מעשר כספים כמנוף לכלכלה נכונה

"עשר בשביל שתתעשר" אינו מצדיק הסתמכות על הנס, הדרכת התורה להוציא פחות מההכנסה ,תאוות הקניות מערערת את הכלכלה המשפחתית ,מעשר כספים כסגולה לחסכנות , לחסוך בהוצאות דיור כדי להפריש מעשר.
שאלות במעשר כספיםשאלה: עד כמה אפשר להישען כלכלית על סייעתא דשמיא. כלומר, האם מי שמפריש מעשר כספים רשאי שלא לתכנן את הוצאותיו והכנסותיו, תוך הסתמכות על ברכת העשירות המובטחת לכל מי שמפריש מעשר כספים?

תשובה: אדם חייב לתכנן את הוצאותיו כך שיהיו מועטות מהכנסותיו, ובשום פנים אין לסמוך על הנס. זהו ייעודו של האדם, להשתמש בשכל שנתן לו ה' ולתכנן את חייו כראוי. ובזה הוא ממשיך את מעשה הבריאה, שהקב"ה ברא את העולם כשהוא חסר, ולאדם ניתנה האפשרות להשלים אותו לתקנו. וחלק מהתיקון בכך שהאדם ינהל את כספו כראוי, באופן שיהיה לו את כל הנצרך לקיומו, ועוד יישאר לו ממון לסייע למתקשים להתקיים. ובזה הוא דבק במידותיו של הקב"ה, ומוציא מהכוח אל הפועל את צלם האלוקים שבו.

ומה שאמרו חכמים (תענית ט, א), שהנותן מעשר מתעשר, הכוונה שהברכה תבוא דרך מעשה ידיו, שלאחר שהוא יתכנן את עבודתו ואת כלכלת ביתו כראוי, יזכה לברכה והצלחה. והברכה תבוא בדרך טבעית, שמעשיו יצליחו, ולא יהיו לו נזקים גדולים, וזהו שנאמר (דברים יד, כט) על מי שנותן צדקה "למען יברכך ה' אלוקיך בכל מעשה ידך אשר תעשה". אבל מי שיתרשל ולא יעבוד – לא יתברך. וגם מי שיבזבז את כספו מעבר ליכולתו לא יתברך.

 

הדרכת התורה ביחס לממון

אלא צריך אדם להקפיד תמיד להוציא פחות ממה שיש לו, כך שתמיד יישאר לו כסף בחיסכון. וכפי שאמרו חכמים (חולין פד, א) שכל מי שיש לו מנה (מאה זהובים) – יאכל ירק בלבד. ואם יש לו עשרה מנים (אלף זהובים) – בנוסף לירק יאכל בשבת גם דגים. ואם יש לו חמישים מנה (חמשת אלפים זהובים) – יאכל בשבת בשר, שהיה יקר מדגים. ואם יש לו מאה מנה (עשרת אלפים זהובים) – יכול לאכול בכל יום בשר. ולמדו זאת ממה שנאמר בתורה (דברים יב, כ) "כי ירחיב ה' אלוקיך את גבולך כאשר דיבר לך" ורק אז "ואמרת אוכלה בשר". ופירש רש"י על פי חז"ל: "לימדה תורה דרך ארץ, שלא יתאווה אדם לאכול בשר אלא מתוך רחבות ידיים ועושר". כלומר, מי שיש לו בעדרו כמה כבשים – יכול לשחוט מקצתן לצורכי סעודותיו, אבל את הרוב ישאיר כדי שימליטו לו עוד ולדות ויגדילו את עדרו, שנאמר (דברים יב, כא): "וזבחת מבקרך ומצאנך", אבל לא את כל בקרך וצאנך.

מי שינהג כך, יוציא רק חלק ממה שהוא מרוויח ואת היתרה יחסוך וישקיע כדי להגדיל את הונו, יוכל לחיות ברווחה וביטחון ולטפח את ילדיו ונכדיו.

