מוסר מלחמה יהודי

תפילה להצלחת חיילינו ולתבוסת האויב • נביאי השקר של "תהליך השלום" אטמו אוזניהם לכל האזהרות שלנו, שהוכחו כמוצדקות • המערכת הפוליטית מתנקה בהדרגה מתומכי אוסלו וההתנתקות • האם ראש הממשלה יחזור בו מתמיכתו במדינה פלשתינית, הפוגעת בזכותנו על הארץ? • למראיינים בתקשורת אין שאלות קשות ל"אדריכלי השלום" • כאשר האויב יורה מתוך אוכלוסייה אזרחית, חובה להפציץ אותו ולא לסכן את חיילינו • התפיסות הרווחות בהנהגה ובאליטות מונעות ניצחון על החמאס על ידי כיבוש עזה והדחתו מהשלטון • תפקידנו לעת הזאת

תפילה למען חיילינו

כולנו תפילה להצלחתם של חיילינו הנלחמים בגבורה להגנת עמנו וערי אלוקינו. למציאות שלנו מתאים פרק פ"ג בתהילים, שיש בו תפילה לניצחון ונקמה על הרשעים, אויבי ה' אשר נשאו ראש, על עמו יערימו סוד. אמרו לכו ונכחידם מגוי ולא ייזכר שם ישראל עוד. אמרו נירשה לנו את נאות א לוהים. ואנו מתפללים: "א לוהים אל דומי לך, אל תחרש ואל תשקוט א ל. עשה להם כמדין, כסיסרא, כיבין בנחל קישון. נשמדו בעין דאר היו דומן לאדמה. א לוהי שיתמו כגלגל כקש לפני רוח. כאש תבער יער, וכלהבה תלהט הרים. כן תרדפם בסערך, ובסופתך תבהלם. מלא פניהם קלון ויבקשו שמך ה'. יבושו וייבהלו עדי עד, ויחפרו ויאבדו. וידעו כי אתה שמך ה' לבדך, עליון על כל הארץ".

מעלת החיילים

אין לשער את גודל מעלתם של החיילים המחרפים נפשם למען עמם ומולדתם. ביציאתם לקרב במסירות נפש למען הכלל, הם מתעלים אל המדרגה העליונה של קדושת כלל ישראל. הם נאלצים עתה לתקן את מה שקלקלו כל הממשלות מאז אוסלו.

אמרנו לכם

העמדה המוסרית הנכונה היא שבעת מלחמה פוגעים באויב יחד עם האזרחים שצמודים אליו. מלחמה לא נוצרת על ידי אנשים יחידים. הכוח לצבור נשק, לרכז צבא ולתפוס שלטון מחייב התגייסות ציבורית רחבה. לכן הציבור שהעלה את החמאס לשלטון ברוב עצום נושא באחריות מלאה למעשיו

אמרנו שבעקבות הסכמי אוסלו יירו עלינו טילים, והם לעגו לנו וטענו שאנחנו מהלכים אימים על הציבור.

הזהרנו שנסיגה מגוש קטיף תחזק את שונאינו, ואישי הממשלה והביטחון השיבו בשחצנות שלהפך – הנסיגה תגביר את הביטחון.

התרענו שבלי שליטה ישראלית רצועת עזה תתמלא בנשק ובטילים שיכוונו נגדנו, והם אמרו שיש הסכמות עם הפלשתינים והמצרים שרק רובים לצורכי שיטור ייכנסו לרצועת עזה.

התרענו שנסיגה תחליש את זכותנו על הארץ והטענות נגדנו בעולם יתגברו, והם בחלומותיהם ציירו עתיד ורוד, לפיו לאחר ההכרה באש"ף והנסיגות יכירו כולם בזכותנו להתקיים בארץ ישראל. כיום מצבנו הבינלאומי גרוע בהרבה, אפילו הממשל האמריקני תובע מאיתנו דברים שלא חלם לתבוע בעבר, וההסתה האנטישמית נגדנו גברה לאין שיעור בכל העולם וגם בתוך מדינת ישראל (הקשיבו לנציגי הערבים).

אמרנו שהנסיגה מעזה תעלה את החמאס לשלטון, וכאשר ניאלץ להילחם לאחר שניסוג המלחמה תהיה קשה בהרבה. והם טענו להפך, אם לאחר הנסיגה הם יפתחו באש – נוכל להכות בהם ללא מעצורים.

שאלנו: הרי הם יירו טילים מתוך בתי האזרחים. והם הפטירו בפטרונות: ראשית, אין להם טילים. שנית, אם יירו – נוריד את הבתים שמתוכם ירו, על יושביהם. והנה עתה הם יורים ואנו לא מגיבים מיד בהפצצה מחשש שמא האזרחים יושבי הבתים ייפגעו, ובתוך כך מכניסים את חיילינו לסכנת מוות.

כל הטועים והמטעים הללו – מנהיגים, מומחים ופרשנים – צריכים היום לבקש סליחה מעם ישראל ולפנות את הזירה לטובים מהם.

תקוות לשיפור המנהיגות

בתהליך הדרגתי וארוך לעייפה, תומכי אוסלו וההתנתקות יורדים מהבמה. הם לא מתנצלים, אבל לכל הפחות, לרווחתנו, מפנים את הזירה. יו"ר הכנסת והנשיא הנכנס הם כבר אישים שהתנגדו להסכמי אוסלו ולהחרבת גוש קטיף. שר הביטחון התנגד להחרבת גוש קטיף. רבים משרי הליכוד וישראל ביתנו התנגדו להסכמי אוסלו ולנסיגה מרצועת עזה.

מנגד, ראש הממשלה אמנם התנגד לאוסלו ובשלב הסופי גם התנגד להחרבת גוש קטיף, אבל בשנים האחרונות הודיע על תמיכה בגרסה מרוככת של מדינה פלשתינית. בכך הוא מסכן את מדינת ישראל ומסכל את האפשרות להסביר את זכותנו על ארץ ישראל. שרת המשפטים הובילה בגאון את חורבן גוש קטיף, ועד היום לא התנצלה ולא ביקשה סליחה. מסתבר שגם שני האישים הללו, נתניהו ולבני, יפנו את הזירה בשנים הקרובות, אבל זה לוקח יותר מדי זמן. גם תנועת יש עתיד, שהתגלתה כהרבה יותר שמאלנית ממה שניסתה להציג לפני הבחירות, תאבד מן הסתם את מעמדה, אבל בינתיים אנחנו תקועים איתם.

ועדיין נותרת השאלה – מי יחליף אותם? האם המחליפים יחזרו שוב על כל הטעויות? ואולי עוד יש סיכוי שראש הממשלה יחזור בתשובה, יפיק לקחים ויוביל את עם ישראל להרחבת ההתיישבות בכל רחבי הארץ, להעמקת הזהות היהודית ולהעמדת האוכלוסייה הערבית במקומה? הלוואי!

התקשורת

נסו לשמוע ב'קול ישראל' מראיין ששואל שאלות קשות את תומכי אוסלו, את מאמיני דת השלום וחסידי שתי המדינות לשני העמים. נסו לפחות לשמוע אותם שואלים שאלה תמימה – איך הגענו למצב הזה? איך תוך עשרים וחמש שנה, ממצב שבו אימהות יהודיות עם ילדיהן קונות ירקות בשוק של עזה, חברון, שכם וקלקיליה, הגענו לכך שהמקומות הללו נהפכו לקיני רצח, טרור ותעמולה אנטישמית שלא הייתה כדוגמתה מאז הנאצים?

אבל לא תשמעו את המראיינים שם שואלים שאלות לעניין. את כל החוצפה שלהם הם מפנים לאנשי ארץ ישראל השלמה, לרבנים, למי שתומכים בערכי המשפחה והשבת, ואילו לעובדי אליל השלום שסיבכו את מדינת ישראל עד צוואר לא נותרו להם שאלות.

מזמן כבר היה צריך לסגור את 'קול ישראל'. אפילו כשהם מדברים על חיילינו הקדושים שנפלו במלחמתם על הגנת העם והארץ, הם לא מצליחים להסתיר את עמדותיהם.

הגיע הזמן גם לסגור את ערוץ 10. אין ספור פעמים ויתרו להם על חובותיהם. אם הם מוכרחים לבטא עמדות שמאל – שיעשו זאת על חשבונם. גם את גלי צה"ל הגיע הזמן לסגור.

תהיה התקשורת חופשית לגמרי, בלי מונופולים ובלי מימון מהמדינה, ואז אפילו אנשי התקשורת יצטרכו לשרת את הציבור. אגב, בלי מימון גרמני גם עיתון 'הארץ' היה נסגר מזמן.

ביקורת על מי שמסכנים את חיי חיילינו

לצערנו גם במלחמה זו אנחנו שומעים מנהיגים ומפקדים שמשתבחים בכך שטייסים וחיילים נמנעים מלפגוע במחבלים שנמצאים סמוך לאזרחים. אמנם כבר לא שומעים מח"ט שיאמר בפומבי כי הוא מעדיף שחיילים שלו ייהרגו ובלבד שלא לפגוע בנשות האויב, כפי שהיה במבצע 'חומת מגן' במחנה הפליטים בג'נין (נהרגו לנו שם 13 לוחמים, והקצין לא הודח).

אבל עדיין אנחנו רחוקים מלפעול כראוי מבחינה מוסרית וכפי הנדרש להשגת ניצחון. לכן חובה לבקר את אותם מנהיגים ומפקדים שחסים על חיי אזרחי אויב ומסכנים את חיילינו. הבעת עמדה זו היא בבחינת פיקוח נפש והצלת חיי חיילינו.

העמדה המוסרית הנכונה היא שבעת מלחמה פוגעים באויב יחד עם האזרחים שצמודים אליו. מלחמה לא נוצרת על ידי אנשים יחידים. הכוח לצבור נשק, לרכז צבא ולתפוס שלטון מחייב התגייסות ציבורית רחבה. לכן הציבור שהעלה את החמאס לשלטון ברוב עצום נושא באחריות מלאה למעשיו, ובפרט שהם כל כך שמחים על כל הרוג או חטוף מקרב חיילינו.

כך גם הסכימו אומות העולם באמנת ז'נבה הרביעית (1949), שכאשר הלוחמים מסתתרים בין אזרחים ואין אפשרות אחרת – מותר לפגוע בהם יחד עם האזרחים שסביבם.

כיצד לנצח

קשה לנצח את החמאס. כל זמן שהם נשארים שם בשלטון – הם מנצחים, גם אם נהרוג להם אלפי לוחמים ונהרוס אלפי בתים. ככל שיהיה בעזה יותר רע, כך הם ירוויחו יותר. ארצות ערב והמערב יעניקו לשיקום הבתים סיוע כספי, שחלקו הנכבד ילך כמובן לחימוש נוסף וחלק נכבד אחר ישתלשל לכיסם של ראשי הארגון. אז מה רע להתחבא בינתיים? כל יום שעובר, הרווחים שלהם עולים.

אין ספק, בהסכמי אוסלו ובנסיגה מעזה סיבכנו את עצמנו עד מעל הראש – עם כל האומות וכל החוקים. יש רק דרך אחת ליציאה מהסיבוך הקשה: כיבוש מחדש של כל רצועת עזה, השלטת שלטון צבאי מלא, פגיעה בכל המחבלים ופירוק כל ארגוני הטרור. מבחינת העמדה המצרית, זו השעה המתאימה.

כדי שהפתרון יהיה שלם, תהיה חובה להחזיר את כל היישובים היהודיים למקומם ולהגדילם פי כמה וכמה. בתוך כך יש לפעול באופן נמרץ לשיקום כל האתרים היהודיים ברצועת עזה, כולל בית הכנסת שבמרכז העיר.

הבעיה הקשה

הבעיה היא שממשלת ישראל הנוכחית אינה מסוגלת לכך. היא שבויה בתפיסות עולם שאינן מניחות לה לעשות את הדרוש. רק אם החמאס ימשיך לתקוף ללא הרף, ייתכן שהממשלה תיאלץ בלית ברירה לכבוש את כל הרצועה. וגם אז, היא לא תדע מה לעשות בהמשך.

זו אינה בעיה של המנהיגות בלבד. זו בעיה הרבה יותר קשה ועמוקה. בעיה בתשתית הערכית של אליטת החברה היהודית על כל מרכיביה. מדינת ישראל צריכה להיות מבוססת על חזון שיבת ציון, והאליטה היהודית בורחת מהחזון הגדול הזה.

האחריות המוטלת עלינו

וכאן ישאל הקורא, ומה אני הקטן יכול לעשות?

ראשית, להיות מודע לכך שההתנכרות לחזון שיבת ציון היא שורש הבעיה. וכדברי הפתגם: שאלת חכם – חצי תשובה. הבנת הבעיה היא תחילת הפתרון. ככל שהחזון הישראלי יהיה ברור יותר, כך הדרך להתמודדות עם הבעיות תהיה בהירה יותר ונעשה פחות שגיאות. הרי כל הבעיות שיש לנו כיום נוצרו על ידי שגיאות של המנהיגות הישראלית.

שנית, כל אימת שתינתן לאדם הזדמנות לפעול ולהביע עמדה, עליו לעשות זאת. וגם כאשר אין אפשרות להגשים את החזון השלם, יש לבחור תמיד את העמדה המקדמת יותר את חזון שיבת ציון. בין אם מדובר במערכת בחירות ובין אם בכל פעילות ציבורית, חינוכית או הסברתית.

ובכלל זה כמובן, פעילות נמרצת ככל האפשר לחיזוק ההתיישבות ביהודה ושומרון, עידוד עלייה וילודה, וחינוך יהודי אמיתי.

מדיניות הגיונית על פי התורה

הצורך בחשבון נפש לאומי על חזון השלום ההזוי ועל הפיכת הדמוקרטיה לדת • העמדה המדינית הנובעת מהתורה היא גם ההגיונית והרציונלית • האם מדינה פלשתינית באמת תשפר את חיי אזרחיה? • מה מגדיר דווקא את ערביי 67' כעם נפרד שמגיעה לו מדינה משלו? • הסיכון הביטחוני והדמוגרפי בהקמת מדינה פלשתינית • התחזיות הדמוגרפיות הקודרות התבדו במבחן המציאות • עמדת התורה השוללת מדינה פלשתינית נכונה גם מבחינה ביטחונית, מוסרית ודמוגרפית • האתגר: להעמיק את התודעה התורנית ולחזק את ההתיישבות ביהודה ושומרון

חשבון נפש

ימי שלושת השבועות הם ימים של חשבון נפש, בהם נתבע עם ישראל לתקן את החטאים שהובילו לחורבן. במיוחד אנו נתבעים לכך לאור חולשת הממשלה בהתמודדות עם החמאס.

אכן, שני החטאים השורשיים שאירעו בי"ז בתמוז צריכים עדיין תיקון. המשכו של חטא העגל שהוביל לשבירת הלוחות הוא חזון ה"שלום" ההזוי בדורנו. והעמדת צלם בהיכל, שהובילה לחורבן הבית, נמשכת כיום בדת הדמוקרטיה הסבורה שהענקת זכויות שוות לכל אדם היא ערך עליון שעל מזבחו יש להקריב חיי אדם ואומות.

צירוף שתי האמונות המוטעות הללו יחד הוא שמביא לתמיכתו של השמאל בהקמת מדינה פלשתינית בארץ ישראל. גם ראש הממשלה נגוע לצערנו בתפיסה זו, וכל זמן שלא התנער ממנה – לא יוכל להשיג ניצחון על החמאס.

עם מי ההיגיון

לגבי ההיבט הדמוגרפי, המציאות היא שישנה מגמה חיובית של גידול העם היהודי בארץ ישראל, כאשר מאז הקמת המדינה, במשך שישים ושש שנים, גדלנו פי עשרה. מנגד, מנבאי השחורות על גידול האוכלוסייה הערבית לעומת היהודית התבררו תמיד כטועים ומטעים

ישנם אישים מהשמאל המרהיבים עוז לטעון שעמדת השמאל היא העמדה הרציונלית, ואילו עמדת הימין היא עמדה דתית-אמונית, נטולת היגיון מעשי.

אולם עד כה הוכיחה ההיסטוריה היהודית שעמדת התורה הייתה ההגיונית ביותר, אלא שמפני חטאינו לא נהגנו על פי התורה וגלינו מעל אדמתנו.

גם בעת החדשה לא נהגנו על פי התורה. כשנפתחו שעריה של ארץ ישראל, יהודים רבים לא קיימו את מצוות התורה לעלות ארצה ונותרו בגולה, ופקדו אותם השואה, גזירות הקומוניסטים וההתבוללות. מנגד, רוב המנהיגות הציונית החילונית לא נהגה כתורה וויתרה על עבר הירדן ועל יהודה ושומרון. וכלפי הערבים אזרחי הארץ לא ניסו לנהוג על פי עקרונות דיני גר תושב. לפי אותם עקרונות, גויים שמקיימים שבע מצוות בני נח ומכירים בזכות עם ישראל על ארצו, יכולים לגור עמנו בכבוד. ואת אלה שאינם כאלה, יש לנסות להוציא מהארץ על פי הדרכים המקובלות בעולם, כפי שהיה ניתן לעשות מיד לאחר מלחמת ששת הימים. גם היום אפשר לעודד באופן מתון הגירה לארצות אחרות.

