מעשר כספים בלי תירוצים

מכתב תודה ממשפחה שהחליטה לתת מעשר כספים , ניכוי הוצאות המעון מההכנסה החייבת במעשר כספים , אדם שהכנסתו ממוצעת לא יממן את חינוך ילדיו מכספי המעשר.

מכתב

שלום הרב. אנחנו זוג צעיר יחסית והכנסתנו ממוצעת. מאז החתונה לא הפרשנו מעשר כספים כראוי, כי חשבנו שזו הוצאה גדולה עבורנו. אמנם במשך השנים המשכורות גדלו, אבל גם זכינו ברוך ה' בכמה ילדים וההוצאות גדלו בהתאם, לכן לא הפרשנו מעשר שלם. לאחרונה חלו אצלנו הרהורים בדבר, ובעקבות דברי הרב ב'רביבים' פרשת 'שמות' עשינו חשבון מחדש והחלטנו להפריש את כל המעשר כראוי. מדובר בהוצאה משמעותית נוספת של עוד כמה מאות שקלים בחודש על מה שהיינו רגילים להפריש.

כך החלטנו במוצאי שבת. ביום חמישי הודיע לי הממונה עליי שהחליט להעלות את משכורתי, וזאת למרות שלא ביקשתי העלאה ובכלל לא פגשתי אותו בחודשיים האחרונים משום שהוא שהה בחו"ל. כשבדקנו מצאנו שסכום התוספת לשכר זהה לסכום הנוסף אותו החלטנו לתת כמעשר. אמנם אני יודע שהנושא מורכב ולא לומדים ממקרים כאלו, אבל הרגשנו בדבר את השגחת ה' ממש, ועצם ההרגשה הזו שווה את כל ההוצאה. לכן רצינו להודות לה' ולבקש מהרב שיפרסם את תוכן הדברים בעילום שם. וגם רצינו להודות לרב על שעורר אותנו לכך.

הוצאות מעוןשאלה: לאחרונה התחלתי לעבוד, ולצורך היציאה לעבודה אני שולחת את בני למעון. האם אני צריכה להפריש מעשר כספים מהמשכורת נטו, או שאני יכולה לקזז את הסכום שאני משלמת עבור המעון.

תשובה: מה שמוציאים רק כדי שאפשר יהיה לעבוד, מפחיתים מהנטו. לפיכך, אם ללא שיצאת לעבודה הילד היה נשאר אצלך בבית, יש להפחית מהנטו את התשלום שאת משלמת למעון ומהשאר להפריש מעשר. ומי שגם בלי לצאת לעבודה היתה שולחת את ילדיה למעון, אינה יכולה להפחית את הוצאות המעון מהנטו. ואם בלי לצאת לעבודה היתה שולחת את הילד לחצי יום וכעת כדי לעבוד שולחת לשמונה שעות, אזי את התשלום הנוסף עבור היציאה לעבודה יש להפחית מהנטו, ומהשאר להפריש מעשר.

 

הוצאות לחינוך תורני פרטי

שאלה: הרב כתב שאין לשלם עבור הוצאות החינוך מכספי מעשר כספים. מה הדין כאשר יש חינוך תורני ציבורי ביישוב ושולחים את הילד למסגרת פרטית, יותר יקרה? האם אפשר להשתמש בדמי מעשר כדי לכסות את ההפרש בין העלויות? בנוסף לכך, מתקיימים אצלנו אחר הצהרים חוגים תורניים להעשרה נוספת, האם אפשר לשלם אותם מכספי מעשר כספים? יש לציין שמשכורתנו ממוצעת, אשתי ואני עובדים והכנסתנו נטו היא יותר מעשרת אלפים שקל, אבל בגלל הוצאות החינוך איננו מסוגלים להפריש מעשר כספים.

תשובה: כפי שכתבתי, אין לשלם ממעשר כספים עבור מצוות אחרות שאדם חייב בהן, כמו חינוך הילדים או קניית תפילין ומזוזות, או קניית בשר כשר. ולכן גם את היתרה עבור המסגרת הפרטית אין לשלם ממעשר כספים.

