יחד שבטי ישראל

בעיקרי התפילה ההבדלים בין העדות הם מזעריים ● נוסחי כל העדות כשרים ויוצאים בהם ידי חובה ● ראוי להחזיק במסורת האבות גם בהגייה וגם בניגוני התפילה ● שמירה על מסורת אבות מול ערכים אחרים

היווצרות נוסחי התפילה השונים

שאלה: כיצד נוצרו ההבדלים בין נוסחי אשכנז וספרד?

תשובה: בעקבות הגלויות ופיזור הקהילות. אמנם בעיקרי התפילה, היינו במה שתיקנו אנשי כנסת הגדולה, כברכות קריאת שמע ותפילת עמידה, השינויים קלים מאוד. אלו שינויים הנובעים משיבושים שנגרמו עקב טלטולי הגלויות, או מפני שגדולי הפייטנים והרבנים הוסיפו לפעמים מילים או משפטים בתפילה, כדי להדגיש עניין מיוחד, ואותן התוספות נשתרשו בנוסח קהילותיהם.

ואף בסדר הקורבנות ופסוקי דזמרה, שנקבעו בתקופת התלמוד והגאונים, השינויים קטנים. אבל בתוספות שנוספו בתקופת הראשונים, הן בסדר הקורבנות והן במה שאומרים בסיום התפילה, ההבדלים בין העדות נעשים בולטים יותר. כי מה שנהגו להוסיף בספרד לא בהכרח התקבל באשכנז, וכן להפך. במיוחד הדבר בולט בפיוטים שנתחברו בתקופת הגאונים והראשונים, והוכנסו לסדר התפילה בימים הנוראים ובחגים. וכך אנו מוצאים פיוטים שונים לגמרי בסדר תפילות הימים הנוראים בין מנהגי ספרדים ואשכנזים.

ומכל מקום ברור לכולם כי כל נוסח שנתקבל על ידי אחת מעדות ישראל הוא נוסח כשר, וכל מי שיתפלל בו יוצא ידי מצוות התפילה.

ההבדלים בביטוי האותיות והניקוד

גם במנהגי הגיית העברית יש שינויים בין העדות, הן לגבי מבטא האותיות, כמו בהגיית חית ועין, והן לגבי הניקוד, כמו בהגיית קמץ וחולם. ועל בני כל עדה להמשיך במנהגם. ומכל מקום אם שינו יצאו ידי חובתם, שכל המסורות הקיימות בישראל בקריאת האותיות והניקוד כשרות לתפילה. הרב משה פיינשטיין זצ"ל (אג"מ או"ח ג, ה) מוכיח זאת מהנוסח שצריכה האישה החולצת לומר בעת החליצה, שעל פי הדין חובה שתאמר את המילים בלא להבליע שום אות, ועם זאת יוצאים בכל המבטאים השונים שבכל העדות, ומכאן שכל המבטאים כשרים.

דברי האר"י על הנוסחים השונים

מסרו בשם האר"י הקדוש, שבאר שיש שורש עליון להבדלים שבין הנוסחים השונים, שקבלה בידינו כי יש ברקיע שנים עשר חלונות כנגד שנים עשר שבטי ישראל, וכל שבט ושבט עולה תפילתו דרך שער אחד המיוחד לו, והוא סוד שנים עשר שערים הנזכרים בסוף ספר יחזקאל (שער הכוונות דף נ, ד, מ"א סח, א, מ"ב סח, ד).

שאלה: אם שורשי ההבדלים בין הנוסחים נובעים מהשינויים שבין שנים עשר השבטים, מדוע תולים את השינויים בגלויות?

תשובה: אילו זכינו ולא גלינו מארצנו, האחדות בישראל הייתה ניכרת יותר, ועיקר התפילה הייתה נשארת בנוסח אחיד כפי שתיקנוהו אנשי כנסת הגדולה, והשינויים הנובעים מהאופי המיוחד של כל שבט ושבט היו באים לידי ביטוי בתוספות מיוחדות שאחר התפילה ובמנגינות שמלוות את התפילה. אבל אחר שגלינו מארצנו נוצר פירוד בישראל, וההבדלים נעשו חריפים יותר, והגיעו אף לנוסח עיקר התפילה. אלא שגם כאשר גדלו הפירודים שבין העדות, אין השינויים בבחינת טעות, אלא כל שינוי מבטא דגש מסוים המתאים לאופיו המיוחד של שבט אחד מישראל.