שאלות לאיש שמאל שפוי (בתקווה שיש דבר כזה)

אם יש אנשי שמאל שמוכנים להתבונן אל העתיד באופן רציונלי, הם מוזמנים להתייחס לשאלות שאציג במספר תחומים:

מוסר או זכויות

האם אתה תומך בהקמת מדינה פלשתינית (להלן: מ"פ) מפני שלדעתך צריך להעניק לכל ערבי זכויות דמוקרטיות שוות, או מפני שאתה רוצה שיהיה לו כמה שיותר טוב (פרנסה, חירות אישית, ביטוי דתי ולאומי)?

כלומר, לו היית יודע שבמדינה הפלשתינית בתוך שנים ספורות יעלה לשלטון דיקטטור חילוני מסוגו של סדאם חוסיין או דתי מסוגו של חומייני או החמאס, שידכא את תושבי המ"פ ויפגע בזכויותיהם האישיות, האם גם אז תתמוך בהקמת מ"פ?

במידה ובמצב כזה לא תתמוך בהקמת מ"פ, מה תהיה עמדתך אם תדע שהסבירות ששלטון דיקטטורי יעלה לשלטון במ"פ היא של חמישים אחוז?

כדוגמה לכך ניתן להציב שאלה דומה: ארצות המערב הטילו על דרום אפריקה חרמות מסוגים שונים כדי שתעניק זכויות שוות לשחורים. לפני כעשרים שנה, השלטון הלבן בדרום אפריקה נכנע והעניק זכויות שוות לשחורים, שעלו לשלטון ופרמו את סדרי השלטון הישנים. במשך עשרים השנים הללו ירדה תוחלת החיים הממוצעת בדרום אפריקה בכ 15 שנים, מ 64.5 שנים ל 49.5 (כאשר בקרב השחורים הירידה גדולה יותר). אילו מדינות המערב היו יודעות מראש על המחיר הכבד הצפוי בחיי אדם וברווחתם, האם גם אז היו לוחצות על דרום אפריקה להעניק מיד זכויות שוות לשחורים? או אולי היו מבקשות לבצע תהליך ארוך ומדורג עד להענקת זכויות שוות, למרות שההסכמה לכך מפרה את קדושת עקרון השוויון?

הזכויות הלאומיות

אתה טוען שלכל עם ישנה זכות הגדרה עצמית, ובכללה הזכות לריבונות מדינית, לפיכך צודק ומוסרי שתקום מ"פ.

פרט לשאלה הבסיסית מה מגדיר אומה – שהרי לפי כל קריטריון אובייקטיבי אין ערביי ישראל ראויים להיחשב אומה – יש צורך לברר: למי הזכות להגדרה עצמית – לכלל הערבים שבמזרח התיכון, או לכל הערבים שבין הים לירדן? או לערביי 48' לחוד ולערביי 67' לחוד?

במידה ואתה תומך בהקמת מ"פ לערביי 67' (תושבי יש"ע), האם מצד הגדרתם הלאומית שמורה להם הזכות לתבוע איחוד עם ערביי המזרח התיכון? והאם לערביי המזרח התיכון מצד הגדרתם הלאומית תהיה זכות מוסרית להשתלט על המ"פ, כחלק מחליפות אסלאמית או ערבית?

כמו כן, האם מצד הזכויות הלאומיות יהיה מותר לערביי הגליל לתבוע זכויות לאומיות או להצטרף למ"פ? אם לא – מה הצידוק המוסרי לכך?

בוודאי איש השמאל ישיב שהזכות הלאומית נתונה להחלטתם של התושבים הערבים, ומכיוון שהם תובעים עכשיו מ"פ בשטחי יש"ע, זה מה שמדינת ישראל חייבת להעניק להם. אלא שהשאלה העקרונית הכרחית, כי קיימת סבירות גבוהה שאם יקבלו מדינה בשטחי יש"ע, לאחר שנים ספורות יטענו שזכותם הלאומית חלה גם על ערביי הגליל והמשולש, ויהיו ערבים שיטענו שהזכות הלאומית כוללת את כל ערביי המזרח התיכון.

הזכויות בהיבט דמוגרפי

כאיש שמאל, אתה בוודאי סבור ומאמין שמספר הערבים המתגוררים ביהודה ושומרון הוא שני מיליון וחצי. מה תהיה עמדתך אם יתברר שמספרם הוא רק מיליון ורבע, כפי שסוברים חוקרים נכבדים מהימין? האם גם אז תסבור שהם זכאים למדינה? ומה תהיה עמדתך אם יתברר שהם מונים רק מיליון (ואולי ניתן להגיע לכך על ידי עידוד של הגירה מרצון)? במילים אחרות: מאיזה מספר ערבים אלו זכאים לתבוע מדינה? ועוד שאלה חשובה: כמה אנשים (מתנחלים) מוצדק לדעתך לגרש כדי להעניק מדינה למיליון ורבע ערבים?

שאלה נוספת: במידה ויתברר שהתהליך הדמוגרפי אינו כפי המקובל אצל אישי השמאל, אלא מספרו של הציבור הערבי בארץ לא עתיד לגדול באופן משמעותי, ואילו הציבור היהודי גדל בקצב מהיר למדי (בזכות ילודה ועלייה), כך שבתוך דור ימנה הציבור היהודי והמזדהים איתו למעלה משבעים וחמישה אחוזים בין הים לירדן (כולל רצועת עזה) – האם עמדתך תשתנה?

אם אתה אדם שפוי, האם לא תסכים שיש צורך לבדוק את הנתונים המספריים ואת התהליך הדמוגרפי באופן הרבה יותר יסודי ומדויק, בלי לסמוך על עמדות דמוגרפיות רווחות שלאורך השנים התגלו תמיד כמוטעות?

ביטחון

כאיש שמאל שפוי, מה לדעתך רמת הסיכון שאם תקום מ"פ, היא תחבור למדינות אויב נוספות ותיזום מלחמה נגד מדינת ישראל? אם תדע שהסיכון שכך יקרה בתוך עשרים שנה הוא למעלה מחמישים אחוזים, האם עדיין תתמוך בהקמת מ"פ?

מה לדעתך רמת הסיכון שמתוך שטחי מ"פ יירו טילים על כל ערי ישראל, כדוגמת המתרחש בשנים האחרונות סביב רצועת עזה? אם הסיכון הוא ברמה של למעלה מחמישים אחוזים, האם גם אז תתמוך בהקמת מ"פ? אם כן, באיזו רמת סיכון תתנגד להקמת מ"פ?

היבט ביטחוני דמוגרפי

כאיש שמאל שפוי, מה לדעתך הסיכוי שמ"פ תקלוט, במימון של אונר"א ושאר מדינות ערב, כארבעה עד שישה מיליון ערבים נוספים?

כמה אחוזי סיכון לדעתך שמ"פ בת שמונה מיליון אזרחים בשטחי יהודה ושומרון תמשיך לתבוע פיצויים לפליטים וזכות השיבה ממדינת ישראל? כמה סיכויים יש לדעתך שתהלוכות של עשרות אלפי נשים וילדים רעבים יעלו על הגדרות של מדינת ישראל? האם תהיה לדעתך דרך לעצור אותם מבלי לבצע טבח המוני?

כמה אחוזי סיכון שמצב זה יוביל למלחמה אכזרית וממושכת, בעצימות גבוהה ונמוכה? האם תוצאות מלחמה זו יכולות להיות טובות ממצבנו כעת?

הדרכת התורה היא העמדה ההגיונית

נדמה שלאחר הצבת השאלות הללו ניתן להיווכח כיצד עמדת התורה השוללת הקמת מדינה פלשתינית בארץ ישראל היא העמדה המוסרית וההגיונית. ונפרט בקצרה.

באשר לשאלת המוסר: מכיוון שרוב הסיכויים שזכויותיהם האישיות ואיכות חייהם של הערבים תיפגענה, כפי שהתרחש ברצועת עזה – מבחינה מוסרית אין צידוק לתבוע הקמת מדינה פלשתינית בעבורם.

באשר לשאלת הזכויות הלאומיות: הקושי ההגיוני בהגדרת ערביי ארץ ישראל כעם מחייב לחזור לעמדה הבסיסית שאין "עם פלשתיני", אלא הערבים שגרים בארץ ישראל הם חלק מהעם הערבי שמתגורר במזרח התיכון, וממילא אין להם זכות לתבוע מדינה נפרדת לעצמם בשטחי ארץ ישראל, מולדתו של העם היהודי.

לגבי ההיבט הדמוגרפי: המציאות היא שישנה מגמה חיובית של גידול העם היהודי בארץ ישראל, כאשר מאז הקמת המדינה, במשך שישים ושש שנים, גדלנו פי עשרה. מנגד, מנבאי השחורות על גידול האוכלוסייה הערבית לעומת היהודית התבררו תמיד כטועים ומטעים. נמצא שהאיום הדמוגרפי אינו חריף, ועלינו להקטינו על ידי נקיטת מדיניות שתעצים את גידולו של העם היהודי בארץ, תמנע הגירה ערבית לתוככי ארץ ישראל, ובמידת האפשר אף תעודד את הגירתם של מי שמתנכרים למדינה היהודית.

מבחינה ביטחונית, הקמת מ"פ עלולה לסכן את קיומה של מדינת ישראל, הואיל וכל אחד מהסיכונים שהוזכרו הוא ברמה של למעלה מחמישים אחוזים. ושום ערבות בינלאומית לא תועיל למניעת הסיכון הזה, כפי שארה"ב ומדינות אירופה לא הצליחו לייצב את מצבן של עיראק, אפגניסטן, תימן וכל שאר ארצות ערב.

האתגר שלפנינו

לאור כל זאת, האתגר המוטל עלינו הוא כפול:
א) להעצים את התודעה התורנית-ישראלית, שממנה באה ההדרכה להתמודדות ריאלית עם הסיבוכים הקשים העומדים לפנינו.
ב) מבחינה מעשית, הצטרפות להתיישבות ביהודה ושומרון, היא הדבר המועיל ביותר לביצורה הרוחני והביטחוני של מדינת ישראל.

חטא העגל של דת הדמוקרטיה

רצח הנער משועפאט הוא רק תירוץ להתפרצות שנאת הערבים כלפי היהודים ומדינת ישראל • את רוב טענותיהם השקריות למדו הערבים מהשמאל הישראלי • הפיכת הזכויות הדמוקרטיות לערך עליון מנוצלת בידי הרשעה ומביאה סבל רב לעולם • הפתרון היחיד לבעיות הביטחון: לחזור לשלוט בעזה וביו"ש • הצומות נתקנו בעיקר לחשבון נפש במישור הלאומי הכללי • הפיכת הדמוקרטיה לערך עליון דומה להעמדת צלם בהיכל • הטענה שהתורה אינה רלוונטית לימינו דומה לשריפת התורה • עלילות השווא על ישראל והמתנחלים דומות להבקעת החומה

שנאתו של הציבור הערבי

הציבור הערבי מנצל באופן ציני ומרושע את רציחתו המחרידה של הנער הערבי משועפאט. כל ראשי הציבור היהודי, מנשיא המדינה ועד אחרון חברי הכנסת, מהרבנים הראשיים ועד אחרון רבני הקהילות, הביעו זעזוע, צער, בושה ורגשי השתתפות באבל המשפחה. תגובה שלא היה דומה לה בציבור הערבי על שום רצח של יהודי, ואפילו המזוויע ביותר. ועדיין הערבים ממשיכים להאשים ברצח את כל הציבור היהודי – ובמיוחד את הימין הדתי.

יתר על כן, ברור שהרוצחים ייענשו במלא חומרת הדין, לפי העונש המרבי הקיים בחוק הישראלי. ואף על פי כן בכל הארץ הערבים מתפרעים, שוברים, שורפים, מחריבים, רוגמים באבנים ובבקבוקי תבערה ומגדפים את המדינה ואת היהודים. האם אפשר להאמין שרצח הנער הוא הסיבה לכך?!

המסקנה המתבקשת היא שרצח הנער הוא רק תירוץ וצידוק לגילוי השנאה הקשה של הציבור הערבי כלפי יהודים ומדינת ישראל. שנאה שנמשכת מאז ימי טרום המדינה, אז רצו לזרוק את כל היהודים לים, ועד ימים אלה שבהם הפורעים מעזים להכריז כי ימשיכו את מה שהיטלר התחיל ולא סיים.

בעת הקמת המדינה הסכים הציבור היהודי לקבל את תוכנית החלוקה ולוותר על לב ארצו לערבים. אבל הערבים ניסו להמשיך את מה שהיטלר התחיל, ומשנכשלו הם מבקשים שנכיר ב'נאכבה' שלהם, כלומר שנפצה אותם על כך שלא הצליחו להשמיד אותנו כפי תוכניתם המקורית.

למרות שבאופן פרטי קיבלו מעמד וזכויות שאין להם בשום מדינה ערבית, הם מתפרעים, רוצחים, ועוד מאשימים אותנו בכך שהם נאלצים לעשות זאת, מפני שלא הענקנו להם עוד זכויות והטבות חומריות ופוליטיות כדי שיוכלו להרוס אותנו. כל עוד מדינת ישראל תשרוד, הם יחושו מקופחים. גאוותם תיפגע.

הפרצה בחומות ירושלים

הזיית השלום הכרוכה בנסיגה מחבלי ארצנו היא חטא העגל של ימינו. החזון הגדול של חזרת ישראל לארצם כדבר ה' בתורה ובנביאים נראה קשה מדי, ובמקום זה מחפשים חזון קרוב יותר, כביכול נוח יותר ליהודים ומתקבל על הגויים. ואף אהרן הכהן איש השלום, כדי להימנע מעימות עם העם, השתתף בחטא העגל

מוכרחים לציין שרוב הטענות השקריות כלפי כלל היהודים מקורן בשמאל הישראלי. מהם למדו הערבים לטעון על אפליה, תוך התעלמות מוחלטת מכך שאינם נושאים בעול הביטחוני והכלכלי.

מהם למדו להטיח את הטענה, מדוע אין מתכוונים להרוס את בתיהם של משפחות רוצחי הנער משועפאט, כאשר ההבדל ברור וזועק לשמיים. משפחות המחבלים הערבים תומכות במחבלים, משתבחות במעשיהם ומרוממות אותם למדרגת קדושים, כאשר הרשות הפלשתינית משלמת למשפחותיהם משכורת שתלויה בטיב הרצח – ככל שהוא יותר מזוויע, כך המשכורת גדולה יותר. לעומת זאת, משפחות היהודים מתנגדות למעשיהם ומתביישות בהם.

אבל אצל הערבים, ולצערנו גם בקרב השמאל הישראלי, ההיגיון והצדק והעובדות לא חשובים – העיקר הוא שהיהודים תמיד אשמים. אפילו כשערבים רוצחים ערבים, היהודים אשמים. זוהי הפרצה בחומות ירושלים.

הערבים ההגונים

יש ערבים שמעוניינים ביחסי שלום איתנו, ואף מוקירים את כל הטוב שזכו לו בזכות היהודים ומדינתם. בייחוד כשהם מתבוננים במתרחש במדינות ערב השכנות – בתבערה וברצח ההמונים ברחובות ובמסגדים. אבל הם מאוימים בתוך הציבור שלהם, ולא זוכים לגיבוי הולם של השלטון הישראלי. הם היו יכולים להיות רבים יותר. הם היו יכולים לחיות עמנו בכבוד, באהבה ובשלום. אבל לצערנו השתרש אצלנו המנהג שהרשע יוצא נשכר. גם זה ביטוי לבקיעת חומות ירושלים – חומות הצדק והשלום.

עמדת האירופים

בארץ, באירופה ובכל שאר הארצות – הערבים למדו שמשתלם להיות אלים, לחרף ולגדף ולהאשים תמיד את השלטון בקיפוח. הם מצאו שטענות אלו מניבות הטבות חומריות וזכויות שונות, משום שהן מעוררות את בלוטות המצפון האירופי, שנעשה רגיש מאוד לאחר שפיכות הדמים הנוראה שביצעו בשתי המלחמות העולמיות ובימי השלטון הקולוניאלי הממושך.

ההיגמלות הנדרשת כדי להיחלץ מהסיבוך

המצב היום מסובך, הרבה יותר מכפי שהיה לפני הסכמי אוסלו. ועדיין אפשר לחתור בהדרגה לפתרון סביר. אולם לשם כך מוכרחים להיגמל מהזיית השלום המדומה, שבמשך שנים רבות מנסים למכור לנו בדרכים שונות ומשונות.

צריך גם להיגמל מדת הדמוקרטיה, התובעת שוויון זכויות מלא ומיידי לכול. אנו רואים את תוצאותיה הרעות של עמדה זו במדינות ערב ואפריקה. המונים נטבחים על מזבח האמונה הזו. בארצות רבות תוחלת החיים ירדה למען "שוויון עכשיו". על מזבח דת הדמוקרטיה עלה חומייני לשלטון והפך את איראן למרכז הטרור הבינלאומי. על מזבח זה כמעט הרסו את מצרים והפכו אותה למקבילה של איראן.

סין ורוסיה

אפשר להשוות בין התהליך שעבר על ברית המועצות לזה שמתרחש בסין. בברית המועצות עברו מיד לדמוקרטיה מלאה, שתורגמה בתודעה הציבורית להפקרות של כל דאלים גבר. תוחלת החיים ירדה, הייצור החקלאי והתעשייתי פחת פלאים. ממדינה מפותחת הפכה רוסיה למדינת שוליים עם ארסנל גרעיני גדול. עכשיו פוטין מנסה להחזיר את הסדר למדינה, באמצעים שאינם על טהרת הדמוקרטיה, אבל העובדה היא שהחיים נעשים טובים ונוחים יותר לרוב האזרחים.

לעומת זאת, בסין בחרו מסלול התפתחות מדורג ומתון, שלא מוטט את עצמת השלטון המרכזי ולא פגע בהתפתחות הכלכלית אלא להפך – עודד צמיחה ושגשוג. בתוך כך צומחים מנהיגים חדשים שמחויבים יותר לערכים של זכויות אדם, ורמת החיים ואיכותם משתפרת והולכת. כל זאת למורת רוחם של טהרני דת הדמוקרטיה בעולם.

אין ספק שיש הרבה עוולות ואי צדק במערכת השלטון הסיני והרוסי כיום. אבל אי אפשר להקריב כל כך הרבה חיי אדם על מזבח כמה רעיונות אידיאליים, שאין אפשרות לממשם עכשיו.

הפתרון היחיד להשבת הביטחון

דרך אחת לפנינו אל מול האויב הערבי: לכבוש מחדש את כל רצועת עזה, ולהשליט בה סדר וחוק. לפרק את הרשות הפלשתינית ביהודה ושומרון. לפרוק את כל המיליציות החמושות מנשקן. להפסיק את ההסתה הפרועה במסגדים ובמוסדות החינוך.

להכפיף את כל מערכות הציבור הערבי למוסדות השלטון הישראליים, תוך מתן אפשרות להתארגן במסגרות של עיריות ורשויות מקומיות, שיגבו מיסים ויטפלו בכל הבעיות האזרחיות השוטפות.

יש לקוות שבמשך הזמן תצמח מנהיגות ערבית אחראית, שתוכל לקחת על עצמה גם סמכויות נוספות בניהול חיי הציבור הערבי. תוכנית זו צריכה לכלול את כל ערביי ארץ ישראל בלא יוצא מהכלל.

עיקר תכלית הצום

עיקר תכלית הצום – תשובה וחשבון נפש לאומי. אמנם גם כל יחיד צריך לערוך חשבון נפש פרטי, אבל הצומות נתקנו בעיקר לשם חשבון נפש לאומי.

אמרו חכמים במשנה: "חמישה דברים רעים אירעו את אבותינו בשבעה עשר בתמוז: נשתברו הלוחות, ובטל התמיד, והובקעה העיר, ושרף אפוסטמוס את התורה, והעמיד צלם בהיכל" (תענית כו).

הזיית השלום היא חטא העגל בימינו

הזיית השלום הכרוכה בנסיגה מחבלי ארצנו היא חטא העגל של ימינו. החזון הגדול של חזרת ישראל לארצם כדבר ה' בתורה ובנביאים נראה קשה מדי, ובמקום זה מחפשים חזון קרוב יותר, כביכול נוח יותר ליהודים ומתקבל על הגויים. ואף אהרן הכהן, איש השלום, כדי להימנע מעימות עם העם, השתתף בחטא העגל.

חזון השלום הוא שקר כמו עגל הזהב. כשם שעגל הזהב לא הוציא את ישראל ממצרים, כך חזון השלום העכשווי הגביר את העוינות ופגע ביהודים ובערבים כאחד.

בעקבות עגל הזהב נשתברו לוחות הברית. בעקבות חזון השלום המדומה, שברו את הברית שבין ה' לישראל שהבטיח את הארץ הטובה הזו לאבותינו ולנו. שברו את הערבות ההדדית בתוך ישראל, ויצרו חיץ ושנאה בין שמאל לימין. והכול בעבור מחולות שווא סביב הזיית שלום מדומה.

ביטול התמיד – ערכי החינוך

קורבן התמיד מבטא את הקשר הקבוע שבין ישראל לה' ולערכי הנצח שבתורה. ערכים אלו באים לידי ביטוי בצביון הכללי של עם ישראל כמו קדושת המשפחה, השבת, החגים, ובעיקר בחינוך הנמשך מדור לדור.

די בקלות אפשר לראות איך החגיגות סביב עגל הזהב, תוך הפניית עורף למורשת ישראל, קשורות לביטול התמיד.

שריפת התורה

התפיסה שדברי התורה אינם רלוונטיים לימינו, אלא מקומם בשמיים, באותיות פורחות באוויר, או לכל הפחות סגורים בתוככי הכוללים בלא שום מגע עם המציאות הממשית, דומים לשריפת התורה. התיקון הוא בהכרה שמצוות יישוב הארץ וכל שאר הדרכות התורה נוקבות מהשמיים ועד הארץ, ומביאות לעם ישראל ברכה בכל תחומי הרוח והחומר.

העמדת צלם הדמוקרטיה בהיכל

לכל אליל הצמידו רעיון נכון, אלא שהוא רק רעיון אחד ממכלול שלם של רעיונות, ולכן הפיכתו לרעיון עליון היא עבודה זרה. הכנסת צלם רעיון הדמוקרטיה בהיכל, הוא הכנסה של רעיון אחד לתוך היכל הקודש והמוסר של ישראל.

במקום לשאוף לטובתם ולרווחתם של בני האדם, הועמד צלם בהיכל, ואל מול הקשיים השונים כוהניו מתנבאים: "כה ציווה אלוהי הדמוקרטיה: לא משנה אם ייחרב העולם ואם יהיה רע לאנשים, העיקר שתילחמו למען זכויות דמוקרטיות לכול".

הבקעת חומות ירושלים

הדבר שעליו בסופו של דבר נקבע צום י"ז בתמוז, הוא הבקעת חומות ירושלים, אשר מבטאת את החזון השלם של עם ישראל.

חטא הבקעת העיר בימינו מתבטא בעלילות הקשות על עם ישראל, ובמיוחד על המתנחלים שמגינים בגופם על ירושלים ועל ישראל. לצערנו גם יהודים מהשמאל הקיצוני שותפים לעלילות אלו, אולם השורש לכך נובע מחוסר אמונה והכרה בתפקידנו – וזה כבר באחריות שלנו. אם היינו מבררים לעצמנו את החזון השלם של חיבור שמיים וארץ, איחוד הרעיונות השונים ויישובם בארץ, היו החומות עומדות בצורות.

אתחלתא דגאולה

לאחר שזכינו בחסדי ה' לאתחלתא דגאולה בקיבוץ גלויות ויישוב הארץ, עלינו לשוב ולתקן את כל הקלקולים שהביאו לחורבן. יהי רצון שנזכה לתקן ביום צום י"ז בתמוז את חומות ירושלים, ומתוך כך נזכה לבניין בית המקדש ולגאולה שלמה בתשעה באב. וימי הצום והאבל יהפכו לששון ושמחה.

יפים ואציליים בשעתם הקשה

גבורתן האצילית של משפחות יפרח, פרנקל ושער • עצוב ומשפיל לשמוע שהקבינט מתכנס שוב ושוב ולא מצליח להחליט על תגובה הולמת • הערבים רוצחים בנו בגלל המאבק על הארץ, לכן התגובה הראויה לרצח היא חיזוק היאחזותנו בארץ • לקדם בניית רבבות בתים בהתיישבות, להקים יישוב במקום הרצח ולאשר את דו"ח לוי • תומכי העסקאות לשחרור מחבלים חייבים לעשות חשבון נפש • חוכמתם של חז"ל שאסרו לפדות שבויים ביותר מכדי דמיהם • לסגור את רשות השידור שמועלת בתפקידה הציבורי

המשפחות היפות

בעוד משפחות יפרח, פרנקל ושער יושבות שבעה, לא אוכל להתאפק מלהביע את הערכתי העמוקה לעמידתן האצילית. כמו שליחי ציבור שיודעים שעיני כל העם נשואות אליהם, הם עמדו בענווה ובזקיפות קומה. בחדרי הבית פנימה בכו, ראו זאת על פניהם. אבל כשיצאו החוצה אל התקשורת התלבשו בבגדים מכובדים לכבודו של עם ישראל, כדי שלא להפיל מורך בלבבות, כדי שלא ילעגו לנו בעזה, פן תשמחנה בנות פלשתים, פן יעלזו ערלי הלב.

הם עמדו איש עם אשתו, שלוש המשפחות יחד, ונשאו את צערם ויגונם הפרטי כקרבן ציבור, בעבור כלל ישראל. בשקט חיזקו את כוחות הביטחון ועודדו את הציבור שיחד איתם התרגש, התפלל וציפה לנס. ועוד נוספה דאגה בלבם שמא האסון כבר קרה, והציבור יחוש אכזבה מכך שתפילותיו לא התקבלו. וכך נמצאה האם טורחת לומר שיש ערך לתפילות גם אם לא יביאו לתוצאה המיוחלת. בתוך כך גילה הציבור הרחב את פניו היפות כל כך של הציבור הדתי. אנשים מהיישוב שעוסקים בתורה ועבודה, נאמנים לעם ולארץ.

יהי רצון שמעתה ואילך רק טוב וברכה יהיו מנת חלקם, ויזכו לגדל את ילדיהם לתורה ולמצוות, לחופה ולמעשים טובים, ויזכו לראות מהם נכדים ונינים מיישבים את כל הארץ לאורכה ולרוחבה, ובבניין ירושלים והארץ יתנחמו.

התגובה הרופסת

בשעה זו אי אפשר שלא להציג את השאלה הנוקבת בפני כל התומכים והלוחצים לשחרור מחבלים בכל העסקאות השונות: האם יש בלבכם חרטה? האם תוכלו להישיר מבט ולומר בפומבי: טעינו? האם תוכלו להודות שהמוטיבציה לחטוף ולרצוח יהודים גברה עקב שחרור המחבלים?

כמה עצוב ומשפיל לשמוע כיצד הקבינט הביטחוני של ממשלת ישראל מתכנס שוב ושוב, ואינו מצליח להגיע לשום מסקנה מערכתית שיכולה לשנות ולו במעט את המצב האסטרטגי שלנו. חובתם לעשות זאת, לאחר שהחטיפה והרצח של שלושת הנערים ביטאו באופן פומבי את היחס של האויב הערבי כלפינו.

היו לנו כמעט שלושה שבועות להיווכח עד כמה עמוקה העוינות הרצחנית של רוב האוכלוסייה הערבית כלפינו, הן בקרב המנהיגות והן בקרב המוני העם. נוכחנו לדעת שוב כי זוהי עמדתה של רוב האוכלוסייה הערבית ביהודה ושומרון ושל אחוזים ניכרים מאזרחי ישראל הערבים. על כך מצביעה ההסתה השיטתית בכלי התקשורת, במוסדות החינוך ובמסגדים.

העוינות הזאת באה לידי ביטוי בכל צורות הבוז וההשפלה כלפי היהודים, עמם ודתם. ערבים רקדו וחילקו ממתקים מתוך שמחה לאיד. על הר הבית קבוצות של ילדים קטנים הצביעו בלעג ובוז כלפי השוטרים והיהודים בשלוש אצבעות, כסימן ניצחון. וכשאבו-מאזן הביע התנגדות לפעולת החטיפה מתוך שיקולים אינטרסנטיים הוא הוכרז כבוגד על ידי חברת כנסת נציגת הציבור הערבי.

ובאין חזון של יישוב הארץ, הממשלה אובדת עצות. היא מורה להפגיז בתים ריקים בעזה מתוך תקווה שתפייס בכך את דעת הקהל הישראלית, ובתוך כך משפילה את הכבוד הלאומי, שהוא הערך החשוב ביותר במזרח התיכון.

מה ממשלה אחראית הייתה צריכה לעשות

מתוך הבנה שכל המלחמה נגדנו היא על זכותנו על הארץ כולה, הייתה הממשלה צריכה להבין שבמצוות יישוב הארץ ננצח ובחידלון ממצווה זו נפסיד. לפיכך התגובה הראשונה צריכה להיות אישור בניית שלושים אלף יחידות דיור בכל רחבי יהודה ושומרון.

ובאותו מקום שבו נמצאו גופות הנערים הקדושים יש להקים יישוב חדש לזכרם – 'יד השלושה', תוך הקצאת שטחים שיספיקו לבניית שלושת אלפי דירות. ההלכה קובעת שמת מצווה קונה את מקומו לעניין הזכות לקוברו במקום שבו נהרג בלי לשלם לבעל הקרקע על כך (ב"ק פא, א). בהקשר שלנו יש להרחיב את ההלכה ולקבוע שמת מצוות קונה את מקומו למען הקמת יישוב חדש בארץ ישראל. על זה נהרגו, ולכן התגובה הראויה היא הקמת יישוב לזכרם.

צריך היה לאמץ מיד את דו"ח לוי, שקובע את מעמדם המשפטי של היהודים ביהודה ושומרון כבעלי זכויות שוות לערבים, ובכך לשנות באופן יסודי את יחסה של מערכת המשפט לזכויות היהודים ביהודה ושומרון. אי אפשר לתבוע משכנינו לתת לנו כבוד לאומי, כאשר אנחנו עצמנו איננו דואגים למעמד המשפטי המסודר של יהודים בארצם.

לאחר הפעולות הללו, שמבהירות ומממשות את זכותנו על ארצנו, היה צריך להחזיר את המחסומים שהסרתם אפשרה את החטיפה; לשקוד על החזרת המשוחררים לכלא, אחר שהפרו את תנאי שחרורם; להחמיר את תנאי כליאתם של האסירים הביטחוניים ולצמצם את ביקורי קרוביהם עד למינימום המותר בחוק הבינלאומי; לפרק את הארגונים הפנימיים בכלא ולבטל את זכויות היתר שלהם; לסגור את הר הבית באופן מוחלט למוסלמים, הואיל והשתמשו בהר הקדוש כדי להסית, להרוס ולבזות את זכר ישראל; ולהסיר את כל הבנייה הבלתי חוקית של מסגדים, כיכרות, אנדרטאות ומגרשי כדורגל בהר הבית.

כהמשך לכך יש להתארגן להשלטת חוק וסדר בכל יהודה ושומרון, כולל הריסת כל הבנייה הבלתי חוקית במזרח ירושלים, ביהודה ובשומרון, ולהודיע על כניסה לתהליך של גמילה מההזיה של הקמת מדינה פלשתינית שוחרת שלום. במקום זאת יש לאפשר לאוכלוסייה הערבית להתארגן במסגרות של עיריות ומועצות מחוזיות, כאשר לכל גוף שכזה יהיו זכויות מנהל אוטונומיות, בכפוף לשלטון הישראלי.

התועלת שבהצגת האלטרנטיבה

ישאל הקורא, הרי אין סיכוי שממשלת ישראל הנוכחית תנהג כך, אז מה הטעם לכתוב הצעה דמיונית?
כמה תשובות לכך. ראשית, מי יודע, אולי נוכח גילוי הרצחנות המזעזעת שנתמכה על ידי אוכלוסייה רחבה, אפילו הממשלה הזאת תתעשת. מה עוד שחלק לא מבוטל מההצעות שכתבתי הן דרישות החוק, שהממשלה באוזלת ידה אינה מבצעת.

מי הזמין את דו"ח לוי? מי מצהיר על נאמנות לשלטון החוק? האם אין צורך להשליט אותו גם ביהודה ושומרון, ועל אחת כמה וכמה בהר הבית וירושלים בירת ישראל? יתר על כן, מי מצהיר על נאמנות לארץ ישראל אם לא ממשלת הליכוד? האם אין הדבר צריך להתבטא בבנייה רחבה ביהודה ושומרון?

לבד מזאת, לצערנו, המציאות לא הולכת להשתנות לטובה, למרות כל התקוות וההזיות של החולמים על "שלום בימינו" (כדברי צ'מברליין אחרי הסכם מינכן בשנת 38', שבו הוסכם שהנאצים לא ייזמו יותר שום מלחמה). אם לא ננקוט בצעדים הללו עכשיו נצטרך לעשות זאת בעתיד, לאחר אסונות נוספים ובתנאים גרועים יותר.
פרט לכך, יש לא מעט חברי כנסת ואף שרים מהליכוד, מישראל ביתנו וכמובן מהבית היהודי, שאוזנם כרויה להצעות מסוג זה, ועל כן חשוב מאוד לבטאן.

השאלה הנוקבת

בשעה זו אי אפשר שלא להציג את השאלה הנוקבת בפני כל התומכים והלוחצים לשחרור מחבלים בכל העסקאות השונות: האם יש בלבכם חרטה? האם תוכלו להישיר מבט ולומר בפומבי: טעינו?

על ידי אחד המשוחררים בעסקה שקידמתם נרצח סנ"צ ברוך מזרחי הי"ד, תוך שהוא משאיר אחריו אלמנה ויתומים פצועים בגוף ובנפש. האם תוכלו להודות שהמוטיבציה לחטוף ולרצוח יהודים גברה עקב שחרור המחבלים תמורת חיילים חיים או תמורת גופות מתים?

במיוחד מופנית השאלה לאנשי הביטחון שהטיפו בשחצנות לשחרור מחבלים. כעת הם נתבעים לדין המצפון ולחשבון נפש בפני הציבור.

הועילו התפילות לנערים הקדושים, שנמצאו על ידי יהודים והובאו לקבר ישראל בלי שנפלה שערה אחת מראשו של יהודי בעקבות הסכמים לשחרור רוצחים תמורת גופותיהם, כפי שתכננו הרוצחים.

