גיל הנישואין לדורנו

על פי קביעת חז"ל, גיל הנישואין הוא שמונה עשרה ולא יאוחר מעשרים • לימוד יסודות התורה, לימוד מקצוע ובניית בית לפני הנישואין • היתר הפוסקים לדחות את הנישואין עד גיל 24 בשעת הדחק או לצורך לימוד תורה • בימינו לימוד יסודות התורה והכשרה מקצועית לוקחים זמן רב יותר, ולכן ההדרכה הנכונה היא להינשא עד גיל 24 • התעקשות על נישואין לפני גיל 20 בימינו באה על חשבון ההכשרה המקצועית והשירות הצבאי • נזקי המנהג להינשא בגיל מבוגר לאחר ההתבססות המקצועית

גיל חיוב מצוות הנישואים לגברים

אף שבגיל שלוש עשרה מתחייב הנער בכל המצוות, אמרו חכמים שזמן הנישואין לאיש הוא בגיל שמונה עשרה ולא יאוחר מגיל עשרים. שתי סיבות עיקריות לכך:

א. לימוד תורה

לפני הנישואים צריך הנער ללמוד את יסודות התורה, כדי שיעצב את תפיסת עולמו וידע לנהוג כהלכה. וזהו שאמרו חכמים: "בן חמש שנים למקרא, בן עשר למשנה, בן שלוש עשרה למצוות, בן חמש עשרה לתלמוד, בן שמונה עשרה לחופה" (משנה אבות ה, כא). וכן אמרו חכמים שיש להקדים לימוד תורה לנשיאת אישה, שאם יישא אישה תחילה, עול הפרנסה עלול למנוע ממנו ללמוד תורה כפי הראוי לו (קידושין כט, ב). וכן נפסק בשולחן ערוך: "ילמוד אדם תורה ואחר כך יישא אישה, שאם יישא אישה תחילה, אי אפשר לו לעסוק בתורה, מאחר שרחיים (עול הפרנסה) בצווארו" (יו"ד רמו, ב).

ב. פרנסה

באותן שנים שבהן למדו הצעירים את יסודות התורה, הקדישו חלק מהיום לעבודה, כדי לבנות בית ולחסוך כסף לרכישת אמצעים לצורכי פרנסה. וכן למדו חכמים (סוטה מד, א) מסדר הפסוקים: "אשר בנה בית… אשר נטע כרם… אשר ארש אישה…" (דברים כא, ה-ז): "לימדה תורה דרך ארץ, שיבנה אדם בית וייטע כרם ואחר כך יישא אישה". וכן כתב הרמב"ם: "דרך בעלי דעה שיקבע לו אדם מלאכה המפרנסת אותו תחילה, ואחר כך יקנה בית דירה, ואחר כך יישא אישה… אבל הטיפשים מתחילים לישא אישה, ואחר כך אם תמצא ידו יקנה בית, ואחר כך בסוף ימיו יחזור לבקש אומנות או יתפרנס מן הצדקה" (הל' דעות ה, יא). לפיכך דחו חכמים את נישואי הגברים לגיל שמונה עשרה, והזהירו שבכל אופן לא ידחו את הנישואין מעבר לגיל עשרים.

האיסור לדחות את הנישואין

יש טוענים שראוי לאדם לדחות את נישואיו עד לאחר סיום לימודיו המקצועיים ועד שיתחיל להתפרנס בכבוד, גם אם הדבר יארך שנים רבות. ודבריהם מנוגדים להלכה, שקבעה שיש גבול לדחיית הנישואין. וכן אנו מוצאים שצעירים שדחו את נישואיהם מתקשים אחר כך מאוד במציאת זיווגם, ורבים מהם נותרו רווקים שנים ארוכות

אמרו חכמים: "עד עשרים שנה יושב הקב"ה ומצפה לאדם מתי יישא אישה; כיוון שהגיע עשרים ולא נשא, אומר: תיפח עצמותיו" (קידושין כט, ב) – לשון קללה, על שאינו מקיים את מצוות פרו ורבו. וכן כתב הרמב"ם: "האיש מצווה על פריה ורביה… וכיוון שעברו עשרים שנה ולא נשא אישה – הרי זה עובר ומבטל מצות עשה" (אישות טו, ב). וכן כתבו סמ"ג, רא"ש, רבנו ירוחם וטור ושולחן ערוך (אבן העזר א, ג).

וכן אמרו חכמים: "עת ללדת ועת למות" (קהלת רבה ג, ג) – משנולד אדם הקב"ה מצפה לו שיישא אישה עד עשרים שנה. הגיע לעשרים ולא נשא אישה, הקב"ה אומר לו: עת ללדת הוא לך ולא רצית, אין זו אלא עת למות.

