השירות הטוב ביותר לבנות

מדוע רוב הרבנים ככולם מתנגדים לשירות צבאי לבנות • הקשר בין היקף גיוס הבנות הדתיות להיקף ההתחלנות • העלייה במספר המתגייסות בשנים האחרונות • ההוראה הכללית שלא להתגייס נכונה גם היום, גם אם בחוגים מסוימים הגיוס לא גורם להיחלשות דתית • בזכות התנגדות הרבנים לגיוס, צה"ל מתאמץ לתת לחיילות סביבה דתית תומכת • מסיבות ביטחוניות, כלכליות ודמוגרפיות מוטב לבטל את שירות הבנות בצה"ל ובשירות הלאומי • הצעה אלטרנטיבית: להקים מסלול הכשרה מקצועי לפני שירות לאומי, בדומה לעתודה האקדמית בצה"ל

שירות צבאי לבנות

שאלה: האם לדעתך מותר לבנות לשרת בצה"ל?

תשובה: דעת רוב ככל הרבנים שאין לבנות לשרת בצה"ל, ושני נימוקים עיקריים לכך. האחד הוא שמירת הצניעות במסגרת הצבא, שכן דווקא בצבא ציוותה התורה להקפיד יותר על קדושת המחנה (דברים כג, י-טו). השני הוא חשש מירידה ברמתה הדתית-רוחנית של הבת, בהיותה במסגרת חילונית תחת פיקוד חילוני. ואף ששני הנימוקים הללו נוגעים בעיקר לשירות בסביבת היחידות הקרביות, למעשה גם בשאר היחידות חששות אלו קיימים. לכן צדקו הרבנים שהורו הוראה גורפת שלא לשרת בצבא, כשחלקם מעודדים באופן נמרץ שירות לאומי כתחליף לשירות צבאי.

התהליכים הציבוריים

אף שידוע שיש בנות דתיות אשר משרתות ביחידות שאינן קרביות ואינן נחלשות עקב השירות הצבאי, ההוראה לא להתגייס לא באה מפני שכל הבנות נחלשות, אלא מפני שאחוזים משמעותיים נחלשים. כשם שסוגרים כביש שאחוז התאונות בו גבוה מדי, למרות שרוב הנהגים יוצאים ממנו בשלום

בעשורים הראשונים לקיום המדינה, רוב הבנות הדתיות-לאומיות שירתו בצבא. העמדה הרווחת אז בקרב רבים מהציבור הדתי-לאומי הייתה שהצורך בשמירת הביטחון וההשתלבות בציבור הכללי הם ערכים עליונים, ששווה לסכן למענם את הרמה הדתית. בפועל, באותן שנים נטשו כמחצית מבוגרי החינוך הדתי את מסורת קיום התורה והמצוות.

בעקבות התוצאות המרות של השילוב הלא מבוקר, ובזכות התחזקות החינוך התורני, ערכי התורה והמצוות נעשו מרכזיים יותר ואחוז העוזבים ירד לכעשרים אחוזים. במקביל, מספרן של הבנות הדתיות המשרתות בצבא הצטמצם מאוד. בשנת תש"ס (2000) התגייסו לצבא רק 1,700 בנות דתיות מתוך מחזור של כ¬ 7,000 בנות. בשנת תשס"ח (2008) מספרן ירד עד למטה מ 1,300, שהן פחות מעשרים אחוזים מבוגרות החינוך הדתי.

אף שאחוז הבנות שנעשות חילוניות דומה לאחוז המתגייסות, אין ביניהם התאמה מלאה. יש שעוזבות את הדת בלי לשרת בצבא, ויש שמשרתות בצבא ומתחזקות מבחינה דתית. אבל בדרך כלל הייתה התאמה בין מגמות ההתגייסות לצבא וההיחלשות בשמירת המצוות.

השינויים בשנים האחרונות

בשנים האחרונות חלו שינויים משמעותיים. מצד אחד מספר הבנות המבקשות לשרת במסגרת השירות הלאומי המשיך לעלות, כאשר מספר התקנים לשירות מאתגר לא גדל בהתאם. סביב כל מקום יוקרתי נוצרת תחרות, כאשר בנות רבות מקבלות דחיות חוזרות והן חשות מתוסכלות. כדי לתת מענה לכל המבקשות לשרת, נפתחו מסלולים חדשים שקשה לקיים בהם מסגרת דתית נאותה. כך קורה שגם במסגרת השירות לאומי, בנות נאלצות להתמודד עם ניסיונות קשים.

במקביל, הצבא עושה מאמצים גדולים לגייס לשורותיו בנות דתיות איכותיות. לשם כך הוא מציג בפניהן מסלולים מאתגרים ומתחייב להעניק להן מעטפת תמיכה דתית, ובחלק מהיחידות הוא אכן עושה זאת בהצלחה. וכך, תוך חמש שנים מספר המתגייסות הדתיות עלה מפחות מ 1,300 בשנתון ליותר מ 1,500. יחד עם זה, מצבן הדתי של הבנות המשרתות בצבא השתפר, הן בזכות שיפור התנאים בצבא והן בזכות ההכנה והליווי שהן מקבלות מהמדרשות שהוקמו לשם כך.