הלכות פדיון שבויים

כאן המקום לחזור ולהזכיר את דברי חכמינו ז"ל בעניין פדיון שבויים, שיש בהם גם חוכמה וגם מוסר. וכך אמרו: "אין פודים את השבויים יתר על כדי דמיהן מפני תיקון העולם" (גיטין מה, א). הנימוק העיקרי לכך הוא כדי שלא ליצור תמריץ לשודדים לתפוס עוד ועוד שבויים משלנו, לאחר שיֵדעו שאנו מוכנים לשלם בעבורם כל מחיר.

ואמנם יש אומרים שכאשר השבוי נמצא בסכנת נפשות מותר לפדותו גם ביותר מהמחיר המקובל. אבל רוב הפוסקים כתבו שגם במצב זה אין לשלם בעבורו יותר, מפני הסכנה שהדבר יגרום לשאר היהודים (רמב"ן, עיין פת"ש יו"ד רנב, ד).

וכל זה בסתם שודדים. אבל כאשר מדובר במלחמה – כל כניעה לסחטנות אסורה. ואפילו אם באו לבזוז קש ותבן סמוך לגבול, צריך לצאת נגדם למלחמה, כי אם יוותרו להם על קש ותבן – סוף שיבואו להרוג (עירובין מה, א). וישראל יצאו למלחמה בשביל פדיון שבויה אחת (במדבר כא, א, ורש"י). לפיכך, אסור לשלם בעבור שבוי יותר מכדי דמיו, כלומר שבוי אחד תמורת שבוי אחד.

סגירת קול ישראל

בימים אלה עורכים בקול ישראל קמפיין נגד סגירת רשות השידור. אישים מהשמאל החילוני מטיפים לנו על ערכו של השידור הציבורי.

פרט לכך שרשות השידור מנוהלת בצורה כושלת, היא מועלת בתפקידה העיקרי. במקום לבטא את דעות הציבור על כל גווניו, היא משמשת כלי לעמדות השמאל החילוני. לאנשים כמוני אין סיכוי לבטא את עמדתם בשידור הציבורי. בפועל מדובר בסגירת הרשות שעסקה בקידום עמדות השמאל החילוני בכספי המיסים שלנו. אולי במסגרת חדשה יצליחו ליצור מערכת שידור מאוזנת יותר.

זה הזמן לחזק את השר גלעד ארדן על מעשהו האמיץ. יש להעריך שבזכות עמדתו הצודקת מעמדו הציבורי יתחזק, ונקווה שיהיה הדבר לתפארת התורה, העם והארץ.

ריבוי ילדים – הכרת ערך החיים

גדרי מצוות פרו ורבו מדברי תורה ומדברי חכמים • האם ניתן להסתפק בבן ובת בלבד • קשיי פרנסה כתירוץ למניעת היריון • על כל זוג מוטלת חובה להוליד לפחות ארבעה או חמישה ילדים • באילו מקרים יכולים בני הזוג לוותר על הולדת ילדים נוספים • כך סייע המשפטן ד"ר אביעד בקשי, בוגר תוכנית 'שילובים' בישיבת הר ברכה, לעצירת רוצחי החמאס ששוחררו בעסקת שליט

המצוות הכללית

במשך החודשים הקודמים עסקתי בערכה של מצוות פרו ורבו ובמצוות הנישואין, ועתה הגיע הזמן לבאר את גדרי מצוות פרו ורבו.

לפני הכול צריך לדעת שיש מצווה כללית לפרות ולרבות, וכל כך גדולה מצווה זו עד שאמרו חכמים: "לא נברא העולם אלא לפריה ורביה" (משנה גיטין ד, ב), משום שבמצווה זו ההורים זוכים להשתתף עם הקב"ה בהולדת אדם.

אמנם בלא הגדרה מחייבת, המצווה הכללית עלולה להישאר מעורפלת ולהותיר ספקות רבים בדרכי קיומה. מצד אחד, מכיוון שבכל ילד מקיימים מצווה עצומה, אולי אפשר להסתפק בילד אחד, שהוא לבדו עולם ומלואו. ומנגד, מכיוון שהמצווה גדולה וחשובה כל כך, אולי צריך כל אדם להתאמץ מעבר לכוחותיו כדי להוליד כמה שיותר ילדים, ולשם כך עליו להתחתן מוקדם ככל האפשר, ולקצר את זמן ההנקה כדי ללדת כמה שיותר ילדים. לפיכך הוצרכה ההלכה לקבוע את גדרי המצווה.

חובת המצווה מהתורה ומדברי חכמים

מי ‏שמעוניינים להפנות את כוחותיהם לאפיקים נוספים שיש בהם ‏ערך, באופן שלא יותיר להם כוח לגדל עוד ילדים, רשאים למנוע היריון אחרי שיש להם ארבעה או חמישה ילדים. וכן כאשר האישה מעוניינת לבטא את כשרונותיה בעבודה שמתאימה לה, ואם תוליד עוד ילדים תהיה מתוסכלת מאוד

קבעה התורה כמצווה מחייבת שיוליד כל אדם מישראל בן ובת, וכדרך שהקב"ה ברא בתחילה את אדם וחוה. שנאמר: "ויברא אלוקים את האדם בצלמו, בצלם אלוקים ברא אותו, זכר ונקבה ברא אותם. ויברך אותם אלוקים ויאמר להם אלוקים פרו ורבו ומלאו את הארץ וכבשוה" (בראשית א, כז כח).

וחכמים הוסיפו כמצווה מחייבת להוסיף ולהוליד עוד ילדים (יבמות סב, ב). שתי סיבות לכך: א) מפני הערך העצום של החיים. ב) כדי להבטיח את קיום החובה מהתורה. נרחיב יותר:

הערך העצום של החיים

הסיבה הראשונה: ערכם העצום של החיים שמתגלים בכל נפש ונפש, וכפי שמבואר בתורה שריבוי הילדים הוא מצווה וברכה, שנאמר לאדם וחוה: "פרו ורבו ומלאו את הארץ" (בראשית א, כח). וכן נאמר: "ויברך אלוקים את נח ואת בניו ויאמר להם: פרו ורבו ומלאו את הארץ " (בראשית ט, א). ובברכת הריבוי בירך ה' את כל האבות, וכן בירך משה את ישראל: "ה' אלוקי אבותיכם יוסף עליכם ככם אלף פעמים" (דברים א, יא).

וזהו שכתב הרמב"ם: "אף על פי שקיים אדם מצוות פריה ורביה (בבן ובת), הרי הוא מצוּוה מדברי סופרים שלא יבטל מלפרות ולרבות כל זמן שיש בו כוח, שכל המוסיף נפש אחת בישראל כאילו בנה עולם" (הלכות אישות טו, טז).

הבטחת קיום חובת התורה

הסיבה השנייה: גם מי שזכה להוליד בן ובת, עדיין אינו יכול להיות בטוח שיזכה להיות שותף במגמה הכללית של המצווה, היינו שמשפחתו תימשך דרך בנו ובתו. כי אולי אחד מילדיו ימות, או יתברר שהוא עקר, או יישאר רווק כל ימיו. וזהו שאמר רבי יהושע: "היו לו בנים בילדותו – יהיו לו בנים בזקנותו" (יבמות סב, ב), שנאמר: "בבוקר זרע את זרעך ולערב אל תנח ידך, כי אינך יודע אי זה יכשר, הזה או זה, ואם שניהם כאחד טובים" (קהלת יא, ו). ויש מי שאמר שמחמת סיבה זו מצווה מהתורה שיוליד אדם שני בנים ושתי בנות, כדי שיהיה בטוח שיקיים את המצווה מהתורה (הנצי"ב בהעמק שאלה קסה, ג ד, בדעת השאילתות).

אמנם דעת כל הפוסקים שמהתורה די בבן ובת, ואפילו אם יישארו רווקים כל ימי חייהם, כל זמן שנשארו בחיים אחר האב ואין אחד מהם סריס, קיים בהם האב את מצוות פרו ורבו מהתורה. אמנם אם בפועל לא ימשיכו את זרעו, הרי שמגמת המצווה לא התקיימה. ולכן ציוו חכמים שיוליד אדם עוד ילדים, כדי להבטיח שזרעו יימשך דרך בנו ודרך בתו.

השאלה עד כמה צריך להתאמץ

אלא שעדיין יש צורך לברר עד כמה צריך אדם להתאמץ כדי להוליד עוד ילדים. או במילים אחרות, מה חובת המצווה מדברי חכמים?

יש פוסקים שהורו שאסור לאדם למנוע עצמו מללדת עוד ילדים מחמת קשיי חינוך או קשיי פרנסה, מפני שחיוב המצווה מדברי חכמים הוא להוליד עוד ילדים ככל האפשר, ורק בעיה בריאותית משמעותית יכולה לפטור את האדם ממצוות חכמים (הרב יוסף משאש באוצר המכתבים ח"ג תתקמא; ישכיל עבדי אה"ע ב, ו; מנחת יצחק ח"ג כו, ג; חלקת יעקב ג, סא). ויסוד דבריהם מספר חסידים (תקי"ט), שכתב שאין לצדיק שהוא עני להימנע מלהוליד עוד ילדים בטענה שאינו יודע כיצד יפרנס אותם, כי "ממחוסרי אמנה הוא כל מי שחושב כך".

מנגד מצינו שמפני סיבות שונות התירו להימנע מלהוליד עוד ילדים. וכפי שכתב הרמ"א (אה"ע א, ח), שאדם שמתה אשתו ויש לו כבר הרבה בנים, והוא חושש שאם יתחתן עם אישה שתלד לו עוד בנים יבואו קטטות בין הבנים, מותר לו לישא אישה שאינה יכולה ללדת.

וכן כתבו כמה פוסקים, שמחמת קשיי פרנסה רשאי אדם להימנע מלהוליד עוד ילדים (ערוה"ש א, ח, ועיין רמב"ם אישות טו, טז). וכן למדו כמה פוסקים מהמעשה באשתו של רבי חייא (יבמות סה, ב), שעל ידי מעשה גרמא של האישה מותר למנוע היריון אפילו בלא סיבה חזקה (אג"מ אה"ע ח"ד עד, א-ב; ציץ אליעזר ח"ט נא, ב; ריש"א קובץ תשובות ג, קעד).

ויש מקום לומר שאין בזה מחלוקת גדולה, שכן גם המקילים יסכימו שמצווה להרבות ילדים ככל האפשר, וגם המחמירים יסכימו שלהלכה הרוצים למנוע באופן שאין בו איסור (גלולות והתקן) רשאים, אלא שהם רגילים להורות לתלמידיהם לנהוג במנהגי חסידות.

הנראה למעשה

למעשה נראה שיש שתי מדרגות במצוות חכמים: הראשונה היא ‏חובה השווה לכל נפש, כארבעה עד חמישה ילדים, והשנייה היא ‏מצווה להוסיף עוד ילדים, כל זוג לפי כוחו, אבל אין בכך חובה.‏

לפי זה, הורים רגילים, שאינם חולים במיוחד בגופם או ‏בנפשם, חייבים לקיים את מצוות חכמים שיהיו להם ארבעה או ‏חמישה ילדים. לאחר מכן ישקלו אם בכוחם להמשיך בקיום ‏המצווה הגדולה ולהוליד עוד ילדים.

למשל, אם הם יודעים ‏שיוכלו לגדל עוד ילדים ולחנכם לתורה ומצוות ודרך ארץ, מצווה ‏שיוסיפו ללדת ככל יכולתם. אבל אם הם יודעים שעם ילדים ‏נוספים העומס עליהם יכבד מדי, וכעס ועצבנות ילוו את חייהם, ‏יש מקום שלא ילדו יותר, מפני שאף שבכל ילד נוסף יקיימו ‏מצווה, מאידך במצבם הנפשי הגרוע יעשו עבירות, והדבר עלול ‏להשפיע לרעה על חינוך הילדים.

לא זו בלבד, אלא גם מי ‏שמעוניינים להפנות את כוחותיהם לאפיקים נוספים שיש בהם ‏ערך, באופן שלא יותיר להם כוח לגדל עוד ילדים, רשאים למנוע היריון. וכן כאשר האישה מעוניינת לבטא את כשרונותיה בעבודה המתאימה לה, ואם תוליד עוד ילדים תהיה מתוסכלת מאוד. וכן עניים שסבורים שיקשה עליהם לגדל עוד ילדים בלא להזדקק לצדקה, רשאים למנוע היריון אחר שיש להם ארבעה או חמישה ילדים.

את כל השיקולים הללו צריכים שני בני הזוג לשקול יחד, ואם הם חלוקים בדעתם עליהם להתפשר, מפני שהם שותפים שתלויים זה בזה. ונכון שיתייעצו בזה עם חכם.

הצעתו המשפטית של ד"ר בקשי

לאחר עסקת שליט היה ברור שהמחבלים יתאמצו לחטוף יהודים נוספים, אבל למרות הסכנה הממשלה החליטה לשחרר כאלף מחבלים תמורת גלעד שליט. לאחר חטיפת שלושת הנערים חיפשו בממשלה ובמערכת הביטחון את הדרך לגבות מהחמאס מחיר כבד. כפי שנודע, הייתה זאת ח"כ אורית סטרוק שהציעה לאסור את ראשי החמאס ומשוחררי עסקת שליט. אולם לכאורה מבחינה משפטית הדבר לא היה אפשרי.

לפני שנתיים וחצי, כשבמשרד המשפטים גיבשו את רשימת המשתחררים, שלח המשפטן ד"ר אביעד בקשי הצעה למנכ"ל משרד המשפטים דאז, גיא רוטקוף, להימנע מחנינה מלאה לאסירים, ובמקום זאת לשחרר אותם במסגרת של שחרור מנהלי, כך שניתן יהיה לכלוא אותם מחדש במקרה שישראלי נוסף ייחטף. הצעתו העקרונית התקבלה, אם כי בווריאציה אחרת. בפועל, בזכות הצעתו יכלו בשבוע שעבר לכלוא מחדש מקצת ממשוחררי עסקת שליט, עשרה מהם נשפטו למאסרי עולם.

תוכנית שילובים

בסיפוק אוכל לספר על הקשר האישי שלנו לסיפור.

סמוך להקמת הישיבה בהר ברכה הצטרף לישיבה אברך צעיר ומוכשר, בוגר ישיבת בית אל, והחל ללמד תלמידים צעירים. אולם בלבו הייתה התלבטות האם להקדיש את חייו ללימוד תורה או לשלב עם לימוד התורה לימודי משפטים. שיחות רבות שוחחנו, ולא היה קל לוותר על למדן מבטיח. אולם לאחר שנוכחתי לדעת שמתוך תחושת שליחות אידיאליסטית לבו נוטה יותר לכיוון המשפטים, עודדתי אותו לכך.

הוא היה מראשוני תוכנית 'שילובים', שבה משלבים בוגרי ישיבת הר ברכה לימודים באקדמיה עם לימודים בישיבה. הרב ד"ר אביעד בקשי היה הבוגר הראשון שקיבל דוקטורט. מאז הוא פועל בחריצות למען גילוי ערכי התורה בשדה המשפט הציבורי. הייתה לנו נחת לשמוע שהוא זה שהעניק לממשלת ישראל את הכלי המשפטי במלחמה נגד החמאס. ההלכה שלמדנו בישיבה שאסור לפדות שבוי יתר על כדי דמיו – נשאה פרי ראשון.

מאוחדים בתפילה

עם ישראל מתאחד בתפילה לשלום החטופים ולהצלחת כוחות הביטחון • אשרי מי שזוכים ליישב את לב הארץ ולמנוע הקמת מדינת טרור השואפת להשמיד את ישראל • אין אפשרות להימנע מטרמפים ביו"ש, אלא יש להגביר זהירות וערנות • חשיבות תמיכתם של האוונגליסטים בישראל • על פי דברי הראי"ה קוק, הארס שבנצרות אינו קיים אצל נוצרים שמאמינים בתקפות התורה והמצוות ותומכים בגאולת ישראל • יחסם החיובי של הראי"ה והרצי"ה אל סולוביוב, פילוסוף נוצרי אדוק ואוהב ישראל • בלפור האוונגליסט ותרומתו לשיבת ציון

לב כולנו עם משפחות הנערים החטופים, ה' יצילם ויחזירם בשלום הביתה. ויהי רצון שמתוך ההתאחדות המופלאה של המוני בית ישראל בדאגה ובתפילה, חיילינו יכו באויבינו מכת מחץ, שלא יעזו עוד לבצע פיגועים וחטיפות.

במשך שנים המתיישבים ביהודה ושומרון, ובמיוחד בגב ההר, חיים בדאגה מפני האויב הזומם לרצוח, סופגים אבנים ובקבוקי תבערה, ואף על פי כן ממשיכים לדבוק בארץ, לבנות בה בתים, לנטוע עצים ולייסד מוסדות חינוך שהולכים ומתמלאים בתלמידים רבים. אשרי מי שזוכים ליישב את לבה של הארץ, ולמרות הסכנות מקיימים שגרת חיים ברוכה ומונעים בגופם את הסכנה החמורה מכול להמוני בית ישראל – סכנת הקמתה של מדינת טרור שכל תכליתה השמדת מדינת ישראל.

על דרכי התנהגותם של אויבינו ניתן ללמוד מכל מה שקורה בסוריה, בעירק, בלוב, בתימן וכו'. במשך שנים ספורות נרצחו שם מאות אלפי אנשים באכזריות איומה, ועשרות מיליונים חיים בפחד-טרור, השפלה ופגיעה בלתי פוסקת. את האסון הזה מונעים המתנחלים בגופם ובעוז רוחם. חזקו ונתחזק בעד עמנו ובעד ערי אלוקינו.