ואמנם מי שהכנסתו נמוכה, כגון שהוא מרוויח כמו שני העשירונים התחתונים, נחשב עני ופטור מנתינת מעשר. אבל לא יתכן שמי שמשכורתו ממוצעת יחיה בדוחק עד שיחשוב שהוא פטור ממעשר כספים. והלא לפחות שליש מהציבור מרוויחים פחות ממנו, ועניין המצווה הוא לתת מעשר כספים כדי לעזור להם בפרנסתם, או כדי לעזור למוסדות החינוך כדי שיוכלו לקלוט אותם למרות שאינם מסוגלים לעמוד בתשלום המלא.

משהו לא תקין במערכת החינוך שלנו אם עלות החינוך היא גבוהה עד כדי כך שאפילו אנשים שהכנסתם ממוצעת מתקשים לעמוד בה, ויחד עם זה להפריש מעשר כספים ולחסוך כסף לעזור לילדיהם כשיגדלו. הלא המצב הכלכלי בדורות האחרונים השתפר פלאים, ותנאי החיים של העניים כיום טובים מתנאי החיים של האנשים המבוססים לפני מאה שנה, ואיך יתכן שדווקא עתה אנשים שמרוויחים כראוי אינם מצליחים לשלם עבור חינוך טוב לילדיהם וגם להפריש מעשר כספים ולחסוך עבור ילדיהם? לפיכך העמדה שלא לשלם לחינוך ממעשר כספים היא עמדה שיכולה להועיל להבראת הציבור ומערכת החינוך שלו.

 

שאלת המשך מהשואל הקודם

בעקבות תשובת הרב התעוררה אצלי שאלה. הלא אמרו חכמים (ביצה טז, א): "כל מזונותיו של אדם קצובים לו מראש השנה ועד יום הכיפורים, חוץ מהוצאת שבתות והוצאת יום טוב והוצאת בניו לתלמוד תורה, שאם פחת – פוחתין לו, ואם הוסיף – מוסיפין לו". ומה לנו להיכנס לחשבונותיו של הקב"ה? עלינו לשלם את המקסימום עבור חינוך הילדים, וה' יעזור שנוכל לעמוד בתשלומים.

 

תשובה

לפי זה יכלו מוסדות החינוך היקרים שלנו לגבות מן ההורים עשרת אלפים שקל לחודש לכל ילד, וה' היה עוזר להורים לשלם הכול, והיו בונים היכלי שן לחינוך, ומקטינים את הכיתות, ומקדישים מורים פרטיים למצטיינים ולמתקשים, ומגדילים מאוד את משכורות המנהלים והמורים. ואם ההורים ישאלו: היאך נשלם עבור כל אחד מחמשת ילדינו עשרת אלפים שקל לחודש, והלא משכורתנו היא רק 12 אלף ש"ח לחודש, ננזוף בהם על שהם קטני אמונה ואינם מאמינים בדברי חז"ל שאמרו שהוצאות החינוך אינם מן החשבון.

ולפי אותה עמדה אדם שמרוויח חמשת אלפים שקל לחודש יכול להוציא עבור כל שבת אלפיים שקל, ועבור שאר ההוצאות את החמש שהוא מרוויח. וכאשר בעל החנות יתבע ממנו לשלם את חובו, שכבר הגיע לחמישים אלף שקל, ידחה אותו בנזיפה: מה אתה בא אלי בטענות, לך אצל הקב"ה שהוא יפרע לך! שכך "אמר להם הקב"ה לישראל: בניי, לוו עלי וקדשו קדושת היום, והאמינו בי ואני פורע" (ביצה טו, ב).

אלא שכוונת חז"ל היא שיתכנן אדם את כספו בשכל, ולא יסמוך על הנס. ואם תבוא לליבו דאגה, שמא למרות שהוא מתכנן את הכנסותיו והוצאותיו כראוי, מי יודע מה ילד יום – אולי יפטרו אותו מהעבודה ולא יצליח לשלם. ומי יודע, אולי נגזר עליו בראש השנה שירוויח פחות מכפי שהוא מתכנן, ועל כן עליו לחסוך בהוצאות. לפיכך אמרו חז"ל, אכן ראוי לו לאדם שהולך לקנות בית, רהיטים, בגדים או מכונית, שיחשוש ויחסוך, כי לא לעולם חוסן. אבל לצרכי מצווה ראוי שישלם לפי כוחו ולא ידאג, שגם אם נגזר עליו שירוויח פחות, ה' יעזור שההפסדים לא יהיו ממה שהוא מוציא עבור צרכי מצווה (עיין רש"י שם, תוס' פסחים קיב, א; ועט"ז, אשל אברהם, מנחת שבת וערוה"ש רמב, מד).

ואמנם הנהגתו של רשב"י היתה לסמוך על הנס, אבל זו אינה דרכם של רוב ככל ישראל, וכפי שאמרו חכמים (ברכות לה, ב): "הרבה עשו כרשב"י ולא עלתה בידם".

 

תם ולא נשלם

עוד שאלות רבות הגיעו בעקבות הטורים על מעשר כספים, ובעז"ה אשיב עליהם בהמשך. וגם אשתדל להסביר איך הפרשת חומש, חציו לעניים או ישיבות וחציו לחיסכון עבור הילדים שיגדלו, היא סגולה נפלאה לאנשים שהכנסתם ממוצעת, שיזכו לאושר ועושר וחיים טובים ומבורכים.

 

רבנים צבאים לשעבר

כמה תגובות הגיעו בקשר לטור הקודם על מעמד הדתיים והחרדים בצבא. וכיוון שלצערי הרבנות הצבאית לא סייעה לנו בתקופה האחרונה – וזאת בלשון המעטה, ודי לחכימא ברמיזא – התנחמתי מעט בעמדת רבנים צבאיים לשעבר המאוגדים ב'קרן להב' וביניהם סגן הרב הראשי לצה"ל ורבני חילות לשעבר – הרב קציר, הרב הראל, הרב גרברצי'ק, הרב וסרמן, הרב קלר, הרב פרבר, והרב פיני איזק יו"ר הקרן, שהביעו תמיכה בישיבת הר ברכה. רב אחד ששירת בצה"ל שלושים שנה, הביע את תמיהתו וצערו על כך שהרבנות הצבאית דהיום אינה מבינה שעמידתם של חיילים מישיבת הר ברכה על זכותם לשמור מצוות כראוי רק מחזקת את הרבנות הצבאית ואת צה"ל.

 

מעשה ברב גד נבון זצ"ל

פעם בימי מתיחות בדרום הגיעו חיילים רבים לקראת שבת למפקדת הפיקוד. אלוף הפיקוד, משה דיין, הורה לבשל עבורם אוכל בשבת. אולם הרב גד נבון, הרב הפיקודי, ששהה באותה שבת בבסיס, התנגד להוראת האלוף, משום שניתן היה לספק להם מנות קרב. כששמע על כך משה דיין, נכנס למטבח ובפניו של הרב גד נבון הורה לטבחים לבשל. הרב נבון התווכח עמו. בתוך כך, אחד הטבחים עמד להניח את הסיר על האש. הרב גד נבון לא היסס ותפס בסיר כדי לשפוך את תכולתו. או אז מיהר משה דיין לעזור לטבח, כדי להניח בכוחות משותפים את הסיר על האש. אבל הרב נבון התעקש, ובמשך מספר דקות עמדו והתווכחו תוך שהם מושכים את הסיר מצד לצד, עד שהאלוף נכנע, עזב את הסיר והסתלק מהמטבח. כשראו הטבחים שכך הדברים, חילקו לחיילים מנות קרב ולא חיללו את השבת ('לא בחיל ולא בכוח' עמוד 141).

האם גם הרבנים הצבאיים של היום היו מוכנים לעמוד כך מול אלוף כדי להגן על קדשי ישראל ועל צביונו היהודי של צה"ל?

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *