לתקן את חטא המרגלים

החשיבות לדבר במעלת ארץ ישראל בשבת פרשת שלח • האם מי שאינו מכיר במעלת יישוב הארץ יכול להיות גדול תורה? • המהפך הרעיוני שעבר הרב טייכטל הי"ד, גדול תורה אמיתי, בשנות השואה • רק לעבודה בארץ ישראל, שבה מתגלה העניין האלוקי, יש ערך חיובי • עבודתם של היהודים בגלות סייעה דווקא למי שביקש להשמידם • השמטת דברי החת"ם סופר בשבח ארץ ישראל על ידי חרדים קיצונים

מעלת ארץ ישראל

אמרו חכמים: "ישיבת ארץ ישראל שקולה כנגד כל המצוות שבתורה" (תוספתא ע"ז ד, ג; ספרי ראה נג). עוד אמרו חכמים: "כל הדר בארץ ישראל דומה כמי שיש לו א?לוה, וכל הדר בחוץ לארץ דומה כמי שאין לו א?לוה" (כתובות קי, ב). ועוד אמרו: "כל הדר בחוץ לארץ כאילו עובד עבודה זרה" (שם).

גם מבחינת ההלכה, זו המצווה היחידה שכדי לקיימה מסכנים נפשות, שכן נצטווינו לכבוש את הארץ, והתורה אינה מצווה לסמוך על הנס (מנחת חינוך תכה, תרד; משפט כהן קמג).

ולכאורה יש להבין, מדוע הארץ הגשמית תופסת מקום חשוב כל כך בתורה?

אלא שכל עניין בריאת העולם ומגמת התורה, לגלות את הקדושה במציאות הממשית, והכופרים במעלת ארץ ישראל סותרים את המגמה האלוקית בתורה. וזה היה חטאם של עובדי עבודה זרה, שהפרידו את העולם לתחומים שונים, וסברו שענייני הקדושה נוגעים לעולם הרוח ואילו החומר מנותק מהקדושה. הפוך לגמרי מאמונת ישראל בה' אחד. וכיוון שבחוץ לארץ לא ניתן לגלות את הקדושה בארציות, הגר שם דומה לעובד עבודה זרה, מפני שהעניין האלוקי אינו מתגלה אצלו בכל תחומי החיים.

חטא המרגלים

ייתכן אולי שיהיו אנשים בקיאים וחריפים בפרטי תורה, אבל אם הם כופרים במעמדה החשוב של מצוות יישוב הארץ או בערך הלאומיות, מוכח שלא הבינו את התורה כראוי, ובמקרה הטוב אפשר לומר שהם גדולים בהבנת חלק מפרטי תורה, אבל אינם "גדולי תורה"

על פי זה אפשר להבין את חומרתו הנוראה של חטא המרגלים, יותר מחטא העגל, שכעונש עליו נגזרה מיתה על כל בני דור המדבר, ואף משה הרועה הנאמן נתפס בעוונם, ואף שני בתי המקדש נחרבו בגלל אותו החטא.

וכל זמן שאיננו מתקנים את חטא המרגלים, עדיין העונש רובץ על צווארנו. ועל כן בשבת שבה אנו קוראים את פרשת שלח, צריכים להתעורר במיוחד לדבר בשבחה של ארץ ישראל. וכפי שכתב מרן הרב קוק: "יסוד הגלות והשפלות הנמשך בעולם, בא רק ממה שאין מודיעים את (שבחה של) ארץ ישראל, את ערכה וחוכמתה, ואין מתקנים את חטא המרגלים שהוציאו דיבה על הארץ בתשובת המשקל: להגיד ולבשר בעולם כולו הודה והדרה, קדושתה וכבודה. והלוואי שנזכה אחרי כל ההפלגות כולן מצדנו, להביע אף חלק אחד מרבבה מחמדת ארץ חמדה ומהדרת אור תורתה ועילוי אור חכמתה ורוח הקודש המתנוסס בקרבה" (אגרות ראי"ה אגרת צו).

האם ייתכן שיהיו גדולי תורה שיתנגדו לישוב הארץ?

שאלה: איך ייתכן שישנם גדולי תורה שממעטים בערכה של ארץ ישראל ובעניין הלאומיות הישראלית, ואף תוקפים את בני הציבור הדתי-לאומי, וטוענים נגדם שהמציאו מצווה חדשה – יישוב הארץ, ודת חדשה – "הלאומיות".

תשובה: לא ייתכן שיהיה גדול בתורה שיכפור במעמדה העליון של מצוות יישוב הארץ ובערך הלאומיות הישראלית, כשם שלא ייתכן שיהיה גדול בתורה שיכפור במצוות השבת. מצוות יישוב הארץ נחשבת לאחת המצוות הבודדות ששקולות כנגד כל התורה כולה, ופרשיות שלמות בתורה ובנביאים ובכתובים עוסקות בה, ובדברי חז"ל מצינו דברי שבח עצומים עליה. וגם ערכו של עם ישראל מבואר בהרחבה רבה בכל התורה ובדברי חז"ל, ראשונים ואחרונים, תוך התייחסות מפורשת גם למצב של יהודים שאינם שומרי תורה ומצוות.

ייתכן אולי שיהיו אנשים בקיאים וחריפים בפרטי תורה, אבל אם הם כופרים במעמדה החשוב של מצוות יישוב הארץ או בערך הלאומיות, מוכח שלא הבינו את התורה כראוי, ובמקרה הטוב אפשר לומר שהם גדולים בהבנת חלק מפרטי תורה, אבל אינם 'גדולי תורה'. ואם הם כופרים לגמרי במצווה הזו, הרי שאינם תלמידי חכמים כלל.

ראוי לציין שגם בקרב הקיצוניים שבחרדים, מעטים הם אלו ששוללים את מצוות יישוב הארץ וערך הלאומיות. אמנם יש רבים שממעטים בערך המצוות הללו.

האם ייתכן שלא מבינים

שאלה: איך אפשר לומר שרבנים שלמדו הרבה תורה, והם בקיאים וחריפים בה, אינם גדולים בתורה? אולי צריך לומר שאם הם סוברים שאין ערך למצוות יישוב הארץ, משמע שכך האמת לפי התורה, או לכל הפחות שזו דעה תורנית חשובה שיש להתחשב בה.

תשובה: אכן ייתכן שאנשים בקיאים וחריפים בתורה לא מבינים דברים יסודיים מאוד בכללי התורה. וזה בדיוק הדבר המבדיל בין גדול בתורה למי שאינו גדול. הגדול מבין את יסודות התורה, את השורשים שמהם יוצאים הענפים, וממילא כל הפרטים מובנים לו כהלכה. ומי שאינו גדול אינו מבין את היסודות, וממילא מבין חלקים גדולים בתורה בשטחיות, ואינו עומד על משמעותם.

הרב טייכטל הי"ד

דוגמה מאלפת לכך מצינו בהקדמתו של הרב יששכר שלמה טייכטל הי"ד. הוא נחשב מגאוני דורו, בקיא וחריף, וכתב שו"ת בהלכה בשם 'משנה שכיר'. עם זאת הוא סבר שאין מצווה לעלות לארץ, ומיעט מאוד בערכם של יהודים שאינם שומרי מצוות, ועל כן שלל בחריפות שיתוף פעולה עם התנועה הציונית שהונהגה על ידי חילונים.

תוך כדי מאורעות השואה הוא התבונן מחדש על סוגיות העם והארץ ומצא שטעה, וכתב על כך ספר שלם – 'אם הבנים שמחה'. הספר מעיד על כותבו שהיה גאון ממש, בקיא מופלג וחריף עצום. גם לו היה יושב בספרייה גדולה, היה צריך להיות מוכשר מאוד כדי לכתוב ספר גדול שכזה. אולם את רוב הספר הוא כתב מהזיכרון המופלא שלו, בעודו בורח ומתחבא מאימת השלטון ההונגרי ששיתף פעולה עם הנאצים. מתברר שאת כל אלפי המקורות מכל מקצועות התורה שהביא בספרו כבר למד מזמן וזכר בעל פה, אבל לא התבונן בהם כראוי.

וכך כתב בהקדמת ספרו:

"ואודה על האמת ואזכיר את חטאי, שגם בעיניי היה לנמאס המפעל הזה של בניין הארץ, מחמת ששמעתי כן מהרבה חרדים, ונשרש בלבי כך, ולא התעניינתי בזה כלל כי טרוד הייתי בגירסא בלימוד תלמידים ולחבר חיבורים בגפ"ת (גמרא פירוש ותוספות), ובשו"ת להשיב לכל שואל בדבר ה'. ורק אחר שלקינו בגלות זו עיינתי בהלכה זו, והאיר ה' עיניי שטעות הייתה בידי וביד אשר התנגדו לזה. ואני מודה ואומר… דברים שאמרתי לכם טעות היו בידי. ומודים דרבנן היינו שבחייהו. וברוך ה' איני חת משום אדם לומר בפומבי דברי האמת שבלבי" (מהדורת פרי הארץ עמ' כא).

הוא גם מביא שם ציטוטים מדברי גאוני הדור שעוררו לעלות לארץ ואף לשתף פעולה לצורך המצווה עם יהודים חילונים, אלא שלפני כן התעלם מהם, מפני שכך היה מקובל בסביבתו.

ספרו 'אם הבנים שמחה' הוא מהספרים החשובים ביותר שנכתבו אודות ארץ ישראל ועם ישראל, וכדאי מאוד ללומדו.

ערך העבודה

מתוך הכרה בערכה וקדושתה של ארץ ישראל מתברר גם ערכה המקודש של העבודה, שעל ידה האדם נעשה שותף עם הקב"ה ביישובו של העולם. ואמנם גם בחוץ לארץ יש ערך לעבודה, אולם כיוון שהעניין האלוקי רחוק מלהתגלות בחוץ לארץ, ועיקר מגמתן של המדינות והממלכות להרבות עושר, כבוד ושלטון, הרי שכל העובד שם בעל כורחו נותן את חילו לזרים, ובלשון המקובלים ל"סיטרא אחרא".

וכפי שאירע בפועל לעם ישראל בכל משך הגלות הארוכה, שתרומתם של היהודים סייעה, בעל כורחם, להרבות רשע. כך היה למשל בספרד, שיהודים סייעו בפיתוחה ושגשוגה, ולבסוף מתוך העושר והכוח שנצבר בה התפתחה רדיפה איומה נגד היהודים, עד שלבסוף נגזר עליהם שמד וגירוש, ורכושם נותר בידי ממלכת הרשע הספרדית כדי לשמן את גלגליה להמשיך ברשעותם.

וכך היה בגרמניה של העת החדשה. יהודים השתתפו בפיתוחה, עד שהעלו אותה למעמד של המדינה המפותחת ביותר מבחינה מדעית, תרבותית וכלכלית. והנה בעת המשבר הכלכלי שבין שתי המלחמות, עלתה התנועה הנאצית, שאת קשיי הכלכלה הגרמנית נטתה לפתור על ידי החרמת רכושם של היהודים, ובכך שיקמו היהודים את כלכלת גרמניה והעמידו את המפלצת האיומה והרצחנית.

במקומות כאלה אפשר להבין שהעיסוק בפיתוח הכלכלי הוא מורכב, ואף שהכרח הפרנסה לא יגונה, קשה להגדירו כמקודש. אבל בארץ ישראל, ארץ הקודש, בה הכול מכוון במישרין ובעקיפין, ביודעין ובלא יודעין, לגלות את דבר ה' לעולם, העבודה היא מצווה.

ומתוך גילוי הקדושה שבעבודה בארץ ישראל, מתפשט ערך העבודה המקודש גם לחוץ לארץ. וכפי מידת ההתקשרות של כל עם ועם לארץ ישראל ולעם ישראל, כך העבודה והעיסוק שלו בעבודה מתקדש. והדברים ארוכים ונכונים מאוד. ונתפלל שיזכו מדינות ארה"ב ואירופה לסייע ליהודים השבים לאדמתם כדבר ה' ביד עבדיו הנביאים, ובכך יזכו לקדש את עבודתם.

דברי החת"ם סופר

כיוצא בזה כתב בעל החת"ם סופר בחידושיו (סוכה לו, א) שדברי ר' ישמעאל שצריך אדם לעסוק במלאכתו, כוונתו בארץ ישראל דווקא.

"שהעבודה בקרקע גופה מצווה, משום יישוב ארץ ישראל, ולהוציא פירותיה הקדושים. ועל זה ציוותה התורה 'ואספת דגנך', ובועז זורה גורן השעורים בלילה משום מצווה. וכאילו תאמר לא אניח תפילין מפני שאני עוסק בתורה, הכי נמי (כך גם) לא יאמר לא אאסוף דגני מפני עסק התורה. אבל כשאנו מפוזרים בעוונותינו הרבים בין אומות העולם, וכל שמרבה בעולם יישוב מוסיף עבודת ה' חורבן, מודה (ר' ישמעאל) לרשב"י (שסובר שיש למעט ככל האפשר במלאכה ולעסוק בתורה). ועל זה אנו סומכים על ר' נהוראי (קידושין פב, א): מניח אני כל אומניות שבעולם ואיני מלמד בני אלא תורה, היינו בחוץ לארץ".

(יש מהדורה שבה הושמטו חידושי החת"ם סופר מדף לד ואילך, כדי שלא ייאלצו להדפיס את דברי הקודש הללו. יש כנראה סוג של חרדים, שמרוב חרדותם כופרים בתורה ומבזים את דברי גדוליה).

אודות צוות אתר הר ברכה

ישיבת הר ברכה