הטרמפים

למי שלא גר באזור אולי קשה להבין, אבל אי אפשר לקיים חיים סדירים ביהודה ושומרון בלי להיעזר בטרמפים. היישובים עדיין לא מספיק גדולים כדי לקיים תחבורה ציבורית סבירה, ומי שידרוש שלא להיעזר בטרמפים גוזר על הציבור גזירה שאינו יכול לעמוד בה. כמובן שגם אני הייתי מעדיף שהבנים והבנות שלי לא ייסעו בטרמפים, אבל אין ברירה.

יתרה מזאת, שלא ברצון, דרישה זו משחקת לידי האויב, מפני שבכך הם משיגים את המטרה הגדולה שלהם – לשבש את סדרי החיים ולמנוע מההתיישבות אפשרות להתקיים ולשגשג.

הפתרון היחיד בינתיים הוא לשים לב טוב יותר לאיזה רכב עולים, לדבר מעט עם הנהג, לשאול לאן הוא נוסע, להסתכל לתוך הרכב, לראות מי עוד נמצא שם. ואולי אפשר לתקן תקנה שכל טרמפיסט יתחיל פסוק בסיסי שכל יהודי מכיר, והנהג יענה אחריו, וכך אפשר יהיה לדעת שמדובר ביהודי.

וכמובן שגם כוחות הביטחון צריכים להתאמץ יותר כדי להטמין מלכודות למחבלים כאלה. וקל וחומר שצריך להתייחס ברצינות לטלפון שמודיע על חטיפה. יש לחשוש שהדיבורים המוגזמים על הטרור של 'תג מחיר' הסיטו את תשומת הלב מהטרור האמיתי, עד שמתעלמים משיחת טלפון נואשת על חטיפה.

הידידים מאמריקה

כאשר נוצרים חוזרים להאמין בכך שעם ישראל הוא עם סגולה וכל דברי התורה והמצוות שרירים וקיימים, ומתפללים על גאולת ישראל כדבר ה' בפי נביאיו ואף מסייעים לקיבוץ הגלויות ולבניין הארץ – הטענות הקשות כנגד הנוצרים הללו בטלו

אין לנו בעולם הרבה ידידים שמבינים את צדקת המאבק הקשה שלנו אל מול העולם המוסלמי ומעניקים לנו תמיכה ללא סייג. אבל האוונגליסטים הנוצרים עומדים להגנתנו כחומה בצורה, החל מהתמיכה בחזון שיבת ציון ועד יישוב הארץ לאורכה ולרחבה, ולביצורה של מדינת ישראל אל מול האויב הערבי. הידוע שבכולם היה הלורד בלפור, ועתה ממשיכיו העיקריים נמצאים בארצות הברית, והם תובעים ממשלתם לתמוך במדינת ישראל ובעם היהודי. אלמלא הם, הממשל האמריקני היה מתייחס אלינו בניכור ובעוינות.

התמיהות

יש תמהים על עמדה זו, ושואלים היאך אפשר לשבח את האוונגליסטים שהם נוצרים אדוקים. הרי יש בכך לכאורה איסור "לא תחנם – לא תתן להם חן" (ע"ז כ, א). מעבר לכך, הרי ידועה ביקורתו החריפה של מרן הרב קוק על הנצרות, ואיך אפשר להתעלם מכל זה?

הצער והסבל הגדול

כל הנחלים והימים לא יספיקו להכיל את הדמעות שזלגו מעינינו על כל הצער והייסורים והצרות האיומות שעם ישראל סבל מהנוצרים. גברים ונשים, זקנים וטף שנהרגו ונשרפו ונשחטו מפני שלא הסכימו להמיר את דתם. רבבות על רבבות משפחות שרכושם נשדד ושגורשו ממקום למקום בגלל השנאה ששנאו אותנו הנוצרים. וכמה כואב הלב על כל אותם יהודים שלא עמדו בסאת הייסורים והמירו את דתם. צאצאיהם פזורים עתה בכל העולם, ונשמותיהם משוועות לחזור לצור מחצבתן והם אינם יודעים מה ולאן, ואנחנו חסרים בלעדיהם. הם פזורים בספרד ובפורטוגל, בגרמניה ובצרפת, באיטליה ובאנגליה, בפולניה ובאוקראינה. רבים מהם היגרו לעולם החדש, לאמריקה הצפונית והדרומית, כדי להתרחק מרדיפות האינקוויזיציה, והם אינם יודעים שאבותיהם קיבלו תורה מסיני. רק לאחרונה התברר שהארכיבישוף הקתולי של ניו-יורק, שנחשב לידיד היהודים, היה בעצם יהודי בלא שידע על כך. הסבא שלו היה רב ושוחט.

הבעיה שבנצרות

מצווה ללכת בדרכי ה' ולאהוב כל אדם, למרות כל חילוקי העמים והדתות. אבל על הצער שגרמו לנו הנוצרים אי אפשר לסלוח.

שתי בעיות עקרוניות יש בעמדת הנצרות:
א) עמדתם שעם ישראל אשר נבחר על ידי ה' להיות לו לעם סגולה הוחלף בכנסייה הנוצרית, ועתה צריך להשפילו. עמדה זו הייתה בסיס לשנאת ישראל.
ב) עמדתם שכל המשתייך לכנסייה הנוצרית כבר לא צריך לקיים את המצוות שבתורה, ואינו צריך לשאת יותר באחריות לתיקון מעשיו הרעים בפועל.

שתי הבעיות הללו הן שעיוותו את התורה באופן שאי אפשר לסלוח עליו.

וכפי שכתב מרן הרב קוק: "באמונות הנוטות מכלל התורה, כמו האמונה הנוצרית והמחמדנית (אסלאמית), אין עיקר הארס מונח במושג האלוהות שלהם, שהוא שונה ממה שהוא נכון להיות על פי יסוד אורה של תורה, כי אם במה שיוצא מזה – הריסת המצוות המעשיות, וביטול תקוות האומה ביחש לתחייתה השלמה" (שמונה קבצים, קובץ א' לב. ויעוין באורות התשובה יב, י).

אולם כאשר נוצרים חוזרים להאמין בכך שעם ישראל הוא עם סגולה וכל דברי התורה והמצוות שרירים וקיימים, ומתפללים על גאולת ישראל כדבר ה' בפי נביאיו ואף מסייעים לקיבוץ הגלויות ולבניין הארץ – הטענות הקשות כנגד הנוצרים הללו בטלו. ואף ראוי לשבח את מעשיהם הטובים ומחשבותיהם הטובות על ישראל.

סולוביוב – החסיד שבאומות העולם

ולדימיר סולוביוב, ציור מאת איוואן קראמסקוי

ולדימיר סולוביוב, ציור מאת איוואן קראמסקוי

כך ניתן ללמוד הלכה למעשה מיחסו של מרן הרב קוק ובנו הרצי"ה לולדימיר סולוביוב, אותו הכתיר מרן הרב בתואר "החסיד שבאומות העולם בימינו סולוביוב" (אגרות ראיה יח).

סולוביוב (1853 1900) היה נוצרי אדוק, מגדולי התיאולוגים הפילוסופים הנוצרים בעת החדשה, שגדולי ומנהיגי הכנסיות לומדים את משנתו.

לאחר גל הפוגרומים ברוסיה יצא סולוביוב בביקורת פומבית נגד הפורעים, ואמר שאין מדובר כאן בבעיה של יהודים, אלא הבעיה היא של נוצרים שאינם יודעים כיצד לנהוג בעם הנפלא הזה – עם יקר ורב כישרון כיהודים. וכל זמן שלא ינהגו בכבוד כלפי היהודים, לא יגיעו לתיקונם ולישועתם כנוצרים.

חשוב לציין שאמירות כאלה בשבח היהודים נחשבו אז ברוסיה כמעשה של גבורה רוחנית לנוכח דעת הקהל האנטישמית.

עדות מהרצי"ה

שמעתי מחברי הטוב הרב זאב סולטנוביץ' שמו"ר הרב צבי יהודה ביקש ממנו להביא מהספרייה הלאומית ספר של סולוביוב כדי שיקראו בו יחד. הרצי"ה הבין רוסית, אבל בעקבות השנים הרבות שעברו התקשה בקריאה שוטפת, וכשראה תלמיד שיודע רוסית ומבין לעומק את סוגיות האמונה והמחשבה, ביקש לעיין במאמריו הדתיים של סולובייב ולשוחח על תוכנם.

כשראה את תמונתו של סולוביוב שהודפסה בספר, אמר: אפשר לראות בחוש את עדינותו הנשקפת מזיו פניו, ואף השווה אותם לקלסתר פניו של טולסטוי, שלפי דעתו היה מגושם יותר.

כארבע או חמש פעמים קרא לפניו בספר. בתוך כך הספיק חברי לקרוא את כל הספר, ופנה בתמיהה לרב: הרי סולוביוב הוא ממש נוצרי אדוק, ולא זו בלבד – הוא עוד משבח יהודי אחד שהמיר את דתו לנצרות?! השיב הרב: נו, הוא הרי נוצרי, אנחנו יודעים את זה. החידוש הוא שהוא מכיר בערכו הנעלה של עם ישראל, ומתוך כך כל מחשבותיו נעשות גבוהות יותר.

אחד מנסיכי רוסיה ביקר אצל סולוביוב לפני מותו, וכך אמר לו סולוביוב בשכבו על ערש דווי: אני דואג מאוד לעם הרוסי מפני שהוא שטוף בשנאת יהודים, וידוע לי נאמנה שכל עם שהתנכל ליהודים עתיד לסבול צרות. ומכיוון שאני אוהב את בני עמי, אני מבקש ממשך שתזהיר בשמי שלא ירעו ח"ו ליהודים.

דברי סולוביוב על התפילה

זה לא היה סוד, כל תלמידי הרצי"ה שמעו את שבחו של סולוביוב, וכפי שמצוטט בשיחות הרצי"ה מספר פעמים, כמו למשל: "יש אצלו דברי מחשבה נשגבים על התפילה. הוא כותב שכל הבקשות אינן אלא כלי אחיזה ואמתלאות כדי לבוא לפני ריבונו של עולם ולעמוד בקונטקט אתו. לפי זה צריכות הבקשות להיות עילאיות. לכן הוא מציע לגדולי עולם שיתפללו לשלומם וטובתם של ישראל" (על המועדים, חנוכה, סדרה ג תשל"ד-תשל"ח, סע' 11).

הלורד בלפור

גם הלורד בלפור כמו סולוביוב פעל בסביבה נוצרית שאינה אוהדת יהודים בלשון המעטה. מבחינת הנצרות הרשמית לפלגיה, אסור היה לו לעזור לעם ישראל להקים בית לאומי בארץ ישראל.

אבל הוא כאוונגליסט שמאמין בתנ"ך, ומאמין שעם ישראל נותר עם סגולה, ראה לעצמו חובה קדושה לתמוך בחזרתו של העם היהודי לארצו, כמצוות התורה וחזון הנביאים. במשך חייו הציבוריים הארוכים זכה בלפור לכהן בתפקידים חשובים ביותר, בין השאר גם כראש ממשלת בריטניה, אולם בערוב ימיו אמר על הצהרת בלפור: "בסיכומו של חשבון היה זה, בהשקיפי לאחור, הדבר הראוי ביותר שעשיתי בחיי".

בימינו

בימינו אנחנו רואים בחוש איך על ידי חזרתנו לארץ והעיסוק ביישובה ובניינה כנאמר בתורה ובנביאים, אנחנו זוכים להודיע בעמים כי גדול ה' ומהולל שמו, והדבר מביא למפנה משמעותי בעמדתם של רבים מבני אומות העולם, שהולכים מתעלים למעלת חסידי אומות העולם. עוד רבה הדרך לפנינו, לא על הכול אנחנו מסכימים. יהי רצון שמתוך המשך דבקותנו בתורה ובמצוות נזכה לגאולה שלמה במהרה בימינו.

סבלנות, הזמן פועל לטובתנו

האם מותר להירשם לקייטנות הקיץ של משרד החינוך? • כספי הקרן לידידות הם חלק קטן בלבד מתקציב הקייטנות • הבעיה בסגנון ההתרמה של הקרן לידידות • אסור לפגוע בתורמים האוונגליסטים ידידי ישראל ולהטיח את תרומתם בפניהם • האוונגליסטים אינם מיסיונרים, אלא נוצרים מוסריים שמכבדים את דתנו • החשש מהשפעת הנוצרים אינו מצדיק הפצת עלילות שווא • לאורך הדורות, מי שמאסו במצוות יישוב הארץ נכשלו גם בקריאת מפת המציאות • הזמן פועל לטובתנו גם בשדה הדמוגרפי וגם במקומם והשפעתם של הערבים בעולם

קייטנות הקיץ של משרד החינוך

שאלה: האם אפשר להירשם לקייטנות משרד החינוך לאחר שנודע שהקרן לידידות שותפה במימון שלהן, ואמרו על קרן זו שהיא משרתת מיסיונרים נוצריים, ואף בקייטנות עצמן יילמדו תכנים נוצריים מיסיונריים?

תשובה: מותר להירשם לקייטנות משרד החינוך. קייטנות אלו שודרגו השנה באופן ניכר בשני היבטים. ראשית, בכך שהמנהלים והמורים אחראים עליהן, כך שהן ממשיכות ומשלימות את המהלך החינוכי של כל השנה. שנית, בהוזלת עלותן ופתיחתן לכל המוני הילדים, גם ממשפחות עניות. ועל כך יש להכיר טובה לידידי הרב שי פירון שר החינוך.

קשה להבין מהיכן צמחה עלילה כזו, שמשרד החינוך הסכים להטמיע תכנים נוצריים בקייטנות של ילדי ישראל. כל אדם סביר היה צריך להבין מעצמו ששמועה זו מופרכת.

הקרן לידידות

אפשר לומר שהאוונגליסטים האמריקנים הם כיום הקבוצה החשובה והמשמעותית ביותר שתומכת במדינת ישראל. מדובר בכשבעים מיליון אזרחי המעצמה הגדולה בעולם, שמאמינים שדברי התנ"ך שרירים וקיימים והעם היהודי צריך לחזור לארצו ולשמור את תורתו ומצוותיו. מעמדם המוסרי גבוה ונעלה ממעמדו של כורש שסייע לשיבת ציון

אמנם לדעתי הקרן לידידות אינה נוהגת כראוי בכך שהיא אוספת כספים בטענה שמצב העוני במדינת ישראל קשה, כי בכך היא פוגעת בכבוד ישראל ומוציאה דיבה על הארץ, שכן בעזרת ה' מצבנו הכלכלי הולך וטוב, ויש כאן פחות עניים מאשר בארצות הברית (עיין שו"ע יו"ד רנד, א). ראוי היה להפנות את רצונם הטוב של התורמים לסיוע מכובד שיועיל לבניין הארץ והעולם כולו, כגון מימון מחקרים בתחום הרפואה ומדעי הסביבה (עיין שבת עה, ב). וכן לארגונים שעוסקים במניעת התבוללות ועידוד העלייה לארץ. וכן להפצת דברי מוסר ואמונה אודות היחיד, המשפחה והחברה ממקור התורה לטובת כל בני האדם, כדי שיתקיים בנו הפסוק "כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים".

אסור לפגוע בידידי ישראל

בכל אופן, לאחר שהתורמים האוונגליסטים תרמו את כספם בלב טוב ובאהבה לעם ישראל בלי שום התניה ומעורבות להיכן ילך הכסף, אסור לפגוע בהם בהטחת תרומתם בפניהם, תוך האשמה שהם מנסים להעביר יהודים על דתם.

גם אם לא הייתה בעיה של פגיעה בתורמים לא היה איסור להשתתף בקייטנות, הואיל ובדיעבד מותר להשתמש בכסף (עיין שו"ע יו"ד רנד, א-ב).

מעבר לכך, הסכום שהתקבל מהקרן לידידות הוא מיעוט קטן שאין מפעל הקייטנות תלוי בו, שכן מדובר ב 36 מיליון שקלים מכספי הקרן, לעומת 260 מיליון שהוקצבו ממשרד החינוך ושאר המשרדים.

היחס לאוונגליסטים

לגבי הטענה שתרומה זו עלולה לגרום להמוני בית ישראל להתייחס באופן חיובי לאוונגליסטים, שהם נוצרים אוהבי ישראל – אין בכך פגם, שכן ראוי להכיר להם טובה על תמיכתם בנו. עלינו להיאבק נגד מיסיונרים, ולא נגד נוצרים מוסריים שמכבדים את דתנו ותומכים בנו.

כמדומה שניתן לומר שהאוונגליסטים האמריקנים הם כיום הקבוצה החשובה והמשמעותית ביותר שתומכת במדינת ישראל. מדובר בכשבעים מיליון אזרחי המעצמה הגדולה בעולם, שמאמינים שדברי התנ"ך שרירים וקיימים והעם היהודי צריך לחזור לארצו ולשמור את תורתו ומצוותיו. מעמדם המוסרי גבוה ונעלה ממעמדו של כורש שסייע לשיבת ציון.

כתב מרן הרב קוק במידות הראי"ה (אהבה סעיפים ה', י'): "אהבת הבריות צריכה להיות חיה בלב ובנשמה, אהבת כל האדם ביחוד, ואהבת כל העמים כולם", "למרות כל שינויי דעות דתות ואמונות". הראשונים במעלה לכבוד ואהבה הם כמובן אלה שתומכים בנו, רואים אותנו כעם סגולה ותולים בנו את גורל תיקון העולם.

דיבות זדוניות

ניתן להבין ולכבד בעלי דעות אחרות, שחוששים מאוד מהשפעה זרה שעלולה לצמוח מההתקרבות הזו. אבל זאת בתנאי שינהגו בישרות ולא יפיצו שקרים זדוניים. קוראי 'רביבים' בוודאי זוכרים שכתבתי כמה פעמים בשנים קודמות, שעוד לפני שהתחלתי לברר את היחס לאוונגליסטים קיבלתי על עצמי בפומבי שלא לקבל מהם תרומות בעבור הישיבה, כדי שהבירור יהיה לשם שמים ובלי שום נגיעות אישיות. ואף היה מקרה שהגיעה תרומה גדולה ליישוב וביקשתי מפרנסי היישוב להחזירה, למרות שההתחייבות שלי יכולה לחול רק על הישיבה. ובעזרת ה' נתקבלו דבריי והתרומה הוחזרה, והוסכם שגם היישוב לא יקבל תרומות.

והנה למרות שהדברים נכתבו שחור על גבי לבן, יש אנשים שמעזים להפיץ שקרים כאילו לאחרונה בנתה ישיבת הר ברכה חמישה בניינים בכספי נוצרים. מן הסתם אישים אלה מפיצים עוד שקרים, ואין כוח בידם של אנשים ישרים לחפש ולאתר ולהפריך את כל הכזבים שלהם. החפץ בחיים צריך שלא להאמין לשום עלילה בנושא זה בלי עדות אישית גמורה ומדויקת.

חטא המרגלים

איכשהו יוצא תמיד, שהמואסים במצוות יישוב הארץ מתגלים גם כחסרי יכולת לקרוא את מפת המציאות ולנתח אותה כראוי. הם מתהדרים ברציונליות, אבל בפועל התחזיות שלהם מתבדות. מפחדים מהכנענים ולבסוף מתים במדבר. מפחדים מקשיי פרנסה, מביצות ומפרעות הערבים, ונשארים בגולה תחת השלטון הקומוניסטי או נרצחים בשואה. אכן, האתגרים הכרוכים בבניין הארץ מורכבים מאוד ומצריכים חוכמה, זהירות ומסירות, אבל זו הדרך הריאלית לקיומו של עם ישראל.

גם עכשיו מצבנו מסובך מאוד. אנחנו מוקפים אויבים. אין פתרון קרוב לבעיות הביטחון והלחץ הבינלאומי. אבל פתרון הנסיגות שהשמאל מציע הוא הגרוע ביותר.

לאחרונה אמר שר האוצר יאיר לפיד שהאינטרס שלנו הוא שתקום מדינה פלשתינית, כי "אנחנו לא יכולים ולא צריכים לשלוט בארבעה מיליון פלשתינים שבעוד דור יכפילו את מספרם". מה שאנחנו צריכים לדעתו הוא "ביטחון והיפרדות".

ראשית לעובדות

לפי הערכתו של יורם אטינגר, ששוקד על סוגיה זו שנים רבות, מספרם של הערבים ביהודה ושומרון הוא כ 1,400,000, ובנוסף לכך כ 300,000 ערבים גרים במזרח ירושלים. גם ד"ר גיא בכור מסכים להערכתו.

מספר הערבים בעלי אזרחות ישראלית הוא כ 1,220,000 (כ 15 אחוזים מאזרחי מדינת ישראל. לא כללתי את הדרוזים שמונים כ 130,000, שרובם חיים איתנו בשלום ובכבוד).

כלומר מספר כל הערבים בשטחים שבשליטת ישראל בלי הדרוזים הוא לא ארבעה מיליון אלא פחות משלושה מיליון, כאשר ארבעים אחוזים מהם הם ממילא אזרחי ישראל, והקמת מדינה פלשתינית לא תוציא אותם מתחומי המדינה.

אגב, לאורך כל הדרך אנשי השמאל טעו בתחזיותיהם הדמוגרפיות. לפי הערכותיהם כבר מזמן היה צריך להיות בין הים לירדן רוב ערבי. החידוש כעת הוא שהם טועים לא רק בצפיית העתיד אלא גם במספרים שבפועל כעת.

הכיוון הדמוגרפי

רמת הפריון בקרב האוכלוסייה המוסלמית בכל העולם נמצאת בירידה דרסטית, וכך גם במדינת ישראל. לפי נתוני אתר האינפורמציה של ה CIA, בעבר הקרוב היו למשפחה בסעודיה כשישה ילדים בממוצע, וכיום המספר ירד ל 2.2. כך גם בשאר ארצות ערב. בקצב ילודה זה אין גידול במספר האנשים. כך קורה גם בקרב האוכלוסייה הערבית בישראל: במשך כעשר שנים ירד הממוצע מלמעלה מחמישה ילדים לפחות משלושה ילדים.

לעומת זאת במשפחה היהודית יש תהליך של גידול, כאשר הממוצע הכללי הגיע עד כשלושה ילדים.

המצב ביהודה ושומרון

מספר היהודים כיום ביהודה ושומרון הוא כ 390,000, לעומת 1,400,000 ערבים. לפני כ 14 שנים, בתחילת האינתיפאדה השנייה, מספר היהודים היה 190,000. ב 14 שנים מספר היהודים הוכפל ויותר. לעומת זאת מספר הערבים ביו"ש לא גדל, אולי אף הצטמצם, בזכות הגירה שלילית.

ממוצע הלידות בקרב המשפחות היהודיות ביו"ש גדול בהרבה משל הערביות. לדברי ד"ר גיא בכור, ממוצע הלידות למשפחה יהודית ביו"ש הוא שש, לעומת כשלושה למשפחה ערבית. לדבריו "יש לכך השלכות ביטחוניות, למשל ביכולת של הערבים לתכנן מרידות חדשות, כאשר כל כך הרבה יהודים חיים יחד איתם ומכירים את השטח בדיוק כמותם; והיהודים האלה לא יוותרו לעולם".

הפתרון המסוכן – מדינה פלשתינית

נמצא שדברי שר האוצר מופרכים: אין כיום ארבעה מיליון ערבים, והם לא עתידים לגדול בתוך דור או שניים לשמונה מיליון. אבל דווקא הפתרון, שלצערנו גם ראש הממשלה מסכים לו, להקים מדינה פלשתינית, הוא המסוכן מכול. מפני שבעידוד ובמימון ארצות ערב, מדינה זו עלולה לקלוט לתוכה מיליוני פליטים ונמלטים מהארצות שסביבנו, וכך תוך זמן לא רב יהיו ביהודה ושומרון בלבד חמישה מיליון ערבים, שמטרתם המרכזית למרר את חייה של מדינת ישראל.

הזמן פועל לטובתנו בארבעה תהליכים

פרשני השמאל טוענים שהזמן פועל לרעתנו, אולם הם מתעלמים מארבעה תהליכים שצופנים בחובם שינוי לטובה.
הראשון, כאמור,- מותו של השד הדמוגרפי ופתיחת אופק חדש לצמיחתו של העם היהודי.

ב. הערבים מקדיחים את תבשילם

הערבים הולכים ומקדיחים את תבשילם בעיני העולם. ההתמרמרות המוסלמית על ההגמוניה המערבית לובשת פנים של אלימות וטרור. הם היו יכולים לשקוד על פיתוח ארצותיהם, אבל בחרו בבערות וטרור. רבים מהמוסלמים שהיגרו לארצות המערב מעדיפים ליהנות מההטבות הסוציאליות הנדיבות בלי לשאת בעול הפיתוח הכלכלי והחברתי. הם יורקים בהפגנתיות לבאר שהם שותים ממנה, תוך הטחת גידופים. תנועות הימין באירופה הולכות ומתחזקות בהתנגדותן למדינות הערביות ולמהגרים המוסלמים, ויחד עם זה הם מחזקים את תמיכתם בנו.

ג. מקורות אנרגיה חילופיים

בשנים האחרונות נמצאו מאגרי נפט וגז ענקיים ברחבי העולם, ובכלל זה גם בארה"ב. בנוסף לכך בכל ארצות המערב שוקדים על מציאת מקורות אנרגיה חלופיים לנפט. כשהתהליך יבשיל, לא תהיה עוד לערבים השפעה. את אוצרות הנפט שלהם הם בזבזו על מלחמות, מותרות ושנאת ישראל, וכאשר יֵרד מחיר הנפט – הם יחזרו לחיות במדבר, חסרי מעמד והשפעה.

ד. המעבר למזרח הרחוק

מרכז הכובד העולמי עובר בהדרגה למזרח הרחוק, לסין ולהודו. שם יש פחות מסורת אנטי יהודית, ואולי איתם יהיה אפשר לכונן יחסים בריאים והוגנים. הנה עתה נבחר לראשות ממשלת הודו נרנדרה מודי, שנודע כמי שמבין את הסכנות שבאסלאם הלוחמני ונחשב לידיד ישראל משכבר הימים.

ערכה של אכילת בשר

יש מקום לצמחונות של יחידים כמידת חסידות, אך אין להטיף לציבור הרחב לנהוג כך • צמחונות כדרך לרבים עלולה לפגוע בתיקון המוסרי של היחס לאדם • על פי המקובלים, אכילת בשר על ידי האדם מחזירה את בעלי החיים למדרגתם מלפני החטא • מגדלי בעלי חיים שמתנהגים כלפיהם באכזריות, יש מקום להורות שלא לקנות מהם בשר • רבים מפעילי זכויות בעלי החיים בארץ הם אנשי שמאל קיצוני בעלי מוסר מעוות • כיצד לנהוג כשיש התנגשות בין צער בעלי חיים לצורכי האדם

בעקבות הטור הקודם, בו התייחסתי לשאלה המוסרית שבאכילת בשר, הגיעו תגובות רבות ושונות.

ראשית נחזור על עיקרי הדברים: מתחילה מאכלו של האדם היה ממיני הצומח ונאסר עליו לאכול מבשר בעלי חיים (סנהדרין נט, ב). וכתבו המפרשים, שגם החיות הסתפקו אז ‏במיני צומח ולא טרפו זו את זו (רש"י ורמב"ן שם). ‏

בעקבות חטא אדם הראשון וחטאי דור המבול, נפל העולם כולו ממעלתו הראשונה. האנשים נעשו פחות מוסריים, טבען של החיות הפך לאטום ואכזרי יותר והן החלו לטרוף זו את זו, ואפילו האדמה נשחתה והוציאה קוצים ודרדרים. לא זו בלבד, אלא שבעקבות החטאים גם מערכות הטבע התמוטטו, והצומח שוב לא הספיק ‏לקיומו של האדם. כלומר, הנפילה המוסרית הובילה ליצירת מצב ‏אקולוגי חדש, שבו בני האדם מוכרחים לאכול בשר. במצב הזה הותר לאדם לאכול בשר. ולמרות ‏שאין זה אידיאלי – בשלב הזה אין לעודד אנשים להימנע מאכילתו. מפני שלאחר המבול, כשהתברר לאיזה שפל יכול האדם להידרדר, רצתה התורה לכוון את האדם אל תפקידו העיקרי, שהוא תיקון היחסים שבין אדם לחברו: לעשות צדקה ומשפט, לנהוג ביושר, בחסד וברחמים, וקל וחומר שלא לגנוב ולרצוח, להעליב ולצער. שכן האדם נברא בצלם אלוקים, ובתיקון היחס שבין אדם לאדם תלוי תיקון העולם. ולכן רק לאחר שמערכת המוסר הבסיסית שבין בני האדם תיבנה כראוי ויחדלו מלחמות ועוולות מן הארץ, אז העולם כולו יתעלה, נחזור למצב שקודם המבול ושוב יהיה אסור לאדם לאכול בשר.

נמצא אפוא שבשלב הנוכחי רק יחידים יכולים באופן אישי לנהוג חסידות בעצמם, אבל עליהם להימנע מלהטיף לצמחונות, כדי שלא לפגוע במאמץ העיקרי לתיקון עולם.

אכילת בשר בסעודות מצווה

שאלה: איך ייתכן שמתחילה על פי האידיאל היה אסור לאכול בשר, וכיום יש מצווה לאכול בשר בסעודות מצווה?

תשובה: מכיוון שמאז המבול אין בעיה ‏מוסרית באכילת בשר, ואכילת הבשר משמחת, ממילא בסעודות שיש בהן מצווה לשמוח מצווה לאכול בשר (שו"ע או"ח רנ, ב; מ"ב רמב, א; באו"ה תקכט, ב, ‏‏'כיצד').

הסבר על פי הסוד

כאן בארץ, לא מעט מהפעילים הצמחונים תומכים בארגוני הטרור והחבלה אש"ף וחמאס, תוך שהם טוענים שהמתנחלים הם הפושעים הגדולים שמפריעים לשלום העולם. רשעות זו היא החמורה והמסוכנת ביותר, מפני שהיא מתעטפת באצטלה של צדיקות. וכפי שבין הרשעים הגדולים בהיסטוריה היו שהתגאו בחמלתם כלפי בעלי חיים

הוסיפו חכמי הקבלה וביארו שבמצבנו הנוכחי ישנו ערך ‏באכילת בשר, מפני שבעקבות החטא כל העולם ירד ממדרגתו. ‏הדומם, הצומח, החי והמדבר, כולם נפלו ממדרגתם וגם נתערב ‏בהם רע. וכאשר יהודי אוכל מבשרם של בעלי החיים על פי ‏כללי הלכות כשרות, מתוך כוונה להתחזק בעבודת ה' – הרע ‏שבהם נפרד מהטוב, ויוצא כפסולת בבית הכיסא, והטוב שבהם ‏מתעלה ונספג בגופו ונותן לו כוח לעשות מעשים טובים. וכך הוא ‏סדר התיקון: הצומח יונק את מזונו מן הדומם, ועל ידי כך ‏מרומם את הטוב שבדומם למדרגת צומח. וכשהבהמה ניזונה מן ‏הצומח, היא מעלה את הטוב שבצומח למדרגת חי. וכאשר בני ‏האדם אוכלים מן החי ומתנהגים במוסריות ודבקים בה' – בשר ‏בעלי החיים מתעלה למדרגת אדם. וכך על ידי סולם המזון ‏מחזירים את כל העולם אל מדרגתו הראשונה (שער המצוות לאר"י ‏הקדוש פרשת עקב).‏

במיוחד נעשה תיקון באכילת בשר בסעודות שבת ויום טוב ‏ושאר סעודות מצווה, כגון שמחת חתונה וברית, שאז הבשר נעשה ‏שותף לשמחה של מצווה ומסייע בקיומה. אבל בסעודות רשות ‏אמרו חכמי הקבלה שלא תמיד נעשה תיקון, שכן אם האדם אינו ‏מתנהג אחר כך כראוי, נמצא שהבשר שאכל לא היה שותף לשום ‏תיקון והתעלות. לכן ישנם חסידים שנמנעים מאכילת בשר ‏בסעודות רשות, מחשש שמא לא יצליחו לרומם את הבשר ‏כראוי.‏

אכילת הרשע

לפי זה מובן מה שאמרו חכמים שמצד המוסר אסור לעם הארץ רשע לאכול בשר (פסחים מט, ב). שהואיל ואין בו תורה ומידות טובות, והוא שונא תלמידי חכמים ואנשי מעלה, אין הוא מעלה באכילתו את בעלי החיים, ומדוע יהרוג אותם בחינם? אבל בשבת, גם עמי הארץ שאוכלים בשר מקיימים מצווה, וממילא מרוממים את הבשר ומתקנים אותו (הגהות וחידושים על שער המצוות פרשת עקב. ר' צדוק במאמר 'עת האוכל' ז ח).

מקומם של הצמחונים

אמנם ישנם יחידים שרגש המוסר העדין נוגע מאוד ללבבם, ועל כן הם נמנעים מאכילת בשר, וכמובן שהם נמנעים מאוד מלפגוע בשאר בני האדם שאוכלים בשר. ואף שלכאורה על פי דברי הקבלה היה ראוי שיאכלו בשר בסעודות מצווה, מכל מקום היו מן המקובלים שלימדו עליהם זכות וראו במנהגם משנת חסידים (שדי חמד מערכת אכילה, אכילת בשר). והרב קוק מכנה אותם אידיאליסטים קיצוניים.

אבל ההדרכה הכללית לכל החפץ להתקדש ולעבוד את ה', שיעסוק בתיקון המוסר שבין אדם לחברו ויאכל בשר בסעודות מצווה ובכך יסייע לתיקון העולם כדברי המקובלים.

הטענות על אכזריות בתעשיית הבשר

כמה קוראים טענו שמגדלי הבהמות והעופות נוהגים כיום באכזריות יתרה כלפי בעלי החיים, ומתוך כך באו לטעון שהאוכלים כיום בשר חוטאים בכך שהם מסייעים לדבר עבירה של צער בעלי חיים.

אכן, אם יתברר שבמקום מסוים נוהגים באכזריות יתרה כלפי בעלי החיים, נכון להורות שלא לקנות ממנו בשר. אולם צריך שדבר זה יתברר על ידי תלמידי חכמים שבקיאים ורגילים בגידול בעלי חיים והלכות שחיטה. אך מי שאינו רגיל בכך, אין לו את אמת המידה הנדרשת לקבוע מהי אכזריות יתרה.

ובוודאי שאין לסמוך בזה על פעילי זכויות בעלי החיים, שכלפיהם בדיוק מופנית הטענה המוסרית שהם הופכים את היוצרות ומטשטשים את גבולות המוסר, הופכים דברי חסידות לחובה נחרצת, ומתוך כך באים לזלזל ביסודות המוסר ופוגעים בחבריהם שאוכלים בשר. ואזי אין במנהג הצמחונות שלהם שום עדינות אלא גאווה ורוע.

הנה כאן בארץ, לא מעט מהפעילים הצמחונים תומכים בארגוני הטרור והחבלה אש"ף וחמאס, תוך שהם טוענים שהמתנחלים הם הפושעים הגדולים שמפריעים לשלום העולם. אגב, רשעות זו היא החמורה והמסוכנת ביותר, מפני שהיא מתעטפת באצטלה של צדיקות. וכפי שבין הרשעים הגדולים בהיסטוריה היו שהתגאו בחמלתם כלפי בעלי חיים.

כללי צער בעלי חיים

הכלל היסודי הוא שצורכי האדם קודמים לצורכי בעלי החיים, וכאשר ישנה התנגשות בין צורכי האדם ובין צער בעלי חיים, אזי יש לשקול את מידת הנחיצות לאדם אל מול גודל הצער הנגרם לבעל החיים. למשל, אכילת בשר חיונית מאוד לאדם, ולכן גם אם נסבור שהשחיטה מצערת מאוד את בעלי החיים, מותר לאדם לגדל בעלי חיים כדי לשוחטם ולאכול מבשרם. כמו כן מותר לאדם להעמיס משאות על חמורו ולחרוש בשורו. זה הכלל: ככל שהצער לבעלי החיים גדול יותר, כך הדבר חמור יותר, ורק לצורך חיוני ביותר אפשר לבצעו.

הרעבת תרנגולות

דוגמה לכך ניתן ללמוד מהדיון בתרנגולות מטילות. התרנגולות יכולות להטיל ביצים מהיותן בנות שישה חודשים ועד להיותן בנות עשרים חודשים, ואז מגדלי התרנגולות מוכרים אותן לבשר. אבל ישנה שיטה המאפשרת להאריך את זמן הטלת הביצים. בחודש החמישה עשר לחיי התרנגולות המטילות מרעיבים אותן למשך עשרה ימים, ובאותו זמן נוצותיהן נושרות ולאחר מכן גדלות הנוצות מחדש וכוחן שב אליהן, והן מסוגלות להטיל ביצים עד להיותן בנות עשרים ושמונה חודשים. ונשאלת השאלה, האם מותר להרעיבן ולצערן כדי ליהנות מתפוקת הביצים שלהן למשך זמן ארוך יותר?

יש שהחמירו בכך, מפני שלדעתם מדובר בצער גדול מאוד ואכזריות (שבט הלוי ו, ז). ויש שהתירו, משום שהדבר נעשה לתועלת המשק, ולשם כך מגדלים את העופות, ולטווח הארוך ההרעבה אף מוסיפה לבריאות התרנגולות שהרי הן מאריכות ימים (הרב גולדברג בספר 'הארץ ומצוותיה' עמ' תלז).

למעשה, כל אימת שיש בדבר צורך גדול מאוד לפרנסת המגדלים והוזלת המזון, מקילים. וכאשר אין בכך צורך גדול מאוד, מחמירים. אגב, בסוגיית התרנגולות יש מקום לסמוך יותר על הרב גולדברג, שכיהן כרב בכפר פינס והכיר את משק החי ואת מכלול השיקולים, לעומת הרב ואזנר שלא הכיר את הסוגיה מקרוב.

הבריאות

יש טוענים בתוקף רב שכיום אכילת בשר מסוכנת מאוד לבריאות, הואיל ובעלי החיים מגודלים בתנאים לא טבעיים תוך שמזריקים לגופם תרופות שונות שמסכנות את הבריאות. טענות אלו צריכות להיבדק ברצינות מרובה על ידי מומחים לדבר, רופאים ומדענים חוקרים. וכאשר אנו מוצאים חילוקי דעות בין המומחים, יש ללכת על פי הרוב.

לפי זה, אם הדעה המקובלת בין רופאים וחוקרים היא שאין בעיה לאכול בשר במידה מתונה, ואילו לפי רופאים אלטרנטיביים אסור לאכול – ההלכה כדעת רוב הרופאים והחוקרים. שבנוסף לכך שהם הרוב, הם גם נחשבים כמומחים גדולים יותר, הואיל ודבריהם מבוססים יותר על מחקרים רציניים. אמנם אדם שמשוכנע באופן אישי שהאמת כשיטה האלטרנטיבית – ראוי שינהג על פיה, זולת מקרים שבהם לדעת שאר הרופאים הוא מזיק בכך לעצמו (עיין שו"ע או"ח סימן תריח; רמ"א תריח, ד; מטה אפרים ג; מ"ב יב; ערוה"ש ה ו).

ואמנם יש טוענים כנגד הרופאים והחוקרים שהם נגועים באינטרסים שונים. אולם אנו יודעים שזו דיבה רעה, שכן רבים מאיתנו מכירים באופן אישי רופאים וחוקרים, ויודעים שהם יראי שמיים ומבקשי אמת במחקריהם.

בין שבועות לעצרת

ארבעת שמות חג השבועות • שבועות הוא החג היחיד שאין לו תאריך קבוע • המשמעות הרוחנית של התלות בחג הפסח בקביעת התאריך של שבועות • פסח מסמל את האמונה הפשוטה ושבועות מייצג את האמונה המורכבת • תהליכי ההכנה לקראת החג שתחילתם בפסח, ומשמעותה העמוקה של ספירת השבועות • פירוש השם עצרת, ומעמד הר סיני כעצרת הגדולה בכל הזמנים • האם ראוי היה לקבל את האפיפיור בכבוד כה גדול?

ארבעה שמות ישנם לחג: חג השבועות, חג הקציר, יום הביכורים ובלשון חכמים הוא גם נקרא עצרת. נעסוק הפעם בשמות שבועות ועצרת.

חג השבועות

זמנו של חג השבועות מיוחד. לכל החגים ישנו תאריך בחודש, כמו למשל פסח שזמנו בט"ו בניסן, ואילו לחג השבועות אין תאריך, אלא זמנו נקבע על פי ספירת העומר. קורבן העומר הוקרב ביום שלמחרת החג הראשון של פסח, ומאותו יום סופרים שבעה שבועות, שהם ארבעים ותשעה ימים, ולמחרת ביום החמישים חוגגים את חג השבועות. שנאמר: "וספרתם לכם ממחרת השבת מיום הביאכם את עומר התנופה, שבע שבתות תמימות תהיינה. עד ממחרת השבת השביעית תספרו חמישים יום, והקרבתם מנחה חדשה לה'" (ויקרא כג, טו טז). וכן נאמר: "שבעה שבועות תספור לך, מהחל חרמש בקמה תחל לספור שבעה שבועות. ועשית חג שבועות לה' אלוקיך" (דברים טז, ט י).

ואמנם כיום חג השבועות חל תמיד בו' בסיוון, אולם זה מפני שנתבטלה הסמיכה ואנו מקדשים את החודשים על פי החשבון. אבל בזמן שבתי הדין היו מקדשים את החודשים על פי ראיית מולד הירח, זמנו של החג היה יכול לצאת גם בה' בסיוון או בז' בסיוון.

משמעות הדבר היא שמועד חג השבועות נשען על חג הפסח, ורק מתוך חג הפסח אפשר להגיע לחג השבועות ומתן תורה.

הקשר בין הלאומיות לתורה

מתוך האמונה הפשוטה בה' ובגאולה שהתגלתה בפסח אפשר להתעלות לחג השבועות, למדרגת התורה, שבה מבוארים החזון והדרך לתיקון עולם בפועל. ואין תורה בלא היסוד של האמונה הפשוטה והתמימה, ואין קיום לאמונה הפשוטה בלא התורה שמלמדת כיצד להגשימה

חג הפסח מבטא את הצד הלאומי הישראלי, שביציאת מצרים נתגלתה סגולת ישראל, שבחר בנו ה' מכל העמים למרות היותנו שקועים במ"ט שערי טומאה. וחג השבועות מבטא את הצד הרוחני של ישראל, שאז הגענו לפסגה הרוחנית של קבלת התורה. וזהו שאנו אומרים בברכת התורה: "אשר בחר בנו מכל העמים" בפסח, ומתוך כך "נתן לנו את תורתו" בחג השבועות.

ואין לאומיות בלא תורה, ואין תורה בלא לאומיות.

בין האמונה הפשוטה לתורה העמוקה

עוד צד לדבר. בחג הפסח מתגלה האמונה הפשוטה, הטבעית, שגנוזה בנשמתו של כל יהודי. אמונה שנשמרה גם בשנות השעבוד במצרים, ובזכותה נגאלנו ממצרים. ובחג השבועות זכינו להתעלות אל האמונה המפותחת, המבוארת והמורחבת על ידי התורה. לאמונה הטבעית יש כוח רב והיא הבסיס לכול, אולם אין ביכולתה לכוון את החיים ולתקנם. על ידי התורה ומצוותיה אנו יכולים לקשר את כל מרכיבי חיינו – המחשבתיים, הרגשיים והמעשיים – לאמונה.

מתוך האמונה הפשוטה בה' ובגאולה שהתגלתה בפסח אפשר להתעלות לחג השבועות, למדרגת התורה, שבה מבוארים החזון והדרך לתיקון עולם בפועל.

ואין תורה בלא היסוד של האמונה הפשוטה והתמימה, ואין קיום לאמונה הפשוטה בלא התורה שמלמדת כיצד להגשימה.

התהליך המבורך מדי שנה

זיכה אותנו הקב"ה במצווה לחגוג בכל שנה את חג הפסח ואת חג השבועות, כדי שנזכה בכל שנה לחזור מחדש אל המאורע הגדול של יציאת מצרים ולגלות בתוכנו שוב את סגולת ישראל ואת האמונה הפשוטה, ומתוך כך לעלות בתהליך הדרגתי דרך ספירת העומר אל היום המקודש של מתן תורה, שבו אנו זוכים לקבל את התורה. ובכך אנחנו הולכים ומתעלים משנה לשנה, עד אשר יתוקן העולם בצדק ובמשפט, בחסד וברחמים, ותימלא הארץ דעה את ה'.

ההכנה וההיטהרות בספירת העומר

היחס שבין הקב"ה לכנסת ישראל נמשל ליחס שבין חתן וכלה, שנאמר: "ומשוש חתן על כלה ישיש עלייך אלוקייך" (ישעיהו סב, ה). יציאת מצרים נחשבת כמעשה האירוסין, שכן אז הבדיל ה' אותנו מכל העמים וקידש אותנו להיות לו לעם סגולה. ויום מתן תורה נחשב כיום החתונה והנישואין (תענית כו, ב), משום שעל ידי התורה אנו חיים בדבקות עם הקב"ה.

אמרו חכמים שלאחר שיצאו ישראל ממצרים, עוד לא יכלו לקבל את התורה, מפני שבעת שהיו משועבדים במצרים היו משוקעים במ"ט שערי טומאה. וכמו אישה נידה שצריכה לספור שבעה ימים כדי להיטהר לבעלה, כך היו ישראל צריכים לספור שבעה שבועות כדי להיטהר מטומאת מצרים ולהיות ראויים להתקשר אל הקב"ה (זוהר אמור ח"ג צז).

משמעות ספירת שבעת השבועות

המספר שבע רומז למציאות הטבעית על כל מרכיביה, שכן העולם נברא בשבעה ימים. וכן בפועל, לכל דבר גשמי יש שישה צדדים – ארבע רוחות, למעלה ולמטה, ועוד בחינה שביעית, שהיא המרכז הפנימי שלו. ולכן משך הזמן שלוקח לאדם לעלות מטומאה לטהרה הוא שבעה ימים, שבמשך שבעה ימים אדם מתכונן בכל בחינותיו לעלות ממצב הטומאה למצב הטהרה. לכן נידה סופרת שבעה ימים כדי להיטהר לבעלה.

אולם כדי שישראל יוכלו להידבק בה' ולקבל את התורה האלוקית ששייכת לעולם העליון, היו צריכים לספור ספירה הרבה יותר עמוקה. במקום שבעה ימים – שבעה שבועות. בספירה זו כל אחד משבעת המספרים מופיע אף הוא בכל שבע בחינותיו, כדי שכל המדרגות הכלולות בעולם הזה ימוצו עד תום. על ידי כך ההיטהרות לקראת מתן תורה נעשית בשלמות, וכל צד באופי שלנו עובר זיכוך ומבטא את כמיהתו וציפייתו לקבלת התורה. ועל ידי כך אנחנו זוכים להתעלות אל המעלה העליונה, שמעל ומעבר לטבע, ולקבל את התורה האלוקית שעל ידה אנו יכולים לתקן ולרומם את העולם אל גאולתו.

ספירת העומר – הציפייה לתורה

וכל אותם שבעה שבועות היו ישראל מצפים ומייחלים לתורה. וכפי שנתבאר במדרש, שכאשר בישר משה לישראל שאחר צאתם ממצרים יעבדו את ה' על הר סיני ויקבלו את התורה. שאלוהו: אימתי תהיה עבודה זו? אמר להם: לסוף חמישים יום. ומרוב חיבה היו מונים כל יום ואומרים: הרי עבר יום ראשון, הרי עבר יום שני, וכך בכל הימים (שבולי הלקט רלו). ועל ידי כך התורה התקיימה בידם, וכמו שאמרו חכמים: "כל שיראת חטאו קודמת לחכמתו חכמתו מתקיימת, וכל שחכמתו קודמת ליראת חטאו אין חכמתו מתקיימת" (אבות ג, ט).

וכל כך חשובה ההיטהרות וההתכוננות לקראת קבלת התורה, עד שעל שם כך נקרא שמו העיקרי של החג – חג השבועות, שנאמר: "שבעה שבועות תספור לך, מהחל חרמש בקמה תחל לספור שבעה שבועות. ועשית חג שבועות לה' אלוקיך" (דברים טז, ט י). וכן נאמר: "וחג שבועות תעשה לך בכורי קציר חטים" (שמות לד, כב).

משמעות המילה עצרת

בלשון חכמים נקרא חג השבועות עצרת. ולכאורה יש לתמוה, הלוא בתורה מצינו שקוראים עצרת לאחרון של פסח ולשמיני עצרת שלאחר הסוכות, ומדוע שינו חכמים וקראו לחג השבועות עצרת?

נתבונן תחילה במשמעות המילה עצרת. עצרת מלשון עצרה, שאנשים רבים עוצרים את עצמם מכל עיסוק ומתאספים ומתכנסים בחגיגיות, ואוצרים וקולטים בנפשם את תוכן ההתאספות. על כן מובן שעם סיום ימי חג הפסח וימי חג הסוכות, ציוותה התורה לעשות יום טוב, כדי שכל עולי הרגל יתאספו בחגיגיות סביב המקדש לעצרת סיכום ופרידה, ועל ידי כך יאצרו וינצרו בלבבם את חוויות הימים הקדושים של החג. וגם מי שלא זכה לעלות לרגל, צריך לעצור ביום טוב האחרון ממלאכתו, ולאצור בלבבו את כל ההשגות הרוחניות והשמחה שקלט בימי החג, כדי שיחזקו וירוממו אותו בכל ימי החול העומדים לבוא.

העצרת הגדולה ביום מתן תורה

לפי זה לא היה יום עצרת גדול יותר בעולם ממעמד הר סיני, שבו התאספו כל ישראל באחדות גמורה לקבל את התורה. וכפי שנאמר: "וייחן שם ישראל נגד ההר" (שמות יט, ב) – "כאיש אחד בלב אחד". שבכל החניות נאמר לשון רבים, כי בכל ציבור יש תמיד מחלוקות וקטטות, ורק שם אל מול ההר, על ידי כוונתם לקבל את התורה, נעשו כולם מאוחדים.

ולא רק ישראל שבאותו הדור עמדו ליד הר סיני, אלא כל נשמות ישראל שבכל הדורות ואף שורש נשמות כל הגרים התכנסו ליד הר סיני וקיבלו את התורה, ועל ידי כך פסקה מהם הזוהמה שנמשכה מחטא אדם הראשון (עיין שבת קמו, א).

ואכן התורה עצמה קראה ליום מתן תורה "יום הַקָּהָל", היינו יום ההתאספות של כל הקהל. שנאמר: "ככל הדברים אשר דיבר ה' עמכם בהר מתוך האש ביום הקהל" (דברים ט, י. וכן שם י, ד; יח, טז).

שבועות ועצרת

והאמת שגם השם חג השבועות מבטא את המשמעות של עצרת, כי משמעותו סיכום וכינוס כל המדרגות שקנינו במשך ספירת שבעת השבועות. ומכיוון שהספירה מתחילה בחג הפסח, הרי שחג השבועות מסכם וחותם את המהלך שנמשך מתחילת הפסח.

לפיכך מובן שחכמים לא שינו דבר בכך שקראו לחג השבועות עצרת, שכן באמת חג השבועות הוא חג שיש בו התאספות וסיכום של חג הפסח וספירת העומר. אלא שהתורה הדגישה בשם חג השבועות את ההכנות של ישראל לקראת מתן תורה, ואילו חכמים הדגישו בשם עצרת את ההתכנסות לקבלת השפע שהקב"ה מעניק לנו לאחר סיום ספירת העומר.