בנוסף לכך אמרו חכמים: "בן עשרים שנה ולא נשא אישה – כל ימיו בהרהורי עבירה", מפני שכל עוד זמן נישואיו קרוב, הוא יודע שתשוקתו שמורה לבת זוגו, אבל כאשר רווקותו נמשכת מעבר לזמן הראוי לנישואין, ותשוקתו אינה מוצאת את האפיק הראוי לה – הוא מתרגל בהרהורי עבירה, ושוב אינו יכול להינצל מהם כל ימי חייו.

כיצד היו שהקדימו את הנישואין

והיו שקיבלו עזרה מההורים, או שהיו מוכשרים במיוחד, ויכלו להתחתן בגיל צעיר יותר, והיה בכך שבח. וכפי שאמר רב חסדא על עצמו, שעדיפותו על חבריו אינה בזכות כישרונותיו או צדקותו אלא מפני שזכה להתחתן בגיל שש עשרה, ומתוך כך למד תורה בטהרה בלי שיצר הרע יתגרה בו. ואילו היה מתחתן בגיל ארבע עשרה, היה כל כך שמור מהיצר עד שהיה יכול להתגרות בשטן בלא פחד שמא יחטיאו (קידושין כט, ב).

בשעת הדחק הקלו לדחות עד גיל עשרים וארבע

כתבו גדולי הפוסקים, שאף שמדין הגמרא אסור לעכב את הנישואין מעבר לגיל עשרים – לצורך לימוד תורה, או בזמנים דחוקים של גזירות וקשיי פרנסה, מותר לדחות את הנישואין עד גיל עשרים וארבע. שכן מובא בתלמוד (קידושין ל, א) שכאשר הבנים מתרשלים מלקיים את מצוות הנישואין, צריכים ההורים לעודדם ולדרבנם להתחתן. יש אומרים שעליהם לעשות זאת עד גיל עשרים ושתיים, ויש אומרים עד גיל עשרים וארבע. הסיבה לקביעת גיל זה, מפני שעד אז עוד אפשר להשפיע עליהם, ויש בהם עדיין גמישות ופתיחות והשתוקקות, כפי הנצרך לנישואין.

על סמך זה פסק רבי שלמה לוריא, לגבי מי שרוצה להמשיך לשקוד על התורה: "שיעור האחרון לכל המיקל שלא יישא, לא יותר מכ"ד שנים" (ים של שלמה קידושין א, נז). ואם כך לצורך לימוד תורה, קל וחומר לצורכי חול. וכן כתב החיד"א: "ומכל מקום יראה דאין להתאחר מפני סיבה שחוץ מגופו אלא עד עשרים וארבע" (ברכ"י אה"ע א, ט).

הסיבות לדחיית הנישואין כיום

בדורות האחרונים החיים נעשו מורכבים יותר, ויש צורך ביותר זמן כדי להתכונן לקראתם. בעבר היה די בלימוד פשוט של התנ"ך והמוסר, ההלכה וטעמיה, כדי להיות מוכן להקמת בית יהודי. די היה לעבוד עם האב כמה שעות ביום כדי לרכוש עד גיל שמונה עשרה את היכולת המקצועית לעבוד ולפרנס, ואף לחסוך מעט כסף לצורכי החתונה ובניית הבית – שהיה חדר אחד בלבד.

אולם כיום, כדי להתמודד עם האתגרים הניצבים בפני האדם, צריך ללמוד הרבה יותר תורה. לשם כך רוב הצעירים נצרכים ללמוד במסגרת ישיבתית גם לאחר גיל שמונה עשרה לפחות שנה, ובדרך כלל יותר. עוד חובה קדושה מוטלת כיום על הצעירים, לשרת בצבא ולהגן על העם והארץ, ואף קיום מצווה זו גורם לדחייה של הנישואין. כמו כן רכישת מקצוע שהולם את כישרונותיו של האדם מצריכה בדרך כלל לימודים אקדמיים שאורכים שנים ומתבצעים אחר השירות הצבאי. גם הבתים שאנו רגילים לחיות בהם יקרים יותר, מפני שהם יותר גדולים ומאובזרים במערכות מים וחשמל, וכדי לרכוש אותם צריך לעבוד מספר שנים.

אם נצטרך לדחות את הנישואין עד לסיום לימוד כל יסודות התורה, סיום לימוד המקצוע המתאים וקניית הבית – רוב הצעירים יצטרכו להתחתן לאחר גיל שלושים. דחייה כזו אינה אפשרית להלכה, מפני שלמרות שהסביבה שאנו חיים בה נעשתה מורכבת, מסובכת ומאתגרת יותר – טבעו הנפשי והגופני של האדם לא השתנה, וגיל הנישואין המתאים לו נותר בין שמונה עשרה לעשרים. לפיכך, זמן הדחייה האפשרי הוא עד גיל עשרים וארבע ולא יותר.

המתעקשים להקדים את הנישואין

ויש המתעקשים לטעון שאיננו צריכים להתחשב בקשיים ובאתגרים שהחיים המודרניים מציבים לפנינו, אלא יש להמשיך לדרוש מכל הבנים להתחתן לפני גיל עשרים. אולם דבריהם מנוגדים להדרכת התורה לנהוג בדרך ארץ (סוטה מד, א; רמב"ם הל' דעות ה, יא). והם גוזרים בכך על רוב שומעי לקחם חיי עוני, ומונעים מהם את האפשרות להשתתף ביישובו של עולם לפי הכישרון שחנן אותם ה'. והם גם נוטים בדרך כלל להתכחש למצוות התורה לשרת בצבא כדי להגן על העם והארץ.

הטוענים שמותר לדחות עד סיום כל ההכנות כבימי קדם

מנגד, יש טוענים שראוי לאדם לדחות את נישואיו עד לאחר סיום לימודיו המקצועיים ועד שיתחיל להתפרנס בכבוד, גם אם הדבר יארך שנים רבות, וכדרך שנוהגים כיום הצעירים במדינות המפותחות מבחינה כלכלית ומדעית. וגם דבריהם מנוגדים להלכה, שקבעה שיש גבול לדחיית הנישואין. וכן אנו מוצאים שצעירים שדחו את נישואיהם מתקשים אחר כך מאוד במציאת זיווגם, ורבים מהם נותרו רווקים שנים ארוכות, מפני שהזמן המתאים מבחינה נפשית לנישואין הוא בסביבות גיל עשרים. וככל שהזמן עובר, ההתלהבות של הצעירים פוחתת וקשה להם יותר להחליט לכרות ברית עולם של נישואין. זו אחת הסיבות להתפוררות מוסד המשפחה בארצות שבהן הצעירים דוחים את גיל הנישואין.

מצבנו כשעת הדחק שאפשר להתיר לדחות לכתחילה עד גיל עשרים וארבע

מצב חיינו המורכב הוא כדין שעת הדחק. מצד אחד מוכרחים לתת לצעירים עוד מספר שנים, כדי שיוכלו להתבסס בתורה ובעיצוב תפיסת עולמם, ויספיקו לעשות את צעדיהם הראשונים לקראת רכישת המקצוע. מנגד, אי אפשר להתרחק יותר מהזמן המתאים מבחינה נפשית וגופנית לנישואין, כדי שלא לאבד את ההתלהבות ושמחת הנעורים המתאימים לבניית הזוגיות בשלביה הראשונים.

מעבר לכך, מצוות הנישואין ומצוות פרו ורבו מחייבות את האדם לבטא את עצמו באופן שלם. וכפי שאמרו חכמים שכל השרוי בלא אישה אינו נקרא אדם (יבמות סג, א), והוא שרוי בלא שמחה, בלא ברכה, בלא טובה, בלא תורה, בלא חומה, בלא שלום (יבמות סב, ב). ויש גבול כמה שנים עוד יכול אדם לחיות באופן חסר כל כך. בנוסף לכך, למדנו שדחיית הנישואין מעבר להכרח גורמת ליצרו של האדם להתגבר עליו, עד שכל ימיו לא יוכל להשתחרר מהרהורי עבירה (קידושין כט, ב).

לפיכך, יש להורות לרבים שלא לדחות את הנישואין מעבר לגיל עשרים וארבע. ותבוא ברכה למי שיכול להקדים את נישואיו בלי לפגוע באופן משמעותי בלימוד התורה, השירות הצבאי וההכנה לרכישת מקצוע שמתאים לכישרונו. ולעתים נדירות, לצורך לימוד מקצוע תובעני במיוחד כמו רפואה, כאשר אין אפשרות אחרת, אפשר להתיר את דחיית הנישואין למעבר לגיל עשרים וארבע, ובתנאי שלא יהיה יצרו גובר עליו (עיין בית שמואל א, ה, בדעת הרמב"ם).

בעז"ה בפעם הבאה נעסוק בגיל הנישואין לנשים.

One thought on “גיל הנישואין לדורנו”

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.