עוד על לימודי חול בגיל תיכון

ערך כפול ללימודי החול: מצד הערך שבידיעת המדעים, ומצד הצורך בהם לפרנסה ודרך ארץ ● אין לדחות את לימודי החול לגיל מופלג ● מה מלמדת עמדת הרב קוק בעניין ´תחכמוני´ ● איך לנהוג בנוסח התפילה כשהאב שינה מנוסח הסב

שאלה: אחר המאמרים והתגובה נוצרה אצלי מבוכה: האם ישיבה לצעירים שמשלבת בה לימודי חול היא בדיעבד או לכתחילה?

תשובה: שתי סיבות ללימודי חול. האחת מפני הערך העצמי שבלימודי החכמות, כדברי התלמוד (שבת עה, א), הרמב"ם (תשובה ק"ן), הגר"א (כמובא בהקדמה לפאת השולחן) ועוד. השנייה משום דרך ארץ, כפי שאמרו חז"ל (אבות ג, יז): "אם אין דרך ארץ אין תורה". ודרך ארץ היא היכולת של אדם לעבוד להתפרנס ולהשתתף בקיומו של עולם, וכיום בלא תעודת בגרות רוב האנשים אינם בדרך ארץ.

לפיכך, מן הסיבה הראשונה אין זה משנה כל כך אם לימודי החול יהיו נלמדים במקביל ללימודי הקודש, או שבשנות הנעורים הראשונות ילמדו רק לימודי קודש ואח"כ ירחיבו בלימודי חול. כמו כן אין צורך ללמוד דווקא את התוכנית המוכתבת על ידי משרד החינוך ללימודי המדעים, אלא יכול כל תלמיד לבחור לעצמו תוכנית שתרחיב את ידיעותיו לפי התחומים הקרובים ללבו ולכשרונותיו.

אולם מן הטעם השני של דרך ארץ יש מעלה לתוכנית לימודים המשלבת לימודי חול עם לימודי קודש, מפני שבפועל יקשה על חלק מהתלמידים להשלים אח"כ את תעודת הבגרות, ורבים מהם יתקשו בפרנסתם ובהשתתפותם ביישובו של עולם.

הנהג בהם מנהג דרך ארץ

סוגיה זו דומה למה שנחלקו במסכת ברכות לה, ב: לדעת רבי ישמעאל צריך אדם לנהוג בדרך ארץ, היינו שיחד עם לימוד התורה יעסוק גם בפרנסתו וביישובו של עולם, ואילו לדעת רבי שמעון בר יוחאי צריך לכתחילה לעסוק בתורה בלבד. ומסכם אביי: "רבים עשו כר´ ישמעאל ועלתה בידם, כרבי שמעון בר יוחאי ולא עלתה בידם". וכן רבא אמר לתלמידיו, בבקשה מכם אל תבואו לפני בימי ניסן ותשרי (אלא עסקו בצרכי פרנסתכם), כדי שלא תהיו טרודים במזונותיכם כל השנה.

כך גם לגבי הלימוד לתעודת הבגרות: ההדרכה לרבים היא להנהיג בהם מנהג דרך ארץ, באופן כזה שעד גיל שמונה עשרה יסיימו את מבחני הבגרות. ואע"פ כן אינני שולל את דרך היחידים, כפי שאין לשלול את דרכו של רשב"י.

אלא שגם לפי שיטת רשב"י יש ערך בלימודי חול. ואף שלשיטתו אין צורך בתעודת בגרות – מכל מקום תלמיד חכם שלם צריך להיות מצוי גם במדעים השונים. וברור שאין הכוונה לדחות את תלמודם עד לגיל שמונים, אלא הכוונה שעד לגיל עשרים בערך צריך כל תלמיד ישיבה להיות בעל השקפה רחבה הכוללת ידיעה כללית בחכמות השונות.

עמדת הרב קוק

שאלה: טוענים שמרן הרב קוק זצ"ל התנגד לשילוב לימודי חול עם קודש, וכי ישיבה צריכה להיות על טהרת הקודש. וכן כתב באגרת תרמ"ד, שרק מתלמודי התורה יצמחו תלמידי חכמים, ולא מבתי הספר שמשלבים קודש וחול כדוגמת ´תחכמוני´.

תשובה: אין להשוות את בית הספר תחכמוני דאז לישיבות התיכוניות ולבתי הספר התורניים שלנו. מנהלי בית הספר תחכמוני לא התיימרו כלל לגדל תלמידי חכמים. מראש היה ברור כי תוכנית הלימודים של תחכמוני מבוססת על פשרה מרחיקת לכת, שייעודה העיקרי שמירת המסגרת של אורח החיים הדתי, למען הורים שעיקר רצונם לחנך אדם מודרני, ואע"פ כן מעוניינים שיישאר שומר תורה ומצוות.

אבל על ישיבה שילמדו בה גם מעט לימודי חכמות לצורך ידיעת חכמת הבורא ודרך ארץ – עליה לא דיבר מרן הרב קוק זצ"ל בהתייחסותו לבית ספר תחכמוני.

ולהפך, בכמה מקומות כתב על הצורך שתלמידי חכמים יהיו מצויים בחכמות השונות, כפי שכתב למשל באגרת קמט, על "הצורך הגדול, שיש לנו כעת, לעשות את הבנים, המגודלים בתורה ויראת שמיים, חמושים כפי ההכרח בידיעות השימושיות, הנוגעות לצורכי החיים, למען לא יהיו הם בגדלם החלק היותר חלש מהאומה…" וכיוצא בזה כתב במאמרו דרישת אלקים (עקבי הצאן עמוד קכט): "על כן עם הגבר עוז התורה, הרחבת החכמה העולמית לפי האפשרי מוכרחת היא. אם אי אפשר לו לכל בן תורה להיות חכם רשמי (בעל תואר) בכל מקצועות המדעים, אבל אפשר לו להיות איש יודע את המצב הכללי של צביון הרוח שבדורו, כדי שידע איך לפרנסו ולהיטיבו".

בנוסף לכך, גם מצד דרך ארץ אין להביא ראייה מדברי מרן הרב קוק, שכן לפני מאה שנה לא היה צורך גדול כל כך בלימודי חול לשם פרנסה, וגם מו"ר הרב צבי יהודה זצ"ל התייחס לתקופה שבה תעודת הבגרות לא נצרכה כל כך, אבל במשך עשרות השנים האחרונות הצורך בה לשם פרנסה גבר מאוד, וכיום היא בכלל דרך ארץ הנזקקת לקיומה של תורה.

ואף מרן הרב קוק עצמו, ששלח את בנו הרב צבי יהודה לתלמוד תורה רגיל בבויסק, שכר למענו מורים פרטיים שלימדוהו את השפה הרוסית והגרמנית, ואף חשבון וכיוצא בזה.

הישיבות התיכוניות כיום

שאלה: האם הישיבות התיכוניות של ימינו ראויות להיחשב כישיבות שהן לכתחילה?

תשובה: ההגדרה ישיבה תיכונית כוללת ישיבות רבות ברמות שונות. ישנן שהן בהחלט בדיעבד, מפני שלימוד התורה שבהן איננו תופס את המקום הראוי לו. ויש ישיבות שבהן הקודש הוא העיקר, והמסגרת שלהן היא לכתחילה במציאות הקיימת.

גם באותן ישיבות התיכוניות שהקודש אינו זוכה למעמד המרכזי הראוי לו, הר"מים בדרך כלל אינם אשמים בכך. אופי הישיבה נקבע בעיקר על ידי ההורים, שמחנכים את ילדיהם ובוחרים את הישיבה שעונה על דרישותיהם. ובישיבות אלו אכן יש מידה רבה של בדיעבד, ואחוז מסוים מבוגריהן אינו ממשיך כראוי בדרך התורה והמצוות. ואע"פ כן, ראוי לשבח את הר"מים באותן ישיבות, שהם מקרבים את נערי ישראל לתורה לפי מה שבכוחם לקלוט, ולא מעט מבוגריהם גדלו ונעשו תלמידי חכמים מובהקים.

בן למשפחה חסידית שהתרגל בנוסח אשכנז

שאלה: אבי שייך למשפחה חסידית, אבל בצעירותו הוא למד בישיבה ליטאית והתרגל להתפלל בנוסח אשכנז. גם אני התרגלתי להתפלל בנוסח אשכנז. בעקבות הדברים שפורסמו בשבוע שעבר, שאלתי האם עלי לחזור לנוסח ספרד-חסידי כמנהג משפחת סבי, או להמשיך בנוסח אשכנז כמו אבי?

תשובה: הכלל הוא שצריך להתפלל בנוסח העדה של אביו, ולכן גם אם אביו שינה לנוסח אחר, הנוסח המסורתי הוא נוסח משפחת האב, ולא נוסחו הפרטי של האב. לפי זה היה ראוי שתחזור להתפלל בנוסח חסידי, וכך אכן מורים הפוסקים החסידיים.

אלא שמנגד, כתבו כמה מגדולי הפוסקים האשכנזים, שהואיל והחסידים עצמם שינו לפני כמאתיים שנה את נוסחם, מנוסח אשכנז המקורי לנוסח ספרד-חסידי התואם יותר את כוונות האר"י ז"ל – הנוסח המסורתי המחייב הוא בעצם נוסח אשכנז. ולכן גם אם אין דורשים כיום מבני משפחות החסידים לחזור לנוסח אשכנז, מכל מקום מי שכבר התרגל בנוסח אבותיו המקורי, ודאי שאינו צריך לשוב ולשנות לנוסח ספרד-חסידי. וכך כתב בשו"ת אגרות משה (או"ח ב, כד).

וכיוון שיש בזה דעות שונות, רשאי השואל להחליט כיצד לנהוג. וטוב להתייעץ בזה עם רב שמכיר אותו, מפני שלהחלטה כזו ישנם היבטים רבים, כמו כיבוד הורים, התאמה לקהילה וחינוך הילדים.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.