שמירת נוסח אבות

שאלה: האם יכול אדם לבחור את הנוסח החביב עליו, או שעליו להמשיך בנוסח אבותיו?

תשובה: ראוי שכל יהודי ימשיך במנהג אבותיו. וכפי שמובא בירושלמי (עירובין ספ"ג), ששלח רבי יוסי לבני הגולה סדר מועדות (היינו נוסח התפילה), אבל הוסיף "אל תשנו ממנהג אבותיכם". כלומר אף שהנוסח ששלחתי לכם הוא מדויק יותר, מכל מקום הואיל ויותר חשוב לשמור על מנהג אבותיכם, לכן אל תשנו. וסמכו עניין זה על הפסוק "אל תטוש תורת אמך" (משלי א, ח).

באילו מקרים מותר לשנות את הנוסח

ואף שצריך כל אדם לשמור על מנהג אבותיו, ברור שמנהג זה אינו חשוב יותר מדינים אחרים, ולכן פעמים רבות שהוא נדחה. למשל, אדם היודע בוודאות כי אם יתפלל בבית הכנסת שבנוסח אבותיו יכוון פחות בתפילתו, ואילו בבית הכנסת שבנוסח אחר יכוון יותר – יבחר את בית הכנסת שבו יכוון יותר, שזהו עיקר התפילה (וכ"כ בשו"ת מהר"ם שיק חו"מ כד). אמנם במקרה של ספק, מוטב שיתפלל בבית הכנסת שבנוסח אבותיו, מפני שלטווח ארוך מסתבר שדווקא בנוסח אבותיו יכוון יותר. כי פעמים שבגיל צעיר אדם אינו מעריך כראוי את הקשר שלו לנוסח אבותיו, אבל עם השנים הוא מגלה את הקשר העמוק שלו דווקא לנוסח זה.

ומי שיש לפניו שני בתי כנסת: באחד מתפללים בנוסח אבותיו, אבל אין מקיימים בו שיעורי תורה, ובשני אמנם מתפללים בנוסח אחר, אבל מתקיימים בו שיעורי תורה. אם הוא מעריך שעל ידי תפילותיו בבית הכנסת שיש בו שיעורי תורה יזכה ללמוד יותר תורה, מוטב שיתפלל בו אף שאינו בנוסח אבותיו. וכן לגבי בחירת ישיבה ללמוד בה, אין להחליט על מקום הלימוד לפי נוסח התפילה, אלא יבחר את הישיבה שבה יוכל להתעלות יותר בתורה ובמצוות.

וכן כאשר ישנם שני בתי כנסת, האחד בנוסח אבותיו, אבל הוא חושש שלא יוכל להתחבר עם קהילת מתפלליו, מפני שהם מבוגרים או צעירים ממנו, או שהם מעטים מידי, או מכל סיבה אחרת. ולעומת זאת, בבית הכנסת שבנוסח האחר ישנה קהילה מגובשת שאליה יוכל להתחבר יותר. אם הוא סבור שעל ידי התפילה בקהילה המגובשת יהיה קשור יותר לקהילה הדתית, ורמתו הרוחנית תעלה או לפחות תישמר יותר – מוטב שיתפלל בה למרות שאינה בנוסח אבותיו.

שמירת המנהגים לכתחילה

שמירת המנהגים כוללת בנוסף לנוסח התפילה, גם את צורת ההגייה, תימנים בהגייה תימנית, ספרדים בהגייה ספרדית, ואשכנזים בהגייה אשכנזית וכו'. וכן ראוי לכתחילה שכל עדה תמשיך להתפלל במנגינות התפילה שלה (ע' רמ"א או"ח תריט, א). כמובן שאפשר להוסיף ולחדש מנגינות, אבל הכוונה שבעיקר התפילה יישמר הניגון המסורתי שנתקדש במשך דורות. לשם כך צריך כל אדם להתפלל לכתחילה בבית כנסת שבנוסח אבותיו.