היחס לביקור האפיפיור הקתולי

שאלה: האם נכון היה לקבל את האפיפיור הקתולי בכבוד רב?

תשובה: דרכי שלום מחייבים את עם ישראל לקבלו בכבוד, וכפי שהוא עצמו כיבד אותנו בביקורו. ועל כן צדקו הרבנים הראשיים לישראל שקיבלו אותו בנימוס ובכבוד כקודמיהם. ומעולם לא היו רבנים חשובים שביזו את ראשי הדתות השונות כאשר באו אליהם לביקור מכובד.

בנוסף לכך, יש להעריך את השינוי המשמעותי, מבחינתה, שעשתה הכנסייה הקתולית בעשרות השנים האחרונות ביחסה ליהודים ולמדינת ישראל, שינוי שגם האפיפיור הנוכחי מזדהה עמו.

לפני מאה ועשר שנים סירב האפיפיור פיוס העשירי לתמוך בבקשתו של הרצל לתמוך בתנועה הציונית ובתביעתה על ארץ ישראל, שכן לפי אמונת הקתולים עם ישראל הוחלף על ידי הכנסייה ואיבד את זכותו על הארץ. ואילו עתה בא האפיפיור לכבד את זכרו ולהניח זר על קברו של חוזה המדינה. אמנם עדיין רחוקים אנחנו מהמצב המתוקן שבו תכיר הכנסייה בחטאיה כלפי העם היהודי, אבל דרכי שלום מחייבים שלא להרחיב בזה סביב הביקור המכובד, אלא דווקא לבטא הערכה והוקרה לשינויים לטובה.

כדרך אגב ראוי לציין שהאוונגליסטים מתייחסים לעם היהודי ולתורת ישראל ולזכותנו על הארץ באופן הרבה יותר חיובי. לעמדה זו היו השלכות היסטוריות משמעותיות ביותר, שכן הלורד בלפור, בעת כהונתו כשר החוץ של בריטניה הגדולה, מתוך אמונתו הדתית כאוונגליסט, קידם את הצהרת בלפור, המכירה בזכותו של העם היהודי על ארצו ומקדמת את חזרתו אליה. הלורד בלפור כיהן בשורה של תפקידים חשובים ביותר, ואף כראש ממשלת בריטניה, ואף על פי כן בערוב ימיו החשיב את פועלו למען העם היהודי כגולת הכותרת של מעשיו: "בסיכומו של חשבון היה זה, בהשקיפי לאחור, הדבר הראוי ביותר שעשיתי בחיי".

בשולי הדברים, ראוי להביע צער על דבריו המתרפסים של שמעון פרס, נשיא המדינה. יש מקום גם להביע צער על כך שנציגי הכנסייה שמעו את שקריהם החצופים של הערבים ושתקו. הם הרי יודעים מי גרם לבריחת הנוצרים מבית לחם ומרמאללה ומכל שאר המקומות. הם גם יודעים שבית המקדש היה בהר הבית. אמנם אפשר אולי להבין שבעת הביקור העדיפו לנהוג בנימוס ולא לחרוג מכללי הטקס. אבל לאחר תום הביקור היה ראוי לפרסם גינוי לשקרים שהם רגילים להפריח תדיר בעזות מצח.

האם ראוי להיות צמחוני מטעמים מוסריים?

המניין בספר במדבר נועד לארגן את צבא ישראל לקראת כיבוש הארץ • דברי החפץ חיים על השירות בצבא הרוסי כהכנה לשירות בצבא ישראל • צבא הקודש של הלויים נותן תוכן ומשמעות לצבא המלחמה של ישראל • ההידרדרות המוסרית של האדם והבריאה התבטאה גם במעבר מצמחונות לאכילת בעלי חיים • ההצדקה המוסרית להיתר אכילת בשר לאחר המבול • במדרגתנו הנוכחית, צמחונות מטעמי מוסר עלולה לגרום להידרדרות מוסרית ביחסים בין בני האדם • חזון הצמחונות בעת תיקון העולם לעתיד לבוא

במספר שמות

פרשת במדבר עמוסה בחשבונות מספרם של שבטי ישראל. לכאורה יש לשאול, מדוע צריכה התורה "לבזבז" פסוקים רבים על חישובים אלו? והרי במקום להאריך בזה הייתה יכולה התורה לבאר קצת יותר בהרחבה הלכות מעשיות, כהלכות שבת וכשרות?!

אלא שזה בדיוק מה שהתורה רצתה ללמד אותנו: על חשיבותו של כל אחד ואחד מישראל, ועל ערך מספרם הכולל של ישראל.

יוצאי צבא לכבוש את ארץ ישראל

אילו היינו מרבים לעסוק בחינוך לחמלה ואהבה ‏כלפי בעלי החיים, היו רשעים שהיו מפנים את כל תכונותיהם ‏הטובות כלפי בעלי חיים, שכן לכל רשע יש ניצוץ של מצפון וטוב ‏לב. ואחר שהיו משקיטים את מצפונם, היו יכולים לגנוב, ‏לעשוק ולהרוג בני אדם בלי כל הפרעה מצפונית, שכן בלבם היו ‏משתבחים ברוב רחמנותם כלפי חיית המחמד שלהם

לכל ספירה יש תכלית. הספירה במדבר נועדה לארגן את צבא ישראל לקראת קיום מצוות כיבוש הארץ. לכן נצטווה משה לספור את הגברים מגיל עשרים ומעלה, כי הם חיילי הצבא. וכדי שהצבא יהיה מאורגן כראוי, בפלוגות, חטיבות ואוגדות, סופרים כל שבט בנפרד, ואף הוא מתחלק לבית אבותיו ולמשפחותיו. ולבסוף חישבו את מספרם הכולל של החיילים: "ויהיו כל הפקודים שש מאות אלף ושלושת אלפים וחמש מאות וחמישים" (במדבר א, מו).

מתוך פרשת במדבר עלינו ללמוד על ערך השירות בצבא ועל ערך מצוות כיבוש הארץ ויישובה.

מעשה מהחפץ חיים

סיפר מו"ר הרצי"ה קוק ששמע מהרב יעקב שורקין, מחשובי תלמידיו של החפץ חיים, שבחור אחד נתחייב בגיוס לצבא הרוסי, וביקש מהחפץ חיים עצה כיצד להינצל מהגזירה. והחפץ חיים השיב לו: "הלוא הנה עוד מעט בא המשיח, ותהיה מדינה יהודית, ויהיו לנו משטרה יהודית וצבא יהודי, ויהיה צריך לדעת להחזיק נשק – האם אז תלך ללמוד את זה?! הנה עכשיו יש לך הזדמנות לכך" (לנתיבות ישראל ב', מאמר ג').

כפי הנראה זה גם הרמז במנהג לירות חיצים בל"ג בעומר – להתכונן להקמת צבא ישראל.

ערך הצבא מתוך ערך הישיבה

יחד עם הצבא שנועד לכבוש את הארץ, מצינו שמנתה התורה בנפרד את הלויים – "מבן שלושים שנה ומעלה ועד בן חמישים שנה, כל בא לצבא לעשות מלאכה באוהל מועד" (במדבר ד, ג). מו"ר הרצי"ה עמד על כך שבאותה מילה, צבא, משתמשת התורה הן ביחס לחיילים שיכבשו את הארץ, והן לגבי הלויים שנועדו למלאכת הקודש במשכן ובלימוד התורה והרבצתה.

בכך היה מחזק הרצי"ה את תלמידי הישיבה שיידעו את ערכם – שהכול מתחיל מהפנימיות, מלימוד התורה. "מתוך הצבא האלוקי (של העוסקים במלאכת הקודש ובתורה) שמאיר לנו ומפיץ אור על כל סביבותינו, מגיעים על צבא החיילים העוסק בתרגילי כיבוש… מתוך הצבא הקדושתי, הפנימי, היסודי, של ישראל… יש ערך לגיוס הגדול של כל הצבא, במובנו המלחמתי…". וכן מצינו אצל יהושע בן נון שתחילתו בכך שהיה שקדן בלימוד התורה, שנאמר "לא ימיש מתוך האוהל" (שמות לג, יא), ומתוך כך זכה לכבוש את ארץ ישראל (שיחות הרצי"ה נשא ב, 3 5).

אבל מי שרוצה להיות שייך לצבא הרוחני שבישיבה מתוך ניתוק מצבא ישראל, אין תורתו תורה, מפני שהוא עושה תורתו פלסתר, ומבזה את כל הפסוקים העוסקים ביישוב הארץ ובמפקד החיילים ואת ספר יהושע כולו, ואת כל הנבואות על חזרת ישראל לארצו. והרי מי שמוחק אפילו אות אחת בתורה פוסל את כולה.

מתחילת בריאתו היה האדם צמחוני

מתחילה מאכלו של האדם היה צריך להיות מן הצומח, ‏שנאמר: "ויאמר אלוקים: הנה נתתי לכם את כל עשב זורע זרע אשר על פני כל הארץ ואת כל העץ אשר בו פרי עץ זורע זרע, לכם יהיה לאוכלה" (בראשית א, כט). אבל בעלי חיים נאסרו על האדם ‏באכילה (סנהדרין נט, ב). וכתבו המפרשים שגם החיות הסתפקו אז ‏באכילת מיני צומח ולא טרפו זו את זו (רש"י ורמב"ן שם). ‏

השפעת חטא אדם הראשון ושאר החטאים

אולם החטאים גברו והעולם כולו התקלקל. זה התחיל בחטא ‏אדם הראשון, ונמשך ברצח הבל על ידי קין אחיו. בדורו ‏של אנוש, נכדו של אדם הראשון, החלו לחטוא בעבודה זרה, ‏ואחר כך גברו החטאים בניאוף, רצח וגזל. במקביל לחטאיהם של ‏בני האדם, גם טבען של החיות הפך לאטום ואכזרי יותר, והן ‏החלו לטרוף זו את זו – עד שנגזרה כליה על כל בשר. שנאמר: "ותישחת הארץ לפני האלוקים ותימלא הארץ חמס. וירא אלוקים את הארץ והנה נשחתה, כי השחית כל בשר את דרכו על הארץ. ויאמר אלוקים לנוח: קץ כל בשר בא לפניי, כי מלאה הארץ חמס מפניהם, והנני משחיתם את הארץ. עשה לך תיבת עצי גופר" ‏‏(בראשית ו, יא יד).

לאחר המבול

רק נח ובניו וכל אשר איתו בתיבה ניצלו ממימי המבול. ‏וכשיצאו מן התיבה הוטלה עליהם המשימה לבנות את העולם מן ‏היסוד, תוך הקפדה על שבע המצוות היסודיות שהן הבסיס למוסר ‏האנושי. כי רק לאחר שמערכת המוסר הבסיסית שבין אדם לחברו ‏תיבנה כראוי, יוכל האדם להמשיך להתעלות ביחסיו המוסריים ‏כלפי בעלי החיים. לשם כך היה צורך לקבוע גבול ברור בין האדם, ‏שנברא בצלם אלוקים, לבין בעלי החיים, כדי להדגיש את ייעודו ‏ואחריותו של האדם, שרק עליו מוטלת המשימה לתקן את העולם ‏ולרוממו.

הביטוי המובהק לכך הוא שלאחר המבול הותר לבני האדם ‏לאכול בשר בעלי חיים, תוך אזהרה חמורה שלא לרצוח אדם ‏שנברא בצלם אלוקים. שנאמר: "ויברך אלוקים את נוח ואת בניו ויאמר להם פרו ורבו ומילאו את הארץ, ומוראכם וחיתכם יהיה על כל חיית הארץ ועל כל עוף השמיים, בכל אשר תרמוש האדמה ובכל דגי הים בידכם ניתנו. כל רמש אשר הוא חי לכם יהיה לאוכלה, כירק עשב נתתי לכם את כל… ואך את דמכם לנפשותיכם אדרוש… שופך דם האדם באדם דמו יישפך, כי בצלם אלוקים עשה את האדם" (בראשית ט, א ו) (על פי מרן הרב קוק בחזון הצמחונות ו ט).‏

אכילת בשר הכרחית

צריך להוסיף, שבעקבות חטאי אדם הראשון והדורות ‏שקדמו למבול, מערכות הטבע התמוטטו והצומח שוב לא הספיק ‏לקיומו של האדם. כלומר, הנפילה המוסרית הובילה ליצירת מצב ‏אקולוגי חדש, שבו בני האדם מוכרחים לאכול בשר. ולמרות ‏שאין זה אידיאלי, ההכרח לא יגונה. ויש בזה גם צדק מסוים, ‏שלאחר שבזכות נח בעלי החיים ניצלו מכליה במבול, רשאים בניו ‏לאוכלם כדי להתקיים. ‏

במצב הנוכחי, אם נחדל מאכילת בשר, לא ברור שהדבר ‏ייטיב עם אותם מינים שאנו רגילים לאכול מבשרם. מפני שאם ‏לא נמשיך לגדלם ולהרבותם לצורכי אכילה, אזי מספרם ‏באוכלוסיית החי יקטן מאוד. שכן כיום הם מתרבים מאוד ‏בהשגחת האדם, ואילו היו משחררים את כל הבהמות ‏והתרנגולות לחופשי, תוך זמן קצר היו נשארים מהם מתי מעט ‏‏(עיין ברבנו בחיי, רד"ק, מלבי"ם בראשית א, כט; ומלבי"ם ורש"ר הירש שם ט, ג).‏

האם ראוי לעודד יחידים צדיקים להיות צמחונים

כתב מרן הרב קוק, שאמנם לפי האידיאל השלם היה ראוי ‏לאדם שלא לאכול בשר בעלי חיים, אך לפי רמתנו המוסרית ‏הנוכחית אין לעודד אנשים להימנע מאכילתו. מפני שלאחר ‏המבול, כשהתברר לאיזה שפל יכול האדם להידרדר, רצתה ‏התורה לכוון את האדם אל תפקידו העיקרי, שהוא תיקון ‏היחסים שבין אדם לחברו. שכן ברור שיש הבדל עצום בין מעלת ‏האדם לבעלי החיים, שהאדם נברא בצלם אלוקים, ודעתו ‏ורגשותיו מפותחים, וכשמעוללים לו עוול הוא נפגע לאין ערוך ‏יותר מבעלי החיים. וכאשר בני האדם נוהגים זה עם זה בהגינות ‏ואהבה, נוצרת ביניהם הפריה שיכולה להביא גאולה לעולם. ‏

לפיכך, כדי להדגיש כראוי את התביעה המוסרית של "ואהבת לרעך כמוך" (ויקרא יט, יח) ו"מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך" ‏‏(שבת לא, א), הורתה לנו התורה לוותר לעת עתה על האידיאל ‏המוסרי שלא לפגוע בבעלי חיים (הרב קוק, חזון הצמחונות והשלום ו ז). ‏לכן מותר לאדם לשחוט בעלי חיים כדי לאוכלם, וכפי שאמרו ‏חז"ל (קידושין פב, א) שכל הבריות נבראו כדי לשמש את האדם, ‏ובמדרגה המוסרית הנוכחית של העולם, הכוונה שאפשר לאוכלן.‏

הנזק שבחינוך לצמחונות

יותר מזה, אילו היינו מרבים לעסוק בחינוך לחמלה ואהבה ‏כלפי בעלי החיים, במקום להוסיף טובה לבעלי החיים היינו ‏הורסים את יחסי המוסר שבין בני האדם. שכן אותם אנשים ‏שהמוסר אינו מפותח אצלם כראוי היו אומרים בלבם: "הואיל ‏וממילא איננו נזהרים מהריגת בעלי חיים ומאכילתם, אפשר ‏שנהרוג גם את בני האדם שעומדים בדרכנו, ואולי אף נאכל ‏מבשרם". והיו רשעים אחרים, שהיו מפנים את כל תכונותיהם ‏הטובות כלפי בעלי חיים, שכן לכל רשע יש ניצוץ של מצפון וטוב ‏לב. ואחר שהיו משקיטים את מצפונם, היו יכולים לגנוב, ‏לעשוק ולהרוג בני אדם בלי כל הפרעה מצפונית, שכן בלבם היו ‏משתבחים ברוב רחמנותם כלפי חיית המחמד שלהם.

לפיכך, כל עוד יש בעולם רצח וחמס, אין ‏לעודד אנשים שלא לאכול בשר. אפשר אולי לומר שכל עוד יש ‏לאנשים רצון לאכול בשר, סימן שעדיין לא הגענו לשלב המוסרי ‏שבו יש ערך מוסרי להימנע מאכילתו (חזון הצמחונות ד; ו; יא).‏

אבל לעתיד לבוא העולם כולו יתרומם, וכפי שאמרו חכמי ‏הקבלה, שבעלי החיים יתעלו ויתפתחו עד למדרגה שיוכלו לדבר. ‏ואף מעלתם המוסרית תשתנה לגמרי, ולא יהיה מי שיתאווה לאכול מבשרם. וכדברי ‏הנביא: "וכרתי להם ברית ביום ההוא עם חיית השדה ועם עוף השמיים ורמש האדמה, וקשת וחרב ומלחמה אשבור מן הארץ" (הושע ב, כ) (חזון הצמחונות יב, לב).‏

טור שבועי בעיתון בשבע מאת הרב אליעזר מלמד