בין אדם לבהמה

היחס הראוי לבעלי חיים ואיסור צער בעלי חיים●מדוע הותרה שחיטת בעלי חיים ואכילת בשרם ●אכילת בשר הותרה רק לאחר הירידה הרוחנית של חטא אדם הראשון ודור המבול.

היחס לבעלי חיים ברחמים והגינות

שאלה: מהו היחס הראוי על פי התורה כלפי בעלי חיים?

תשובה: היסוד הוא שיש להתייחס אל בעלי החיים ברחמנות ובהגינות. וכאשר מדובר בחיות מתורבתות שמסייעות לאדם במלאכתו, אף ישנו איסור מן התורה לצערם, ומצווה לטרוח כדי להסיר מהם צער. שכך למדנו ממצוות פריקת החמור, שאדם הרואה חמור רובץ תחת משאו, מצווה שיפרוק המשא מעליו, כדי למנוע ממנו צער (עיין שאלת יעב"ץ א', ק"י).

אמנם גם כלפי חיות הפקר צריך אדם לנהוג ברחמנות, ואין לצערם בחינם, ומי שמרחם על חיות הבר, ונותן להם משיירי מזונו מקיים בזה מצווה. שכן נאמר על הבורא: "ורחמיו על כל מעשיו", "פותח את ידך ומשביע לכל חי רצון" (תהילים קמ"ה), ומצווה על האדם להידבק במידותיו של בוראו. וכיוון שיש בזה מצווה, התירו להניח אפילו בשבת את שיירי המזון לחיות רעבות שמתקשות למצוא את מזונן (מ"ב שכ"ד, ל"א).

היאך הותר לשחוט בעלי חיים ולאכול מבשרם

ולכאורה קשה, שאם מצווה לנהוג כלפי בעלי חיים ברחמנות, היאך הותר לנו לשחוט אותם ולאכול מבשרם, והלא אין לך אכזריות גדולה מזו? אלא שהכלל הוא, שכאשר ישנה התנגשות ממשית בין צורכי האדם לבעלי חיים, אזי צורכי האדם קודמים. שכשם שלבעלי החיים מותר לאכול מן הצומח, כך האדם רשאי לאכול מן החי. אבל שלא לצורך חיוני לאדם, אסור לצער בעלי חיים. ומאחר שהבשר נחוץ מאוד למזונו של האדם, התירה לנו התורה לשחוט בהמות וחיות כדי לאוכלן. 

בנוסף לכך, לא ברור מהי מידת הסבל שהשחיטה גורמת לבהמה. יתכן שרגע השחיטה קצר כל כך עד שכמעט אינה מרגישה סבל.

ויש להוסיף, כי במצב הנוכחי של העולם, אם נחדל מאכילת בשר עופות ובהמות, לא ברור שהדבר ייטיב עם אותם מינים. מפני שאם לא נמשיך לגדלם ולהרבותם לשימושו של האדם, אזי יתמעט מאוד מספרם. שכן כיום הם מתרבים מאוד בזכות השגחת האדם, אבל אילו היו משחררים את כל הבהמות והתרנגולות לחופשי, תוך זמן קצר היו נשארים מהם מתי מעט.

מתחילה היה אסור לאכול בשר בעלי חיים

אמנם נכון להעמיק בסוגיה זו על פי ביאוריו של מרן הרב קוק זצ"ל (בחזון הצמחונות והשלום). ותחילה עלינו לדעת כי בדורות הראשונים נאסר על אדם הראשון וצאצאיו לאכול בשר. ואף שנאמר (בראשית א', כ"ח): "ורדו בדגת הים ובעוף השמיים ובכל חיה הרומשת על הארץ", הכוונה היא שלפי סדר הבריאה ראוי שבעלי החיים ישמשו את האדם, שכן האדם הוא נזר הבריאה, אבל נאסר עליו להתאכזר כלפיהם, וכן נאסר עליו להורגם כדי לאוכלם. כי כך היה האידיאל הבראשיתי, שמעמדם של בעלי החיים יהיה מכובד, ולא יהרגום כדי לאכול את בשרם.

אחר המבול הותר לבני האדם לאכול בשר

אלא שבעקבות חטא אדם הראשון וחטאי דור המבול, נפל העולם כולו ממעלתו הראשונה. האנשים נעשו פחות מוסריים, טבען של החיות הפך לאטום ואכזרי יותר והן החלו לטרוף זו את זו, ואפילו האדמה נשחתה והוציאה קוצים ודרדרים. במצב הזה, מוטלת על האדם חובה לתקן תחילה את יסודות המוסר ביחסים שבין בני האדם, שלא לגנוב ולא לעשוק, וקל וחומר שלא להרוג. ורק לאחר שמערכת המוסר הבסיסית שבין אדם לחברו תיבנה כראוי, ויחדלו מלחמות ועוולות מן הארץ, רק אז נוכל להמשיך להתעלות ביחסינו המוסריים כלפי בעלי החיים. לשם כך, היה צורך לקבוע גבול ברור בין החיות ובין האדם שנברא בצלם אלוקים, כדי להדגיש את ייעודו ואחריותו של האדם, שרק עליו מוטלת המשימה לתקן את העולם ולרוממו. ולכן לאחר המבול הותר לבני האדם לאכול בשר בעלי חיים, כפי שנאמר לנח: "כירק עשב נתתי לכם את כל" (בראשית ט', ג'; סנהדרין נ"ט, ב').

השינויים האקולוגיים שהתרחשו בעקבות החטאים

חשוב להבין כי בעקבות חטא אדם הראשון והדורות שקדמו למבול – הטבע עצמו השתנה. הנפילה המוסרית השפיעה על כל מערכות החיים, ובכלל זה גם על מערכת התזונה. עד דור המבול יכלו בני האדם להפיק את כל צורכי מזונם מן הצומח, ואילו לאחר החטא והתמוטטות מערכות הטבע – הצומח כבר לא הספיק לאדם, ואילו היו בני האדם נמנעים מאכילת בשר, היו מהם שמתים מחוסר מזון. לכן התיר הקב"ה לנוח ובניו לאכול בשר בהמות, עופות, חיות ודגים. כלומר, הנפילה המוסרית של העולם יצרה מצב אקולוגי חדש לגמרי, שבו הננו מוכרחים לעשות דברים המנוגדים לאידיאל השלם. 

לעתיד לבוא לא נאכל בשר בעלי חיים

אולם לעתיד לבוא, העולם יתוקן, השמיים והארץ יתחדשו, וטבע האדם והחי ישתנה ויתרומם כפי הראוי להם לפי האידיאל הבראשיתי. וכפי שאמרו חכמי הקבלה שבעלי החיים יתעלו במעלתם ויתפתחו עד למדרגה שיוכלו לדבר, ואף מעלתם המוסרית תשתנה לגמרי, וכדברי ישעיה הנביא (י"א, ו'-ט'): "וגר זאב עם כבש, ונמר עם גדי ירבץ, ועגל וכפיר ומריא יחדיו, ונער קטון נוהג בם. ופרה ודוב תרעינה יחדיו ירבצו ילדיהן, ואריה כבקר יאכל תבן. ושעשע יונק על חור פתן ועל מאורת צפעוני ידו הדה. לא ירעו ולא ישחיתו בכל הר קדשי, כי מלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים". ואז הכול יבינו שלא ראוי להרוג בעלי חיים כדי לאכול מבשרם. וכדברי הושע הנביא (ב', כ'): "וכרתי להם ברית ביום ההוא עם חית השדה ועם עוף השמים ורמש האדמה, וקשת וחרב ומלחמה אשבור מן הארץ" (חזון הצמחונות ב', י"ב, ל"ב).

האם ראוי להחמיר שלא לאכול בשר

אף שזהו אידיאל גדול, בראשיתי, והדבר אף רמוז בלשון התורה, שמכנה את אכילת הבשר "תאווה", שנאמר (דברים י"ב, כ'): "כי תאווה נפשך לאכול בשר, בכל אוות נפשך תאכל בשר". מכל מקום, עתה עלינו להתמקד בתפקיד העיקרי שלנו, שהוא תיקון היחסים שבין בני האדם כדי שיהיו בשלמות מוסרית. כי ברור שהפגיעה באדם חמורה לאין ערוך מהפגיעה בבעלי חיים. האדם נברא בצלם אלוקים, ויש לו דעת ורגש, וכשמעוללים לו עוול הוא נפגע ומצטער לאין ערוך יותר מאשר בעלי החיים שאין להם דעת. וכדי להדגיש כראוי את התביעה המוסרית של "ואהבת לרעך כמוך" (ויקרא י"ט, י"ח) ו"מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך" (שבת ל"א, א'), הורתה לנו התורה לוותר לעת עתה על התביעה המוסרית העליונה שלא לפגוע בבעלי חיים (חזון הצמחונות ו' ז'). לכן מותר לאדם לשחוט בעלי חיים כדי לאוכלם, וכפי שאמרו חז"ל (קידושין פ"ב, א') שכל הבריות נבראו כדי לשמש את האדם, ובמדרגה המוסרית הנוכחית של העולם, המשמעות היא שאפשר לאוכלן.

העיסוק המופרז בצער בעלי חיים עלול להזיק

יותר מזה, אילו היינו מרבים לעסוק בחינוך לחמלה ואהבה כלפי בעלי החיים, הדבר היה עלול לגרום לנזק נורא ליחסים שבין בני האדם. כי אותם אנשים שהמוסר אינו מפותח אצלם כראוי היו אומרים בליבם: הואיל וממילא איננו נזהרים מהריגת בעלי חיים ומאכילתם, אפשר שנהרוג גם את בני האדם שעומדים בדרכנו, ואולי אף נאכל מבשרם. והיו רשעים אחרים שהיו מפנים את כל תכונותיהם הטובות כלפי בעלי חיים, שכן לכל רשע יש איזה ניצוץ של מצפון וטוב-לב, ולאחר שהיו משקיטים את מצפונם היו יכולים ללכת לגנוב, לעשוק ולהרוג בני אדם ללא כל הפרעה מצפונית, שכן בליבם היו משתבחים ברוב רחמנותם כלפי חיית המחמד שלהם (חזון הצמחונות ו', י"א).

אין לחנך לצמחונות

לפיכך אין לחנך אנשים להיות צמחונים. אמנם ראוי להצטער על כך שבמצבנו הנוכחי אנו צריכים לאכול בשר, אבל אין לחנך לצמחונות. כי החינוך לצמחונות בשעה שיש כל כך הרבה עוולות בעולם, עלול ליצור עיוותים מוסריים חמורים, וכדרך שנאמר (קהלת ז, טז): "אל תהי צדיק הרבה ואל תתחכם יותר, למה תישומם". וכןמצינו בשאול שהיה צדיק הרבה וריחם על עמלקים, ולבסוף התאכזר וציווה להרוג את כל הכוהנים בנוב (יומא כב", ב'). וכן אמרו חכמים (קהלת רבה ז', ט"ז): "מי שנעשה רחמן במקום אכזרי, סוף שנעשה אכזרי במקום רחמן".

אמנם ישנם אידיאליסטים קיצוניים שמחמירים על עצמם שלא לאכול בשר. ואם הם חסידים בכל העניינים שבין אדם לחברו ובין אדם למקום, ומוסיפים ומהדרים על עצמם שלא לאכול בשר – יש לחסידותם מקום, שעל ידם זוכר העולם את החזון העתידי. וכך נהג הרב דוד כהן זצ"ל, מראשי ישיבת 'מרכז הרב', שהיה אחד מתלמידיו הגדולים של מרן הראי"ה קוק זצ"ל, עורך 'אורות הקודש'.

התיקון שבאכילת בשר בקדושה

בארו חכמי הקבלה, שבמצב הנוכחי של העולם ישנו ערך לאכילת בשר. שכן בעקבות החטא, כל העולם ירד ממדרגתו: הדומם, הצומח, החי והמדבר, כולם נפלו ממדרגתם ונתערב בהם רע. וכן לגבי הבהמות, נתערב בהן הרע, ועל ידי שיהודי אוכלם בקדושה, כדי שיהיה לו כוח לעשות מעשים טובים, או בסעודות שבת ויום טוב ובשאר סעודות מצווה – הרע שבהם נפרד מהטוב, והטוב הולך ומתעלה על ידי האדם. כלומר, כשהאדם אוכל מן הבהמה, החלק הרע שבה יוצא כפסולת בבית הכסא, והטוב שבה נספג בגופו והופך לאנרגיה הנותנת לו כוח לעשיית מעשים טובים, וכך הבהמה מתעלה למדרגת אדם. וכן הצומח יונק את מזונו מן הדומם, ועל ידי כך מרומם את הטוב שבדומם למדרגת צומח. וכשהבהמה ניזונה מן הצומח, היא מעלה את הטוב שבצומח למדרגת חי. וכך כאשר בני האדם אוכלים מן החי ומתנהגים במוסריות ודבקים בה', על ידי סולם המזון הם מחזירים את כל העולם אל מדרגתו הראשונה. (להרחבת הדברים יעוין בפניני הלכה ליקוטים ג', הלכות צער בעלי חיים).

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *