מסע כיפה

מדוע לחייל הקרבי תוספת מצווה על חברו הג´ובניק ● מה גורם להסדרניק ה´משקפופר´ להשיג ציוני כושר טובים יותר מחבריו ה´שאקלים´ ● מה להעדיף בעת השירות – כיפה גדולה או כיפה קטנה

ברכה לחיילים בצבא

שתי מצוות גדולות כלולות בשירות בצבא ההגנה לישראל: הראשונה – הצלת ישראל מיד אויביהם. וכידוע פיקוח נפש דוחה את כל המצוות, וכל המציל נפש אחת מישראל כאילו הציל עולם מלא. על אחת כמה וכמה שמי שמשרת בצבא ומשתתף בהצלת כלל ישראל, שהוא מציל עולם מלא. ובעצם הגיוס מתקיימת המצווה, מפני שכל חייל שותף להרתעת אויבי ישראל. ומובן שהמשרתים ביחידות קרביות מקיימים מצווה גדולה מהמשרתים ביחידות שאינן קרביות. המצווה השנייה היא מצוות יישוב הארץ, שרק על ידי קיומו של צה"ל ניתן לקיימה. וגם עליה אמרו חז"ל (ספרי ראה נ"ג) שהיא שקולה כנגד כל המצוות שבתורה.

כבכל שנה, בימים אלו מתגייסים לצבא ההגנה לישראל בני מחזור הקיץ, ובתוכם גם תלמידינו חיילי ישיבות ההסדר. הננו תפילה לפני אבינו שבשמיים, שיברך את כולם, ויכרית את שונאינו תחתיהם, ויעטרם בכתר ישועה ועטרת ניצחון, ויחזרו כולם לביתם ולתלמוד תורתם לשלום, ויזכו להקים בתים טובים, ויראו בנים ובני בנים עוסקים בתורה ובמצוות.

ישיבות ההסדר

בזמנו נפוצה שמועה מדאיגה כי חל פיחות במעמדן של ישיבות ההסדר, ופחות תלמידים מעונינים לבוא בשעריהן. אכן, לפני כשש שנים היתה שנה אחת שמחזור הנרשמים לישיבות ההסדר הצטמצם. אולם ברוך ה´, ככלל, מספר הנרשמים גדל. בחמש שנים האחרונות כל שנתון גדול מקודמו בכשבעים תלמידים, לומדי תורה מחזור המתגייסים לצבא דרך ישיבות ההסדר בשנה זו מנה כאלף ומאתיים וחמישים תלמידים. 

אחוז הקרביים מדהים – 85%. גם בחורים שבחברות אחרות נחשבים ´חנונים´, בעלי כושר גופני בינוני, מרכיבי משקפיים, והולכים ליחידות עורפיות, במסגרת ההסדר מתגייסים ליחידות הקרביות. למרות נתוני הפתיחה הפחות טובים, לכאורה, מחלקות ההסדר הן בדרך כלל המצטיינות בגדודים, וברוב התחרויות הן זוכות במקום הראשון, הן בכושר הגופני והן במקצוענות. מתוך האמונה ולימוד התורה הם באים לשירות הצבאי עם מוטיבציה גבוהה ואחוות רעים, והתוצאות בהתאם. 

הישיבות גדלות בקצב מהיר, וכל המחלקות שתוכננו עבור ישיבות ההסדר מתמלאות, וכל שנה צריך המנכ"ל המסור של איגוד ישיבות ההסדר, רבי אברהם ברון, לטרוח על הקמת מחלקות נוספות לחיילי ההסדר.

ב"ה גם הישיבות הגבוהות גדלות, וגם המכינות הקדם צבאיות. יהי רצון שנזכה כולנו ביחד להגדיל תורה ולהאדירה, ולהשתתף בבניין העם והארץ. 

גודל הכיפה

פעם שאלני בחור שעמד להתגייס שאלה מעניינת. אולי עדיף שיחבוש בצבא כיפה קטנה, כדי שלא להבליט יותר מדי את דתיותו. שכן דתיות בולטת עלולה ליצור מחיצה בינו החילונים שבצבא, לעומת זאת אם יקטין את הכיפה יגרום לאחדות.

עניתי לו, להפך, אם אתה רוצה להרבות באחדות, אדרבה תגדיל את הכיפה, כך תבליט יותר את האחדות, על ידי כך תראה שגם ´הדתיים הכבדים´ משרתים בצבא. מה החכמה להראות ש´הדתיים הקלים´ משרתים. זה ידוע. אין בכך חידוש. אבל אם תראה בכיפתך הגדולה שגם ה´הכבדים´ משרתים, תתרבה האחדות. 

ולעצם העניין, ראוי שהיוצא לצבא יחבוש לראשו כיפה גדולה. בכך יצהיר שהוא שומר מצוות ברצינות. הצהרה זו תוכל לסייע לו לעמוד בניסיונות. ואותם החילונים שאינם מוכנים להתחבר עם בעלי כיפה גדולה, אינם ראויים שישתדלו למצוא חן בעיניהם. חנופה והתקפלות אינה אחדות.

בצבא צריכים להחמיר ולהתקדש יותר

הדרכת התורה לחיילים שיזהרו יותר בצאתם לצבא מכל שמץ דבר רע, ויהיה מחנם קדוש. וכפי שנאמר (דברים כג, י): "כי תצא מחנה על איביך ונשמרת מכל דבר רע". וכן נאמר (שם טו): "כי ה´ אלוהיך מתהלך בקרב מחנך להצילך ולתת איביך לפניך והיה מחניך קדוש ולא יראה בך ערות דבר ושב מאחריך"

ואמנם הדגישו חכמים כאן (ע"ז כ, ב) את איסור העריות וניבול פה, אולם בוודאי אין הדגשה זו ממעטת את הצורך להיזהר "מכל דבר רע". 

ומדוע דווקא בצבא צריכים להיזהר יותר. פירש רש"י, מפני שהחיילים זקוקים ליותר סייעתא דשמייא, שהשטן מקטרג בשעת הסכנה, ועל כן עליהם מוטל להיזהר יותר מכל דבר רע. והרמב"ן פירש, שידועים מנהגי המחנות שפרוצים בכל האיסורים. כפי הנראה החיילים שנמצאים בלחץ נפשי של אימונים קשים וסכנות, רוצים להשתחרר מהלחץ, והדרך הקלה לכך, על ידי קלות ראש, ניבול פה ועיסוק בענייני עריות. על כן באה התורה לומר לנו כי מחנה ישראל צריך להיות קדוש, ודווקא בזכות קדושתו ננצח במלחמות. 

´גלאט´ בצבא

גם בענייני כשרות, ראוי לאדם להחמיר על עצמו בצבא לא פחות מאשר בחייו האזרחיים. הדבר שמביא לידי ביטוי את ההחמרה הטובה בענייני כשרות היא ההקפדה לאכול בשר חלק – ´גלאט´. בהזדמנות אחרת ארחיב בעז"ה בסוגיה זו, רק אציין כי מכל סוגיות הכשרות שנחלקו בהם הראשונים והאחרונים, זה הנושא הכבד ביותר, שכן לדעת המחמירים יש איסור תורה לאכול בשר שאינו ´גלאט´. 

ואמנם, רובם הגדול של בחורי ישיבות ההסדר באים מבתים שאין רגילים להקפיד בהם על בשר ´גלאט´, ומדוע יטריחו את הצבא לספק להם בשר ´גלאט´. אולם מנגד רוב בוגרי ישיבות ההסדר, במשפחות שהם מקימים מקפידים לאכול ´גלאט´ בלבד. גם בישיבות הם אוכלים בשר ´גלאט´, ומדוע שבצבא ירדו מכפי שהם רגילים בישיבה. וכפי שלמדנו, אדרבה, דווקא בצבא ראוי להחמיר ולהדר יותר.

יש לציין ששאלת ה´גלאט´ נוגעת לבשר בלבד ולא לעוף, ולכן גם אם האחראים לכך בצבא התרשלו ולא סיפקו עבורם בשר ´גלאט´, לכל היותר פעמיים בשבוע לא יוכלו לאכול עם שאר חבריהם, כי בשאר הימים אוכלים דגים או עוף. אגב, כמה בחורים ספרו לי, שבאותם הימים שנמנעו מאכילת בשר מפני שלא היה ´גלאט´, חשו סיפוק פנימי. הרוח נצחה את החומר. השאיפה לזהירות ונקיות גברה על תאוות האכילה. 

דתי פתוח או קיצוני

פעם הגיע אדם דתי למילואים ביחידה חדשה, שאלוהו: "אתה מהדתיים הפתוחים או מהקיצוניים". משאלתם היה משמע שהם חוששים שמא יעשה להם צרות עם החומרות שלו, ובקשו לשמוע כתשובה "לא, אני מהפתוחים, תמשיכו להתנהג כרגיל, תדברו חופשי, תתנהגו במטבח חופשי, זה לא מפריע לי".

ענה להם בחצי חיוך-חצי רצינות: "אני מהסוג הגרוע ביותר. מחמיר בכל דבר, ללא פשרות". "טוב" חייכו במבוכה, "נקווה שנסתדר". הם הבינו שבמחיצתו לא מתאים לנבל את הפה ולספר בדיחות גסות, גם במטבח צריכים להיזהר שלא לערבב בשר וחלב. כך הכל הלך למישרים. בסוף המילואים רבים ציינו ש"דווקא היה כיף עם הדתי, ובכלל הוא לא קיצוני כמו שחשבו בהתחלה".

אבל אם היה מנסה להראות להם שהוא מתון, לבסוף, כשהיו מטריפים את המטבח ומפריעים לו להתפלל, והיה נצרך לעמוד על דעתו, היו מתרעמים כנגדו, ואומרים שרק כדי להרגיזם הוא מתחיל להחמיר. 

כיוצא בזה אמרו חכמים: הסטרא אחרא מתחילה באחדות וגומרת בפירוד, ואילו הצדיקים מתחילים בפירוד ומסיימים באחדות. וזהו השלום האמיתי (ע´ זוהר ח"ב צה, א; אורות הקודש ח"א ע´ יא, וח"ב ע´ תמ). 

מרן הרב קוק ערך את חופתם של הרב אורבך והרב אלישיב

כהמשך לג´ באלול יום הסתלקותו של מרן הרב קוק זצ"ל, אציין את יחסיהם של כמה מגדולי התורה לרב קוק. כבר כתבתי שכשהיה הרב הגאון שלמה זלמן אורבך זצ"ל אומר "הרב" סתם, התכוון לרב קוק. בנוסף לכך הרב קוק ערך את חופתו, וגם את חופתו של הפוסק הגדול הרב הגאון אלישיב שליט"א. 
וכן שמעתי מתלמיד חכם חשוב , מיוצאי "מרכז הרב", שפעם נכנס אצל הרב אלישיב בשאלה. ותוך דבריו השתבח הרב אלישיב בכך שהרב קוק ערך את חופתו.

הרב ולדנברג על מרן הרב קוק זצ"ל

עוד סיפר לי הרב ראם הכהן ראש הישיבה ורב הישוב עותניאל, כי פעם נכנס אצל הפוסק החשוב הרב הגאון אליעזר ולדנברג שליט"א, בעל השו"ת המפורסם "ציץ אליעזר", לשאול ממנו בדברי תורה. בתוך הדברים חזר הרב וולדנברג ואמר כמה פעמים "הרב אמר" כך, ו"הרב אמר" כך. שאלו: "מי הוא הרב"? השיב: "אתה לא יודע? זה הרב קוק!" 

והוסיף לספר שאחר פטירת מרן ה"חפץ חיים", בא מרן הרב קוק זצ"ל להספידו במאה שערים, והיו קנאים שהפריעו לו לדבר. אמר הרב אז בסערת רוח: "מקובלנו מהאר"י הקדוש, שישנם שני צינורות מן השמיים, צינור אחד של תורה וצינור שני של כבוד התורה (ושניהם תלויים זה בזה). במקום שאין כבוד תורה גם תורה אין". כשהרב ולדנבדרג סיפר זאת, היה שרוי בעצמו בסערת רגשות.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.