שמעתי על בת דתית שמשרתת בחיל המודיעין באזור תל אביב. ברוב הלילות היא ישנה בבית הוריה, אבל לעיתים היא צריכה להישאר לשמירות. שבת אחת עמדה בשער כשהגיע קצין בכיר. היא תבעה ממנו להציג אישור נסיעה בשבת. משלא היה לו אישור, סירבה לפתוח לו את השער. הוא כעס, צעק, איים, אבל היא לא פתחה והוא נאלץ להיכנס ברגל. דוגמה נוספת היא חיילת שלא נתנו לה חצאית צבאית ארוכה כהלכה ולא הסכימה להמשיך בשירות עד שתקבל את החצאית כמובטח. בנות כאלה ראויות להערכה.

ההוראה לא זזה ממקומה

יחד עם השבחים שראוי להעניק לכל המסייעים לבנות הדתיות לשמור על רמתן הדתית במסגרת השירות הצבאי ולבנות עצמן, עדיין הנימוקים העקרוניים להתנגדות לשירות במסגרת הצבאית נותרו במקומם, ולכן נכונה עמדתם של הרבנים השוללת שירות צבאי לבנות.

ואף שידוע שיש בנות שמשרתות ביחידות שאינן קרביות, ואינן נחלשות עקב השירות הצבאי, ההוראה לא באה מפני שכל הבנות נחלשות, אלא מפני שאחוזים משמעותיים מהן נחלשות. כשם שסוגרים כביש שאחוז התאונות בו גבוה מדי, למרות שרוב הנהגים יוצאים ממנו בשלום.

אמנם היה מקום להציע שנציגי הצבא ייפגשו עם גדולי הרבנים כדי לבחון את אפשרות השירות במסלולים עורפיים כדוגמת חיל המודיעין, תוך ניסיון להקים מסלולים כדוגמת ישיבות ההסדר שיכולים להתאים לשירות בנות במסגרת ההלכה. במפגשים כאלה הכול צריך להיות מונח על השולחן, כולל שאלות כמו נשיאת נשק והפרדת היחידות. אבל בינתיים, כאשר אפילו שירות הבנים הדתיים בצה"ל עוד לא מוסדר כראוי, במיוחד בתחום הצניעות – אין אפשרות להעלות הצעה כזו.

החוג המתגייס

יש רבנים, ובהם מחנכים ומחנכות, שמתוך היכרות קרובה עם בנות החוג שלהם טוענים שהשירות הצבאי אינו פוגע ברמתן הדתית של הבנות. מסתבר שגם הם טועים במקצת, ובאמת גם חלק מבנות חוגם נחלשות בשירות הצבאי. עם זאת, מסתבר שאכן יש לא מעט מבנות חוגם שמצליחות לשמור על רמתן הדתית – הן בזכות תודעתן הדתית המפותחת, והן מפני שגם לפני כן לא הקפידו כל כך על חלק מההלכות, כך שקל להן יותר לשמור על רמתן הדתית בסביבה חילונית.

אלא שההוראה לבנות שלא להתגייס אינה מבוססת על חוג זה, שעם כל חשיבותו הוא די קטן. ומתוך שיקול רחב, ההוראה הכללית של רוב ככל הרבנים שאין לבנות לשרת גם ביחידות הצבא העורפיות היא מוצדקת.

עוד חשוב להוסיף שגם הבנות שאינן שומעות להוראת הרבנים ומתגייסות לצבא, זוכות כיום לתנאי שירות טובים מבחינה דתית דווקא בזכות עמדת הרבנים השוללת את גיוסן. שכן בזכות ההתנגדות והביקורת של הרבנים, המערכת הצבאית עושה רבות כדי להוכיח שהשירות הצבאי אינו פוגע בהן. אבל לו הייתה עמדת הרבנים משתנה, יש לשער שהתודעה החילונית של רוב המפקדים הייתה גוברת, ותנאי שירותן של החיילות הדתיות היו משתנים לרעה, כפי שקורה אצל הבנים.

לפיכך נכונה מדיניותו של החמ"ד שמתנגד לשירות צבאי לבנות, כהוראת הרבנים. ונכון עושים שלא מאפשרים לנציגי הצבא להציג בפני הבנות את מסלולי השירות.

האם צריך לשרת

אחר כל זה אציג את עמדתי העקרונית, לפיה נכון לבטל את חובת השירות הצבאי והלאומי לבנות.

מבחינה ביטחונית וכלכלית שירות זה אינו מועיל. על ידי העסקת אזרחים במשכורת מלאה במקום הבנות המשרתות, צה"ל ומערכות הרווחה היו משיגים תוצאות טובות בהרבה בעלות נמוכה לאין שיעור.

שתי סיבות עיקריות לכך: האחת, כל בת שמשרתת עולה למדינה בממוצע 4,000 שקלים לחודש – לא רחוק ממשכורת מינימום. רבות מהחיילות ובנות השירות הלאומי יכלו לתרום הרבה יותר לו היו לומדות לפני כן את המקצוע המתאים להן. אבל מכיוון שהן משרתות לאחר כיתה י"ב, ללא הכשרה מקצועית – למרות כל הרצון הטוב תרומתן מועטה יחסית. הסיבה השנייה היא שמכיוון שהשירות הוא חובה או מעין חובה (בשירות לאומי), המדינה צריכה להעסיק את כל המתגייסות והמתנדבות, גם כשאין בכך צורך. וכך אנו מוצאים בנות שמתלוננות על שירות צבאי ולאומי דל משמעות (כמו גזירת קרטונים והגשת כוסות קפה).

טובת המדינה

סיבה אחת משמעותית ישנה לשירות, שהוא מביא לידי ביטוי את מחויבותו של היחיד לעם. אולם נראה שסיבה זו לבדה אינה מעניקה למדינה צידוק מוסרי לדרוש מכל בת להקדיש שנתיים מחייה. הסיבה היחידה שמצדיקה זאת היא צורכי הביטחון ההכרחיים לקיומה של המדינה, וכיום אין בזה הכרח ביטחוני.

בנוסף לכך, מבחינה כלכלית שירות החובה גורם למדינה הפסדי עתק – באבטלה הסמויה שמתרחשת בצבא, ובאובדן שנתיים של עבודה ותשלומי מיסים שיכלו המשרתות לתת בשוק האזרחי. לא כאן המקום להאריך בכך, אבל מדובר בהפסדים של מיליארדים.

השירות הצבאי גם גורם לדחיית גיל הנישואין בכשנתיים, ומעכב בכך את הגידול הדמוגרפי של שרידי העם היהודי שנתקבצו למדינת ישראל. לא כאן המקום לפרט את החשבון, אבל אילו הייתה המדינה פוטרת את כל הבנות משירות צבאי, ועל ידי כך גיל הנישואין וההורות היה יורד בשנה אחת בלבד, תוך חמישים שנה היו מתווספים לעם ישראל יותר ממיליון יהודים, גם אם מספר הילדים שיולדת כל אישה לא היה משתנה. אפילו מההיבט הביטחוני גרידא, יש בכך תרומה גדולה יותר לעם היהודי.

בנוסף לכך, הבנות הדתיות שמגיעות ממשפחות מעוטות הכנסה ניזוקות מהשירות הלאומי יותר. העיכוב בשנתיים מגדיל את הסיכון שאותן בנות לא יצליחו להשתלם במקצוע מכובד ולמצוא חתן מתאים.

מסקנה

אלו הסיבות שהביאו אותי למסקנה שלטובת עמנו עדיף לעודד את הבנות הדתיות להזדרז בלימודי המקצוע וכך להקל עליהן להינשא בגיל עשרים.

אמנם רבים מזדעזעים מהאפשרות להטיל פקפוק בחובת השירות, והסיבה לכך טובה. הנכונות של היחיד להתמסר למען הכלל חשובה כל כך, עד שנראה להם שהטלת הספק פוגעת בקודש הקודשים של קיומנו הלאומי. ובכל זאת מוטלת עלינו החובה לשקול את הטוב ביותר לעמנו.

להערכתי, יש סיכוי סביר שתוך עשור או שניים ההיגיון יגבר ושירות החובה לבנות יתבטל, וממילא גם השירות הלאומי יתבטל. האם הציבור הדתי צריך להמתין עד שהחילונים יבינו זאת, או שהוא יכול לקדם את השינוי הזה?

הצעת פתרון – עתודה לשירות לאומי

אנסה להעלות הצעה שתיתן מקום מכובד לכל השיקולים שהוזכרו. אפשר לפתוח מסלולים שבהם הבנות לומדות תחילה תואר ראשון במקצוע המתאים להן, ואחר כך יתנדבו לעבודה במשרה מלאה למשך שנה או שנתיים בתחום שבו התמחו. את כל הסכומים שמדינת ישראל משקיעה בבנות השירות הלאומי יעניקו לבנות בעת שירותן אחרי הלימודים. זה יכול להגיע לסכום של יותר מאלפיים וחמש מאות שקלים לחודש.

אפשר ליצור מסלולים כאלה בתחומים רבים: חינוך, סיעוד, משפטים, עבודה סוציאלית, פיזיותרפיה, ריפוי בעיסוק ועוד. אפשר גם לפתוח מסלול למצטיינות שישרתו לאחר שיסיימו תואר שני או שלישי. אולי אפשר להציע למנהיגי השירות הלאומי להוביל מהלך זה, שרק ישביח את איכות השירות.

נציגי אקדמיה ומכללות שמעוניינים לקדם יוזמה זו מוזמנים לפנות לדוא"ל שנמצא למטה, ואפנה אותם למי שיוכל לסייע בארגון יוזמה חשובה זו.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *