להקפיד על עוף מהדרין

נכון להימנע מקניית עוף 'הוד חפר', לאחר שהבעלים כופים על נותן הכשרות הרב ורנר לשווק עופות שהבד"צים פסלו • באופן כללי ראוי להימנע מצריכת עוף ובשר שאינם מהודרים וכן להקפיד על 'גלאט' בבשר בהמה • הכנת 'מנה חמה' בשבת • על סמך מה כתבתי שאחוז עוזבי תורה ומצוות בציבור התורני הוא הנמוך ביותר • התנגדותו החזקה של החת"ם סופר להשפעת תרבויות זרות • גישותיהם השונות של חכמי ישראל לדורותיהם בנושא הפתיחות כלפי דברים טובים בתרבות הגויים

בעקבות הודעת הרב ורנר שליט"א

עד כה נהגו רבים לסמוך בקניית עופות על הכשרו המהודר של הרב ורנר שליט"א, רבה של חדרה ונכדו של הרב חרל"פ, שהתפרסם כהכשר מצוין. גם אני נוכחתי בכך בביקור שערכתי לפני כמה שנים יחד עם כמה רבנים במשחטת 'הוד חפר'. אולם עתה, לאחר הודעתו של הרב ורנר שאינו יכול להגדיר עוד את מוצרי 'הוד חפר' כמהודרים, נכון שלא לאכול מהם.

השינוי נגרם מכך שהחלו לקיים ב'הוד חפר' שחיטות של בד"צים שונים, והעופות שנפסלים על ידם מעורבים בהוראת בעלי 'הוד חפר' עם שאר העופות. ואף שהמשגיחים מנסים לבחון כל עוף – לאחר שכבר נפתח על ידי משגיחי הבד"צים לא ניתן לדעת מה מצבו, ומוכרחים ללכת לפי כללי רוב ולהיכנס לבעיות הלכתיות קשות (אחר שכבר נתגלתה בהם ריעותא). ממכתבו של הרב ורנר משתמע שהוא עומד בלחצים קשים מבעלי המפעל, שאינם שומעים לו, ורק מפני שתפקידו כרב העיר מחייב אותו אינו יכול להשתמט מלהעניק להם כשרות.

ובכלל צריך לדעת שנכון להימנע מצריכת מוצרי בשר ועוף שאינם מהודרים, מפני שהספקות בבשר ועופות נוגעים לאיסורי תורה, והפיתוי הכספי של היצרנים שלא להקפיד בהם הוא גדול. ובמיוחד כאשר מדובר על כשרות שמקבלת את העופות שפסלו הבד"צים.

הכשרי הרבנות המהודרים

ישנם בעלי תשובה שמזדהים בתפיסת עולמם עם דרכו של הרב קוק, אבל מעדיפים להשתייך לציבור החרדי למען חינוך ילדיהם. בכך הם עושים טעות חמורה, מפני שהסיכוי שיצליחו בחינוך ילדיהם בחברה החרדית נמוך באופן ניכר מאשר בציבור התורני

ההכשרים המהודרים שאינם מקבלים פסולי בד"צים הם: 'עוף הגליל' בהשגחת הרב צפניה דרורי שליט"א, 'עוף טוב' בהשגחת הרב אברהם דב אויערבאך שליט"א, 'עוף עוז' בהשגחת הרב יעקב אריאל שליט"א, או בהשגחת הרבנות הארצית.

לגבי שאר הכשרי הרבנות, יש מקום לחשוש שמקבלים פסולי בד"צים או שיש בהם בעיות אחרות, ובלא בירורים נוספים נכון שלא לקנותם. גם לבעלי החנויות ראוי להקפיד שלא לספק ללקוחותיהם כשרות שמגדירה את עצמה כמהדרין אבל כוללת בתוכה פסולי בד"צים.

לבירורים נוספים אפשר לפנות לרב אייל משה: eyalmo2@gmail.com.

גלאט וכשר

כידוע נחלקו הראשונים לגבי בהמה שנמצאה סרכה בריאתה. יש סוברים שאם נמצאה במקומות מסוימים הרי הבהמה טריפה, ויש סוברים שאם אפשר להסירה במיעוך ומשמוש, הבהמה כשרה. כיום בשר שאין לגביו מחלוקת מוגדר כ'גלאט', ואילו בשר שיש לגביו מחלוקת נקרא 'כשר'.

אולם חשוב לדעת, שבכל מקום שבו יכלו ישראל למכור את הבשר שאינו גלאט לנוכרים, למרות שהיה בזה הפסד, הקפידו לאכול רק גלאט, מפני שמדובר בספק דאורייתא. כך נהגו ברוב ארצות האסלאם. לעומת זאת באשכנז ובתימן, שהגויים לא הסכימו לאכול בשר שנשחט על ידי יהודים, הקלו לאכול בשר שאינו גלאט.

למדנו מכאן שכאשר אפשר, ראוי להחמיר לאכול גלאט בלבד, ובשעת הדחק סומכים על דעת המקילים. לפי זה בימינו, שאפשר למכור את הבשר שאינו גלאט לנוכרים, נכון לבני כל העדות לאכול גלאט בלבד.

מנה חמה ומנה ומתחממת בשבת

שאלה: האם מותר בשבת לשפוך מים חמים מכלי שני לתוך קופסה של מנה חמה, ולהכין על ידי כך אורז, מרק או פירה?

תשובה: הכלל הוא שאין בישול בכלי שלישי. ואכן המאכלים שבתוך הקופסה של 'מנה חמה' כבר עברו בישול, והמים החמים רק מכינים אותם לאכילה ולא מבשלים אותם. לפיכך, מותר לשפוך מים חמים מכלי שני לתוך מנה חמה.

אבל במנה חמה של פירה אסור לעשות זאת מפני איסור לישה, שערבוב נוזלים עם דבר יבש והפיכתם לעיסה אסור מהתורה משום לישה (פניני הלכה שבת י, ז).

שאלה: לאחרונה פיתחו שיטה חדשה, לפיה מערבים מים צוננים עם מאכל שיש בו חומר כימי מסוים, ועל ידי מגעו במים הוא מתחמם לחום שמעבר ליד סולדת ומבשל את המאכל. האם מותר לעשות זאת בשבת?

תשובה: מכיוון שבפועל המאכל מתבשל על ידי עירוב המים הללו, ברור שהדבר אסור. השאלה היא האם האיסור מהתורה או מדברי חכמים. הכלל הוא שכאשר מדובר בצורת בישול רווחת, האיסור מהתורה. ולכן המבשל במיקרוגל, למרות שאין שם אש, עובר באיסור תורה (אג"מ או"ח ג, נב; פניני הלכה שם י, ב). ואם זו שיטה שעדיין אינה רווחת, הרי שהוא מבשל בשינוי, והאיסור מדברי חכמים.

מניין הנתונים על אחוזי העזיבה

תגובות רבות הגיעו בעקבות המאמרים האחרונים, ונתחיל להשיב במאמר זה על חלקן.

שאלה: כמה אנשים שאלו על סמך מה כתבתי שאחוז העוזבים את דרך התורה והמצוות בקרב הציבור התורני (חרד"לי) נמוך מאשר בקרב הציבור הדתי-לאומי מחד, ומקרב הציבור החרדי מאידך. האם יש בידי מחקר מסודר?

תשובה: אין בידי מחקר על כך, אבל במשך השנים הצטברו נתונים רבים שנותנים הערכה ברורה שכך המצב. ישנם מחקרים על כך שבמשך העשורים האחרונים, כעשרים אחוזים מבוגרי הממ"ד מפסיקים לשמור מצוות. נתונים אלה כוללים את כל בני הציבור הדתי-לאומי, ובכלל זה הציבור התורני.

אמנם מקרב הציבור התורני לבדו אחוז העוזבים הוא פחות מחמישה. וזה כולל גם את משפחות בעלי התשובה, שמהווים אחוז ניכר מקרב בני הציבור התורני. נתון זה משמעותי, מפני שידוע שאחוז העוזבים ממקרב משפחות בעלי תשובה גבוה יותר (ואין כאן המקום להרחיב בזה).

מנגד, בציבור החרדי כולל בעלי התשובה יש נתונים שמצביעים על כך שלמעלה מעשרה אחוזים מפסיקים לשמור מצוות. ויש מקומות וישיבות שאחוז בעלי התשובה בהם גבוה יחסית, ובהם למעלה מעשרים אחוזים מפסיקים לשמור מצוות.

חשוב לציין זאת, מפני שאף שעניין החינוך הוא מורכב, תנאים סביבתיים יכולים לשפר את סיכויי ההצלחה. למשל, ישנם בעלי תשובה שמזדהים בתפיסת עולמם עם דרכו של הרב קוק, אבל מעדיפים להשתייך לציבור החרדי למען חינוך ילדיהם. בכך הם עושים טעות חמורה, מפני שהסיכוי שיצליחו בחינוך ילדיהם בחברה החרדית נמוך באופן ניכר מאשר בציבור התורני.

עמדת החת"ם סופר

היו מבני הציבור החרדי שהעירו על כך שלא הודגש מספיק שהחת"ם סופר נאבק ברפורמים וחרד מפני שינויים, ועל כן לדעתם רק הציבור החרדי ממשיך בדרכו.

אכן היה צריך להדגיש יותר את התנגדותו של החת"ם סופר להשפעות תרבותיות זרות. וכך כתב בצוואתו לבניו: "ובספרי רמ"ד אל תשלחו יד, אז רגליכם לא ימעדו לעולמי עד". רמ"ד הוא ר' משה דעסאוי (מנדלסון), ואף שכיבד אותו וקרא לו ר', הרחיק לגמרי מקריאת כתביו, מפני שחשש בצדק מהתקרבותו היתרה לתרבות הגויים. חששותיו התאמתו באופן נורא, כאשר למרות כוונותיו הטובות של מנדלסון כמעט כל בני משפחתו וחוגו התבוללו בגויים והתנצרו.

מנגד, הוא החשיב מאוד את ארץ ישראל, מעל ומעבר לעמדה הרווחת בחברה החרדית. ובעבודה בארץ ישראל ראה ממש מצווה. ואף אמר שה"קרקע של ארץ ישראל יותר קדושה מהשמיים של חוץ לארץ" (דרשות חת"ס שכד, ב). כלומר העניינים הארציים של ארץ ישראל יותר מקודשים מהעניינים הרוחניים של חוץ לארץ. הוא גם עודד את מרבית תלמידיו לעבוד, וכך נהגו רוב בוגרי ישיבתו בפרשבורג בימיו ובימי צאצאיו שהמשיכו בדרכו.

מדוע רק הציבור התורני

היו מבני הציבור הדתי-לאומי שהתרעמו בתגובותיהם על כך שציינתי שהציבור התורני או החרד"לי ממשיך את דרכו של החת"ם סופר ולא כלל הציבור הדתי-לאומי.

ואחד כתב: כבוד הרב, אני בדרך כלל אוהב לקרוא את דבריך, אבל החלוקה בין הציבור הדתי לחרד"לי מקוממת. האם החרד"לים חושבים שהם יותר דתיים מהשאר?". בהמשך דבריו הוא סבר שכוונתי להצדיק את דרכן של 'ישיבות הקו' ולשלול את דרכן של שאר הישיבות.

תשובה: כדי להימנע מהטענה שבשאלתך, אני מעדיף את ההגדרה 'הציבור התורני' לעומת החרד"לי. הציבור התורני מכיל את כל מי שקובע עיתים לתורה באופן משמעותי, והוא לומד על מנת ללמוד לשמור ולעשות, או לכל הפחות מצהיר שהוא מחויב לשולחן ערוך. ציבור זה בדרך כלל לא מסתפק בשליחת ילדיו לבית ספר ממ"ד, אלא מפנה אותם לבית ספר תורני או דואג שיוסיפו וילמדו תורה מעבר למה שהם לומדים במסגרת בית הספר הממ"ד. בדרך כלל הציבור התורני חי בקהילות תורניות יותר. אמנם יש לא מעטים שחיים בקרב הציבור הרחב, תוך הקפדה אישית על קביעות עיתים לתורה.

להערכתי, אחוזי עזיבת הדת הנמוכים כוללים את כל החבורה הזו, בלא הבדל משמעותי בין סוגי הישיבות.

אמנם לגבי החת"ם סופר, נדמה שיש עדיפות להגדרה שהציבור החרד"לי ממשיך יותר את דרכו, מפני שבנוסף למחויבות העמוקה של ציבור זה לבניין הארץ, הגדרה זו מבליטה יותר את החשש והזהירות מהשפעות זרות.

היחס לאומות העולם

במצב מתוקן הכול מסכימים שלאחר שמעמידים את ערכי הקודש בראש, ראוי לקלוט דברים טובים גם מאומות העולם.

אבל כאשר המצב אינו מתוקן, יש חשש שההשפעה החיצונית תגבר. ובזה נחלקו גדולי ישראל. היו שסברו שעדיף להגביה את המחיצות כדי למנוע השפעה זרה, ובכלל זה גם השפעה מיהודים חילונים. והיו שסברו שעדיף לקלוט את הטוב שבאומות מפני הערך שבהם, וגם מפני שלדעתם באופן זה יבססו את האמונה באופן יציב יותר. שאם המסורת תתבסס על מחיצות, כשהן ייפלו הכול יתמוטט. ואלו ואלו דברים אלוקים חיים. ונראה שהטוב ביותר הוא למצוא את האיזון הנכון בין שתי העמדות הללו. והאיזון תלוי בזמן, במקום, באופי האנשים ובאופי הקהילה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.