וצריך לדעת שישנם בישראל עשרות מנהגים. נוסח ספרדים מתחלק לכמה מנהגים. בענייני הלכה, השינויים העיקריים הם בין הנוהגים על פי השולחן ערוך לנוהגים על הבן-איש-חי, ועוד ישנו נוסח של יוצאי צפון אפריקה. ואמנם בענייני הנוסח וההלכה השינויים ביניהם קטנים, אבל במנגינות השינויים גדולים יותר. ואפילו בין עולי צפון אפריקה יש הבדלים במנגינות, עד שבאוזני עולי מרוקו נשמעים עולי אלג'יר כמזייפים, ולאוזני עולי לוב שניהם נשמעים כמזייפים. וכדי לשמור על המנהגים באופן מושלם צריך שיהיו בתי כנסת מיוחדים לעולי טריפולי, לעולי טוניס, לעולי אלג'יר, לעולי מרוקו, וכן לעולי עיראק, לעולי סוריה, לעולי פרס ולעולי טורקיה.

וכן בין עולי אשכנז ישנם מנהגים שונים. ההבדל הגדול ביותר הוא בין החסידים לשאר אשכנזים. אבל ישנם עוד הבדלים משמעותיים בצורת ההגייה ובמנגינות. מנגינותיהם של מתפללי נוסח אשכנז ממערב אירופה שונים לגמרי ממנגינותיהם של מתפללי נוסח אשכנז מליטא. ולגבי ההגייה, יש לפחות ארבעה סוגי הגיות: של עולי ליטא, עולי פולין, עולי גליציה ועולי הונגריה. וכן יש שוני בין החסידיות השונות בכמה מנהגים ובמנגינות. וכן בין התימנים ישנם שני נוסחים עיקריים, 'בלאדים' ו'שאמים'.

שמירת המנהגים מול חיזוק הקהילה

אלא שאם ההקפדה על שמירת המנהגים תגרום לפירוק הקהילה, עדיף לוותר על שמירת המנהגים. מפני שבדרך כלל כאשר הקהילה מגובשת, ומקיימת שיעורי תורה לגברים, לנשים ולילדים, ויש בה פעילות של גמילות חסדים, היא מצליחה לקשר את כל חבריה לתורה ומצוות. ולעומת זאת כאשר הקהילה נחלשת, גם חבריה נחלשים, ובמיוחד הדבר משפיע לרעה על הילדים.

ולכן, אף שלכתחילה טוב שכל אחד יתפלל לפי מנהג אבותיו, מכל מקום אם לשם כך יצטרכו להקים עשרות בתי כנסת קטנטנים, שבקושי יצליחו לקיים בהם מניין, וודאי שלא יהיה בכוחם לארגן שיעורי תורה – אזי עדיף שבני עדות הקרובות במנהגיהם זה לזה יתאחדו כדי להקים קהילה חזקה יותר.

למשל שכל יוצאי צפון אפריקה יתפללו ביחד, ואם גם זה לא יספיק, אז שכל מתפללי נוסח ספרד יתפללו ביחד. בנוסף לכך, אף שמלכתחילה היה ראוי שכל אחד ישמור בדייקנות את כל מנהגיו ונגינותיו, בדיעבד יש גם צד חיובי במיזוג הגלויות. וכיוון שאדם אינו בוחר לעצמו את מקום מגוריו לפי עדתו, ממילא נוצר מצב שהנוסחים הקרובים הולכים ומתלכדים.

לפיכך צריך בכל מקום ומקום לשקול את הערך של שמירת המנהגים מול הערך של הקמת קהילה חזקה ומגובשת. וכאשר יש מספיק משפחות מעולי אותה עדה, עד שיש בכוחם לקיים בית כנסת על טהרת מנהגיהם, מה טוב. אבל כאשר אין להם מספיק משפחות, מוטב שיתלכדו עם עדה הקרובה למנהגיהם, ובלבד שיקימו קהילה חזקה. ואם התלכדות העדות הקרובות לא תספיק לבניית קהילה חזקה, מוטב שבני כל העדות, ספרדים ואשכנזים ותימנים, יתלכדו לקהילה אחת. וסוגיה זו צריכה להישקל בכובד ראש, ובמקום שיש מרא דאתרא, הוא צריך להכריע בשאלות אלו.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.