 

האנשים שנשלטים על ידי תאוותם

הבעיה היא שרוב האנשים משועבדים לתאוותיהם, ואת כל מה שרואות עיניהם הם רוצים לקנות. וכך הם מוציאים את כל כספם ואף נכנסים לחובות כדי לקנות עוד בגדים, נעליים, רהיטים, מכשירי חשמל, מכונית, בילויים, מסעדות וכו'. ואם זכו למשכורת טובה ועדיין נותר להם כסף מיותר, יקנו דירה יותר גדולה ומכונית חדשה, וייסעו לטיולים יקרים יותר. ואין להם בזה נחת ועדיין הם מלאים דאגות, כי הם רוצים דירה יותר גדולה ומכונית יותר טובה. אלמלא חוקי המדינה שחייבו אותם להפריש לפנסיה, היו נותרים בימי הזקנה בביזיון.

 

מעשר כספים – סגולה מופלאה לאיפוק וחסכנות

אבל מי שיודע שראשית לכול עליו להפריש מעשר לצדקה ממה שהרוויח, הוא לומד להסתכל באופן שונה לגמרי על ממונו. לאחר שהבין שעיקר ייעודו של הממון כדי לעשות בו מעשים טובים, יידע גם כיצד להשתמש בו כראוי. ומתוך כך יקנה מאכלים טובים ובגדים נאים כדי לכבד את השבתות והחגים, ולא מתוך תאוותנות שאין לה גבול. יקנה בית כדי לגדל בו משפחה טובה, ולא כדי להתפאר. ירכוש רהיטים נאים כדי להרחיב את הדעת למעשים טובים ומחשבות צלולות, ולא כדי להתגאות ולהתפנק.

איש כזה יהיה הרבה פחות בזבזן. וזוהי הברכה הראשונה המגיעה למי שמפריש מעשר כספים, שלומד להתייחס באופן נכון לכספו, ומתוך כך יודע לנהל יותר טוב את חייו. ועל גבי הברכה הזו, שבאה בדרך הטבע, הקב"ה מוסיף ונותן ברכה במעשה ידיו.

 

שאלות קשות

שאלה: כיצד משפחה ששני ההורים המפרנסים מרוויחים משכורת ממוצעת תוכל גם לקנות דירה וגם לתת 'מעשר כספים'? הרי על דירה במרכז הארץ יצטרכו לשלם משכנתא של כחמשת אלפים שקל לחודש למשך כעשרים וחמש שנה, וגם זה בתנאי שההורים ישלמו את התשלום הראשון לקניית הדירה?

תשובה: מי שנוהג על פי הדרכת התורה מתחיל את התכנון מכך שהוא נותן מעשר כספים. ואם משכורתו ממוצעת, יקנה דירה במקום זול יותר, ביהודה ושומרון או בפריפריה. כך ישלם עבור דירה באותו גודל כאלפיים שקל לחודש (בלא עזרה כמעט מההורים) ויוכל לתת באופן קבוע מעשר כספים, ואף יישארו לו עוד כאלפיים ₪ בחודש לחסכון. והנה שוב נוכל לראות את הברכה שבאה לאדם בזכות מתן מעשר. בנוסף לכך, גם העלות השוטפת במקומות אלו זולה יותר, וכך יוכלו לחסוך יותר.

 

כיצד משלמים עבור החינוך היקר?

שאלה: כיצד יוכל מי שיש לו משכורת ממוצעת לתת מעשר כספים וגם לשלוח את ילדיו למוסדות החינוך היקרים כל כך של הציבור הדתי לאומי? הלא צריך לשלם על כל ילד בישיבה תיכונית או אולפנה כאלף שקל לחודש?

תשובה: אכן, כאן הבעיה חמורה יותר. ועדיין, משפחה שעמדתה הבסיסית היא שצריך להפריש 'מעשר כספים' תזכה על ידי כך לברכה. שאם יהיה להם קושי לשלם עבור מוסדות פנימייתים וגם להפריש מעשר כספים, אזי ישלחו את הילדים למוסדות בלי פנימייה, ובזה יחסכו את רוב העלות. ופעמים רבות עלות הפנימייה גבוהה מעלות מעשר הכספים. גם מבחינה חינוכית יש לזה ערך, כי ברוב המקרים, כאשר ההורים יודעים שעליהם מוטלת האחריות החינוכית, החינוך מצליח יותר. והנה שוב ברכה שבאה לאדם בעקבות מעשר כספים.

 

החינוך הציבורי הזול

ולפעמים גם המוסד בלי הפנימייה יקר מכדי לאפשר לתת מעשר כספים ולשלם עבור החינוך. ואז יש להתעניין, אולי יש בסביבה ישיבה תיכונית אזורית או אולפנה אזורית, שמטבעם קולטים את כל התלמידים הבאים בשעריהם בלי לחייב את ההורים בתשלומים גבוהים. ופעמים רבות ההשקעה החינוכית שם אינה נופלת באופן משמעותי מההשקעה במוסדות הפרטיים היקרים. ועליהם אמרו חכמים (נדרים פא, א) "היזהרו בבני עניים שמהם תצא תורה". והנה שוב ברכה שיכולה לבא לאדם בעקבות העמדה הבסיסית שנותנים מעשר כספים, שההורים יקחו על עצמם את האחריות המרכזית לחינוך ילדיהם, ועם ההקפדה על נתינת מעשר כספים, יש לשער שיצליחו לגדל את ילדיהם לתורה ומצוות באופן יותר טוב.

וכשהדבר אפשרי, כדאי לפעמים לעבור להתגורר במקומות שיש בהם מוסדות חינוך טובים וזולים, ובדרך כלל גם הדירות שם זולות יותר, ויחזקו בכך את ההתיישבות ביש"ע ובפריפריה, ושוב מצאנו ברכה שמגיעה לאדם מכך שהוא חפץ להפריש מעשר כספים.

ואת הברכה לכלל ישראל אין לשער. אם אנשים רבים יעדיפו את המוסדות הזולים, יצטרכו מוסדות החינוך המפוארים שלנו לחסוך בעלויות, ושעריהם ייפתחו להמוני בית ישראל, גם לאלה שאין להם יכולת או רצון לשלם סכומים גבוהים.

 

מקרים שצריך לשלוח למוסדות היקרים

אמנם אין בזה כלל, ומי שמגיע למסקנה שכדי להצליח בחינוך ילדיו עליו לשלוח אותם למוסדות היקרים, ואין בידו לשלם עבור חינוכם וגם להפריש מעשר כספים, עדיף שישלם למוסדות היקרים ויוותר על נתינת מעשר כספים, ויחד עם זאת יוותר גם על ברכת העשירות המובטחת למי שנותן מעשר כספים.

 

התשלום עבור ילדים מעל גיל שמונה עשרה

אמנם כפי שכתבתי בפעם הקודמת, עבור הפנימייה של בחורי הישיבות הגבוהות וההסדר אפשר לשלם מכספי 'מעשר כספים', מפני שעל פי החוק והנוהג כבר אין צריך לפרנסם. ומה שמשלמים עבור לימוד התורה שלהם אין לשלם ממעשר כספים, כי זו מצווה המוטלת על ההורים ללמד את ילדיהם תורה.

אבל אפשר לשלם מכספי מעשר כספים על הלימודים המקצועיים באקדמיה או במוסדות אחרים, ועל הוצאות החתונה. וזאת בתנאי שהחתונה צנועה והילדים חיים ברמה בסיסית, שאז הם נחשבים כעניים, כי עדיין לא התחילו לעבוד. אבל אם הם קונים לעצמם בגדי מותרות או עושים חתונה שאינה צנועה, אין הם נחשבים כעניים, ואי אפשר לסייע להם מכספי מעשר כספים. והמתבונן לעומק מבין שיש כאן 'עוקץ', שהשומר עליו מרוויח מאוד. ועל כך בעזרת ה' בפעם הבאה.

 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *