פקודה נגד ההלכה

האיסור לשמוע שירת נשים – הלכה או חומרה? * לפי פסק השו"ע וכל הפוסקים האחרונים, האיסור נוהג לא רק בעת קריאת שמע * מה הדין כאשר לא מתכוונים לשמוע וליהנות * מדוע לדבורה הנביאה היה מותר לשיר? * האם מותר לגברים ונשים לשיר ביחד שירי קודש * שירת נשים דרך מכשירים אלקטרונים * לא כדאי ללמוד אורחות צניעות מהחברה החילונית, שבה מוסד המשפחה מתמוטט * הרב הצבאי אינו בגדר 'מרא דאתרא' כי מפקדי הצבא לא מכפיפים את עצמם לפסיקותיו

האם מותר לאיש לשמוע קול שירת אישה

שאלה: שמעתי שההלכה לגבי איסור שמיעת קול אישה אינה ברורה, ויש מקילים. האם אין התעקשות בכך שהרבנים מחליטים להחמיר ואוסרים לשמוע קול זמרות?

תשובה: סוגיה זו מורכבת, וננסה לפרוש את היריעה בקיצור נמרץ.

משמעות האיסור

יסוד האיסור במה שנאמר (דברים כג, טו): "ולא יראה בך ערוות דבר". וזה היסוד לחובת צניעות לגברים ולנשים, שאסור שיגלו את ערוותם. הוסיפו חכמים ואמרו (תלמוד בבלי ברכות כד, א): "קול באישה ערווה; טפח באשה ערווה", היינו חובת הצניעות חלה גם על טפח מן הגוף במקום שרגילים לכסות, וגם על שמיעת קול שירת אישה. וכך כתבו הרא"ש, סמ"ג, רי"ד, סמ"ק, רא"ה, ריא"ז, ועוד רבים.

אמנם יש אומרים שעיקר משמעות איסור זה היא שאסור לגבר לומר דברים שבקדושה, כדוגמת קריאת שמע, בעת שהוא שומע שירה של אישה (רב האי גאון, רב יהודאי גאון, ראבי"ה, הגהות מימוניות). ונחלקו האחרונים בדעתם: יש מהאחרונים שהבינו שלדעת גאונים וראשונים אלו אין איסור לשמוע קול שירת אשה (באר שבע, שרידי אש), ויש מהאחרונים שהבינו שגם הם מסכימים שאסור לגבר לשמוע קול שירת אשה (הגר"א, יד אהרן).

הרי שלדעת רובם המכריע של הראשונים אסור לשמוע קול שירת אישה משום צניעות, ולגבי דעת מקצת מהראשונים – נחלקו האחרונים. לפיכך נפסק בשולחן ערוך שאסור לשמוע קול שירת אישה משום צניעות, וכך הורו כל הפוסקים האחרונים (שו"ע אה"ע כא, א; מ"ב עה, יז).

כאשר אין מתכוונים לשמוע

אמנם גבר שנמצא בביתו ושומע בלא כוונה ובלא רצון קול שירת אישה, אין לו בזה איסור (מאירי, החינוך, רבנו יונה). ויש אומרים שגם כאשר הוא אינו מתכוון יש איסור (אשכול), אלא שאם קשה לו ללכת למקום אחר, הרי שהוא אנוס (יראים, מ"ב עה, יז).

על פי דעת המקילים בזה, נהגו חלק מהרבנים שכאשר היו מחויבים מתוקף תפקידם להשתתף בטקסי זיכרון ששולבה בתוכם קטעי שירה של זמרת, שלא יצאו החוצה כדי שלא להעליב את בני המשפחות השכולות, אלא התכוונו שלא ליהנות מקול השירה. אבל במקום שלא היה חשש עלבון, יצאו.

אולם ברור שאי אפשר מכוח היתר פרטי שנועד לאנשים מסוימים כדי למנוע עלבון, לבטל את ההלכה שקבעו חכמים ולהתיר לכל החיילים ללכת למסדרים שיש בהם שירת נשים, תוך מחשבה שהם נמצאים שם תמיד בעל כרחם ונגד דעתם ומכוונים ליבם שלא להאזין וליהנות מהשירה. והעובדה שיש על כך פקודה לא מקלה את המצב אלא מחמירה, כי זו פקודה נגד הלכה (רמב"ם הל' מלכים ג, ט).

שירת המקוננות

בעבר היה מקובל שנשים היו מקוננות בעת שליוו את המת, והיו מעוררות את הציבור לבכי (כתובות מו, ב). אמנם קינתן היתה שונה לגמרי משירה, ואין בה שום הנאה ושום צד לא צנוע (תפארת ישראל מועד קטן ג, ט).

שירת דבורה

כידוע דבורה הנביאה שרה שירה לה' לאחר נצחונה על סיסרא ויבין (שופטים ה, א), ואיך גזרו חכמים שלא לשמוע שירת אשה? החיד"א ביאר, ששרתה עליה השכינה, ולכן לא היה חשש צניעות. ויש אומרים שהיא אמרה שירה, ולא שרה במנגינה (מטה אפרים).

עוד אפשר לומר, שאכן יש צדדים חיוביים בשירת אישה, ולכן על פי התורה שבכתב אין בשמיעתה איסור. אלא שהטילה התורה על חכמים לתקן תקנות ולעשות סייג לתורה. וכשראו חכמים שהפתיחות בין גברים לנשים גורמת לבעיות קשות, עד שאחד החטאים שבעטיים נחרב בית המקדש הראשון היה גילוי עריות, תיקנו כמה תקנות של צניעות, ועל ידי זה הצליחו לגדור את ישראל, עד שנעשו חטאים אלו נדירים מאוד.

שירת קודש

יש פוסקים מעטים שסוברים שמותר לגברים ונשים לשיר יחד שירי קודש, בלא שאישה תשיר סולו. ואולי סברתם היא שהואיל והם עסוקים בדברים שבקדושה, אין חשש שיגיעו לידי עבירה. ועל פי זה התירו רבנים בגרמניה לכל המסובים סביב שולחן שבת לשיר יחד שירי קודש, וכן התיר בעל ה'שרידי אש' (ב, ח) לנערים ונערות בתנועת 'ישורון' בפריז לשיר יחד, כדי לקרבם ליהדות. אמנם לדעת רובם המכריע של הפוסקים, גם שירי קודש אסור לשיר ביחד (ציץ אליעזר ז, כח), אבל נוהגים שלא להקפיד על שירת הנשים שעולה מעזרת נשים (והחת"ס חו"מ קצ החמיר בזה).

שמיעת הקלטה דרך מכשירים אלקטרוניים

נחלקו האחרונים האם האיסור חל גם על שמיעת שירת אישה דרך מכשירים אלקטרוניים. יש מחמירים הואיל, והקול הנשמע הוא בדיוק כמו קולה המקורי של הזמרת (חלקת יעקב או"ח קסג; אז נדברו ח"ו סט, ח; שבט הלוי ג, קפא; אבני ישפה ב, ה), ויש מקילים כאשר אין מכירים את הזמרת (מערכי לב או"ח ה; אור לציון ח"ב, ו, יג; עשה לך רב א, כח; יבי"א ו, א). ויש סברות שלפיהן ניתן להקל גם כאשר מכירים את הזמרת, שכן האיסור הוא רק לשמוע את קולה בהופעה חיה (עפ"י ראבי"ה א, עו; וכ"כ ביבי"א ט, קח, מג בשם הרב אלישיב; בני בנים ח"ד, ז, ו).

אמנם בהופעה חיה, למרות שהקול עובר דרך מכשירי הגברה, כיוון שהזמרת שרה שם בפועל, גם על כך חל האיסור (עיין פניני הלכה ברכות ה, 10; יב, 8. וכן בהליכות שלמה אוירבעאך תפילה כ, יב).

הסיכום להלכה

למרות שיש צדדים מסוימים שעל פיהם ניתן להקל, דעת רובם המכריע של הפוסקים שאסור לאיש לשמוע שירת אישה בהופעה חיה. אמנם לגבי שמיעה דרך מכשירים אלקטרוניים, הרוצה להקל רשאי, כיוון שלדעת רבים איסור חכמים לא חל על שמיעת הקלטה. (למקורות נוספים אפשר לעיין http://revivim.yhb.org.il/?p=430).

האם יש מקום כיום להקל

שאלה: יתכן שבעבר השתתפות באירוע של הופעת זמרת היה אירוע לא צנוע, ולכן אסרו אותו חכמים. אבל כיום שהופעה מכובדת של זמרת נחשבת כאירוע תרבותי שמעשיר את הנפש בלא שום צד של פריצות וגירוי יצרים רעים, יש להתיר זאת.

יתר על כן, ההחמרה בזה גורמת שם רע לדתיים, שכביכול אינם מסוגלים להשתלט על יצרם הרע, וכל שמיעה של זמרת מעוררת אצלם הרהורי עבירה שאינם מוכרים לחילוניים. בנוסף לכך, הימנעות משמיעת זמרת נחשבת כיום כפגיעה בכבודה של האישה. האם אין ראוי במצב כזה לחפש היתרים ולסמוך על דעת מעט הפוסקים שמקילים בזה?

הדוגמא החילונית

תשובה: אילו הציבור החילוני הנאור היה מציג לפנינו דוגמא ומופת לחיי משפחה תקינים, ללא בגידות ומכשלות, היה מקום לשקול סברה זו. אולם בפועל אנו רואים שמוסד המשפחה הולך ומתרסק בחברה החילונית. מחקרים שונים גילו ששלושה מתוך ארבעה גברים נשואים בוגדים בנשותיהם, ושתים מתוך שלוש נשים נשואות בוגדות בבעליהן. בנוסף לכך, כשני שליש מן הנישאים מתגרשים. האם מחברה כזו ניתן ללמוד אורחות צניעות?! דווקא עתה אפשר לראות עד כמה גדולה חכמתם וקדושתם של חכמינו ז"ל שעשו סייג לתורה, וגדרו בכך את כרם ישראל.

מרא דאתרא

שאלה: הלא הרב הצבאי הוא ה'מרא דאתרא' של הצבא, ואם הורה שמותר לשמוע שירת אישה, יש לנהוג על פיו. ואם לא ננהג כך נחליש את מוסד הרבנות שאנו עמלים לחזקו.

תשובה: כל התנאים הבסיסיים להיות אדם 'מרא דאתרא' אינם מתקיימים ברב הצבאי. ראשית כל, הפירוש של 'מרא דאתרא' הוא אדון המקום, היינו זה שהכול נשמעים לו. בעבר הכוונה היתה בכל ענייני ההלכה והמוסר, כולל הסכמי שכר ושביתות. כאשר מעמד הרבנות נחלש, סמכות הרב נצטמצמה לתחום ההלכה בלבד. ומכל מקום זאת היתה משמעות בחירת הרב, שהקהילה קיבלה על עצמה לנהוג על פי הוראותיו ההלכתיות. ואילו הרבצ"ר תלוי במפקדיו. אפילו לומר דבר הלכה ברבים אסור לו ללא אישור מפורש ממפקדיו ומדובר צה"ל. בכך הסבירו לנו את שתיקתו לאחר הדחת הצוערים. אם יפר הוראה זו ויאמר דבר הלכה ברבים ללא רשות – יודח. במצב כזה ברור שאין לו שום סמכות של 'מרא דאתרא', אלא של קצין בכיר ויועץ הרמטכ"ל לענייני דת.

מלבד זאת, 'מרא דאתרא' צריך להיבחר על ידי אנשים יראי שמים במטרה לחזק את שמירת התורה והמצוות, ולא על ידי מפקדים חילוניים שהאינטרסים שלהם שונים בתכלית.

כאשר הוקם צה"ל, פנה הרב הרצוג אל מפקדי הצבא ודרש מהם למנות רב, ודרש שימנו את הרב גורן, כנציג הרבנות הראשית. כך ממנים רב באופן תקין. ואכן, הרב גורן לא ראה את עצמו כפוף למפקדים, והתעמת עמהם פעמים רבות, כפי שכבר סיפרתי בעבר. בתהליך הדרגתי מעמדו של הרב הצבאי נחלש. לפיכך, יש לקבוע בצער שאין לרב הצבאי הראשי כיום שום סמכות הלכתית, ובוודאי שאין לו סמכות לחלוק על הלכה שנהוגה ומקובלת על רובם המכריע של הפוסקים.

לפיכך, כאשר פוקדים על חייל לשמוע קול שירת אישה, עליו לסרב, ובזה יחזק את בטחון ישראל, וכפי שנאמר: "כי ה' אלוקיך מתהלך בקרב מחנך להצילך ולתת אויביך לפניך, והיה מחניך קדוש, ולא יראה בך ערוות דבר, ושב מאחריך" (דברים כג, טו).

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.