר בעקבות שכחתה לא היה שום אור בשבת, ונאלצו לאכול בחושך, ונתבטל שלום הבית. אבל כאשר אור החשמל נשאר דולק, כיוון שבפועל היה אור, ולא נתבטל שלום הבית, אין צורך להוסיף נר כקנס (וכך כתב בשארית יוסף רסג, כו, והתלבט בזה במלמד להועיל או"ח מו). וכיוון שיש מפקפקים על עיקר הדין, כמבואר בדרכי משה רסג, א, אפשר לסמוך על סברה זו. 
לפיכך, אישה ששכחה להדליק נר שבת, אם היה שם אור מנורת חשמל, אינה צריכה להוסיף עוד נר. וטוב תעשה אם תתרום נדבה הגונה לצדקה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *